חלק שלש עשרה
תיקוני רישא ודיקנא דא"א
* א) נבאר עתה בפרטות, בחינת רישא דא"א, כפי אשר נתבארה בפ"ק דספרא דצניעותא וז"ל סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן בחד גלגלתא, מליא טלא דבדולחא וכו' פירוש הענין: כי עתיק יומין, שהוא הפרצוף היותר נעלם שבאצילות, בהיותו מתלבש גו סתרא אחרא שהוא א"א, אזדמן, רצונו לומר: נמצא ומושג על ידי שנתתקן באלו התיקונים דרישא דא"א. כי התיקונים והשערות ואברי הפרצוף, הם
אור פנימי
א) סתרא גו סתרא וכו' כי עתיק יומין שהוא הפרצוף היותר נעלם שבאצילות בהיותו מתלבש גו סתרא אחרא אזדמן וכו': פירוש, כי יש הפרש גדול בעתיק משאר פרצופי אצילות, מפאת המלכות דא"ק, כלומר המלכות דצמצום א', שהיא נגנזה בראשו, ואינה מתגלית עוד בשום פרצוף מפרצופי אצילות. כמ"ש הרב לעיל (דף תרי"ח אות כ"ד) בסוד הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה. כי המלכות הזאת, אינה מתגלית אלא מרישא דעתיק, ועל שם זה היא נגלית לראש פינה. שז"ס שאין בא"א אלא ט"ס, והוא חסר מלכות, דהיינו רק מלכות מבחי' צמצום א' שאינה נגלית בו, אלא המלכות הממותקת במדת הרחמים דצמצום ב', שהיא נחשבת בערך המלכות דצמצום א' כמו מלכות דבינה, בסו"ה ותלכנה שתיהן.
אמנם באמת, יש בראש דעתיק גם בחי' המלכות דצמצום ב', שעל ידיה הוא משפיע לכל פרצופי האצילות, והיא נבחנת לבחי' קו האמצעי שלו, ולנה"י שלו. ולפיכך אומר
* מבוא שערים ש"ג ה"ב פ"ג.
הרב שהמלכות גנוזה בו, כלומר, שאינו משמש עמה בשביל התחתונים, וע"כ היא נבחנת לבחינת קו שמאל שלו, כלומר לבחינת גבורה המלובשת במו"ס. וה"ס בוצינא דקרדינותא דגניז במו"ס. אמנם כלפי עצמו, ודאי שמשמש עמה, כי ע"כ נמשכים ב"ש התחתונים דנו"ה שלו לבי"ע, כמעט, בשוה עם רגלי א"ק, דהיינו כמו ס"ג דא"ק מטרם צמצום ב', כנודע.
וזהו שמרמז הזוהר, סתרא גו סתרא, אתתקן ואזדמן וכו'. כי להיות ראש דעתיק נעלם מאד מאצילות, כמו פרצופי א"ק עצמם, מחמת ה"ת דצמצום א' הגנוזה בו, כנ"ל, ע"כ אתתקן, דהיינו שנתלבש גו סתרא אחרא, דהיינו בבחינת המסך דצמצום ב', שה"ס שהעלה ה"ת בבחינת עינים, והוציא אח"פ שלו לחוץ, שאח"פ אלו נעשו לב' ראשים דא"א, אשר גלגלתא הוא בחינת האזן שלו, ומו"ס הוא בחינת החו"פ שלו. ובזה תבין ג"כ מ"ש הרב לעיל (דף תר"ל אות ל"ד) שעתיק הוא מחצית הכתר העליון
א' רצח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישה ודיקנא דא"א
הממעטים את אור הגדול דעתיק, שנוכל להשיגו, ולהיותו מושג ונמצא עם התחתונים. כי כל אלו התיקונים של רישא דא"א, הם מלבישים את העתיק, אשר מתלבש בתוכם.
ב) והנה ז' תיקונים יש בהאי רישא דא"א, שעל ידיהם מאיר העתיק המתלבש בתוכם. ואלו הם: ראשונה, חד גלגלתא, הוא גלגלתא דא"א הנקרא כתר דא"א. ב', היא טלא דבדולחא, והוא המוח דא"א הנקרא חכמה שלו. ג', קרומא דאוירא אזדכך וסתים, היא סוד הקרום אשר מקיף את המוח ומפסיק בינו ובין הגלגלת. ד', אינון עמר נקי תליין בשיקולא, הם בחינת אזנים, אשר השערות דרישא דא"א, שהם כעמר נקי, תליין מאחורי אינון אודנין, ואלו השערות תליין בשיקולא שוין.
ג) ה', רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי, והוא מצח הרצון דא"א. ו', אשגחא פקיחא דלא נאים תדירא, והם עיינין דא"א. ז', נוקבא דפרדשקא, והוא חוטם דא"א. הרי נתבאר ז' תיקוני רישא דא"א הנזכרים בספרא דצניעותא פ"א.
ד) ודע כי אע"פ שנתבאר סדר התלבשות ז"ת דעתוק בי"ס דא"א,
והאמת, כן זה הוא עיקר התלבשותו העיקרי, אמנם ודאי, כיון שעתיק
אור פנימי
דב"ן, וא"א היא מחצית, הכתר התחתון עש"ה. כי עתיק בירר לעצמו רק בחי' גלגלתא ועינים דכתר נקודים, ששימש שם בעת קטנות נקודים, שבהם לא קרה שום ביטול במשהו, כמ"ש שם. אבל אח"פ דכתר שנתעלו ונתחברו לראשו ע"י האור חדש דבקע לפרסא בעת גדלות דנקודים, אותם הוא הוציא לחוץ, ותיקנם וביררם בסוד עיבור י"ב חודש בשביל ב' רישין דא"א. כמ"ש הרב שם.
ואחר שעתיק תיקן ב' רישין דא"א כסוד העיבור, כנ"ל. נולדו ויצאו למקומם, ואז נתלבש בהם, כמ"ש כאן הרב, ועי"ז אזדמן ונתפשט האור דרישא דעתיק לתחתונים. והיינו עם כל התיקונים הנמשכים
על ידי התלבשות הזו, כמו שממשיך הרב לפנינו.
ב) ז' תיקונים יש בהאי רישא וכו': דהיינו מהארת ז"ת דעתיק המאירים בהם. שהם ז"ס חג"ת נהי"מ ופירושם יתבאר להלן.
ד) ז"ת דעתיק בי"ס דא"א וכו' מעט מעט בכניסת המוחין עד שמלביש כל ז' תחתונות דלהון: פירוש, כי ענין התלבשות ז"ת דעתיק בי"ס דא"א, אשר חג"ת מתלבשים בג"ר דא"א ובגרון, ונה"י דעתיק מתלבשים רק בגופא, הנה זה הוא בגדלות דא"א, אמנם אין המוחין נכנסים בו בבת אחת, כי בעת עיבורו אין מאירים בו אלא
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' רצט
הוא מתחיל להכנס ולהתלבש גו א"א דרך רגלי העתיק בראש דא"א, כאשר נולד א"א וירד אל הבריאה וחזר ועלה והלביש את העתיק מרגליו, ועלה עד ז"ת שבו. כנ"ל. והוא ממש דוגמת הז"א המלביש את או"א מעט מעט בכניסת המוחין שלו, עד שמלביש כל ז"ת דלהון, וכן הענין כאן, אלא שאין רצוני להאריך בו, כי הוא מקום גבוה ומשם תדענו ותבין ממוצא דבר.
ה) ונחזור לענין כי הלא כאשר נכנסו רגלי העתיק תוך רישא דא"א, ודאי שבתחילה האירו שם בראשו כל הז"ת כולם הארה לבד, אמנם עיקר התלבשותו אינו רק בכל פרצוף הא"א כנ"ל, ונבאר הארה זו הראשונה ברישא דא"א איך היתה, והענין כמ"ש, כי ז' תיקונין אית ברישא דא"א, ובגו הני ז' תיקונים אתפשט בקדמיתא עתיק בז"ת דיליה. אמנם עיקר התלבשותו ברישא דא"א אינו אלא בתרין תיקונין קדמאין, כי הם ספירות גמורות דא"א, והם כתר וחכמה דיליה, אך שאר החמשה תיקונין, אינו רק הארה לבד כנ"ל, והבן זה.
* ו) ועתה נבאר דרוש א' מדרוש א"א, והוא ביאור ג' רישין שבו, הקדמה כוללת י"ס דאצילות, והוא מיוסד ע"פ מאמר, תלת רישין אתגלפין דא לגו מן דא, והוא באדר"ז דף רפ"ח, וז"ל: תלת רישין אתגלפין דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא וכו'.
אור פנימי
בחי' נה"י דעתיק, דהיינו אור הנפש לבד, ונודע, שאור הנפש מתלבש בכלים דג"ר, ונמצא שאלו נה"י דעתיק המאירים לו בעיבור, המה מתלבשים רק בראש דא"א לבד. והוא ע"ד שנתבאר בעיבור דז"א, לעיל בחלק הקודם.
אמנם יש עוד להקשות לכאורה, כי לפי"ז לא היה להתלבש אלא נה"י דעתיק בלבד, כמו בעיבור ז"א, ולמה מתלבשים כל ז"ת דעתיק ברישא. והרי אצל ז"א אומר דאחר שנכנסו חג"ת דעליון לתוך הראש, אז יורדים משם הנה"י לגופא. וכאן אומר שכל ז"ת הם בראש.
אמנם הענין הוא, כמ"ש הרב לעיל, (דף אלף ר"ה אות ר"ג) שאלו הנה"י המתלבשים בעת העיבור, אין הפירוש שחג"ת חסר לגמרי, אלא שהם בחינת נה"י בכל קצה מן הו"ק, שפירושו, חב"ד חג"ת דכלים, עם נה"י דאורות, ונה"י מתלבשים בחב"ד דכל כלי מהם. ועפ"ז תבין גם כאן, שיש לראש דא"א שבע בחינות נה"י מז"ת דעתיק, שהם: ג' בחינות נה"י דחג"ת דעתיק, המתלבשים בגלגלתא וקרומא ומו"ס, וד' בחינות נה"י, מנהי"מ דעתיק המתלבשים באודנין ועיינין ומצחא וחוטמא, כמ"ש לפנינו.
* עץ חיים ח"א שער א"א פרק ב'.
א' ש חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
ז) הנה המאציל העליון אשר האציל עולם אצילות, הוא הנקרא בשם א"ס, לרוב העלמו עמוק עמוק מי ימצאנה, ואל מציאות הא"ס הוא הנקרא באדר"ז בשם עתיקא דכל עתיקין. והענין הוא, כי טרם התלבשותו אין מי שישיגנו כלל ועיקר, ולכן כדי שיהיה אפשרות בתחתונים לקבל קצת הארה ממנו, נתלבש ונגנז בספירת הכתר, כנזכר בס"ה ובתיקתים, דאמר דא"ס טמיר וגניז גו כתרא עלאה. ואחר התלבישותו בו, יש כח בתחתונים לקבל קצת הארה ממנו.
אור פנימי
ז) מציאות הא"ס הוא הנקרא באדרא זוטא בשם עתיקא דכל עתיקין וכו' כאשר הא"ס מתלבש במה שלמטה הימנו הנה הוא מתלבש בג' רישין אלו: פי' כי א"ק המתלבש מטבורו ולמטה בעולם אצילות, הוא הנקרא א"ס כמ"ש לקמן, כי כמו שצמצום הראשון הוציא את א"ס מבחינת א"ק, מפאת הצמצום שנעשה במלכות של ע"ס דא"ק, כי משום זה נסתר ממנו הא"ס ב"ה, ואינו יכול לקבל ממנו אלא בחינת קו דק ברת"ס, כמ"ש בחלק א'. כן על ידי צמצום הב' החדש שנעשה בעולם הנקודים, ונגמר לצורך עולם אצילות, הנה א"ק הוציא העולם האצילות לחוץ ממנו, ונעשה להם בבחינת א"ס ממש, כי לא יוכלו לקבל ממנו במדת כלי מלכות דצמצום א' שבו, אלא ע"י מלכות דצמצום הב', שבזה נבדלו ונפרשו מן הא"ק.
והבן, כי כל הארה קטנה או גדולה, אינה נמשכת אלא מא"ס ב"ה עצמו, אלא שאין האור מקובל בלי כלי שפירושו, שבחינת הצמצום עצמו שנעשה בכלי מלכות, נבחן לבחינת כלי קבלה על אור א"ס ב"ה, דהיינו ע"י הזווג דהכאה, הנעשה על המסך שבמלכות המצומצמת, כמ"ש בחלק א' ע"ש. ועל פי זה תבין, כי עתה אחר צמצום ב' שנוסף במלכות, אין כלי קבלה אחרת אל הפרצופים זולת במסך המתוקן בצמצום ב', וזולת זה המסך נבחן אור העליון בהם, כאור בלי כלי לגמרי, ומסך דצמצום א' לא יספיק להם לכלי קבלה. הרי שכל הארות
של א"ק, המקובלים לו במסך דצמצום א', הם בפרצופי אצילות, כמו אור א"ס ב"ה ממש, כי הם נבחנים להם כאור בלי כלי, שהרי אינם מוכשרים לקבל את אור העליון, זולת על ידי המסך דצמצום ב'. וע"כ נבחן א"ק כולו לבחינת א"ס.
ונודע, שתחלת תיקון דצמצום ב' התחיל בעולם הנקודים, אלא שחזר ונתבטל בסבת אור החדש דבקע לפרסא הזו דצמצום ב', כמ"ש שם. וע"כ הוא נצרך להתקן עתה מחדש, באופן שלא יארע עוד ביטול הפרסא כבזמן של שביה"כ, ותיקון זה בא עתה בג' רישין הנ"ל. הרי שג' הרישין הם השורש לצמצום ב', ועל שם השרשה הזו שנשרשת בהם, הם נקראים בשם עתיקא, כלומר שנעתקו מבחינת הכלי קבלה דא"ק, וקבלו לכלי קבלה חדשים דצמצום החדש. וזה אמרו "בהיותו מתלבש ומתעלם בתוכם אז נקרא הא"ס עתיקא דכל עתיקין, וגם הג' רישין עלאין עצמם נקראים עתיקא קדישא גם כן כי א"ק הנקרא בשם א"ס אל האצילות, כנ"ל, הנה גם הוא נבחן לעתיקא, ע"י שנעתק מא"ס ב"ה ע"י צמצום א', וגם הג' רישין נקראים עתיקא ע"ש צמצום ב' כנ"ל, ונמצא הא"ק, בהתלבשותו בהג' רישין, והתעלמו מהם מבחינת הכלי קבלה של עצמו, כי אינו משפיע להם מאור העליון, זולת בכלי דצמצום ב', הנה נבחן בהם א"ק אז, לעתיקא דכל עתיקין. והרמז בזה, כי המה סובלים עתה מב' מיעוטים, הן מבחינת ההעתק של א"ק, כי אינם
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שא
ח) ואמנם כאשר הא"ס מתלבש במה שלמטה הימנו כנ"ל, הנה הוא מתלבש בג' רישין אלו הנזכר כאן באדרא, ובהיותו מתלבש ומתעלם בתוכם, אז נקרא הא"ס עתיקא דכל עתיקין, וגם הג' רישין עלאין עצמן נקרא עתיקא קדישא ג"כ, בהיות א"ס מתלבש בתוכם.
ט) וז"ש אח"כ הא ע"ק אשתכח בג' רישין, ופירוש אשתכח, רצונו לומר: שהוא נמצא לנו ונגלה אלינו בהיותו מתלבש גו אלו תלת רישין הנ"ל, שאם לא היה מתלבש לא היה נמצא ונגלה אל התחתונים. ונמצא כפי זה, כי עיקר שם ע"ק הוא הא"ס עצמו, שהוא מטבורא דא"ק ולמטה המתלבש בעתיק, אמנם בבחי' היותו מתלבש גו אינון ג' רישין, נקראו גם הם בשם ע"ק. וזכור כלל זה. ועם היות שאמרנו כי הא"ס מתלבש גו ג' רישין, ודאי כי אין הא"ס מתלבש באמיתות רק גו רישא עלאה דכלהו, שהוא עתיק, ורישא תנינא מקבל אור א"ס דרך מסך רישא עלאה, ורישא תליתאי מקבל דרך מסך ב' רישין, אך להיות כולן בבחי' ראשים, לזה אמר אור א"ס מתלבש בכולם, כי אלו ג' מקבלין עור א"ס יותר בזכות משאר אצילות.
אור פנימי
מקבלים אלא ע"י א"ק. והן מבחי' ההעתק של עצמם.
וזה אמרו "עיקר שם עתיקא קדישא הוא הא"ס עצמו שהוא מטבורא דא"ק ולמטה המתלבש בעתיק, אמנם בהיותו מתלבש גו אינון ג' רישין נקרא גם הם בשם עתיקא קדישא" דהיינו כנ"ל, כי הא"ק עצמו הוא עיקר עתיקא, כי בו היה הצמצום השורשי הא', אלא מבחי' היותו מתלבש מבחינת צמצום ב' חדש באלו ג' רישין, ועי"ז המה נעתקו גם מבחינת א"ק, הנה גם הם נקראים ע"ק.
ט) אין הא"ס מתלבש באמיתית רק גו רישא עלאה דכלהו שהוא עתיק: נשמר בזה, כי נודע, שרגלי א"ק מסתיימים בנקודת עוה"ז, וכלהו פרצופי אצילות מסתיימים על הפרסא שממעל לבריאה, וא"כ איך אפשר שהא"ס שהוא, א"ק, יוכל להתלבש מטבור ולמטה תוך פרצופי אצילות. וע"כ מדייק "שאין הא"ס מתלבש באמיתות רק גו רישא עלאה דכלהו שהוא
עתיק, כלומר, ענין הקשר של א"ק עם פרצופי אצילות הם ע"י עתיק בלבד, כי הוא נבחן עוד לבחינות א"ק במקצת, ובו משמש גם המלכות דצמצום א', אלא בגניזה, כנ"ל (דף א' רצ"ז ד"ה סתרא) וע"כ ב"ש התחתונים של נו"ה שלו מתפשטים לבי"ע, ומסתיימים בקירוב עם רגלי א"ק, כנ"ל ע"ש. וע"כ יכול א"ק להתלבש בו. אבל בגלוי הוא משמש במלכות דצמצום ב', שה"ס תיקון הג' הנקרא קרומא דאוירא, שה"ס רקיע המבדיל בין מים עליונים לתחתונים, בסוד הקו דאלכסונא שבתוך הא', אשר מים עליונים ה"ס גלגלתא ועינים העומדים למעלה מהרקיע, ומים תחתונים הם האח"פ שנפרשו מהם ויצאו לחוץ, וחוזרים ומתחברים ע"י הפרסא הזו, בסוד דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, כמ"ש בחלקים הקודמים, וע"כ יש לו קשר גם עם פרצופי אצילות, ויתבאר עור לפנינו.
ורישא תנינא מקבל אור א"ס דרך מסך רישא עלאה, ורישא תלתאי מקבל דרך מסך
א' שב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
י) ונבאר עתה ג' רישין אלו והוא כי הנה נודע כי הסדר של הספירות הנאצלים הם כח"ב חג"ת נה"י, והם ט"ס נעלמות מאד, ולמעלה מאלו הט"ס יש בחי' אחרת הנקרא רישא עלאה דל"א, והוא הראש העליונה שבג' רישין אלו, ונקרא ע"י, ושאר הט"ס הנ"ל אשר תחתיו נקרא בשם א"א.
יא) ונמצא כי הג' רישין הנ"ל, הנה הראש העליון שבהם הנקרא רדל"א הוא הנקרא ע"י, שהוא נוקבא דע"י כנ"ל, שהוא נקרא רדל"א ע"ש הספיקות שיש בה. וג"כ יש פי' אחר, כי הנה גופא דיליה אתלבש גו א"א, והוא מושג ונודע אצלינו ע"י א"א אך רישא דיליה דלא אתלבש גו א"א לא אתיידע כי אפילו א"א עצמו לא ידע ליה.
יב) וב' רישין שתחתיו שעמהם הם ג' רישין, הנה הם כתר חכמה דא"א כנ"ל, כי כתר וחכמה שבו נקרא כל אחד מהם בחי' ראש, אבל מבינה דא"א ולמטה אינם מכלל הג' רישין הנ"ל.
יג) וג' אלו נמנו ונתבארו כאן באד"ז. ג' רישין אתגלפין דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא, והתחיל לבארם ממטה למעלה, והתחיל ביותר תחתונה שבהם והוא חכמה דא"א. ואמר רישא חדא חכמה סתימאה דאתכסיא כו', ועליה ראש ב', והוא כתר דא"א וכנגדה אמר רישא עלאה קדישא עתיקא סתימאה דכל סתימין, ועליה ראש הראשונה ועליונה שבג' והוא הנקרא עתיק יומין וכנגדה אמר רישא דכל רישא, רישא דלאו רישא, ולא ידע ולא אתיידע כו'.
יד) נמצאו שהם י' ספירות נעלמות בתכלית ההעלם ומתלבש בתוכם הא"ס והם עתיק ורדל"א, ותחתיו ט"ס מכתר עד יסוד ונקרא בשם א"א, ובין כולם הם י"ס שהם שורש ומקור וחיות אל כל האצילות כולו.
אור פנימי
ב' רישין: נודע, שכל ג' ראשים אלו, הם בחי' כתר דנקודים, אשר בחינת גו"ע שבו, דהיינו בחי' הקטנות דכתר הזה, שמזמן הנקודים, לקח עתיק, דהיינו רישא עלאה הנקרא רדל"א, ומחציתו התחתון דכתר הזה, שהם אח"פ שלו, ששמשו בו רק בעת גדלות דנקודים, הם שנבררו לא"א, דהיינו
ב' הראשים התחתונים: שבחינת אזן שבו, נעשה לראש הנקרא גלגלתא, ובחינת חו"פ שבו, נעשה לראיש הנקרא מו"ס. והנך רואה, שהגם שב' ראשים אלו דגלגלתא ומו"ס, הם באמת רק ראש אחד דפרצוף א"א, מ"מ הם נתחלקו לב' ראשים, אמנם צריכים להבין הדבר.
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שג
טו) אמנם אלו הט"ס הנ"ל, אשר הם למטה מן רדל"א הנה הם אותן הט' היכלין הנזכר פרשת נח דף ס"ה, ובסוף פרשו פקודי דף רסח: ודף רסט. וז"ל אר"ש ארימת ידי בצלו לעילא כו' וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתיידע בטיש בנהרא דפרסה ונהרא כחדא, ואתעבידו ט' היכלין. והיכלין לאו אינון רוחין ולאו אינון נהורין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאן דקיימי בהו כו'.
טז) ואלו הט' שמכתר עד היסוד שהם למטה מהאי רדל"א, הנה הוא שקראה במקומות אלו ט' היכלין דלאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין גם אלו הט' נזכרו באדרא דף רפ"ח ע"א פתח ר"ש ואמר אני לדודי ועלי תשוקתו וגו', עתיקא דכל עתיקין סתימאה דכל סתימין אתתקן ולא אתתקן כו' כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מיניה מתיקונוי, ואינון נהורין מתפשטין לכל עיבר כבוצינא דמתפשטין מיניה נהורין לכל עיבר כו'.
יז) ובביאור לשון זה נסתפקתי במה ששמעתי ממורי זלה"ה, כי תחלה אמר אתתקן ואחר כך אמר אפיק נהורין דלהטין מיניה, ר"ל כי אחר שנתקן עתיק ע"י התלבשות ז"ת בא"א אז אפיק הני ט' נהורין דלהטין מניה כי באמצעית העתיק הנ"ל אפיק נהורין הנ"ל שהם ספירת כתר דאצילות הנקרא א"א, המתחלק לט' נהורין לבד. והנה אלו הט"ס דא"א, הם ט' נהורין דלאו אינון רוחין כנזכר במקומות הנ"ל.
אור פנימי
והענין, כי זה דומה להתחלקות ג"ר דנקודים לב' ראשים, שבארנו שם, שהוא מטעם ב' הרשימות דזכר ונקבה שנכללו בזווג דנקבי העינים, כי היה שם בחי"ב דהתלבשות, שנשאר אחר הזדככות דפרצוף ס"ג דא"ק. וכן היה שם בחי"א דעביות, שהם נקראים זכר ונקבה הנכללים זה מזה, כמ"ש הרב אצל פרצוף ע"ב דא"ק. וזו"ן אלו נתלבשו בב' כלים: שהזכר נתלבש בכלי דכתר נקודים, והנקבה באו"'א דנקודים (כנ"ל דף תי"ג ד"ה והנה הזכר) עש"ה. ועד"ז גם כאן, כי נשאר בחי"א דהתלבשות אחר הזדככות המסך דנקודים, והוא כאן בחינת הזכר. גם יש בחי' עביות דשורש
שהיא הנקבה. והם נתלבשו בב' כלים, הזכר שהוא קומת בחי"א, נתלבש בכלים דכתרא דא"א, והנקבה נתלבשה בכלי דמו"ס דא"א. וע"כ יש זווג מיוחד על המסך של הזכר הכלול בעביות דנקבה, ויש זווג מיוחד על המסך של הנקבה הכלול מבחינת הזכר. ונתבאר, שיש מסך מיוחד בראש הב' שנקרא גלגלתא, ומסך מיוחד בראש הג' שנקרא מו"ס, והם ביחד רק ראש אחד דא"א, כי הם בהי' זכר ונקבה שבראש א"א.
וזה אמרו "ורישא תנינא מקבל אור א"ס דרך מסך רישא עלאה, ורישא תליתאי מקבל דרך מסך ב' רישין" כי כל תחתון יוצא ממסך דע"ס של ראש דעליון שלו,
א' שד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
יח) ופ"א שמעתי ממורי ז"ל, כי הט"ס הנ"ל נתחלקו בג' חלקים כי הנה הג"ר שבהם שהם כח"ב, נתפשטו בא"א, וחג"ת בז"א, ונה"י בנוקבא. ובזה תבין למה בחי' מציאות או"א לא נזכר באדרא רבא אלא באחרונה באדר"ז, כי או"א במזלא תליין.
יט) וזה מה ששמעתי ממורי ז"ל בענין זה, והוא, דע כי הנה ביארנו תחלה, כי הט"ס המקוריות עם רדל"א, הם י"ס מקוריות ושרשיות לכל האצילות, אבל ענין מציאת ספירת המלכות לא נתגלה עדיין עתה, אמנם נבאר תחלת הכל האי רדל"א. ובזה תבין מעלת מלכות, כי היא עטרה בראש צדיק והיתה לראש פנה ויהיה לעתיד אורה גדולה מן השמש, והבן זה.
כ) והנה המלכות דא"א לא היתה ניכרת, כמבואר אצלינו בהקדמת ביאור אדר"ז, כי לא היה בא"א רק ט"ס מכתר עד יסוד, כי רדל"א הוא בחי' עתיק, ונשאר א"א בבחי' ט"ס לבד. אבל מן האור של התפשטות נה"י דע"י המתלבשין בא"א משם נעשה בחי' המלכות דא"א, ונשלמו בו י"ס, ובזה תבין, איך לעולם בחי' המלכות גדולה מהזכר העליון ממנה, ולכן נקראת עטרת בעלה.
* כא) ונחזור עתה לבאר ע"פ סדר ששמעתי ממורי זלה"ה, כי ענין זה הוא ששמעתי ממורי זלה"ה בפרטות יותר, והרחבת דרושים כמ"ש בע"ה וזה החלי בע"ה. תחלה צריך לדעת, כי אין האורות הנ"ל יכולין התחתונים לקבל אורם, אם לא אחר התיקון שנתקנו בבחי' פרצוף כנ"ל, וכמבואר אצלי באורך, כי מתחלה היה אור שלהם רע ועצום, ואין כח בתחתונים לסובלו, וכאשר נתקנו, שהוא בבחי' פרצוף שלם,
אור פנימי
הנקרא פה דעליון. ונמצא הראש הב' הנקרא גלגלתא או כתרא, יוצא ממסך שבמלכות דרדל"א וראש הג' הנקרא מו"ס, יוצא ממסך שבמלכות דע"ס דראש, הנקרא גלגלתא. ונודע, שכל מסך ממעט האור לפי מדתו ועל כן נבחן ראש הב' שהוא ממועט ביותר, מחמת שהאור עובר אליו
* עץ חיים ח"א שער א"א פרק ג'.
דרך ב' מסכים, והוא מוגבל מהכחות שבשניהם. כמ"ש עוד לפנינו.
יח) כח"ב נתפשטו בא"א, וחג"ת בז"א, ונה"י בנוקבא. וכן אומר להלן (באות כ"ג) "כח"ב ג' רישין דעתיק שהוא א"א, וחג"ת ג' רישין דז"א, ונה"י שבהם הם ג' רישין דנוקבא דז"א" ולכאורה תמוה, היכן מצינו
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שה
שאז נמשך האור דרך מסכים והתלבשות בתוך הלבושים, הנה נתעבה האור מעט, וגם נתמעט ויצא ונמשך דרך נקבים וצינורות וחלונות דקים ושערות דקים מאד בסוד הפרצוף, כי ע"י ב' דברים אלו, שהם: התעבות האור, וגם מיעוטו אז היה כח בתחתונים לקבל אור העליון, והרי נתבאר לך ענין התיקון הנזכר בב' אדרות מה ענינו.
כב) ונתחיל לבאר סדר תיקונם, הנה אותו ראש העליון דל"א הנקרא עתיק יומין, הנה הוא הראשון שבכל י"ס הנ"ל הנקרא מקוריות ושרשיות לכל האצילות. אמנם בראש זה אין בו תפיסה כלל ולא נוכל להרחיב בו הדיבור והביאור הצריך לו, אבל דע, שהנה הוא כלול מי"ס שבו שהם כחב"ד חג"ת נה"י.
כג) והענין, כי הנה כל אחד מהי"ס המקוריות והשרשיות הנ"ל כל א' וא' מהם כולל יו"ד כי כל דבר שנקרא ראש הוא כלול מי'. והנה רישא עלאה כבר נתבאר שנקרא עתיק יומין, וכלול מי'. אמנם הט' ספירות אחרות, חלוקים הם באופן זה: כח"ב שבהם, הם ג' רישין דעתיק, שהוא א"א. וחג"ת שבהם הם ג' רישין דז"א. ונה"י שבהם, הם ג' רישין דנוקבא דז"א אשר ענין זה תבין במה שהודעתיך, כי ג' מוחין דנוקבא דז"א, הם בחי' נה"י, והבן זה מאד.
כח) והנה ההוא רדל"א, הנה הוא מתלבש בא"א, שהוא בחי' כללות אותן ב' רישין תתאין מאותן הג' רישין הנזכר באדר"ז. כי נודע הוא,
אור פנימי
שיש ג' רישין לז"א או לנוקבא שלו. ועוד הרי גם בעתיקא, שהוא א"א, לא מצינו שיהיה, לו בינה לראש, כי הבינה יצאה מבחינת ראש שלו והיתה לבחינת גרון, כנודע. ואיך אומר שכח"ב ג' רישין דא"א.
והענין, כי הרב מוסר לנו כאן, מפתח מקורי, להבין על ידו כל בחינת המוחין והראשים שבאצילות, וע"כ מכנה אותם ע"ס מקוריות ושרשיות לומר, שאינם בסדר הרגיל הנוהג בע"ס דכל פרצוף, אלא שהוא סדר מופשט של ע"ס, שכל הפרצופים נמשכים אחריו מבחינות המוחין שבהם, שהם נקראים ראשים, וחם נתחדשו כאן על ידי התלבשות רדל"א בראש דא"א, רק
מבחינת ט"ס בלבד, שהעלים מהם המלכות דצמצום א', וגנז אותה בראשו, ולא התלבש בא"א אלא מבחינת המסך דצמצום ב', בסוד קרומא דאוירא, כנ"ל. שהוא בחי' עלית ה"ת בעינים.
ויצא מזה הפרש גדול מפרצופי א"ק לפרצופי אצילות, אשר רק בא"ק יש ה' בחינות כח"ב זו"ן על שלמותם, אמנם בפרצופי אצילות, הם נבחנים לחג"ת נ"ה בלבד, שהם ה"ח וה"ג העומדים בקו אמצעי, והם נבחנים לג"ר, רק בהיות בהם הארת חכמה, וכבר דברנו מזה בחלקים הקודמים. ושורש דבר זה נעשה כאן במסך דצמצום ב' שברדל"א, שפירושו עלית ה"ת
א' שו חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א
שכל עליון וגבוה מחבירו, הוא מלובש בתחתון, כדי להאיר בו ולהחיותו. וכבר הודעתיך לעיל, כי אלו ב' רישין תתאין שבג' רישין הנ"ל, הנה הם כתר חכמה דא"א, שהם ב' ספירות הראשונות, מן הט"ס מקוריות ושרשיות כנ"ל. ואלו התרין ראשין שהם כתר חכמה דא"א, הנה הם בחי' גולגלתא ומוחא סתימאה דא"א, הנזכר באדר"ז הנ"ל.
אור פנימי
לנקבי העינים, שהוציא אח"פ מכל המדרגות, ולא נשאר בבחינת ראש אלא גלגלתא ועינים ונקבי עינים. ואע"פ שבעת גדלות מוחזרים האח"פ למדרגתם, מ"מ עיקר בנין הפרצוף הוא מה שיצא עמו בעת קטנותו, כמ"ש בחלקים הקודמים.
ועם זה תבין מ"ש הרב, שאין בפרצוף רק ג' כלים לבד, שהם: בינה ז"א ומלכות, שנפש במלכות, ורוח בז"א, ונשמה בבינה, שהם נקראים מבחינת תיקון קוים חב"ד חג"ת נה"י, כי ג' הקוים שבכלי דבינה, נקראים חב"ד. וג' הקוים דכלי דת"ת, נקראים חג"ת. וג' הקוים דכלי דמלכות, נקראים נה"י. אבל לחיה יחידה אין כלים, שהם צריכים לכלי דכתר וכלי דחכמה, וב' כלים אלו אינם בפרצופי אצילות. כנודע. וע"כ הראש דכל פרצוף נקרא חב"ד, והגוף נקרא חג"ת נה"י. כנודע.
ותבין הדברים עם המתבאר לעיל, אשר רדל"א לקח מחצית כתר העליון שהם גו"ע, וא"א לקח מחצית הכתר התחתון שהוא אח"פ. ונמצא שחסר לא"א ב' הכלים העליונים שהם כתר חכמה שלקח עתיק, והחסרון הזה נוגע לכל התחתונים, ממנו, שהם הפרצופים דאבי"ע. כי הם מתחילים מבינה ולמטה, וחסרי כתר חכמה דכלים, ואין להם כלים לחיה ויחידה. אלא שהם מתלבשים תוך הכלי דבינה, כנודע. וצריכים להבין היטב ענין התלבשות הזה דחיה יחידה תוך הכלי דבינה.
והענין, כי כל תחתון הוא בחי' אח"פ דעליון, כנ"ל, שהאזן לבד יכול להיות לבחינת ראש, שג' הקוים שלו נקראים
חב"ד. כנ"ל. אבל בחו"פ שהם ת"ת ומלכות, הם בחינת גופא, הנקרא חג"ת נה"י. והטעם, כי המסך דה"ת העומד בנקבי עינים דעליון אינו פועל כלל בג"ר דבינה, להיותם בסוד הפץ חסד, כנודע, וע"כ הם ראוים להיות ראש, כי המסך דעליון אינו נוגע להם כלל. אמנם ז"ת דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, המה מוכרחים לירד לבחינת חג"ת, כי הם שורש הזו"ן הצריכים להארת חכמה, וע"כ המסך דעליון ממעט אותם לבחינת גוף, כי כח הצמצום דה"ת העומדת במסך ההוא מפריש אותם מהארת חכמה, ונחשבים לגוף בלי ראש, והנך רואה שאפילו בע"ס דבינה עצמה יש חב"ד וחג"ת, שפירושם כי רק ג"ר דבינה ראוים לראש נשמה ורוח, להיותם חב"ד, ולא ז"ת דבינה, להיותם סובלים מצמצום דה"ת שבמסך דעליון. ונתבאר ההבחן שיש בכלי דבינה עצמה, בין ג"ר שלה, ובין ז"ת שלה. ועד"ז יש להבחין גם כן בהגוף, בין ג"ר דגוף שנקראים חג"ת, שהם יכולים לקבל מהבחי' שכנגדם מג"ר דבינה. ובין ו"ק דגוף שנקראים נה"י, שהם אינם יכולים לקבל אלא מז"ת דבינה.
ובזה תבין התיקון הא' דז' תיקוני רישא, שנקרא גלגלתא. כי ידעת, שהוא אזן, דהיינו כלי דבינה, והוא נתקן ע"י אור החסד דעתיק, הנמשך מג"ר דבינה, בסוד יומם יצוה וכו'. וענין תיקונו הוא, במה שעתיק תיקן אותו לבחינת רישא, שפירושו, ג"ר. כי להיותו בחינת ג"ר דבינה אינו סובל ממסך שבמלכות דראש דעתיק, וע"כ נעשה לראש גמור. וענין
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שז
כה) ואמנם תרין רישין אלו, מתחלקין ונעשין תלת רישין, מלבד הרישא עילאה דל"א, אמנם השנים לבדם נחלקים, ונעשין ג' רישין, וג' רישין אלו נקרא: גולגלתא, ומוחא, ואוירא. והם למטה מהאי רדל"א כנ"ל. לכן נבאר עתה המאמר הנ"ל שבתחלת אדר"ז דרפ"ח, מאמר תלת רישין אתגלפין דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא כו'.
כו) וכבר נתבאר לעיל, כי הם מתבארות שם ממטה למעלה, והם: רישא חדא הוא חכמה סתימאה שבא"א, שבתוך הכתר שלו. ולמעלה ממנו הוא ע"ק, לכן אמר בה רישא עלאה, לפי שהוא יותר עליונה מן האחרות הנ"ל, והוא כתר דא"א, הנקרא גולגלתא דיליה. ולמעלה מכולם רישא דכל רישין.
כז) והנה ביאור ג' רישין אלו הוא כי הנה בכל ראש וראש מאלו ג', צריך שיהיה בו בחי' כלים, ובחי' עצמות ורוחניות שבו, וכפי זה יהיה ו' בחי'. וכל א' מאלו הו' בחי', מתחלק לג' אחרות, ונמצא כללותן עולה ח"י, אשר הוא סוד חי עולמים, כי מאלו הח"י בחי', מתפשט החיות בכל העולמות כולם, וגם בעולם אצילות.
כח) ועתה נבאר ח"י בחי' אלו בע"ה. הנה רדל"א שהיא עליונה שבג' רישין, אינו בכלל ג' רישין הנ"ל שהזכרנו עתה, שנעשין ח"י בחי', כי רדל"א היא עליונה מאד, ואין בנו רשות לבאר ענינה, לפי שבתוך האי רישא מתלבש א"ס, ואינו דומה אל ב' רישין תתאין מיניה. לפי שאלו הב' רישין כל א' מהם יש בו בחי' כלי, ובתוך הכלי יש בחי' הרוחניות והעצמות שבה, ואחר כך הראש הב' בב' בחי', מתלבשות תוך הראש הג' בב' בחי', אמנם רדל"א שהוא בחי' מלבוש לא"ס, אינה מתלבשת תוך הראש הב', דוגמת הראש הב' המתלבש תוך הראש הג' כנ"ל, כי ראש הא' אינו כך לגו מן הראש הב', רק למעלה ממנו, כי לרוב רוחניותו כנ"ל אין ראש הב' יכול להלבישו.
אור פנימי
הלבשתו לחסד עליון דעתיק, קובע אותו שלא יוכל להפך טבעו לעולם, כי הוא צריך להיות תמיד בסוד ג"ר דבינה, דהיינו שלא יקבל לתוכו אלא בחינת אור החסדים בלבד.
אמנם נתבאר, שבכלי דבינה כלול ג"כ בחינת ז"ת דבינה, שהם שרשי זו"ן הצריכים להארת חכמה, אשר הם מתמעטים
ע"י ה"ת שבמסך דראש דעתיק, ונמצא שחלק מגלגלתא הזו, אינה יכולה להיות בבחינת רישא. ותדע, שז"ס תיקון הג' הנקרא קרומא דאוירא, כי אותו המסך שבמלכות דראש דעתיק, מתלבש שם, וסותם חלק מגלגלתא, ומוציא אותו מבחי' ראש לבחי' אויר, שפירושו רוח ולא נשמה,
א' שח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
כט) וז"ש תלת רישין אתגלפין כו'. וביאר, כי הם בחי' דא לגו מן דא, ודא לעילא מן דא. פירוש: כי ראש הב' הוא לגו מן הג', ומתלבש בתוכה, כנודע. אבל ראש העליונה עם הב', אינו בבחי' דא לגו מן דא, רק בבחי' דא לעילא מן דא, כי הראש העליונה נקרא רדל"א, והוא לעילא מן ב' רישין הנקרא א"א, ואינה מתלבשת כלל, רק ז' התחתונים, כנודע, המתלבשין בא"א.
ל) והנה אריך אנפין, הוא שם כולל ב' רישין, דהיינו כתרא ומ"ס, שאלו הם ב' רישין שתחת רדל"א. והנה כל ראש צריך שיהיה כלול מי', ולכן מתחלקין לב' בחי', והוא כי כל א' מב', יש בו בחי י"ס, כי בכתר יש י"ס, וכן בחכמה סתימאה הנקרא רישא ממש.
לא) והענין הוא כי הראש הראשונה שבהם, הוא בחי' כתר, ויש בה י"ס כנ"ל, והנה הוא מסבב את מ"ס, ונקראת גולגלתא באדרא, וכן מלת כתר מלשון כותרת, ר"ל מקיף, כי גולגלת מקיף המוח. ובתוך הגולגלת הזה יש בתוכו בחי' מוח סתום מאד מלבד מ"ס דא"א, שהוא תחת י' דכתר, לכן המוח הזה מאד עליון וסתום, ונקרא בשם אוירא עלאה, כנזכר בב' אדרות ובספ"ד, והאי אוירא הוא בין גלגלתא לקרומא דחפיא עליה דחכמה דמ"ס, ואתקרי בספ"ד בפ"ק קרומא דאוירא דאזדכך כו'.
לב) ולמטה ממנו, יש בחי' חכמה דא"א, הנקרא באדרא מ"ס דעתיק. והנה המוח העליון ההוא שבכתר א"א, הנקרא בשם אוירא, אע"פ שבערך כתר עצמו הוא נקרא בשם מוח שבו, עכ"ז הוא נעשה גלגלתא ממש בערך חכמה דא"א, שהיא מ"ס דא"א, וע"כ גם המוח העליון ההוא הנקרא אוירא, נקרא גם רישא ממש בערך החכמה מ"ס דא"א.
אור פנימי
כי לא יוכל להיות שם בבחינת הגלגלתא שהוא חב"ד ונשמה, ונעשה לבחי' חג"ת ורוח. וע"כ מכנהו הרב בשם מוח סתום שבתוך גלגלתא, כלומר, שנסתם ממנו הארת נשמה בגלגלתא ואין בו אלא אור הרוח. אמנם עכ"ז עדיין נחשב לבחינת אזן, אלא לבחינת חג"ת דאזן. וערכם כלפי הגלגלתא עצמה, הוא כמו ישסו"ת לאו"א
עלאין שהם שניהם בחינת בינה, אלא זה ג"ר וזה ז"ת. אמנם ראש הג' הנק' מו"ס, הוא בחינת חו"פ שיצא מעתיק, וע"כ הוא נחשב לבחינת זו"ן ממש, שהוא מקבל ממוחא דאוירא שהוא. בחי' רוח, ולפיכך אינו נחשב אלא לבחינת נפש.
וזה אמר "ואמנם תרין רישין אלו מתחלקין ונעשין תלת רישין מלבד רדל"א
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שט
לג) והרי נתבאר איך הב' רישין, שהם כ"ח שבו, נכללין בג' רישין ממש, והם: כתר רישא עלאה, ואוירא רישא תניינא, ומ"ס רישא תליתאי. מלבד רישא דל"א הנקרא ע"י, שאע"פ שבאדרא נקרא הכתר וחכמה דא"א בבחי' ב' רישין בלחוד, עכ"ז הם ג' רישין ממש. אשר אין מכללם רדל"א.
* לד) ועתה נבאר ג' רישין אלו אשר נקרא באדרא ב' בחי', ב' רישין לבד כנ"ל. הנה לעיל ביארנו, כי כל ראש וראש מאלו הג' רישין,
אור פנימי
וכו' וג' רישין אלו נקראים גלגלתא ואוירא ומו"ס והם למטה מהאי רדל"א" דהיינו כמבואר, שגלגלתא עצמו נחלק לג"ר וו"ק, מחמת שהוא בינה שיצא מעתיק, שיש שם חילוק זה בין ג"ר שלו ובין ז"ת שלו. באופן שג' ראשים אלו הם בחינת נר"ן: שנפש במו"ס, ורוח באוירא, ונשמה בגלגלתא. כמבואר.
ותדע, שמכאן יצא שורש התחלקות המוחין דאו"א בשביל הזו"ן, על ג' בחינות המכונים בג' אותיות צל"ם. כמו שהאריך הרב בביאורם (לעיל חלק י"א אות קא וקח) ע"ש כל ההמשך. כי ם' דצלם נמשכת מתיקון גלגלתא, ונבחנת לבחינת ע"ב, ולי' דהוי"ה, ולאו"א עלאין, ולבחינת אוירא, וכחב"ד. ול' דצלם נמשכת מתיקון של מוחא דאוירא, ונבחנת לבחינת חג"ת, ולבחינת ס"ג, ולה' דהוי"ה, ולישסו"ת, ולבחינת י' דנפיק מאוירא ואשתאר אור. וצ' דצל"ם נמשכת מתיקון של מו"ס, ונבחנת להוי"ה דמ"ה, ולו' של הוי"ה, ולבחינת ז"א, וכו'. עש"ה.
וביאור הדברים: כי אע"פ שאמרנו, שג' הרישין הם נשמה רוח נפש, הנה זה מטרם דדעת דרדל"א אחזי נהוריה במוחא דאוירא, אמנם אח"כ, ע"י זווג עליון דע"ב ס"ג דא"ק, נמשך מוחין דחיה בא"א, ואז נבחן שבחינת הארת החכמה אינה מתגלית
בגלגלתא עצמה, אלא במוחא דאוירא. והוא מטעם שגלגלמא בהיותה בחינת ג"ר דבינה, ונתקנת בחסד עליון דעתיק, אינה משנית את טעמה אפילו בהשגתה את קומת ע"ב, והיא נבחנת גם אז, לבחי' אוירא, כלומר לבחינת חסדים מכוסים, להיותה בסוד כי חפץ חסד הוא, וכל החכמה שהיא מקבלת, היא משפעת אותה למוחא דאוירא, שהיא בחינת ז"ת שלה, הצריכים להארת חכמה. והיינו ממש ע"ד שנתבאר שם בם' דצלם ובל' דצלם, עש"ה. באופן שענין י' דנפיק מאויר ע"י הארת הדעת דרדל"א, אינו מועיל כלום לשנות את הראש דגלגלתא, אלא המוחא דאוירא מקבל תיקון זה, והוא אשתאר עתה באור, ע"י הי' דנפיק ממנה, ע"ש. הרי שיחס הגלגלתא כלפי מוחא דאוירא, הוא כמו או"א עלאין לישסו"ת, שגלגלתא היא בחינת הוי"ה דע"ב ואו"א עילאין, ומוחא דאוירא היא הוי"ה דס"ג ובחי' ישסו"ת, שבה נוהג ענין הי' דנפיק מאויר. ומוחא סתימאה הוא הוי"ה דאלפין, כי הוא בחינת זו"ן כנ"ל.
ומכאן נמשכו כל ההבחנות שאומר שם הרב בין צ' ול"ם דצל"ם, שבחינת צ' דצל"ם, הוא או"פ, והוא בחינת ז"א המתלבש בט"ס שלו, ול"ם הם ב' מקיפים: של' הוא מקיף מבחינת ישסו"ת. ום' הוא מקיף מבחינת או"א. עש"ה באו"פ בכל
* עץ חיים ח"א שער א"א פרק ד'.
א' שי חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
אשר כללותן ב' רישין בלחוד, הנה כל אחד מהם, יש בו עצמות וכלים, והם ו' בחי', וכל בחינה מהם כוללת ג', הרי הם כולם ח"י בחי' כנ"ל אשר אין הרדל"א נכלל בכללותם כלל ועיקר.
לה) ואמנם למטה בסדר התלבשות רדל"א, הנקרא ע"י בתוך רישא
אור פנימי
ההמשך, ועד"ז ביאר גם כאן הרב את ג' הרישין להלן, כמ"ש לפנינו. ואלו הם הט"ס המקוריות והשרשיות דא"א: כח"ב חג"ת נה"י. שכח"ב הם בחינת השורש לם' דצלם, בכל הביאורים שביאר בו הרב. ונחשב לג' רישין דעתיקא, שהוא א"א, שהוא בחינת ע"ב דאצילות, וממנו נמשך השורש דם' דצלם, שהוא בחינת או"א עלאין בעת שמלבישים לג"ר דא"א, כלומר בעת שמשיגים קומת ע"ב, דהיינו בעת העיבור דז"א כמ"ש שם, שג"ר דא"א עולים לעתיק, ואו"א נוטלים מקום ג"ר דא"א.
וחג"ת דט"ס המקוריות, הם ג' רישין דז"א, כלומר שהם בחי' ל' דצל"ם, שהם בחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה, להיותם שורשי הז"א, וע"כ נוהג בהם ענין י' דנפיק מאויר ואשתאר אור. כנ"ל. וים בחינת ישסו"ת. והוי"ה דס"ג.
ונה"י דט"ס המקוריות, הם ג' רישין דנוקבא. כי הם בחינת ז"א שהם השורש לצ' דצל"ם, שהיא או"פ דז"א, שממנו כל המוחין דנוקבא שלו.
וענין התחלקות זה הנ"ל דט"ס המקוריות, נוהג בכל בחינה ובחינה, כי הם כולם בג' רישין דא"א: שמו"ס הוא בחינת נה"י, ובחינת או"פ, הנקרא צ' דצלם, ובחינת הוי"ה דמ"ה. ומוחא דאוירא, הוא בחינת חג"ת דט"ס המקוריות, ובחינת מקיף קטן הנקרא ל' דצלם, ובחינת הוי"ה דס"ג, וראש הא' הנקרה גלגלתא, הוא בחי' כח"ב דט"ס המקוריות, ובחינת מקיף גדול, שהוא השורש לם' דצל"ם, והוא הוי"ה דע"ב.
וכן הם נוהגים בחג"ת נה"י דא"א, כי
חג"ת שלו מלובשימ באו"א וישסו"ת, שאו"א הם בחינת כח"ב דע"ס המקוריות, והם בחינת ם' דצלם ומקיף גדול, והוי"ה דע"ב. וישסו"ת הם בחינת חג"ת דט"ס המקוריות, ובחינת ל' דצלם, ומקיף קטן, והויה דס"ג. ונה"י דא"א מלובשים בז"א, שהוא בחינת נה"י דט"ס המקוריות, ובחי' צ' דצלם ואור פנימי, והויה דמ"ה.
וכן הם נוהגים בכל בחי' ובחי' מכל אלו הפרטים שחשבנו לעיל. כי בראש הא' דגלגלתא בלבדו, יש בו כל אלו הט"ס המקוריות, שהן ג' הויות: ע"ב שהוא מקיף גדול וכח"ב. וס"ג, שהוא מקיף קטן וחג"ת. ומ"ה שהוא או"פ ונה"י. ועד"ז יש אלו הט"ס גם במוחא דאוירא בלבדו, ובמו"ס בלבדו, וכן באו"א עלאין בלבדם, ובישסו"ת, בלבדם, ובז"א בלבדו.
ובזה לא יקשה לך מ"ש הרב אשר כח"ב הם ג' רישין דא"א, בעת שבינה הוא בחינת גרון ולא ראש. כי אין הכונה על פי סדר הספירות של פרצוף א"א, אלא ע"פ סדר מקורי כנ"ל, הנוהג בכל בחינה מא"א ובכל הפרצופים דאצילות, כמבואר. וענין קריאתם בשם ג' רישין, הוא ג"כ מאותו הטעם, כי אפילו בראש אחד מהם, יש ג"כ כל אותם ג' הרישין, שהם הנקראים חכמה בינה דעת, שחכמה היא ע"ב, ובחי' ם' דצלם לכל בחינותיה, ובחינת מקיף גדול, וכו'. ובינה שבו, הוא ס"ג ובחינת ל' דצלם לכל בחינותיה, ובחינת מקיף קטן וכו'. ודעת שבו, היא מ"ה ובחינת צ' דצלם לכל בחינותיה והוא או"פ וכו'.
לה) רישה תנינא הנקרא אוירא וכו' נמשכת מבחינת האי רדל"א דעתיק יומין שלא
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שיא
דא"א, יתבאר איך האי רישא תניינא, הנקרא אוירא דיתבא על האי מ"ס, שהיא רישא ג' דא"א, הנה היא נמשכת מבחינת האי רדל"א דעתיק יומין, שלא יכלה להתלבש באריך אנפין, ואחזי נהוריה בהאי רישא בו', הנקרא אוירא, והבן זה. ועיין למטה מה ענין האי אוירא.
לו) ונבאר תחלה בחי' העצמות אשר בג' רישין אלו, שהוא הרוחניות שבתוך כל אחד ואחד מהם, מתחלק כ"א וא' מהם, לג' בחי', נמצא שהם ג' בחי', כ"א וא' מהם ג' ג', ובין כולם ט' בחי' של עצמות, וכנגדן ט' בחינות אחרות בסוד הכלים שלהם, ובין כולם הם ח"י בחי'.
לז) ונתחיל בענין ט' בחי' העצמות, שהם ג' של ג' ג'. והנה סבת היותן ג' בחי' הוא, לפי שכבר נתבאר אצלינו, שכל בחי' אורות עליונים יש בהם ג' בחי': הא' הוא או"פ, ועליו יש אור עליון ממנו, הנקרא או"מ עליו, ועליהן אור עליון וגדול משניהם, והוא מקיף לשניהם.
לח) והנה ג' בחי' אלו, הם ג' רישין הנ"ל, כי רישא עלאה דעתיקא, שהוא כתר הנקרא גולגלתא דא"א. הוא מקיף עליון הגדול מכולם. ותחתיו יש רישא תניינא, הנקרא אוירא, והוא מוחא בערך הגולגלתא הנ"ל, וגם הוא נעשה גולגלתא בערך רישא תליתאי, הנקרא חכמה כנ"ל. וזו הרישא תניינא הנקרא אוירא, הוא מקיף קטן, שהוא מקיף לאו"פ. ותחתיו יש רישא תליתאי הנקרא מ"ס דא"א, הנקרא חכמה דא"א, והיא סוד או"פ.
אור פנימי
יכלה להתלבש בא"א וכו'. כמ"ש לעיל (בדף אלף רצ"ז ד"ה סתרא גו סתרא) שיש ב' מיני מסכים ברדל"א: מסך מצמצום א' ומסך מצמצום ב'. ולעצמו הוא משמש במסך דצמצום א'. שמטעם זה הוא מתפשט גם בבי"ע כמו א"ק, ומבחינת מסך הזה אינו יכול להתלבש באצילות, שז"ס המלכות שנגנזה ברדל"א, בסו"ה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. והיא בחי' המלכות החסרה בא"א, ואין לו אלא ט"ס, ומלכות שברדל"א משלימתו לע"ס. כלומר, שתתגלה לע"ל גם בא"א בסוד דמטי רגלים דאצילות לרגלי א"ק, כבודע. ורק אז נחשב א"א לשלם בכל ע"ס שלו. אמנם כדי
להשפיע לאצילות, משמש רדל"א בבחינת המסך דצמצום ב' שיש בו, שהוא בחינת ה"ת בנקבי עינים, שמבחינה זו הוריד אח"פ דכתר נקודים, ובירר אותם לג' רישין דא"א, שגלגלתא היא כלי דבינה, דהיינו בחינת אזן. והיא נחלקת לג"ר וו"ק, מכח בינה דאו"א, שג"ר שבה הם בחסדים מכוסים בסוד כי חפץ חסד הוא, וחלק הג"ר הזה הוא נעשה לראש הא' דא"א הנקרא גלגלתא, וחלק ז"ת שבה, הנצרך להארת חכמה מחמת שהם שרשי ז"א נעשה לראש ב' הנקרא מוחא דאוירא. וההפרש ביניהם רב הוא, כי בחינת המסך שבמלכות דרדל"א המצמצם הארת חכמה, אינו שולט במשהו
א' שיב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
לט) והנה אלו הג' רישין, הם בחי' נר"ן שבא"א. כי גולגלתא, הוא נשמה. ואוירא, הוא רוח. וחכמה סתימאה, היא נפש. ואחר שנתבאר ג' רישין אלו בכללות, נבאר כ"א מהם בפרטות, והוא כמ"ש בסוד הכללות, שהם ג' בחינות, וגם כ"א וא' מאלו הג', כלול מג' בחינות אלו ג"כ, וזהו פרטן
מ) הנה ברישא עלאה הנקרא נשמה, ונקרא כתר דא"א, ונקרא גולגלתא דיליה, ונקרא או"מ הגדול, הנה יש בו ג"כ ג' בחי' אלו עצמן, והם: או"פ שבו, ואו"מ שעליו, ואו"מ עליון משניהן, ושלשתן נקרא נשמה, בערך כללות, ונקרא או"מ הגדול, ונקרא כתר א"א, ונקרא גולגלתא דיליה.
אור פנימי
על ראש הא' הנקרא גלגלתא, להיותו בחינת ג"ר דבינה. וכל שליטתו מתחיל להיות ניכר, רק בראש הב' הנקרא אוירא, מפאת היותו נצרך לחכמה והמסך מעכב אותה הימנו. והבן היטב.
וזה אמרו "רישא תנינא הנקרא אוירא וכו', נמשכת מבחינת האי רדל"א דעתיק יומין, שלא יכלה להתלבש בא"א, ואחזי נהוריה בהאי רישא הנקרא אוירא והבן זה" דהיינו כמטאר, שמקום התישבות המסך דבחינת צמצום ב', הנמשך מפאת שלא היה יכול להאיר ולהתלבש בבחינת עצמותו שהוא מצמצום א', כנ"ל, הנה גם הוא לא יכול להתישב בגלגלתא, כנ"ל, אלא דאחזי נהוריה בהאי אוירא, ושם נתישב המסך הזה דצמצום ב' ונעשה עליו הזווג בשביל מוחא דאוירא. אבל אינו שולט כלום על גלגלתא, מטעם שהיא בחינת ג"ר דבינה, כנ"ל. והבן היטב.
לט) הג' רישין הם בחינת נר"ן שבא"א כי גלגלתא הוא נשמה ואוירא הוא רוח ומו"ס הוא נפש: ולהלן אומר הרב, שגלגלתא הוא ע"ב, ואוירא הוא ס"ג, ומו"ס הוא מ"ה, שהם חיה נשמה רוח. שלכאורה סותר למ"ש כאן, שהם נר"ן, דהיינו ס"ג מ"ה ב"ן.
וכבר נתבאר זה היטב לעיל, כי
כשהמדובר הוא מבחינת הכלים, אין בהע"ס, אלא בינה ז"א ומלכות, שמבחי' תיקון קוים הם חב"ד חג"ת ונה"י והכלים דחיה יחידה חסרים לגמרי. ואפילו בתכלית הגדלות הנוהג עד גמר התיקון, לא יכלו להשיג הכלים ההם דכתר חכמה. אמנם כשהמדובר הוא מבחינת האורות, הרי הם משיגים גם יחידה חיה, אלא שהם מתלבשים בכלי דבינה, תוך האור דנשמה. ואז מתחלק כלי דבינה לג"ר וז"ת, שג"ר שבהם הם בחינת הוי"ה דע"ב, וז"ת שבהם הם בחינת הוי"ה דס"ג, והם שניהם מבחינת כלים דבינה, שמבחי' תיקון קוין הם כלים דחב"ד. וכלים דז"א ומלכות, שמבחינת תיקון קוים הם חג"ת נה"י, הם נעשו להוי"ה דמ"ה. כנ"ל באורך עש"ה. ומבחינה זו הוא מחלק את ג' הרישין על ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה. אבל מבחינה הראשונה דכלים, אינם אלא בינה וז"א ומלכות, שבהם מלובש נפש רוח נשמה. וההבחן בזה הוא, כי בחינת ע"ב שלהם, אע"פ שהם משפיעים הארת חכמה לס"ג כנ"ל, מ"מ הם עצמם נשארים בבחינת האור דג"ר דבינה, שהוא בחינת נשמה, והם נבחנים לע"ב מחמת שהם המשפיעים הארת החכמה. והבן היטב.
ג' בחינות וגם כ"א ואחד מאלו הג' כלול מג' בחינות אלו ג"כ: כבר נתבאר
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שיג
מא) והנה ג' בחי' אלו, הנקרא נשמה, הנה הם ג' שמות הוי"ה, וכ"א מהם הוא במילוי יודין כי גם כלל זה יהיה בידך, שכל בחי' הנשמה, הוא הוי"ה דיודין. אמנם ההפרש שיש בג' הויות האלו דיודין, הוא בענין הנקודות שבהם. והענין הוא, כי גם כלל זה יהיה בידך, שבא"א כל הויות שבו הם בסוד מילוין, וגם בסוד נקודות, כי כולם מלאים ומנוקדים. אבל ההפרש שבהם הוא, בענין סדר הניקוד איך הוא.
מב) כי הנה בחי' רישא קדמאה, אור הפנימי הוא שם כזה: יוֹד יהֵ וָיו הֵי. ואינו מנוקד רק ד' אותיות הפשוטות בלבד שבו, כזה: שהם חולם ביו"ד, וצירי בה"י, וקמ"ץ בוי"ו, וציר"י בה"י. וניקוד זה הוא כפי תנועת האותיות, כנודע בספרי המקובלים.
אור פנימי
זה לעיל בארוכה, איך ג' הבחינות אלו: או"פ, ומקיף גדול, ומקיף קטן, הם מבחינת הט"ס המקוריות והשורשיות, והם נוהגים בכל בחינה ובחינה, וע"כ כל ראש מחויב להיות בו ג' בחינות אלו בפרטיותו. עי' לעיל (דף א' ש"י ד"ה וענין).
מא) ההפרש שיש באלו ג' הויות דיודין הוא בענין הנקודות שבהם: כי המילוי מורה על שיעור קומה של המדרגה התלוי בבחינת העביות שבמסך, וכיון שכל ג' הבחינות של הגלגלתא, הם קומת חכמה, שהיא ע"ב ובחינת או"א עלאין כנ"ל, הרי בהכרח שכל הג' הויות הם במילוי יודין בלי שינוי. אמנם הניקוד, מורה על המקור של המדרגה, אם הוא בחינתה עצמה, או מהתכללותו בעליון ממנה. או מהתכללותה מן התחתונים ממנה. גם השיעור של התכללות ההוא. וכיון שב' הבחינות התחתונות שבה אינן מבחינת גלגלתא עצמה, אלא ממה שהיא נכללת מן התחתונים ממנה, ע"כ נבהן ההפרש באופן נקודתם.
מב) מנוקד רק בד' אותיות הפשוטות לבד כזה: חולם ביוד, וצירי בהי וקמץ בויו, וצירי בהי. וניקוד זה הוא לפי תנועת
האותיות: נודע שד' אותיות הפשוטות שבהוי"ה, מורות על בחינת שורש המדרגה, שהיא בחינת העביות הדקה דבחינת כתר, שזה מורה שאין בה עביות מספיקה לזווג עם אור העליון, אלא שמקבלת מן המדרגה שלמעלה ממנה. והיא בחינת אור הנפש, כי אור הנפש מתלבש בכלי דכתר. והנה בחינה זו שהיא או"פ, ושורש צ' דצלם, אינה מבחינת גלגלתא עצמה, כי בחינתה היא או"מ הגדול, אלא שהיא נמצאת בה ע"י התכללות מו"ס בה, ונתבאר לעיל בדברי הרב שמו"ס היא בחינת נפש, ולפיכך אין בהוי"ה זו שום ניקוד במילוים שלה, אלא בד' אותיות הפשוטות לבד, להורות שהתכללות הזאת אין בה יותר ממדת אור הנפש.
וענין הניקוד דד' אותיות הפשוטות אין בה הוספה על תנועת האותיות משורשם עצמם, שעל זה מורה ד' הנקודות: חולם צירי, קמץ צירי. אשר י"ה מנוקדות בחולם צירי, שחולם מורה על נקודה שממעל לאותיות, שהוא בלתי התלבשות בכלים, כי אותיות הן הכלים, כנודע. והיא בחינת יחידה חיה, שאינם מתלבשים בכלים. וצירי מורה על בחינת חו"ג דבינה, בזמן שאחוריה כלפי חכמה, והחסדים מכוסים מאור החכמה, ע"י אחורים דאמא, וע"ז
א' שיד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
מג) והנה יש אור ב' מקיף עליו, והוא הוי"ה במילוי יודין ג"כ, כזה: יוֹד הֵיֵ וָיָוָ הֵיֵ אמנם מנוקדת בכל י' אותיותיה בניקוד הנ"ל, כי ג' אותיות יוד יש בו ג' נקודות חולם. ובב' אותיות ה"י יש בכ"א מהם צירי, ובג' אותיות וי"ו ג' קמצין תחת כ"א מהם נקוד קמץ, ובב' אותיות ה"י, יש תחת כ"א מהם צירי.
מד) עוד יש אור ג' המקיף על שניהן, והוא ג"כ הוי"ה במילוי יודין, יוָדָ הֵיָ וָיָוָ הֵיָ, אמנם אופן הניקוד הוא: כי בד, אותיות הפשוטות, הם מנוקדים ע"ד התנועות האותיות, חולם, צירי קמץ, צירי, וששה אותיות אחרות של המילוי, כולם מנוקדים בקמץ תחת כל אות מהם.
אור פנימי
מורות ב' הנקורות חולם צירי שמתחת י"ה. ואז נבחן הו', שהוא ז"א, שיש לו נקודת הקמץ, שפירושו, שהוא מקומץ מהארת חכמה, ואין בו אלא חו"ג לבד. והצירי שתחת ה' תתאה מורה ג"כ על בחינת החו"ג מכוסים שמקבלת מה"י ראשונה, מבחינת אחורים שלה. וע"כ נקודתה כמו ה' ראשונה. והארה זו נבחנת להארת כלים, הנקרא תנועת האותיות עצמן. כי האותיות הם כלים.
מג) מנוקדת בכל יוד אותיותיה בניקוד הנ"ל כי ג' אותיות יוד וכו': גם הוי"ה זו אינה מבחינת הגלגלתא עצמה, אלא מהתכללות המוחא דאוירא שהוא מקיף קטן, ושורש הל' דצלם, שבעקומה עצמה היא המקבלת להארת חכמה שבגלגלתא, והחסדים שבה מתגלים, כי מפסקת האחורים שבה, אשר אז נבחנת נקודת הבינה בסוד סגול, שהיא ב' נקודות מלמעלה ואחת מלמטה המכריע ביניהן, הרומזת על הדעת המזווג חו"ב פב"פ, ומוציא הארתחכמה לחוץ המושפעת לבינה, כנודע. אבל גילוי זו והתהפכות זו של בינה מאחורים לפנים, אי אפשר להיות בכלי דגלגלתא, להיותה בבחינת ג"ר דכלי דבינה, שהיא נשארת תמיד בסוד אוירא. שפירושו, חסדים מכוסים, כמו או"א עלאין, וכמו שפירש הרב בם' דצלם.
ולפיכך אין עדיין כאן התהפכות הנקודות מצירי לסגול הראוי להיות בבחינת המקיף קטן, אלא הההין עוד נשארות בנקודות הצירי מתחתיהן, המורות על חסדים מכוסים באחורים דאמא כנ"ל. אלא כל התוספות שיש כאן, הוא רק בבחינת הניקוד הבא גם תחת אותיות דמילוי, כי כאן כבר יש זווג בהמדרגה הזו עצמה, וע"כ גם אותיות המילוי מנוקדות, משא"כ בהוי"ה דאו"פ, הנכללת כאן ממו"ס, שאין בה זווג מכח עצמה, אין שום ניקוד באותיות המילוי שבה, כנ"ל. אמנם סדר הניקוד הוא שוה בזה וזה כי עדיין הזווג בבחינת חסדים מכוסים. כמבואר.
מד) אותיות הפשוטות הם מנוקדים ע"ד תנועת האוהיות וכו' המילוי כולם מנוקדים בקמץ: הוי"ה זו היא מדרגת גלגלתא עצמה, וע"כ מנוקדת באותיות המילוי שבה בקמצין בלי שום הבחן ביניהם, והוא, כי בחינת הקמץ מורה על קמיצה, ונקודת הפתח הוא ההפוך ממנה, המורה על פתיחת האורות בהרחבה, ושיעור הפתיחה של החכמה תלוי במדת הקמיצה שבכתר, כי כתר פירושו ראש, ששם זווג דהכאה על העביות וההכאה, נמדד מדת גדלה של הקומה, כמ"ש בחלקים הקודמים. אשר אח"כ היא מתהפכת ממעלה למטה ומתלבשת
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שטו
מה) והרי נתבאר ג' הויות, שיש ברישא עלאה הנקרא כתר גלגלתא דא"א, והם: בסוד או"פ, ומקיף, ועוד מקיף אחר על שניהן. אמנם בערך הכללות של שאר רישין, כל ג' בחי' אלו, אינם רק בחי' אור המקיף העליון שבכולם, והוא נשמה.
מו) רישא תניינא, והוא הנקרא אוירא יש בו ג"כ ג' הויות של שם ס"ג, גם כן על דרך הנ"ל ממש. ובנקודים הנ"ל, כזה:ׂיוד הֵי וָאו הֶי. ׂיוֹד הֶאֶ וָאָוָ הֶיָ. יוָדָ הֶוָ וָאָוָ הֶיָ אלא שבמקום כל נקודת, ציר"י יש נקודת סגול תמורתן ושלשתן או"פ ומקיף ומקיף לשניהן בבחינת הפרטות, אבל בערך הכללות כל ג' בחי' אלו אינם רק בחי' אוה"מ הקטן שעל הפנימי, והוא רוח.
אור פנימי
בכלים. שה"ס הפתיחה של האורות. כי אין תפיסה באור בלי כלי. כנודע. הרי שהקמץ והפתח, הן ב' תנועות הפכות זו לזו, ועכ"ז ערך קומתן שוה מזו על זו, כי לפי גודלה של הקמיצה, כן גודלה של ההתלבשות, שהיא הפתיחה.
ולפיכך כל אותיות המילוי שבהוי"ה זו דבחינת גלגלתא עצמה, הן בקמצין, אבל אותיות הפשוטות, שאינן מורות על מדת עביות של המסך, אלא על בחינת הכלי עצמה, אין שינוי בניקוד שלהן, וגם כאן הן מנוקדות על פי תנועת האותיות, שמשמעותן בחינת חסדים מכוסים, ע"ד שנתבאר לעיל בד"ה מנוקד. ע"ש.
מו) רישא תנינא וכו' ובנקודים הנ"ל אלא שבמקום כל נקודת צירי יש נקודה סגול תמורתן: כי כאן במוחא דאוירא, הוא מקום גילוי החסדים, כי על אוירא זו, סובב הכתוב, יהי אור. שפירושו בזוהר, דיוד נפיק מאויר ומה דאשתאר הוא אור, שה"ס ירידת ה"ת מעינים לפה, ונתעלו אח"פ חדשים, וע"י עלית מ"ן דז"א, חוזרת הבינה פב"פ עם החכמה, ואור החכמה מתגלה לחוץ לבינה, ונגלה שם אור במקום אוירא. כנודע.
ונמצא עתה שתנועת הצירי, שפירושה
חסדים מכוסים באחורים דאמא, נתהפכה עתה, ונעשה נקודת סגול, המורה על זווג פב"פ וגילוי חסדים, כנ"ל ד"ה מנוקדת. ע"ש. וע"כ אין שום חילוק בין ג' הויות דמוחא דאוירא לג' הויות דגלגלתא, אלא בהתהפכות תנועת הצירי לתנועת הסגול בלבד, כי באמת הן שתיהן בחינת בינה כנ"ל כי בינה הוא סוד הכתר מצמצום ב' ואילך, אלא שגלגלתא הוא ג"ר דבינה, ומוחא דאוירא היא ז"ת דבינה, וע"כ אין ביניהן חילוק רק בגילוי של חסדים בהארת חכמה, ולא יותר.
וע"כ נשארו כל הקמצין בה, כי בחינה המוחא דאוירא הוא ס"ג וישסו"ת, שהוא בחינת הכתר דז"א שהוא מ"ה ואו"פ, ועל יחס הכתר שבה שהוא בואו דס"ג כנודע, נבחן גם תנועת הואו עם קמצין, שהוא בחינת הכתר, כנ"ל בד"ה אותיות עש"ה. וכן המילוי יוד שבה, ששם שורש הכתר. וכן המילוי דה"ת שבה, ששם מקום הזווג. ותדע שכל ההפרש שבין ג"ר דאצילות ובין זו"ן, הוא, כי בחי' כתר דג"ר, הוא בג"ר דבינה. ובחינת כתר דז"א, הוא מז"ת דבינה. ומכאן נמשכים כל מיני ההבדל שבין ג"ר לז"א, כמ"ש במקומו, ועי' בדיבור הסמוך.
א' שטז חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
מז) רישא תלתאי והוא הנקרא חכמה מ"ס דא"א, ויש בה ג"כ ג' הויות אחרות יוד הא ואו הי. יוד הא ואו הא' יוד הא ואו הא. במילוי מ"ה דאלפ"'ן בנקודות הנ"ל של רישא תנינא. שהם סגול במקום ציר"י, ועוד נוסף באלו שינוי ב', והוא כי גם במקום ניקוד קמץ, הם באלו ניקוד פתח תמורת הקמץ, ושלשתן: או"פ, ומקיף, ומקיף לשניהם, בבחי' פרטיות. אבל בבחי' הכללות, כל ג' בחי' אלו אינם, רק בחי' או"פ בלבד שבג' רישין הנ"ל.
מח) וג' רישין הכלולין מן ט' בחי', הם בחי' נר"ן שבא"א כנ"ל, והויות הנשמה במילוי יודין שהוא ע"ב, והויות הרוח במילוי ס"ג, והויות נפש במילוי אלפין. ואמנם הפרש נקודתן, כבר נתבאר לעיל וכל אלו הם ט' הויות של העצמות והרוחניות שבתוכן.
מט) ועוד יש ט' בחי' אחרות דאהי"ה, הנקרא פלים שלהם, שבתוכם מתלבשים הט' הויות של העצמות, והם ט' שמות של אהי"ה, והם ממש ע"ד מילוי הט' הויות של העצמות. הרי בין כולם ח"י שמות, שהם ח"י העולמים כנ"ל.
* נ) אחר שביארנו בחי' הכתר והחכמה דא"א, שהם ב' רישין דיליה, אשר נתחלקו לג' רישין, כנ"ל בב' הפרקים אשר קדמו, וגם ביארנו דרך כללות, איך נתלבשו ז"ת דעתיק בשבעה תיקוני רישא דא"א. נחזור עתה לבאר ענין שבעה תקונין בפרטות. והנה כבר נתבאר שם, כי חסד דעתיק נתלבש בכתר דא"א, אשר הוא הגלגלתא, רישא קדמאה דא"א.
אור פנימי
מז) מו"ס דא"א וכוי בנקודות הנ"ל של רישא תנינא שהם סגול במקום צירי וכו' באלו ניקוד פתח תמורת הקמץ: פירוש, כי מקום גילוי חסדים בשורשם, שהוא ע"י זווג פב"פ דחו"ב מרמז בהתהפכות תנועת הצירי לסגול. כנ"ל. ובחינות הקבלה של הארת חכמה, מרומזת בהתהפכות הקמץ לפתח, כנ"ל ד"ה אותיות, עש"ה. ולפיכך בחינת הההין שבהויות דמו"ס, שהן בחינת הבינה שנתהפכו
מאחורים לפנים, באות גם במו"ס בתנועת הסגול. והקמצין שמשמשים בהויות דאוירא. שהם בחינת הכתרים של המ"ה שהוא מו"ס, המה נתהפכו כאן לפתחין, שפירושם שלפי גודל מדת הקמיצה המשמשת בכתר דמו"ס כן גודלו של האור הנפתח במו"ס, כנ"ל ד"ה אותיות. עש"ה.
מט) שמות של אהי"ה והם ממש ע"ד מילוי הט' הויות וכו': כי הוי"ה אהיה, הם בחינת זכר ונקבה, שהזכר הוא המשפיע.
* מבוא שערים ש"נ ח"ב פרק ו'.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שיז
נא) והנה מהראוי היה, שעתיק יומין לא יגלה הארתו העקרית, רק ברישא קדמאה שהוא הגלגלתא, ואחר כך תאיר זו הגלגלתא ברישא אחרא, שהיא מוחא סתימאה חכמה דא"א. אמנם לא כך היה, כי אם שהעתיק מתגלה בהני ב' רישין כחדא.
אור פנימי
והנקבה היא המקבלת. וע"כ אי אפשר להיות בנקבה תנועות אחרות ממה שיש בזכר. וע"כ כל התנועות של ט' השמות אהיה שוות לט' הויות בלי שום הפרש ביניהן.
נא) שהעתיק מתגלה בהני ב' רישין כחדא וטעם הדבר כי הנה או"א דתחות דיקנא א"א, נמשך בהם חיות מהני ב' רישין: פירוש, כי משורש האצילות אין ברישא דא"א אלא ב' רישין, שהם גלגלתא ומו"ס, כי באמת, אין לנו אלא ראש אחד דא"א, כמו בכל הפרצופים, אלא משום שעלו למ"ן ב' מיני רשימות, א' הרשימו דבחי"א דהתלבשות הנקרא זכר, וב' הרשימו דעביות דכתר שנקרא נקבה, ונכללו זה בזה, ע"כ יצאו ע"ס על המסך דבחי"א שבזכר בקומת ז"א, שהוא רוח, וקומה זו נקרא רישא דגלגלתא. וכן יצאו ע"ס על המסך דבחי' הכתר, בהתכללות מהרשימו דזכר בקומת מלכות, שהיא נפש. וקומה זו נקרא מו"ס. הרי שמתחלת אצילות אין כאן בא"א אלא ב' ראשים זכר ונקבה, שהם גלגלתא ומו"ס.
וענין ג' הראשים שבא"א, הם נעשו מכח הז' תיקוני גלגלתא, שרדל"א תיקן אותם ברישא דא"א, ומכח רדל"א המה באים, כלומר מכח המסך דמלכות דראש ההוא, ולא מכח המסך דראש אריך אנפין, כמ"ש לעיל, אשר המסך דרדל"א דבחינת צמצום ב', שהוא שורש כל המיעוטים שבפרצופי אצילות כלפי פרצופי א"ק. שמסבתו נקרא א"ק בבחי' א"ס, כנ"ל, הנה המסך הזה, אינו פועל כלום ואינו ממעט ומצמצם כלום לבחינת ג"ר דגלגלתא,
להיותה נתקן בבחינת ג"ר דבינה. שאין הצמצום דה"ת פוגם אותה כלל. כי כל הצמצום הזה הוא רק על אור חכמה, כנודע, וג"ר דבינה אינם מקבלים חכמה בלאו הכי, כי הוא תמיד בסוד השתוקקות אחר אור החסדים בלבד, בסו"ה כי חפץ חסד הוא כנודע.
ומכח התיקון הזה, נמצא כח המסך דרדל"א מתגלה באמצע ע"ס דגלגלתא, כלומר מתחת ג"ר שלה, והבדיל בין ג"ר דגלגלתא ובין ז"ת דגלגלתא, בסוד רקיע המבדיל בין מים עליונים למים התחתונים, כי על מים העליונים שהם ג"ר דגלגלתא אין כח הצמצום שבמסך שולט כלל. והוא כמו פוסח עליהם, וע"כ נבחנים למים עליונים, אלא, כל כחו מתגלה על ז"ת דגלגלתא, שהם בחינת ז"ת דבינה, והם צריכים להארת חכמה להיותם שרשי זו"ן. והמסך ממעט אותם מחכמה, ע"כ נבחנים שהם מתחת הרקיע הזה, כלומר שהרקיע שולט עליהם ומצמצם אותם. והרקיע הזה נקרא קרומא דאוירא, שהוא הראש הב' דא"'א. והנה נתבאר שזה הראש הב' אינו מבחינת אצילותו דמסך דראש א"א, אלא מבחינת כח המסך דראש רדל"א, שפסח על ג"ר דגלגלתא, ונעשה לרקיע מתחתיה, והוציא ז"ת שלה לבחינת ראש בפני עצמה. וזכור זה היטב.
ולפיכך אנו מבחינים בעיקר רק ב' רישין בא"א, שהם גלגלתא ומו"ס, הבאים מסדר האצילות, מב' הרשימות הנכללות זו בזו ונעשים לזכר ונקבה דראש א"א, כנ"ל, שהם מבחינת המסך דמלכות דראש שלו. אבל בחינת הג' ראשים שבו, עיקר הבחנתם הוא רק לבחינת הזווגים דגדלות דהיינו
א' שיח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
נב) וטעם הדבר, כי הנה או"א דתחות דיקנא א"א, נמשך בהם החיות מהני ב' רישין: גלגלתא, ומוחא, כמ"ש. ובענין דאו"א הויין שוון, כחדא נפקי וכחדא שריין, ולכן הוצרכו אלו הב' רישין להתגלות בהם העתיק, בהשואת אחד ג"כ, ולכן החסד דעתיק נתלבש בגלגלתא, והגבורה במוחא היא חכמה, ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד, והיו שוין.
נג) גם אחר שהיסוד דעתיק עם החסד שבתוכו נתלבש במצח דא"א, כנ"ל, ומשם חזרו להאיר ולהתפשט בדיקנא במזלא שהוא תיקון י"ג, וגם בתקון הנקרא נוצר חסד, כנזכר, ונזכר בהאזינו דף רפ"ט ע"א והאי רצון אתפשט לתתא בדיקנא כו', וגם הדיקנא עצמה היא בסוד יסוד, כי לכן הנשים שאין להם בחינת יסוד אין להן זקן, וכן ההוד שבו נגלה בדיקנא, כמ"ש באדרת נשא דף ק"מ ע"ב, ותניא הוד עלאה נפיק, ואתעטר ונגיד לאתאחדא בעילעוי, ואתקרי הוד זקן.
נד) הרי כי רישא עלאה דעתיק אתגלייא בב' רישין דא"א כחדא, שהרי נגלה, בשבעה תקוני גלגלתא, וגם במוחא, ובדיקנא דנפקי ממוחא, כנזכר, ונמצא כי כמו שז"ת דעתיק מתגלים בשבעה דגלגלתא, כן הן מתגלים בדיקנא דא"א, ולא קבלתי סדרם בפרטות.
נה) ודע והבן, איך כתר וחכמה האלו דברישא, הם דכר ונוקבא. ולכן, זו החכמה היא גבורה, כי היא נוקבא לגביה. ועיין היטב כי כולה מבירורי המלכים אתעבידת, ולהכי מינה נפקו, י"ג תיקוני דיקנא.
נו) ובזה תבין, איך הכתר הוא רחמים גמורים, אך החכמה יש בה דינין, אלא שהם ניכפין. כנזכר באדרת נשא דף קכ"ח, כי האי מוחא שקיט ושכיך כחמר טב דיתיב על דורדייה הרי בפירוש כי יש בה דינין
אור פנימי
לצורך הבחן המוחין המתפשטים בסדר הזה, בסוד הט"ס המקוריות, כדי להראות סדר התלבשות חיה יחידה תוך כלי הבינה, שעיקר גילוים הוא בז"ת דבינה, בבחינת ל' דצלם, כמ"ש לעיל. אמנם בסדר אצילות הפרצופים, נבחנים רק ב' רישין לבד, כמבואר.
והנה מבחינת ג' רישין, הם נבחנים בבחינת זה תחת זה, כלומר, שגלגלתא משפיע הארת החכמה למוחא דאוירא,
ואוירא משפיע למו"ס, ע"ד שנתבאר לעיל בסדר הנקודות דט' הויות, ע"ש אמנם מבחינת ב' רישין, הם נבחנים בקומה שוה, כמו זכר ונקבה, להיותם ב' רשימות, הנכללות זו בזו, כלומר שצריכות זו לזו, כי הרשימו דזכר, אע"פ שהיא מבחי"א, מ"מ אינה ראויה לזווג להיותה מבחינת התלבשות, דהיינו רשימו הנשארת אחר הזדככות המסך, שאינה ראויה עוד לזווג, כנ"ל בחלקים הקודמים, וע"כ היא צריכה
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שיט
ושמרים, אלא שהם נחים ושקטים ונכפין שם במקומה. וכן בעל מערכת האלהות כתב, כי החכמה היא דין, ויש לו קצת סמך מזה.
נז) והיות המוחא נקרא טלא דבדולחא, הוא, כי שרש המוחין הם ג', חו"ב ודעת, שהם שלשה אותיות יה"ו, ואם תמלאם באלפין, יו"ד ה"א וא"ו, הם בגימטריא ט"ל, והנה זו הגבורה דעתיק הגנוזה תוך מוחא דא"א, נקרא בוצינא דקרדינותא בכל מקום, ר"ל, נר החזק, כי הנר הוא אש, ואינו אור כמו החסדים, והוא נר אש החזק מצד הגבורה.
נח) ואמנם שאר הגבורות, אפשר שיקראו כך דרך השאלה, אבל סתם בוצינא דקרדינותא היא זו הגבורה דעתיק, הגנוזה בהאי מוחא, וזו שרש לכל הגבורות כולם. וז"ש בפרשת פקודי דף רנ"ד ע"ב, ות"ח, שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש בוצינא דקרדינותא כו'. אשר נתבאר לעיל ענינו, והוא כי א"א, שהוא רישא ושירותא דמהימנותא, היה מברר בגו המחשבה דיליה, שהיא מוחא סתימאה, דביה כל הבירורין שבשבעה המלכים בבחי' מ"ן, כדי לעשות מהם בחי' פרצופי או"א כי אין בירור, אלא במחשבה. והנה הבוצינא דקרדינותא, שהיא הגבורה
אור פנימי
להתכללות העביות דנקבה, שעביותה אינה עכ"פ בחינה האחרונה דפרצוף העליון, שעליה שולטת ההזדככות שבעליון כנודע. ומכח ההרכב הזה נעשה המסך דזכר ראוי לזווג, וכן המסך דנקבה. וכיון שצריכים זה לזה ע"כ נחשבים לקומה שוה. (לעיל דף ש"ג אות י"ד. ודף שי"ט ד"ה לא מטי).
וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, שהם ב' הקוים ימין ושמאל שלו, שהם ג"כ קומתם שוה, ומכח זה יצאו גם או"א בבחינת זכר ונקבה בקומה שוה, להיותם נמשכים מב' רישין דא"א, שאבא נמשך מגלגלתא, ואמא נמשכת ממו"ס. וזה אמרו "מהראוי היה שעתיק יומין לא יגלה הארתו העיקרית רק ברישא קדמאה שהיא הגלגלתא ואח"כ תאיר זו הגלגלתא במו"ס" דהיינו כנ"ל בבחינת ג' רישין בט' הויות שלהם. "אמנם לא כך היה, כי אם שהעתיק מתגלה בב' רישין כחדא" דהיינו מטעם שכן
נאצלו זכר ונקבה בסדר אצילות הראש דא"א, שמהם נמשכים ג"כ או"א זכר ונקבה. וזה שממשיך "כי או"א דתחות דיקנא דא"א נמשך בהם חיות מהני ב' רישין" כלומר, שזה סדר אצילות הפרצופים זה מזה, שזכר ונקבה דגוף נמשכים מזכר ונקבה שבראש, כמ"ש הרב לעיל בתחילת חלק ה', עש"ה. וזה שממשיך "ולכן הוצרכו הב' רישין להתגלות בהם העתיק בהשואה אחד וכו' ואז נכלל החסד בגבורה והגבורה בחסד" כלומר, שמתוך שזכר ונקבה אלו, הם בחינת ב' רשימות הנכללות זו בזו, כנ"ל, ע"כ הוצרך עתיק להתלבש בהם בהשואה אחת, וע"כ הוצרכו החסד וגבורה דעתיק המתלבש בהם, להכלל ג"כ זה מזה כמוהם.
נח) בוצינא דקרדינותא היא זו הגבורה דעתיק, הגניזה בהאי מוחא, וזה שורש לכל הגבורות כולס וכו' בכחה יכולה המחשבה
א' שכ חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
דעתיק שרש לכל הגבורות כולם, בכחה, יכולה המחשבה לברר הבירורים הנזכרים, כי כל הבירורין הם בחי' גבורות, ולכן הם מתבררים ע"י ההיא בוצינא דקרדינותא.
נט) ואמנם ענין בטישה זו נתבאר וז"ס בוצינא דקרדינותא, שהיא הנותנת קצבה ומדה, ונקרא קו המדה. והטעם, כי החסד מתפשט בשפע בלי קצבה, אך הגבורה שהיא דין, נותנת קצבה אל השפע, שלא יתפשט
אור פנימי
לברר הבירורים: וצריך שתבין מאד ענין גניזו זו של הבוצד"ק במו"ס, וכן למה נחשבת לשורש הגבורות. והענין הוא, כי נתבאר לעיל (דף א' רצ"ז ד"ה סתרא) שב' בחינות מסכים נמצאים בעתיק, שהם בחינת מלכיות, א' הוא מצמצום א', ב' הוא מצמצום ב', שבא' אינו משמש עמה בגלוי לצורך פרצופי אצילות. אלא שהיא בו בגניזו, כמ"ש הרב לעיל (א' ש"ה אות כ"ג כ"ד) בסוד המלכות הגנוזה בראש דעתיק ואינה נגלית אלא לעתיד לבא, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. עש"ה. ונמצא שאינו משמש עמה כל המשך דשתא אלפי שני, וע"כ אין בחי' מלכות בז"ת דעתיק ובז"ת דא"א, אלא בחינת עטרת יסוד היא המלכות שלהם, ע"ש. כי עטרת יסור היא בחי' מלכות דצמצום ב', הנמשכת מבחינת נקודת החזה דז"א דנקודים, שמחמתה יצא המחזה ולמטה, מתחת הפרסא של אצילות, לבי"ע. כמ"ש בחלק הקודם. והנך מוצא, שכל בחינת המלכות שעתיק וא"א משמשים עמה באצילות, אינה אלא המלכות דצמצום ב', הנקראת עטרת יסוד. אבל המלכות ששמשה בפרצופי א"ק מטרם צמצום הב', שעוד לא נמתקה במדת הרחמים דה"ר, היא אינה נגלית בכל עולם אצילות, אלא שהיא גנוזה ברדל"א. בסוד ראש פנה.
וגניזה זו פירושה, שאינה באה בבחינת המסך לזווג, ומ"מ היא נמצאת בבחינת הארה. והבחן הזה מתבאר בין ב' הקוים
דימין ושמאל, ובין הקו האמצעי. כי אין בחינת זווג אלא בקו האמצעי, כי קו אמצעי פירושו זווג, ששם בחינת המסך והעביות, שע"י הזווג עם אור עליון, היא מעלית או"ח ומכריע בין ב' הקוים, ועיקר הקומה היא בקו האמצעי, כמבואר, אבל האו"ח מוציא הארה גם מן הקצוות, והארה זו אינה באה בחשבון עיקר הפרצוף, כמבואר בחלקים הקודמים.
וע"כ נבחן, שבגבורה דעתיק נמצא כח הצמצום והמיעוט של המלכות דצמצום א' הבלתי ממותקת במדת הרחמים. כי המסך הזה נמצא במלכות דראש עתיק, ופעולתה אינה ניכרת בראש דעתיק כלום, להיותה שם ממטה למעלה, ואין כח עביות יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותה, אלא כל הכח דמלכות הזו מתראה ממעלה למטה בהגוף דעתיק, והיינו בקו שמאל בלבד, המתחיל מגבורה דעתיק, כי שם נחשבת לגנוזה, ולא בקו האמצעי דעתיק, שתשמש שם בזווג עם אור העליון, כי אז היתה מתגלית באצילות, כמבואר. וז"ש הרב, "סתם בוצינא דקרדינותא היא זו דגבורה דעתיק הגנוזה בהאי מוחא, וזו שרש לכל הגבורות כולם" דהיינו כמבואר שהיא המלכות דמדת הדין, כלומר שלא נמתקה במדת הרחמים דה"ר, להיותה מצמצום א', ומקומה הוא רק במלכות דראש דרדל"א בלבד, ובחינת ממעלה למטה שלה אינה באה בהקו האמצעי להתגלות בבחינת הזווג, אלא היא בגניזה. דהיינו שעומדת בקו
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שכא
יותר מהראוי אל המקבלים, ולכן בוצינא דקרדינותא, איהי מדיד ועביד כל אינון משיחין. הנקרא בזוהר פקודי דף רל"ג ובתיקונים דף ט"ו ובתיקונים כ"י ובזוהר חדש בואתחנן דקכ"ב.
ס) והנה כל בחי' הגבורות נקראים ניצוצין, כי הם ניצוצות האש החזק ואמנם נקראים ניצוציו ג"כ לסיבה הנ"ל, כי לא ירדו האורות של המלכים למטה בבריאה, רק בחי' רפ"ח ניצוצין, להחיותם חיות המוכרח אז, והם חלקים מהאורות, דוגמת הניצוצות היוצאות מהאש, וגם נתבאר שם, כי הרפ"ח ניצוצין הם השכ"ה ניצוצין הנזכר בכל מקום, והם ש"ך לבד, ועם שרשם שהיא חמשה גבורות נקרא שכ"ה.
סא) והנה כאשר זו הבוצינא בטש גו מחשבה, מעלה את הבירורין מבחי' השכ"ה ניצוצין הנזכר, ושם מתבררין, והטוב שבהם נתקן שם, והפסולת שהם הסיגים מתברר וזריק ליה, שאינו מהבחי' הראוי שם לעשות מהם בחי' או"א, ולכן זורקם, וחוזרת אחר כך להתברר גו מחשבה דאמא לצורך זו"ן. וכן עד"ז, עד שמתבררין תכלית הבירור בכל הפרצופין, והשאר נעשה פסולת גמור, כנזכר שם באורך. וז"ש ניצוצין זריק לש"ך עיבר, ובריר פסולת מגו מחשבה. כי המחשבה, בתוכה עולים המלכים וניצוצין, ושם מתבררין מגו מחשבה, ע"י ההיא בוצינא דקרדינותא, שהיא גבורה דעתיק אשר בתוכה.
סב) ודע, כי החסד דעתיק, שבתוך כתר דא"א, נקרא אוירא דכיא, והגבורה דעתיק שבתוך חכמה דא"א, נקרא בוצינא דקרדינותא. וז"ש באדרת האזינו דף רצ"ב ע"ב, מבוצינא דקרדינותא נפק ניצוצא פטישא תקיפא, דבטש ואפיק זיקין עלמין קדמאי, ומתערבי באוירא דכיא כו'. פירוש הדברים: במה שהודעתיך לעיל בריש פרקין, כי או"א מהני תרין רישין נמשך חיותם.
אור פנימי
שמאל, שתחלתו הוא בגבורה דעתיק. הרי שהוא השורש לכל הגבורות כולם, כי כן נקרא המלכות דצמצום א', שכל הצמצומים הבאים אחריה נמשכים ממנה. ומקום עמידתה, הוא, בגבורה דעתיק המלובש במו"ס, ולא בקו אמצעי, שהוא ת"ת דעתיק. וע"כ נחשבת לגנוזה. והבן זה. ותדע, שעל שם זה נקרא תיקון הב' בשם טלא
דבדולחא, שהוא מו"ס המתוקנת להלביש הגבורה דעתיק, ששם המלכות דצמצום א'. וע"כ נמצא במו"ס הזה ב' המלכיות ביחד, א' מכח הלבשתו לגבורה דעתיק, וב' היא, המלכות דצמצום ב', שהוא עצמו משמש עמה. והם ב' גוונין נבדלים זה מזה בהרבה, וז"ס כעין הבדולח, כלומר שגוונין נבדלים מתראים בו. והבן. וע"כ נקרא טלא
א' שכב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
סג) ונמצא, כי זה החסד דעתיק שבתוך הכתר, הנקרא אוירא דכיא, אפיק מיניה רוחא דגניז בעתיק יומין, שהוא יו"ד דנפק מאויר ואשתאר אור, וזו היו"ד, הוא אבא, יו"ד דשמא קדישא, אשר בתחילה היה גנוז בעתיק בזה החסד, ולכן כשיצא זו היו"ד מזה האויר, ונעשה ממנו בחי' אבא, לא נפק, אלא מלביש לחסד דא"א, ואז בהאי אבא אתגניז האי אוירא, ר"ל שמאיר בו דרך העלם וגניזה מלמעלה עד שם.
אור פנימי
דבדלוחא, דהיינו על שם הבדולח המרומז בהמן שבמדבר, שנאמר שם ומראהו כעין הבדולח.
וזה אמרו "הבוצינא דקרדינותא שהיא הגבורה דעתיק, היא השורש לכל הגבורות כולם ובכחה יכולה המחשבה לברר בירורים כי כל הבירורים הם בחינות גבורות ולכן הם מתבררים ע"י ההיא בוצינא דקרדינותא" פירוש: כי כל הבירורים הם מבחינת ז"ת דנקודים, שנשברו ונפלו לבי"ע, ונודע שהם כולם מבחינת המלכות דצמצום א' כי רק הג"ר נתקנו שם בתיקון קוים, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב', אבל הז"ת היו שם בקו אחד זה תחת זה כמו פרצופי א"ק, כמ"'ש שם באורך, ולפיכך מוכרחת הבוצד"ק שהיא ג"כ בחינת המלכות דצמצום א' להתערב בבירורם. וז"ס הבטישה המובא במו"ס בבחינת הבוצד"ק.
סג) החסד דעתיק שבתוך הכתר הנקרא אוירא דכיא, אפיק מניה חד רוחא דגניז בעתיק יומין, שהוא יוד דנפיק מאויר ואשתאר אור וזו היוד הוא אבא. ולכאורה תמוה, כי מדבר כאן מראש הא' שהוא גלגלתא וקראו אוירא, שהוא ראש הב' כנ"ל. אמנם זה הוא מב' טעמים: א', משום שהרב מדבר כאן רק מבחי' ב' רישין בלבד. וכשמדובר הוא מב' רישין, נמצא מוחא דאוירא עם הגלגלתא ראש אחד. ומו"ס לראש הב'. וטעם ב' הוא, כי נתבאר לעיל, כי הגם שהגלגלתא היא בחינת נשמה, מ"מ נקרא ג"כ אוירא, כמ"ש הרב אצל ם'
דצל"ם שהיא בחינת או"א עלאין ובחינת אוירא (לעיל דף א' ע"א אות קכ"ז) וכבר ידעת, שראש הא' הנקרא גלגלתא, הוא השורש של ם' דצלם, ולפיכך נקרא גם הוא בבחי' אוירא, והוא מטעם היותו בבחינת חסדים מכוסים, ובו אינו נוהג ענין יציאת י' מאויר שישאר בבחינת אור, אלא במוחא דאוירא, שהוא ראש הב' כמ"ש הרב אצל ל' דצל"ם. (בדף א' ע"ד אות קל"ד) אשר ל' שהיא בחינת ישסו"ת, נקרא אור דאשתאר מאויר, אבל ם' שהיא או"א נקרא אויר. עש"ה. והוא מטעם הנ"ל, כי בחינת הגלגלתא שהיא ג"ר דבינה, משתוקק תמיד רק אחר החסד, ונמנעת מטבעה מאור החכמה. וע"כ החסדים שלה המה מכוסים מהארת חכמה, ונקרא משום זה בשם אויר. וזה שהדגיש הרב כאן להשמיענו, אשר ראש הא' נקרא אוירא דכיא, כלומר שהוא דכיא להיותה בחינת ג"ר ונשמה, ומ"מ הוא בחינת אויר ואור הרוח מבחינת מה שנמנעת מלקבל אור חכמה, כנ"ל. ומה שהוא נקרא הוי"ה דע"ב, כבר נתבאר לעיל, שענין הזווג להוציא הי' מאויר נעשה רק בה, כי היא הממשכת את אור החכמה ומשפעת אותה למוחא דאוירא, אלא שנקרא אויר, משום שאחר שהיא משפעת את אור החכמה אל ראש הב' היא נשארת בבחינת אויר, וראש הב' נשאר בבחינת אור. כמ"ש לעיל באורך.
וזה אמרו "ונמצא שזה החסד דעתיק שבתוך הכתר הנקרא אוירא דכיא, אפיק מניה חד רוחא דגניז בעתיק יומין שהוא
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שכג
סד) וגם מבוצינא דקרדינותא שהיא גבורה דעתיק, נפק ג"כ מיניה חד ניצוצא, והאי ניצוצא אתגניז במעי אמא, הם בסוד הגבורות דבמעי אמא, הנמשכות אליה מגבורות עתיק. ואלו הב' בחי' שבאו"א, חוזרים גם הם לברר החלקים הצריכין אל זו"ן, וכדין נפיק חד גלגלתא כו'.
סה) גם נרמז ענין זו הגבורה, באדרת נשא דף קל"ב ע"א, ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא, מאלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא דכליל כל עזקין כו'. פירוש מאמר זה נבארהו באורך לקמן, ושם תבין כי הדיקנא דא"א נתפשטה ממוחא סתימאה דא"א, אשר בתוכה גנוזה גבורה דעתיק.
אור פנימי
י' דנפיק מאויר ואשתאר אור וזו היוד הוא אבא יוד דשמא קדישא אשר בתחלה היא גנוז בעתיק בזה החסד, ולכן כשיצא זו הי' מזה האויר, ונעשה ממנו בחינת אבא, לא נפק, אלא מלביש לחסד דא"א ואז בהאי אבא אתגניז האי אוירא ר"ל שמאיר בו דרך העלם וגניזה מלמעלה עד שם" והנך רואה, איך האריך הרב לפרש יציאת או"א עלאין מראש הא' שהיא כתרא דא"א בכל הבחינות שלו שנתבארו לעיל, כי אומר, שאחר שנעשה הזווג בכתרא ונפיק הי' מאויר ואשתאר אור, הנה גם אבא עלאה נאצל מהזווג הזה, אמנם לא מבחינת אור דאשתאר מאויר, אלא דוקא מבחינת הי' דנפק מניה. כלומר מבחי' החסדים מכוסים שבגלגלתא, ששם נשאר הי' באויר, ולא מבחינת אור דאשתאר מאויר, כי זה ירד למוחא דאוירא, שהוא ראש הב' שזה נמשך לישסו"ת, אבל אבא מקבל מראש הא' שבה נשאר הי' כנ"ל, וזה שמדגיש כי דוקא מהי' נמשך אבא, ולא מבחינת העביות שבה, אלא מבחינת רוחא דגניז בעתיק יומין, דהיינו בחינת אוירא דכיא, דחסד דעתיק שבתוך ראש הא', אלא שמיחס אותו להי' כמו שמפרש אח"כ "רצוני לומר שמאיר בו דרך העלם וגניזה מלמעלה עד שם" כלומר, כמו שאותו הי' נשאר למעלה
בגלגלתא, ומעלים את החכמה מאור דחסדים, כן נמשך העלם וגניזה זו גם לאבא עלאה, אשר החסדים הם תמיד מכוסים בו בגניזה ואינם מתגלים בו, אלא שהוא משפיע החארת חכמה לישסו"ת. כי כל ההבחנות האמורים לעיל בין ראש הא' לראש הב' נוהגים דוגמתם גם בין או"א עלאין לישסו"ת. כנ"ל. והנה נתבאר היטב אופן המשכתו ואצילותו של או"א מן ראש הא' שנקרא גלגלתא.
סד) מבוצינא דקרדינותא שהוא גבורה דעתיק, נפיק ג"כ מיניה חד ניצוצא, והאי ניצוצא אתגניז במעי דאמא: והיא ג"כ מבחינת שורש הגבורות, שהיא בחינת המלכות דצמצום א', כנ"ל אצל מו"ס באורך, עש"ה, והגבורה הזו היא ג"כ בגניזה באמא עלאה, כמו בעתיק ובמו"ס, כי היא אינה משמשת עמה בקו האמצעי שלה, אלא שהאו"ח העולה מהזווג שעל המסך שלה בקו האמצעי, ממשיך הארה ממנה, ע"ד שנתבאר לעיל בגבורה דעתיק ובמו"ס עש"ה.
סה) הדיקנא דא"א נתפשטה ממו"ס דא"א אשר בתוכה גנוזה גבורה דעתיק ונמצא כי גבורה דעתיק לא נתגלו הדינין
א' שכד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
סו) ונמצא כי גבורה דעתיק, לא נתגלו הדינין אשר בה, עד שנמשכו בדיקנא, ואמר כי הם אלף עלמין דחתימן בעזקא דכיא כו', כי הגבורה דעתיק נקרא אלף עלמין, והיא חתומה וגנוזה תוך החכמה, מוחא סתימאה דא"א, הנקרא עזקא דכיא.
סז) והענין, כי נודע כי הגבורות נקראו אלהי"ם, והאחורים של אלהי"ם דמילוי ההין, הוא בגימטריא אלף, כזה: אלף, אלף למד, אלף למד ה"ה, אלף למד ה"ה יו"ד, אלף למד ה"ה יו"ד מ"ם. ואלו הם סוך האלף עלמין, שהוא אלהי"ם דההין בסוד האחורים דגבורה דעתיק, שנתלבשו ונסתמו במוחא דא"א, הנקרא עזקא דכיא כנודע. כי אין העליון מתלבש בתחתון אלא בסוד אחורים לבד, ולא הפנימיות, כנזכר.
סח) והטעם, דע כי כל בחי' מוחא נקרא עזקא, לפי שהמוחין נחלקין לד' חלקים שהם חו"ב, ודעת הכולל חו"ג, כנ"ל. ואלו הד' מוחין, נעשים ארבע ווין מרובעין, כזה ונעשית מ"ם סתומה דלמרבה המשרה, הנקרא עזקא, כנזכר בתיקונים ריש תיקון ה' דט"ו ע"ש, איך
אור פנימי
אשר בה עד שנמשכו בדיקנא. נודע, שגבורה דעתיק היא כח המלכות דצמצום א' הגנוזה ברדל"א ואינה פועלת אלא בהגוף ובקו שמאל שהוא גבורה דעתיק, כנ"ל באורך, וכיון שגבורה דעתיק מלובשת במו"ס, נמצא שהיא גנוזה גם במו"ס, כלומר שאין עליה זווג, כי גניזה פירושה שאין בה שימוש הזווג. וע"כ אין במו"ס גילוי דינים, אלא הוא בבחי' מוחא דשקיט על שמריו, כלומר, כי הדינין שהם בחינת השמרים שביין אינם מתגלים בהיין, שהוא המוח, והוא משום שאין שום זווג על שמרים אלו, כנ"ל, כי היא גנוזה בו. אמנם בפרצוף השערות שם יש לה גילוי, כי הם בחינת ה' תיקונים תחתונים הנקראים מקיפין דכתר, המתחילים מתיקון הט' הנקרא לאלפים, עד תיקון הי"ג הנקרא ונקה. כמ"ש במקומו להלן. ושם יש לה זווג לבחינת המלכות הזו, בסוד עלית הד' תיקונים תחתונים למעלה ברישא, כמ"ש להלן. הרי שבמו"ס אין גילוי לגבורה זו. אלא בדיקנא, כי שם
היא נכללת בזווג. אמנם תדע, כי גם בדיקנא אינה מתגלה אלא בבחינת הארה, שהרי עיקר המלכות דכתר חסר שם, כמ"ש במקומו, וכל התגלותה שם הוא מבחינת ז"א אשר בה שהוא מגבורה ולמטה עד היסוד.
אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא וכו' שהיא אלקים דההין, בסוד האחורים דגבורה דעתיק שנתלבשו ונסתמו במו"ס דא"א הנקרא עזקא דכיא: כבר נתבאר לעיל בדיבור הסמוך, אשר גילוי גבורה הזו בדיקנא מתחלת מתיקון הט', הנקרא לאלפים, שהוא בחינת אחורים דאלקים דההין שבגימטריא אלף, וה"ס החכמה, דבחינת או"א הפנימים ששמשו בנקודים שנגנזה בסבת הגניזה דמלכות דצמצום א', כי ע"כ לא יש' בא"א ובעתיק כי אם ט"ס, ועטרת היסוד נעשתה למלכות, שהיא, בחינת המלכות דה"ת דצמצום ב', כנ"ל, ואלו או"א הפנימים שנגנזו מכונים אלפים, בסוד ואאלפך חכמה וכו', ועליהם נעשה עזקא,
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שכה
מבנצינא דקרדינותא אתעביד הך עזקא, והיא כעין חותם מרובע, הנקרא עזקא. ואמנם יש מוחין דכורין, ומוחין נוקבין, והמוחין דדכורא שהוא אבא, נקרא עזקא דכיא, יען נוטה אל החסד, ע"ד הנ"ל באוירא דכייא, ומוחין דאמא, נקרא עזקא רבא, בסוד מה תעשה לשמך הגדול.
סט) והנה המוחין דא"א הם חכמה, כי הבינה שלו ירדה בגרון, ולכן נקרא עזקא דכיא. ולהיות כי זה המוחא דא"א, הוא המוח הא' שבכל האצילות, אשר בו התחילו המלכים להתברר ע"י ההיא גבורה דעתיק, כנ"ל, לכן נקרא עזקא דכליל כל עזקאן, כי כל שאר המוחין מתפשטין ונמשכים מהאי מוחא דא"א.
ע) ואמנם כל אלו הגבורות שהם אלף עלמין הנזכר כאן, לא אתגלו בחינת גבורתם ותקפם בהאי מוחא, דהרי הוא שקיט ויתיב כחמר טב על דורדייה כנ"ל, עד שיצאו בדיקנא דא"א ושם נתגלו, כמ"ש בעלמא קדמאה ע"ש, וז"ש, ומהאי דיקנא אשתמודע כו'. ואלו האלף עלמין הם שרש כל הדינין כולם, ומכאן נתפשטו בכל שאר המקומות. ובדיקנא, שם התחלת גילוים, כי לכן שערי הדיקנא הוי קשישין ותקיפין, ואמנם היותם אלף עלמין ג"כ הוא, כי המוח כלול מחו"ג, שהם ה"ח וה"ג כל אחד כלולה ממאה, הם אלף.
אור פנימי
שפירושו, כמו טבעת וחומה מעטר עליהם שלא יתגלו עוד, כי המסך שלהם הוא בחי' המלכות דצמצום א' שנגנזה ברדל"א. וכיון שאין עוד זווג עליה ע"כ גם הם נגנזו יחד עם המלכות הזו.
וענין הגניזה הזו, הוא הן בזכר והן בנקבה, כי בחינת קומת האור עצמו, שהיא קומת חכמה שהיתה בנקודים, נגנזה בזכר, שה"ס ראש הא' הנקרא גלגלתא, המלבשת החסד דעתיק, שנתבאר לעיל אשר עתיק תיקן אותה בחסד עליון הנקרא יומם יצוה וכו', שהוא בחינת החסדים דג"ר דבינה שאינם מקבלים אור החכמה ונשארים תמיד בסוד אוירא, כנ"ל. ונמצא שבתוך אוירא דכיא זו, גנוזה קומת או"א הפנימים שלא יוכלו להתגלות כמ"ש הרב לעיל, שאין או"א נמשכים מבחינת אור דאשתאר מאויר,
אלא רק מבחינת רוחא דגניז בעתיק יומין, בבחינת הי' שבאור, שע"כ יוצא אבא עלאה דאצילות בסוד ההעלם וגניזה. עש"ה. הרי שמקום הגניזה דאבא עלאה הנקרא אל"ף, הוא תוך הגלגלתא דא"א. שהיא נקרא משום זה עזקא דכיא, הסוגר על אבא עלאה דנקודים שלא יתגלה משם למטה באצילות.
ובחינת הגבורה עצמה הנגנזת במו"ס, דהיינו במה שמלבשת לגבורה דעתיק, כנ"ל, היא מעלמת על אמא עלאה דנקודים, שלא תתגלה, כי בהגבורה הזו, נמצא בחינת המסך והעביות שעליהם יצאו קומת או"א הפנימים דנקודים, אשר בחינת האור נבחן על שם אבא, ובחינת המסך של הזווג נבחך על שם אמא. הרי שבחינת אמא עלאה נגנזה במו"ס. וע"כ נקרא מו"ס בשם עזקא רבה.
א' שכו חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
* עא) התיקון השלישי, הוא קרומא דאוירא, אזדכך וסתים, כי אזדכך כדי שיוכל לעבור אור האוירא דבגו גלגלתא, להאיר דרך האי קרומא,
אור פנימי
וזה אמרו, "המוחין דדכורא שהוא אבא נקרא עזקא דכיא יען נוטה אל החסד, ע"ד הנ"ל באוירא דכיא. ומוחין דאמא נקרא עזקא רבה בסוד מה תעשה לשמך הגדול" דהיינו כמבואר שגניזה דמוחין דאבא, שהושרש בגלגלתא דארך אנפין, נקרא עזקא דכיא, כמו שנקרא אוירא דכיא, אלא על שם הגניזה דמוחין דאבא, נקרא עזקא, כנ"ל, אבל הגניזה דמוחין דאמא שהושרש במו"ס, נקרא עזקא רבה, שאמא זו ה"ס שם הגדול המרומז בכתוב מה תעשה לשמך הגדול.
ובזה תבין, שמה שכתב מקודם לכן, שמו"ס נקרא עזקא דכיא, תיקן אח"כ, במה שמחלק בין מוחין דדכורא למוחין דנוקבא. כי מקודם לכן כשכתב שמו"ס נקרא עזקא דכיא, לא ירד לחילוק זה אלא כתב סתם, כיון שהמסך שעליו נעשה הזווג נגנז במו"ס, הרי כל קומת או"א הפנימים נגנזו בסבת גניזת הגבורה שם, וע"כ אפשר לקרוא גם את מו"ס בשם עזקא דכיא, כי גם קומת אבא נמנעת על ידו. אמנם עתה מחלק בין המוחין דאבא, שהם בחינת האור שבקומה, ובין מוחין דאמא שהיא בחינת המסך והעביות שעליהם נעשה הזווג להמשכת הקומה. ומבחינת התחלקות זו, נקרא מו"ס עזקא רבה, והגלגלתא עזקא דכיא.
וזה אמרו "כל בחינת מוחין נקרא עזקא, לפי שהמוחין נחלקים לד' חלקים: חו"ב, ודעת הכולל חו"ג. ואלו הד' מוחין נעשים ד' ווין מרובעים ונעשים ם' סתומה דלםרבה המשרה" וזה רומז למ"ש לעיל באורך, אשר זה הראש הא' שנקרא גלגלתא.
הוא שורש של הם' דצלם, שהרב פירש אותה לעיל משום שיש בה ד' מוחין חו"ב חו"ג והם או"א עלאין. אבל ל' דצלם יש בה ג' מוחין חו"ב ודעת כי החו"ג נתיחדו שם למוח אחד (עי' בדף א' ס"ט אות קכ"ד ואות קכ"ז. ובדף א' ע"ב אות ק"ל ובאות קל"ד) ונתבאר שם הטעם, כי הזווג המגלה הארת חכמה לחוץ תוך הבינה, נעשה ע"י יחוד החו"ג שבדעת, ואז נעשים למוח אחד. וכיון שאין הזווג הזה נעשה באו"א עלאין, להיותם תמיד בבחינת חסדים מכוסים, ע"כ נחשב החו"ג שיש בדעת שלהם, לב' מוחין, וכיון שאין שם הזווג הזה דדעת, נמצאים החסדים סתומים מהארת חכמה, הרי שד' מוחין ובחינת עזקא הגנוז באו"א הפנימים ענינם אחד, כי מתוך שאינם עושים זווג בחו"ג שבדעת שלהם, ע"כ נעשו לעזקא, המקיף כמו טבעת למוחין דאבא הפנימי, שאינו יכול להתגלות משם. עש"ה. ואין להאריך. והנה נתבאר שמוחין דע"ב נקראים עזקא. אבל מוחין דל' דצלם, המתגלים בישסו"ת אינם נקראים עזקא, ומ"ש הרב כל בחינת מוחין, כוונתו למוחין דע"ב, כי רק הם נחשבים למוחין דהולדה כנודע. והנה נתבאר היטב ב' תקונים קדמאין של ז' תיקוני רישא, שהם גלגלתא ומו"ס.
עא) התיקון השלישי הוא קרומא דאוירא אזדכך וסתים, כי אזדכך כדי שיוכל לעבור אור האוירא דבגו גלגלתא להאיר דרך האי קרומא במו"ס אך עכ"ז הוא סתים: כבר נתבאר זה היטב לעיל (דף א' ש"ז ד"ה אמנם עש"ה ובדף א' ש"י ד"ה רישא) שהיא בחינת כח המסך דרדל"א
* מבוא שערים ש"ג ח"ב פרק ז'.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שכז
במוחא סתימאה, אך עכ"ז הוא סתים, כי הומעט האור, ויכול ההוא מוחא לקבלו, משא"כ אם היה פתוח. ובתוך האי קרומא, מתלבש הת"ת דעתיק, כי הקרום החופה הוא דמיון הרקיע, שהוא ת"ת.
עב) וז"ס הרקיע המבדיל בין מים למים, שהם חו"ג דעתיק המתלבשים בגלגלתא ומוחא, והת"ת, מפסיק בין שניהם, ומבדילם ומכריע ביניהם. כי הת"ת הוא ו' שבשם, כנודע, והוא דמיון הרקיע הנטוי כעין ו', כמ"ש נוטה שמים כיריעה, שהוא סוד זה הקרום כמו היריעה. והחו"ג, הם כדמיון ב' יודין בב' צידי הוא"ו. ונמצאו שלשתם צורת א', שעליה נאמר, יהי רקיע, ויהי מבדיל בין מים למים, שהם ב' יודין עלאה ותתאה
עג) ולפי שתמיד, הקרום שהוא הת"ת נוטה אל החסד, וגם הוא ענף הדעת הגנוז באוירא, לכן נקרא קרומא דאוירא ולא קרומא ומוחא ולפי שבאוירא, מתלבש הדעת דעתיק, שאינו מכלל הז"ת דעתיק, אלא נשמה שלהם, לכן לא נזכר, רק שבעה תקוני רישא ולא אמרו שמונה תיקוני רישא, כי אין האוירא נכנס בסוג עמהם, כי הוא נעלם
אור פנימי
עצמו, מבחינת המלכות הממותקת במדת הרחמים, שהוא בחינת ה"ת בנקבי עינים המוציאה אח"פ דכל מדרגה לחוץ. וכיון שאין שליטתו ניכר אלא בגוף, כי ברדל"א עצמו אינו שולט, להיותו שם ממטה למעלה, וכן אינו שולט על הגלגלתא אע"פ שהיא כבר למטה ממסך הזה, משום שאין שליטת צמצום יכול להגלות על ג"ר דבינה שהיא בחי' דגלגלתא, לפיכך נבחן, שכח המסך הזה מתישב, תחת ג"ר דבינה, וממעל ז"ת דבינה, ונתחלקה משום זה הגלגלתא, שהיא כלי דבינה, למים עליונים ולמים תחתונים, כי המסך הזה הנקרא רקיע, הופרס תחת ג"ר דבינה, שהם אינם סובלים ואינם נסתמים כלום מכח המסך, כי בלאו הכי אינם מקבלים חכמה, וע"כ נקראו מים עליונים, ובחינת י' עלאה שבא'. אמנם הרקיע הזה שולט על ז"ת דבינה, כי הם צריכים להארת חכמה להיותם שרשי ז"א, כנודע, והרקיע הזה שהוא המסך והקרומא, סותם אותם מהארת חכמה, ואינו מאיר
אלא בחינת חסדים מכוסים בסיתום מכח המסך, ונמצאים סובלים דין וצמצום מכחו, וע"כ הם נבחנים למים תחתונים, ובחינת י' תתאה דא'.
וזה אמרו "אזדכך כדי שיוכל לעבור אור האוירא דבגו גלגלתא להאיר דרך האי קרומא" כלומר שבחי' החסדים המכוסים שבגלגלתא הם יכולים לעבור למו"ס דרך הקרום הזה, כי המסך אינו מצמצם רק אור חכמה לבד, וכיון שהחסדים המכוסים שבגלגלתא הם בחינת מים עליונים, כנ"ל, דהיינו אור הנשמה, ע"כ הם מזככים את הקרומא מאד, ועכ"ז הוא סותם את המים התחתונים, כלומר שמורגש בו כח הדין בהיות החסדים באים מתחת הרקיע, משום שהם צריכים להארת חכמה דוקא, והוא מעכב את זה. וצריך שתזכור בכל הענינים האלו, אשר כל ההפרש מז"א דאו"י אל בינה דאו"י אינו אלא בהארת חכמה, ובהיות ז"א חסר מהארת חכמה, נבחן שעוד לא יצא ונאצל מבינה, כמ"ש זה היטב
א' שכח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
עד) תיקון הד', אינון עמר נקי תליין בשקולא. דע, כי הנ"ה בכל מקום, יש להם ב' בחינות: א', הוא ראשי פרקי הירכין שהם למעלה מן היסוד. ב', התפשטותם למטה מן היסוד. וזולת זה יש להם בחי' פנימית שהיא גבוה מן היסוד והם סתומים מבפנים, והיא תרין ביעי דכורא, ששם מתבשל הזרע, ומהם נמשך למטה מהם ביסוד, וכן הוא ג"כ בנ"ה של הנקבה.
אור פנימי
לעיל בחלקים הקודמים. וז"ס הסתימא של המסך, שאינה ניכרת אלא במים תחתונים, שהם: ז"א, וז"ת דבינה, שהם שורשי זו"ן, אשר הארת חכמה היא עצם מהותם. ולפיכך המה סובלים מאד מן המסך הזה דקרומא דאוירא הסותם זאת. ובזה מתבארים גם המשך דברי הרב.
עד) עמר נקי תליין בשיקולא דע כי הנו"ה בכל מקום יש להם ב' בחינות: א' הוא ראשי פרקי הירכין שהם למעלה מן היסוד, ב' התפשטותם למטה מן היסוד: וצריך שתדע, כי כמו שכללות הפרצוף, מתחלק על ג' שלישים ראש תוך סוף, כן נה"י שהם בחי' סוף של הפרצוף, מתחלקים בעצמם ג"כ לרת"ס, כי כל ההבחנות שבכללות נוהג ג"כ בהפרט, כנודע. וענין התחלקות הזו ע"פ הט"ס המקוריות, שנתבאר לעיל בבחינת ראש הפרצוף, נוהג גם כן בבחינת נה"י של הפרצוף. כי גם בהם ג' כלים בינה ז"א מלכות, אשר מבחינת תיקון קוים נקראו חב"ד חג"ת נה"י, שהם ט"ס. וכמו שנתבאר לעיל אשר חב"ד, שהם הכלי דבינה בג' קוים שבה, המה מתחלקים לג"ר ולז"ת שג"ר הם בחינת ם' דצל"ם ואו"א עלאין וז"ת הם בחינת ל' דצלם וישסו"ת. ממש עד"ז מתחלק ג"כ החב"ד דנה"י, שהם ג"ש העליונים דנה"י, כי ג"ר דשלישים העליונים האלו הם בחי' ם', ואו"א עלאין, וחסדים מכוסים. וז"ת דשלישים עליונים הם בחינת ל', ונחשבים לחג"ת, וישסו"ת, ולבחינת
אור דאשתאר מאויר, וחסדים מגולים. דהיינו כל הבחינות האמורות בל', דצלם.
ובזה תבין ההפרש מחלק נו"ה שהם למעלה מן היסוד. ומחלקי נו"ה שלמטה מן היסוד. כי אותם שלמעלה מן היסוד, הם בחינת ם' ואו"א עלאין ואוירא, דהיינו בחסדים מכוסים תמיד, ואותם שלמטה מן היסוד הם בחי' חג"ת וישסו"ת ובחינת אור דאשתאר מאויר. ובחסדים מגולים.
והנה התחלת נה"י דעתיק הוא מקרומא דאוירא ולמטה, כי ערך הראש הא' דגלגלתא כלפי ראש הב' דאוירא, הם כערך או"א עלאין אל ישסו"ת. שה"ס ם' ול' כנ"ל. וע"כ כמו שאו"א מסתיימים על החזה דא"א, ומחזה ולמטה מתחיל ישסו"ת, כנודע, כן הגלגלתא מלבשת לחג"ת דעתיק עד החזה, ושם בחזה עומד הקרומא דאוירא, המשמש שם כמו פרסא גו מעוהי, ומשם ולמטה הוא בחינת נה"י דעתיק. כי טעם אחד להם, שכמו שנקודת החזה נחשבת בא"א לסיום ג"ר דבינה, וע"כ מלבישים שם או"א, כן כאן בגלגלתא נבחן הסיום דג"ר שלה לנקודת החזה. וזכור שהגלגלתא נחשבת לבינה בערך רדל"א, אבל מבחי' עצמה היא כתר.
ונתבאר שמקום הקרומא, הוא בחינת חזה, ומשם ולמטה הוא נה"י. אמנם לפי"ז קשה מאד, איך אפשר שגבורה דעתיק יתלבש במו"ס, והרי מו"ס הוא למטה מקרומא דאוירא, ששם הוא בחינת החזה דעתיק, כמבואר. והענין מתבאר במ"ש לעיל (דף א' שי"ז ד"ה שהעתיק) כי מסדר
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקבא דא"א א' שכט
עה) והנה ב' תקוני אית ברישא, והם ב' אודנין וב' עיינין והמצח עומד ביניהם, כי הוא למטה מן האזנים וגבוה מן העינים, והוא בחי' היסוד דעתיק דגניז במצחא. והנ"ה בב' אודנין ובב' עיינין, שהם בשתי, בחינות הנצח וההוד כנזכר, וזהו הענין שנקרא הנ"ה בחי' עינים.
עו) אמנם להיות האזנים דעתיק מקום גבוה מאד, כי הם ב' ביעין הסתומים, לא שלחו בהם יד ולא נזכר בשום מקום, לא בספרא דצניעותא, ולא בב' האדרות. וכבר ידעת מן א"ק, כי האזן שלו גבוה משאר הבחי' שלמטה ממנה, כי היא בחי' נשמה, כנזכר שם. וזהו טעם, חרשו נותן לו דמי כולו.
אור פנימי
אצילות הפרצופים, נחשב רק ב' רישין בא"א שהם גלגלתא ומו"ס, שקומתם שוה, להיותם בחינת דו"נ דראש דא"א. וע"כ המה מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, שגם הם קומתם שוה. אמנם מבחינת תיקון המוחין הם נחשבים לג' רישין: גלגלתא ומוחא דאוירא ומ"ס. ומבחינה זו אין קומתם שוה, אלא שהם זה תחת זה, שמוחא דאוירא מקבל מגלגלתא, ומו"ס מקבל מאוירא. כנ"ל באורך עש"ה.
ושורש השינוי הזה הוא, מכח הב' מלכיות שבמלכות דרדל"א, שמלכות א' היא מצמצום א', שאינו משמש עמה אלא בגניזה, שפירושו, שאינה מתגלה בקו אמצעי שלו, ששם מקום הזווג, אלא שנמצאת בבחינת הקו השמאל בלבד, כנ"ל. והוא משמש רק במלכות דצמצום ב', והיא נמצאת בקו אמצעי שלו, כנ"ל. וזהו כל עיקר ההבחן מג' התיקונים הראשונים, שהם גלגלתא ומו"ס, לתיקון הג' הנקרא קרומא דאוירא. כי ב' התיקונים הראשונים מלבישים הקצוות שלו, שהם לחסד וגבורה דעתיק. ועל כן המה מקבלים מבחינת מלכות דצמצום א' הנמצאת בקצוות, כנ"ל. אבל התיקון הג' הנקרא קרומא דאוירא בא מקו אמצעי דעתיק שהוא ת"ת, וע"כ אין בה רק המלכות דצמצום ב'. והבן זה.
והנך רואה, שענין ב' ראשים דא"א
וענין ג' ראשים דא"א, אע"פ שנמצאים במקום אחד, מ"מ המה ענינים נבדלים כי בחינת ב' ראשים מתוקנים ממסך שבמלכות דצמצום א', שמטעם זה הם בקומה שוה, ושניהם נקראים בשם עזקא, שפירושו ם' סתומה, שגלגלתא נקרא עזקא דכיא, ומו"ס נקרא עזקא רבה, כנ"ל באורך, וע"כ הם. מלבישים לחסד וגבורה דעתיק. אמנם ענין תיקון ג' רישין, הם נמשכים מתיקון הג' שהוא בחינת המסך המתוקן במלכות דצמצום ב', שאין לה ענין עם המלכות דצמצום א'. וע"כ מכחה נבחנים ב' רישין מוחא דאוירא ומו"ס לבחינת נה"י דעתיק, העומדים מחזה ולמטה שלו, כנ"ל, כי קרומא דאוירא היא הפרסא שבחזה. וז"ס שאין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא. כי אין להם שום חיבור זו עם זו. כמ"ש עוד מזה להלן.
וזה אמרו "הנצח הוד בכל מקום יש להם ב' בחינות: א' הוא ראשי פרקי הירכין שהם למעלה מן היסוד, ב' הוא, התפשטותם למטה מן היסוד. וזולת זה יש להם בחינת פנימית, שהיא גבוה מן היסוד והם סתומים מבפנים והיא תרין ביעין דכורא" והנך רואה איך הרב חושב כאן ג' בחינות של נו"ה. והנה ב' בחינות הראשונות כבר נתבאר לעיל, שהם בחינות ם' ל' דצלם,
א' של חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
עז) ואמנם במקום בחי' האזנים נזכרים השערות דרישא היוצאות מכח האזנים, ומשם שרשם, ומשם מתפשטין. ולהכי בעי לאעברא שערא מע"ג אודנין, כנזכר באדרת נשא קל"ח ע"ב, ובתיקון ע' קכ"א ע"א. וטעם הדבר שלא יתאחזו הדינים באודנין במאד מאד, ויתחזק כחם בשרשם.
עח) וכבר ידעת, כי נ"ה הם לבר מגופא, אשר לכן מתגלים בהם הדינין כנזכר בפרשת צו דף ל"ב ע"א בסוד וערבי נחל. ולכן, מהם יוצאין השערות שהם חוזק הדינין, מלשון אשר בשערה ישופני. ולכן נקראו שערות כמבואר בפסוק מקולות מים רבים כו', שהם גבורות מנצפ"ך.
אור פנימי
שנו"ה שלמעלה מן היסוד הם בחינת ם', וחב"ד, ואו"א עלאין, וחסדים מכוסים. ונו"ה שלמטה מן היסוד הם בחינת ל' וחג"ת וחסדים מגולים. ועתה נבאר הבחינה הג' שהיא הבחי' פנימית דנו"ה הגבוהים מן היסוד ונקראים ב' ביעי דכורא. כי נתבאר שהגם שמלכות דרדל"א מצמצום א', אינה מתגלה באצילות, מ"מ היא משמשת שם בגניזה, שפירושו בקצוות כנ"ל. ולפיכך גם אלו הנה"י דעתיק נבחנים לקצוות ולקו אמצעי, אשר בימין ושמאל שלהם, נמצאת המלכות דצמצום א', והם הנקראים ב' ביעי דוכרא המבשלים הזרע. באופן שאותם ב' בחינות שיש בכללות הראש דא"א, שהם מתיקון הא' והב' שבגלגלתא ומו"ס הנקראים ב' עזקין. ובחינת תיקון הג' שהוא למוחין, כן ישנם אלו ב' בחי' גם בנה"י עצמם דעתיק, שבחי' ב' עזקין מתוקנים בפנימיות נו"ג, שהם נקראים ב' ביעי דוכרא, ובחינת תיקון המוחין בסוד ג' רישין הם חיצוניות נו"ה, הנחלקים לג' שלישים, ששליש א' הוא למעלה מן היסוד, וב"ש למטה מן היסוד. והבן היטב.
וזה אמרו "והנו"ה הם בב' אודנין וב' עיינין והמצח עומד ביניהם כי הוא למטה
מן האזנים וגבוה מן העינים, והוא בחינת היסוד דעתיק הגנוז במצחא" דהיינו כנ"ל, ששלישים עליונים דנו"ה שהם בחינת ם' וחסדים מכוסים וכו', הם מלובשים באודנין, וע"כ נבחנים האודנין שהם למעלה מן היסוד עתיק שבמצח, ושלישים אמצעים דנה"י דעתיק מלובשים בעיינין, שהם בחינת ל' דצלם, וחג"ת וחסדים מגולים, כנ"ל וזהו מבחינת תיקון המוחין, הנמשכים מתיקון הג', שהיא בחינת מלכות דצמצום ב'. ומלבד זה יש עוד בחינת פבימיות דנו"ה תוך פנימיות הב' אודנין, שהם בחינת המלכות דצמצום א', שהם בחינת ב' ביעי דוכרא, הנמשכים מב' תיקונים הראשונים גלגלתא ומו"ס, כנ"ל.
וזה אמרו "אמנם להיות האזנים דעתיק מקום גבוה מאד, כי הם ב' ביעין הסתומים לא שלחו בהם יד וכו' " דהיינו כנ"ל כי מלבד שהם משתמשים בתיקון המוחין לבחינת שלישים עליונים כנ"ל, הנה יש בהם עוד בחינת פנימיות דנו"ה שהם ב' ביעי דוכרא. וע"כ המה בחי' סתומות, כי נמשכים מב' עזקין, שה"ס הם' סתומה דלםרבה המשרה, שיש בהמסורה. ולפיכך אין הזוהר עוסק מהם.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שלא
עט) ונמצא, כי כל בחי' הדינין הם שערות, וכולם הם מנ"ה, ששם הגבורת היכר הדינין כנ"ל, ובעלותם בסוד אור חוזר, שהם סוד הגבורות, פוגעים בשלשה מקומות, והם ג' רישין דא"א: גלגלתא, ואוירא ומוחא, ומתערבי בכולהו ונפקי מכולהו י"ג חוורתי, וי"ג נימין וי"ג תיקוני דיקנא, וכולהו מבחי' הנ"ה הנזכר, אלא שכפי תערובתם בהני ג' רישין, אשתנו שמייהו יען מתערבין עם אורות ג' רישין ונפקי כחדא, כי הרי אעפ"י שהכל מבחי' נ"ה כנזכר, עכ"ז הי"ג חוורתי הם מאורות של גלגלתא ג"כ, והי"ג נימין באוירא, והי"ג תקוני דיקנא ממוחא, כי גם מג' הראשין יוצאין אורות הנזכר ג"כ.
אור פנימי
עט) הדינין הם שערות וכולם הם מנו"ה וכו' ובעלותם בסוד או"ח וכו' פוגעים בג' מקומות וכו' ומתערבי בכלהו: וכן אומר לעיל, שבמקום בחינת האזנים, נזכר השערות דרישא, היוצאות מכח האזנים, ומשם שרשם ומשם מתפשטים ולהכי בעי לאעברא שערא מעל גבי אודנין. ע"ש. והיינו מכח הפנימיות דנו"ה שיש באודנין אלו, שהם בחינת ב' ביעי דוכרא. אשר בביעה שמאלית גניז שם כח העביות דמלכות מצמצום א', כי היא נמצאת בכל קו שמאל דז"ת דעתיק, וכמו שנגנזה במו"ס מכח הגבורה דעתיק שנתלבשה בה, כן נגנזה באזן שמאל, מכח ההוד דעתיק שנתלבש שם, אמנם כאן נחשבת לדינים להיותם מחזה ולמטה דעתיק, ומחמום הדינים ההם מתבשל הזרע, שה"ס החסדים המתגלים ביסוד דעתיק שלמטה מהם, כנ"ל, ששם מקום הזווג בקו האמצעי, המעלה או"ח ומלביש קומת החסדים, כנודע. והנך מוצא שכח המלכות דצמצום א', מתערבת בהארתה גם בקו אמצעי, כי מכחה מתבשל הזרע כנ"ל. אע"פ שהמסך ומלכות דקו אמצעי הוא מצמצום ב', שהיא הנקרא עטרת היסוד דעתיק (כנ"ל דף א' ש"ה אות כ"ג) וזה שאומר הרב שהארתה מתגלה, אע"פ שהיא עצמה נגנזה בראש דעתיק. כנ"ל (א' שכ"ז אות ע"ב) וטעם של הצורך להארת המלכות הזו הוא, משום שהמסך
דצמצום ב' הוא רק תולדה דמסך דצמצום א', וע"כ לא היה קיום להענף אם לא היה לו הארה מתמדת מן השורש שלו. והבן.
והנה השערות בשרשם הם כח הדינים הגנוזים בפנימיות האודנין, שהם אינם מקבלים מיתוק וזווג להיותם גניזין בקו שמאל, כנ"ל, ושום זווג לא נעשה עליהם, אמנם האו"ח העולה מהזווג בעטרת יסוד דעתיק ממטה למעלה בתוך המצח דא"א, הוא מוציא הארה מנו"ה הפנימים שבקצוות שהם בב' האודנין שלמעלה ממנו, להיותו המכריע בין הקצוות, ונמצא כח הדין הגנוז באודנין מתערב ג"כ באו"ח העולה, וכיון שכח הדין הזה בא ממלכות הגנוזה, שמיתוק הזווג לא היה עליה, הרי היא נחשבת למותרי מוחא, כלומר, שאינם מקובלים שם בתוך הארת המוחין, ע"כ הם בוקעים ויוצאים דרך נקבי הגלגלתא לחוץ ומתגלים על הגלגלתא בסוד שערות רישא.
אמנם כיון שהזווג עצמו מתחילתו היה כלול ג"כ בהארת המלכות הגנוזה באודנין, דהיינו מבחינת בישול הזרע, כנ"ל. ע"כ יוצא בחינת מותרי מוחא גם מבחינת קו אמצעי ג"כ, כי קבל לתוכו כחות מסוד חימום הזרע, ולפיכך יוצא שערות גם מתיקון המוחין שבקרומא דאוירא, וע"כ נולדו ויצאו השערות מכח כל ג' רישין בסוד י"ג נימין כמ"ש לפנינו. הרי ששורש השערות הם רק בנו"ה הפנימים דאודנין,
א' שלב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
פ) והנה נ"ה נקראו ווי העמודים, שהם יכין ובועז, ב' ירכין כדמות ב' ווין, וגם כי נ"ה מן הת"ת, שהוא אות ו' נפקו, ונעשו גם הם בחי' ווין, שהם השערות, אשר הם דמות ווין, ולכן שערות הראש נפקי מתתא לעילא, כדמות ווין כי הם עוברים דרך קרומא דאוירא, שהוא הת"ת, ויוצאים לחוץ, ונעשים ווין כמוהו, והם אור חוזר, כי הם גבורות. ואלו הם סוד י"ג נימין דשערי דרישא, הנזכר באדרא, ובפ"ט וי' יתבאר ענינם וע"ש.
אור פנימי
ממלכות דעתיק הגנוזה שם וענפיה הם השערות מכל ג' רישין. וזכור זה.
וזה אמרו "ואמנם במקום בחינת האזנים, נזכרים השערות דרישא היוצאות מכח האזנים, ומשם שורשם, ומשם מתפשטין ולהכי בעי לאעברא שערי מע"ג האודנין" דהיינו כמבואר, כי שורש השערות הם בנו"ה דאודנין הפנימים, כי השערות שיצאו מג' רישין בסוד י"ג נימין, הם ענפיה בלבד, מחמת שסייעה שם בסוד החימום ובישול דב' ביעי דוכרא, כנ"ל. וע"כ בעידנא דצלותא צריכים לאעברא שערא מע"ג אודנין, כדי שלא יתרבה כחם מכח נגיעתם בשורשם. ואז לא תתקבל התפלה ח"ו. והבן זה, כי סוד התפלה הוא בחינת העלאת מ"ן, וכיון שאין המלכות הזו שבפנימיות נו"ה דאודנין ראויה לסוד הזווג, כנ"ל, לכן אם יתגלה כחה בהשערות בשעת התפלה, נמצא שהוא מעלה מ"ן גם מבחינת מלכות הזו. ואז אפילו המ"ן שהם ממלכות הממותקת נפסלים ג"כ, כי הם עולים יחד. וז"ס שאין התפלה מתקבלת, כלומר שלא ימשיך זווג בכח תפלתו. והבן היטב.
וזה אמרו "ובעלותם בסוד או"ח שהם סוד הגבורות, הם פוגעים בג' מקומות, שהם ג' רישין דא"א גלגלתא ואוירא ומו"ס ומתערבי וכו' י"ג חיורתא וי"ג נימין וי"ג תיקונא דיקנא, וכלהו מבחינת נו"ה הנזכר אלא שכפי תערובתם בהני ג' וישין אשתני שמייהו" כלומר, אע"פ ששורשם של
השערות הם מנו"ה הפנימים שבאודנין הבאים מב' רישין גלגלתא ומו"ס, בעוד שאין להם חיבור כלל עם תיקון הג' דקרומא דאוירא, שממנו נתקנו ג' רישין דא"א, כנ"ל. (דף א' שכ"ח ד"ה עמר נקי) עכ"ז כיון שב', ביעי דוכרא האירו בסוד בישול הזרע, ע"כ נמצא כחם מעורב באו"ח העולה מן המסך שבעטרת היסוד דעתיק, והם פוגעים משום זה בכל ג' רישין ועושים בהם מותרי מוחא, בסוד דינים הנקראים שערות, ובסור חיורתא שעליהם נאחזים, כמ"ש לפנינו.
פ) כדמות ווין כי הם עוברים דרך קרומא דאוירא וכו' ווין כמהו והם או"ח כי הם גבורות: ענין השערות יתבאר להלן במקומו, שהם בחינת ג"ר דחכמה, שהיו צריכים להתלבש בגלגלתא ומוחא סתימאה, בעת שנעשה הזווג על מסך דבחי"ג. הממשיך קומת חכמה. ומחמת התיקון דם' דצל"ם יצא האור לחוץ, ונעשה מקיף חוזר. כי האור נסתלק מן הכלים שלהם שהם השערות, ונעשו לאו"מ. וז"ש "כי הם עוברים דרך קרומא דאוירא וכו' " כי זה התיקון דם' דצל"ם, נעשה בכח הקרומא דאוירא, כנ"ל בסמוך, שעי"ז נסתלק האור מהם, ונעשו בבחינות גבורות ווין. אמנם בשעת הזווג בעת שאריך אנפין ועתיק נעשו לאחד, אז מאיר בהם או"מ, והשערות נעשו ליודין, כמ"ש להלן, כי אז בחינת הווין שבהם יורדים למו"ס.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שלג
פא) וכבר ידעת, כי נצח כלול בחסד שהוא קו ימין, והוד כלול בגבורה, ולכן נ"ה אלו רמוזים בגלגלתא ומותא, שבהם חו"ג דעתיק, וטמירי תמן, ומתמן נפקי דרך ההוא קרומא, שהוא הת"ת, ויוצאים משם הנ"ה בבחי' ווין. וז"ס שנקראו השערות בתיקונים דף ק"ב ע"ב ב' ווין, כמ"ש, וכל נימא שיעורא דאת ו'. ונ"ל חיים, כי אלו השערות הם סוד זקן התחתון דעל תרין ביעין דעתיק, כי דוגמא זו נעשה הזקן דז"א, בנה"י דא"א וע"ש.
פב) וז"ס ואלה המלכים כו' כי כבר הודענוך, כי השערות מבירור המלכים והגבורות ההם יצאו, ודרך נקבי השערות הללו, יוצא האור אל המלכים שלמטה מא"א להחיותם, כי האור מתמעט בצאתו ממעבר צר של נקבי השער כנ"ל. כי השערות הם התיקון האמיתי להחיות המלכים, ואז ע"י שערות אלו היה בהם כח לקבל האור ולא קודם לכן, רק עד זה התיקון הרביעי דרישא דא"א, אשר ממנו יצאו השערות כנזכר, ואז היה כח בהם לקבל האור.
אור פנימי
פא) נו"ה אלו רמוזים בגלגלתא ומוחא, שבהם חו"ג דעתיק וטמירי תמן ומתמן נפקי דרך ההוא קרומא: פירוש, כי אלו השערות הם מקיף חוזר, שכבר היה בכלים בעת שנעשה הזווג על מסך דבחי"ג, אמנם לא יוכל להשאר ולהתלבש בגלגלתא ומו"ס, מחמת הם' דצל"ם רכיב עלייהו, וע"כ יצאו מגלגלתא מו"ס, ונעשו לאו"מ בבחי' שערות מעל גבי הגלגלתא. כנ"ל בסמוך הרי שהשערות הן בחינת האורות דנפקי מגלגלתא ומו"ס. וז"ש ומתמן נפקי דרך האי קרומא.
תרין ביעין דעתיק וכו': כבר נתבאר זה לעיל, כי הם בחי' נו"ה דעתיק שלמעלה מיסוד, להיותם מתוקנים בבחינת ם' דצל"ם, וע"כ אין להם עסק לא עם הקטנות דמסך של היסוד, ולא עם הגדלות שלו. ע"ש. גם נתבאר, דתמן גניז האי בוצד"ק, שה"ס מלכות דצמצום א', שמהם בחינות חימום להעלאת מ"ן. וז"ס שטוחנים מ"ן לצדיקים, כמ"ש להלן. ומכח החימום של המלכות דצמצום א', מתעלים אח"פ דחכמה,
שהם בחינת השערות. הרי שהשערות יוצאות מבחינת ב' ביעי דוכרא. כי ממלכות דצמצום ב' בלבד לא יצוייר המ"ן של העלאת אח"פ, להיותה חסר מהם מראשית התהוותה. כמ"ש להלן.
פב) השערות מבירור המלכים והגבורות וכו' כי השערות הם התקון האמיתי להחיות המלכים: כמ"ש לעיל, שהשערות הן ענפי ע"ב, דהיינו אותו ג"ר דע"ב שלא יכלו להתלבש בגלגלתא ומו"ס ויצאו לחוץ בבחינת מקיף חוזר, וזהו בחינת האור ישר עצמו. והשערות, הם בחינת האו"ח והכלים דאח"פ שעלו מבי"ע, שהשלימו ע"ס דכלים לצורך המשכת האור הזה דע"ב. אלא כיון שהאור לא נתלבש בהשערות, כי נסתלק מהם לאחר הזווג, ע"כ נעשו בסוד גבורות, וגם הבוצד"ק כלול בהם כנ"ל. וז"ש "כי השערות הם עיקר התיקון לבירור המלכים" כי חכמה נקראת אור החיה, וה"ס אורות דתחיה העיקרים, אשר אין המשכת חכמה באצילות, זולת ע"י השערות, כמ"ש לקמן.
א' שלד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
פג) והנה לפני מלוך, הוא תיקון הראשון. מלך, תיקון השני. ישראל, תיקון שלישי, כי ישראל הם סוד הת"ת. בני ישראל, הם נ"ה, בני הת"ת, כנודע, והוא תיקון הרביעי, כי עד זה התיקוי הרביעי, לא יכלו המלכים לקבל אור העליון.
פד) והרי נתבאר תיקון הרביעי ותיקון הששי, שהם ב' בחי, נ"ה, א' האזנים הסתומים בסוד ב' ביעין, אשר לכך לא נזכר רק בחינת השערות היוצאין מהם, אשר כנגד תיקון זה אמר בספרא דצניעותא, אינון עמר נקי תליין בשיקולא. ובחינה ב', הם ב' עיינין, וכנגדם אמר, אשגחא פקיחא דלא נאים, ונטיר תדירא, שהם בחינת נ"ה הנגלים, כמו העינים שהם נגלים, והם בחי' הירכין, שהם החיצונים ואינם סתומים, והם למטה מן היסוד הגנוז במצח כמ"ש.
פה) תיקון הה' הוא רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאי, הוא מצחא דא"א, וביה אתגניז יסוד דעתיק, והנה בחי' נ"ה העליונים, שהם תרין אודנין תרין ביעין, דנחית מנייהו אל פי האמה, הוא יסוד דעתיק
אור פנימי
הרי שעיקר תחית המלכים תלוי רק בהשערות.
פה) יסוד דעתיק הגנוז במצחא ולכן גם במצח זה יש בו כח הדינין הנמשכים בו מנו"ה וכו' כי תמיד טפם החסד גנוזה בפי אמת יסוד: פירוש, כי השערות רישא צריכים לכסות רק חג"ת דעתיק המלובשים מקרומא דאוירא ולמעלה, דהיינו ממצח ולמעלה בכל הראש, דהיינו במקום ג"ר דבינה ששם החסדים צריכים להיות מכוסים, אבל במקום ז"ת דבינה, שהוא מקרומא דאוירא ולמטה שהוא מקום המצח וב' תפוחין קדישין, הם צריכים להיות בלי שערות, להיותם בחינת הסדים מגולים, שה"ס הפנים בסו"ה חכמת אדם תאיר פניו. אמנם כשאין התחתונים כדאים, אז נמשכו אלו ט' נימין שבימין ושמאל דרישא, ששרשם ג"כ מנו"ה דעתיק, ומכסים על המצח ועל הפנים, ואז אין אור העתיק נגלה בא"א, אלא שהם בבחינת חסדים מכוסים כמו מקרומא
ולמעלה, כי הנימין מכסים האור הגדול ההוא.
ובהיות עת רצון, אז מאירים הי"ג חיורתא, באלו הי"ג נימין, והנימין מסתלקים מעל המצח והפנים, ואז נולד מצח הרצון דא"א כמ"ש בזוהר דרדל"א פשיט חד טורנא בסימא יאה דאתכליל במצחא וכו', ואתרשים בו חד נהורא דאקרי רצון עכ"ל. פשיט פירושו: שנתגלה. טורנא בסימא יאה, הוא שם היסוד, מבחינת טיפת ההסד דמתגליא אפומא דאמה. כלומר בשעה שמשפיעים הו"ג מגולים בהארת הכמה. וזהו תיקון הה', אשר רעוא דרעוין אתגליא בצלותא דתתאין.
וזה אמרו "כי תמיד טפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, וה"ס חסד דעתיק הגניז בגלגלתא דא"א, ומתמן נחית ואתגניז ביסוד דעתיק אשר במצחא דא"א" גניזה, פירושה כיסוי החסדים מהארת חכמה, אשר גניזה זו מגלגלתא, שחסד דעהיק גניז בו, כנ"ל, שה"ס עזקא דכיא. וע"כ טפת חסד בבחינת
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שלה
הגנוז במצחא, לכן גם במצח זה יש בו כח הדינין הנמשכין בו מנו"ה הנזכר.
פו) וז"ס מ"ש באדרת נשא דף קל"ו ע"ב ובהאזינו דף רצ"ג, כי מצח ונצח כלא חד באתוון רצופין. ר"ל, כי אות מ' דמצח התחקפה בנ' דנצח, יען הם אותיות רצופות באלפא ביתא, כי כן דרך הצירוף, והנה גם הם סמוכים הנצח עם היסוד אשר הם האזנים עם המצח, והוו כולא חד, כי נתגלו שם הדינין והגבורות כנודע, כי דרך, היסוד יוצאין הה"ג אלא שבא"א הדינין נכפים בחסדים ואינם מתגלים כי החסד גובר בהם, כי תמיד טיפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, כנזכר באדרת נשא דף קמ"ב ע"א, והוא סוד החסד דעתיק הגנוז בגלגלתא דא"א, ומתמן נחית ואתגניז ביסוד דעתיק אשר במצחא דא"א, בסוד אור זרוע לצדיק.
פז) וז"ש באדרת האזינו, מצחא דאתגלי בעתיקא קדישא רצון אקרי, דהא רישא עלאה דא סתים לעילא דלא אתידע, פשיט חד טורנא בסימא יאי דאתכליל במצחא כו', וההוא רישא כו' ואתרשים פה חד נהורא דאקרי רצון כו'. הרי מבואר בפירוש כי עתיק יומין נתלבש היסוד שבו: הנקרא חד טורנא יאה, בסוד ויהי יוסף יפה תואר בסימא, כי החסדים שבו נותן לנוקבא לבשם הגבורות ולהמתיקם. וזה היסוד אתלבש ואתכליל במצחא דעתיקא שהוא הא"א.
פח) והנה נקרא מצח הרצון, כי אתרשים ביה חד נהורא דאקרי רצון, ונהורא הוא אור, שהוא החסד, ונקרא רצון בסוד נוצר חסד, אותיות רצון, שהוא החסד הגנוז ונצור גו אמת היסוד, וע"ש טיפת חסד זו המתגלית ביסוד דעתיק הגנוז במצחא דא"א, נקרא מצח הרצון, והנה כל שאר החסדים נקראו רצון, וזה העליון שבכולם, נקרא רעוא דרעוין, ר"ל רצון שכל שאר הרצונות נאחזים בזה, ונתלים בו.
פט) ואמנם במצחא דז"א, שם נתגלו הדינין שנמצאו בו מן הנ"ה, כנזכר, כי גם שם הנה"י דא"א ואו"א הם במוחין דיליה, והיסוד נגנז במצחא דיליה, ושם לזמנין נתגלו הדינין, וכמ"ש באדרת נשא דף
אור פנימי
הגניזו, יש תמיד ביסוד דעתיק אשר במצחא, שהוא שפע תמידית, לא תשתנה לעולם. ע"ד שנתבאר בראש הא' שנקרא
גלגלתא, כי נה"י דעתיק המלובשים בא"א, מחולקים ג"כ לע"ס חב"ד חג"ת נה"י, שב' אודנין ומצחא הם בחי' חב"ד ומקבלים
א' שלו חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קל"ו ע"א, ותנא כד אתגליא האי מצחא אתערי כל מאריהון דדינא ועלמא בדינא אתמסר כו'. גם בדף קכ"ט ע"א קאמר דאף במצחא דעתיקא נהרין מיניה ארבע מאה בתי דינין, כד אתגלייא האי עת רצון, ר"ל שיש בו ת' בתי דינין, אלא שהם מאירים ונהרין, לפי שעת רצון שהוא טיפת החסד דיסוד דעתיק אתגליין תמן.
צ) אמנם היותם ת' דינין, יען כי שם סוד הדעת דא"א כנגדו בפנים, ובו הגבורות שהם שם הוי"ה א', וכל אות ממנה היא כלולה מק', הם ת' בתי דינין והבן זה. ונמצא יסוד דעתיק גו דעת דא"א ודעת דא"א גו מצחא דיליה.
צא) תיקון הז' הוא נוקבא דפרדשקא, והוא חוטמא דא"א, ובה אתגניז המלכות דעתיק יומין, וז"ש באדרת האזינו דף רפ"ט ע"א, ובהאי נוקבא דחוטמא דפרדשקא תליא ה' כו', כן המלכות נקרא ה', ולכן נפיק מינה רוחא לקיימא ה' דלתתא, שהיא בחי' מלכות. ולכן קאמר התם, דדינא בחוטמא תליא, דכתיב עלה עשן באפו כי עיקר הדינין מתגלין במלכות, שהיא נקבה וכולה דינין. ונודע, כי המלכות נקרא תהלה לדוד, וז"ש התם, והכא כתיב ותהלתי אחטם לך, כי תהלה דעתיק נתגלית בחוטם דא"א
אור פנימי
מגלגלתא, והם בחי' ם' דצל"ם, וב' עיינין וחוטמא, הם בחינת חג"ת, ומקבלים מאוירא, והם בחינת ל' דצלם, שהיא חסדים מגולים בסוד אור דאשתאר מאויר. וב"ש תחתונים דנו"ה, ה"ס ב' נוקבי דפרדשקא. וזה שמדייק הרב כי לעולם טפת החסד גנוזה בפי אמת יסוד, שה"ס חסד דעתיק הגנוז בגלגלתא דהיינו כמבואר, שזה וזה הם בחינת חב"ד, והם בחסדים מכוסים.
וזה אמרו וע"ש טפת חסד זו המתגלית ביסוד דעתיק הגנוז במצחא דא"א נקרא מצח הרצון" והנך רואה איך לעיל כתב הרב טפת חסד גנוזה בפי אמת יסוד. וכאן מדייק טפת חסד זו המתגלית ביסוד. והיינו בסוד עת רצון, שאז מאירים הי"ג חיורתא בי"ג הנימין והנימין מסתלקים מעל המצח
והפנים, ואז טפת חסד מתגלית ביסוד דעתיק באור החכמה, שהארת חכמה זו מושפעת לשלישים אמצעים שהם העיינין וחוטמא, ואז אתפני שערין מעל המצח והפנים. כמ"ש להלן.
צא) נוקבא דפרדשקא והוא חוטמא דא"א ובה אתגניז מלכות דעתיק יומין: כבר נתבאר לעיל שהיא בחי' ב"ש תחתונים דנו"ה דעתיק, וכיון שאין שם ג' קוים בב"ש תחתונים, ע"כ נבחנת על שם המלכות, ולא בשם נה"י. וע"כ הם ב' נקבי, כנגד נו"ה, מחד נמשך חיין שהוא הימין שנקרא נצח, ומחד נמשך חיי דחיין, שה"ס השמאל שנקרא הוד. ומ"ש בסו"ה עלה עשן באפו זה סובב על חוטמא דז"א. כמ"ש בזוהר.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שלז
* צב) אחר שנתבאר בפרקים שעברו ענין הג' רישין שבא"א, והם: גלגלתא, ואוירא, ומוחא. ואיך יש בכל בחי' מהם ג' בחי', שהם ג' הויות כנ"ל, והנה בכל הוי"ה מהם יש ארבע אותיות, נמצאו י"ב אותיות בכל רישא, והכולל הם י"ג שהוא הרישא בעצמה, שיש בה הויה א' הכולל את השלשה הויות שיצאו ממנה. וא"כ ודאי, שאלו הי"ג בחי' שנמצאו בכל רישא מהג' הנזכר, יתגלה מציאות הארתם בחוץ.
צג) ואמנם היותם י"ג, הוא, כי כיון שלעולם אין כל הי"ס של העליון מתלבשים תוך הי"ס של התחתון רק הז"ת של העליון לבד, והג"ר נשארו מגולות, ונמצא כי הז"ת של העליון מתלבשות בכל הי"ס שבתחתון, ובודאי שהג"ר יאירו למטה, וא"א שהתחתון יהיה חסר מהארת הג"ר לגמרי, דא"כ איך היו בו עשרה גמורות, ולכן צריך שיהיה בתחתון שלשה אחרים, כדי שיקבלו הארה מן הג"ר של העליון, והרי הם י"ג. ולכן אין לך בחי' בעולם הן בא"א הן באו"א, ובזו"ן, שאין בו י"ג בחי', וזכור כלל זה ועוד יתבאר.
אור פנימי
צג) ולכן צריך, שיהיה בתחתון ג' אחרים כדי שיקבלו הארה מן הג"ר של העליון והרי הם י"ג: כבר ידעת, שיש רק ט"ס מקוריות. שהם בינה ז"א מלכות, אשר בתיקון קוים הם חב"ד חג"ת נה"י. אבל הכלים דכתר חכמה חסדים בפרצוף.
וטעם הדבר הוא, מפני שרדל"א לא נתלבש בא"א מבחינת מלכות שלו דצמצום א', כי היא נשארת גנוזה ברישיה, אלא שנתלבש בא"א, מבחינת מלכות דצמצום ב' הנקראת עטרת יסוד, שהיא עומדת בנקבי עינים, ומוציאה אח"פ לחוץ, שמטעם זה נחלק ספירת הכתר דנקודים לב' חצאים, אשר גו"ע לקח עתיק, ואח"פ הוציא לחוץ ותיקן מהם ב' רישין דא"א.
הרי שאין בא"א אלא מאזן ולמטה, דהיינו מבינה ולמטה, וחסר ב' הכלים כתר חכמה שלקחם עתיק. ועד"ז נתקנו כל
האצילות, שכל תחתון הוא בחינת חצי פרצוף של העליון, שהעליון הוא גו"ע של המדרגה, והתחתון הוא אח"פ של העליון, כנ"ל באורך. וע"כ אין יותר בשום פרצוף מפרצופי אצילות מג' כלים בינה ז"א מלכות.
וזה אמרו "כיון שלעולם אין כל הי' ספירות של העליון מתלבשים תוך התחתון רק הז"ת של העליון לבד, והג"ר נשארים מגולות וכו' ובודאי שהג"ר יאירו למטה וכו'" פירוש, כל ראש כולל ע"ס, וכיון שיש בתחתון בחינת ראש, א"כ יש בו ע"ס, שהם חב"ד חג"ת נה"י, שהם בחי' תיקון קוים בג' הכלים בינה ז"א מלכות, כנ"ל אבל הוא חסר עוד יחידה חיה דעליון, שהם ב' המקיפים ל"מ דצל"ם, כי אינו מלביש אלא לז"ת דעליון, שהם אח"פ, כנ"ל. כי גלגלתא דא"א היא בינה, וכן כתר דאו"א הוא גרון שהוא בינה דא"א. הרי שכל
* מבוא שערים שער ג' ח"ב פרק ח'.
א' שלח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
צד) ותחילה נבאר ענין תרין רישין העיקרים, שהם: גלגלתא, ומוחא, כי הם כתר וחכמה דא"א ספירות גמורות, ונאמר כי בודאי שכל ראש מאלו הב', יש לה י"ג תיקונין ואמנם מוחא היא המתגלית ומתפשטת בי"ג תיקוני דיקנא, כמ"ש. אך גלגלתא הוא מתפשט ברישא עצמה, כי הגלגלת הוא דמות מקיף הסובב כל הראש והפנים, וכל התיקונים אשר בהם הם תיקוני הגלגלתא.
צה) אך המוחא שהיא תחת הגלגלתא, וגם שהיא פנימית עומדת בתוכה, אינה מגלה את תיקוניה במקום הגלגלתא, שהוא הראש והפנים, בחי' הסובב ומקיף את המוחא דלגו, אמנם היא מוציאה כחותיה למטה מן המקום הגלגלת, בסוד שערות היוצאין ממנה לחוץ בתיקוני דיקנא, כמ"ש, כי כל אחד מאלו הב' נחלק לי"ס פנימיות וי"ס מקיפות וע"ש מציאותם, אלא שג"כ נחלקות בבחי' י"ג תיקונין, כי הי"ס, הם עצמם הנחלקות לי"ג לסיבה הנ"ל.
אור פנימי
תחתון, נבחן לחסר ג"ר דעליון שהם המקיפים דל"מ.
וזה אמרו "ובודאי שהג"ר יאירו למטה ואי אפשר שהתחתון יהיה חסר מהארת ג"ר לגמרי" פי': כי כל זמן שאין בחינת חיה בפרצוף, נחשב הפרצוף לבלתי שלם, ואינו מוליד, כנודע. וז"ש "ולכן צריך שיהיה בהתחתון ג' אחרים כדי שיקבלו הארה מן הג"ר דעליון והרי הם י"ג" פי': כי כלים חדשים, אי אפשר אל הפרצוף לקנות, אלא בשעה שהפרצוף משיג ג"ר דעליון דהיינו מקיפי ל"מ, שהם חיה יחידה, אז הם מוכרחים להתלבש בתוך הכלי דבינה, אמנם אז נחלקת הכלי דבינה לשנים: לג"ר ולז"ת, המכונים חב"ד חג"ת, שבחינת יחידה חיה מתלבשים בכחב"ד, דבינה, שנעשית אז לבחי' ם' דצל"ם. ובחינת נשמה מתלבשת בחג"ת דהיינו בז"ת דבינה, הנעשית אז לבחינת ל' דצל"ם. ונמצא שעתה נתוספו עוד ג' כלים בפרצוף, שהם כלים דחג"ת, שנעשו לבחי' ל' דצל"ם. ומבחינה זו נבחנים לי"ג אפילו מטרם שהשיגו ל"מ
דצלם, שהרי אלו חג"ת דבינה ישנם בפרצוף גם בקטנות, אלא שאינם עולים בשם, וע"כ יש י"ג ספירות: ע"ס יש להם מבחינת ג' הכלים בינה ז"א מלכות, שהם חב"ד חג"ת נהי"מ, ונוסף עליהם אלו חג"ת שיתחלקו מבינה בעת השגת חיה יחידה, הרי י"ג.
צה) נחלקות בבחי' י"ג תיקונין כי הי"ס הם עצמם הנחלקות לי"ג לסיבה הנ"ל: דהיינו כנ"ל בדיבור הסמוך, שמתוך התחלקות הבינה לג"ר וחג"ת, נתוספים ג"ס חדשות, אשר התוספות הזו יע בה בהכרח גם בעת הקטנות, וע"כ הי' ספירות דגלגלתא נחלקות לי"ג: כי ע"ס יש בו מג' הכלים, שהם חב"ד חג"ת נה"י, ועטרת יסוד משלימתו לעשר. ועוד יש בו ג' תיקונים אחרים שהם דעת וב' תפוחין קדישין, כלומר בעת שתתחלק הבינה לג"ר וז"ת ויתגלה בו הל"מ דצלם, אז יתגלה בו דעת דרדל"א בהאי אוירא שבין כתרא ומ"ס וב' תפוחין אתפני משערות, ויתגלה בהם החכמה, בסוד חכמת אדם תאיר פניו.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שלט
צו) וא"כ נמצא, כי צריך שיהיו י"ג תיקוני גלגלתא, ואלו הם: גלגלתא, כתר. תרין אודנין, חו"ב. ב' עיינין, חו"ג. חוטמא, ת"ת, כי הוא דמות ו' ארוכה. ב' שפוון, נ"ה, וכמ"ש בערבה הדומה לשפתים בסוד וערבי נחל, כנזכר פרשת צו דף ל"ב ע"א, א"ר יוסי הא תנינן ערבה דמיא לשפוון, בהאי יומא מאי היא כו'. לשון, יסוד, ברית הלשון. פה, מלכות. הרי הם י' תקונין, כנגד י"ס שיש בכתר דא"א שהוא גלגלתא. ועוד יש שלשה אחרים להשלים הי"ג כנ"ל, והם: מצחא, דעת, ועוד ב' לחיים, ב' תפוחין קדישין. הרי הם י"ג דגלגלתא. (ונ"ל חיים כי אולי ב' תפוחין הם בחי' הב' שיש לנ"ה כנ"ל, ולכן נמנו לבדם, והם בין החוטם והלשון, שהם ת"ת ויסוד באמצע, ושני תפוחין מן הצדדין בב' הקוים, וכנגדם שתי שפוון בחי' התחתונה שבהם כנ"ל).
* צז) אמנם סוד הדעת דרדל"א הוא גנוז מאד ולכן הוא בסוד הפה דע"ק, הנזכר בזוהר דעת גניז בפומא, אך ג"ר שלו הם בסוד אור המקיף,
אור פנימי
צז) הדעת דרדל"א הוא גנוז מאד ולכן הוא בסוד הפה דע"ק וכו': כלומר, שהגם שדעת דרדל"א אחזי נהורא בהאי אוירא שבין כתרא למו"ס כנודע, דהיינו, בעת שמוריד המסך מקרומא דאוירא למקום הפה, שאז נחזרים האח"פ, שהם גלגלתא ומו"ס דא"א, לבחינת ראש דרדל"א, והמה נחשבים אז לבחינת דעת דרדל"א, המכריעים על בחינת גו"ע, שהם רדל"א, כנ"ל. מ"מ עדיין אינם נחשבים לגמרי לבחינת דעת דרדל"א, משום שאין כאן ביטול המסך לגמרי כמו שהיה בעת ירידת ה"ת מעינים בזמן הנקודים, כי כאן נתחזקו כל הפרסאות, באופן, שאפילו בעת הארת ע"ב ס"ג העליונים, המורידים את הה"ת מעינים, מ"מ המסך נשאר עומד בעינו, ואינו נתבטל, אלא שמספיק להמשיך הארת גו"ע דעליון לתחתון בבחינת עליה בלבד, שענינו יתבאר להלן, וע"כ עדיין הארת ג"ר דעליון גנוזה בשביל התחתון. וז"ש הדעת ררדל"א גנוז
מאד, כי אפילו בעת גדלות שה"ת יורדת מנקבי עינים דעתיק, ומקרומא דאוירא, אל מקום הפה דא"א, ונעשים שניהם לפרצוף אחד מ"מ עדיין אין א"א נחשב לדעת אל הרדל"א מבחינת ראש אחד, דהיינו שגו"ע יהיו לחו"ב, וראש דא"א שהם אח"פ, יתחברו ויהיו לדעת אליהם, אלא עדיין נמצא הפרש גדול ביניהם, ואינם ראש אחד ממש, ונבחן שעדיין לא השיג את ג"ר דרדל"א. והבן. וזה שמסיים, אך הג"ר שלו הם בסוד אור המקיף כי אינם יכולים להתלבש וטעם הרבר יתבאר בדיבור הסמוך.
בינה דעתיק לא נתלבשה כלל, אמנם נמשך הארה ממנו מבחוץ עד מצח דא"א: וצריך שתזכור, כי כל עיקר התיקון שנתחדש כאן בפרצופי אצילות, היא המעטת האור וגדלות הכלים, כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"ד אות כ"א) כי בנקודים היה האור גדול מאד, וע"כ נשברו ונפלו
* ע"ח ח"א שער א"א אמצע פרק ו'.
א' שמ חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
כי אינו יכולין להתלבש כנ"ל. בינה דעתיק, לא נתלבשה כלל. אמנם נמשכת הארה ממנה מבחוץ עד מצח דא"א, גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה, ובתוכו יסוד דעתיק, וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק אשר בחוץ, ומכים זה בה, וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שבחוץ נכנס לפנים.
צח) ואז הארה ההיא נמשכת עד למטה עד מצחא דאו"א מבחוץ, ומאיר במוחין דילהון, ומשם נמשכין עד מצחא דז"א, ומתכפיין הדינין והגבורות משם, מכח עטרה דגבורה, ששם בדעת, תוך מצח דז"א ומתבסמין, ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א, ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א, ויורד לו משם אור גדול אחר כך. והנה ברדת כל אלו האורות מבינה דעתיק כנ"ל, בהכרח הוא שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת בתוך הארת הבינה, ומאירה גם היא למטה במצחא ע"ד הנ"ל. כי יש שם חכמה דז"א, ומקבל הארה, כנ"ל.
אור פנימי
לבי"ע, פירוש: כי הגם שענין ה"ת בעינים נתחדש עוד בעולם הנקודים, ואו"א דנקודים היו משום זה אב"א, כמ"ש שם, מ"מ בעת הגדלות ע"י הארת ע"ב ס"ג דבקע לפרסא זו דצמצום ב', ואו"א חזרו לראש, הנה אז לא היה שום חילוק בין ג"ר דאו"א לז"ת דאו"א, כי אחר שה"ת ירדה מעינים, שהיא י' דנפק מאויר ואשתאר אור, הנה נפקא הי' גם מבחי' האויר דג"ר דאו"א. והיו גם הג"ר דאו"א בבחינת אור, שמשום זה אחר שנמשך זה האור ממעלה למטה אל הז"ת דנקודים, לא היה ג"כ שום הפריש בין הג"ר דז"ת שהם החג"ת, ובין הו"ק דז"ת שהם הנה"י, והיו החסדים מגולים בהארת חכמה גם בחג"ת, וז"ס שהאור היה גדול מאד, דהיינו האור דאשתאר מאויר, היה גדול מאד, מחמת התלבשות בג"ר דאו"א עלאין, כמבואר, וע"פ הכלים לא יכלו לסבול ונשברו. כמ"ש שם, עש"ה.
אבל עתה באצילות, נעשה תיקון גדול, המכונה הגבהת ירכין לעילא למעלה מיסוד, באופן, שאפילו בעת שאח"פ
מוחזרים למדרגה, אינם מוחזרים רק בדרך הגבהת ירכין לעילא להפרישם שלא יקבלו מיסוד, ורק הפרקים האמצעים דירכין מקבלים מן היסוד. פירוש הדברים: כי נה"י דעליון המתלבישים בבחינת לבושי מוחין לתחתון, המתחלקים לע"ס חב"ד חג"ת נה"י, כנ"ל, המה נתקנו באצילות בסוד צל"ם, דהיינו כמ"ש לעיל. ששורש ע"ס דאצילות הם תמיד רק בינה ז"א מלכות לבד, דהיינו כי כל תחתון אינו אלא בחינת אח"פ דעליון, וע"כ אין לו אלא ג' כלים אלו. אלא. בסוד תיקון קוים נעשו ג' קוים בבינה ונקראים חב"ד, וג' קוים בז"א ונקראים חג"ת, וג' קוים בנוקבא ונקראים נה"י.
הרי, שהראש הנקרא חב"ד, אינו אלא כלי דבינה בלבד, וע"כ נעשה כאן תיקון ההתחלקות בין ג"ר דבינה, לז"ת שלה, בסוד א' כי המסך דעליון אינו שולט על ג"ר דבינה, וע"כ עומד המסך דנה"י דעליון רק אחר ג"ר דבינה, ונעשה תחתיהם לבחינת רקיע המבדיל את ז"ת דבינה
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שמא
צט) ודע כי כבר בארתי לך, כי כללות רדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין גלגלתא ומ"ס, וסוד האי אוירא, הוא סוד הנזכר בס"ה בכ"מ, יהי אור יהי אויר, כ' יצאה י' מאויר ואשתאר אור, לכן הקרום מפסיק בין האי אוירא למ"ס, כדי שיוכל לסובלו.
* ק) והנה אע"פ שלעיל ביארנו כי ז' תיקוני רישא הם בלחוד, אשר בהם מתלבשים ז' תחתונות דעתיק, הענין הוא, כי אלו הי"ג הם בחינת הכתר דא"א עצמו שהוא הגולגלתא דיליה, שיש בה י' ספירותיה כנודע, ועוד ג' יתרים לסיבה הנ"ל, שיהיו י"ג, האמנם עתיק בעצמו אינו מתלבש בכל א' מהם, כי הם ספירות יתרות מהם, אמנם הוא מתלבש בבחי' היותר עיקרית מכולן, וגם כי הוא צריך ג"כ להאיר במוחא דא"א, ולכן אצלו יהיו כל אלו התיקונין נחשבין באופן אחר, שלא יהיו רק שש תיקונין דגולגלתא וא' דמוחא סתימא.
אור פנימי
לבחינת מים תחתונים, וג"ר דבינה נשארו בבחינת מים עליונים. כמ"ש לעיל בתיקון קרומא דאוירא. עש"ה.
והנה נתבאר איך שהחב"ד דנה"י דעליון נתחלקו לב' בחינות למים עליונים ולמים תחתונים. ונודע שהם הנקראים ם"ל, דצל"ם, והם ב' תקוני גלגלתא: הנקראים עמר נקי, ופקיחו דעיינין, שהרב מבאר אותם לעיל, כי הם ב' בחינות נו"ה שנתחלקו על היסוד, שאודנין הם בחינת ירכין שהם למעלה מן היסוד, ונבחנים לנו"ה סתימין. ועיינין הם בחינת ירכין שלמטה מן היסוד ונבחנים לנו"ה נגלים. עש"ה. והוא מטעם הנ"ל, כי האודנין הם בחינת ם' דצל"ם, שהם בחינת ג"ר דבינה הנפרשים לגמרי מן היסוד, כי אינם מתמעטים על ידו, מחמת שה"ת ושום צמצום אינו שולט על ג"ר דבינה, כנודע. וכן בעת גדלות שה"ת יורדת מעינים, וי' נפיק מאוירא ואשתאר אור, אין זה נוגע להם כלום כי מהם לא נפיק הי', והם תמיד
בבחינת אוירא, כמ"ש הרב לעיל אצל הם' דצל"ם, ע"ש. וע"כ נבחנים שהם למעלה מן היסוד, כלומר שנפרשים ממנו לגמרי, כי אינו מתמעטים מבחינת הקטנות שלו, וכן אינם מתגדלים מבחינת הגדלות שלו. וז"ס דלא אדכרו אודנין בא"א, כי הם נשארים תמיד סתומים כמ"ש הרב.
אמנם בחינת עיינין, שהם בחי' ז"ת דחב"ד דנה"י, הם נתקנו בבחינת ל' דצל"ם, דהיינו למטה מן היסוד כי עליהם שורה הצמצום של היסוד בעת קטנות בעוד ה"ת בעינים, להיותם בחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה, והקטנות מונעת אותם. וכן הם מקבלים מן היסוד בעת הגדלות, שה"ת יורדת מעינים, שאז יורד הי' מאויר שלהם, ואשתאר בהו אור. וע"כ נבחנים העיינין לנו"ה גלוים, כי רק המה המתגלים בעת הגדלות. משא"כ האודנין נקראים סתימין כנ"ל, להיותם למעלה מן היסוד. כמבואר.
ותיקון זה מכונה הגבהת ירכין למעלה מן היסוד, בציור דרובצת, שאז הירכין
* מבוא שערים ש"ג ח"ב אמצע פרק ח'.
א' שמב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קא) וזה פרטן, לפי שבעתיקא שהוא א"א, אין הב' אודנין שלו נחשבין לב' בחי' רק לאזן א', כמ"ש באדרא לית בה שמאלא בהאי עתיקא כלא ימינא, וכן ב' העינים נחשבין לעין א', כמ"ש באדרת נשא דף קכ"ט, ועכ"ד ב' עיינין אינון ואתחזרו לחד.
קב) והענין, כי בערך פרטיות הי"ס שבכל בחי', יחשבו לב' אזנים ולב' עינים כנ"ל וכיוצא, אך בערך כללות כל הראש כאשר היא, אין הב' אזנים או הב' עינים או ב' נוקבין דחוטמא, נחשבין רק לא'. וזהו הטעם שאמר פ"ק דספרא דצניעותא, אשגחא פקיחא, ולא קאמר אשגחן פקיחן, כי אין שם רק עינא חד וכן נוקבא דפרדשקא, דלא קאמר נוקבין בלשון רבים.
קג) וזה סדרן: דעת דעתיקא נתלבש תחילה באוירא, שהיא רישא תניינא דא"א. וגם שם עדיין היה מכוסה ונעלם ע"י הקרומא, וירד ונתלבש בפומא דא"א כנ"ל.
קד) והנה הפה יש בה י"ס פרטיות, כמבואר למורי ז"ל בהקדמת בראשית, ועכן ב' שפוון ולשון, גם הם נכללים בפה, אשר שם נתגלה הדעת. וחסד נעלם בגולגלתא, וגבורה במוחא סתימאה, ות"ת בקרומא דאוירא, ונ"ה בתרין אודנין ותרין עיינין. ויסוד במצחא, ומלכות בחוטמא עם ב' לחיים ב' תפוחין קדישין, כנודע. כי פרצוף הפנים עם החוטם הוא, כמ"ש, אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, וכמ"ש אחר כך, הרי שז' תחתונים דעתיק, וגם הדעת שלו נתלבשו בז' תיקוני רישא דרך כללות, אך בדרך פרטות הם נמנין באופן אחר, כי הגולגלתא יש לה י"ג תיקונין לחודה כנ"ל. והרי נתבארו י"ג תיקוני גלגלתא, וכנגדם י"ג תיקוני מוחא שהם הי"ג תיקוני דיקנא.
אור פנימי
נגבהים. והבן זה היטב, כי זה כל החילוק בין ע"ס דנקודים שלא נתקיימו, ובין עולם התיקון. כי בנקודים, אשר נה"י דא"ק נתלבשו שם בג"ר, והנה בנה"י דא"ק עוד לא היה תיקון הזה דהגבהת ירכין למעלה מן היסוד, כנ"ל, אלא שנה"י שלו נבחנים לעומדים, ולא לרובצת, כלומר, כי עוד לא נעשה בו התיקון של הא' תוך הבינה, בסוד רקיע המבדיל בין מים עליונים למים
תחתונים, אלא בעת הקטנות היו או"א דנקודים אב"א, ובעת הגדלות דנפיק י' מאויר ואשתאר אור, הנה נפקא היוד גם מן הג"ר דאו"א, וגם הן אשתארו, בבחי' אור חכמה. כנ"ל, שזה גרם הביטול והשבירה. וכל זה היה מפני שא"ק עומד הוא, כלומר, שלא נעשה התחלקות בראשי ירכין שלו, שיהיו לבחינת ג"ר דבינה ום' דצל"ם, כנ"ל, שבזה הם מתעלים ומתפרשים
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שמג
קה) ואמנם עוד נבאר י"ג בחי' אחרות שיש בגולגלתא עצמה, אשר אלו הם סוד י"ב אותיות, שיש בג' ההויות שיש בג' בחינות דהאי גולגלתא הנ"ל. וכן י"ג תיקוני מוחא, שיש במוחא עצמה, זולת י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים ג"כ ממנו, אלא שהם חוצה לו. וגם באוירא יש י"ג אחרים לבד.
קו) והנה נמצא, כי ג' בחינות י"ג יש בג' רישין אילין דא"א, שהם: גולגלתא, ואוירא, ומוחא. דכנגדם נזכר באדרת נשא, ג' בחינות של י"ג י"ג, ואלו הם, כי בדף קכ"ח ע"ב אמר, האי גולגלתא, חוורא דיליה אנהיר לתליסר עיבר כו', ודף קכ"ט ע"א אמר י"ג נימין דשערא קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא כו', ובאדרת האזינו דף רפ"ח ע"ב אמר, בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה, מתפרש תלת זימנין לד' ד', והוא עתיקא כליל לון כו'.
קז) והנה זה פרטן, כי מגלגלתא יצאו י"ג תיקונין חוורין, הנזכרים באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב, ולכן נקרא בחינת הגולגלתא תמיד רישא חוורא, ע"ש הני י"ג ארחין חוורין דביה, פנוים בלי שער, וזכור זה, כי רישא חוורא על גולגלתא דא"א נאמר.
אור פנימי
מן היסוד, ואינם מקבלים ממנו בחינת הגדלות שלו, ואפילו בגדלות נשארים באוירא שלה כמו בקטנות. אלא שנה"י היו בבחי' עומדים כדרכם, אשר גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים גם כן מן היסוד את הגדלות שלו, שזה גרם לשבירתם, כמבואר. ובזה תבין דברי הרב בע"ח שער ח' סוף פ"ג, במה שמפרש שם, אשר דעת דנקודים הוא למעלה מחו"ב, משום דא"ק עומד הוא ולא רובץ, עש"ה. והוא כנ"ל, כי גם ראשי הירכין שהם בחינת ג"ר דאו"א, מקבלים ג"ר מן היסוד דא"ק את בחינת הגדלות שלו, שבקעה לפרסא והוציאה הי' מאויר, שהארה זו דאשתאר בסוד אור, היא הנקראת דעת המוציא הארת חכמה לחוץ, כבודע, ונמצאו או"א דנקודים שקבלו מהדעת הזה. עש"ה.
וזה אמרו "בינה דעתיק לא נתלבשה
כלל, אמנם נמשכת הארה ממנה מבחוץ עד מצח דא"א" והוא משום דבינה דעתיק, עוד לא נעשה בה תיקון הזה דם' ול', כי ברדל"א מתלבש עוד בחי' מלכות דא"ק דצמצום א', כנ"ל, וע"כ הוא עדיין בבחינה עומד, כמו א"ק, כי זה התיקון דרובץ, דהיינו הגבהת ירכין למעלה מן היסוד, מתחיל מצמצום ב', כנודע. וע"כ לא יכלה הבינה דרדל"א להתלבש בא"א, שהוא כבר מתוקן בבחינת רובץ, ע"י נה"י דעתיק הנמשכים מצמצום ב', אלא עכ"ז נמשך הארתה תוך המצח דעתיק, שהוא בחינת הם' דצל"ם, כי אודנין ומצח, הם בחינת ם' דצל"ם, כנ"ל. כי מאחר שם' דצל"ם אינה סובלת כלום ממסך דעתיק, ע"כ יכול המצח לקבל הארת בינה דרדל"א, כי אין שום מסך ביניהם, אמנם אינה מקבלת מבחינת החכמה שבה, כי היא בחינת ם'
א' שמד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קח) ומאוירא יצאו י"ג תיקונין, שהם י"ג נימין אחרנין דשערי, הנזכרים דף קכ"ט ע"א. וממוחא יצאו י"ג תיקונין אחרים, והם במוחא עצמו, הנחלק ג"פ לד"ד, כנזכר באדרת האזינו דף רפ"ח ע"ב. ועתה נבאר תחילה, ענין אלו הג"פ י"ג, דבתלת רישין הנ"ל, ובפרקים שאחר כך, נבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים מן מוחא סתימאה.
* קט) ונבאר תחילה י"ג אורחין חוורין דאתגלו בההוא רישא קדמאה גולגלתא דא"א. והנה פי' חוורין, ר"ל: כי הנה בגולגלת יש שערות, והשערות הם מגוונים שונים, או אדומים, או שחורים, או לבנים.
קי) ואמנם עור הגולגלתא עצמו, אשר בה צומחין השערות, הוא חלק פנוי בלתי שער, והוא לבן, דוגמת הנייר הלבן שכותבין ורושמים עליו האותיות שחורות בדיו, ונשאר לבנונית הנייר בין כל אות ואות, והכתיבה היא אשא אוכמא ע"ג אשא חוורא. וכן בגולגלתא הזו, השערות הם האותיות, והעור של הגולגלת הוא הלבנונית של הנייר, ולכן נקרא האי גולגלתא, בחי' המקום הפנוי רישא חוורא. כי על האי גולגלתא חוורא דא"א, היא הנרמזת סתם בזהר רישא חוורא.
קיא) והנה אותו הלבנונית נעשה כמין ציור דרכים ואורחים ונתיבות, המפסיקין בין השערות, כי כיון שהשערות הם עשוים בהתחלקות י"ג נימין דשערי, כן יהיה מספר הנתיבות והאורחין המפסיקין של בחינת הלבנונית.
קיב) ואלו האורחין, הם ע"ד ההוא ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, כנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א. והענין, כי ההוא ארחא
אור פנימי
שאינה מקבלת חכמה, כנ"ל, אלא הכוונה היא לאור החסדים בלבד, כי בבחינת אור החסדים אין שום חילוק והפרש בין בינה דרדל"א, לבחינת אודנין ומצח, שהם למעלה מן היסוד, ואין המסך דנה"י שולט בהם להפרישם מג"ר דרדל"א. אלא שהדבר אמור כלפי אור החסדים בלבד. כמבואר.
וזה אמרו "גם ברישא דא"א הוא דעת דידיה, ובתוכו יסוד דעתיק וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק אשר בחוץ ומכים זה בזה, וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שמבחוץ נכנס לפנים" פירוש: כי הראש דא"א נבחן לדעת דעתיק בעת הגדלות, כנ"ל, כי א"א הוא
* מבוא שערים ש"ג ח"ב פרק ט'.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שמה
דבפלגותא דשערי אינו בכלל הי"ב אורחין, וההוא אורחא אתפלג לתרי"ג אורחין אחרנין כנזכר שם. אמנם אלו הי"ב אורחין, הם סובבים הגולגלת, מלבד אותו האורחא שיש באמצע הגולגלת ממש.
קיג) וזה סדר התחלקותם: ד' אורחין, הם נמשכין דרך לחי הימין, מכוון כנגדו למעלה בגולגלת באותו הצד של לחי הימין, וד' ארחין
אור פנימי
בחינת אח"פ דעתיק, ומחצית נקודת הכתר התחתון דנקודים, שזה הוא מפאת ה"ת שעלתה לעינים, והוציאה אח"פ דעתיק לחוץ, וע"כ נבררו אח"פ אלו לג' רישין דא"א. ונמצא שבעת גדלות, בכח הארת הע"ב ס"ג הבוקעת לפרסא דצמצום ב', ומורידה ה"ת למקומה לפה דא"א, נמצא שג"ר דא"א מוחזרים לראש דרדל"א ונעשים לבחי' דעת דרדל"א, דהיינו לז"ת דראשו. וז"ש, גם ברישא דא"א הוא דעת דרדל"א. דהיינו ג' הראשים דא"א שבים אליו ונעשו לדעת שלו. וכבר נתבאר, שאינם נעשים ממש לדעת שלו, כי לא יוכלו להעשות לראש אחד ממש כי בחינת הירכין הסתומים דנה"י דעתיק שבא"א אינם משתנים גם בעת גדלות, וע"כ אינו יכול להלביש אפילו לבינה דרדל"א, שבה אין בחי' ם' סתומה, ואפילו ג"ר שלה, הם בבחינת הארת חכמה. כנ"ל, ומכ"ש שלא יוכלו להלביש החכמה דרדל"א. וע"כ נבחנים ג"ר דא"א גם עתה, רק לבחינת דעת גניז דרדל"א, כנ"ל.
וזה שממשיך "ובתוכו יסוד דעתיק וגם יוצא הארה מיסוד הנ"ל ובוקע ויוצא לחוץ ופוגע באור בינה דעתיק" כי עתה אחר שירד המסך מקרומא דאוירא לפה דא"א, ונגלה ההארת חכמה בבחי' ל' דצל"ם, שהם תיקון דפקיחו דעיינין, כי נפתחו בהארת חכמה, כנ"ל, כי י' נפיק מאויר שלהם ואשתאר בבחינת אור, הנה זה גורם בחינת גדלות גם בם' דצל"ם שהוא בחינת מצחא, אמנם לא בפבימית המצח כי בחינת הם' אינו
משתנית כנ"ל, אלא בחינת גדלות זו שהגיעה שם, בוקעת את הכלי הזה, ויוצאת לחוץ מן הכלי, דהיינו חוץ מן המצח.
וזה שממשיך "ומכים זה בזה" כי אותה בחינת הגדלות שנכנסה במצח, מן בחינת החיבור עם הרדל"א, נבחנה להפכי גמור לבחינת או"פ שבמצח, כי או"פ הוא בבחינת חסדים מכוסים דוקא, בסוד כי חפץ חסד הוא, והוא באחורים על אור החכמה, כמ"ש הרב אצל ם' סתומה, שהיא תמיד בבחינת אוירא, והיפוכו היא בחינת הגדלוה שנכנסת עתה במצח, שהיא בחינת הארת חכמה, כנ"ל. ולפיכך הם מכים ודוחים זה את זה, כדברי הרב.
וז"א, "וזה שבפנים יוצא לחוץ וזה שבחוץ נכנס לפנים" כי מחמת ההפכיות שביניהם, אין הארת הגדלות המחודשת יכולה להיות שם תוך המצח, אלא יוצאת לחוץ וחפף על המצח בבחי' מקיף, וזה שמבחוץ, דהיינו מה שנעשה עתה לבחינת מקיף יכול ליכנס מבחינתו זו בחזרה תוך המצח, כי הוא מגדיל עתה החסדים המכוסים גופייהו, ומשבח אותם באופן שחסדים המכוסים ההם נמצאים יותר חשובים מהארת חכמה של עצמו.
והבן היטב, כי מטרם שיצה לחוץ מן הכלי, לא היה יכול להתגלות עם בחינת החכמה שבו, כי האו"פ היה בוטש בו ולא נתן אותו להתגלות, מפאת כי חפץ חסד הוא, שה"ס הם' דצלם שאינו מקבל שינוי לעולם. וע"כ הוא מוכרח לצאת לחוץ מכלי דמצח, ושם נתגלה בבחינת החכמה שבו,
א' שמו חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
אחרנין בגולגלת, כנגד צד הלחי השמאלי. וד' אורחין אחרנין בגולגלת, כנגד העורף באחורי הראש, הרי הם י"ב אורחין. וז"ש שם באדרא דף קכ"ח ע"ב, גליפין לד' עיבר דסטרא חד כו'. ויש עוד חד אורחא חוורא לעילא ברישא הגולגלתא, הכולל את כולם, ועמו הם י"ג אורחין חוורין.
אור פנימי
ואחר שנגלה שם מבחוץ בבחינת אור מקיף, אז שולח הארתו לפנים, דהיינו בבחי' או"ח, המגדיל לחסדים מכוסים כמות שהם, שהוא בחינת גילוי חשיבותם והכפלת אורותיהם. כי מקודם לכן מטרם שיצאה הי' מאויר דל' דצל"ם, הגם שאין זה פוגע כלום בם' דצלם, להיותם בבחינת חסדים מכוסים בלאו הכי, מ"מ, רוכב עליהם עכ"פ בחינת מיעוט באם שהיו מרוצים לקבל חכמה. אבל עתה, גם המיעוט הזה עבר מהם, וע"י זה משתבחים בחינת החסדים שבהם, וגם נכפלים, כי מתחברים בבחינת רדל"א, לפי שיעורם האפשרי, דהיינו מבחינת האור החסדים. וענין זה נתבאר בדברי הרב (בשער הכוונות בדרושי התפילין) בענין המוחין דגדלות דז"א. ומשם תדרשנו. כי זו ההארה היוצאת ובוקעת את המצח, היא בז"א בחינת תפילין של ראש.
וזה אמרו "ואז הארה ההיא נמשכת עד למטה עד מצחא דאו"א וכו' עד מצחא דז"א וכו' ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א ויורד לו משם אור גדול" כאן רמז סדר המשכת מוחין דגדלות לז"א, איך הוא נמשך מראש המעלות מבינה דעתיק, כי אחר שהארת בינה דעתיק באה בגלוי לתוך המצח, דא"א, מפאת התחברות ג' רישין דא"א לאחד עם גו"ע שלהם שברדל"א, וג' רישין נעשים לדעת דרדל"א, כנ"ל, ונמשכה גם ההארת חכמה שבבינה דעתיק למוחין דא"א, ונעשה ההכאה כנ"ל, ומה שבפנים יצא לחוץ ופגע באור הגלוי דבינה דעתיק, ונעשה שם על המצח בחינת או"מ, הנה אור הזה המגולה בהארת חכמה,
הנקרא משום זה אור גדול, נמשך ויורד למוחין דאו"א וגם שם נעשה ההכאה ההיא כמו בא"א, ומגלה האור במצחא דלהון בבחי' או"מ. ומשם יורד למצחא דז"א, בכל אותו הסדר כמו בא"א.
וזה אמרו "ומשם נמשכין עד מצחא דז"א ומתכפיין הדינין והגבורות ששם מכח עטרא דגבורה ששם בדעת תוך מצח דז"א ומתבסמין, ומשם נמשכת עוד הארה ההיא עד עיינין דז"א, ואז יכול להגביה עיניו ולהסתכל במצח דא"א, ויורד לו משם אור גדול" דהיינו כנ"ל, כי קבלת האור דגדלות, הוא דרך המצח והדעת שבו, שהוא בחינת ם' דצל"ם ושם במצח אינו יכול האור הזה להתגלות בפנים, אלא מבחוץ בבחינת או"מ, אבל מן המצח נמשכת הארה ההיא עד עיינין דז"א, ששם הוא בחי' ל' דצל"ם, ואז משיג פקיחו דעיינין, כי הארת החכמה מתגלה בו, ויכול להסתכל ולקבל מהאו"מ אשר במצח דא"א.
וזה אמרו "בהכרח הוא שאור החכמה דעתיק תרד נעלמת תוך הארת הבינה ומאירה גם היא עד למטה במצחא ע"ד הנ"ל כי יש שם חכמה דז"א ומקבל הארה" דהיינו כמבואר, שהארת חכמה מתגלה בז"א בסוד פקיחו דעיינין. כי שם מקום הגילוי של האו"מ שבמצח. כי בפנים המצח אינו יכול להתגלות להיותו בחי ם' דצלם, אבל בעיינין ובפנים, שה"ס ב' תפוחין קדישין הוא מתגלה. וזה שמדגיש, כי יש שם חכמה דז"א ומקבל הארה.
וזה אמרו "כי כללות רדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין גלגלתא ומו"ס, וסוד האי אוירא הוא סוד יהי אור יהי אויר
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שמז
קיד) ודע כי הח' אורחין הנמשכין בגולגלתא כנגד הפנים, ד' כנגד לחי הימין, וד' כנגד לחי השמאל. נמצא כי מקום הגולגלתא אשר כנגד החוטם הוא מפסיק ביניהם, ונמצאו ד' אורחין מצד ימין שכנגד החוטם, וד' ארחין מכנגד שמאל החוטם, ונמצא ח' ארחין כנגד הפנים, וד' ארחין לבד כנגד האחור. והנה דרך אלו הי"ג ארחין חוורין, יוצא האור של גולגלתא רישא קדמאה דא"א, ומאיר דרך הנהו ארחין בסוד המעטת האור, כדי שיוכל לקבלו.
קטו) והרי נתבאר לעיל טעם היות מספרם י"ג, שהם כנגד ג' הויות שיש בזו הגולגלתא. ולכן גם אלו נתחלקו לשלשה בחי': ד' אורחין דרך ימין, כנגד ד' אותיות הויה אחת. וד' אחרנין בשמאל הראש, כנגד ד' אותיות הויה אחרת, בשני צדדי הפנים. וד' אחרנין אחורי הראש, כנגר ד' אותיות הויה אחרת. וכללות כולם, היא חוורתא חדא כוללת כולם, ואית בה י"ב אחרנין, ועמה הרי י"ג.
אור פנימי
כי יצאה יוד מאויר ואשתאר אור" כאן הוא מרמז, שורש הגילוי של הארת חכמה בא"א, שמשם נמשך לז"א, כי אחר שירדה ה"ת מעינים עד לפה דא"א, וג' רישין דא"א, שהם אח"פ דרדל"א, נכללו ברדל"א לראש אחד, הנה אז אין הכללות הזו מתגלה בגלגלתא דא"א, משום שהיא בחינת ם' דצל"ם, אלא שהיא מתגלה במוחא דאוירא, ובו נבחן שיצאה הי' מאויר ואשתאר אור, שפירושו, כי ירדה ה"ת מן המסך שבקרומא עד לפה דא"א, וע"כ מקבל המוחא דאוירא כללות האור אשר ברדל"א, שה"ס גילוי אור חכמה, כנ"ל והבן היטב.
קיד) דרך אלו הי"ג אורחין חיורין יוצא האור של גלגלתא וכו' בסוד המעטת האור כדי שיוכל לקבלו: כבר נתבאר לעיל בדברי הרב (דף א' ש"ד אות כ"א) שע"י ב' דברים נעשה התיקון שיוכלו לקבל את האור, שהם התעבות האור והמעטת האור. ע"ש. ושורש תיקון זה נעשה בנה"י דעתיק המתלבשים תוך רישא דא"א, ע"י הגבהת ראשי ירכין דנה"י אלו למעלה מן היסוד,
בסוד ם' דצל"ם אשר המסך דיסוד אינו פועל עליהם לא לגרעון ולא לשבח. (כנ"ל דף א' של"ט ד"ה בינה) עש"ה כל ההמשך. ותקון הזה עושה את הפרצוף בסוד י"ג. כי הוא ענין וא"ו שהוא בגי' י"ג כמ"ש הרב להלן. פירוש: כי ב' ווין הן ב"פ ו"ק, ו"ק זכרים וו"ק נקבות, וא' שבאמצע, רומזת על הגבהת ראשי ירכין לעילא, כי המסך דעליון שהוא הקרומא דאוירא, אינו שולט על ראשי ירכין אלו, שהם נתקנו בבחינת ג"ר דבינה בקביעות, בסוד כי חפץ חסד הוא, והם תמיד בחסדים מכוסים בשפע רב, אלא כל שליטת הקרומא דאוירא הוא על הז"ת דנה"י, שהם למטה מן היסוד, להיותם צריכים להארת חכמה, והם שנתמעטו מחמת המסך ויצאו בבחי' מים תחתונים, באופן, כי הקרומא דאוירא נעשה, בבחינת רקיע המבדיל תוך הנה"י דעתיק, וראשי ירכין נעשו בבחינת מים עליונים, וז"ת דירכין נעשו בבחינת מים תחתונים. וע"ז רומזת הא' שבין ב' הווין.
והם נבחנים לו"ק, רק בערך הבינה דרדל"א, שהחכמה בה בגלוי, וכיון
א' שמח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קטז) ודע כי אלו הארחין, הם ג"כ בחי' ג' הויות, וג"כ ע"ד שנתחלקין בגולגלת עצמה, ומילויים ביודין. גם יש סיבה אחרת למה היו י"ג ארחין והוא, כי עיקר שרשם הם מן הז"א, ונודע כי הם בחי' ווין, ווי העמודים כנ"ל, וא"ו במילואה בגימטריא י"ג, ולכן כנגדה יצאו י"ג ארחין חוורין.
קיז) וביאור זה הוא: כמש"ל, כי נ"ה דעתיק, אתלבשו בב' תיקוני רישא דא"א, יען יש להם ב' בחינות, והם: אודנין ועיינין, ושם הוא מקום חלק בלתי שערות, ועולה האור בסוד אור חוזר מתתא לעילא, ואז בעלותו הוא. פוגע בקרומא דאוירא המכסה את המוח, כי שרש השערות ממותרי מוחא נפקו, ובעברם דרך קרומא דאוירא שהוא הת"ת, הנקרא ו' כנ"ל, אז להיותם עוברים דרך שם, נעשו צורת ווין, שהם השערות צורת ווין, וא"כ נמצא, שיש ב' בחינות אל האורות האלו: א', בהיותם למטה יוצאים ממקומם עד הגיעם אל הקרומא, ועדיין לא היו בציור ווין שהם השערות, רק אורות לבנים וחוורין. והב', אחרי עלותם דרך הקרומא שנעשו ווין, שהם השערות.
אור פנימי
שגלגלתא דא"א נתקנה בבחינת ג"ר דבינה בחסדים מכוסים כנ"ל, ע"כ נבחנים כל ג' הראשים דא"א בבחינת ו"ק כלפי האי בינה דרדל"א. כי אפילו בעת הגדלות אין הגלגלתא משנה את מדרגתה, כנ"ל, וכיון שהיא ראש הא' דא"א. ע"כ כל קומת א"א נחשבת לו"ק מחמתה בערך הבינה דרדל"א, כנ"ל. כי זה מראה ענין הלבשתו דא"א את ז"ת דעתיק, מחסד ולמטה, שהוא חסר בחינת ג"ר דעליון, כי אינו יכול להלביש אפילו את הבינה דרדל"א. וע"כ הוא מרומז בואו, המורים על ו"ק בימין וו"ק בשמאל וא' באמצע. וכל המיעוט הזה נעשה בסבת הגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק למעלה מן היסוד, כמבואר, שזה העמיד את הגלגלתא שלא תקבל ההארת חכמה גם בעת גדלות כמו הבינה דרדל"א ונמצא על כן בבחינת ו"ק.
והנה נעשה ע"י הא' הנ"ל שבתוך נה"י דעתיק, ג' בחינות: א' הוא ראשי ירכין שלמעלה מן היסוד, שהם בחינת ג"ר
דבינה ום' דצל"ם, ב' בחינת ירכין שלמטה מיסוד הבאים מז"ת דבינה, דהיינו השורשים אל זו"ן הצריכים להארת חכמה, שהם בחינת ל' דצל"ם, ג' הוא בחינת זו"ן דראש עצמם, שהם הצריכים להארת חכמה, שהם בחינת צ' דצל"ם. והבן ההפרש בין ל' וצ', כי רב הוא. כי ל' דצלם, שהיא ז"ת דבינה, אינה צריכים להארת חכמה מחמת עצמם, להיותם בחינת בינה כמו ג"ר, אלא כדי להשפיע לזו"ן דראש, וע"כ אינם מתמעטים כל כך מחמת הרקיע שהוא הקרומא דאוירא, ואינם נחשבים למים תחתונים ממש, משא"כ צ' דצלם שהיא זו"ן דראש, המה החשובים למים תחתונים, ונושאים כל הצמצום שנעשה מחמת הרקיע המבדיל. ולפיכך יצא מכאן ג' הויות: ב' הויות בימין ושמאל דגלגלתא, שהם ב' הבחינות דם"ל הנ"ל, שהם ח' אורחין חיורין שמצד הפנים, שהוי"ה מבחי' ם' עומדת לימין הגלגלתא, והוי"ה דבחינת ל' עומדת בשמאל הגלגלתא. כי הם' אין בה
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שמט
קיח) ולכן כנגד ב' בחינות אלו, נמשכו אלו הב' בחינות, שהם י"ג חוורתי וי"ג נימין דשערי: החוורתי מן המקום החלק, והשערות יצאו מן הקרום והכל מבחי' אור חוזר דנ"ה הנזכר.
קיט) ונמצא, כי כיון ששרשם ווין, שכל ו' במילואה וא"ו, שהוא בגימטריא י"ג, לכן בין השערות ובין החוורתי היו י"ג, והנה כיון ששרשם הם ד' בחינות, שהם: ב' אזנים, כ' עינים, לכן נתחלקו לכל סטר ד' תיקונין, והבן זה, בין בשערות בין בחוורתי.
קכ) ומ"ש באדרת נשא דף קכ"ח ע"ב, ד' מאה אלף עלמין, אתפשט חוורא דגולגלתא כו', לא איירי אלא באותם הד' אורחין בלבד, שאית באחורי גולגלתא, שמהם נתפשטו ת' אלף עלמין, וגם היא נמשכת מאחורוי ומתפשטים עד רישא דז"א, ושם מסתיימין, שהוא עד טבורא דלבא דא"א גופיה, שהוא חצי הת"ת דא"א.
קכא) גם הענין הוא, כי הרי יש הויה אחת באלו הד' ארחין דאחורי רישא, וזו ההויה היא במילוי יודין דע"ב. ונמצא כי יש בה ד' יודין, וכל
אור פנימי
שום כח צמצום ממסך דעליון, ע"כ עומדת בימין, משא"כ הל' שהיא בחינת ז"ת דבינה, שכח הצמצום רכיב עליה שלא תוכל להשפיע חכמה לזו"ן דראש, כנ"ל, משום זה נחשבת לשמאל. אמנם שניהם נחשבים לבחינת פנים דא"א, כי גם הוי"ה דל' אינה נחשבת כל כך למצומצמת, משום שלעצמה אינה צריכה חכמה אלא להשפיע לזו"ן, כנ"ל, וע"כ נחשבת לבחינת פנים כמו הוי"ה דם', אלא שהיא נעשה שם לבחינת שמאל.
אמנם, הוי"ה הג' הנמשכת מצ' דצלם שהיא זו"ן דראש, שעליה רוכב כל הצמצום דמסך דעליון, כנ"ל, היא כבר אינה יכולה לעמוד בבחינת פנים לא"א, אלא שעומדת באחורי הגלגלתא, והיא ד' אורחין חיורין שמאחורי רישא, והגם נתבאר היטב, איך בחינת הקרומא דאוירא,שנתקנה באמצעית נה"י דעתיק, וחילקה נו"ה שלו לב' בחי':
לנו"ה שלמעלה מיסוד הנקראים נו"ה סתימין, ולנו"ה שלמטה מיסוד הנקראים נו"ה נגלין, שהם סוד א' שבתוך וא"ו, זהו שגרם שיצאו ג' הויות דחיורתי על הגלגלתא, ב' הויות הנמשכות מם"ל בימין ושמאל בפנים, והוי"ה הג' הנמשכת מצ' שנמשכה באחורי רישא. שהם י"ג אורחין חיורין וחד דכליל כלהון.
וזה אמרו (באות קי"ט) "כיון ששרשם הם ד' בחינות, שהם ב' אזנים וב' עינים לכן נתחלקו לכל סטר ד' תיקונים והבן זה, בין בשערות ובין בחיורתי" דהיינו כמבואר, שבחינת הא' שבתוך ואו, שה"ס התחלקות נו"ה דעתיק לב' בחינות: לנו"ה סתומים שלמעלה מיסוד, שהם ב' אודנין, דהיינו בחינת ם' דצל"ם, ולנו"ה גלוים שלמטה מיסוד, שהם ב' עיינין, שהם בחינת ל' דצלם וצ' דצל"ם כנ"ל, זהו שגרם להוציא ג' הויות בין בחיורתי ובין בשערות,
א' שנ חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
אחת כלולה מי', ועשר מי' הם ת', ונודע, כי החשבון כל מה שהוא בעולם העליון הוא יותר גדול.
קכב) ולכן בא"א, אלו הת', הם ת' אלפין עלמין, האמנם הצדיקים המושכים ומקבלים להם זו ההארה, אינם יונקים כולה כאשר היא, ולכן ברדתה אליהם מתמעטין. ואינם רק ת' עלמין לבד, ואינן ת' אלפין, כי אין חשבון אלפין אלא בא"א עצמו.
קכג) וז"ש ומנהירו דהאי חוורא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ת' עלמין, כי החוורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין, אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד, כי בא"א הם אלפין, ובאו"א הם מאות. וז"ש בעלמא דאתי, כי שם הם מאות, בבינה הנקראת עלמא דאתי. וכבר ידעת, כי כל כתר מסטרא דאימא והאי גולגלתא, הוא בינה המקפת את החכמה, שהוא המוחא סתימאה, נקודה בהיכלה, לזה אמר דירתין להו צדיקיא בעלמא דאתי, שהיא הבינה.
אור פנימי
ד' תיקונים לכל סטר, אשר ב' הויית של ם"ל יצאו מב' סטרין דפנים, והוי"ה דצ' יצאה לסטרא דאחור. כנ"ל.
ועדיין צריכים להבין ענין החיורתי והשערות עצמם מה הם. והנה מתחלה צריכים לדעת, מה הם נה"י אלו דעתיק המתלבשים בראש דא"א, המתחלקים לנו"ה סתומים ונגלים כנ"ל. וצריך שתזכור מ"ש לעיל (דף תרל"ז ד"ה עתה) שענין התלבשות נה"י דעליון במוחין דתחתון, אין הפירוש נה"י דבנין הפרצוף של העליון, אלא הם בחינת או"ח שיצאו על המ"ן דתחתון בעת התכללותו בזווג דעליון, שהרב מכנה אותו חיצוניות דמלכות דעליון המתלבשת בתחתון (כנ"ל דף תתקי"ג אות פ"ג, ועי' באו"פ שם) כי אפשר לקראו מלכות, ואפשר לקראו נה"י, כי הכונה היא על בחינת המסך המתוקן בעטרת יסוד דעליון, ששם נכללו המ"ן דתחתון בעת הזווג ליציאת המוחין שלו, ומתוך שיסוד כולל נה"י אפשר לקראו נה"י, אמנם באמת
הם ע"ס שלמות של או"ח, המלבישים לאו"י היוצאים על המ"ן דתחתון הכלול באטרת יסוד דעליון. וכיון שהם ממסך דעליון, ע"כ נחשבים לבה"י דעליון, וכיון שהם מבחינת המ"ן דתחתון המלבישים על המוחין דאו"י שלו בעת יציאתם בעליון, ע"כ הם יורדים עם המוחין האלו, ומתלבשים בראש התחתון, עש"ה.
ובאלו נה"י דעליון המתלבשים עם המוחין בראש התחתון, נבחנים בהם ג' מקומות: א' בהיותם עוד בעליון, כלומר בעת שהתחתון נכלל שם בבחינת מ"ן. כנ"ל. וב' בעת יציאתם משם, שנתקנים בבחינת צל"ם מטרם כניסתם להעשות מוחין פנימים בראש התחתון, כמ"ש הרב לעיל (דף א' קס"ד אות קי"ז) ע"ש. וג' הוא כשהם מתלבשים בפנימיות הראש דתחתון ונעשים בו ללבושי מוחין.
ותדע, שבחינת החיורתי והשערות יוצאים באלו הנה"י בכל ג' מקומות הנ"ל, אלא כאן שהוא מקום גבוה מאוד, אין
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שנא
קכד) וז"ש הה"ד ת' שקל כסף עובר לסוחר, כי היו ת' לסבה הנזכרת, כי הם ד' יודין שבהוי"ה דאחורי הראש, וגם הם מכסף, כי הויה זו היא דע"ב דיודין, וחסד בגימטריא ע"ב, והכסף הוא חסד. ולכן היו שקלי כסף ולא זהב. וגם כי הם בחי' החוורתי שהוא לבנונית הראש, לבן ככסף, ואינם בחינת שערות שהם שחורות או אדומות.
אור פנימי
הרב מדבר אלא מבחינת מקום הג', דהיינו אחר כניסתם תוך הראש דא"א ומתלבשים בו בבחינת מוחין פנימים. והנה הרב מפרש כאן באות (פ') שבעלות האו"ח מתתא לעילא ופוגע בקרומא דאוירא, נעשה שם בצורת ווין שהם השערות, והחיורתא נעשה מאו"ח מטרם שהגיע לקרום, והשערות יוצאים מן הקרום, וכיון ששרשם ווין, וואו במילואה בגי' י"ג, ע"כ נעשו בסוד י"ג, בין השערות ובין החיורתי. עש"ה. פירוש: כי המוחין דא"א, המלובשים בנה"י דעתיק הם מבחינת קומת ע"ב, כנודע, וע"כ בכניסת המוחין לראש דא"א ונעשה הזווג בעטרת יסוד דעתיק ומוציא בו קומת ע"ב, הנה לולא תיקון ההוא של קרומא דאוירא, המעמיד לבחינת הגלגלתא בחסדים מכוסים, ע"י הגבהת ראשי ירכין דנו"ה דעתיק למעלה מן היסוד כנ"ל, היה צריך קומה זו היוצאת מן המסך ולמעלה, לגלות אור החכמה גם גגלגלתא דא"א, כדרך כל הזווגים דקומת ע"ב שיצאו בפרצופים הקודמים לאצילות. אלא כיון שכאן נעשה זה התיקון דקרומא דאוירא המעלה ראשי ירכין המלובשים בגלגלת שלא יקבלו חכמה, נמצא בשעה שהאו"ח העולה מהמסך פוגע שם בקרומא דאוירא, נסתלק ממנו בחינת אור החכמה מן הע"ב, שהוא הגלגלתא, כנ"ל. והנה אותו האור שנסתלק ויצא לחוץ מן הגלגלתא, הוא הנעשה בבחינת שערות החופפים על הגלגלתא ממעל עליו, בבחינת אור מקיף חוזר, שפירושו, שכבר היה בכלים וחזר ויצא משם, כי בכל הקומות דע"ב שמלפני
אצילות היה אור החכמה מלובש בע"ב בפנימית אלא כאן מחמת התיקון דקרומא דאוירא היה מוכרח להסתלק מגלגלתא ולצאת לחוץ מכלי, ע"כ הוא מכונה בשם מקיף חוזר.
וזה אמרו (באות קי"ז) וא"כ נמצא שיש ב' בחינות אל האורות האלו: א' בהיותם למטה יוצאים ממקומם עד הגיעם אל הקרומא ועדיין לא היו בציור ווין שהם השערות, רק אורות לבנים וחיורין והב' הוא אחרי עלותם דרך הקרומא ונעשו ווין שהם השערות. ולכן כנגד ב' בחינות אלו נמשכו אלו הב' בחינות שהם י"ג חיורתי וי"ג נימין דשערי, החיורתי מהמקום החלק והשערות מן הקרום" פירוש: כי נתבאר, שהשערות הם בחינת החכמה שיצאה מן הגלגלתא, ולא יכולה להתלבש בה מחמת תיקון הקרומות דאוירא, אמנם בעת יציאת האו"ח מן המסך, ומטרם שפגע בהקרומא דאוירא, הנה אז היה ראוי להמשיך ולהלביש אור החכמה בתוך הגלגלתא, כמו האו"ח שעלה מהמסך בפרצופי ע"ב הקודמים לפיכך נבחן בחינה זו לעצמה, ונקראת בשם חיורתי, שהיא מגולית מעט בבחי' הכלי דגלגלהא עצמה, דהיינו בהעור של הגלגלתא. אבל מבחינת פגישתה בקרומא דאוירא שהוציאה בזה כל בחי' החכמה מגלגלתא לחוץ, הנה בחינה זו נקראת שערות, והיא בחינת מקיף לגמרי, דהיינו שאין להם שום חיבור עם הכלי דגלגלתא אלא במה שהם תלוים בה. משא"כ החיורתי הוא בהי' העור דגלגלתא, והוא עכ"פ איזה שיעור קטן מן הכלי עצמה,
א' שנב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קכה) ואמנם היותם שקלים הוא ג"כ כנזכר, כי שק"ל בגימטריא ת"ל: הת' הם הד' יודין, והל' הם השם בעצמן פשוט, שהוא בגימטריא כ"ו, וד' אותיות הרי שלשים. ולהיות, כי אין בשם רק היוד ראשונה לבד, כי שאר השלשה יודין באים בסוד תוספת המילוי, ולכן התחיל החשבון מתתא לעילא, כסדרן כנ"ל, כי המילוי גרוע מהפשוט, ולכן
אור פנימי
והוא מטעם היותה מבחינת האו"ח מטרם שפגע וקבל את התיקון הקרומא, כנ"ל.
אמנם לפי"ז יש לשאול, למה גם הם נתקנו בסוד י"ג. שהוא ואו במילואה כנ"ל, שמורה על בחינת ו"ק כלפי מה שאינה יכולה להלביש את הבינה דעתיק להיות גם הג"ר שלה בהארת חכמה, וע"כ הוא מתחיל מחסד דעתיק ולמטה, שע"כ נבחן לו"ק ימנים וו"ק שמאלים וא' באמצע, המורה על תיקון דהגבהת ראשי ירכין בסוד מים עליונים מיסוד שהוא הרקיע שבתוך הא' כנ"ל, ע"ש, וכיון שהחיורתא היא מבחינת האו"ח העולה מן המסך תכף בתחלת יציאתו, מטרם שנפגש עם תיקון הקרום שה"ס הא', נמצא שהוא אינו בבחינת י"ג, אלא לפי מדתו הוא יכול להלביש גם את בינה דרדל"א, שהרי עוד לא קבל את המעטת האור הבא מן הקרומא, וא"כ למה נתקן גם הוא בבחינת י"ג חיורתא. וע"ז ממשיך הדב ואומר "כיון ששרשם ווין, שכל ואו במילואה בגי' י"ג, לכן בין השערות ובין החיורתא היו י"ג" כלומר, כיון שהכלים הפנימים דכללות הראש דא"א לא קבלו שום שינוי מחמת החיורתי ההיא, כי רק העור דגלגלתא לבדה קבלה הלבנונית הזו, וכל הראש נשאר מוגבל לפי תיקון הקרומא, ע"כ נבחן גם החיורתי עצמה ע"פ השורש הזה וגם הם נעשו בסוד י"ג.
וזה אמרו (באות ק"כ) "ומ"ש באדרא ד' מאה אלף עלמין אתפשט חיורא דגלגלתא וכו' לא איירי אלא באותם ד' אורחין בלבד שאית באחורי גלגלתא וכו' " כי נתבאר לעיל, ענין התחלקות של ג' הויות דחיורתא
ושערות, שהם ע"פ ההבתנות של מל"צ דצל"ם, שב' הויות דימין ושמאל הם מ"ל דצל"ם, והוי"ה דאחורי רישא הם בחינת צ' דצלם. והוא מטעם, כי המ"ל שהם בחינת ג"ר וז"ת דבינה, אינם צריכים להארת חכמה, כי גם ל' אינה צריכה הארת חכמה לעצמה, אלא להשפיע לצ', וע"כ הם שניהם בחינת פנים. אלא הוי"ה דם' כוליה ימינא, כי היא מתוקנת בבחינת ראשי ירכין שלמעלה מיסוד, שאינה מתמעטת ואינה מתגדלת ע"י היסוד, וע"כ אין למסך דעליון שום שליטה עליה, ולכן היא בימין הפנים, אבל הוי"ה דל' שהיא עכ"פ צריכה להארת חכמה בשביל ליתן לצ' ע"כ נחשבת לשמאל אל הם', אבל היא נמצא ג"כ בפנים בשביל שאינה צריכה בשביל עצמה. ורק הוי"ה דצ' שהיא הצריכה להארת חכמה בשביל עצמה, ע"כ רק היא סובלת מן המסך בעיקר, והיא נמצאת משום זה באחורי רישא. ע"ש.
ולפיכך בבחי' החיורתי, שהם בחי' ההארת חכמה דגלגלתא, בסוד העור הלבן שלה, שהיא מבחינת האו"ח מטרם שפגע בקרומא דאוירא, והוא לא קבל ממנה בחינת המעטת האור, כנ"ל, הנה עיקר כחה נבחן, רק בהוי"ה הג' שלה, שהיא הוי"ה דאחורי רישא, כי ב' הויות דפנים המה רק בבחי' משפיעים להוי"ה דאחורי רישא, כנ"ל. וז"ש שד' מאה אלף עלמין דהתפשטות של החיורתי, אינם אלא רק מהוי"ה דאחורי רישא, ומאלו הד' ארחין דלבנונותא נמשכו ד' מאה אלף עלמין. כי הכוונה היא על התפשטות החכמה ממנה, כמ"ש הרב להלן.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שנג
התחיל בש' דשק"ל, שהם הג' יודין של המילוי, כל אחת כלולה מי' שהם ש', ואחר כך היוד עצמה הראשונה, של שרש הו"'ה כלולה מי', הרי ק' דשק"ל. ואחר כך כללות השם בעצמו, שהוא כ"ו, וד' אותיות הרי שק"ל. והבן זה.
אור פנימי
אשר התפשטות זו נמצאת בעיקר בד' ארחין דאחורי רישא, כמבואר.
וזה אמרו באות (קכ"ג) החיורא גופיה הוא ת' אלפין עלמין אך הנהירו דיליה אינו רק ת' עלמין לבד, כי בא"א הם אלפין ובאו"א הם מאות וז"ש בעלמא דאתי, כי שם הם מאות וכו', וכבר ידעת שכל כתר הוא מסטרא דאמא, והאי גלגלתא הוא בחינת בינה המקפת את החכמה וכו' " פירוש: כי אור חכמה, מכונה תמיד בשם אלפים, בסוד ואאלפך חכמה, ולפיכך החיורתא גופה שהיא בחינת ע"ב באור החכמה, כי היא לא קבלה המעטת האור מקרומא באוירא, כנ"ל, וע"כ הוא עצמה בחינת ת' מאה אלף עלמין. אבל צדיקיא נוטלים אותה מבחינת הגלגלתא במה שהיא בחינת בינה המקפת את החכמה, כלומר, ממה שהיא בבחינת תיקון הם', שהוא בחינת התיקון דג"ר דבינה שאינה משנית דרכה, והיא תמיד בחסדים מכוסים, כנ"ל, וכיון שצדיקים אינם יכולים לקבל החיורתי אלא באמצעות ג"ר דבינה, כנ"ל, ע"כ מתמעט האור הזה להם, ואינו נבחן בבחינת אלפים, אלא בבחי' מאות, כי בינה בערך חכמה נבחנת בשם מאות. וזה שמדייק הזוהר, "דירתין לה צדיקיא בעלמא דאתי". שהוא בינה, כלומר באמצעות בינה.
אמנם עדיין לא יצאנו ידי חובת הביאור במ"ש הרב שהחיורתא הם שורש להארת חכמה שבשערות, כמ"ש הרב (דף א' שס"ח אות קנ"ו) "ובהיות עת רצון אז מאירים י"ג החיורתי בי"ג הנימין, ואז מסתלקין הנימין מע"ג המצח והפנים וכו' ויאירו אור נפלא בי"ג ' תיקונא דיקנא"
עש"ה. הרי, כי החיורתא הם שורש להארת חכמה של שערות רישא ודיקנא, שע"י מתגלה אור הפנים של א"א. וע"כ צריכים להבין ענין החיורתי בעמקות יתירה.
ומתחלה צריכים להבין היטב דברי הרב לעיל (דף א' ע"ו אות קל"ט) בסוד חורש מצ"ל. וז"ל. והנה תחלה באה החכמה, ואח"כ הדעת, ואח"כ הבינה, שהם ג' אותיות צל"ם הנזכר, א"כ יהיה הסדר מצ"ל, שהם: חכמה, דעת, בינה. והוא נקרא ביחזקאל, יפה ענף וחורש מצל, שהוא ז"א הנקרא ארז הלבנון" ע"ש. והוא תמוה לכאורה, שז"א שהוא ענף של בינה ישפיע הארת חכמה אל השורש שלו שהוא בינה, ולמה נתהפך כאן הסדר.
והענין הוא, כי יש כאן הבחנה רבה וגדולה, הנמשכת מע"ס דאו"י, וצריך שתזכור היטב המתבאר לעיל בביאור ע"ס אלו (בדף ה' ד"ה וטעם) ע"ש כל ההמשך. ונתבאר שם, כי בחינת המשכת החסדים מן המאציל נקרא ספירת בינה דאו"י, ואחר שנאצלה בינה, המשיכה הארת חכמה לאור החסדים, שהמשכה הזאת נקראת ספירת ז"א דאו"י כי השינוי הזה שבאור החסדים, שקבל הארת חכמה, מבדיל את החסדים מן הבינה, והוא נק' ז"א. ע"ש. הרי שספירת בינה בעצם היא אור חסדים בלבד, בלי חכמה, וחסדים עם הארת חכמה, הוא ז"א. אמנם לאחר שנאצל ז"א, הנה הכרח הוא שבינה קבלה לתוכה גם הארת חכמה מספירת ז"א ממטה למעלה, הגם שאין לה ענין בהארת חכמה הזאת, בהיותה בסוד כי חפץ חסד הוא. ונמצא שמבחינה זו דהארת חכמה, נהפך הענף להיות שורש,
א' שנד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קכו) ונודעי כי בהמשך הד' אורחין חוורין לבדם אחורי רישא עד רישא דזעיר אנפין, גם נמשכין עמהם הד' נימין דשערי, כי הי"ג נימין דשערי נחלקים ג"כ ע"ד התחלקות הי"ג חוורתי. ונמצא שאחורי רישא, נמשכין ד' נימין דשערי וד' חוורתי, והם הת' עלמין הנזכרים בגימטריא ש"ק דשק"ל. כי הש"ק הוא שערות הנארגים, ובתוכם נקבים,
אור פנימי
כי מקום הארת חכמה הוא בז"א דאו"י, וז"א מאיר אל הבינה ממטה למעלה מבחינת הארת חכמה שלו. וזכור זה תמיד, כי זהו מפתח לכל המוחין של אצילות.
ועם זה תבין, מה שפעם אומר הרב שאור הבינה הוא רחמים גמורים, ואין שום דינים נוהגים בה, ובכל מקום שאור הבינה מתפשט, בורחים החיצונים משם. ופעם אומר שדינין מתערים מינה, כמ"ש בזוהר. ועם הנ"ל תבין זה היטב, כי מצדה עצמה, שהיא בחי' חסדים בלי חכמה, אין שום דינים מתערים מינה, ואדרבה בכל מקדם שאורה הגדול מתפשט בורחים משם החיצונים. אמנם מבחינת הארת חכמה שקבלה מז"א ממטה למעלה, כנ"ל, הנה מבחינה זו דינים מתערים מינה, והבן זה היטב.
גם תבין עם הנ"ל ענין ירידת הנקודות דס"ג למטה מטבור דא"ק, שע"י ירידה זו נתחבר בה בחינת ה"ת דא"ק, שע"כ נעשה צמצום חדש בסוד עלית ה"ת לעינים, שהוציאה את האח"פ דכל המדרגות לחוץ, כנודע. וז"ס ותלכנה שתיהן, כי ב' ההין נתחברו זו בזו, כמ"ש בחלק ז', ע"ש. ובאמת יש להקשות איך אפשר שנקודות דס"ג יתחברו עם ה"ת דא"ק ויתמעטו משום זה, אחר שהם בחינת אור דחסדים, כי הטעמים דס"ג לא ירדו למטה מטבור, משום שיש בהם בחינת ע"ב, אלא הנקודות דס"ג להיותם מבחינת אור חסדים בלבד, ע"כ יכלו לירד למטה מטבור, כמ"ש (בדף ש"צ ד"ה וס"ג) ע"ש. וא"כ למה נתמעטו משום זה, הלא ידוע שאין שום דין ועביות
יכולים לשלוט באור חסדים. שהרי עליהם לא היה צמצום כלל.
ועם הנ"ל תבין זה היטב. כי בחי' ה"ת שנתחברה בה"ר, דהיינו בנקודות דס"ג, לא היה זה בעצם בחינתה, אלא בבחי' ההארת חכמה שיש שם בהכרח מבחי' ז"א דאו"י, שהארה זו נמצאת בה בהכרח, אלא שאינה עולית בה בשם, מחמת שאינה מבחינתה, ואין לה ענין בה, כנ"ל. אמנם כיון שהיא נמצאת בה, נעשתה הארה זו למקום אחיזה אל ה"ת דנה"י דא"ק שתוכל להתחבר שמה, בסוד ותלכנה שתיהן, ומשם ואילך, דינין מתערין מינה, דהיינו מכח החיבור דה"ת בה. כמבואר.
ועם זה תבין ביותר ענין התיקון של ם' דצל"ם מכח הקרומא דאוירא, שנתבאר לעיל, כי המסך שבפה דעתיק הבדיל ג"ר דבינה מז"ת דבינה עם הקרום הזה, כי העמיד המסך שלו תחת הג"ר דבינה בסוד רקיע המבדיל בין מים למים, שג"ר דבינה נתקנו בבחי' מים עליונים מתוך הם' המגבילם שלא יקבלו בתוכם הארת חכמה, אפילו בעת גדלות, שבזה הגביה את הם' הזו למעלה מיסוד, שפירושו שאינה מקבלת כלום מיסוד, לא מקטנותו ולא מבחי' גדלותו כמ"ש (בדף א' של"ט ד"ה בינה ע"ש.) כי כל התיקון הזה הוא להבדיל את ג"ר דבינה שלא יהיה לה שום חיבור עם ז"א דאו"י, ולא תקבל עוד שום הארת חכמה ממנו. והבן היטב.
ונודע, שענין תיקון זה דמל"צ דצל"ם אינו נוהג רק בשעת עלית הפרצופים למדרגת העליון, דהיינו בעת שא"א נתחבר
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שנה
שהם הלבנונית והחוורתא, ולכן נרמז במלת ש"ק. וז"ס וישם שק במתניו והבן זה. וז"ש עובר לסוחר בסוד ודר וסוחרת, היא גולגלתא דסחרה למוחא, ודרך בה עוברין השערות למעלה, וזהו עובר לסוחר והבן זה, ושאר ט' חוורתי נמשכין בצדדי הפנים.
אור פנימי
עם עתיק לפרצוף א', וכן או"א עולים לג"ר דא"א, וישסו"ת מתחבר עמהם לפרצוף א', וכן ז"א לאו"א. דהיינו בשעת הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות לשעת הזווג, שאז כל תחתון מתחבר עם העליון שלו כי הצמצום ב' דה"ת בעינים מתבטל אז וכיון שכל תחתון הוא אח"פ דעליון, נמצא אז מתחבר אל העליון, לגו"ע שלו. כנודע. ואז נוהג ענין מל"צ דצל"ם, המורה, ששינוי הזה דביטול הפרסא וירידת ה"ת מעינים אינו פועל כלום בם' דצל"ם דכל פרצוף, אלא בל' שבו, ובה נבחן ירידת ה"ת, בסוד יציאת י' מאויר ואשתאר אור. משא"כ הם' דצל"ם נשארת בבחינת אוירא כמקודם, כלומר, שנשארת בבחינת חסדים מכוסים בלי שום שינוי. אמנם בבחינת מוחין הקבועים דכל פרצוף. דהיינו כמו שהרב מחלק אותם ע"פ הקומות דמ"ה, שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א חכמה דמ"ה, ואו"א בינה דמ"ה, וז"א בבחי' נפש רוח דמ"ה. הנה מצד המוחין אלו אינם נבחנים בצל"ם, אלא בבחינת ס' ום' סתומה. כי הראש דא"א בערך עתיק, אינו אלא בינה וזו"ן, דהיינו אח"פ שלו, הנקראים מחצית הכתר התחתון, אשר הבינה מהם, נחלקת רק ע"פ ס' ום' סתומה, כי חב"ד חג"ת שלהם הם בחינת ג"ר דבינה, והם נקראים או"א עלאין, ובחינת ז"ת דבינה נקרא ם' סתומה, מטעם שמז"ת דבינה ולמטה כבר שולט המסך דעליון והם בבחינת ו"ק בלי ראש. וז"ש הרב שהאוירא נקרא מוח סתום שבגלגלתא. דהיינו להיותה ם' סתומה כנ"ל.
ונמצא שראש דא"א מצד הקביעות, אינו נקרא ג' ראשים, בסוד םל"צ כנ"ל,
אלא רק גלגלתא ומ"ס בלבד כי מוחא דאוירא אינו עולה אז בשם, אלא הגלגלתא היא בחינת ס', והיא בחינת חב"ד חג"ת ואו"א עלאין, דהיינו עד הקרומא דאוירא, ומקרומא דאוירא ולמטה הוא בחינת ם' סתומה, הנקרא מוחא סתימאה, ועד"ז או"א, המלבישין מגרון דא"א, ולמטה, נבחן או"א לבחינת ס' דהיינו חב"ד חג"ת דבינה, כנ"ל. ומחזה ולמטה נבחן לבחינת ם' סתומה.
אלא בעת שיש הארת הע"ב ס"ג עלאין שטפת ע"ב מבטלת את הפרסאות וג' ראשים דא"א עולים ומתחברים לגו"ע שלהם שברדל"א, הנה אז מתגלה זה התיקון דמל"צ, המורים שענין ביטול הפרסא אינו מגיע לחב"ד דגלגלתא אלא לז"א שלה שנקרא מוחא דאוירא. כנ"ל. ועד"ז באו"א שעולים לג"ר דא"א, מתחלקים ג"כ למל"צ. ע"ד הנ"ל.
והנה אז, אין טפת ע"ב העליונה יכולה לבא לל' דצל"ם, כי היא בחינת בינה כמו הם' דצל"ם, דהיינו ג"כ בחסדים מכוסים כדרך הבינה שמשורשה אינה צריכה לחכמה, כנ"ל. ולפיכך באה תחלה הטפה דע"ב אל צ' דצל"ם שהיא בחינת ז"א והוי"ה דמ"ה, שמצד האו"י הוא נבחן לבחינת או"פ דחכמה כמ"ש לעיל. ואז עולה הארת חכמה מן ז"א אל הבינה, שהיא ל', ואחר שהל' קבלה הארת חכמה, יורדת הי' מן האויר, ואשתאר אור. באופן, כמו שבבחינת ע"ס דאו"י, נמצא שהענף שהוא ז"א משפיע הארת חכמה אל השורש שלו, כן גם עתה, כשהארת הע"ב רוצה להוריד הי' מאויר מן הל' דצלם, הנקרא מוחא
א' שנו חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קכז) ודע, כי עיקר מה שמאיר א"א בז"א, הוא מן ההוא ארחא חדא אחרא דאזיל בפלגותא דשערי דא"א, כנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א וקל"ו ע"א, וזה, לבדו נמשך בהתמדה לרישא דז"א, בחד ארחא אחרא דיליה דבפלגותא דשערוי דז"א ג"כ, ואין לו יניקה בי"ג חוורתי הנזכר רק מהי"ג נימין דשערי מהד' דאחורי רישא דא"א, כנזכר בפרק שאחרי זה, אך הצדיקים, ירתי נהירו דילהון מהני ד' חוורתי הנמשכין אחורי רישא דא"א.
אור פנימי
דאוירא, הוא משפיע מקודם לצ' שהיא מו"ס, ששם המקום דהארת חכמה וההארה עולה ממו"ס אל הל' שהיא מוחא דאוירא, וי' יוצאת מן האויר, ואשתאר אור.
וז"ש הרב בסו"ה יפה ענף וחורש מצ"ל, שמתחילה מקבל הדעת שהוא ז"א וצ' דצל"ם, והוא משפיע הארת החכמה לבינה, שהיא ל' דצל"ם, ונעשה הסדר מצ"ל. כנ"ל כי זה נבחן ליופי הענף, שהוא נעשה משפיע אל השורש שלו, וע"כ קראו הכתוב יפה ענף.
וזהו מעלת החיורתי, כי גם בבחי' סדר ביאת החכמה לא"א, נבחן ג"כ שבינה שהיא ל' דצל"ם קבלה חכמה מצ' דצל"ם, שהיא מ"ה, ומו"ס. ונמצא, בעת ביאת החכמה אל מו"ס, עוד לא נעשה באור החכמה בחינת התלבשות של ם' ל', הדוחה ג"ר דחכמה מראש דא"א, כי התלבשות זו, היא באה אחר ביאת החכמה אל הבינה מן הז"א, שאז נעשה יציאת הי' מאויר דל' ואשתאר אור, ולא נעשה יציאת הי' מאויר דם', ונשארת בבחי' אויר כמקודם לכן. אמנם מטרם שהגיע החכמה אל הל' דהיינו בעוד החכמה במו"ס, עדיין החכמה היא בגלוי בלי לבושים דמ"ל, והיא מתלבשת בו בכלים הפנימים, ובחינה זו נקראת חיורתי, דהיינו בעוד אור החכמה במו"ס. ואחר שהחכמה עולה ופוגשת בקרומא דאוירא, ששם בחינת ל' דצל"ם, אז מתחיל ההתלבשות במ"ל והג"ר המגולים דחכמה
מוכרחים תכף להסתלק מן הכלים הפנימים לבחי' מקיף חוזר, והלבושים של אותו חלק החכמה נעשו לשערות הבוקעים ויוצאים לחוץ בבחינת מותרי מוחא. הרי אשר בחינת החיורתי, הם שורש אל השערות, כי החיורתי היא מבחינת מו"ס, שה"ס משפיע אל הבינה, שמבחינה זו היא השורש. כנ"ל. ומכ"ש עתה, כי גם נסתלק האור תכף בפגעו בל' דהיינו בקרומא, כנ"ל, הרי ודאי שזה החלק דמו"ס מטרם שהגיע לבינה, הוא השורש של האור שנסתלק דרך השערות. ולפיכך צריכים השערות תמיד לקבל מן החיורתי.
קכז) עיקר מה שמאיר א"א בז"א הוא מן ההוא ארחא חדא אחרא דאזיל בפלגותא דשערא דא"א, וזה לבדו נמשך בהתמדה לרישא דז"א: פירוש, כי י"ג תיקונין הם: י"ב הם, מג' הויות, שהם י"ב אותיות, כמ"ש לעיל, וחד ארחא דכליל לכולהו, שהוא האי ארחא חדא דאזיל בפלגותא דשערי, שפירושם דג' הויות, הם הט"ס דנה"י דעתיק, שבהם המוחין דג' רישין דא"א, שהם חב"ד חג"ת נה"י, כמ"ש לעיל בבחינת מל"צ דצל"ם. וחד ארחא דכליל להון, הוא בחינת המלכות שבנה"י אלו, שעל המסך המתוקן בה, יצאו אלו הט"ס דנה"י דעתיק המלבישים המוחין אלו, ששם הג' הויות הנ"ל, ממטה למעלה. ולפיכך הוא כליל לכלהו ארחין, כי היא נושאת המסך, שעליה
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שנז
קכח) וטעם הדבר כי השערות הם ווין, להיות שרשם, ע"י שעוברים דרך הקרומא שהוא מהת"ת דעתיק כנ"ל, ולכן משפיעין בז"א. אך החוורתי הם מנ"ה עצמם, שהם העינים והאזנים, במקום שאין שם שערות, ולכן הצדיקים שהם מיסוד, יונקים מחוורתי דנ"ה שע"ג היסוד, והבן זה.
קכט) וז"ש באדרת נשא דף קכ"ח, ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דאיהו לבר, הה"ד שראשי נמלא טל כו', והוא, ז"א המלביש לא"א, ונמצא כי לפעמים בבחי' א', השערות גדולים ומעולים מן החוורתי. ובבחי אחרת הוא להפך.
אור פנימי
יוצאים כל אלו הט"ס, שהם ג' הויות העושים י"ב ארחין. אמנם גם בה עצמה נבחן שהיא מתפשטת בעצמה לי"ב אורחין כמו הי"ב שממטה למעלה, להיותה בחינת המלכות שבהם, המתפשטת ממעלה למטה בכל אותו השיעור שהאו"ח שלה התפשט ממטה למעלה כנודע.
ונודע, שז"א הוא בחינת גופא דאצילות, ואו"א הם רישא דיליה. ולפיכך נבחן שעיקר אחיזתו של ז"א אינו בבחינת הי"ב אורחין שהם ממטה למעלה, אלא רק בהאי ארחא דאזיל בפלגותא דשערי, שהוא בחינת גופא המתפשטת ממעלה למטה. וז"ש "עיקר מה ממאיר א"א בז"א הוא מן האי ארחא חדא דאזיל בפלגותא דשערי.
קכח) השערות הם ווין וכו'. לכן משפיעים בז"א אך החיורתא הם מנ"ה עצמם וכו', לכן הצדיקים שהם מיסוד יונקים מחיורתי דנ"ה שע"ג היסוד: פירוש, כל המקובל מחיורתי יש בו ענין של התלבשות מעט, כמו חיורתי דא"א שהוא מלובש בעור של הגלגלתא כמ"ש לעיל. אבל המקובל משערות, אינו יכול להתלבש בהמקבל אלא בבחינת מקיפים, ולא כלום בבחינת פנימים. ולפיכך ז"א שעיקרו הוא בחינת חג"ת שדרכו בחסדים מכוסים כנודע, אינו יכול לקבל מן
החיורתי שהוא התלבשות מעט בעור, אלא מהשערות, כי הקוצי דשערי דא"א המגיעים בשעת גדלות ז"א, למקום העורף שלו, כנגד מוח הדעת, הם בוטשים במוחין שלו, דהיינו שהם משפיעים בו הארת חכמה, שהיא בחי' הפכית למוחין הפנימים שלו, ואז הארה זו אינה יכולה להשאר תוך המוחין שלו בפנימית, אלא יוצאת לחוץ ממצח בבחינת או"מ, הנקרא תפילין של ראש. הרי שהארות השערות דא"א המגיעים לז"א, אינם מאירים בו אלא בבחינת או"מ על המצח שלו. אבל הצדיקים, שהם בחינת נה"י דז"א, הם מקבלים מן החיורתי, שהם מתלבשים גם בפנימית היסוד באיזה שיעור, והוא מפאת היותם נה"י, ששם מקום גילוי של החסדים, כבודע, וזהר שמפרש הרב, שבחינת הצדיקים סובב על בחינת יסוד דז"א עצמו הכלול מנו"ה.
קכט) בבחינה א' השערות גדולים ומעולים מן החיורתי ובבחינה אחרת הוא להיפך: כמ"ש לעיל, שהשערות דא"א משפיעים לרישא דז"א, ומוציאים בו בחינת תפילין של ראש. אבל החיורתי אינם מאירים אלא לנה"י שלו, שהם הצדיקים. אמנם מבחינה אחרת החיורתי מעולים מן השערות, כי מה שנמשך מן החיורתי נמצא
א' שנח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קל) האמנם אע"פ, שהוא עיקר יניקתו מההוא ארחא דבפלגותא כנזכר, ג"כ מאירין הי"ג חוורתי בז"א, כי הט' חוורתי הנמשכין דרך פנים דא"א, עד דיקנא דז"א, ומכחם נעשו לז"א ט' תיקוני דיקנא, כמ"ש במקומו. ומהד' חוורתי דאחור נמשכין עד רישא דזעיר אנפין, ומאירים ברישיה ממש, ולמעלה ולא בדיקנא.
קלא) אמנם אחר שהאירה ברישיה, נמשכת אחר כך הארתה ג"כ ויוצאה לחוץ, ומשלמת לו י"ג תיקוני דיקנא לז"א, כי עוברת ובוקעת גולגלתיה מאחורוי, ומאירה בו, ועוברת אחר כך עד הפנים דיליה ג"כ, להשלים לו י"ג תיקוני דיקנא, כמ"ש במקומו.
* קלב) רישא תניינא, היא אוירא דגלגלתא, ממנה יצאו י"ג נימין דשערי, הנזכר באדרת נשא דף קכ"ט ע"א, י"ג נימין דשערי קיימי מהאי סטרא כו', ואלו הם זולת שאר שערות אחרים שבראש יותר קצרים מהם, שהם אלף אלפים כו', כנזכר דף קכ"ח ע"ב.
קלג) והנה התחלקותם הוא ע"ד התחלקות הי"ג חוורתי, ד' לכל סטר. ופירוש נימין, ר"ל: קבוצים ואגודות של שערות הם י"ג, אך השערות הם אלף אלפין כו', כנזכר שם דף קכ"ח ע"ב, תאנא בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפים רבוא כו'. וא"ת, כי הרי בדף קכ"ט ע"א אמרו, ותאנא כל נימא, ונימא איקרי משיכא דמבועא דנפקין ממוחא סתימאה, הרי כי אלו הנימין נפקי ממוחא סתימאה, שהוא הראש הג' ולא מאוירא שהוא הראש הב'.
איר פנימי
מתלבש מעט גם בפנימיות הכלים, אבל הנמשך מן השערות אינו מאיר רק בבחינת מקיפים, כנ"ל בדיבור הסמוך. והבא בבחינת התלבשות הוא יותר חשוב, מן הבא בבחינת מקיפים המאיר בבחינת הארה מרחוק.
קל) ג"כ מאירים הי"ג חיורתא בז"א וכו' ומשלמת לו י"ג תיקוני דיקנא לז"א. כלומר, כשנחשוב מבחינת שורשו של ז"א, שהוא בחינת גופא כנ"ל, נמצא שאינו
מקבל אלא מחד ארחא דכליל להון, שהוא ג"כ בחינת גופא. כנ"ל. אמנם נודע, שאע"פ שז"א הוא בחינת גופא לאו"א, מ"מ מתפשט בעצמו ג"כ לראש וגוף בשעת גדלותו, והנה אז ודאי שמקבל ג"כ מי"ב ארחין שממטה למעלה, כי כל בחינה מקבלת תמיד מבחינה שכנגדה בעליון, וע"כ בחינת הראש שלו מקבלת מתיקונים שממטה למעלה בהכרח. ועוד כי כל י"ב חיורתי כלולים בהאי אורחא כנ"ל.
* מבוא שערים ש"ג ח"ב פרק י'.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שנט
קלד) וי"ל, כי בודאי אית הארות דנפקי ממוחא סתימאה ג"כ לחוץ, ואמנם האוירא מקיף למוחא סתימאה כנ"ל, וי"ג נימין דשערי, לא נפקי אלא מרישא תניינא הנקרא אוירא, אלא שבעלות האורות מגו מוחא סתימאה, ועוברין דרך אוירא המקיף עליו, בהכרח שמתערבין האורות יחד ומתלבשין תוך הנימין דשערי, אע"פ שהנימין הם יותר מעולים מהם, להיותם יוצאין ממוחא תניינא, ולא מן הג'.
קלה) אמנם אין אורותיהם מתערבין, כי אורות המקיף גדולים מאור הפנימי, והם דמיון הירדן שמימיו עוברים בים טבריא ואינם מתערבין יחד, וכן בכאן יוצאים אותם האורות עם אורות רישא תניינא, ומאירים למטה לז"א, ואינם מתערבין יחד, אך עוברים בתוכם, ויוצאים אחר כך לחוץ, להאיר לז"א.
קלו) ונמצא כי מ"ש, כי כל נימא איהו מבועא דנפיק מן מוחא סתימאה, לאו בעיקר אור שלהם עצמם קאמר, אלא על אורות היוצאים ממוחא ועוברים בתוכם. ואמנם היותם נקרא שערין וקוצין ונימין כו' בארנום בענין ז"א היטב ומשם תוכל להבין ולדמות דבר מתוך דבר, וע"ש היטב.
* קלז) דע, כי מרישא דא"א, נמשך, חד קוצא דשערי דתליא עד רישא דז"א, כנזכר באדרת נשא בדף קכ"ט ע"א וקל"א ע"ב, והנה הוא מאיר במוחין דז"א ומוציא הארתם לחוץ, כנודע.
אור פנימי
קלד) בודאי אית הארות דנפקי ממו"ס ג"כ לחוץ וכו' שמתערבין האורות יחד ומתלבשין תוך הנימין דשערי אע"פ שהנימין הם יותר מעולים מהם: כמ"ש לעיל, שג' הויות שיש בחיורתי הוא, מפני שג' רישין כלולים בהם יחד, אשר ב' הויות דימין ושמאל שכנגד הפנים, הם בחינת ם' ל', שהם נמשכים מגלגלתא ומוחא דאוירא. והויה שבאחורי רישא, היא בחינת צ' שנמשכת ממו"ס, כנ"ל. הרי שגם בחי' מו"ס כלולה בנימין וחיורתי.
וזה אמרו "שבעלות האורות מגו מו"ס
וכו' בהכרח שמתערבין האורות יחד ומתלבשין בתוך הנימין דשערי וכו', והם דמיון הירדן שמימיו עוברים בים טבריא ואינם מתערבין" דהיינו כנ"ל, כי גם האורות דמו"ס נכללים בכל הנימין, אלא שלמעלה על גבי הגלגלתא אינם מתערבים, אלא שאלו השייכים לבחינת מו"ס באים בהוי"ה דאחורי רישא, והשייכים לב' הרישין גלגלתא ואוירא, באים בב' הויות שבימין ושמאל דפנים.
קלז) חד קוצא דשערי דתליא עד רישא דז"א והנה הוא מאיר במוחין דז"א ומוציא
* שער הכונות ענין הציצית דרוש ב'.
א' שס חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קלח) וגם בז"א נמשך מן רישיה חד קוצי דשערי, ותליא עד רישא דנוקביה. וקוצא דשערי דא"א, הם שערות לבנות. ושל ז"א הם שערות שחורות. כנזכר באדרת נשא בדף קמ"ח ע"ב.
קלט) ושם בפרשת שלח לך ביארו, דאית ציץ ואית ציצית. כי ציץ הוא דכורא, והוא קוצי דשערי דא"א. ונקרא ציץ דכורא, משום דאתפשט עד רישא דז"א, דהוי דכורא. אבל קוצי דשערי דז"א, אקרי ציצית נקבה, משום דאתפשט עד רישא דנוקבא.
אור פנימי
הארתם לחוץ: היינו הארת ד' נימין דשערי שבאחורי רישא דא"א, שהיא מבחינת מו"ס, כנ"ל, הנבחן לעיקר המקיף דבחינת אור החכמה, כי ט' נימין דשערי העומדים מימין ושמאל דפנים דא"א, הם מבחי' גלגלתא ואוירא, שהם בחינת ג"ר וז"ת דבינה, שאינם צריכים לעצמם הארת חכמה, כי אפילו ד' נימין דשערי שבשמאל דרישא, שהם בחינת אוירא שהיא בחי' ל' דצל"ם, גם היא אינה צריכה להארת חכמה, אלא כדי להשפיע למו"ס, כנ"ל. וד' נימין דשערי אלו דאחורי רישא דא"א, הם נמשכים עד החזה, ששם עומד הז"א בעת הגדלות שלו, ונמצאים אלו הד' נימין דשערי מגיעים לרישא דז"א, ומשפיעים בו הארת חכמה. והנה השפעה זו דקוצא דשערי תוך המוחין דז"א. נבחנת בשם הכאה ובטישא, מפני שהמה הפוכים מבחינת המוחין דז"א, שהם בבחינת חסדים מכוסים. ולכן כשהארה זו באה במוחין דז"א המה מכים זה בזה, כלומר, שאינו יכולים לעמוד ולהמצא בכלי אחד, שהוא המצח דז"א שהוא בבחינת ם' דצל"ם, המגביל את המוחין במדת ג"ר דבינה, כנ"ל. כי גלגלתא דז"א, שבחינת הפנים שלה נקראת מצח, היא מקבלת מבחינה שכנגדה מגלגלתא דא"א, ומתוקנת בבחינת ם' דצל"ם כמותה, ולפיכך היא מוכרחת לצאת מכלי דמצח לחוץ בבחינת או"מ, הנקרא תפילין של ראש, וז"ש "מאיר
במוחין דז"א ומוציא הארתם לחוץ" דהיינו שמאיר למוחין בבחינת חכמה, וזה החלק המקבל הארת חכמה אינו יכול לעמוד בפנים המצח, אלא יוצא לחוץ.
קלח) קוצא דשערי דא"א הם שערות לבנות ושל ז"א הם שערות שחורות: כבר ידעת, ששערות רישא הם בחינת החכמה, שהיתה ראוי להתפשט בכלים דגלגלתא, לולא האי קרומא דאוירא היה מתקן אותה בבחינת מים עליונים כמו הג"ר דבינה. ולפיכך הם נקראים מקיף חוזר, שפירושו שהיה ראוי להכנס בכלים ונדחה מהם. וחומר של השערות עצמם, הם אותו חלק או"ח העולה מן המסך בעת הזווג והוא צריך להלביש את האו"י דבחינת חכמה של הגלגלתא, ואינו יכול להלביש אותה מבפנים הגלגלתא, כי איננה שם כנ"ל, ע"כ הוא מלביש אותה בבחינת מקיף מעל הגלגלתא מלמעלה בבחינת שערות רישא.
וכבר נתבאר לעיל בביאור ט"ס המקוריות דא"א, הטעם שאין בכל פרצוף מפרצופי אצילות יותר מג' כלים, שהם: בינה, ז"א, מלכות, משום שכל תחתון לקח רק בחינת אזן חוטם פה העליון, והעליון הוא בחינת גו"ע של התחתון. (בדף א' ש"ו ד"ה ותבין) עש"ה. אמנם מבחינה זו יש עוד הפרש מג' פרצופים: א"א, ואו"א דאצילות, אל זו"ן. כי בא"א ואו"א יש גם ג"ר דבינה בבחינת הכלים שלהם, אבל
חלק י"ג שער הכונות רישא ודיקנא דא"א א' שסא
קמ) ונמצא, כי ב' אלו: ציץ, וציצית, נקראים כך, על שם, ויקחני בציצית ראשי, שהם בחינת השערות. וגם ענין ציצית, הוא לשון הסתכלות כנ"ל, והטעם הוא, מפני שאלו השערות אשר בקוצי דשערי דא"א או דז"א, היו נמשכים ותלוים לקבל אנפייהו דא"א או דז"א, והוו מכסיין עינייהו דלא יסתכלון לא א"א בז"א, ולא ז"א בנוקביה, להאיר זה בזה, וע"י מעשינו במצות הציצית, רמינן ושדינן להו להנהו שערי באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון א"א בז"א וז"א בנוקביה.
אור פנימי
ז"א, אין לו שורש בג"ר דבינה, אלא בז"ת דבינה, כי כל התחלקות הבינה לב' מדרגות הוא מפאת ז"א, כי להיות ז"א צריך להארת חכמה, שהוא בהיפך מטבע הבינה שהיא בסוד כי חפץ חסד הוא, ע"כ נבחן עצמותה לבד, שהיא בחינתה בחסדים מכוסים. ובחינת מה שמפסקת האחורים שלה שעל החכמה, ומזווגת עם החכמה, פב"פ להוציא את ז"א, כבר בחינה זו נבחנת לז"ת שלה, וכבר אינה בחי' עצמותה של הבינה, הרי שאין לז"א שורש בג"ר דבינה אלא בז"ת שלה, כמבואר.
וע"כ יש הפרש גדול בין גלגלתא דא"א לגלגלתא דז"א, כי גלגלתא דא"א הוא ג"ר דבינה ממש משורשה, שאין שום צמצום רכיב עליה, והמסך דפה שברדל"א, אין לו שום פעולה עליה להרחיק אותה מבחינת רדל"א, אחר שנתקנה להיות בבחי' הירכין שלמעלה מיסוד. כנ"ל. אמנם גלגלתא דז"א אע"פ שגם היא מתוקנת כעין ג"ר דבינה, אמנם מבחינת שורשה כבר היא בחינת ז"ת דבינה, כי אין ז"א מתחיל אלא מז"ת כנ"ל. ולפיכך אין התיקון הזה דם' דצל"ם עושה אותה לבחינת לבן לגמרי. שפירושו, שאין שום מסך וצמצום שולט שם, אלא נבחן בה כח המסך המצמצם הנמצא בהעליון, ולפיכך השערות שלו שחורות, להורות שיש בהם כחות צמצום מה"ת שבמסך, אמנם ודאי, בעת, גדלות, שז"א מקבל הארת חכמה ע"י קוצי דשערי
דא"א, אז חלף עבר כל כח הדין שבהם, כנודע, וא"כ היו צריכים השערות להתלבן כמו השערות דא"א. אלא לפי שאין הארת חכמה באה בפנימית הגלגלתא, מחמת שנתקנה בבחי' ם' דצל"ם, כנ"ל, אלא בבחינת או"מ על המצח, ע"כ נשארים גם אז השערות שחורות, ורק בחינת סופי השערות המגיעים מחזה ולמטה דז"א, ששם מקום גילוי הארת חכמה, שם בלבד הם מתלבנות ובמקום הזה, דהיינו מחזה ולמטה דשערות אלו, הם נקראים בשם ציצית לבנות, כי שם הם מתלבשים כמבואר.
קמ) השערות אשר בקוצא דשערי דא"א או דז"א היו נמשכין ותלוין לקבל אנפייהו דא"א או דז"א והוו מכסין עינייהו דלא יסתכלו לא א"א בז"א ולא ז"א בנוקבא וכו', ושדינין לדד להו להני שערי באחורייהו דאריך אנפין ודזעיר אנפין כי היכי דיסתכלון זה בזה: פירוש, כבר נתבאר, שאלו השערות דאחורי רישא המשפיעים חכמה, אינם יכולים להאיר בפנימיות הכלים דגלגלתא, משום שהמה מלובשים בבחינת הקרומא דאוירא, שסילק את ראשי הירכין דנה"י דעתיק למעלה מיסוד, באופן שאינם מתמעטים ואינם מתגדלים מכחו לעולם ע"ש. כי ע"כ השערות אינן מבחינת הכלים של הפרצוף, אלא כדבר זר להם התלויות על הגלגלתא. וכל זה הגיע להם מתוך ההתלבשות בקרומא
א' שסב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קמא) ודא איהו לישנא דציץ וציצית: ציץ, אסתכלותא דא"א בז"א, וציצית, אסתכלותא דז"א בנוקביה. והנה ע"י הכאת ההוא קוצא דשערי במוחין דז"א, יוצא הארתם לחוץ ובולטת במצחו, ונקרא ציץ דכורא, וההארת מוחין דרישא דנוקבא הבולטת ע"י הכאת ההוא קוצי דשערי, נקרא ציצית נקבה.
אור פנימי
דאוירא כמ"ש הרב לעיל דף א' של"ב אות פ'
אמנם יש ענין נוסף בכח הקרומא דאוירא הזו שעליה רמיז בזוהר נשא באדרא רבא, תיו רשים רשימא לעתיק יומין דלית כוותיה (אד"ר דף קכ"ט ע"ב) והוא כי קרומא הזו ה"ס מסך דהוי"ה דע"ב, שה"ס ד' יודין שיש במילוי דהוי"ה הזו, שכ"א כלולה מי' הוא בגימטריא ת' כנ"ל בדברי הרב (דף א' שנ"א אות קע"ד) שהוא סוד ארבע מאות שקל כסף. ע"ש. וכבר ידעת שכל ההפרש מסיום דפרצוף ע"ב לסיום של הס"ג, דהיינו בין אבא לאמא, הוא, דיסוד אבא צר ואריך, ונמצא המסך המסיים את הפרצוף שלו, שאין בו מבחינת כח הצמצום המפסיק להארת הפרצוף תמיד, אלא מבחינת הפסק החסדים לבד, שה"ס צר הנבחן ביסוד אבא, אמנם הוא אריך, שפירושו, שיש בו הארת חכמה בכל שלמותו, שמבחינת החכמה לא היה הפרצוף מסתיים, כי אין שם הצמצום דה"ת העושה סוף וסיום, אלא שנפסק רק מבחינת צר בלבד, ולפיכך צורת המילוי דהוי"ה דע"ב הוא בבחי' יודין, כי הוראתה של הי' היא כי היא בחינת ראש, ועם זה אין בה לבנונית כלל, והיינו החסרון חסדים הסותם שם, ועושה סיום על הארת הפרצוף.
אמנם הסיום דאמא הוא בחינת קצר שפירושו, מסך ממש מבחינת כח הצמצום של המלכות, המפסיק על הארת אור חכמה, ומכחה נפסק הפרצוף דאמא. אמנם מבחינת חסדים לא היה שם שום הפסק כלל, ומבחי' חסדים עוד הי' יכול הפרצוף להמשיך
וע"כ נבחנת בבחינת קצר ורחב. וכבר נתבאר ענין זה היטב בחלקים הקודמים, שהוא נמשך מבחינת יסוד דע"ב דא"ק, וכן מבחינת בינה אשר שם, כי עד הוד נתפשטה שם ולא יותר. עש"ה. ואין להאריך כאן.
ולפיכך כיון שקומת א"א נתקנה בע"ב דמ"ה, דהיינו בבחי"ג, ע"כ לא היה צריך להיות בבחינת המסך שלו מבחינת הצמצום כלל, אלא מבחי' הסיתום דחסדים לבד, כנ"ל, אלא משום שבאצילות יצאו הפרצופים בב' מדרגות: בקטנות, וגדלות. ע"כ נבחן שנשאר עוד שם בחינת רשימו מזמן הקטנות, בעוד שהיה בבחינת עיבור שה"ת היתה בנקבי עינים, דהיינו בחינת המסך דצמצום על הארת חכמה, וכח הזה דרשימו דקטנות נמצא ג"כ בקרומא דאוירא המכסה על מו"ס.
וז"ס ת' אשר רגל השמאל שלה יש בה מעט עיבוי נוסף על צורת הרגל עצמה. שעיבוי זו מורה על בחינת כח צמצום שנשאר בד' יודין דע"ב מעת העיבור. ונמצא שהגם שד' יודין ההם דמילוי ע"ב, שפירושם, בחינת מסך המסיים לפרצוף רק מכח הסיתום החסדים שבו, אבל מבחינת הארת חכמה אין שם שום מיעוט, כנ"ל, הנה נוסף עליהם בחינת רשימו של צמצום דהארת חכמה ג"כ, ומשום שהיא רק רשימו בעלמא ואינה ניכרת כל כך ע"כ נבחנת במעט עיבוי על הרגל השמאלי של הת' כנ"ל. "וז"ש תיו רשים רישומא לעתיק יומין דלית דכוותיה, כלומר, שאין דוגמתו לטהרה מבחינת הצמצום. ומשום זה האי קרומא לא אתפסק כמו באו"א וז"א, כי
חלק י"ג שער הכונות רישא ודיקנא דא"א א' שסג
קמב) ועתה נבאר ענין השערזת דרישא דז"א. דע, כי ברישא דז"א יש שלש מיני שערות, ונקראים: קוצין, ונימין, ושערות. ופשר הדבר הוא, כי כבר ביארנו שיש בז"א ג' בחינות, והם: עיבור ראשון, ויניקה, ועיבור שני דגדלות. והמוחין דעיבור א' ויניקה הם שמות של אלקים, ומוחין דגדלות הם שמות של הויות.
קמג) גם נתבאר, כי בבא המוחין דגדלות בראש ז"א, נדחין המוחין דקטנות למטה, אלא שעכ"ז עולה הארתם למעלה מתתא לעילא. ונמצא, כי מכל ג' בחינית המוחין הנזכדים, צומחין בראש ז"א: הקוצין שהם תקיפין יוצאים ממוחין דעיבור. והנימין דאינון שעיען יתיר, אינון ממוחין דזמן היניקה. והשערות דאינון שעיעין יתיר מכלהו, אינון ממוחין דגדלות.
אור פנימי
אינו תלוי בכח הצמצום הנוהג בו עליה וירידה כמבואר. ע"ש באד"ר.
וזה אמרו "מפני שאלו השערות וכו', מכסיין עיניהו דלא יסתכלון לא א"א בז"א ולא ז"א בנוקביה" כלומר, דכל תיקונם של הקוצא דשערי הוא, רק במשכנם באחורי רישא, ובפנים דרישא יהיה בחינת המצח מגולה, המשפיע חסדים מכוסים מבחינת ג"ר דבינה. אמנם בשעה שהם מאירים גם בבחינת הפנים את ההארת חכמה שבהם, הנה אז מתכסיין עיניהו ולא יוכל ז"א להסתכל בא"א, כי אז נעשה בהם סיתום חסדים מכח הת' דבקרומא דאוירא, שהיא בחינת ד' יודין שהם סותאים החסדים, ונפסק הארת הפרצוף אפילו מבחינת חכמה. כי זה הכלל, שאין אור א"ס אתלבש תוך הפרצוף אלא במלבוש של אור חכמה, ואין אור חכמה מתלבש בפרצוף אלא במלבוש של אור חסדים, ועתה שהני קוצי דשערי האירו בפנים דא"א ונפסק משום זה האור החסדים, הנה נפסק משם גם אור חכמה, שהוא בחי' הסתכלות עינים של הפרצופים זה בזה.
וזה אמרו "וע"י מעשינו במצות הציצית רמינין ושדינין להני שערי
באחורייהו דא"א וז"א, כי היכי דיסתכלון א"א בז"א וז"א בנוקביה" כי אז השערות מאירים הארת חכמה בבחינת או"מ מכח האחורים שלהם, אל הפנים הנמצא בבחי' חסדים מכוסים, ונפקחו העינים כי בהיות ההסדים בפנימיות הכלים במצחא, יכולים השערי להשפיע חכמה דרך הכאה מבחוץ לפנים היוצאים על המצח ג"כ בבחינת או"מ. כנ"ל, ואז מושפעים מאו"מ הזה אל העיינין שה"ס ל' דצל"ם, ונבחן שפקיחו דעיינין דא"א משפיע לז"א, וכן פקיחו דעיינין דז"א, משפיע לנוקבא. והנה נתבאר, שהקוצי דשערי הם בחינת הארת חכמה רק בהיותם בבחי' אחורים, דהיינו במקום שיש שם חסרון אורות גם בלי הסיתום של הת' הנ"ל, והיינו רק בבחינת או"מ, כנ"ל. אבל אם הם מאירים בבחינת הפנים, הם סותמים החסדים בפנים, ואז הם בבחינת דינים ממש, כי אפילו הארת חכמה ג"כ נפסקת כמבואר.
קמב) קוצין ונימין ושערות וכו' והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דגדלות: הנה דברי הרב בביאור אלו השערות רישא, נראים לכאורה שסותרים זה לזה, וראוי
א' שסד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קמד) וטעם הדבר הוא, כי שער הם אותיות עשר, והוא בחינת המוחין דגדלות שהם הויות במילוים, שבכל אחת יש בה י' אותיות, שהם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, גם שער הוא אותיות עשר בסוד י' אות ראשון של הוי"ה.
קמה) והנה השערות הנקראין קוצין, שהם ממוחין דעיבור, יוצאים בתחילה, ולכן הם ארוכים, ונמשכים עד החזה דז"א, עד רישא דנוקבא הנקרא רחל. ואחר כך בזמן היניקה, צומחין שערות אחרות, בין השערות הנקראים קוצין ואלו נקראים נימין, אבל הם יותר קצרים ונמשכים עד הגרון דז"א, עד רישא דנוקבא עלאה, הנקראת לאה. ואחר כך צומחים ביניהם שערות אחרות ממוחין דגדלות, והם יותר קצרים מכולם, ואינם נמשכים רק עד גלגלתא דרישא דז"א בלבד, והם לצורך עצמו, ולא לזולתו.
קמו) והנה עוד שמעתי דרוש אחר ממורי ז"ל בזה, כי קוצין הם נמשכין ויוצאין ממוח חכמה דז"א. נימין, ממוח בינה דז"א. ושערות, מן הדעת דז"א, הכולל חסדים וגבורות. ונימא בגימטריא מאה, שהוא סוד הוי"ה דס"ג, ומילויה שהוא בגימטריא ל"ז, בהסירך אותיות הפשוטות, וס"ג ול"ז הם ק'. ונודע כי הוי"ה זו היא בבינה.
אור פנימי
לקבצם במקום אחד ולבאר אותם. כי פעם אומר שהמה מותרי מוחא. שהמשמעות שהשערות גרועים ממוחין הפנימים. ופעם אומר שרק או"מ דתפילין גרועים מפנימים אבל השערות עדיפים הרבה על המוחין פנימים. ופעם אומר שהשערות הם בחי' הבל המקיף ומלביש היוצא מיסוד. (בספר עולת תמיד דף מ"ה ע"א ד"ה והנה) ופעם אומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר, דהיינו האורות שכבר נכנסו ונתלבשו בכלים, ולא יכלו הכלים לסובלם מחמת גדלותם, ע"כ חזרו ויצאו משם, בסוד שערות רישא, ונעשו בזה לאו"מ. הרי שאינם בחינת הבל המקיף ומלביש היוצא מיסוד, שפירושו בחינת או"ח בלבד. וכן פעם אומר שהקוצי דשערי הם מבחינת חכמה, והנימין הם מבחינת בינה, ושערות הזקופין לעילא הם
מהדעת. ופעם אומר להיפך ממש, אשר הקוצי דשערי הם מדעת, והנימין הם מבינה והשערות הקצרות הזקופין הם מחכמה. וכן אומר שהקוצי דשערי הם מעיבור א', ונימין הם מיניקה ושערות הקצרות הם מעיבור ב' דגדלות. וא"כ איך יוצאים הקוצין ממוח הדעת והלא אין דעת לעובר. ועוד רבות כהנה.
ואם תזכור כל המתבאר לעיל בביאור השערות רישא, תבין שכל הדברים האלו עולים בקנה אחד, ואין כאן סתירה אלא אדרבא שבא זה ולימד על זה. כי נתבאר לעיל (בדף א' ש"נ ד"ה ועדיין) ענין נה"י דעתיק המתלבשים בהראש דא"א, שהם הע"ס דאו"ח שיצאו בעת התכללות התחתון בהזווג שבעליון בסוד העיבור, והלבישו הע"ס דאו"י, שהם המוחין דעיבור
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שסה
* קמז) וכבר נתבאר לעיל, כי י"ג אלו הם ג' הויות דס"ג, האמנם פעמים רבות אחרות שמעתי ממורי ז"ל, כי כולם הם הויות דע"ב דמילוי יודין, ואמר כי כל בחי' רישא דא"א הם הויות דיודין, וצ"ע כנ"ל. ובזה תבין מ"ש באדרת נשא קכ"ח ע"ב, וכל קוצא וקוצא אית ביה ת"י נימין דשערי כחשבן קדוש וכו', והטעם, כי כיון ששורש אלו הג' הויות של הי"ג נימין, הם דיודין, לכן הנימין היוצאים מהם הם ת"י ע"ד הנ"ל, כי ד' יודין שבכל שם הם ת', ושרש הי' עצמם הרי ת"י. וכן אם תצרף י' אותיות המילוי דיודין עם הת' יהיה ת"י.
קמח) והנה היותם י"ג, הם ע"ד הנ"ל, כי הם ג' הויות, ובהם י"ב אותיות, והם י"ב נימין דשערי. וד' מהם הם בצד ימין מהפנים, וד' אחרות בשמאל מהפנים, וד' אחרות הם באחורי רישא דא"א.
קמט) ואלו הי"ב נימין הם הי"ב יודין, שהם בג' הויות הנזכר במילויים דע"ב. והי"ב יודין של ג' הויות של הי"ב חוורתי, מאירים באלו הי"ב נימין, כי אלו הנימין הי"ב הם נמשכים מאותם הי"ב יודי"ן די"ב חוורתי וכלם מתחברין יחד. ועוד יש נימא אחרת, כוללת כל הי"ב נימין, והם י"ב יודין אחרות, ונמשכות מהי"ב יודין עצמם, שנמשכו מהי"ב
אור פנימי
דא"א, ולפיכך בכניסת המוחין האלו בא"א במקומו, נמשכים ג"כ הע"ס דאו"ח הנ"ל, ביחד עם המוחין בראש דא"א, והם נקראים נה"י דעתיק משום שיצאו על המסך שלו, כנ"ל באורך. ולפיכך בכניסת המוחין בראש דא"א, נעשה שוב אותו הזווג על המסך שבעטרת יסוד דעתיק כמו שנעשה עליו בזמן העיבור. כנודע. ואז נבחן, כי בעת שהאו"ח עולה ממסך דיסוד עתיק ולמעלה להלביש את הע"ס דאו"י הנה הוא צריך לעלות ולהלביש קומת חכמה, כי כאן העסק בעיבור ב' דגדלות דא"א שהשיג שם קומת ע"ב, והאו"ח צריך להלביש עד חכמה, שפירושו שגם הגלגלתא שהיא בחינת ג"ר דבינה, תקבל עתה לקומת חכמה, ע"ד שהיה בפרצופי ע"ב שמקודם האצילות.
אמנם לא היה כן, כי בעת שהאו"ח פגע בקרומא דאוירא, המעלה לרישי ירכין דעתיק למעלה מיסוד, ומגביל לגלגלתא שלא תקבל מיסוד אור החכמה, כנ"ל. הנה נפסק כחו דאור חוזר זה העולה מיסוד ואינו יכול להמשיך חכמה לגלגלתא. וכל החלק דאור החכמה שהיה צריך להתלבש בגלגלתא, מכח המסך דבחי"ג העומד במסך דיסוד דעתיק, הרי הוא יוצא כולו לחוץ, בבחינת שערות המקיפין על גבי הגלגלתא מחוצה לה. עש"ה כל ההמשך.
וזה שאומר הרב, שהשערות הם בחי' ההבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד. כי הוא מדייק להשמיענו, בחינת חומר של השערות עצמם מהיכן הם נעשים, ואומר שהוא בחינת הבל, שפירושו או"ח, היוצא
*מבוא שערים ש"ג ח"ב אמצע פרק י'.
א' שסו חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
יודין די"ב חוורתי, באלו הי"ב נימין, ואחר רדתם שם, מהארתם, נמשכו י"ב יודין אחרות ומהם נעשה נימא הי"ג. ועיין בש' ח"א פ"ז כי כל אלו הנימין שהם יודין יש בהם נקודות וטעמים ג"כ, ונמשכים מהי"ב חוורתי.
קנ) והנה הד' נימין דאחורי רישא, הם נמשכים עם הד' חוורתי דאחורי רישא ג"כ, כנ"ל, ונמשכין על העורף דא"א, ונגדין על רישא דז"א סוד הט"ל, כמש"ה שראשי נמלא ט"ל. ואינם נמשכין דרך האודנין, כי שערא אתפני מע"ג אודנין דא"א, כמ"ש הטה אזנך ושמע וגו' כנזכר באדרא רבא וזוטא, וכן בתיקון ע' דף קכ"ב, ולכן אינם מכסים רק העורף לבד.
אור פנימי
מיסוד ולמעלה להקיף ולהלביש האו"י, שהם המוחין. דהיינו אותו חלק הבל דהיינו או"ח, שהיה מלביש לאור החכמה באם שהיה נכנס לכלי דגלגלתא, נעשה עתה שלא נכנס שם, לבחי' החומר של השערות ולאו"מ על הראש ממעל לגלגלתא וההבל הזה שהיה צריך להלביש אור החכמה בפנים הגלגלתא מלביש עתה את אור החכמה שנעשה למקיף, מע"ג הגלגלתא.
ומה שאומר שהשערות הם בחינת מקיף חוזר שהיה בכלי וחזר ויצא משם, הוא מדייק להשמיענו בחי' האור עצמו המלובש בתוך השערות. כי הוא היה ראוי ליכנס ולהתלבש תוך הכלי דגלגלתא, להיות המסך שביסוד הוא בחי"ג, כנ"ל, אלא שאין הכלי יכול לסובלו, מחמת הקרומא דאוירא המגביל אותו בבחינת ם' דצלם, וע"כ חזר ויצא משם ונעשה למקיף ע"ג הגלגלתא, הרי שהוא בחי' מקיף חוזר.
ומ"ש שהשערות הם מותרי מוחא, הכונה היא על חומר השערות, כי הם בחינת ההבל והאו"ח שהיה צריך להלביש את אור החכמה בפנימית הכלי דגלגלתא, על המוחין דחכמה. אלא אחר שהאור יצא משם מפאת הקרומא דאוירא, הרי ההבל הזה נעשה למותרי מוחא, כלומר, שהמוחין אינם
צריכים לו שהוא ילביש אותם, כי האור הזה לא נשאר שם אלא יצא לחוץ, וכיון שהמוחין אינם צריכים עוד אליו, ע"כ גם הוא יצא לחוץ ונעשה שם בחי' כלי מקיף על האו"מ שיצא, ומלביש אותו בבחינת שערות ומ"ש שהשערות הם עדיפין ממוחין הפנימים, הוא, כי השערות הם אור החכמה שהכלי דגלגלתא לא יכול לסובלו מחמת הגבלה דקרומא דאוירא, וע"כ נשאר הגלגלתא בבחינת ג"ר דבינה, שהם חסדים מכוסים כנ"ל. הרי שהשערות עדיפים בהרבה מהמוחין הפנימים. כי האו"מ שבשערות הוא בחינת אור החכמה, והמוחין הפנימים הם בחינת אור הבינה.
ומ"ש, שיש ג' מיני שערות, שהם קוצין, ונימין, ושערות, הבאים מעיבור יניקה מוחין. הכונה היא דל בחינת תיקון הוא"ו שנעשה בהם מכח התלבשותם בבחינת הקרומא דרך עברם בתוכו, ונתחלקו משום זה לי"ג תיקונין, כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"ט אות קי"ט) שהם ב' הויות מימין ושמאל מכנגד הפנים דא"א, והויה אחת לאחורי רישא. שנתבארו לעיל שהם נתקנו בבחינת צל"ם מכח פגישתם בקרומא דאוירא, החוצה את הנו"ה לב' בחינות: לנו"ה סתומים, שהם בחי' ם', ובחינת ב'
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שסז
קנא) וטעם הדבר, במקום שכלין שערות הראש שהוא העורף, שם הוא לבן פנוי בלי שער, ועם היות שהחיצונים והקליפות כל אחיזתם באחוריים, כי לכן נקרא אלהים אחרים והבן זה, ובפרט בעורף, וז"ס כי עם קשה עורף הוא.
קנב) אמנם בא"א, א"א אל הקליפות להתאחז שם ח"ו, אמנם מרחוק אפשר להם להסתכל ולהביט ולזון עיניהם משם, ולכן הושם אלו הד' נימין דשערי, לכסות על העורף הלבן, שלא יזונו עיניהם משם. וז"ס באדרת נשא קכ"ט ע"א, דנגדי מאחורוי עד כתפוי דלא לאחזאה, קדלא כו', ונמשכין עד רישא דז"א.
קנג) ואמנם ט' נימין האחרות, הם נמשכות דרך פניו דא"א, והט' חוורתי ג"כ, ונגדין עד רישיה דז"א, ומטו לדיקניה, ומתמן אתעבידו ליה ט' תיקוני דיקנא.
קנד) וטעם הדבר, כי הנה הז' תחתונים דעתיק יומין, אף על פי שמתלבשין תוך גופא דא"א, עכ"ז עיקרם אינם מתלבשות רק תוך רישא דא"א, כנ"ל והמלכות האחרונה דעתיק נתלבשה בחוטם דא"א, כנ"ל.
אור פנימי
אודנין. ולנו"ה נגלים שהם בחי' ל' ובחינת ב' עיינין כנ"ל (דף אלף של"ח ד"ה וזה אמרו) כי ע"כ יכלו ב' הויות דבחינת ם' ובחינת ל' להתקן בפנים דא"א בב' הצדדים ימין ושמאל, משום שהמה אינם צריכים להארת חכמה משורשם עצמם, וע"כ אין שום צמצום שורה עליהם, וראוים להיות בבחינת פנים דא"א. אבל הוי"ה הג', שהיא בחינת צ' דצל"ם, דהיינו בחינת מו"ס, שהיא בעצמה צריכה להארת חכמה ע"כ נתקנה באחורי רישא מפאת הקרומא דאוירא שמיעט אותם למים תחתונים. כנ"ל (דף אלף שמ"ז ד"ה דרך ע"ש כל ההמשך, כי אין להאריך כאן). וכן נתבארו ענין ג' הויות אלו לעיל בדברי הרב, בענין ג' הרישין דא"א שיש בכל אחד מהם ג' הויות בבחינת המילואים והנקודות, עש"ה. כי כל זה נוהג בכל מיני י"ג תיקונים, הן בי"ג
חיורתי, והן בי"ג נימי דשערי.
גם נתבאר לעיל, שאלו ג' הויות, הם בחינת נפש רוח נשמה. כי ב' הויות דפנים, הם בחינת נשמה והרח. והויה דאחורוי ה"ס נפש. כי אלו ג' הויות הם נמשכים מג' רישין: גלגלתא, אוירא, ואו"ס. וגלגלתא ואוירא הם נשמה רוח, ומ"ס הוא נפש, כנ"ל בדברי הרב. והטעם הוא, כי משום שאור החכמה אינו מגולה בגלגעתא אלא באוירא, וגלגלתא נשארה בג"ר דבינה, שהיא נשמה, ע"כ נחשב מוחא דאוירא לבחינת רוח, כי רוח מקבל מנשמה. כנודע. גם ידעת, שבחינת נפש נבחן לפרצוף נה"י שנקרא עיבור. ובחינת רוח נבחן לפרצוף חג"ת שהוא פרצוף יניקה, ובחינת נשמה נבחן לפרצרף חב"ד, שהוא גדלות.
והבה כל מה שבכלל נוהג ג"כ בכל הפרטים, כנודע. כן כל הכחות שבעליון
א' שסח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קנה) והנה שערות רישא דא"א, מכסין על שאר תיקוני עתיק, שהם חג"ת שלו, ומעלימם. אך המצח והעינים והחוטם דא"א, שהם נהי"מ דעתיק, אין עליהם כסוי ולבוש, ולכך נמשכו אלו הט' נימין, אשר שרשם ג"כ מהנצח והוד דעתיק עצמו, ומכסין עליהם, ואז אין אור העתיק נגלה מאד למטה בא"א, כי כל אלו הנימין בחינתם יודין, כנ"ל, ולכן סגולתם להעלים ולכסות האור.
קנו) ובהיות עת רצון, אז מאירים הי"ג חוורתי בי"ג הנימין, ואז מסתלקין הנימין מע"ג המצח והפנים, והנימין מסתלקין אל הצדדין דרך ב' צדדי הזקן ששם פאתי הראש כנזכר פי"ג ע"ש היטב בסופו, ואז ימשך אורותם בי"ג תיקוני דיקנא ממש, לא בפנים. גם לא יכסו על האזנים, רק בזקן עצמו יאירו אור נפלא בי"ג תיקוני דיקנא דא"א. כנזכר בשער היחודים ח"א ע"ש.
אור פנימי
בהכרח שימצאו בתחתון ממנו. ותבין בזה, אשר גם ג' פרצופי ז"א הנקראים עיבור יניקה מוחין, המלובשים זה תוך זה כנורע, הנה גם הם נמשכים אחר הסדר דג' הויות הנ"ל, דהיינו בבחינת התיקון של קרומא דאוירא בהגבהת ראשי ירכין למעלה מיסוד, העושה ב' בחינות: ם"ל דצל"ם, הנחשבים לחב"ד חג"ת כנ"ל. ובחינת נה"י נחשב להוי"ה הג', שהיא צ' דצל"ם. באופן שבחינת הגילוי דהארת חכמה אינו נמצא בחב"ד שלו שהוא בחינת ם', אלא רק בבחינת חג"ת שלו, שהוא ל' וגם שם הוא רק בבחינת השפעה לנה"י, שהוא פרצוף העיבור שלו שמחזה ולמטה של כללות ג' פרצופים יחד, באופן שאין החכמה יכולה להאיר אלא מחזה ולמטה כמ"ש בדברי הרב, שז"א מקבל משערות רישא ולא מחיורתי, אלא הצדיקים, שהם הנה"י דז"א המה המקבלים מחיורתא. ע"ש באו"פ.
ונודע שכל בחינה מן התחתון מוכרחת לקבל מבחינה שכנגדה בהעליון, ולפ"ז נמצא, שפרצוף הנה"י דז"א, המקבל לתוכו הארת חכמה, הוא מקבל מהוי"ה הג' דשערות רישא, וכן מן החיורתי דהוי"ה
הג', שהוא מבחינת מו"ס. אמנם ב' הפרצופים הראשונים שהם פרצוף הגדלות ופרצוף היניקה, הם מקבלים מב' הויות הראשונות אשר הם בימין ושמאל דרישא, שהם בגלגלתא בחינת ם"ל כמותם.
וזה אמרו (באות קמ"ב) "דע כי ברישא דז"א יש שלש מיני שערות ונקראים קוצין ונימין ושערות וכו', והם עיבור א' ויניקה ועיבור ב' דגדלות". דהיינו כנ"ל, שהקוצין שהם מבחינת הוי"ה דאחורי רישא, הם בחינת שערות דמוחין דעיבור, דהיינו פרצוף נה"י דז"א המלביש מחזה ולמטה דז"א הכללי, כי פרצוף העיבור מקבל השערות מבחינה שכנגדו בשערות רישא דא"א, שהוא ד' קוצי דשערי דאחורי רישא דא"א, שהם בחינת נפש ונה"י כמו בחינתם. כי כמו שמו"ס הוא בחינת או"פ וצ' דבחינת קבלת אור החכמה, כן הפרצוף מחזה ולמטה דז"א, הוא בחי' או"פ וצ' לבחינת קבלת הארת חכמה, כי בפרצופים שלמעלה מחזה דז"א אין מקום קבלה להארת חכמה כנ"ל.
ופרצוף היניקה דז"א, מקבל מהוי"ה דחג"ת, שהוא הוי"ה השמאלית דרישא
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שסט
קנז) עוד תועלת אחר, כי נולד מצחא דרעוא דא"א, אשר שם יסוד דעתיק, ואז אור הבינה דעתיק שלא נתלבשה כלל גו א"א, מאירה דרך חוץ אל המצח דא"א, וניתוסף הארה ביסוד דעתיק דלגו, וגם אורו יוצא לחוץ, ואז מסתכל א"א במצחא דאו"א ובמצחא דז"א, ומאירים אורות נפלאים לאין קץ בעיני ז"א, ואז יש כח גם בז"א להסתכל במצח דא"א, ואז נקרא עת רצון, כי נגלה מצח הרצון, והבן זה.
קנח) וז"ש באדרת נשא דף קכ"ט, וסוף דף קל"ז, כד מצחא אתגלי כו' נראה שיש זמן שהיא מכוסית, ולפעמים נגלית, והנה להיות כי כל אלו הי"ג נימין דשערי, אינם יוצאין אלא מרישא תנינא שהיא אוירא, לכן האי רישא תנינא, היא הנקרא אין, כנזכר באדרת האזינו רפ"ח ע"ב, ובג"כ עתיקא קדישא איקרי אי"ן, דביה תליא אי"ן, וכל אינון שערי כו'.
קנט) והענין כי אעפ"י שביארנו, כי עיקר שם זה דעתיקא קדישא הוא הא"ס המתלבש תוך ע"י, ולכן גם ההיא רישא עילאה דלא אתידע, הנקרא עתיק יומין, יצדק בה שם זה של עתיקא קדישא בעצם. משא"כ
אור פנימי
דא"א, שהיא בחי' מוחא דאוירא שבו יוצא הי' מאויר ואשתאר אור, כנ"ל בדברי הרב (דף אלף שמ"א אות צ"ט) שפירושו, שה"ת יורדת מעינים ומחזירה אח"פ למדרגתם. וזהו בחינת ג"ר דיניקה הנקרא עיבור ב' דקטנות כמ"ש בחלק הקודם. הרי שפרצוף היניקה מקבל מבחינה שכנגדו מל' דצל"ם שבהוי"ה השמאלית דרישא דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא, ונמצאים השערות דיניקה, שהם בחינת הנימין שכנגד הפנים דא"א. ופרצוף הגדלות דז"א מקבל מהוי"ה הימנית דא"א, שהיא בחינת ם' דצל"ם והיא הבחינה שכנגדה דפרצוף חב"ד דז"א. כנ"ל
אמנם כל אלו הקוצין והנימין אינם מתחברים, אלא בג"ר דפרצוף הגדלות, דהיינו בגלגלתא דפרצוף חב"ד דז"א, והמה מסודרים שם כמו הי"ג תיקוני דשערי דא"א, ב' הויות בימין ושמאל דראש כנגד הפנים, והוי"ה אחת, שהיא הקוצי דשערי, הוא
באחורי רישא דז"א, משום שאלו ג' פרצופים דעי"מ נחשבים לפרצוף אחד, ורק הראש דגדלות נחשב לראש דכללות כל ג' הפרצופים. וכן שלמות השערות באופן כזה, שיהיו נחשבים למקיף חוזר, אינו נשלם, אלא אחר ביאת פרצוף הגדלות. אמנם תחלת הצמיחה מתחיל מעיבור א', ואע"פ שעדיין אינו אז בבחינת קבלת האורות, ונחשב כולו על בחינת ירך אמו, מ"מ כיון שיש שם בחינת או"ח העולה ממסך דנה"י דאו"א, שבנה"י דאו"א כבר יש שם אלו התיקונים דצל"ם, ע"כ נעשו בו תחילת הצמיחה מכחם דאו"א, אבל הוא עוד אינו מוכשר לקבל מהם כלום, עד ביאת פרצוף הגדלות, שאז נגמרים השערות בבחינת מקיף חוזר, והמה מגיעים עד החזה דז"א, ששם ראש הפרצוף העובר, ואז מתגלה בהם הארת חכמה מכח אלו, הקוצי דשערי דגלגלתא דז"א המגיעים אליו. ועד"ז פרצוף היניקה מתחיל בו צמיחת
א' שע חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
בב' רישין אחרנין דא"א. עכ"ז, כבר נתבאר שם, כי כולם נקראים ג"כ עתיקא קדישא.
קס) והנה זה הע"ק הנקרא אי"ן, הוא האי רישא הנקרא אוירא, דבגין דנפקי מיניה הני נימין דשערי נקרא אי"ן, ועיקר שם זה של אי"ן הוא בהאי רישא דאוירא דוקא.
אור פנימי
השערות מעת עיבור ב' דקטנות, שע"י התכללותו בזווג דאו"א יורדת הי' מאויר ואשתאר אור, והוא משיג אז את אח"פ שלו, כנ"ל בחלק הקודם. אמנם אינם נגמרים בכל שלימותם עד ביאת פרצוף הגדלות ולפיכך כל תיקון של השערות מתראה רק על הגלגלתא דפרצוף הגדלות.
וזה אמרו (באות קמ"ו) "קוצין הם נמשכין ויוצאים ממוח החכמה דז"א, ונימין ממוח בינה דז"א, ושערות מן הדעת דז"א" כי הקוצין הם המגלים הארת חכמה לפרצוף נה"י דז"א שמחזה ולמטה כנ"ל, הרי שהקוצין נמשכין ממוח החכמה דז"א, שאינו מתגלה אלא בפרצוף העיבור. והנימין שהם מבחינת ל' דצל"ם המאירים ביניקה, הם נמשכים ממוח בינה דז"א, שהוא ג"כ בחינת ל' דצל"ם, כמ"ש הרב שם' דצלם היא אבא וי' דהוי"ה, ול' דצל"ם היא בינה וה' ראשונה דהוי"ה. הרי שהנימין נמשכים ממוח בינה דז"א, שהיא ה' דהוי"ה, אשר בגלגלתא דז"א, הוא ד' נימי דשערי שבצד שמאל מנגד הפנים. ושערות דגדלות שהם מבחינת ם' דצל"ם נמשכין מדעת דז"א, כלומר מבחינת קו האמצעי דפרצוף הגדלות עצמו המגיע עד הגלגלתא דיליה, והוא אינו מקיף אלא לעצמו, וע"כ הן קצרות וזקופות ואינן נכפפות למטה. כי אינן מאירות כלום לב' הפרצופים התחתונים.
ומ"ש במקום אחר, שהקוצין הוא ממוח הדעת והנימין מבינה והשערות מחכמה. הכונה על סידורם בגלגלתא דז"א עצמו, כי נתבאר לעיל שכל אלו הקוצין והנימין
דעיבור ויניקה הם מתחברים ומקיפים בגלגלתא דז"א עצמו, בסוד י"ג תיקונים כמו בא"א, שב' הויות דם"ל, בימין ושמאל, והויה דצ' לאחורי רישא, וכמו שי"ג תיקונים דשערי יוצאים מג' רישין דא"א גלגלתא ואוירא ומ"ס, כן אלו י"ג תיקוני דשערי שברישא דז"א, יוצאים ג"כ מג' המוחין שלו: חכמה בינה דעת. שהם ג"כ בחינת צל"ם, כי חכמה היא ם' דצל"ם, ובינה היא ל' דצל"ם, ודעת היא צ' דצל"ם, כמ"ש הרב. ולפי סדר זה שבגלגלתא דז"א נמצא שהקוצין דשערי שהם הוי"ה דאחורי רישא, נמשכין מדעת שהוא הצ' דצלם, והנימין ממוח הבינה, שהוא ל' דצל"ם, והשערות ממוח חכמה, שהוא ם' דצל"ם. כי בהתחשב בבחינת הפרצופים המקבלים, נמצא שנה"י מקבל ממוח חכמה, כי גילוי קבלת חכמה הוא בו ולא בפרצוף שלמעלה ממנו ובהתחשב בבחינת המוחין דז"א עצמם, הרי החכמה שבו שהיא בחינת ע"ב היא מתוקנת בם', והיא בבחינת חסדים מכוסים מג"ר דבינה. אמנם עכ"ז אין השפעת חכמה למטה אלא על ידי מוח החכמה אע"פ שהוא מתוקן בבחינת ם', אלא שאינו מקבל לעצמו אלא בדרך העברה לתחתונים, ולעצמו הוא מתוקן בבחינת ם' כנ"ל. וע"כ ע"פ הבחן המוחין דז"א נמצאים הקוצין מקבלים ממוח הדעת, שהוא בחינת הצ' דמוחין כמו מו"ס בא"א. אבל בהתחשב בבחינת קבלה של הפרצוף הרי הפרצוף נה"י מקבל חכמה ממוח החכמה ששם שורש השפעת חכמה, ולא ממוח הדעת. והבן.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שעא
קסא) ואמנם, גם רישא עילאה דעתיק יומין נקרא ג"כ בדרך השאלה, אי"ן, והטעם משום דביה תליא אין, ר"ל כי זו הרישא הנקרא אוירא, נתלית ונאחזת בו, ועל שמה נקרא גם הוא אי"ן, כמו שגם
אור פנימי
וז"ש הרב "שבחינת סדר השערות הם שוים לפנימיות המוחין, ואין הפרש ביניהם אלא שזה פנימי וזה מקיף, כי כמו שהמוחין הם בפנים בבחינת מ"ל וצ' דצל"ם, כן מסתדרים אחריהם השערות ג"כ בג' הויות אלו. וכן כמו שמקום גילוי הארת חכאה אינו אלא במחזה ולמטה, כן הקוצין דשערי אין מתגלה בהם הארת חכמה בהיותם למעלה על הגלגלתא, אלא רק בהתארכם ומגיעים לבחינת מחזה ולמטה דז"א. וכן ביתר הסדרים.
ועם זה מובן ג"כ מה שפעם אומר שהנימין הם בחינת ווין העולים מנו"ה הנקראים ווי העמודים. ופעם אומר שהנימין הם בחינת יודין, רק שערות דיקנא הם בבחינת ווין, וע"כ הנימין שהם יודין משפיעים לשערות דיקנא שהם ווין. והענין הוא, כי מה שאומר שהם בחינת ווין, הכונה היא בעת קטנות דא"א, שאז עוד לא היה לו בחינת דיקנא, כי אין הדיקנא נגלית אלא בגדלות כנודע.
פירוש: כי ידעת כי החומר של השערות הוא, הבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד, שפירושו, אותו חלק האו"ח העולה מעטרת יסוד ולמעלה הצריך להלביש לאור החכמה, אשר הגלגלתא דא"א אינו מקבלתו להיותה ם' דצלם, ונעשה חלק האו"ח הזה למותרי מוחא, כי המוחין הפנימים אינם צריכים לו, ע"כ יוצא לחוץ על גבי הגלגלתא ונתלה שם בסור או"מ חוזר. ונמצא שבעת קטנות דא"א שלא היה לו אלא בחינת גו"ע גם במוחין הפנימים, שהם גלגלתא ומו"ס בלבד, הנה אז גם בבחינת השערות שיצאו לחוץ לא היה בהם ג"כ אלא בחינת גו"ע דאו"ח שבמותרי
מוחא, כי אפילו אם היה אור החכמה מקובל בגלגלתא לא היה מקובל אלא בחינת גו"ע דאור חכמה, דהיינו ו"ק דחכמה ועתה שלא קבלו, יוצא אותו החלק לחוץ ע"ג הגלגלתא, הרי שאין שם עתה בהשערות האלו רק בחינת גו"ע דקומה זו, וחסר אח"פ כמו הראש דא"א בבחינת מוחין הפנימים שלו. כי הפנימים והשערות שוים זה לזה לגמרי ואין הפרש ביביהם אלא שזה מקיף וזה פנימי, כנ"ל בדברי הרב.
והנה נתבאר, שבעת קטנות בעת שאין לא"א אלא גלגלתא ומ"ס בראש, באורות דו"ק, שהרוח מלובש בגלגלתא והנפש במו"ס, הנה אז יש לו כנגדם ממש גם בשערות רישא הבאים מאו"ח דמותרי מוחא, שהם ג"כ כתר וחכמה דכלים, ורוח נפש דאור חכחה. ואז השערות נבחנים לבחינת ווין, המורים על ו"ק בחוסר ג"ר, משום שחסרים אה"פ דכלים דמותרי מוחא, וג"ר דאור החכמה. כי עוד לא נגלו בפנימיות המוחין דא"א, שיהיו נחשבים למותרי מוחא ולצאת לחוץ. וז"ש הרב, שהשערות רישא הם בבחינת ווין, בסוד ווי העמודים.
אמנם בעת גדלות, אחר שרדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא שבין כתרא למו"ס, ויצא בו ג' רישין כנ"ל. שאז יצא בו גם ג"ר דקומת ע"ב כי נתעלו האח"פ שלו, בסוד הי' דנפיק מאוירא ואשתאר אור כדברי הרב לעיל שפירושו, שה"ת ירדה מעינים למקום הפה של אח"פ חדשים שהוחזרו, וכיון שבא המסך על מקומו יצאו בו ע"ס שלמות בקומת ע"ב כנודע, והנה אז, יצא על המסך הזה ג"ר דאור חכמה ג"כ, כנ"ל, אשר הג"ר דחכמה אלו אינם יכולים להתלבש בגלגלתא, מפאת היותה
א' שעב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
היא נקרא עתיקא קדישא, ע"ש דעתיק יומין שהוא עיקרי בשם זה דעתיקא קדישא, כנזכר.
קסב) רישא תליתאה היא חכמה סתימאה, וגם היא נחלקת לי"ג, והטעם, כמ"ש באדרת האזינו, דף רפ"ח ע"ב בגין דהאי חכמתא סתימאה דביה מתפרשא לג' זימנין לארבע ארבע. פירוש: כי הנה מוחין הם ג' כנודע, שהם חו"ב ודעת, כי אעפ"י שנתבאר לעיל, שאין ברישא דא"א רק חכמה לבד, כי הבינה שלו ירדה בגרון, עכ"ז, כיון שהוא בחינת מוחא, בודאי שהוא נחלק לג' מוחין, עם שאינו רק בחי' חכמה לבד, אשר לכן, נקרא האי מוחא טלא דבדולחא, כנ"ל, והנה הם ג' הויות בג' המוחין, והם י"ב אותיות שהם ג"פ ד', והבחינה הכוללת את כולם, הם י"ג.
קסג) והנה לעיל ביארנו, כי הגלגלתא והמוחא דא"א, הם ב' ספירות גמורות, משא"כ בשאר ז' תיקוני רישא, שכולם הם מבחינת הגולגלת עצמה, זולת המוחא שהיא ספירה בפני עצמה, ולכן בהכרח שכל א' מאלו הב' תהיה כלולה מי"ס, ונתבאר זה בביאור מורי ז"ל להקדמת בראשית על הזוהר, וכבר לעיל ביארנו הי"ג דגלגלתא.
קסד) ואמנם מתחלקין לי"ס לבד, עם היותם י"ג, ע"ד שחילקנום לז' תיקוני גלגלתא עם היותם י"ג, ונמצא כי גלגלתא נחלקת לי"ס, וכן המוחא נחלקת לי"ס.
קסה) ודע כי כל אלו הי"ס, הם במקום הראש דא"א, ולא למטה, ובחי' היסוד דהאי מוחא, הוא החיך דבפומא דא"א, ובחי' המלכות דהאי
אור פנימי
בחינת ם', ונמצא האו"ח הצריך להלביש לג"ר דחכמה אלו, נעשה ג"כ למותרי מוחא, כי אינם שם שיוצרך להלבישם, כנ"ל. נמצא, שעתה יצאו גם הג"ר דאו"ח לחוץ על גבי הגלגלתא בבחינת שערות ומקיף חוזר, ואז ירדו הווין דשערות דקטנות לבחינת הי"ג תיקוני דיקנא, והג"ר דשערות שיצאו עתה בגדלות עלו על גבי הגלגלתא בבחינת שערות רישא. כמ"ש הרב, שבביאת המוחין דגדלות יורדים המוחין דקטנות
למטה. ועתה נחשבים השערות רישא בבחינת יודין, ושערות דיקנא בבחינת ווין כמ"ש הרב. וכבר ידעת כי בחינת המקיפים, הם שוין בסדרם לגמרי כמו הפנימים כנ"ל.
קסב) חכמה סתימאה וגם היא נחלקת לי"ג וכו', כיון שהיא בחינת מוחא בודאי שהוא נחלק לג' מוחין וכו', והנה הם ג' הויות בג' המוחין וכו': זה כבר ביאר הרב לעיל (בדף אלף שי"ב אות ל"ט) ע"ש. שביאר
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שעג
מוחא היא בגרון דא"א, ואמנם בערך בחי' כל הפרצוף דא"א, נקרא בינה שלו, כנ"ל, אכן איננה רק בחינת מלכות אל האי מוחא.
קסו) וזה היסוד שהוא החיך דפומא דא"א, מזדווג עם הגרון שהיא המלכות דהאי מוחא, הנקראת בינה כנזכר, וזווג זה נקרא נשיקין, וע"י זווג זה, נתקנו או"א שם בגרון דא"א כמ"ש.
* קסז) ודע, שגם נמשך אור זה הרישא תניינא דא"א, והאיר בהאי דיקנא דנפקא מרישא ג' שהוא מ"ס, ולכן כנגד הנהו י"ג נימין, יצאו כאן י"ג תיקוני דיקנא, כי לרוב ההעלם לא יכול להתגלות באבר עצמו אלא בדיקנא בסוד שערות, ומתגלה בהם דרך נקבים צרים.
* קסח) נבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא דנפקי מרישא תליתאי הנקרא מוחא חכמה סתימאה, כנ"ל, ושם נתבאר, כי גם ז' תתאין דעתיק יומין נתלבשו בהם, כמו שנתלבשו בז' תיקוני רישא, הנחלקים ג"כ לי"ג, כנזכר שם, ולא קבלתי סדרם, וצריך שתדע כי ענין אלו הי"ג תיקוני דיקנא, כולם הם דינין תקיפים, והם נעשים מבירורי המלכים, שנתברר מהם ונעשו בחי' י"ג תיקונים אלו. ולכן לא נפקו הני י"ג תיקונין אלא ממוחא סתימאה, יען כל הבירורים במחשבה אתברירו, כנ"ל, כי מוחא סתימאה חכמה דא"א, איהי נוקבא לגבי כתר גלגלתא דא"א, ולהכי אתברר בה כל הני תיקוני דיקנא מבחי' המלכים.
אור פנימי
ג' הויות אלו במילואיהם ונקודותיהם. ועי' באו"פ שם
קסז) ודע שגם נמשך אור זה הרישא תנינא דא"א והאיר בהאי דיקנא וכו' ולכן כנגד הנהו י"ג נימין, יצאו כאן י"ג תיקוני דיקנא, כי לרוב ההעלם לא יכלו להתגלות באבר עצמו: היינו כמו שנתבאר לעיל בדיבור הסמוך, שבעת גדלות, דרדל"א אחזי נהוריה בהאי אוירא, והשערות רישא נעשו בסוד יודין, הנה אז יורדין הווין דקטנות
בבחינת אח"פ חדשים דשערות שיצאו בדיקנא דא"א ע"ש. הרי שמוחא דאוירא משפיע אורות הי"ג תיקוני שערות רישא שלו, אל הי"ג תיקוני דיקנא. ויתבאר עוד להלן בדיבור הסמוך. גם מ"ש כי לרוב ההעלם לא יכלו להתגלות באבר עצמו, אלא בדיקנא בסוד שערות, יתבאר ג"כ בסמוך.
קסח) הי"ג תיקוני דיקנא כולם הם דינין תקיפים, והם נעשין מבירורי המלכים שנתברר מהם ונעשו בחינת י"ג תיקונים
* מבוא שערים ש"ג ח"ב פרק י"א.
* מבוא שערים ש"ג ח"ב פרק י"ג.
א' שעד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קסט) כי לעולם, הנוקבא היא המבררת המ"ן, כנזכר שם, וגם לעיל נתבאר, איך הגבורה דעתיק, מתלבשת בהאי מוחא סתימאה, ואיהי נוקבא לגבי הכתר, די בגויה חסד דעתיקא, שהוא דכורא ולהכי כל הדינין ובירורי המלכים מינה נפקי, כי היא הנקראת בוצינא דקרדינותא.
אור פנימי
אלו: כבר נתבאר בהלקים הקודמים, אשר ענין העלאת הכלים וניצוצין מבי"ע לאצילות, נעשו, ע"י הזווגים שנעשו על הרשימות שלהם, שעלו למ"ן אל העליון מהם, בסוד העיבור. כי כפי השיעור של הקומה שיצאה על המ"ן שהם הרשימות שעלו, כפי שיעור הזה מתבררים מן הכלים השבורים שבבי"ע ועולים ונתקנים בפרצוף שלהם באצילות כמ"ש הרב לעיל דף א' שס"ח אות קנ"ח
גם נתבאר לעיל (דף אלף שע"א ד"ה פירוש) שתחלת שערות רישא, כמו שיצאו בעיבור א' דא"א, יצאו רק בבחינת ווין, ולא היה בהם זולת גו"ע דחומר הכלים דשערות, ובחינת נפש רוח דחכמה המלובש בהם בבחינת או"מ. והוא מטעם כי חסר בהם אח"פ דכלים, וה"ת עומדת בנקבי עינים. וע"כ לא נתעלה אז מכלים דא"א רק בחינת גו"ע לבד, כי כפי שיעור האור הרוח שיצא על ה"ת שבעינים על המ"ן דרשימות, כפי שיעור הזה מתעלים ונבררים מכלים שבבי"ע ועולים ומתחברים אל הפרצוף. אמנם בעיבור ב' דגדלות, שירדה הי' מאויר ע"י הארת ע"ב ס"ג דרדל"א. ונתעלו אח"פ דרשימות, ויצא עליהם קומת ע"ס דע"ב, הנה אז נבררים ועולים גם הכלים מבי"ע ומתחברים לפרצוף א"א, ומתפשט קומתו בקומת ע"ב.
ונמצא, שאותו חלק דאור החכמה עם השערות המלבישים אותו, שיצא עתה בזמן הגדלות, על גבי הגלגלתא בבחינת מקיף חוזר, מכח הזווג דגדלות שנעשה על המסך דבחי"ג, הוא העלה כפי שיעור הזה שיש בו, גם בחינת הכלים מבי"ע, דהיינו בחינת
אח"פ דכלים שהיו בבי"ע המיוחסים להלבשת החכמה, ולהשלים הקומה בע"ס שלה, מלבד אח"פ השייכים לבנין הפרצוף ע"פ תיקון הצל"ם, אמנם כיון שגלגלתא לא קבלה לתוכה את אור חכמה הזה בכלי שלה, נמצא שלא יכלו לעלות מבחינת הכלים דאח"פ דחכמה מבי"ע, אלא בחינת כלים מקיפים בלבד, ואלו הכלים נקראים בשם שערות דיקנא, שהם נחשבים לבחינת אח"פ דשערות רישא. באופן, שהכלים הקודמים דשערות רישא, שהם בחינת גו"ע, כנ"ל, הם נשארו גם עתה בעת גדלות במקומם כמקודם לכן, ואלו אח"פ שנבררו עתה בעת גדלות מבחינת הכלים דבי"ע, הם לא עלו לשערות רישא, אלא שנתחברו לא"א בבחינת י"ג תיקוני דיקנא, המתחילים למטה מאזנים, ונמצאים גו"ע של השערות, הם מאזנים ולמעלה, אח"פ של השערות הם מאזנים ולמטה.
וזה אמרו "אלו הי"ג תיקוני דיקנא כולם הם דינין תקיפים והם נעשים מבירורי המלכים שנתברר מהם ונעשו י"ג תיקונים אלו": דהיינו כמבואר, שהם בחינת אח"פ דכלים, שעלו מבירורי המלכים מבי"ע, כי השערות רישא, הם בחינת גו"ע דכלים, שעלו מבירורי המלכים, ונודע שגו"ע נבחנים לכלים דפנים תמיד, שבהם לא היה השבירה מהמת עצמם, אלא מחמת שנתחברו אז בזמן הנקודים עם אח"פ בפרצוף אחד כמ"ש שם, וע"כ אחר שנבררו פעם, ונבדלו מכלים דאחור שהם אח"פ, דהיינו בזמן עיבור א', כנ"ל, הנה נשארו נקיים לגמרי מדינים, כמו שהיו בקטנות נקודים מטרם שנתחברו עם הכלים דאחור, אמנם הכלים
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שעה
קע) ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, עד שנתגלו בי"ג תיקוני דיקנא, שהם השערות, שכולם דינים. כנודע. וכמ"ש זה לקמן בביאור מ"ש באדרת נשא דף קל"ב ע"א ודף קל"ה ע"א, על הנהו שלשה עלמין דנפקי מההוא תיקונא קדמאה דדיקנא, ולכן אמרו באדרת נשא דף קל"א ע"ב, תאנא, כולהו שערי, בין דדיקנא בין דרישא כולהו חוורי כתלגא. ותאנא, אינון דדיקנא קשישאי כולהו כף, ע"ש.
אור פנימי
שנבררו לבחינת דיקנא, שהם בחינת אח"פ וכלים דאחור שבסבתם נשברו גם הכלים דפנים בעת הנקודים, ע"כ גם אחר שנבררו ניכרים בהם הרשימות של הדינים ההם. שז"ס ששערות דיקנא הם קשישין. ושערות רישא שעיעין יתיר. כי קושיותן מורה על בחינת הרשימות דדינים הנמצאים בהם. כנ"ל.
ולכן לא נפקו הני י"ג תיקונים אלא ממוחא סתימאה יען כל הבירורים במחשבה אתברירו וכו' כי לעולם הנוקבא איהי המבררת המ"ן: כבר נתבאר, שבעת קטנות דא"א אין לו אלא ב' ראשים: גלגלתא ומו"ס, שהם בחינת זכר ונקבה שבכלי דכתר, ע"ד שביאר הרב בפרצוף ע"ב דא"ק בתחלת חלק ה' ע"ש. גם נודע, שאין בחי' דיקנא יוצאת בקטנות, זולת בגדלות הפרצוף, כי הם בחינת אח"פ דפרצוף השערות רישא, שמאזנים ולמעלה הם גו"ע דשערות, הנקרא שערות רישא, ואלו יוצאים בעת קטנות, ומאזנים ולמטה הם אח"פ דשערות המתחברים לפרצוף אחר עיבור ב' דגדלות, שאז יורדת ה"ת מעינים לפה של הרשימות דאח"פ, ואז מתעלים גם הכלים דאח"פ מבי"ע המתיחסים לרשימות הללו.
ונבחנים עתה א"א ועתיק לפרצוף אחד, כי ב' רישין דא"א, הם בחינת אח"פ שיצאו מרדל"א מחמת עלית ה"ת לעינים, אשר כחה דה"ת זו הוא הקרומא דאוירא שממעל למו"ס, כנ"ל, ונמצא עתה בעיבור ב', שע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים, ירדה ה"ת מעינים דעתיק לפה דא"א, וא"א ועתיק
נעשו כללי אחת, הנה ירד ג"כ הקרומא דאוירא למקום הפה דמו"ס. להיותה בחינת הגילוי דה"ת שבמלכות דראש עתיק, כנודע. ונמצא עתה מקום הזווג דכללות הראש דעתיק וא"א יחד. שהוא במלכות דמו"ס, דהיינו הפה דא"א, ואור העליון המכה על המסך שבפה הזה, מוציא ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת ע"ב לפי העביות דבחי"ג הנמצאת במ"ן אשר שם, כנורע. ולפי השיעור קומה של האור, כן עולים ונבררים אח"פ דכלים מבי"ע, כנ"ל. והנך רואה, אשר מקום הזווג והבירור דאח"פ וכלים הוא במלכות דמו"ס שהיא בחינת הפה דכללות א"א ועתיק. וז"ש הרב "לא נפקו הני י"ג תיקונים אלא ממוחא סתימאה וכו' כי מו"ס חכמה דא"א, איהי נוקבא לגבי כתר טהיא גלגלתא דא"א ולהכי אתברר בה כל הני תיקוני דיקנא מבחינת המלכים כי לעולם הנוקבא היא המבררת המ"ן" דהיינו כמבואר, כי המסך דזווג דגדלות הזה דקומת ע"ב, עומד במלכות דמו"ס. ושם עומדים הרשימות שהם המ"ן, שלפי קומת הזווג כן מתברר מכלים שבבי"ע, הרי שבמלכות דמו"ס שם הבירור והעלאת האח"פ מבי"ע.
קע) ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה עד שיתגלו בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות: משמיענו בזה, להבין למה אלו אח"פ דכלים שעלו ונתבררו מבי"ע ע"י הזווג שנעשה במו"ס, לא נתחברו אל האבר דמו"ס עצמו בפנימית הכלי דראש, כדרך כל הכלים שעולים ונבררים מבי"ע ומתחברים לבנין אברי הפרצוף עצמו, אלא
א' שעו חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קעא) והענין, כי עם היות, שכל השערות הם דינין ובירורי המלכים, עכ"ז להיותם במקום גבוה בא"א, אין הדין שבהם נגלה, ולכן, כולהו שערות דא"א הויין לבנים, ולא אדומים או שחורים. אמנם עכ"ז, יש הפרש בין שערות הראש לשערות דדיקנא, כי שערות רישא שעיעין יתיר, והם יותר דינין נכפין, ומהמותר והסיגים שנשאר מבירורם, הם דינים קשים. אך ממותר בירורי שערי דדיקנא, נפקו סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו קשישין יתיר ולא שעיעין.
קעב) ונמצא, כי אלו הי"ג תיקוני דיקנא, הם בחי' המלכים דא"א, שעלו ונתבררו בהאי מוחא סתימאה בסוד מ"ן, ונתקנו, ונתהוו מהם י"ג תיקוני דיקנא כי גם בא"א היה בו בחי' מלכים, כנ"ל, ונמצא, כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם הם בחי' המ"ן של המוחא סתימאה, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד, כי היא נוקבא לגבי הכתר, כנ"ל, והבן זה היטב.
אור פנימי
שנעשו מהם בחינת שערות דיקנא. וז"ש, כי יש באח"פ אלו שעלו מבי"ע, בחי' תוקף הדין, וע"כ אין הם יכולים להתחבר לבנין אברי הפרצוף דראש דא"א.
אמנם צריכים להבין תוקף הדין הזה, הנמצא בשערות דיקנא. והנה הרב ביאר, שזה נמשך מגבורה דעתיק הגנוז במו"ס, הנקרא בוצד"ק, שבמו"ס עצמו אין כח הדין שבבוצד"ק מתגלה, אלא שהוא מתגלה בשערות דיקנא, ועדיין הדברים צריכים ביאור, מה גרם לזה שיתגלו תוקף הדין בשערות דיקנא דו"ק, ולא במקום אחר.
וכבר נתבאר לעיל ענין הבוצינא דקרדוניתא הזה הגנוז במו"ס, שהוא בחינת המלכות דמדת הדין מצמצום א' המשמשת רק לרדל"א בלבד, ואינה מתגלית יותר בכל האצילות מפני שלצורך אצילות, דא"א משמש רדל"א במלכות הממותקת במדת הרחמים, שהיא המלכות דצמצום ב', שגילויה מתחיל בקרומא דאוירא. עש"ה. אמנם לצורך עצמו משמש במלכות דצמצום א' הבלתי ממותקת, וגילויה מתחיל בבחינת הממעלה למטה שלו
הנקרא גוף דעתיק, והיינו תכף בתחלת הקו שמאל דגוף, שנקרא גבורה דעתיק, שמוחא סתימאה מלביש אותה מבחוץ, כנודע.
והנך מוצא שב' מלכיות משמשות ברדל"א: אחת ממדת הדין, ואחת ממדת הרחמים. ומלכות דמדת הדין גנוזה במו"ס, ומלכות דמדת הרחמים בקרומא דאוירא. אמנם גם בחסד דגוף דעתיק, ששם מלביש הגלגלתא, יש בה ג"כ כח הגבלה דמלכות דמדת הדין, אלא העביות והדין נקרא קו שמאל שהוא גבורה, וע"כ נבחנת לגנוזה רק במו"ס. גם נתבאר לעיל שעל הגלגלתא אינה שולטת לגמרי המלכות דמדת הדין שברדל"א, כמו שאינה שולטת עליה המלכות דצמצום ב' הממותקת, שהוא מכח התיקון דהגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק המלובשים במוחין דא"א, שתיקון זה נקרא םל"צ דצל"ם. אשר בחינת ם' דצל"ם נבחנת לג"ר דבינה, שנתקנה בראשי ירכין, שהם חב"ד דנה"י, המכונים ב' אודנין ומצחא, ובזה נתעלו מיסוד לגמרי, כלומר, מהמסך
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שעז
קעג) ואלו השערות, הם בחי' נהרות המים, הנמשכין מן הים הגדול דחכמה מוחא סתימאה, כי הם צינורות מושכין המים ויוצאין דרך פיותיהם, ונמשכין אחר כך אל הבינה אמא, ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן, שהם חמשה גבורות של מנצפ"ך שבה, כנודע, כי או"א בהאי מזלא דדיקנא אתכלילו, ועל ידו מזדווגים, כמ"ש, וז"ס מקולות מים רבים אדירים משברי ים כו' כמבואר במקומו בפסוק.
אור פנימי
הנמצא ביסוד, שאינם מתפעלים על ידו לא מקטנות שבו ולא מגדלות שלו, להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא ואינם מקבלים חכמה, כנ"ל, וחג"ת דנה"י נתקנו בל' דצל"ם, כי הם נתקנו בבחינת ז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה בשביל ז"א, שהם נה"י דנה"י הללו, הנקראים צ' דצל"ם, וע"כ רק ל' דצל"ם מקבלת הארת הגדלות מיסוד, בסוד י' דנפיק מאוירא וע"כ הם נבחנים לנו"ה הנגלים, ונקראים ב' ירכין שלמטה מיסוד, והם בחינת ב' עיינין וחוטמא. כנ"ל ע"ש.
ונתבאר שם שבב' אודנין, גניז בהם כח המלכות דמדת הדין, דע"כ הם נבחנים לב' בעיני דוכרא הטוחנים מ"ן לצדיקים, שמכחם בא בחינת החימום שבזווג. אלא שצריכים להבין גניזו זו למה, אחר שהיא כבר מלובשת תוך מו"ס, למה היא צריכה להיות גנוזה באודנין. אמנם תבין, שגניזו היא תיקון גדול מיוחד, ואינו דומה להתלבשות גבורה דעתיק שבמו"ס. כי הגניזו הזו היא מבחינת נה"י דעתיק עצמם, כי אלו נה"י דעתיק פירושם, ע"ס דאו"ח, שעלו על המ"ן דא"א בהיותם נכללים במסך דעתיק, והנה המסך הזה הוא ממלכות הממותקת במדת הרחמים, כי רק עמה משמש לצורך התחתונים כנ"ל, אמנם מתוך שהזווג יצא בפה דרדל"א גופיה, ששם עומדת המלכות דצמצום א', הנה בהכרח נכלל ממנה ג"כ, והתכללות זו ממלכות דמדת הדין שיש בנה"י דעתיק, נגנזה בב' אודנין, שהם בחי' נו"ה שעמעלה מיסוד,
דהיינו בחי' ם' דצל"ם, וע"כ אע"פ שמלכות דמדת הדין נמצאת שם מ"מ אינה ניכרת שמה, להיותם מתוקנים בבחינת ג"ר דבינה, שאין כח צמצום יכול להתגלות בה כנ"ל, וז"ס שטוחנות מ"ן לצדיקים, כי בעת שהבוצד"ק הגנוז במו"ס מתעורר להעלות מ"ן השייך לבחינתו, דהיינו בחינת אח"פ החסרים לצמצום ב', הנה היא מפעיל בזה בחינת ב' אודנין, שהם בחינת ב' ביעי דוכרין כנ"ל, שבחינת העביות דמלכות דצמצום א' גנוזה שם יחד עם המלכות דצמצום ב', ואז נטחנים ומתערבים בחינות המלכיות יחד, ומשתיהן יחד נעשין המ"ן, ומשם יורדים ומתתקנים ביסוד בסוד המסך, ונעשה הזווג על המ"ן הטחונים האלו, ואז מתעלים אח"פ בכח המלכות דצמצום א' המעורבת תוך המ"ן האלו.
והבן זה היטב, כי הגם שה"ת יורדת מעינים לפה רק בהארת ע"ב ס"ג העליונים דא"ק, מטעם שהארת ע"ב דא"ק שייכת רק לצמצום א' וע"כ הוא דוחה ה"ת ממקום עינים שנתחדש בצמצום ב', כנ"ל בחלקים הקודמים, אמנם כל זה הוא מבחי' מיין דוכרין. אבל צריכים מקודם למיין נוקבין שגם הם יהיו מצמצום א', וזהו שנעשה ע"י התיקון דב' ביעי דוכרא הנ"ל ששמה גנוזה המלכות דצמצום א', ושם נטחנת יחד עם המלכות דצמצום ב', כנ"ל, ואז הם מוכשרים להעלות כלים דאח"פ מבי"ע לאצילות מצורת המ"ן, ואז יורדת טפת מ"ד ע"י זווג ע"ב ס"ג העליונים.
א' שעח חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קעד) והנה הכתר אתתקן לעילא ברישא, בסוד י"ג תיקוני גולגלתא כנ"ל, ואחריהם נתקנה החכמה שהיא מוחא סתימאה, בי"ג תיקוניה, למטה מהם בסיומם, שהוא מתחת המצח, אשר בתוכו הם המוחין, ומתחת פאתי הראש, כמ"ש כי החכמה לתתא מכתר היא.
קעה) וסיבה היותם י"ג, כי גם המוחין, הם ג' חב"ד, והם שלשה הויות, ונחלקים לי"ג אותיות עם הכולל, כנ"ל, ולכן גם תיקוני דיקנא
אור פנימי
ואז יוצאים ע"ס שלמות, הן מצד האור, והן מצד הכלים.
וז"ס אין טפה יורדת מלמעלה אלא א"כ טפיים עולות מלמטה. כי טפת המ"ן צריכה להיות נכללת מב' טפות תמיד: א' ממלכות דמדת הדין, וב' ממלכות דמדת הרחמים. כי מן המלכות דמדת הדין לבדה אי אפשר שיספיק על מ"ן, כי אז היה נתקנים אח"פ במקומם בבי"ע, והיו מטים רגלים דאצילות בשוה עם רגלי א"ק, שזה יהיה לאחר גמד התיקון, אמנם מקודם לכן, נעשה תיקון הפרסא קבוע באצילות, כנ"ל, בחלקים הקודמים, שז"ס שנגנזה המלכות ברדל"א. הרי שמלכות דצמצום א', אינה מוכשרת למ"ן. וכן המלכות דצמצום ב' בלבד, ג"כ אינה מוכשרת למיין נוקבין, כי היא אינה צריכה לאח"פ אלו, כי כן יצאה משורשה בגו"ע בלבד, ע"כ אין לה התעררות להעלות אה"פ. אלא בסור הטחינה דשניהם יחד, מוכשרים להיות מ"ן לצדיקים, דהיינו למסך שביסודות המעלים מ"ן. הרי שהכרח הוא שטפים יעלו מלמטה. כי מתוך התכללותם יחד, ראויים לחימום ולהתעוררות להעלות אח"פ ומכל מקום אין הם מתקנים בי"ע במקומם, כי כח המלכות דצמצום ב' מעכב על התפשטות זו.
והנה נתבאר שעיקר כח העלאת אח"פ מבי"ע לאצילות, תלוי בבוצד"ק הגניז במו"ס, דהיינו בסוד טחינת המ"ן
בב' ביעי דוכרא. ונמצא שאלו אח"פ דדיקנא שנתעלו בעת הגדלות דא"א, לא נתעלו אלא בכח הבוצד"ק הגניז במו"ס. גם ידעת, שב' קומות על ע"ב יוצאות על הזווג הזה, א' קומת ע"ב המתוקנת בצל"ם, אשר החכמה אינה מגולה בחב"ד שלה שהם הם' אלא בהג"ת שלה שהם הל', כנ"ל, וקומה זו מתלבשת בפנימיות המוחין שהם ג' הראשים: גלגלתא אוירא ומו"ס: הם' בגלגלתא, והל' באוירא, והצ' במו"ס. וקומה שניה של ע"ב, היוצאת על אותו הזווג, הוא קומה שאינה מתחלקת על מל"צ הנ"ל, אלא גם בחב"ד שלה מגולה החכמה, ע"ד שהיה בפרצוף גדלות דנקודים וכמו בפרצופי א"ק, וקומה זו, לא יכלה להשאר תוך הכלים והמוחין, מאחר שהמה מתוקנים בבחינת הצל"ם, וע"כ יצאה לחוץ בסוד שערות רישא כנ"ל. שגו"ע דאותה קומה, נעשו לאו"מ על הגלגלתא מאזנים ולמעלה. ואח"פ של הקומה נעשו למקיף בסוד הדיקנא ממקום אזנים ולמטה.
והנה עיקר כחו של הבוצד"ק הגנוז במו"ס, שהוא מבחינת המלכות דמדת הדין, המשותף בהעאלת אח"פ, כנ"ל, אינו מתגלה באותם אח"פ שנתעלו בקומת ע"ב המתוקנת בצל"ם, המתחבר לג' הראשים, שהמו"ס נחשב לבחינת אח"פ של גו"ע. והוא, משום שתיקון הם' דצל"ם, אשר בחב"ד של הקומת ע"ב הזו, ממעט בחינת
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שעט
היו י"ג, והנה כמש"ל ענין הי"ג חוורין והי"ג נימין, כי הם י"ב. והחוורתי הי"ג כולל כל הי"ב, וכן נימת הי"ג כוללת כל הי"ב, כן תיקון י"ג דדיקנא כוללת כל הי"ב תיקונין, וכן הוא בתיקון הח'. וז"ש באדרת נשא דף קל"ד ע"ב, תאנא אלין תיקונין אקרון ימי קדם כו" והאי דתליסר כליל לון.
אור פנימי
החכמה בכללות המוחין האלו, כי להיותה עצמה מתוקנת רק בג"ר דבינה, ואע"פ שהוא משפעת אור החכמה לל' דצל"ם שהוא מוחא דאוירא, מ"מ, כיון שאוירא ומו"ס הם ענפים שלה, א"כ המה מוכרחים ליטול לבושים מהגלגלתא, המכסים ומתקנים אור חכמה שבהם, באופן שלא יוכל להתגלות שום דין בהם, כי הלבושים דגלגלתא, שהיא ג"ר דבינה מגנת עליהם. וע"כ אין שום גילוי לכח הדין שבבוצד"ק בבחי' אח"פ המתחברים אל הכלים הפנימים דראש א"א. כמבואר.
אמנם קומה הב' של השערות, שבהם אינו נוהג זה התיקון של הצל"ם, ואור החכמה מגולה גם בחב"ד שלהם, ע"ד הסתכלות עיינין דאו"א שבזמן הגדלות דנקודים, שבאופן זה אין להחג"ת נה"י שבקומה הזו שום כיסוי על אור חכמה, ע"כ אלו האח"פ שנתעלו בכה הבוצד"ק, מתגלים בהם הדינים שלו להיותו בלתי ממותק במדת הרחמים. וכבר נתבאר בנקודים שסבת השבירה היתה מטעם שאור החכמה היה בגלוי בלי שום כיסוי מג"ר דבינה הנקרא שם אור האזן. ואין להאריך.
וזה אמרו (באות קס"ט) "הגבורה דעתיק מתלבשת במו"ס וכו' כי היא בוצינא דקרדנותא ולא נגלה תוקף דינו שם במקום גבוה, אלא נתגלו בי"ג תיקוני דיקנא שהם השערות, שכולם דינים" כי מתוך התלבשות חסד וגבורה דעתיק בכתרא ומו"ס דא"א, נתקנו שניהם בקומה שוה, זה בסוד עזקא דכיא, וזה בסוד עזקא רבא
כנ"ל (דף א' שכ"א אות ס"ב) ועי' באו"פ שם, שפירושו שאו"א הפנימים נגנזו שם משום שהגבורה דעתיק, שה"ס המלכות דצמצום ב', אינה נמשכת לבא בקו האמצעי בסוד הזווג, ולפיכך נעשו השערות דיקנא רק בבחינת כלים מקיפים, כי האו"פ שבהם נסתלק מהם, מחמת תופף הרין שבבוצד"ק שאינו מקבל זווג, וע"כ נשארים השערות דיקנא ריקנים מאורם, אלא שנבחנים לאו"מ, כלומר שבשעת הזווג על ידי הארת ע"ב ס"ג העליונים, שמתבטלים הפרסאות לשעתם אז מקבלים השערות דיקנא את האור הגדול שלהם, ומשפיעים לתחתונים בסוד טפת הזווג, ותיכף לאחר הזווג מתרוקנים מאורותיהם, משום שאין פרצופי אצילות מוכנים לקבל את אורותיהם, להיותם בחינת או"א הפנימים ששמשו בנקודים, דהיינו בלי התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל. וז"ש הרב שכח הבוצד"ק שבמו"ס מתגלה בתוקף הדין שבו ומצמצם את השערות דיקנא שלא יוכלו לההזיק את אורותיהם שלא בשעת הזווג. אמנם בעת הזווג שמלכות דצמצום א' נמתקת במלכות דצמצום ב' בסוד טחינת המ"ן לצדיקים, כנ"ל, אז יכול להגלות אור חכמה הגלוי דרך השערוה רישא ודיקנא, כנזכר לעיל, אכן טחינה זו אינה מספקת אלא לשעתה, ותכף אחר הזווג שוב מגלה כח תוקף הדין שבבוצד"ק ואורותיהם מסתלקים בסוד או"מ. וז"ס שהשערות דיקנא פיותיהם קצרות וע"כ אינם משפיעים אלא טפין טפין. כלומר שאינם משפיעים רק
א' שפ חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קעו) נבאר תחלה היאך מתאחזין אלו הי"ג תיקוני דיקנא, עס תיקוני רישא כנ"ל, שהי"ס דרישא משפיעים ומאירים בי"ס דדיקנא, כי ממקום שמסתיימין י"ס דרישא, מתחילין תיקוני דיקנא כנזכר שם. גם נתבאר שם כי הי"ס דרישא הם י"ס פנימים וי"ס מקיפים ג"כ, ולא קבלתי סדרן.
אור פנימי
בשעת הזווג, בסוד טפת הזווג, ותכף הם מתעלמים, ולכן מכונה השפעה זו בשם טפין טפין. והבן.
וזה אמרו באות (קע"א) "שערות רישא שעיעין יתיר והם יותר דינין נכפין וממותר וסיגים שנשאר מבירורם הם דינין קשים, אך ממותר ברורי שערי דדיקנא, נפקי סיגים וקליפות ממש גמורים, ולכן הוו קשישין יתיר" כבר ידעת ההפרש מדינים לקליפות, כי דינים פרושם: שהם פסולת כלפי פרצוף זה שנברר עתה, אמנם כלפי פרצוף שלאחריו, יש עוד בחינת קדושה לברר מהם. וקליפות פירושם: שאין עוד בהם שום קדושה, וע"כ יצאו לגמרי מבחינת בירורים, כי לא יצלחו לכלום. כמ"ש בחלק הקודם. גם ידעת ההפרש משערות רישא לשערות דיקנא, כי שערות רישא הם בחינת הכלים דפנים, שהם גו"ע שלמעלה ממסך, הנבררים בעיבור א'. ושערות דיקנא הם הכלים דאחורים שהם אח"פ שלמטה ממסך שבעינים, שאינם נבררים אלא בעבור ב'. גם ידעת שהם בחינת הכלים דאחוריים ששמשו באבא ואמא הפנימיים בקומה דהסתכלות עיינין, שבחינת הממעלה למטה שלהם, היה מלך הדעת, שהכלים שלו נפלו לתחתית בי"ע, כי כלים דראש, נפלו למלכות דבריאה, ודתוך שלו נפלו למלכות דיצירה, ודסוף שלו נפל למלכות דעשיה. ובזה תבין, כי בחינת גו"ע, שנתבררו בשערות רישא בעת הקטנות, הנה מה שנשאר אחריהם בבחינת פסולת, שהם אח"פ שעוד לא נבררו בקטנות, הם
בחינת דינים קשים, להיותם נמצאים בתחתית בי"ע באחרית כל המדרגות השבורות, ועם כל זה אינם קליפות גמורות, כי עדיין יש בהם קדושה, שתתברר לעת גדלות בעיבור ב'. אבל בעיבור ב' אחר שנברר גם אח"פ שהם השערות דיקנא, הנה המותר שנשאר מאח"פ אלו, הם קליפות ממש, כי אין בהם עוד שום ניצוצין שיהיו ראוים להתחבר לקדושה, כמבואר.
וזה אמרו (באות קע"ב) "ונמצא כי אלו השערות די"ג תיקוני דיקנא, הם בחינת המ"ן של מו"ס, והם העולים בה בבחי' מ"ן תמיד" כמ"ש לעיל, שהשערות האלו אינם כלים אמיתים להתלבשות האור בתוכם, אלא שמשמשים רק בעת הזווג, שאז נמשכו המקיפים לתוכם, ואחר הזווג תכף מתרוקנים, הרי שכל תיקונם אינם אלא בבחינת מ"ן, כדי להמשיך המ"ד שלהם, שהם האו"מ, וז"ש "והם עולים בה בבחינת מ"ן תמיד" כי כן דרכם בכל זווג וזווג, לעלות ולהתחבר לפנימים בעת הזווג בבחינת מ"ן, כדי להמשיך בחי' המקיף חוזר המיוחס להם, הנבחנים לבחינת מ"ד אליהם, ואחר הזווג חוזרים, למקומם כמקודם לכן. וז"ש (באות קע"ג) "ואלו השערות הם בחינת נהרות המים הנמשכים מן הים הגדול חכמה סתימאה כי הם צנורות מושכים המים ויוצאים דרך פיותיהם" דהיינו כמבואר, שאין בחינת החכמה סתימאה נפתחת, זולת ע"י עליתם שם בבחינת מ"ן, שאז העזקא רבה שבמו"ס נפתחת, ויוכלו האורות דאו"א הפנימים
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שפא
קעז) אך מה שקבלתי הוא, כי הי"ס דרישא, הם כסדרן מכתר עד מלכות, ומלכות בסוף כולם, אף בבחי' המקיפים, ואינן כמו מקיפי הדיקנא שהם מתתא לעילא, ונמצא כי הספירה האחרונה שבגלגלתא, שהיא מלכות, היא בפאתי הראש, ואף אם הם ב', נקראו א', כנ"ל בתיקון קדמאה דדיקנא.
אור פנימי
להתגלות בסוד טפת מ"ד, שהם בחינת המקיף חוזר, כמבואר לעיל, ותכף לאחר הזווג חוזר כח הבוצד"ק שבמו"ס למקומו, וחזר ונסתם המו"ס בסוד עזקא רבה, כנ"ל, והשערות מתרוקנים וחוזרים למקומם. וז"ס שפיות של השערות נוזלים טפין טפין בלבד, כי העזקא רבה סותם עליהם ואינה נפתחת רק בסוד טפות טפות של הזווגים. ועל שם זה הם נקראים מזלין, מלשון נוזלים מן לבנון. כמבבואר.
וזה אמרו "ונמשכים אח"כ אל הבינה ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך שבה כנודע כי או"א במזלא אתכלילו וע"י מזדווגים, כי או"א דאצילות הם בקומת בינה דמ"ה, אמנם מבחינת עצמם, שהם בחינת חו"ב דנקודים, הם רק בחינת ו"ק, וחסרי ג"ר, כי הם מלבישים לא"א מחסד ולמטה, וא"א הוא קומת ע"ב דמ"ה, הרי שחסר להם בחינת ג"ר דא"א. ולכן אינם ראוים לזווג במוחין דהולרה, עד שישיגו בחינת ג"ר דא"א, דהיינו ג"ר דע"ב, אכן ע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים באצילות, שאז נפתתו כל הפרסאות כנורע, עולים או"א לג"ר דע"ב, כמ"ש בחלק י', ואז נמשכין המזלין דדיקנא דא"א בבחינת מ"ן גם לאו"א, דהיינו לאמא עלאה שהיא הנקבה המקבלת מ"ן. וז"ש הרב ,ונותנים בה ג"כ בסוד מ"ן שהם ה"ג של מנצפ"ך כלומר, שאז משגת אמא בחינת ה"ג דגדלות, שה"ס יין המשמח כמ"ש בחלה י' ע"ש. וז"ש בזוהר דאו"א במזלא אתכלילו. כי מבחינתם עצמם דאו"א שהיא קומת ע"ב, המה חסרי נה"י דכלים וג"ר דאורות כנ"ל,
ובחינות אלו החסרות להם כלולות במזלין דדיקנא, כי אינם משיגים אותם אלא ע"י עליתם לג"ר דאו"א ומקבלים המ"ן דדיקנא. כמבואר.
קעז) הי"ס דרישא הם כסדרם מכתר עד מלכות ומלכות בסוף כולם, אף בבחינת המקיפין ונמנא וכו' מלכות היא בפאתי הראש: וצריך שתדע היטב, ההפרש בין שערות רישא לשערות דיקנא. כי באמת הם שניהם פרצוף אחד, כלומר בחינת קומה אחת דע"ב מגולה, שלא יכלה להתלבש בכלים הפנימים גלגלתא ומו"ס, מחמת שהמה נתקנו בבחינת עזקא דכיא דם', דצל"ם דב"ש עלאין דנה"י דעתיק שלמעלה מיסוד שלו, שע"כ נגנז בהם או"א הפנימים ששמשו בנקודים, להיותם תמיד בחסדים מכוסים, כנ"ל, שמכחם נאצלו גם או"א האצילות בסוד עזקא דכיא ועזקא רבה כנ"ל בדברי הרב עש"ה. וע"כ חלק הזה של האור הגדול דאו"א הפנימים יצא לחוץ מא"א בסוד שערות רישא ודיקנא, כנ"ל באורך.
אמנם נתבאר לעיל בדברי הרב, שבעח שיצאו לחוץ, פגעו בג' רישין דא"א: גלגלתא, אוירא, ומו"ס, ונתערבו עמהם ולפי תערובתם בהני ג' רישין כן אשתני שמייהו. (כנ"ל באות ע"ט) ע"ש. דהיינו שקבלו לתוכם בחינת התיקון דםל"צ דצל"ם, כמו ג' רישין דא"א, וע"כ נשתנה בחינתם ממה שהיו מקודם לכן, כלומר שאינם כ"כ מגולים כמו או"א הפנימים. אלא שנתלבשו ג"כ באיזה שיעור של םל"צ דג' רישין דא"א. ולפיכך, כמו שעיקר גילוי החכמה בא"א
א' שפב חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קעח) והנה תיקונא קדמאה דדיקנא, המתחיל מסיום פאתי הראש כנ"ל, היא מלכות דחכמה, כנזכר שם. והרי נמצא, כי המלכות דרישא שהיא הפאה, משפעת ונאחזת עם המלכות דבתיקון א' דדיקנא, מלכות במלכות, ומאותם השערות שבפאתי הראש מלכות דגלגלתא יורד שפע אל השערות דבתיקון קדמאה דדיקנא מלכות שבה, ומשם לשאר הי"ג תיקונין.
קעט) ואמנם היות מלכות דגלגלתא נקראת פיאה, זה נודע, מסוד לא תכלה פאת שדך לקצור לעני ולגר תעזוב אותם, כי המלכות האחרונה שבכולם, היא כדמיון, פאת השדה הנשאר באחרית הקצירה. וכן עד"ז, אחר התגלח שערות הראש, שהם דמיון קצירת השדה צריך להניח ג"כ הפיאה, שהיא בחי' המלכות דשערי כמבואר במקומו ע"ש, נמצא כי לעולם פאה היא בחי' המלכות.
אור פנימי
הוא במו"ס, אבל מחמת התיקון דעזקא רבה אינה מגלה החכמה שלו, שז"ס דלא פסיק קרומא במו"ס לעלמין. הנה עד"ז גם בחינת החכמה דשערות רישא, שהיא גבוה הרבה ממו"ס, אינה מתגלה משם לעולם זולת בסוד או"מ דתפילין, כמ"ש במקומו, אבל אינם באים בהתלבשות הכלים הפנימים לעולם. וכל מה שבא בהתלבשות הכלים הפנימים מבחינת או"מ החוזר של השערות, הוא רק מן בחינת השערות דיקנא בלבד. כי ע"י הגילוי שלהם באו"א נפסק הקרום של החכמה דאו"א, ומתפשטת החכמה שלהם בסוד ל"ב נתיבות החכמה ובאים למוחין דז"א, ואז נפסק הקרום גם ממוחין דז"א. ומתגלה החכמה בחסדים מחזה ולמטה דז"א. כמ"ש במקומו.
ומטעם זה נבחן, כי אחר הזווג דגדלות דא"א, שיצא קומתו בקומת ע"ב דמ"ה, שאז נתקנו השערות רישא ודיקנא שלו כנ"ל, הנה השערות רישא קבלו כל תיקונם תכף, דהיינו בחי' התיקון רמו"ס, שלא יתלבשו בכלים הפנימים, זולת בדרך פקיפים תמיד בסוד מוחין דתפילין שעל המצח מחוץ, ומבחינה זו באו בכל תיקונם. אבל שערות
דיקנא, שדרכם לבא ולהתלבש בבחינת מוחין פנימים לאו"א, כנ"ל, לא נתקנו כן בקביעות, כי אם בעת הזווג בלבד, כלומר, בעת שא"א עולה לעתיק ואו"א עולים לא"א, אז משפיעים השערות דיקנא בחינת חכמה ממקיפים שלהם, ולאחר הזווג תכף מסתלק האור הזה מהם, ושוב נשארים בלי אור אלא בבחינת כלים מקיפים.
ולפיכך נבחן עמידת ושערות דיקנא שלא בעת הזווג, דהיינו ביציעה שהם ריקנים מאור, שעומדים בסדר הפוך, מלכות בראשונה וכתר באחרונה, כלומר, כי בעת הזווג נבחן שכל העב ביותר קומתו גבוה יותר, שבחי"ד יש לה קומת כתר, ובחי"ג קומת חכמה, ובחי"ב קומת בינה, ובחי"א קומת ז"א, ובחינת כתר קומת מלכות. הרי שכל העב יותר הוא ראשון בעמידה. אבל שלא בשעת הזווג, בעת שאלו הקומות ריקנות מאורותיהם, הנה אז נבחן העביות שבהם לחסרון ולא למעלה, וע"כ נמצא העביות דכתר שהיא בחי"ד שהוא בשפל המדרגה יותר מכולם, ולמעלה ממנה בחי"ג, שהיא מיוחסת לחכמה, ולמעלה ממנה בחי"ב שהיא מיוחסת לבינה, ולמעלה ממנה בחי"א
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שפג
קפ) גם טעם אחר, הוא כי הנה נתבאר, כי גבורת עתיק יומין הנקראת אלהים, נתלבשה בהאי מוחא סתימאה דמינה נפקי כל הני שערי ממותרי מוחא, כנזכר באדרת נשא דף קל"ד ע"א גבי תיקונא תשיעאה. ונודע, כי הגבורה נקרא אלהים, וגם המלכות נקראת אלהים. כנזכר בפרשת בראשית דף ע"א. והנה הפיאה של הראש היא בחי' המלכות של הגלגלתא, ושמה אלהים, וכן פאה בגימטריא אלהים. וגם כי היא נמשכת מהגבורה דעתיק שבגו מוחא סתימאה הנקרא אלהים, ולכן ג"כ נקרא פיאה, שהוא בגימטריא אלהים.
קפא) והנה הם ב' פיאות בב' צדדי הראש, נמצאו ב' שמות: אלהים אלהים. אמנם צריך שתדע, כי להיותם במקום גבוה, שהוא רישא דא"א, שהדינים מתכסים ונעלמים בו א"א שיהיו ממש שמות אלהים, אמנם הם ב' שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ, שהם חילוף הויה, כי אלהים במילויו ביודי"ן, הוא בגימטריא ש' כמנין מצפ"ץ, וכן שם ההויה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ.
אור פנימי
מיוחסת לז"א, וממעל לכולם עביות דכתר המיוחסת למלכות.
וכ"ז הוא רק בשערות דיקנא, שהם נשארו אחר הזווג בהתרוקנות מאורות שלהם ע"כ נהפך בהם הסדר. משא"כ בשערות רישא, שהם לא נתרוקנו מן האורות שלהם לאחר הזווג כנ"ל, כי הם בלאו הכי אינם באים בהתלבשות הפנימיות דמוחין, ע"כ הם עומדים כסדרם תמיד, כתר למעלה ומלכות למטה כדברי הרב, שמלכות דשערות רישא היא בפאתי הראש. ומ"ש שמאותם השערות דפאתי הראש יורד שפע אל השערות דבתיקון קדמאה דדיקנא ומשם לשאר התיקונים דדיקנא, יתבאר להלן.
קפא) מצפ"ץ מצפ"ץ שהם חילוף הוי"ה כי אלקים במילויו ביודין הוא בגי' ש' כמנין מצפ"ץ, וכן שם הוי"ה בא"ת ב"ש הוא מצפ"ץ: אלפא ביתא דא"ת ב"ש מורה על בחינת עביות הנולדים ויוצאים מהאורות גופייהו. כי א' שהיא בחינת אור משפיע
ומאציל את הת', וכן ב' לש' וכו', כלומר, שאין העביות מכח צמצום ודין, אלא מכח האורות בעצמם. ונודע, שכל שהעביות גדולה יותר היא מוציאה קומה גבוה יותר, ע"כ נבחן שהאור היותר גדול, שהוא א', מתחבר עם העביות היותר גדולה שהיא הת', אבל ב' שהוא אור קטן מן א', גם העביות שלו יותר קטן, דהיינו רק ש', וכן ג' היותר קטן גם מן הב', מוציא עביות קטנה ממנו, שהיא רק ר' וכו'. עד"ז.
והנה נתבאר, ששערות רישא אחר שנתקנו, נשארו בתיקונם בקביעות, אלא לפי הדרכים של הג' הרישין בפנימיות המוחין, כנ"ל, דהיינו שאין הארתם יכולה להתלבש בפנימיות הכלים, כמו מו"ס שאינו משפיע לפנימיות הכלים, בסוד דלא פסיק הקרום ממנו לעלמין כנ"ל. ותיקון זה שלא יוכל להשפיע לפנימיות הכלים, הוא בבחינת המלכות דשערות רישא, הנקרא פאתי הראש, שהוא בחינת מסך המעכב על השפעת חכמה דשערות רישא,
א' שפד חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קפב) ונמצא, כי אינו אלהים ממש להיותו בא"א, ואינו רחמים ממש שהוא שם ההוי"ה, אמנם הוא שם מצפ"ץ ממוצע ביניהם, כי אינו לא הויה ממש ולא אלהים ממש, אלא ממוצע ביניהם, כנזכר, והוא תמורתם. ולהלן נשלים לבאר טעם זה באמיתות ע"ש.
קפג) וז"ס ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, כי פסוק זה נאמר על א"א, הנקרא אנ"י ואי"ן, ונקרא הו"א. להורות: כי הדכר הנקרא אי"ן, והנוקבא הנקראת אנ"י, הכל א'. ונקרא הו"א, כי אין בחי' נוקבא גלויה בו כנ"ל, להיותה דינין. ולסיבה זו אין אלהים עמדי, כי כל הבחי' של אלהים בז"א, הם בא"א שמות מצפ"ץ, וזכור זה.
קפד) האמנם היותם ב' פיאות, הטעם הוא, כי הלא השערות ממותרי מוחא נפקי, כנזכר, והנה המוח יש בו בחי' הדעת הכולל חו"ג, כנ"ל, וידוע כי הזכר נוטל החסדים, והנקבה נוטלת הגבורות. ואז יוצא הארתם לחוץ, הארת החסדים בפאה שמימין והארת הגבורות בפיאה השמאלית. וזו"ן, הם יונקים ונשפעים מאלו הב' פיאות: הז"א, חסדים מהימנית. ונוקבא, מהשמאלית גבורות. וזהו פירוש מ"ש פרשת בראשית ד"כ ע"א. על ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים, שהם מצפ"ץ מצפ"ץ. שמהן עילאין די"ג מכילן דרחמי כו'.
אור פנימי
ע"ד ה"ת בעינים,אבל לא מטעם צמצום, אלא מטעם פיות הצרים שבשערות אלו, שאינם משפיעים חסדים, ובהיות שאין אור החכמה יכול להתלבש בפנימיות הכלים זולת ע"י מלבוש דחסדים, ע"כ נבחנים כמו שחסרים חכמה ג"כ. ולפיכך הנימין מכסים על אור הפנים דא"א, שלא יהיה נשפע ממנו לתחתונים, כי המלכות דאלו הנימין עושים הכיסוי הזו כמבואר. ולפיכך נקראים הנימין בשם ווין בסוד ווי העמודים, משום שהם בחינת ו"ק בלי ג"ר, המכונה תמיד בשם ווין, ומהם מקבל ז"א מטרם שהוא במוחין דגדלות, שהוא מטרם שיהיה בן ט' שנים ויום א'.
וזה אמרו באות קפ"א "ב' פאות בב' צדדי הראש, נמצאו ב' שמות אלקים, אמנם צריך שתדע כי להיותם במקום גבוה וכו'
אי אפשר שיהיו ממש שמות אלקים, אמנם הם ב' שמות של מצפ"ץ" דהיינו כמבואר שהם בחינת המלכות הסותמת את הארת חכמה, שלא יושפעו אל הכלים הפנימים, וע"כ ה"ס אלקים המורה על קטנות. אלא בבחינת א"א, נקרא בשם מצפ"ץ, שהוא הוי"ה בחילוף א"ת ב"ש: שי' מתחלף על מ', וה' מתחלף על צ' וו' על פ', וה"ת על צ'. שזה מורה בחינת עביות הנמשכת מאורות עצמם, ולא משום דין שבהם. כנ"ל.
וזה אמרו (באות קפ"ג) "וז"ס ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי וכו', כי אין בחינת נוקבא גלויה בו' " כי צמצום ההארה אינה מחמת דין שנקרא אלקים, אלא מטעם שהמסך והמלכות זו, אינה במקומה, להיותה במקום פאתי הראש, שבערך הקומה הכללית דשערות, הוא בחינת נקודת החזה,
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שפה
קפה) ביאור הענין, כי אלו הב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, שבשתי הפאות, משם יונקים זו"ן, שמש וירח, והם שוין בהשואה א' בב' פאתי הראש, ושניהם שמות של מצפ"ץ, ואינם זה הויה וזה אלהים, כי זהו בחי' מאור גדול ומאור קטן, אמנם שרש זו"ן בהיותם פה באלו הב' פיאות, כי מכאן שרשם מחו"ג דמוחא דא"א, הם שוין, מאורות הגדולים, ושניהם בחי' הויות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, ואין ביניהם הפרש, זולתי שזה מימין וזה משמאל, כנודע, כי נוקבא משמאלא. גם להלן למטה יש טעם אחר.
אור פנימי
כי ב' הויות דע"ב ס"ג דנימין הם בחינת גו"ע, שהם חב"ד חג"ת עד החזה, ונמצא פאתי הראש שהם המלכות במקום חג"ת, ובחי' חזה. וע"כ היא סותמת שם האורות כנ"ל. אלא בעת הזווג אז יורד המסך הזה למקום ד' תיקוני תתאין דדיקנא, ואז מתפתחים השערות רישא ונעשים ליודין, וההארת חכמה מושפעת אל הדיקנא, כמ"ש להלן. הרי שאין הצמצום כאן משום איזה דין אלא משום שהמסך אינו במקומו, שזה נבחן שהצמצום בא מכח האורות עצמם, ולא משום דין. וז"ס אין אלקים עמדי כמ"ש הרב.
וזה אמרו (באות קפ"ד) "וזו"ן הם יונקים ונשפעים מאלו ב' הפאות, הז"א חסדים מהימנית, ונוקבא מהשמאלית גבורות, וז"ס ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, שהם מצפ"ץ מצפ"ץ וכו', ואין ביניהם הפרש זולתי שזה בימין וזה משמאל" כי להיות אז הנימין בבחינת ווין כנ"ל, ע"כ הם נחשבים לבחינת זו"ן, שאין בהם בחינת י"ה, ונמצא הפאה הימנית שהיא מלכות דהוי"ה דע"ב, שהיא בחינת מלכות דז"א, וכן מלכות דהוי"ה דס"ג, שהיא בחינת מלכות דנוקבא, כמ"ש הרב שהשמאל הוא בחינת נוקבא. אמנם כיון שאין החסרון ג"ר שלהם בא מחמת דין או צמצום על חכמה, להיותם בחינת א"א שהוא בקומת ע"ב, ואין ה"ת בעינים שלו כנ"ל אלא שכל חסרון שבהם הוא מחמת המסך דמלכות שאינו
עומד במקומו המותאם, שהוא בד"ת דדיקנא, כנ"ל, ע"כ השמאל הוא חשוב ממש כמו הימין, כי השמאל אינו צריך לימין שימתיק אותו, כי כבר הוא ממותק מכח עצמו. ולכן הם שניהם שוים כאן. אע"פ שהם בחינת קטנות, כמבואר.
ותדע שמכאן מקבלים זו"ן גם בחינת מוחין דעיבור ב' דקטנות, הנבחן להשלמת כלים, שהם בחינת ג"ר דרוח הנקרא מוחין דו"ק, שהם שמות אלקים במילואיהם, אשר מוח חכמה דז"א הוא אלקים במילוי יודין, ושם נוהג ענין ע"ב בחסד ורי"ו בגבורה וכ"ו בת"ת שבגי' שד"י, שה"ס שד"י הרפה. כי עדיין אינו מוכשר לזווג דגדלות, עד שאלו המוחין יורדים מבחינת חג"ת שלו אל נה"י שלו, וכשהם יורדים לנה"י נעשו בבחי' שד"י בדגש, ואז באים מוחין דגדלות אל חב"ד חג"ת דז"א, כמ"ש בחלק י"ב (אות ר"צ רצ"א ובאו"פ ד"ה ג"פ ע"ש בכל ההמשך) כי כל זה שביאר הרב אצל ז"א נמשך מכאן, כי בעת שרק הנימין משפיעים אל המוחין דז"א, מסוד ב' פאות דמצפ"ץ, הנה אז אע"פ שמצד הכלים הוא בתכלית השלימות, כי אין כאן שום דין, בסוד ואין אלקים עמדי, מ"מ אצל ז"א נחשב עוד למוחין דאלקים, משום שעוד אין גילוי למוחין דהויות עד שירד המסך מבחינת המלכיות דנימין לנה"י דדיקנא, שאז נעשין הנימין בבחינת יודין, ובחינת המוחין דווין שהיה בהם מקודם יורדים אל הדיקנא ואז מתגלה
א' שפו חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א
קפו) והנה מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא, שהם י"ג מכילן דרחמי, שהתחלתן מן אל רחום כו', כנ"ל. ולכן נזכר שני הויות ה' ה' קודם אל רחום כו', כי ב' ההויות ההם, הם ב' שמות מצפ"ץ מצפ"ץ, שהם ה' ה' בא"ת ב"ש כנ"ל, ומהם נמשכו י"ג מכילן דרחמי, שהם אל רחום כו' ומהם נשפעים. וז"ס ה' ה' אל רחום כו' והבן זה.
קפז) והנה טעם התחלף שני שמות אלו של אלהים ונעשים מצפ"ץ מצפ"ץ, כבר התחלנו לבארו לעיל. וזה עניינו בשלימות, דע, כי הנה ח' אורחין חוורין הם נמשכין מרישא דרך צדדי הפנים, כנ"ל, והם ב' הויות, ואותם ב' הויות מאירות בב' פיאות האלו, ובפרט כשמסתלקות אל הצדדין כנ"ל, ואז אע"פ שהפיאות הם אלהים, נעשות הויו"ת כמו החוורתי אלא שמתחלפות במצפ"ץ מצפ"ץ, ולא הויות ממש, להיותם הם מבחי' אלהים כנזכר לעיל.
אור פנימי
ההויות דע"ב ס"ג בשערות רישא. ואז מגיע לז"א דרך הדיקנא ודרך או"א, המוחין דגדלות שלו שהם ג"כ מוחין דהויות.
קפו) מאלו השני פאות שהם מצפ"ץ מצפ"ץ, משם נמשכים י"ג תיקוני דיקנא וכו' ומהם נשפעים: כמבואר בדיבור הסמוך, שבחינת המוחין דקטנות שהיו מקודם בב' הויות דנימין שבימין ושמאל דשערות רישא דא"א, הרי הם יורדים משם בעת הזווג אל י"ג תיקוני דוקנא, דהיינו הווין שהיו בנימין ההם. ואז מתגלה החיורתי תוך הנימין ההם ונעשו ליודין, והם מתחברים לקומה אחת, של גו"ע ואח"פ, ע"ד שא"א ועתיק, וכן או"א וישסו"ת מתחברים לפרצוף אחד, וההארת חכמה מתגלה בדיקנא, והבן היטב, כי אין הכונה בזה שאומר שהווין יורדין לדיקנא, שהם נעשים בבחינת קטנות, אלא ע"ד שאומר בכל ביאת נה"י חדשים שמוחין דחב"ד באים לחג"ת, ובחינת אור הרוח שהיה בחג"ת, יורד לנה"י, ואור הנפש שהיה בנה"י יורד לנה"י חדשים, אמנם כל
הפרצוף נעשה לפרצוף דמוחין דהויות וגדלות וזכור זה.
קפז) ח' אורחין חיורין הם נמשכין מרישא דרך צדרי הפנים והם ב' הויות מאירות בב' פאות האלו: כמ"ש בדיבור הסמוך, שבעת הזווג כשא"א ורדל"א נעשים לראש אחד אז עולים שערות הדיקנא ומתחברים עם שערות רישא לקומה אחת, ואז מקבלים ממקיף חוזר, ונמצא עתה שחיורתי ושערות רישא נעשים לבחי' אחת ממש, ונבחן שהחיורתי משפיע אל הנימין ונעשו ליודין, והווין יורדים לי"ג תקוני דיקנא, כנ"ל. ומ"ש שהפאות נשארים בבחינת מצפ"ץ, הכונה היא לאחר הזווג הזה, כי אז חוזרים לבחינתם הקבועה, שהם בחינת ווין, וחוזרים הפאות לבחינת מצפ"ץ. כמ"ש במקומות אחרים.
קפח) מוחא לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, רק חד לחוד והאי מוחא ה"ס חכמה דא"א ונקרא מו"ס: אין מכאן סתירה על מ"ש לעיל שיש ג' מוחין חב"ד במו"ס. כי אלו ג' מוחין דחב"ד שבמו"ס. הוא מבחינת
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שפז
* קפח) ועתה נבאר מציאות דיקנא דא"א מה הוא, הנה נודע, כי א"א מלביש לעתיק כנ"ל, וכבר ביארנו כי בא"א יש גלגלתא, והוא סוד הכתר דא"א, ובגווה חד מוחא לחוד דלא אתפליג לג' מוחין, כמו בז"א, רק חד לחוד. והאי מוחא הוא סוד חכמה דא"א, ונקרא מ"ס.
אור פנימי
ג' רישין שהם כלולים זה בזה, כמ"ש הרב לעיל (אות מ"ז) כי על כן יש בכל אחד מהם ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה, שהם שורש התיקון של םל"צ דצל"ם, כנ"ל באורך, אשר ם' דצל"ם נקרא הוי"ה דע"ב וחכמה, ול' דצל"ם נקרא הוי"ה דס"ג ובינה, וצ' דצל"ם נקרא הוי"ה דמ"ה ודעת. ומבחינה זו נבחן המו"ס שהוא כלול מג' מוחין חב"ד. ואלו ג' מוחין חב"ד נבחנים שהם זה למטה מזה, ם' למעלה. ואחריה ל' שהיא בינה, ואחריה צ' שהיא דעת. ע"ד שנתבאר לעיל.
אמנם התחלקות המוחין לחב"ד, היא בחינת הזווג דחכמה ובינה, ע"י הדעת המכריע ביניהם, ומוציא הארת חכמה לחוץ, והדעת מקבל הארת חכמה לחסדים שלו, שאז מתפשט ממעלה למטה וממלא לאדרין ואכסדראין דגופא. כנ"ל. ועל בחינה זו דחב"ד אומר הרב, דמוחא דא"א לא אתפליג לג' מוחין. והוא מטעם כי האי קרומא דאתחפיא על מו"ס לא נפסק משם לעלמין, כלומר אפילו בעת הזווג והארת ע"ב ס"ג העליונים, המבטלת ובוקעת לכל הפרסאות אינה מבטלת ואינה בוקעת להאי קרומא דמו"ס, ואין אור החכמה מושפע ממנו לתחתונים, וכל בחינת החכמה שיש באצילות, הוא מבחינת חכמה דאו"א, שבהם מזדווגים חו"ב ע"י הדעת העולה ממטה למעלה, ומוציא הארת חכמה לבינה. שזווג הזה אינו נוהג במו"ס, שהוא אינו מזדווג עם הבינה שלו להאיר בה הארת חכמה, אלא שהוציא אותה לבר מראש. כנודע כי קרומא דיליה אינו נפסק. כמבואר.
ובשעת הזווג, שג' רישין דא"א נכללים ברדל"א, ונעשים לדעת דרדל"א כנ"ל, ומתגלה אור החכמה בג' רישין להשפיע לתחתונים, הנה גם אז נתבאר לעיל, שאין הדעת הזה מאיר אלא רק במוחא דאוירא שה"ס ל' דצל"ם ובחינת בינה, כנ"ל. אבל בם' דצל"ם, שהיא גלגלתא ובחינת ם', אין אור החכמה מתגלה שם, להיותה מתוקן בסוד עזקא דכיא. וע"ד זה גם מו"ס עצמו כלול מחב"ד אלו, שהם מכלל ג' הראשים ונמצא גם הוא מקבל בחינת חכמה רק לבחינת בינה שלו, שהיא בחינת ס"ג ומוחא דאוירא הכלול בו, כנ"ל ומבחינת בינה זו הכלולה בו, הוא משפיע הארת חכמה לי"ג תיקוני דיקנא. אבל מבחינת חכמה שבו, שהיא בחינת ם' דצל"ם שבו, אינו משפיע כלום, כי מבחינה זו נקרא גם המו"ס עזקא דכיא, כנ"ל בדברי הרב. הרי שבחינת חכמה דמו"ס אינה נפתחת לעולם, ואפילו בשעת הזווג. וז"ש הרב, דלא אתפליג לג' מוחין, כי חכמה שבו אינה מזדווגת עם בינה ואינה משפיע אליה. כמבואר.
וזה אמרו (באות קפ"ט) "אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר פרצופים כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין בגלגלתא שלו" דהיינו כמבואר, שחכמה שבמו"ס נתקנה בבחי' עזקא דכיא, ואינו מזדווג עם הבינה, כי הקרומא דיליה לא פסיק כמו באו"א וזו"ן. ולפיכך יצאה בינה לגמרי מראש שהוא חכמה.
אמנם חכמה דאו"א, היא מאירה
* ע"ח ח"א שער א"א פרק ח'.
א' שפח חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
קפט) אמנם שינוי זה יש בא"א יותר מבשאר פרצופים, כי בגלגלתא שלו יש כתר וחכמה, אבל בינה ודעת אין בגלגלתא שלו, ואמנם בינה דא"א הוא סוד הגרון דא"א, ותמן נחתת ולא קיימא ברישא. ומכאן תבין איך בינה נקרא גרון, ונקרא כתר, ונקרא שופר, כי הלא הגרון דא"א נעשה כתר לאו"א.
קצ) נמצא כי ג"ר דא"א יתבי דא על דא: כתר, ותחתיו חכמה, ותחתיו בינה. ואינם בסוד קוין: כתר למעלה, וחו"ב למטה מב' צדדי הכתר, ועיקר התיקון הזה, הוא להיות קוין, כנ"ל בכמה מקומות.
אור פנימי
באצילות וקרומא שלה פסיק. והוא, כי חכמה דאו"א, אינה בחינת חכמה ממש כמו ראש דא"א, אלא שהיא חכמה המקובלת ממוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה דחכמה ולא חכמה ממש, כי היא בחינת הוי"ה דע"ב. כנ"ל. וזכור זה.
קצ) ג"ר דא"א יתבי דא על דא, כתר ותחתיו חכמה ותחתיו בינה, ואינם בסוד קוין: ולכאורה זה סותר למ"ש לעיל, דכיון שגלגלתא ומו"ס מלבישים לחסד וגבורה דעתיק, ע"כ הם נפקין כחדא כמו או"א הנמשך מהם. שכתרא ומו"ס הם זה כנגד זה, ולא זה תחת זה. עש"ה. אמנם ענין כחדא נפקין וקומתם שוה הנאמר אפילו באו"א, אין הפירוש שקומתם שוה ממש זה לזה, כי נודע שכתר דאבא גבוה מקומת אמא, ואין אמא מגעת לכתר של אבא, כמ"ש הרב להלן, וא"כ איך הם בקומה שוה. אלא הפירוש הוא בעיקר שהם נפקין כחדא, כלומר, שאינם נאצלים זה מזה, אלא ששניהם נאצלים בבת אחת בהעליון מהם, כי הם בחינת ב' הרשימות דזכר ונקבה העולים תמיד ביחר לפה העליון ונכללים, שם בזווג דעליון, שהזכר הוא בחינת רשימו דהתלבשות, והנקבה היא בחינת הרשימו דעביות, כמ"ש לעיל בדברי הרב בתחילת חלק ה', אצל זכר ונקבה דע"ב דא"ק שה"ס י"ה דכלי דכתר, עש"ה.
ומבחי' זו נבחנים הגלגלתא ומו"ס שהם ג"כ כחדא נפקין מפה דראש דעתיק, ואינם נאצלים זה מזה, וע"כ הם מלבישים לחסד וגבורה דעתיק בקומה שוה. אמנם ודאי הגלגלתא גבוה ממו"ס, וכן אבא גבוה מאמא אע"פ שיוצאים שניהם מקומה אחת דבינה דמ"ה. אמנם מ"ש הרב כאן שהם בחינת קו אחד זה למטה מזה, זה ענין אחר לגמרי, והוא כמ"ש לעיל שאין חכמה ובינה עומדים בראש דא"א בימין ושמאל כמו באו"א וזו"ן כי בינה אינה נחשבת לנוקבא דמו"ס שיאיר לה מאור חחכמה שבו, משום שחכמה שבו נתקנה בסוד עזקא רבה וע"כ הבינה יצאה מהראש, ואין בראש אלא קו אחד זה למטה מזה. וכן מבחינה זו, נבחן גם הגלגלתא בסוד עזקא דכיא ובחינת ם' דצל"ם, ואינו משפיע מהוי"ה דע"ב שלו אל המו"ס, כנ"ל, וע"כ הוא למעלה ממו"ס כי אינו בא עמה בזווג, והוא ג"כ בבחינת קו אחד. אמנם מבחינת הוי"ה דס"ג, שהוא ל' דצל"ם, הם משפיעים זה לזה, ומבחינה זו אינם נחשבים לקו אחד, אלא גלגלתא ומו"ס הם זכר ונקבה, ודעת דרדל"א אחזי נהוריה ביניהם, כנ"ל בדברי הרב. וזכור ההבחן הזה בין החכמה המושפעת ע"י אוירא, הנחשבת רק לבינה דחכמה, שאינה בחינת ראש דא"א עצמו. ובין חכמה דע"ב שהיא חכמה דא"א עצמו. וכשהמדובר היא מבחינת
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שפט
קצא) וטעם שינוי זה דא"א היה, כי כבר הודעתיך סוד המלכים שמתו הם סוד הנקודות, ואחר כך נתקנו, ואמנם ברישא דעתיק לא היה בו שום בחינת מלכים שמתו כמבואר אצלינו, אך מאריך אנפין ולמטה היה בו בירור ז' מלכים, לכן א"א המלביש ומקבל אור דע"י עצמו, לא היה כח אל הבינה שבו לקבל אורו, ולכן ירדה בגרון, כי ממקום רחוק תוכל לקבל הארה.
קצב) והטעם לפי שבינה דינין מתערין מינה לכן אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה, לכן החכמה נשארה במקומה, והבינה ירדה בגרון ואמנם בשאר פרצופים, כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א, ויש בה יכולת להשיגו ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק.
אור פנימי
חכמה דא"א עצמו, נבחנים לקו אחד, ונבחן שאין שום השפעה ממנו באצילות וכדומה מן הלשונות. אמנם כשהמדובר הוא מבחינת החכמה המאירה באוירא, שהיא בחינת בינה דחכמה כנ"ל, נמצא להיפך ממש, שאין שום הארה באצילות אלא משם. וזכור.
קצב) אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' או"א וזו"ן כולם מקבלים אור עתיק ע"י לבוש: כמבואר לעיל, כי זה התיקון של מל"צ דצל"ם מתחיל בנה"י דעתיק, המלובשים במוחין דא"א, שבסוד הגבהת ירכין למעלה מיסוד, תיקן ג"ר דע"ב דא"א בסוד ם' דצל"ם, שע"י תיקון זה, נגנזו או"א הפנימים, כנ"ל באורך. אבל בחכמה דעתיק עצמו אין שום כיסוי, ושמה מגולים ג"ר דחכמה בלי שום כיסוי של הם' דצל"ם. ולפיכך א"א שהוא בחינת אח"פ דעתיק, הנה בעת הזווג, הוא נכלל עם עתיק לראש אחד, כנודע, ונמצא שמאירים בו ג"ר דחכמה שבעתיק, מתוך התכללות הזו עם ראש דעתיק. אלא הוא אינו משפיע מאור הגדול הזה לתחתונים, כי בו נתקן תיקון דם' דצל"ם בסוד עזקא דכיא, שלא ישפיע כי אם חסדים מכוסים,
מבחינת הוי"ה דע"ב, כנ"ל. וכן בחינת הוי"ה דע"ב שבמו"ס נתקנה ג"כ בבחינת ם' דצל"ם, כנ"ל, וכל השפעה של אור חכמה, הוא רק מבחינת הוי"ה דס"ג שבכל ראש מג' רישין דא"א, שהוא בחינת מוחא דאוירא ובינה, כנ"ל.
וזה אמרו "הבינה אין בה כח לקבל החלק של אור דעתיק כמו החכמה וכו' והבינה ירדה בגרון", כמבואר, כי החכמה שקבלה חלקה מאור הגדול של הראש דעתיק, נתקנה בסוד עזקא רבה שלא להשפיע אל הבינה, וע"כ בינה יצאה מראש דא"א, ואינה נכללת עם הראש דעתיק כמו חכמה דא"א. ומה שבינה מקבלת ע"י מוחא דאוירא אינה נחשב לראש דא"א. שהוא חכמה בעיקר ואוירא היא בינה דחכמה.
וזה אמרו "ואמנם בשאר הפרצופין כגון או"א וזו"ן, כולם מקבלים אור דעתיק ע"י לבוש א"א ויש בה יכולת להשיגו ואין צורך להבינה שלהם לירד ולהתרחק" דהיינו כנ"ל, כי או"א הם מקבלים ע"י תיקון הצל"ם דא"א, ששמה כבר נגנזה החכמה, וכל הארת חכמה הוא ע"י ל' דצל"ם, שהיא בינה דחכמה, אשר גם היא מלובשת בלבוש של ם' דצל"ם, שהיא שורשה. ובינה יכולה
א' שצ חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
קצג) ואמנם אחר שירדה הבינה בגרון, ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א עצמם, והיה רוחניות אליהם, ואין לו מקום מקובץ, כי אם בין תרין כתפוי דא"א הוא עומד, כנזכר במקום אחר.
קצד) ונחזור לענין, כי ברישא דא"א יש כתר וחכמה לבד, והנה כל זה הוא בבחי' הכללות, אבל כבר ידעת. כי כל מדה ומדה מנהון כלולה מי', וא"כ כתר וחכמה יש בכ"א י"ס. והנה כל שיעור הראש שהוא עד המצח, שהוא מקום השערות, שם יש כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכן למטה מן המצח עד הגרון ששם הבינה, יש ג"כ כללות י"ס מן הכתר וי"ס מן חכמה, וכל זה בבחי' פנימיות.
אור פנימי
לקבל להארת הכמה זו, להיותה בחינת מוחא דאוירא, וע"כ יכולה הבינה להיות בזווג עם חכמה בראש דאו"א ובזו"ן.
ומ"ש (באות קצ"א) "שברישא דעתיק לא היו בו בחינת מלכים שמתו, הוא משום דעתיק לקח רק בחינת ג"ע דג"ר דנקודים, ואין ברישא דעתיק מבחינת אח"פ של הג"ר שנתעלו שם בעת גדלות, ואותם אח"פ שהעלה בעת הגדלות להשלמת הע"ס שלו, באו מבחינת הבטול שהיה בנקודים, ולא מבחינת השבירה, ומשום שהוא בחינת ראש שהמסך שלו משמש ממטה למעלה, אין בחינת הביטול הזה נחשב לשום מיעוט אצלו בראש, אלא בגופא דיליה המלובש בא"א. אמנם א"א, אשר אפילו בחינת הקטנות שלו, דהיינו גו"ע שלו, באו ג"כ מבחינת הביטול דנקודים, דהיינו בחינת נה"י דכתר שנתבטלו, ומכ"ש הגדלות שלו. ומה גם שגוף דעתיק מלובש בו ששם יש ג"כ בחינת ז"ת דכתרים דב"ן שהם מבחינת ממעלה למטה, אשר כל הבחינות שממעלה למטה נשברו פנים ואחור, כמ"ש בחלק ז', כי רק בחי' הראשים דנקודים לא היה בהם שבירה אלא ביטול לבד, ונשארו עכ"פ באצילות אבל כל המדרגות שממעלה למטה שיצא בנקודים, החל מהדעת עד המלכות, כולם נשברו פו"א וירדו לבי"ע. וע"ז תבין,
אשר בחינת הגופות דעתיק וא"א ואו"א, דהיינו בחינת הממעלה למטה שלהם, כולם נבררו מבי"ע, כי לא היה להם מנקודים רק בחינת ראשים בלבד, כמבואר. והנך מוצא רק הראש דעתיק שאין בו מבירורי בי"ע, אבל מבחינת הגוף שלו ולמטה, הכולל כל פרצופי אצילות, יש בהם מבירורי המלכים דבי"ע שנשברו ומתו, כי כל בחינת ממעלה למטה אינם באים אלא מן הז"ת דנקודים.
קצג) אחר שירדה הבינה בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א וכו' ואין לו מקום מקובץ כי אם בין תרין כתפין דא"א הוא עומד: כבר נהבאר בחלק ה', כי שורש הדעת הוא בחי' החסד שבבינה, כי בינה עצמה היא עצמות חכמה, ואור החסדים שממשיכה נחשב בה לבחי' בן ומ"ן, כמ"ש שם הרב. ע"ש. אמנם הכונה היא על בחי' ז"ת דחסר שנשאר בה, ולא על ג"ר, כי ג"ר הן בחינתה עצמה. עש"ה.
וע"כ נבחן החסד שבה הנ"ל לבחי' מ"ן, משום שחסד הזה הוא שורש ז"א, שהוא צריך להארת חכמה, וע"כ הוא מעורר אותה להפסיק האחורים שלה ולהזדווג עם החכמה פב"פ, כדי להאיר אותו בהארת חכמה. וע"כ המ"ן הזה נקרא בשם דעת, כי על ידו מזדווג
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שצא
קצה) והנה ג"כ בבחי' או"מ, יש י' מקיפים מן הכתר וי' מקיפין מן החכמה בראש וכן יוד מקיפין מהכתר ויוד מקיפין מהחכמה יש ממקום המצח עד הגרון, ועתה אין אנו עסוקין במקיפי הראש, ונדבר במקיפי הפנים.
קצו) הנה סרד י"ג ת"ד, הם סוד מקיפי פנים, ע"ד שנבאר בע"ה. והענין כי אמת הוא שבבחי' או"פ יש י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמה, אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפים מכתר וחכמה לבדם, כי השאר אינן יכולין להתגלות.
אור פנימי
הבינה עם החכמה. והזווג נקרא ידיעה. כנודע.
והנה נתבאר לעיל בסמוך, שחכמה סתימאה דא"א, אינו מזדווג עם הבינה שלו לעולם, כי קרומא דאתחפיא עליה לא פסיק לעלמין, ע"ש. כי משום זה נחשבת הבינה שיצאה לבד מראש דא"א. ולפיכך נחשב גם הדעת שיצא מראש דא"א יחד עם הבינה, ונעשה בקביעות לבחינת ו"ק, ולבחינת אחורים, הנקרא כתפין דא"א, כי אחורים, פירושו, שאינה בא בבחינת הזווג הממשיך אורות דפנים, והוא שקט בלי פעולה. וזה שאומר שאין לו מקום קבוץ בראש דא"א, כי בחינת הזווג הנעשה על המ"ן הזה נקרא מקום קבוץ, כי מחמת שהוא גורם הזווג דחו"ב הנה מתקבצים בו עצמו ג"כ חו"ב ודעת יחד, ונעשה לבחינת ראש ממש. אע"פ שהוא חסדים ובחינת ו"ק, מ"מ מתוך שמושו לחו"ב דראש, הוא נמשך ג"כ לשם, כנ"ל. אמנם בא"א שאין לדעת פעולה זו לזווג חו"ב, ע"כ יורד לבחינת ו"ק ולבחינת אחורים, כי נתבטל פעולתו.
ותדע, שתמורת הדעת הזה שירד לו"ק דא"א ונתבטל פעולתו, יש לו לא"א תמורתו בחינת דעת בסוד הדיקנא שלו והגם שאף הדיקנא עומדת מצד הקביעות שבה בבחי' ו"ק, כי המסך שבשערות דרישא הוציא אותה לחוץ מראש בבחינת אח"פ היוצאים
ממדרגת ראש, אמנם בעת הזווג עולים י"ג תיקוני דיקנא, ונכללים בבחינת ראש ביחד עם השערות רישא, כי בחינת המסך דפאתי הראש יורד לסיום הדיקנא, ונעשו שניהם לע"ס דראש אחד. ואז נעשו השערות דיקנא למ"ן, הממשיכים זווג דחו"ב עלאין דעתיק, בסוד דעת דרדל"א, כי גם ג' הרישין נתחברו לרדל"א, כנ"ל, הרי שהשערות דיקנא נעשו לדעת דא"א הממשיכים לו הזווג דחו"ב.
אלא ההפרש הוא בין דעת דכלים פנימים דא"א שירד לגופא בקביעות, ובין הדעת דכללות הדיקנא, הוא, כי אם הדעת דכלים פנימים היה עולה לזווג החו"ב דא"א, היה מזווג בחי' ע"ב דמו"ס גופיה, שזה אי אפשר לו כנ"ל, וע"כ אינו יכול לעלות לראש, אמנם הדיקנא מתוקנת מהוי"ה דס"ג שבמו"ס, באופן, אע"פ שהיא עולה לזווג החו"ב, אינו מזדווגת רק בחינת בינה דחכמה עם הבינה, שהיא בחי' ל' דצל"ם, ולא ע"ב דמו"ס, וע"כ יכולה לעלות לראש, באופן שכל הזווגים דחו"ב שבראש דא"א, אינם באים מן הדעת דכלים הפנימים, אלא מן הדעת דשערות דיקנא, כמבואר.
קצו) אמת הוא שבבחינת או"פ יש י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמה אך בסוד מקיף לא יש רק י"ג מקיפין מכתר וחכמה לבדם כי השאר אתם יכולים להתגלות: ההפרש
א' שצב חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
קצז) ואמנם עשר פנימים עומדין זה ע"ג זה, כסדרן, כתר חכמה בינה כו', עד המלכות האחרונה ומחזיקים שיעור המקום המחזיק וסובל לי"ג אורות מקיפין, ושיעורם שוה. וז"ס שערות הדיקנא שיוצאין האורות ררך נקבי השערות ומאירים בסוד מקיפים.
קצח) ואמנם יש חילוק א' בין פנימים למקיפים, והוא, כי י"ס הפנימיות דכתר הם זעג"ז, וכן י"ס של פנימיות החכמה הם ג"כ כסדרן זעג"ז, אמנם המקיפים הם להיפך. כי הם מתחילין ממטה למעלה, מלכות בראש כל י"ג ת"ד, והכתר בסופם. וכן הי"ס מקיפין של חכמה הם ע"ז הדרך ג"כ, ולא די בזה, אלא שג"כ כל הספירות מקיפים של חכמה, הם עליונים מכל י"ס מקיפים של הכתר.
אור פנימי
מאו"פ לאו"מ שבשערות דיקנא הוא, כי בקביעות נבחנת רק לאו"מ, כלומר שהאורות אינם מתלבשים בה אלא מאירים מרחוק. אמנם בעת הזווג, שהדיקנא מתחברת אל הראש שלה, דהיינו לשערות רישא, ונעשית לבחי' דעת ומ"ן המזווג לחו"ב דכללות רדל"א וא"א, הנה אז מתלבשים בה האו"מ, ונעשים לפנימים. כנ"ל.
ולפיכך בעת הזווג שהדיקנא משלמת האח"פ לשערות רישא, הרי יש בה ע"ס שלימות מגלגלתא ומוחא סתימאה כמו הראש דא"א, ואין ביניהם הפרש, אלא שהראש דא"א הוא כלים פנימים, ואלו הם כלים חיצונים בבחינת שערות, אמנם לאחר הזווג, שוב עולה המסך לפאתי הראש, ומוציא השערות דיקנא לחוץ מן הראש, כי נעשים אז לבחינת ממעלה למטה, כי המסך שבפאתי הראש עושה אותם לבחינת גוף. כבודע.
ותדע, שהמסך העומד בפאתי הראש, המוציא הדיקנא לחוץ, בבחינת אח"פ היוצאים מן הראש, הוא מכוון כנגד הקרומא דאוירא, המוציא למו"ס לחוץ מראש דגלגלתא, וגלגלתא עצמה נתקנה בסוד ם' דצל"ם, כנ"ל. כי זה הכלל, שהפנימים והמקיפים שוים זה לזה, ואין ביניהם הפרש אלא שזה פנימי וזה מקיף. כמ"ש הרב,
וכבר ידעת שהשערות הם קומה שלימה דע"ב המגולה, שלא יכלה להתלבש תוך הכלים פנימים דג' ראשים, מחמת התיקון דם' דצל"ם בגלגלתא, וע"כ יצא כל האור הזה לחוץ בבחינת מקיף חוזר, ובחינת האו"ח המלביש לקומה זו, נעשו ג"כ למותרי מוחא, והם יצאו ג"כ לחוץ, ונעשו בבחינת שערות רישא ודיקנא שהם גו"ע ואח"פ. ולפיכך כמו שכלים הפנימים דא"א, נחלקו לג' רישין: גלגלתא אוירא, ומו"ס. כן הקומה דשערות, נחלקה לג' רישין אלו, בסור ג' הויות: ע"ב, ס"ג, מ"ה. וכמו שהקרומא דאוירא אתחפיא על מו"ס והוציאה אותו לחוץ מראש דגלגלתא, כן המסך דפאתי הראש, שהוא למטה מב' הויות ע"ב ס"ג שברישא, הוציא את השערות דיקנא, לחוץ מראש דקומת השערות ונעשו בערכו לבחינת אח"פ דגופא, כלומר, שהמסך שולט עליהם ואינם יכולים לקבל מגו"ע דשערות שנשארו ברישא. ונעשו לבחינת ו"ק.
והנה בענין יציאה זו מן הראש, יש חילוק בין הגלגלתא, שהוא הראש הא'. ובין האוירא שהוא הראש הב'. כי מגלגלתא שהוא הוי"ה דע"ב יצא מו"ס לגמרי ממנה, כי הקרומא מפסיק ביניהם, והיא עצמה נתקנה בם' סתומה ואינה
חלק י"ג עץ חיים רישא ודיקנא דא"א א' שצג
קצט), נמצא, כי האחרונה שבכולם, שהוא מלכות דחכמה, עומדת למעלה מכולם, והגבוה ומעולה שבכולם, שהוא כתר שבכתר, עומד למטה מכולם, והטעם כי להיותו אור מגולה מקיף, לא היה כח בתחתונים לסבלו, ולכן אורות העליונים לא נתגלו רק למטה ממדרגתן.
אור פנימי
באה לעולם בזווג עם מו"ס מבחינת הוי"ה דע"ב שבה. וע"ד זה פרצוף השערות דיקנא יצא לגמרי מבחינת גלגלתא דשערות רישא, ולא נשאר בה אלא ו"ק גמורים מבחינת גלגלתא, דהיינו גופא, מחסד ולמטה כנ"ל. אמנם מבחינת הראש הב' שהיא מוחא דאוירא, שהיא בחינת בינה, אשר היא עצמה נכללת ג"כ מכל ג' הראשים, כנ"ל, ויש בה ג"כ בחינת גלגלתא, שהיא הוי"ה דע"ב, הנה נבחן שמו"ס לא יצא לגמרי מראש הזה, כי יצא רק מבחינת גלגלתא הכלול בה, אבל מבחינתה עצמה שהיא בחי' בינה, לא יצא ממנה, כי כל בחינת הקרומא, מפריש המו"ס רק מבחינת ג"ר דחכמה שהיא ע"ב, אבל לא מבחינת בינה דחכמה שהיא ס"ג דע"ב, שהיא מוחא דאוירא, כי ע"כ הוא ראוי ג"כ לקבל ממנה חכמה, כנ"ל. ועד"ז גם בחינת הדיקנא, שיצאה מבחי' הגלגלתא ואוירא דשערות רישא, מחמת המסך שבפאתי הראש, נבחן ג"כ, שלא יצאה אלא מבחינת הע"ב שבאוירא, אבל מבחי' עצמה, שהיא בינה דחכמה, לא נתמעטה, וע"כ יש לה גם עתה בחינת הבינה של החכמה. אמנם מגלגלתא נתמעטה לגמרי ואין לה אלא ו"ק.
הרי שאחר הזוג, שעלה שוב המסך לפאתי הראש, הוציא הדיקנא לחוץ ושוב נעשית לבחינת מקיפים, אין בה אז מן הגלגלתא אלא בחינת ו"ק גמורים, דהיינו מחסד ולמטה, אבל מבחינת חכמה דראש, יש לה מבינה ולמטה. כמבואר. הרי שלא נשאר יותר בשערות דיקנא מבחינת המקיפים רק י"ג ספירות, שהם ו"ס מכתר,
וח"ס מחכמה. והיא חסרה כל הג"ר דכתרא דא"א, וב' עליונות כתר וחכמה של המו"ס דא"א, דהיינו בחינת ג"ר דהכמה שבו, שהיא בחינת הוי"ה דע"ב שבו. ומלבד זה חסרה ג"כ המלכות דגלגלתא, כי היא עצמות המלכות דצמצום א', שהיא נגנזת ברדל"א. כנ"ל. אלא כיון שמסך דפה דרדל"א אינו מתחיל רק בקרומא דאוירא, נמצא הגלגלתא כמעט במעלה אחת עם רדל"א כי המסך שבפה דרדל"א, אינו מתחיל להגלות רק למטה מן הגלגלתא. ולפיכך בעת שהדיקנא הוא בבחינת מקיפים, דהיינו שהיא נמצאת מתחת המסך הזה, היא חסרה לגמרי ממלכות דגלגלתא. ונתבאר היטב, שאין בדיקנא יותר משש ספירות חג"ת נה"י דכתרא, ושמונה ספירות מבינה עד מלכות מן מו"ס. שהם י"ג ספידות. אבל הפנימים דדיקנא, שפירושו, בעת שעולה לראש והמסך דפאתי הראש, שהוא בחינת הקרומא דאוירא, יורד לסיום הדיקנא, ונעשית אחד עם השערות רישא, הנה אז יש לה כל י"ס דכתרא וכל י"ס דמו"ס. כי הקרומא כבר ממטה למעלה גם אצלה, ואינה ממעטת אותם.
וענין עמידת המקיפים שלא כסדרם כבר נתבאר לעיל, שהוא משום שבעת הזווג, נבחן העב יותר לגדול יותר, משא"כ שלא בעת הזווג, שנשארו ריקנים מאורותיהם, הרי העב יותר גרוע יותר, ונמצא מלכות שהיא זכה מכולם, עומדת מעל כולם. וכתר שהוא עב מכולם, עומד למטה מכולם. ומה שהם נבחנים לריקנים מאורותיהם, היינו רק מאותן הבחינות
א' שצד חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
ר) ולפיכך, כתר שבכתר, שהוא מדרגה עליונה יותר, נתגלה במדרגה היותר תחתונה שבכולם. וכן המלכות שבחכמה, שהיא היותר קטנה שבכולם, נגלית למעלה מכולם. כי יש כח בתחתונים לקבלה, וכיוצא בזה בשאר הספירות
רא) ומה שאני אומר, שכתר שבכתר נתגלה במדרגה התחתונה, לא דייקת למילתי, שהרי אינם רק י"ג ת"ד לבד, ואינם כ', אך הכוונה לומר כי המדרגה היותר עליונה שבכתר, שהוא נקרא ונקה, שהוא החסד, נתגלה במדרגה תחתונה כמ"ש בע"ה.
רב) גם דע, כי איף גדר המקומות כמו שנראה בעיניך לסדרם זעג"ז ממש, כי אין סדר המדרגות כפי היות המקום עליון או תחתון, כי הלא יש מקום למטה ונקרא עליון, ויש מקום למעלה ונקרא תחתון, כי הלא המקום שתחת הפה הוא יותר תחתון מכולם, ואמנם הוא מכלל המקומות העליונים, להיותו סמוך אל הפה, ומקבל האור וההבל היוצא משם, יותר מכמה מקומות העליונים להיותו סמוך לפה. וכן הסמוך לעינים, וכן הסמוך אל החוטם, כי גם מהם יוצא הארה.
רג) וא"ת, מקום שתחת הפה היה ראוי לקראו תיקון ראשון. אך דע, כי אין הדבר תלוי בזה, רק ראוי להעריך המקום עצמו, אם הוא עליון אם לאו, וקרוב למקום ההבל. ולפעמים יש מקומות עליונים שהם גבוהים ממקום ההבל, ודבר זה תלוי בהערכה, שהעריך המאציל יתברך, המקומות בסדר י"ג תיקוני דיקנא על דרך שנבאר.
* רד) ונבאר תחילה מקום אלו הי"ג תיקונין דדיקנא, כפי מ"ש באדרת נשא דף קל"א ע"א, ואחר כך נבאר מציאותם. הנה ב' פאתי הראש, הם בחינת המלכות העשירית די"ס דגולגלתא כמ"ש, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תיקוני דיקנא.
אור פנימי
החסרות להם עתה, אמנם מהבחינות שיש לה גם עתה, אינה נבחנת למקיפים, אלא לפנימים, והוא פשוט.
ר) ב' פאתי הראש, הם בחי' מלכות
העשירית די"ס דגלגלתא, ותחתיהם הם מתחילות תיקוני חכמה סתימאה שהם י"ג תי"ד: כבר נתבאר בדיבור הסמוך, שהמקיפין והפנימים שוים זה לזה, וכמו
* מבוא שערים ש"ג ח"ב אמצע פרק י"א.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא רא"א א' שצה
רה) ומתחילין מתחת כל בחינת הגולגלת מתחת לב' הפאות, שהם בב' צדעי המצח סמוכים אל האזנים, ולמטה מהם, דבוק בהם ממש,
אור פנימי
שקרומא דאוירא מוציא את מו"ס מחוץ לראש דגלגלתא, כן פאתי הראש, שהם בחינת המלכות דשערות רישא, הם מוציאים השערות דיקנא מחוץ למדרגת שערות רישא, כי שערות רישא הם למעלה ממסך שבמלכות שלהם ואין עביות המסך פועלת בהם, משא"כ השערות דיקנא שכבר נמצאים מתחת המסך, הזה, וכל אורוא שלהם הם מקבלים דרך המסך הזה דפאתי הראש, ע"כ הם נחשבים לבחינת גוף וו"ק, ולא יכלו לעלות ביחד עם השערות רישא ממטה למעלה על הגלגלתא, אלא שיצאו מפאתי הראש ולמטה על לחי התחתון, הנבדל מעצם הגלגלתא.
ולפי"ז תבין, איך שערות גלגלתא הם בחינת ב' רישין גלגלתא ואוירא, שהם מקרומא ולמעלה, ושערות דיקנא הם בחינת מו"ס, שהוא מקרומא ולמטה. וז"ש הרב, שי"ג תיקוני דיקנא הם תיקוני מו"ס.
רה) ממחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות והוא צרות הזקן ואינו רחב כמו למטה וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון: הנה הרב קיצר מאד בביאור הי"ג תיקוני דיקנא, בסדר מקום אחיזתן וצורתם, ולא הביא מהם אלא קיצור דקיצור מלשון הזוהר בספד"צ ואדרא רבה, וכפי הנראה, סמך עצמו על ביאורי הזוהר, שהמה גילוים לכל מעיין. ובאמת האריך הרחיב הזוהר עצמו לפרשם היטב לכל כרטיהם ודקדוקיהם, ולכן ראוי להביא אחר דברי הרב בכל תיקון ותיקוז, את סיום דברי הזהר השייכים לביאור אותו התקון גם לבארו היטב עם דברי הרב, דהקדמות המובאים בחלק שלפנינו.
וז"ל הזוהר נשא (דף קל"א ע"א.
ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ד) תיקונא קדמאה: מתתקן שערי מלעילא, ושארי מההוא תקונא דשער רישיה דסליק בתיקוני לעילא, מאודנוי, ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא, עד רישא דפומא. עכ"ל. אנו מוצאים כאן ג' דברים: א' הגורם והמסבב לתיקון א'. שהוא התיקון דשערות הראש העומד באודנין, כמ"ש שארי מההוא תיקונא דשער רישא דהיינו פאתי הראש הסמוכים לאזנים. ב' מקום אחיזת תיקון א', שהוא נחית מקמי פתחא דאודנין, שפירושו, במקום החיבור של ראש לחי התחתון בסוף העצם דגלגלתא, שהוא בדיוק מול הנקב של האזנים, הנקרא פתחא דאודנין. ג', צורת גידולם של שערות תיקון א', שהוא מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, דהיינו שמנקב האזנים הוא מתפשט ונמשך עד השערות דרישא דפומא, שהם השערות דשפה עלאה. ויש להבין היטב ג' דברים אלו. והנה החומר של השערות עצמם, כבר ביאר לנו הרב היטב שהם בחינת הבל המקיף ומלביש היוצא מן היסוד, שפירושו, ההבל ואו"ח המקיף ומלביש את קומת ע"ב המגולה, שהוא הג"ר דחכמה שלא יכלו להתלבש בגלגלתא מחמת הכיסוי דם' אשר בה, הנקרא עזקא דכיא, שע"כ נעלם משם ויצא לחוץ, והאו"ח המלביש אינו יכול לעלות עם האו"י, שנסתלק, כמ"ש הרב (דף רמ"ו אות ב') כי להיותו בחינת אור עב, ע"כ בהסתלק האור ישר ממנו, נתוסף עביות על עביותו ונשאר למטה, ע"ש. נמצא שאו"ח המלביש לקומת ע"ב המגולה, לא נסתלק עמו, אלא נשאר במקומו בראש
א' שצו חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
מתחיל הזקן מב' צדדי הפנים מתחת הפיאות דבוק בהם, והוא צרות
אור פנימי
למטה. ואו"ח זה הוא קומה שלימה: גו"ע ואח"פ, כנודע והנה גו"ע של הקומה, להיותם בחי' ראש, מפאת שהמסך משמש בהם ממטה למעלה, הם בבחינת השערות שבקעו ויצאו ממעל לגלגלתא, כי המסך שלהם העומד בפאתי הראש, אינו מעבה אותם כלום. אמנם אח"פ דקומה זו, שהם כבר ממטה למסך הזה, וכל קבלתם הוא מהמסך הזה שבפאתי הראש, נבחנים לבחינת גוף, ואינם יכולים להתפשט עוד בגלגלתא, והמה יוצאים בלחי התחתון, שהוא לבר מגלגלתא.
גם ידעת, שמלבד האו"ח הנזכר, יש גם כן בהשערות, בחינת כלים הנבררים מבי"ע. כי ביציאת הקומה דע"ב הנזכר נבררים עמה בשיעורה, כל בחינות הכלים דבי"ע, הראוים להלביש אותה הקומה, שהם אותם שכבר הלבישו קומה זו בעת הנקודים, שהיא הקומה דהסתכלות עיינין דאו"א שיצא שם, שהממעלה למטה שלהם נקרא מלך הדעת, ובחינת נה"י דעליון שהיו מלובשים במלך הזה, נפלו ג"כ עמו לבי"ע, ונה"י אלו, הם שעלו מבי"ע עתה בעת יציאת הקומה דע"ב המגולה דא"א, שהיו צריכים להלביש לקומה זו, ואחר שנסתלקה, נמצאים גם הם נשארים בהראש למטה יחד עם אור החוזר הנזכר.
והנה נתבאר, החומר של השערות דיקנא בכללם, שהם בחינת האו"ח וכלים מבירורי בי"ע, שהיו צריכים להלביש לקומת ע"ב המגולה, לולא היה מסתלק מן הראש, אשר בחינת גו"ע שלמעלה ממסך, יצאו על הגלגלתא בסוד שערות רישא, ובחינת אח"פ שלהם שהם למטה ממסך, שיצאו מבחינת ראש, הם שיצאו על לחי התחתון, שמבחינת העצמות, הוא נבדל מן הגלגלתא, כי הוא עצם בפני
עצמו, אלא הוא מחובר בו מבחינת בשר גידין ועור, כי מבינה ולמטה אינו נחשב ליוצא מראש, כמו שנתבאר לעיל אצל מו"ס, כי כל המיעוט והיציאה מראש דגלגלתא, הוא מכח הם' שנתקן בגלגלתא, שהיא בחינת ע"ב, וע"כ הע"ב דמו"ס אין לו זווג עם הבינה, אפילו בעת עליה אמנם הבינה דחכמה סתימאה מזדווגת עם הבינה, להיותה בחינת ל' דצל"ם. וע"כ האי קרומא לא הוציא המו"ס מגלגלתא, אלא מבחינת הע"ב שבה, ולא מבחינת הס"ג שבה. ועד"ז לא נבדל הלחי התחתון מהראש מבחינת הס"ג ולמטה, הנקרא גידין בשר ועור אלא מבחינת הע"ב שנקרא עצמות. כי מבחינת כלים דפרצוף נקראים הע"ס בשם מוחא עצמות גידין בשר עור, כנודע.
נמצא שהגורם ליציאת שערות דיקנא הוא, המסך שבפאתי הראש, כי הוא הבדיל אותן משערות רישא ומבחי' עצם הגלגלתא, והוציא אותם בלחי תחתון, בבחינת לבר מרישא, שהם נבחנים משום וה לקשישין, שפירושם דינים, כי כח המסך שולט עליהם.
ובחינת המקום דתיקון א' הוא, בראש הלחי התחתון למעלה באותו מקום שהגידין מחברים אותו עם עצם הגלגלתא, שהוא בסמוך לפאתי הראש, כי משם הוא יוצא, ובחינת פאתי הראש היא בחינת מלכות דעליון, המתלבשת בתחתון, דהיינו בתיקון א', וז"ש דנחית מקמי פתחא דאודנין.
וצורת גידולו של תיקון הא' הוא, מפתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, דהיינו שמנקב האזנים, שהוא תחלת לחי התחתון, הוא נמשך עד רישא דשערות השפה שעל הפה מתחת החוטם. וביאור הדבר הוא: כי החומר של השערות דיקנא, כמו שיוצא מפאתי
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שצז
הזקן, ואינו רחב כמו למטה. וב' הצדדים האלו נקראים תיקון ראשון
אור פנימי
הראש, הוא מבחינת מלכות דצמצום א', שפירושה מלכות דמדת הדין, שעוד לא נמתקה בה"ר, שהיא מדת הרחמים, כנודע. וע"כ מקומה קבועה בלחי התחתון, שהוא בחינת אח"פ שיצא לבר מראש, דהיינו גלגלתא כנ"ל. אמנם עיקר התיקון דשערות דיקנא הוא, להמתיק את המלכות הזו דמדת הדין במדת הרחמים, דהיינו להעלותה למקום בינה בה"ר.
וז"ס שנמשכו השערות דתיקון הא' ממקומו, דהיינו מלחי התחתון, עד שעלו ללחי העליון, ונשרשו בבחינת הבשר של לחי העליון, שנקרא שפה עלאה. והלחי העליון הוא מעצם הגלגלתא, שהיא בחינת בינה, כנ"ל, שב' הרישין דא"א הם אח"פ דעתיק, שגלגלתא היא בחינת בינה ואזן, ומו"ס הוא בחינת זו"ן וחו"פ. הרי שהגלגלתא היא בחינת בינה. וע"כ נמצא, ששערות דתיקון הא', שהם בחינת מלכות דמדת הדין מצמצום א', עלו למקום בינה. דהיינו בשפה עלאה שעל גבי לחי העליון, השייך לעצם הגלגלתא הנבחנת לבינה, והיא נמתקה בה בסוד הרחמים שבה.
ואין להקשות, איך אפשר לשערות הללו לשנות מקומם, ולעלות מלחי התחתון ללחי העליון. והענין הוא, כמ"ש לעיל, שכל ההבדל של לחי התחתון, הוא רק מבחינת העצמות לבד, אבל מבחינת גידין בשר ועור, הוא מחובר לגמרי בלחי העליון, ולפיכך יכלו השערות לעלות מהבשר שעל גבי הלחי התחתון, אל הבשר שעל גבי הלחי העליון. והגורם להמשכה זו, הוא בחינת הכלים הפנימים דראש א"א, דהיינו בחינת הקרומא דאוירא שלו, שהיא בחינת המלכות דצמצום ב' שכבר ממותקת בבינה, ומתוך שהשערות תלוים ויונקים מכלים הפנימים, ע"כ קבלו ג"כ תיקונם, וגם הם
עלו לה"ר דהיינו לשפה עלאה, ששם מקום בינה, אמנם, בתיקון זה עדיין לא עלו ממש, אלא רק שנמשכו עד רישא דשפה עילאה ושם נשארים עומדים, עד שהגיע תיקון הב' דדיקנא, שאז עלו ונתפשטו על השפה עלאה כמ"ש להלן.
וז"ש שם בזוהר (דף קל"ב: ובאד"ר ע"פ הסולם אות ק"ו) אמאי עד פומא, משום דכתיב, ודינא יתיב וספרין פתיחין, מאי דינא יתיב, יתיב לאתריה דלא שלמא" כלומר שהוא שב למקומו, כמו שהוא נמצא בכלים הפנימים דראש, דהיינו במקום בינה, וז"ש "יתיב לאתריה" וע"כ מדת הדין לא שלטה, כי נמתקים שם במדת הרחמים. הרי שפניית השערות דתיקון א' עד פומא, הוא כדי להמתיק אותם במדת הרחמים, שאז אין לה שליטה למדת הדין הקשה. כמבואר.
וז"ש עוד שם (באות ק"ב) "בהאי דיקנא, אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא" כי הע"ב המגולה, שהם בחינת או"א דנקודים, דקומת הסתכלות עיינין זה בזה, נקרא אלף עלמין, מלשון ואאלפך חכמה, והם חתומים בעזקא דכיא. דהיינו שנגנזו בבחינת ם' דצל"ם שגלגלתא דא"א קבלה מנה"י דעתיק, כנ"ל, כי ע"כ נגנז הבוצד"ק במו"ס ואין עליו זווג עוד, כמ"ש לעיל בדברי הרב. ובוצד"ק הזה, ה"ס מלכות דצמצום א', שבה שמשו או"א דנקודים, וכיון שאין זווג במלכות ההיא, ע"כ אין עוד מציאות שיתגלה קומתם. ומטעם זה נעלם קומה זו בסוד מקיף חוזר, ובחינת הכלים שעלו לקומה זו, הם השערות רישא ודיקנא, כנ"ל. אלא כמו שאין הבוצד"ק שולט בגלגלתא דא"א, מפני שעומדת אצלה ממטה למעלה, אלא ששולט במו"ס, שהוא מקרומא דאוירא ולמטה,
א' שצח חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
דדיקנא, ואע"פ שנחלק לשני צדדים הכל הוא בחינת תיקון א'. דוגאת
אור פנימי
כן אין הבוצד"ק שולט בשערות רישא שעל הגלגלתא, להיותה עומדת בפאתי הראש למטה בסופם, אלא שהוא שולט בדיקנא, שהוא למטה ממסך דפאתי הראש. כנ"ל. ונמצא שכח המלכות דצמצום א', הנקרא בוצד"ק, הוא מתגלה בשערות דיקנא, הרי שאותו הבוצד"ק דגניז במו"ס, יצא ונתגלה להדיא בשערות דיקנא. שהם נעשו למ"ן דבחינת בוצד"ק הזה, שע"י עליתם לראש, מתגלה לאט לאט קומת או"א דנקודים דבחינת הסתכלות עיינין, אלא לא בפעם אחת, רק ע"י כל הזווגים המרובים שבשתא אלפי שני, והוא משום שצריכים להתחבר ולהתערב ג"כ בבחינת המתקה דה"ר, כנ"ל. אלא לפי ששורשם היא המלכות דצמצום א' המגולה מפאתי הראש ולמטה, כנ"ל. ע"כ סופם לגלות אותה הקומה דאו"א דנקודים, הנקרא אלף עלמין. וז"ש "בהאי דיקנא אשתמודע אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא" דהיינו שהם מגלים אותם בהמשך שתא אלפי שני, כמבואר.
ואע"פ שנאמר, שמלכות דצמצום א', צמחה ויצאה בתיקון הא' חפאתי הראש ולמטה, מ"מ אין זו עצמותה של המלכות הזו, כי עצמותה נגנז ברדל"א כמ"ש הרב, בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. אלא הכונה היא לבחינת הארתה, ולא לבחינת עצמותה. וז"ש שם "ש"צ נימין אשתכחו בכל קוצא" כי ד' יודין הם במסך הזה דצמצום א', ששימש באו"א דנקודים, דהיינו ד' יודין שבמילוי הוי"ה דע"ב המגולה שלהם, הרומזים לד' הקומות שבהם: חכמה, בינה, ז"א, מלכות. וכל קומה כלולה מע"ס ועשר מעשר, הם סוד ד' מאות. ולפי"ז, כל קוצא וקוצא היה צריך להיות כלול מכל הד' מאות בחינות, כבודע, שכל פרט שאפשר להפרט מוכרח להיות כלול מכל הכלל כולו.
אמנם אינו כן, אלא שכל קוצא כלול מש"צ בחינות, כמ"ש בזוהר. והטעם הוא, משום שבקומה הד', שהוא המלכות. חסר בה הבחינה האחרונה העקרית שבה, דהיינו בחי' עצמותה הגנוזה ברדל"א, שעצמות העביות שבה, גנוזה שמה בסוד ראש פנה, כנ"ל. וע"כ, אפילו בתיקון א' דדיקנא, ששם עומדת המלכות הזו בלי חיבור עם מדת הרחמים, מ"מ אין שם אלא ת' בחינות חסר עשר, המורה על חסרון עצמותה. כמבואר.
והשם של תיקון הא' הזה, הוא שם א"ל. ופירשו שם בזוהר (אות ק"ה), "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל, מהו א"ל תקיף יכול" פירוש: כי ה' אותיות דאלקים, ה"ס כח"ב זו"ן כסדרם. וב' אותיות הראשונות שבו, שהם א"ל, ה"ס הראש שבו, שהם כתר חכמה, וז"ס שחסד, נקרא בשם א"ל, והיינו מבחי' מה שחסר כולל כחב"ד, כלומר מבחינת ראש מבז"ת. וכבר ידעת פירושו של ראש הוא, שהמסך משמש בו ממטה למעלה, שהוא מכה על אור העליון מבלי לעבור דרך בו, שהוא בחינת התנגדות להתלבשות בכלים, אלא שאח"כ מתפשט המסך מיניה וביה לע"ס בכל חכמות שהלביש ממטה למעלה, לתוך התלבשות בכלים שנקרא גוף, כמ"ש בחלקים הקודמים. והנה זה נוהג רק בגדלות. אמנם בקטנות עדיין אין התהפכות הזו של המסך נוהג שם, ואין מתפשט להתלבש בכלים זולת בחי' חסדים בלבד שהוא בחינת ו"ק. כנודע. והנה המוחין דקטנות נקראים אלקים, ונמצא השם א"ל. שהוא בחינת הראש, כנ"ל, שאינו מתפשט לבחינת התלבשות בכלים, אלא רק בבחינת אור חסדים לבד, שאינו נבחן להתלבשוה כנודע. ולפיכך השם א"ל מורה על בחינת התנגדות להתלבשות דהארות חכמה, דהיינו מבחינת המסך שבו שהוא דוחה את אור
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' שצט
פאתי הראש משני צדדיו שהכל הוא בחינת המלכות דגולגלתא הנ"ל
אור פנימי
העליון מלהתלבש בו. וע"ז רמזו בזוהר, "ל"א קוצי שקילין תקיפין כחושבן א"ל" כי להיותם מבחינת התפשטות המלכות דצמצום א', ע"כ בחינת העביות שבהם תקיפין מאד, ואין משמשים לבחינת מ"ן שיהיו מתפשטים לבחינת התלבשות, וע"כ מפרשים את השם א"ל כאן, בבחי' תקיף יכול, כלומר, ששולט בתוקף גדול במקום הזה, ואינו נותן את אור העליון לעבור דרכו.
וז"ש שם "כולא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא וכלילין בהאי א"ל" סתים, פירושו: שאינו מתפשט להתלבשות בכלים, ואומר שבמקום זה, שהוא רישא דדיקנא, כולא סתים, להיותם כלולים בבחינת תקיפות המסך ועביות דצמצום א', שנמנע מהם הזווג, עד שתתחבר בבחינת הבינה, ותהיה נמתקת במדת הרחמים. כנ"ל. אמנם אח"כ כשהיא נמתקת במדת הרחמים, אז היא ראויה לעלות למ"ן. שע"י הזווגים הנעשים עליה, "אשתמודע הני אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא". כנ"ל.
וז"ש עוד שם "וכל עלמא מינייהו מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבה" פי: כי בחינת חכמה סתימאה, נקרא עידונא רבה, דהיינו עדן הגדול, כי עדן הוא שם החכמה, כנודע. והוא אינה מגולה באצילות, וכל החכמה המגולה באיצילות היא בחי' בינה דחכמה זו, כנ"ל, שהיא מכונה עדן התחתון. אמנם ע"י כל הזווגים היוצאים על המ"ן דשערות דיקנא, נמצא שבסופם מתגלה עדן הגדול, שהוא מו"ס, ששם גנוזים או"א דבחי' הסתכלות עיינין דנקודים, כנ"ל.
וז"ש עוד שם (אוה ק"ז ק"ח ק"ט) "כי ג' עלמין נפקין מהאי תיקונא קדמאה, עלמא קדמאה סליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. עלמא תנינא סליק לז"ן
עלמין מארי דיבבא. עלמא תליתאי סליק לצ"ו אלפין מארי דיללה וכו"' פירוש: שמטרם דאתפשטו שאר התיקונים למטה בבי"ע, ורק תקון הא' התחיל להתפשט שם, אז יוצאים ממנו ג' עלמין אלו. כי תיקון הא' כלול בו אח"פ כנ"ל, שהם בינה ז"א ומלכות. וע"כ כשמתפשט בבי"ע, מתפשט הבינה בבריאה. וז"א ביצירה ומלכות בעשיה כנודע. והנה בינה, יכולה לקבל אלא בבחינת מארי תריסין, שה"ס ממטה ולמעלה, שהמסך מגין כתריס ומגן, שלא תתפשט ההארת חכמה ממנו ולמטה, והגם שאין זווג במסך הזה מבחינתו עצמו כנ"ל, אמנם יש זווג מבחינת פנימיות הכלים, שהוא המסך דמו"ס עצמו, אשר תיקון הא' מקבל ממנו מבחינת ממטה למעלה, כמו במו"ס עצמו, וע"כ מתפשטים ממנו אלף אלפין מארי תריסין, כי מתוך שבחינת הבוצד"ק כליל במוחא סתימאה, הנמשך מבחינת רדל"א, ששם משמש המסך הזה דמדת הדין, מבחינת צמצום א', כנ"ל, ע"כ מקבל המו"ס וגם השערות דיקנא מהזווג שיש במלכות דראש דעתיק, כי בבחינת ממטה למעלה יכול הוא לקבל, שזה מורה, מבלי התפשטות לכלים והזווג הזה דעתיק, מכונה אלף אלפין, על שם שהממעלה למטה שלו נגנז בסוד אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא. ובמו"ס נקרא רבוא רבבן, על שם הזווגים דדיקנא שמתגלים ויוצאים הימנו, כנ"ל, כי זווגי הדיקנא מכונים רבבות, שמהם יוצאים או"א עלאין בבחינת אלפים, וישסו"ת בסוד מאות, וז"א בסוד עשרות, ונוקבא בסוד יחידות.
וטעם המספרים האלו, הוא, כי העליון כלול מכל התחתונים. והנה בצאת המדרגה, היא בהכרח כלולה מע"ס יחידות, כנודע. וכשהמדרגה הזאת מאצלת מדרגה שניה,
א' ת חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
וכל הצרות ההוא הוא תיקון א', עד למטה במקום שמתחיל הזקן להתרחב,
אור פנימי
הנה היא מתכפלת ונעשית למאה ספירות. והוא מטעם, כי אין התחתון יוצא אלא ממלכות דעליון, ונמצאים שע"ס של התחתון הם עשר מלכיות של ע"ס דעליון, הרי בהכרח שכל ספירה דעליון נחלקת לע"ס, אשר התחתון קבל ממלכות של אותה הספירה, ונמצא עתה שהעליון הוא בסוד עשרות, שהם ע"ס שכל אחת כלולה מעשר. והתחתון בע"ס יחידות. וכשהמדרגה הב' מאצלת מדרגה שלישית בע"ס יחידות, נעשתה גם המדרגה הב' בסוד ע"ס שכ"א כלולה מע"ס, מטעם הנ"ל, שבהכרח יוצא התחתון מעשר מלכיות דעליון. וכיון שהמדרגה הב' נעשתה למאה ספירות, שבעליון אינם אלא עשר מלכיות. נמצא שבמדרגה הא' יש עתה אלף ספירות, דהיינו ע"ס שכל אחת כלולה ממאה, שהרי המדרגה הב' שיש לה רק עשר מלכיות ממנה, נעשה עתה כל אחת מאה, ומדרגה הא' שגדולה ממנה בט' ספירות ראשונות, הנה יש לה בהכרח עשר פעמים על מדת התחתון ממנה, ונמצא עתה שלמדרגה העליונה יש לה ע"ס דמאות ולמדרגה הב' יש לה עשר דעשירית ולמדרגה הג' יש לה ע"ס דיחידות.
וכשהמדרגה הג' מאצלת מדרגה ד' שוב נכפלים כל העליונים. כי המדרגה הד' ע"ס שלה הם בהכרה מעשר מלכיות שבעליונה ממנה, ונעשתה גם מדרגה הג' בהכרח לע"ס שכל אחת מתפרטת לע"ס, שהמלכות ממנה לקחה התחתונה. ונמצא מדרגה הב' שהיא עשר פעמים גדולה ממדרגה הג', שיש לה עתה ע"ס שכל אחת כלולה ממאות, ומדרגה הא' הגדולה עשר פעמים ממדרגה הב', יש עתה ע"ס שכל אחת כלולה מאלפים.
וכשהמדרגה הד' מאצלת מדרגה ה', שוב נכפלים המדרגות כולם בעשר פעמים. כי המררגה הה' יוצאת בע"ס יחידות, שאז
מוכרחת העליונה להתפרט לע"ס שבכ"א עשר, והמדרגה הג' לע"ס דמאות, והמדרגה הב' לע"ס דאלפים, והמדרגה הא' לע"ס דרבוא. וכשהמדרגה הה' מאצלת למדרגה הו', שוב נכפלות כל המדרגות בעשר פעמים, ונמצא המדרגה ו' בע"ס דיחידות. והה' בע"ס דעשרות והד' בע"ס דמאות. והג' בע"ס דאלפים. והב' בע"ס דרבוא, והא' מע"ס דרבוא רבבות.
וכשהמדרגה הו' מאצלת למדרגה ז' שוב נכפלות כל המדרגות לעשר פעמים כנ"ל, עד שהמדרגה הא' הוא עתה באלף אלפין, והב' במאה אלפים, שהם רבוא רבבן. והג' ברבוא. והד' באלפים, והה' במאות. והו' בעשרות והז' ביחידות. והנה יש כאן מעתיק עד מלכות ז' מדרגות. ונמצא לפי הנ"ל: שעתיק הוא בבחינת אלף אלפין. ומו"ס הוא רבוא רבבן. והדיקנא הוא רבבות, ואו"א הם אלפים. וישסו"ת הם מאות. וז"א הוא עשיריות. ונוקבא היא ע"ס דיחידות. ועם זה תבין ג"כ סוד הכתוב, ועתיק יומין יתיב וכו' אלף אלפין ישמשיניה וכו'. כי ע"ס דעתיק הם מאלף אלפין. כמבואר. וז"ש הזוהר בבחינת הזווג דמארי תריסין, שהזווג הזה נמשך מפה דעתיק, כנ"ל, אשר הם אלף אלפין ורבוא רבבן, שזה רומז, שהדיקנא שהיא בחינת התיקון הא' מקבל מזווג דמו"ס שהוא בחינת רבוא רבבן ומו"ס מקבל מפה דעתיק, שהוא בחינת אלף אלפין, כמבואר.
ועלמא תנינא מתפשט מבחינת ז"א, שהוא בחינת חג"ת וגופא, שהוא בחי' עולם היצירה, ולפי שהם מבחינת ממעלה למטה, לא יוכלו לקבל מתיקון הזה דשם א"ל, כי הוא אינו מתפשט ממעלה למטה, משום שבבחינתו גופיה שהיא המלכות דצמצום א', אין זווג כלל, וע"כ הם נשארים
חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א א' תא
שהוא במקום התחלת זויות נצבות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל להתרחב הזקן.
אור פנימי
בלי אור וע"כ נאתזים שם בעולם היצירה, בחינת הדינין הנקראים מארי דיבבא, שהם מיבבים מחוסר חסדים. וז"ס שהם ז"ן עלמין, שהוא מלשון מזונות, כי הם מיבבים אחר מזונות, שכן נקרא אורות החסדים. ובעולם עשיה, שהוא מתפשט מבחינת מלכות ונה"י, שהם צריכים גם להארת חכמה, מתאחזים שם הקליפות מב' צדדים, שמיבבים אחר מזונות שהוא חסדים, ומיללים אחר הארת חכמה, כי עיקרם להארת חכמה צריכים, להיותם בחינת נה"י ונוקבא. וע"כ יש לקליפות שם אחיזה גדולה מאר מימין ומשמאל, שז"ס המספר צ"ו עלמין. בסוד שאין צ"ו אלא ע"ז. וכל זה נמשך מטרם שנתפשטו שאר התיקונים כמ"ש להלן.
וז"ש עוד שם "ועם כל דא האי א"ל אתכפיא לרחמי דרחמי, דעתיק יומין אתכלל ואתפשט ביה" דהיינו כמבואר כי הוא מקבל מזווג הגדול דפה דעתיק, שהוא הזווג היותר גדול שאין למעלה ממנו. וז"ש, דע"י אתכלל ונתפשט ביה.
והשם של התיקון הא' הזה במיכה, הוא, מי אל כמוך. שזה רומז על רחמי דרחמי דעתיק יומין דאתפשט ביה, שאין דומה לו בכל האצילות. וז"ש שם בזוהר, "ורזא דכתיב, מי אל כמוך, בעתיק יומין אתמר בתיקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה" דהיינו כמבואר, שהשם הזה רומז על שפע הזווג, שעתיק יומין משפיע לתיקון הזה. והבן, כי שאר התיקונים אינם יכולים לקבל מזווג הגדול הזה דפה דעתיק, משום ששם משמשת המלכות דצמצום א', כנ"ל, ומתיקון ב' ואילך כבר אין בדיקנא מבחינת המלכות דצמצום א' לבדה, אלא שכבר ממותקת
במדת הרחמים דבינה, וע"כ רק התיקון הא' בלבד, שהוא בחינת מלכות דצמצום א' בלי שום חיבור עם הה"ר, כנ"ל. ע"כ הוא ראוי לקבל מפה דעתיק יומין, ששם משמשת בחינת המלכות הזו. כנ"ל.
ותדע, ההפרש מן השמות די"ג מדות של רחמים שבתורה, אל השמות די"ג מדות הרחמים שבמיכה, הוא, כי התורה היא בחינת ז"א, וע"כ מתבארים השמות האלו, כמו שהם מקובלים לז"א, כי אע"פ שאין בז"א אלא ט' תיקוני דיקנא, הנה זה שלא בשעת גדלות. אבל בשעת גדלות, יש לו כל י"ג תיקוני דיקנא כמו א"א, כי הוא מקבל מהם, כמ"ש הרב לעיל, ואלה מתפרשים לפי בחינת המקבל, כי ז"א מקבל אותם מי"ג דא"א. אבל י"ג מדות שבמיכה, מתפרשים בא"א עצמו, וע"כ הם מתבארים לפי מדת המשפיע. ולפיכך בתורה נקרא התיקון הא' בשם א"ל, שהוא מלשון תקיף, כנ"ל בזוהר, והוא משום שמתפשטים ממנו ג' עלמין, שרק עלמא קדמאה יכול לקבל הרחמי דרחמי המגולה בתיקון הזה, להיותו בחינת ממטה למעלה, וע"כ המה מתפשטים, בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, הרומזים על הזווג דפה עתיק ועל מו"ס כנ"ל. אמנם ב' עלמין תתאין, שהם יצירה ועשיה. אינם יכולים לקבל כלום מהזווג הגדול ההוא, כי ע"כ מתפרשים שם מארי דיבבא ומארי דיללה, כנ"ל. וע"כ מכונה בשם א"ל מלשון תקיף. אמנם בא"א במקומו, אין שום גילוי לתקיפות הדינים אשר בו, כנ"ל, וע"כ רק בחינת האור דזווג עתיק מגולה שם, שעל שם זה הוא נקרא מי אל כמוך. שמורה על הזווג דעתיק, כנ"ל, שאין כמהו בכל האצילות.
א' תב חלק י"ג מבוא שעריע רישא ודיקנא דא"א
רו) ב', הוא שורת השערות הגדילין בשפה העליונה ברוחב, ע"ג הפה. ג' הוא ההוא ארחא, פנוי בלתי שער, היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד עד הפה.
אור פנימי
רו) תיקון ב' הוא שורת השערות הגדילים בשפה עליונה ברוהב ע"ג הפה: ונביא דברי הזוהר במילואו וז"ל (בפרשת נשא דף קל"ב ע"ב ובאד"ר ע"פ הסולם אות קט"ז) תיקונא תנינא: ממתקן שערא מרישא דפומא, עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל עכ"ל. פירוש: כי נתבאר בתיקון הא', דנחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא עד רישא דפומא, שפירושו, שהולך ונמשך ממקום אחיזתו, שהוא בלחי התחתון, הנבחן לבחינת זו"ן שיצא מראש דהיינו מעצם הגלגלתא. ונבדל לעצם מיוחד לעצמו, בדוגמת השערות, שמפאת המסך שבפאתי הראש, נבדלו ויצאו מבחינת גו"ע דשערות שהם שערות רישא, ונעשו לבחינת גוף המוגבל בכח המסך שממעל לו, כנ"ל. שהוא בחינת זו"ן. אמנם נמשך משם ועלה ללחי העליון בסופו, כי נמשך עד רישא דפומא, ששם מתחיל מקום סיום דלחי העליון. והנה בתיקון א' נבחן, שנשאר עומד שם ברישא דפומא, ולא נמשך עוד על השפה ממש, כנ"ל. וכאן בתיקון ב', הוא עלה ונתפשט לגמרי, מרישא הוא דפומא, לרישא אחרא דפומא, דהיינו ששערות דיקנא נתישבו ונאחזו לגמרי במקום לחי העליון, שהוא בחינת השפה עלאה בכל הקיפה.
והנה החומר של השערות אלו של תיקון ב', הוא אותו החומר שבתיקון א', דהיינו מבחינת מלכות דצמצום א', אלא מתוך ששינה מקומו ועלה ללחי העליון, שהוא בינה, ובחינת עצם הגלגלתא ובחינת ראש, הנה גרם בזה בחינת צמצום גם בסיומא דלחי העליון, עד שגם המקום הזה יצא מבחינת ראש ונעשה לו"ק בלי ראש,
וזה דומה ממש לעלית ה"ת בה"ר בסוד ותלכנה שתיהן, שמשם זה נעשה צמצום גם בה"ר, כנודע. ומצמצום החדש הזה יצאו גם שערות בשפה עלאה מבחינת הבינה עצמה, באופן שיש כאן בשפה עלאה ב' מיני שערות: א' מבחינת מלכות דצמצום א', שנמתקו במקום בינה. וב' בחינת השערות שיצאו מבינה עצמה, ע"י כח הצמצום שקבלה מעלית המלכות דצמצום א' במקומה, הכל כמ"ש אצל עלית ה"ת לעינים.
וענין זה נתבאר שם בזוהר (אות קי"ז קי"ח וקי"ט וז"ל, קם רבי חזקיה וכו' מסתכל הוינא, וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא, כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא, דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר, ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא, דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן, אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא, אמר, דא הוא תקונא תנינא. ע"כ.
פירוש הדברים: כי ראה נהורא יקירא דבוצינא עלאה, היינו האי נהורא דרחמי דרחמי, שנתגלה עם יציאת תיקון הא' כנ"ל, וכיון שנמשך מעתיק, ע"כ נקרא בוצינא עלאה. נהיר וסליק לשכ"ה עיבר, פירוש: שהיה מאיר ועולה לשכך ולאכפיא הדינים ולהפכם לרחמים. כנ"ל ועם כל דא, האי א"ל, אתכפיא לרחמי, דרחמי דעתיק יומין אתכליל ואתפשט ביה. כמ"ש לעיל, ע"ש. וע"כ אומר לשכ"ה עיבר, כי שכ"ה, מלשון וחמת המלך שככה, דהיינו לשכך הדינים ולאכפיא לון. "וחד חשוך אתסחי בהאי נהורא כמאן דאתסחי וכו' " פירושו: כי בחינת
חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא וריקנא דא"א א' תג
אור פנימי
העביות דמלכות דצמצום א' הנקראת חד חשוך, כי צמצום הא' רכיב עלה, רוחץ עצמו בהאור הגדול הזה שנגלה עם הופעתו כנ"ל, כלומר, שנסתלקו ממנו כל הדינים מכח האור הגדול שנתגלה עם הופעתו, שזה דומה לרחיצה במים, כי אור חסדים נקרא מים. כנודע.
"וסליק האי נהורא בשפתא דימה עלאה עמיקא. דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" היינו ענין עלית השערות דתיקון הא', ממקום לחי התחתון, אל מקום השפה עלאה שבלחי העליון, שהוא מקום בינה, כנ"ל, "בשפתא דימא עלאה עמיקא" כי בינה נקראת ים העליון, ושפת הים הזה, פירושו, מלכות דבינה, כי השפה עלאה עומדת בסיום הלחי העליון. וכבר ידעת, שעליה זו של המלכות במקום בינה, היא הגורם לכלהו מוחין דגדלות של זו"ן, שזולת זה, לא היה מציאות מוחין דגדלות בשבילו, וע"כ נבחן עליה זו דמלכות דצמצום א' למקום בינה, לבחינת פתח לכל האורות אשר בהעולמות, המקבלים מזו"ן. וז"ש "דכל פתחין טבין ויקירין בהאי פתחא אתפתחן" כלומר, שע"י עליה זו לשפתא דימא עלאה, נעשה הפתח המקורי, שעל ידו נפתחים הפתחים טבין ויקירין בשביל זו"ן, שיוכל לקבל המוחין דגדלות דרך שם. וזה כמ"ש הרב, שלולא יצאה הבינה לחוץ, לא היה מציאות לז"א להשיג שום מוח (כנ"ל דף תתפ"ג אות ל"ג) וענ"ן המשכת השערות דתיקון א', לתיקון ב' ע"ג השפה עלאה שהיא בינה, הוציא זה החלק מן הבנה, לחוץ מן בחינת הראש, מחמת שקבלה לתוכה בחינת כח הצמצום שיש במלכות והשערות דתיקון הא', כנ"ל באורך.
וז"ש "אנא שאיל מהם מהו פשרא דחמית, פתחו ואמרו, נושא עון חמיתא" כבר ידעת, שהשמות שבתורה, מתבארים
כלפי ז"א המקבל אותם התיקונים מא"א, והשמות שבמיכה מתבארים כלפי א"א עצמו איך הוא נתתקן בעצמו כדי להשפיע לז"א. וע"כ השם של התיקון הב' הזה בתורה הוא השם רחום שהארתו, שז"א מקבל מהתיקון הזה רחמים מרובים, והוא מתבאר בפירוש חז"ל על הפסוק, כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף וכו' שפירושו, שהנשר הזה רחמני הוא על בניו, ואינו נושא אותם ברהליו אלא על גבי כנפיו, כי אומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, ע"ש בפירש"י. ודברים אלו רומזים לעליה זו של מלכות במקום בינה, שבסבתה יצא חלק מבינה לבר מראש, ונעשה כמו מלכות, שה"ס מה שאמרה, מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, כי בהיות המלכות במקומה בלחי התחתון במקום תיקון א', ובחינת כח הדין וצמצום היה רכיב על הבנים, שהם זו"ן בני הבינה, אז לא היה שום מציאות מוחין לז"א, משום שעל מלכות דצמצום א' אין שום זווג באצילות. ואור הזה שנתגלה שם מהזווג דעתיק עצמו, אינו ראוי להתפשט למוחין לזו"ן אלא לבינה, בסוד אלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין, כנ"ל, אבל העולמות המתפשטים מן זו"ן, לא קבלו כלום מאור הגדול הזה, כי ע"כ נתפשטו מהם מארי דיבבה ומארי דיללה, כנ"ל. וע"כ עתה כשהשערות דתיקון א' שינוי מקומם ועלו בשפה עלאה במקום בינה, הוכן בזה הפתח לכל פתחין טבין ויקירין, שיוכל ז"א לקבל דרכיהם כל המוחין דגדלות שלו, אשר אז נכפין כל אלו מארי דיבבא ויללא, כמ"ש להלן. וע"כ נבחנת יציאה זו של הבינה לחוץ, מכח שקבלה לתוכה את המלכות, בבחינת רחמים על הבנים, כי קבלה לתוכה את החץ, שהוא כח הצמצום והדין, כדי שלא יכנס בהבנים העביות דמלכות דצמצום א', הנקראת חד חשוך, כי הצמצום הא' רכיב עלה, היה
א' תד חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א
אור פנימי
עצמם, כי אז תוכל הבינה להאירם, ולהעביר מהם מארי דיבבה ויללה ולהשפיע בהם כל המוהין הגדולים. הרי שז"א מקבל רחמים מרובים, מכח התיקון הזה, שלולא זה היו העולמות התחתונים מתבטלים לגמרי, כמ"ש שם בזוהר, (אות קי"ב) "אי עתיק דעתיקין קרישא דקדישין, לא אתתקן באלין תקונין, לא אשכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי" כי לא היה פתח להשפיע לזו"ן, ומכ"ש לבי"ע. כנ"ל. וע"כ נקרא התיקון הזה בשם רחום. כי הוא שורש כל הרחמים.
אבל במיכה, שהשמות הם מבחינת א"א עצמו, דהיינו מצד המתקן, הוא נקרא בשם "נושא עון" שזה סובב על בחינת שפה עלאה גופה, שהיא בחינת בינה, ואין לה שום ענין עם הצמצום, ומ"מ קבלה לתוכה מלכות המצומצמת ובחינת הדינים שבה, הנחשב לבחינת עון וקלקול, כי עון הוא מלשון מעוות, המורה שהיה ישר ונעשה למעוות. כן הבינה היא ישרה מצד עצמה, ומחמת נשיאתה כח הדין של המלכות, נעשתה למעוות, וז"ס נושא עון, והוא עשתה זה בשביל הרחמים על הבנים שהם זו"ן, כנ"ל, ע"כ מצד הז"א, נקרא התיקון, רחום. ומצד הבינה נקרא התיקון, נושא עון.
ודע, שהפגמים של התחתונים, הנמשכים ממלכות דצמצום א' מטרם מיתוקה במדת הרחמים, נקראים בשם פשעים, להיוהם פשע אמיתי, כי עליה היה הצמצום האמיתי, כנודיע. אבל הפגמים הנמשכים ממלכות הנמתקת במדת הרחמים, דהיינו מבחינת בינה שיצאה לחוץ וקבלה לצורת המלכות הזאת, הם מכונים בשם עונות, המורה, שמשורשם הם ישרים, אלא שנתעוו, כנ"ל.
תיקון ג' הוא האי ארחא פנוי בלתי שער היורד מכנגד תחת אמצע החוטם, ועובר ומפסיק בתוך השפה העליונה, ויורד
עד הפה: ונביא דברי הזוהר שבזה התיקון. (בנשא דף קל"א. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"ו') וז"ל "תיקונא תליתאי: פאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין, נפיק חד אורחא, ושערי אתפסק בההוא אורהא, ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא מתיקונא שלים, סוחרניה דההוא אורחא" עכ"ל. וצריכים לזכור, מ"ש הרב בשער מאמרי רשב"י בדברי הזוהר (באד"ר דק"ל ובאד"ר ע"פ הסולם אות ם"ג) וז"ל "דא מארי דחוטמא, מחד רוחא חיין, ומחד רוחא חיי דחיין, האי חוטמא הוא פרדשקא, דביה נשיב רוחא דחיי לז"א, וקרינן ליה סליהה. וכו'. חד רוחא נפיק לז"א לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי, דביה זמינין לאתערא לזמנא דבריה דדוד, למנדע חכמתא" עכ"ל הזוהר. ופירש שם הרב, שמנקב הימני נמשך רוחא דחיי לז"א, גם בזמן הזה. אבל מנקב שמאלי, אין האור יוצא רק בסיתום גמור, וע"כ אין גבורות המלכות יכולים להתבסם עתה, עד לעתיד בזמן מלכא משיחא, כי אז מקבלת המלכות מנקב שמאלי הזה, ולא בשתא אלפי שני, עכ"ל בקיצור לשון.
פיריש: כי ע"ס דראש א"א, הן קומת ע"ב, המקבלת מבחינה שכנגדה מע"ב דא"ק, והחוטם הוא יסוד דראש, כמ"ש הרב לעיל. ונודע, שיסוד דע"ב הוא צר ואריך, שפירושו, צר וסתום מאור דחסדים. אבל הוא אריך באור החכמה, כי להיותו בחי' ע"ב אין בו שום מיעוט מאור חכמה לעולם, אלא שבחינת המסך דיסוד שלו מצמצם עם סיתום גדול מאד מחסדים. כמ"ש היטב בחלקים הקודמים. ולפיכך אין ע"ב יכול להאיר לתחתונים זולת ע"י זווג ביסוד דאמא, שבחינתה להיפך ממש מהקצה אל הקצה, שהיא בחינת קצר מהחכמה, אבל רחב בחסדים מרובים, ונמצא
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תה
אור פנימי
הטפה היוצאת מבין שניהם שהיא בתכלית השלמות, כי מצטרף בה האריך מחכמה דאבא, עם הרחבה דחסרים דאמא, שז"ס המוחין דגדלות דאו"א ודז"א, המקבלים מזווג ע"ב ס"ג העליונים שבראש דא"א, שאז הם מקבלים ממנו סוד שע"ה נהורין. בסו"ה ואל הבל ומנחתו שע"ה. שפירושו, הארת פנים דא"א, כמ"ש הרב להלן.
וז"ש שם בזוהר (דף ק"ל ע"ב. ובאד"ר ע"פ הסולם אות ע"א) אורכא דחוטמא תלת מאה וע"ה עלמין אתמליין מההוא חוטמא וכלהו מתדבקן בז"א. עכ"ל פי': אורך פירושו, חכמה, וז"ש אורכא דהאי חוטמא, כלומר, מתי האי חוטמא, שהוא יסוד דקומת ע"ב, משפיע חכמה. ואומר, תלת מאה וע"ה עלמין וכו' דהיינו רק בבחינת שע"ה נהורין, כנ"ל, שזה יוצא רק ע"י זווג עם בינה, כי אז בינה דרדל"א מאירה תוך המצח דא"א, ומתגלים השע"ה נהורין. כמ"ש הרב לעיל (דף א' ש"מ אות צ"ח) ואז נשיב רוחא דחיי לז"א דרך נקב הימיני, ואז אתמליין שע"ה עלמין באורכא דהאי חוטמא, כלומר, אלו השע"ה נהורין היוצאים מבינה, שהם בעיקר אור החסדים, שיוצאים דרך יסודה, שהוא רחב וקצר מחכמה, כנ"ל, נקרא שע"ה עלמין ועלמין, פירושו: העלם, דהיינו על שם העלם חכמה מהם. אמנם כשעוברים דרך אורכא דחוטמא, הם מתמלאים באור חכמה שבחוטם, ואז שע"ה עלמין מתגלים בז"א, כי ההעלם עובר מהם, כי עתה הם נשלמים הן מחכמה והן מחסדים כנ"ל.
והנה נתבאר היטב, בחינת נקב ימין דחוטמא דא"א, שהיא בחינת יסוד דע"ב, מבחינת הזווג עם בינה, שאז נמשכים מבינה שע"ה עלמין בשפע גדולה, והם מתמלאים בהארת חכמה מאורכא דחוטמא עצמו. וענין נקב השמאל דחוטמא, הוא הארת יסוד דע"ב בלי זווג עם הבינה, שאז מושפע ממנו סיתום גדול וצר מאד, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו.
וז"ש הרב "אין רוחא דחיי דנקב שמאלי יוצא אל המלכות רק בסיתום גמור" כי זה הרוחא דנקב שמאל, אינו נושב כאן בא"א, כי הוא כולא ימינא, אלא הוא אתעורר פעם למטה בז"א, ואז נפיק מניה אל המלכות סיתום גמור. עד אשר אותם הדבוקים אז במלכות זו, נאמר עליהם ורוח נשבה בו ואיננו. אמנם שורשו הוא מבחינת נקב שמאל דחוטמא דא"א, כנ"ל, אלא שאינו מתגלה שם, רק למטה במלכות. וז"ש הרב בפירוש הזוהר, שרוחא דא דנקב שמאלי לא יתגלה רק לע"ל, ביומי דמלכא משיחא. שאז יתבסמו הדינים ההם. ע"ש.
וז"ש בזוהר (נשא קל"א.) תיקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין, נפיק חד אורחא ושערי אתפסק" כי תיקון הג' הזה אינו מבחינת נקב הימיני דחוטמא לבדו, אלא מתחות תרין נוקבין ביחד. והכוונה היא, כי עדיין לא נגלו כאן השע"ה נהורין, הבאים מרוחא דחיי דנשיב מנקב ימין בלבד, כנ"ל, כי הם מתגלים אח"כ בתיקון הששי. וכאן נגלה בחינת רוחא דנשיב מתחות ב' נקבין ביחר דוקא. להורות: שגם נקב השמאל משמש כאן. וכבר ידעת ההפרש מנקב ימין לנקב שמאל, כי הנקב הימין עיקר הארתו הוא שע"ה עלמין, שפירושו אור חסדים דבינה בהעלם החכמה, אלא מקבל גם הארת חכמה מבחינת אורכא דחוטמא עצמו, כנ"ל. משא"כ נקב השמאל הוא אור החוטמא בעצם, ואין בו מבחינת חסדי הבינה כלום, כי ע"כ הוא צר וסתום מחסדים. כנ"ל. והנה כאן צריכים להורדת ה"ת מעינים, דהיינו לאעברא הני שערי מעל גבי השפה עלאה, שהיא בחינת מלכות דבינה שיצאה מראש דא"א, בסבת השערות דתיקון הא' שעלו ונכללו בה, ואבדה בחינת ג"ר שבה מחמת השערות האלו, כנ"ל, ולפיכך צריכים לאעברא הני שערא משפה עלאה, ואז יחזור אליה בחינת ג"ר שלה. ולכן היא צריכה
א' תו חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
אור פנימי
בעיקר לנקב השמאל דחוטמא דא"א, שהרוח שלו הוא אור חכמה בעצם, אלא לפי שבא"א כולא ימינא, ע"כ נבחן שהרוח מוכרח לצאת מב' הנקבים יחד, וכיון שרוח הזה נשיב ע"ג השפה, הוא מטהר שם את הבינה, ומעביר השערות שנתישבו בה. וז"ש שם בזוהר " ושערא אתפסק מהאי אורחא" רוחא דא דנשיב שם מתחות ב' נוקבין דא"א מעביר השערות משם.
עמנם עינין החיבור דנקב ימין בתיקון הזה, גורם שלא יתפסקו השערות כולם מעל גבי שפה עלאה, אלא שעושה אורחא באמצעותא בלבד, כי אם היה נושב נקב שמאל לבדו, הנה ודאי שכל שערות השפה היו עוברים משם. אלא משום שנתחבר גם נקב הימין בתיקון הזה הג', דמניה נשיב רוחא דחיין, שעיקרו אור חסדים כנ"ל, ע"כ הוא מחזיק השערות בימין ושמאל השפה עלאה, משום שהשערות אלו משמשים למ"ן בשביל החסדים שלו היוצאים דרך הנקב הזה.
וז"ש שם בזוהר "ומלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתיקונא שלים, סוחרניה דהאי אורחא", כי זהו בכח הרוחא דנשיב מנקב ימין, שהוא המחזיק שערות אלו סוחרביה דהאי אורחא שבאמצעיתא, כי העביות שבהם נחוצים לו לזווג החסדים, שמתפקידו להשפיע תמיד בסוד רוחא דחיי, וז"ש "בתיקונא שלים" כי עתה שנגלה האי אורחא שבאמצעיתא, בהארת חכמה דנקב השמאל, הנה חזרה הבינה בזה לבחינת ג"ר שלה, ומעתה אין שום פגם בהני שערות השפה הנשארים, להיות נחוצים להמשכת חסדים, כי אז יהיה "התיקון שלם"", כי יהיה חכמה עם חסדים, ובלתי חסדים אין התיקון שלם, כי אדרבה היה בסו"ה ורוח עברה בו ואיננו, כנ"ל. וז"ש בתיקונא שלים.
וענין זה מבואר יותר בדברי הזוהר שם (דף קל"ג ע"א. ובאד"ר ע"פ הסולם
אות קכ"/ב) ז"ל מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין נפיק חד אורחא ושערי אתפסק בההוא אורחא. אמאי אתפסק, משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נויקבי הוטמא האי ארחא. עכ"ל. פי': כי שואל, אמאי אתפסק רק באמצע שערות השפה, ולא עברו משם כל שערות השפה, מאחר דנשיב שם רוחא דחוטמא, שהוא בחינת חכמה המחזירה את בינה לבחינת ג"ר שלה. וע"ז תירץ, "משום דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה" כלומר, דלא אתתקן שם החכמה בקביעות, כדרך הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, כי אם היה כן, היו עוברים משם כל שערות השפה. אמנם הוא נתקן רק בבחינת דרך בלבד, כי אורחא פירושו דרך, דהיינו לא לעמוד שם, אלא רק לעבור בו לבד, כדי שאח"כ יוכלו להתגלות החסדים מבחינת העביות הנשארת שם בשערות השפה בבחינת מ"ן. כי אז הוי תיקונא שלים. כנ"ל. וזה שממשיך "ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא" כלומר, שהתיקון הזה בא מתחת ב' נוקבין דהיינו גם מנקב הימיני, שדרכו להשפיע חסדים, וע"כ נתפסק רק בבחינת דרך באמצע השערות, וכל השערות מהאי גיסא ומהאי גיסא נשארים כדי שלא יופסק שפע החסדים כנ"ל.
וז"ש עוד שם "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום דכתיב ועובר על פשע, למיהב מעברא על פומא קדישא, דיימא סלחתי" פירוש: כי אין צורך להגלות כאן, אלא בחינת סליחת עון בלבד, שפירושו, להעביר הקטנות מעל בחינת המלכות דבינה, שיצאה לחוץ מחמת נשיאת השערות בסוד נושא עון, כנ"ל. ולזה מספיק בחי' אורחא באמצעיתא דשערי, כנ"ל, וז"ש למיהב מעברא על פומא קדישא דיימא סלחתי, כי ע"י העברה בלבד, נגלה סליחת עון. וז"ש מקודם, "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא, משום שכתיב ועובר על פשע" כי נתבאר
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תז
אור פנימי
לעיל, שבחינת הפגם דצמצום א' נקרא פשע, ובחינת המיעוט דבינה מחמת שנעשתה לנושא להמלכות הזו, נקרא עון, ולא פשע. אמנם עתה, אשר בחינת מלכות דצמצום א', דהיינו התיקון הא', עלה ונתחבר בבינה, נמצא שעם סליחת העון דבינה, נתכפר ג"כ בחינת הפשע אשר עלה שם. וז"ש "ושערא לא אתרבי בהאי אורחא" כי יש שם ב' מיני שערות: הא' הבאים מחומר דתיקון א' עצמו שעלה שם, וב' השערות שיצאו מכח הבינה שיצאה לחוץ ואבדה הג"ר שלה, כנ"ל ע"ש. וא"כ יש לשאול אמאי לא אתרבי השערות, שבאו מתיקון הא', גם בהאי אורחא, כי לא היה כאן אלא בחינת סליחת העון, הנוגע רק לשערות דבינה עצמה, ולא לבחינת פשע. וע"ז אומר "משום דכתיב ועובר על פשע" כלומר, כיון שלא נתקן אלא בבחינת אורחא למעברא ביה, ע"כ בשעה שעובר דרך שם לפומא, לומר סלחתי לעון דבינה, נמצא גם הפשע נעלם משם, וע"כ גם השערות דבחינת פשע ג"כ אינם גדילים שם בהאי אורחא. באופן שנמתקים שניהם ביחד, כי זהו כל כח של תיקון הב', שה"ס נושא עון, דהיינו שקבלה בחינת הפשע לתוכה, ונתמעטה גם היא, כדי שאח"ז כשיגיע לה התיקון הג' שהיא האורחא לאעברא ביה, יגיע התיקון הזה גם לבחינת פשע, הנמשך מתיקון א'. וע"כ נקרא במיכה התיקון הזה ועובר על פשע, כי ענין סליחת עון אין בו משום רבותא, כי הוא ישר משורשו, אלא עיקר רבותא היא, שעבר ג"כ על הפשע. כמבואר.
וז"ש שם (אות קכו-א) ותאנא, תיקונא קדמאה דדיקנא ותנינא, לאתכא לתליתאה" פירוש: כי כל עיקר הדיקנא הוא, לתיקון הבוצד"ק דגניז במו"ס, שה"ס אלף עלמין דהתימין בעזקא דכיא, שהוא בחינת העביות דצמצום א', שעליה יצאו או"א דנקודים, וכיון שהיא גנוזה שם, אין בה זווג, וע"כ נגנזו עמה גם קומת או"א הפנימים, הנקרא אלף עלמין, להיותם בחינת ע"ב הגלוי כנ"ל
באורך. ונודע דעיקר כל התיקונים הוא, רק לתקן המלכות דצמצום א', בסוד דא"ס לא נחית יחודיה עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה, והנה היא נגנזה לגמרי בעולם האצילות, ואיך יהיה בה תיקון בעת שאין בה שום זווג, והיא גנוזה במו"ס. וז"ס שערות דיקנא, אשר כל שורשה הוא תיקון א' דדיקנא, ששם נגלה בחינת המלכות דגניז במו"ס, כנ"ל באורך, והיא שהצמיחה והולידה לכל השערות דיקנא, כמ"ש לפנינו. אמנם בה בעצמותה גם כאן בדיקנא, אי אפשר שתהיה, בה זווג, כי אם בדרך התכללותה וביאתה בהתכללות הבינה, שהיא מדת הרחמים, דהיינו בחינת תיקון הב' שנקרא ורחום, כנ"ל שמכח השערות דתיקון א' שעלו לשם, יצאו ונצמחו שערות גם מבחינת בינה הנקרא שפה עלאה, וגם השערות של תיקון א' עצמו עלו ונתערבו עמהם, כנ"ל. אמנם עדיין לא נגלה שום המתקה בזה התיקון הב', ואדרבה, כי נגלה מיעוט נוסף על מיעוט הא', אלא אח"ז שנגלה התיקון הג', שהוא האורחא דאתפני משערא, הנמשך לפומא בסוד סליחת העון, שפירושו שהעון דבינה חזר ונתיישר והשיגה את ג"ר שלה, אשר עי"ז נעשה גם בחי' עובר על פשע, כי גם בחי' השערות השייכים לתיקון א" קבלו ג"כ אותם המוחין, ואז נתגלה כל התיקון, של יציאת המלכות דצמצום א' לחוץ בבחינת שערות דיקנא, כי עתה בתיקון ג' הזה, נתקנה בחינת המלכות דצמצום א'. והגיע בחינת תיקון להבוצד"ק דגניז במוחא סתימאה, והאלף עלמין דחתימין שמה, התחילו להתידע באיזה שיעור. וז"ש בזוהר "דתיקונא קדמאה ותנינא דדיקנא, לא היו אלא לאתבא לתליתאה" כמבואר. כי עד עתה לא היו אלא רק צמצומים נוספים, אלא עתה שחזרו הג"ר לבינה, התחיל התיקון דמלכות זו דצמצום א', שזה כל הנרצה. והבן כי משום זה נקראים י"ג תיקוני דיקנא בשם י"ג
א' תח חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
אור פנימי
מדות הרחמים, כי כל עיקרם הוא להמתיק המלכות דצמצום א', שהיא מדת הדין, בבינה, שהיא מדת הרחמים וזכור זה בכל ההמשך.
וז"ש עוד שם (באות קכו-ג) תאנא בצניעותא דספרא, מהו דכתיב פשע: זכו עובר, לא זכו, פשע" פירוש: כמ"ש לעיל, ד"ה וענין זה. על דברי הזוהר, דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה, שלא נתקן שם החכמה בקביעות, שהיא בחינת הרוחא דנשיב מנקב שמאל דחוטמא, אלא בבחינת דרך לעבור בו, ולא לעמוד שם. ע"ש. וז"ש כאן, זכו עובר: כלומר, שהצדיקים הזוכים, הם מקבלים הרותא דחיי מבחינת ב' הנוקבין דחוטמא, שאז היא בבחינת עובר על פשע, כמ"ש שם, שהוא תיקונא שלים, שיש להם חכמה וחסדים, חכמה מכח העברת הרוחא דחיי בהאי אורחא, וחסדים מכח הני שערין דאשארו שמה סוחרני דהאי אורחא. אבל אם "לא זכו" דהיינו אם הם עומדים בהאי אורחא דהיינו שמקבלים הרוחא דחיי דנשיב מנקב שמאל, המאיר בקביעות, אז מתגלה להם "פשע" כלומר, שהשערות שנתערבו שם מהחומר דתיקון א' הנקרא פשע, כנ"ל המה מראים כח הצמצום שבהם. ואז גם הארת חכמה מסתלקת מהם, כי אין חכמה מתקבלת בפרצוף מבלי התלבשות באור חסדים. כנודע. וז"ש "זכו עובר, לא זכו, פשע" אכן אין זה אמור אלא בהצדיקים המקבלים מאורחא דתחות חוטמא דז"א, ולא באורחא דא"א, כי לית שמאלא בהאי עתיקא, כנ"ל.
וזה שממשיך שם (אות קכ"ז) "האי בז"א, מאי בין האי להאי, בז"א כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמוי, כתיב ויחר אף ה' בם וילך. מאי וילך, דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי, ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הה"ד כי רוח ה' נשבה בו ואיננו. באריך אנפין כתיב, ועובר על פשע, וכתיב, ורוח עברה ותטהרם": פי': כי הדברים האלו, סובבים על הציעותא דספרא
המובא לעיל, שאומר, אם זכו עובר אם לא זכו פשע. דהיינו אם התחתונים אינם מקבלים משם בבחינת העברה, מתגלה להם פשע. כנ"ל. וע"ז פרשו בזוהר, דהאי בז"א דוקא, ולא בא"א. ורק בז"א אפשר להתחתונים להתאחז בהאי אורחא בבחינת עמידה, דהיינו לקבל מבחינת נקב שמאל לבד דנשיב בהאי אורחא. ואז נאמר בהם, ויחר אף ה' בם וילך, כי אז מתגלה להם בחינת השערות דצמצום א' המעורבים שם, שהם נקראים פשע, ואור העליון המלובש בנשמות ההם, מסתלק מהם, שז"ס וילך, "דמאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, כי רוח ה' נשבה בו ואיננו" כי החיות נסתלק מהם לגמרי, כי הסיתום דאור חסדים גורם הסתלקות אור חכמה ג"כ, כי אין אור חכמה מתלבש אלא בחסדים, כנ"ל.
מה שאין כן "באריך אנפין, כתיב, ועובר על פשע. וכתיב ורוח עברה בהם ותטהרם" דהיינו כנזכר לעיל, דלית שמאלא בהאי עתיקא, ושם נשבין רוחא דחיי מכללות ב' הנקבים, אשר הרוחא דחיי הנושב מהם, הוא רק בבחי' ועובר על פשע, שאין הפשע, מתגלה, אלא אדרבה הוא מתכפר שם, כי נכלל לגמרי במדת הרחמים, וגם הוא מקבל מהאי אורחא כמו השערות דבינה עצמם. כנ"ל באורך. וז"ש "ורוח עברה בם ותטהרם", כי אפילו השערות דבחינת פשע, נטהרו ג"כ. כמ"ש לעיל דשערא לא אתרבאי בהאי אורחא. ע"ש.
וז"ש עוד שם (אות קכ"ט) "תאנא, בשעתא דאתגלי ההוא אורחא דיקנא דעתיק יומין, כולהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין וכו' " כי אלו מארי דיבבה ויללה, נמשכין מכח התיקון הא', שה"ס פשע. שנתפשטו ממנו ז"ן עלמין דיבבה, וצ"ו עלמין דיללה. כמ"ש לעיל ע"ש. ונמצא עתה, שהפשע נתכפר בהאי אורחא דתתות חוטמא דא"א, בסוד ועובר על פשע, ובסו"ה ורוח עברה בהם ותטהרם.
חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א א' תט
רז) ד', הוא, שורת השערות הגדילים בשפה התחתונה ברוחב, תחת הפה. ה', ההוא ארחא תניינא, פנוי בלתי שער, היורד מן הפה מן
אור פנימי
וחזרו ונגלו החכמה וחסדים ותיקונא שלים, אז נשתקו מארי דיבבא ומארי דיללה ג"כ, כי גם בחינת הפשע, נכלל במוחין אלו, כנ"ל. אמנם רק בבחינת "סתימין ושתיקין" דוקא, כי אינם רשאים לקבל משם, אלא בבחינת אורחא לאעברא ביה, שפירושו בחינת הארת חכמה בחסדים, הבא מחמת ההעברה בהאי אורחא, אבל לא בבחינת עמידה, שפירושו, לקבל חכמה דרך נקב שמאל, כי אז יחזרו הני מארי דיבבה ויללה שביצירה ועשיה לקדמותם, כנ"ל, "לא זכו פשע" כי הפשע יחזור ויתגלה להם מתיקון הא' כנ"ל באורך. וזה שמדייק מזוהר "ומאריהון דדינא סתימין ושתיקין" כי לית שמאלא בא"א, וכשמתגלה אורחא דא"א, מקבלים הכל רק מבחינת אורחא לאעברא, "ולית מאן דיפתח פטרא לאבאשא" שאין עוד מציאות למי שהוא שיוכל להתאחז בנקב השמאלי. כמבואר. וזה שממשיך "ומהאי, מאן דאחיד ואזהיר לשתקאה, להאי אורחא רשים, דהוא סמנא דעתיקא קדישא" כי שורשים העליונים, מכים בכחם על השתלשלות כל הענפים שלהם עד עולם התחתון, ולפיכך אנו רואים, כשאדם רוצה להשתיק למי שהוא בהקפדה, הוא מזהיר אותו, בדרך הנחת אצבע על האי אורחא דתחות החוטם שלו. ואומר הזוהר, שזה בא לנו משורש העליון שבעתיקא קדישא, כי בהגלות האי אורחא דתחות חוטמא בעתיקא קדישא, נמצאים כל מאריהון דדינא סתימין ושתיקין, כנ"ל. וז"ש "דהוא סמנא דעתיקא קדישא" דהיינו כמבואר.
והנה בי"ג מדות הרחמים שבתורה, נקרא התיקון הג' הזה בשם, וחנון. שפרשו ז"ל, עושה חסד חנם ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי. ונודע, שהשמות שבתורה הם בערך המקבל את התיקון, והנה נתבאר לעיל,
שזה האורחא, הוא גילוי הארת חכמה רק לבינה, להיותו בשפה עלאה שהיא בינה, וא"כ הוא מספיק רק לבחינת סליחת עון, ולא לכפרת פשע, שהיא בחינת המלכות דצמצום א'. ועכ"ז מספיק התיקון הזה גם לכפרת פשע, בסוד ועובר על פשע, כנ"ל. וע"ז נקרא בשם חנון, דהיינו אע"פ שאינו הגון ואע"פ שאינו כדאי, מ"מ הוא מתכפר ע"י התכללות בבינה. ונמצא השם שבמיכה הוא, ועובר על פשע, כי מצד העליון נבחן שהוא עובר עם הרוחא דחיי ומכפר גם הפשע, ומצד התחתון המקבל התיקון נקרא וחנון, להורות, שעדיין אינו כדאי להרוחא דחיי, ומ"מ מקבל, אותו, כמי שהוא כדאי לו.
רז) תיקון ד' הוא שורת השערות הגדילים בשפה תחתונה ברוחב תחת הפה. תיקון ה', ההוא אורחא תנינא פנוי בלתי שער, היורד מן הפה מן אמצעו ומפסיק באמצע השפה התחתונה, ויורד עד שבולת הזקן. והוא מכוון תחת ההוא אורחא אחרא עלאה שעל הפה: אלו הב' התיקונים מובאים בזוהר נשא (דף קל"א. ובזוהר ע"פ הסולם אות ע"ז וע"ח) וז"ל. תיקונא רביעאה: מתתקן שערא ונחית תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא, בתקונא שלים. תיקונא חמישאה: תחות פומא נפיק אורחא אחרא בשקולא דאורחא דלעילא, ואלין תרין אורחין רשימין על פומא מכאן ומכאן עכ"ל.
פירוש: אחר שכבר נגמר תיקון הב' והג' והשערות דתיקון א', שהם מבחינת מלכות דצמצום א' עלו ממקומם מלחי התחתון למקום בינה, שהיא השפה עלאה שבלחי העליון, והוציא מכחו, בחינות שערות, גם ממקום בינה, שהם השערות דשפה עלאה הנקרא נושא עון, כנ"ל. שהוא תיקון ב', שגם שערותיו עצמו נתערבו בהם, כנ"ל, אשר משום זה, קבל ג"כ את הרוחא דחיי
א' תי חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
אמצעו, ומפסיק באמצע השפה התחתונה, ויורד עד שבולת הזקן, והוא מכוון תחת ההוא ארחא אחרא עלאה, שעל הפה כנזכר.
אור פנימי
שנתגלה בהאי אורהא שעל גבי שפה עלאה, בסוד ועובר על פשע, כנ"ל שהוא תיקון הג'. הנה מיתוק זה הספיק רק לשעתו, עד שנשתתקו מחמתו מארי דיבבה ויללה, כנ"ל. אמנם מתוך שכל התיקון הגדול הזה נעשה במקום בינה עצמה, דהיינו בשפה עלאה, ולא במקום אחיזתם של השערות דתיקון הא', שהיא לחי התחתון, ע"כ עוד נשאר מקום לאלו מארי דיבבה ויללה, לחזור ולהתעורר ולהתאחז בשערות דתקון הא', וכדי לתקן זה, נתקנו אלו ב' התיקונים שבשפה עלאה, גם בשפה תתאה, דהיינו בלחי התחתון במקום אחיזתם האמיתי של השערות דתיקון א', ובזה נטתתקו מאריהון דדינא לנצח, ואלו ב' התיקונים הם: א' שבולת הזקן שמתחת השפה תתאה, שנמשכו כאן, מן השערות דתיקון א', שהיו מעורבים בשערות דשפה עלאה, שכל תיקונם היה רק בסוד ועובר על פשע, כנ"ל, שעתה הם נתעוררו מחדש בכח הצמצום שבהם מתיקון הא', וכיון שהשערוה שמבחי' הבינה כבר נגלה בהם בחינת ג"ר, ע"י האי אורחא, ע"כ הוכרחו לירד משם ולבא למקומם עצמם שהוא בשפה תתאה. וב' הוא, נשיב רוחא דחיי דחוטמא דא"א באורחא דתחות חוטמא, ומשם עבר ובא לשפה תתאה, והוציא שם ג"כ בחינת אורחא בדוגמא לאורחא עלאה, ונמשכה הארת ג"ר גם בשערות דשפה תתאה, וזה תיקון החמישי. הרי שאלו ב' התיקונים: הרביעי והחמישי הם העתקת ב' תיקונים העליונים משפה עלאה, על שפה תתאה, ונעשה התיקונים האלו, בהחומר ובהמקום של השערות דתיקון הא' בעצמו, באופן שכל ההבחן מב' התיקונים שבשפה עלאה, לב' התיקונים שבשפה תתאה הוא, כי חומר השערות דשפה עלאה היו מהתמעטות הבינה, וכן מקום אחיזת השערות
היה, מקום בינה. אבל חומר השערות דשפה תתאה, הוא חומר של מלכות דצמצום א', שהיו מעורבים בשערות דמפה עלאח, שיצאו משם ונתקנו בשפה תתאה. והמקום דשפה תתאה הוא בלחי התחתון, שהוא מקום מלכות עצמה.
וז"ש שם בזוהר "מתתקן שערא ונחית תחות פומא" דהיינו כמבואר, שאלו השערות השפה עלאה נתקנו ונבררו מחדש, כדי שיתגלו לעצמם אלו השערות המעורבים שם מבחינת תיקון הא', ואחר שנמצאו ונגלו, ירדו למקומם מתחת השפה תתאה, כי לא יכלו עוד לעמוד שם, מחמת שנתגלה שוב כח הצמצום שבהם, והיו מוכרחים לירד למקומם. וע"כ נחתי תחות פומא.
ובזוהר שם (דף קל"ג ע"א ובזהר ע"פ הסולם אות ק"ל) מבואר יותר, וז"ל, תקונא רביעאה: מתתקן שערי תחית תחות פומא מרישא חדא לרישא חדא, הח"ד לשערית נחלתו, כד"א ונשאת תפלה בעד שארית הנמצאה, הנמצאה ממש. שארית, דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה. עכ"ל. פירוש: כי בחינת הנחלה והמנוחה,שנעשה ע"י ב' התיקונים שבשפה עלאה, נתתקן ונתברר מחדש, ונמצא בהם, אלו שארית השערות שנתערבו בשערות של שפה עלאה, שעלו לשם מתיקון הא' דמצר הזקן, כי האי אורחא שבמקום בינה אינו מספיק בשבילם, כנ"ל, וז"ס שארית נחלתו, וז"ס שארית הנמצאה, כי מה שהיה מתחלה ועובר על פשע, חזר ונתגלה ונמצא, וז"ש "הנמצאה ממש" כלומר,שמתחלה היתה נעלמה,בסוד ועובר על פשע, ועתה נמצאה, וזה שאמר "שארית ישראל לא יעשו עולה", כלומר, שזה התיקון הד', שהוא גילוי השארית והבאתו לשפה תתאה, הוא בא, כדי שאלו הנשמות הנמשכות מבחינת
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תיא
אור פנימי
השערות האלו, לא יעשו עולה, כלומר, שלא יפלו לידי מארי דיבבה ויללה, היכולים עוד אחר ב' התיקונים הראשונים להתעורר פעם, וע"כ חזרו ויצאו אלו התיקונים פעם שנית, בחומר ובמקום של התיקון הא' עצמו. כנ"ל. ואז יש בטחון, ששארית ישראל לא יעשו עולה כנ"ל. כי אחר שנתקנו השערות דתיקון הא' בבחינתם עצמם, ובמקומם, יש בטחון שישתתקו מארי דדינא לנצח.
והנה צורת גידולם של השערות, גם כאן כמו בשפה עלאה, הוא מרישא חדא לרישא חדא. שהם בחינת ימין ושמאל, ואע"פ דלית שמאלא בהאי עתיקא. מ"מ הם נרשמו כאן בבחינת שרשים שאינם מתגלים במקומם, אלא שהם מתגלים כן בתחתונים, בדומה לב' פאתי הראש וב' תפוחין קדישין, וב' נוקבי דחוטמא, שבא"א עצמו נחשבים לא', ולא לב' תיקונים מיוחדים, ומה שנרשמו בשנים, הוא משום שכן מתפשטים ונגלים למטה בז"א.
והשמות של תיקון ד' וה' שבתורה, הוא ארך אפים. שזה מורה: כי אחר שכבר נתקן אורחא עלאה בסוד ועובר על פשע, וגם השערות דתיקון א' כבר קבלו תיקונם ע"י אורחא עלאה, ונשתתקו כל מארי דיבבא ויללה כנ"ל, מ"מ חזר הבירור על שערות השפה עלאה, כדי לברר מהם השערות דתיקון א' המעורבים שם, הנקראים פשע, ולהוציא אותם מכלל התיקון דשפה עלאה, ולהחזירם לבחינת צמצומם הקודם, ונגלה עליהם האף והדינים פעם שנית, כי ע"כ ירדו משם ובאו לשפה תתאה, כנ"ל באורך. ולפיכך הם נקראים ארך אפים, כי בעת שנתגלה תיקון הד' מטרם שבא תיקון הה', חזר ונגלה כח האף למטה בז"א, ובב' עלמין יצירה ועשיה, חזרו ונתעוררו שם מארי דיבבא ומארי דיללה, שזה נבחן להארכת אפים, שע"ז רמזו ז"ל מאריך אפו וגבה דליה, כי ע"י אריכת אפים חזר ג"כ האי אורחא דלעילא ובאלשפה תתאה, שע"י זה
ישתתקו הדינים לנצח, ונמצא שמה שהאריך אפו, ושוב ניתן כח לדינים ולמארי דיבבא ויללה, לא היה זה אלא לפליטה גדולה, שעי"ז יהיה בטחון שלא יוכלו עוד להתעורר לעולם. ולפיכך השם הזה ארך אפים כולל ב' ביחד, שהם השבולת שבשפה תתאה, שהוא תיקון ד' עם אורחא תתאה המקיף לשבולת, שהוא תקון ה', מטעם שלא נגלה הטובה הגדולה שבאריכת אפים, מטרם שחזר ונגלה גם האורחא תתאה. כנ"ל. וכל זה הוא רק בהבחן המקבל, שהוא ז"א, שבו אי אפשר לחשוב את גילוי השבולת לתיקון מטרם שיתגלה גם האורחא, כי עם גילוי השבולת, נגלה בו כמו קלקול, כנ"ל, אלא אח"כ שנגלה גם האורחא, אגלאי מלתא מלתא למפרע, שגם השבולת שירד בשפה תתאה היה לתיקון גדול, כדי להכניע מארי דדינין במקומם עצמם, כנ"ל. ולפיכך בי"ג מדות שבתורה נחשבים שניהם בשם אחד. כמ"ש הרב.
אמנם בשמות די"ג מדות שבמיכה, שהם מתבארים בערך המשפיע והמתקן אותם, כנ"ל. הנה הם ב' שמות מיוחדים. כי כלפי המתקן נחשבים גם השערות דשפה תתאה שנתגלו אצלו, לתיקון גדול ולמדה של רחמים, כי עשה זה כדי למתקו בהמתקה של קיימא כנ"ל. וע"כ התיקון הד' נקרא לשארית נחלתו, ע"ש בירור השארית מתוך שערות השפה עלאה, השייכים להחומר של תיקון א', ולהורידו לשפה תתאה, שהוא בלחי התחתון, ומקום המלכות עצמה. כנ"ל בזוהר. ולכן התיקון הה' נקרא "לא החזיק לעד אפו" כי זה האף שנגלה מחמת גילוי השארית במקום שפה תתאה, לא החזיק אותו לעד ח"ו, אלא חזר והשפיע הרוחא דחיי דרך אורחא שע"ג שפה עלאה, והביא הרוחא דחיי גם לשפה תתאה. וע"ז רומזים ב' החקיקות שבאמצע השפתים, המכוונים זה כנגד זה, כמ"ש שם בזוהר "ואלין תרין אורחין,
א' תיב חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
אור פנימי
רשימין על פומא מכאן ומכאן" שהם רומזים על העברת אורחא עלאה דתחות חוטמא באמצע השפה עלאה, דרך האמצע דשפה תתאה המכוון כנגדו, ועושה אורחא גם בשפה תתאה מסביב השבולת. וע"כ ב' החקיקות מזדמנים זה אל זה.
וצריכים עוד להבין, למה בתורה נקרא אפים, לשון רבים, ובמיכה נקרא לא החזיק לעד אפו לשון יחיד. ולא כתיב אפיו, לשון רבים. והענין הוא, כי הני שערות השפה תתאה הנקרא שבולת הזקן, שה"ס שארית הנמצאה, כנ"ל, שהשערות דתיקון הא' שנתערבו בשפה עלאה, נתבררו וירדו לשפה תתאה. כנ"ל. אין הפירוש, שחזרו השערות דמלכות דצמצום א' בלבד דהיינו בלי שום מיתוק וחיבור עם הבינה, רק כמות שהם בתיקון הא' באו בשפה תתאה. כי אם היה כן, לא היו צריכים אלו השערות דתיקון הא' לבא לשפה תתאה, אלא שהיו יכולים להתקן במקומם במצר הזקן עצמו. אלא אלו השערות שעלו מתיקון א' ע"ג שפה עלאה ונתערבו שם, כבר קבלו לתוכם השיתוף דמדת הרחמים, על ידי עליתם ויניקתם ממקום בינה, וע"י תערובתם בהשערות דשפה עלאה, באופן שאפילו אחר שנבררו לעצמם, וירדו משם לשפה תתאה, נמצאים ג"כ ממותקים עוד במדת הרחמים, כי אין העדר ברוחני, וכיון שנתערבו ונתחברו פעם עם ה"ר, שוב אין מתפרדים זה מזה לעולם. אלא שיש להבחין כאן ב' בחינות בחיבור הזה: א', התכללות מלכות בבינה, וב', התכללות בינה במלכות. וזה כל ההפרש בין השפה עלאה לתתאה, כי השערות דשפה עלאה, אע"פ שנבחנים שיצאו מבחינת בינה עצמה, יש בהם גם התכללות המלכות, כי מבינה לבדה לא יתכן כלל שיצאו ממנה שערות. וכן אלו השערות שירדו לשפה תתאה כלולים ג"כ מבחינת בינה, כי במלכות לבדה לא יתכן שום זווג, אלא ההפרש הוא, כי
השערות דשפה עלאה עיקרם הם בינה, ומלכות שבהם היא רק בחינת התכללות לבד. והשערות דשפה תתאה עיקרם הם מלכות, ובחינת בינה שבהם היא רק בחי' התכללות בלבד.
ולפיכך הם נקראים בתורה בשם אפים, להורות על בחינת ב' ההין הכלולות בהן, שעצמותה היא ה"ת, וכלולה ג"כ מה"ר כנ"ל. וכבר נתבאר לעיל (דף א' שע"ז ד"ה ונתבאר) שכן הוא בכל המ"ן שבעולמות, שהם כלולים מב' מלכיות, אשר החימום בא בהכרח מבחינת מלכות דצמצום א'. אמנם הזווג, הוא רק על בחינת מלכות דצמצום ב', משום שאין זווג במסך דצמצום א' באצילות, מחמת הגניזה של המלכות הזו ברדל"א. כמ"ש שם. שז"ס טוחנות מ"ן לצדיקים, וז"ס אין טפה א' יורדת מלמעלה אא"כ טפים עולות כנגדה מלמטה. כי אע"פ שהם נטחנו ונתערבו יחד, מ"מ טפת המ"ד באה בעיקר על הטפה דצמצום ב'. ע"ש. וז"ס מה שתיקון ה' נקרא במיכה בלשון יחיד "לא החזיק לעד אפו" כי השמות שבמיכה הוא כלפי המשפיע, כנ"ל, ומן המשפיע אינו יורד אלא טפה א', משא"כ בתורה שהוא כלפי המקבל, נקרא בשם "אפים" כי יש שם במ"ן ב' בחינות מלכיות, שהן ב' ההין כנ"ל, והבן היטב.
ונתבאר היטב, כי בחינת התיקון דאורחא זו, אי אפשר שתתגלה בבחי' השערות דמצר הזקן, שהם תיקון הא' משום שאין זווג במלכות דצמצום א' כנ"ל. אלא רק השפה תתאה, אע"פ שהיא ג"כ מבחינת השערות דמצר הזקן, אמנם הם כבר עלו ונתמתקו פעם בשפה עלאה במדת הרחמים, כנ"ל, וע"כ גם בירידתם למטה בשפה תתאה הם ג"כ כלולים בה"ר, וע"כ יתכן בהם זווג, שתתגלה בהם האי אורחא.
וז"ש שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות קל"ה) תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא,
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תיג
אור פנימי
אורחא אתגלייא, טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגליא לית עיטא, ולית מאן דידע ליה, אלא הוא בלחודוי, כמא דעדן עלאה, לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי. ועל האי כתיב, מה גדלו מעשיך ה'. עכ"ל, פירוש: כי ענין הגילוי של אורחא בשפה תתאה, נבחן לעצה עמוקה מצד המאציל, כדי להעביר בחינת הדינים גם מבחינת הנשמות הנמטכות ממלכות דצמצום א', אשר אין שום זווג נוהג עליה באצילות, כנ"ל. כי ע"כ נמשכו מארי דיבבא ויללה מהתיקון הא', כנ"ל, אמנם המאציל העליון המציא עצה בעדם, והוא, כי העלה השערות דמצר הזקן על השפה עלאה, בתיקון הב', ואח"כ בתיקון הג' שנתמתקו בהאי אורחא דתחות חוטמא, ואח"כ בתיקון הד', שירדו לשפה תתאה, וקבלו מיתוקם בתיקון הא', אשר אז נשתתקו גם מארי דיבבה ויללה הנאחזים בנשמות דצמצום א'. כנ"ל. וז"ש "אורחא אתגלייא טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עטא למעבד טב לכלא", כלומר, כי עתה נתגלה עצה למעבד טב, גם עם אותם הנשמות הבאות ממלכות דצמצום א', וז"ש למעבד טב לכלא. כי לולא האי עיטא, לא היה שום תיקון לאותן הנשמות, משום שבחי' מלכות דצמצום א' שהיא שורשם, אינה באה לעולם לכלל זווג, והיו הנשמות ההן נידחות ח"ו אמנם עתה אחר שנתמתקו פעם בשפה עלאה תוך ה"ר, ואח"כ באו למקומם בשפה תתאה הנה נעשה המלכות דצמצום א' ראויה שיהיה עליה זווג, מחמת השתתפותה בה"ר, כנ"ל. וקבלו הנשמות הנ"ל תקונם השלם.
וזה שממשיכים שם, "מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא" כלומר, בבחינת מצר הזקן, שהוא תיקון א', דסתים ולא אתגלייא, כי לא היה שם זווג, רק שקבלו מהזווג הגדול דפה דעתיק דרך מו"ס כנ"ל, לית עיטא שם, כי הזווג הזה לא הועיל אלא
לעלמא קדמאה הנמשך מבינה, אבל לב' עלמין תתאין לא היה שום עצה, כי נעשו אז למארי דיבבא ויללה, כנ"ל. וזה שממשיכים "ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי" כלומר שאין שם ידיעה, שפירושו זווג, אלא רק לעתיק בלבד, כי מלכות דצמצום א' אינה משמשת רק בעתיק, כנ"ל, וז"ש "כמא דערן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי" כי ע"כ נגנזו או"א הפנימים בעדן עלאה, שהוא מו"ס, ולית דידע ליה אלא עתיקא דעתיקין, כי ע"כ נקרא המו"ס אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא. משום שאין ידיעה וזווג בהמלכות הזו, רק בעתיקא. כנ"ל. אמנם ע"י עברם דרך שפה עלאה נעשה עצה למעבד טב לכלא. כי נעשה עליה זווג מבחינת השתתפותה במדת הרחמים, שהוא ה"ר. כנ"ל.
והנה כל הנאמר לעיל בהאי אורחא שבשפה עלאה, נוהג ג"כ בשפה תתאה, בלי שום הפרש כל שהוא. כמ"ש שם בזוהר (אות קל"ד) "דתניא אורחא עלאה דדיקנא קדישא, דאיהו נחית תחות נוקבי דחוטמא דעתיקא, והאי אורחא דלתתא שקילן אינון בכלא, דא לעילא ודא לתתא, לעילא עובר על פשע, לתתא לא החזיק לעד אפו. ותנינן, לא החזיק, דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא" פירוש: דהאי אורחא דלתתא, מקבל ג"כ מהרוחא דחיי דנשיב מתחות ב' נוקבי דחוטמא דא"א כמו האורחא עלאה, (ומה גם שהוא מקבל אותו דרך האורחא עלאה, כנ"ל), וע"כ הם שקילין כחדא, וכל מה שנתבאר לעיל בתיקון הג' באורחא עלאה, נוהג הכל גם בהאי אורחא תתאה. וכמו דאורחא עלאה אתתקן רק בבחינת דרך לעבור בו, ולא בבחינת עמידה, כמ"ש לעיל בתיקון ג' עש"ה. כן האי אורחא דלתתא נתקן רק בבחינת דרך לעבור בו, ולא בבחינת עמידה.
א' תיד חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
רח) ו', הוא המקום אשר תחת התיקון הא', מראשית זויות נצבות של הלהי התחתון, שמשם מתחיל התרחבות הזקן, ומסתיים עד כנגד מקום הפה, וכל אותם ב' צדדין, נקראין תיקון א', כנ"ל בתיקון הא'.
אור פנימי
וז"ש "ותנינן לא החזיק, דלא אית אתר למיתב" פי': כי המקום הזה נתקן רק בבחינת דרך להעביר החסדים שמה, והחסדים מקבלים הארת חכמה דרך העברה, שה"ס הזווג דב' נוקבי חוטמא בא"א, כנ"ל באורך, אבל לא נתקן למיתב שמה, שהוא בחינת נקב שמאל בלבד, שמשם נמשך בנקב שמאל דחוטמא דז"א, בסו"ה ורוח נשבה בו ואיננו, כנ"ל. ולכן, הרוח דנקב שמאל עצמו, לא יהיב אתר למיתב שם, כי בזה היו המקבלים מתבטלים לגמרי, ורוח נשבה בהם ואינם. וז"ש שם (אות קל"א) "כד"א וחמת המלך שככה, שכיך מרוגזיה. דבר אחר, שכיך ברוגזיה" פי': כי הני דלתתא בבי"ע, שרצו לקבל מהאי אורחא בבחינת עמידה, הנמשך מנקב שמאל בלבד, נאמר עליהם ויחר אף ה' מאד. שאז אמר משה, הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי, שהוא דיני דדינא, שאין עוד במציאות דין יותר קשה בהעולמות, כמ"ש שם בזוהר, (אות קל"ב) ע"ש. וכל זה נמשך מהרוחא דחיי דחיין דנקב שמאל, כנ"ל. ועי"ז נשתתקו כל מארי דדינא, שלא יתאחזו שם, כי לא יוכלו לסבול הדין הקשה הנ"ל, דנשיב מנקב שמאל. וז"ש שם, "לעילא עובר על פשע, לתתא לא החזיק לעד אפו, ותנינן, לא החזיק דלא אית אתר למיתב, כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא" כי ע"י הרוגז הגדול המגלה לכל הני הרוצים להתאחז שם בבחינת ישיבה ועמידה, משתתקים כל מארי דדינא, והנשמות שבבי"ע יכולות לקבל חסדים מגולים בהארת חכמה אפילו אותן הנשמות מבחי' מלכות דצמצום א', כי הדינים
מתפרשים מהן, משום שלא יוכלו לקבל משם ולהאחז שם, כי הרוחא דנקב שמאל נושב עליהם ומכלה אותם. וז"ש "שכיך ברוגזיה" כלומר, שהרוגז הגדול עצמו הוא משכך כל הדינים. וז"ש "לא החזיק דלא אית אתר למיתב" כי אין מקום לדינים להתאחז שם, משום הרוגז הגדול המכלה אותם, כנ"ל. וז"ש "כמא דלעילא יהיב אתרא לאעברא, כן לתתא יהיב אתר לאעברא" כי ע"י זה נעשה שם מקום לחסדים לעבור דרך שם ולקבל חכמה בדרך העברה, והחסדים המגולים ההם מושפעים גם לנשמות הנמשכות ממלכות דצמצום א'. ואין שום פחד שיתקרבו אליהן הדינים לינק מהן, כי כבר נתרחקו מכל בחי' הרוחא דחיי ההוא, ופחד ה' עליהם שלא יתמו ויגוועו לגמרי, מפאת רוחא דנשיב עליהם מנקב השמאל. ועם זה תבין ביותר, למה נתקן האורחא דא, מתחות ב' נוקבי דוקא, כי שניהם באים בתיקון האורחא ההוא, מנקב שמאלא הנכלל בימינא, נעשה האורחא להפסיק השערות משם, ובחינת נקב השמאלי מכלה כל מארי דדינא משם.
רח) תיקון ו': הוא המקום אשר תחת התיקון הא', מראשית זויות נצכות של הלחי התחתון, שמשם מתחיל התרחבות הזקן, ומסתיים עד כנגד מקום הפה. וכל אותם ב' צדדים נקראין תיקון אחד, כנ"ל בתיקון הא': דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דקל"א ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות ע"ט) וז"ל תקונא שתיתאה ממתקן שערי וסליק, ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא, וחפי תקרובתא, דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא, ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא, עכ"ל.
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תטו
אור פנימי
וכדי להבין התיקון הו' והז' צריכלם להבין היטב, כל בחינת המוחין שנתקנו בה' התיקונים הראשונים בדרך כללות. וכדי שלא להאריך בזה, נדמה זה, לסדר גידולם של המדרגות דז"א, שנתבארו היטב בדברי הרב לעיל, בחלקים י' י"א וי"ב. ומתחתון ילמד העליון. כי תיקון א' דדיקנא, הוא עצם החומר של הדיקנא, שנתגלה מבחינת הבוצד"ק הגנוז במו"ס כמ"ש הרב לעיל (דף א' שס"ה אות קמ"ט וק"ע) שפירושו, מגבורה דעתיק שהיא בחינת מלכות דצמצום א', המלובשת במו"ס, שאין שום זווג נוהג עליה באצילות, מכח שנגנזה ברדל"א, כנ"ל באורך, ושם כלולים ג"כ בחינות הכלים דאח"פ שעלו ונבררו בעת יציאת קומת הע"ב הגלוי, כנ"ל, ע"ש. ונמצא ששערות דיקנא בעת יציאתם שם במצר הזקן, היו חסרי תיקון לגמרי, להיותם מבחי' המלכות דצמצום א' שאינה ראויה לזווג. ולפיכך היו צריכים לכל הפרטים שנתבארו בעיבור יניקה מוחין דז"א. והוא להיפך, שכל עניני עיבור יניקה מוחין דז"א, נמשכו מכאן. והנה תחילה הם צריכים להכלל במדת הרחמים בבחינת הקטנות, דהיינו במדרגת העבור, שפירושו, לעלות ולהכלל בהזווג של העליון במקום העליון, משום שאין לו עוד מציאות תיקון באנפי נפשיה. וז"ס תיקון ב' וג', ששערות דמצר הזקן, נמשכו ממקומם מלחי התחתון ועלו על השפה עלאה תחות חוטמא, במקום לחי העליון. שהוא בחינת בינה, כנ"ל, שזה דומה לעלית ז"א בסוד העיבור למעי הבינה, וקבל שם ו"ק וג"ר דנפש, כמבואר היטב בחלק י' ע"ש. כן ממש כאן, כי בתיקון ב' קבלו השערות דמצר הזקן בחינת ו"ק דעיבור, מתוך חיבורם ותערובתם בשערות דשפה עלאה, שהשערות האלו הם מבחינת בינה עצמה, והיו לבחי' מ"ן דו"ק, כנ"ל באורך, הרי שהזווג דבחינת ו"ק אלו נעשה במקום
בינה, ובשערות של בינה, אלא השערות זמצר הזקן מתחברים עמהם בהזווג כמו עיבור במעי אמו, בבחינת אוכל מה שאמו אוכלת, שפירושו, שמקבל השפע היוצא בהזווג דאמו. ואח"כ שנתגלה תיקון הג', שהוא האורחא דתתות חוטמא, ששם יצאו הג"ר ע"י הרוחא דחיי דנשיב מתחות ב' נוקבי דחוטמא דא"א, כנ"ל. הנה גם הג"ר האלו, היו בחינת ג"ר לצורך השערות דבינה, אלא כיון שגם השערות דמצר הזקן היו שם, קבלו הם ג"כ בחינת ג"ר אלו, דהיינו ג"כ בסוד אוכל מה שאמו אוכלת, כי עדיין הם נמצאים בלחי העליון ששם מקום בינה.
ואח"כ בתיקון הד', נולדו וירדו למקומם עצמם, שהוא, דומה ללידת ז"א ויציאתו ממעי הבינה למקומו עצמו. וע"י יניקה ב' שנים, הוא מקבל בחי' ו"ק דרוח מאמא. כן אלו השערות דמצר הזקן נבררו מתוך השערות דשפה עלאה וירדו למקומם ללחי התחתון, תחות שפה תתאה, הנקרא שבולת הזקן, ושם קבלו בחינת ו"ק דרוח. ואח"ז בתיקון ה', שנתגלה האורחא גם לתתא בשפה תתאה, קבלו גם הם בחינת ג"ר, אלא שזה הוא ג"ר דרוח. שזה דומה לעיבור ב' דיניקה דז"א, הבא לאחר ב' שנים דיניקה, עד היותו בן ט' שנים ויום א', שאז מקבל ג"ר דרוח הנבחנים עוד למוחין דקטנות. וז"ס שהאי רוחא דנשיב מתחות ב' נוקבי דא"א, נקרא רוחא דחיי, כי הוא רק בחינת רוח, אלא שהוא ג"ר דרוח המוריד בחינת ה"ת מעינים, ומחזיר אח"פ אל המדרגה, שבזה נשלמים הכלים בבחינת ע"ס שלמות, ואז ראוי לעיבור ג' כמ"ש בז"א, לאחר ט' שנים ויום א'. שאז מקבל ו"ק וג"ר דמוחין דהולדה. שהם שמות דהויות.
ולפי"ז תבין גם כאן, כי לאחר שנשלמו השערות בהאי אורחא דתחות חוטמא, וקבלו השלמת כלים וג"ר הגיע הזמן לעלות לעיבור ג' לצורך המוחין דגדלות, דהויות. וזהו ענין
א' תטז חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
אור פנימי
תיקון הו', כי כאן מקבלים השערות דיקנא בחינת הו"ק דמוחין דגדלות שלהם, כמ"ש לפנינו.
וז"ש בזוהר "מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל לרישא דפומא" דהיינו כמו בתיקון הב', שעלו מבחי' לחי התחתון ובאו בבחינת עיבור בלחי העליון בשערות השפה עלאה, כן כאן באו שוב בבחינת עיבור ג' ועלו עד רישא דפומא לעילא, ששם מקום לחי העליון. וז"ש "וחפי תקרבותא דבוסמא טבא ער רישא דפומא דלעלא" דהיינו, שנעשו שם ברישא דשפה עלאה לבחינת מ"ן, המכונה תקרבותא דבוסמא טבא, וז"ש "ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא" כי אחר שקבלו הזווג במקום לחי העליון, דהיינו ברישא דפומא דלעילא, יצאו משם וירדו למקומם בלחי התחתון, ונתפשטו במרחב גדול, ונתאחזו שוב בארחא תתאה שמתחת השפה תתאה, וז"ש "ונחית שערי לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא" כי קבלו שם שוב בחינת הג"ר שלהם ממקומם. אמנם הרויחו כאן בחינת התפשטות השערות במרחב גדול על כל הלחי התחתון, מן זויות הנצבת של הלחי הזה, עד רישא דפומא דלעילא ועד תחתית הלחי. וענין התפישטות הזו מורה על ריבוי החסדים שקבלו מבחינת בינה מבחינת החסדים המכוסים שלה, דהיינו מג"ר דבינה, כי מקודם לכן, מטרם שנשלמו הע"ס דכלים שלהם ע"י האורחא תתאה. לא יכלו לקנל ההסדים כי אם מו"ק דבינה דהיינו רק בהינת רוח, אבל עתה כיון שכבר נשלמו בעשרה כלים יכולים לקבל החסדים מג"ר דבינה עצמה, דהיינו בסוד כי חפץ חסד הוא. וע"כ נקרא תיקון הזה בשם מרחב הזקן, כי הם בעיקר בחינת הרחבה דג"ר דאמא, שהם חסדים מכוסים כנ"ל. והם ו"ק דגדלות ונשמה.
ודברים אלו מבוארים שם בזוהר (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם מאות קל"ז-
קמ"א) וז"ל "קם רי ייסא פתח ואמר, וחסדי מאתך לא ימוש, וכתיב, ובחסד עולם רחמתיך. הני קראי קשיין אהדדי, ולא אקשו, דתנינן, אית חסד ואית חסד, אית חסד דלגו, ואית חסד דלבר, חסד דלגו הא דאמררן, דעתיקא דעתיקין והיא סתים בסטרא דא דדיקנא, דאקרי פאת הזקן וכו'. והאי דכתיב וחסדי מאתך לא ימוש, חסד דעתיק יומין. ובחסד עולם, חסד דאקרי חסד עולם, והאי הוא אחרא דז"א, דכתיב, אמרתי עולם חסד יבנה. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט, וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר, אלא בחיי דנשמתא, ובגין כך כתיב, כי חפץ חסד הוא" עכ"ל.
פירוש: כי מקשה, שבפסוק אחד אומר וחסדי מאתך לא ימוש, שהמשמעות שאור החסד הוא בחינת נצחיות, שלא ימוש לעוקם. ובפסוק אחר כתיב ובחסד עולם רחמתיך, שמשמע, שאינו נוהג אלא בימי עולם, שהוא בחינת שתא אלפי שני, ואינם נצחיות, גם נודע, שעולם הוא מלשון העלם, שרומז על בחינת ו' קצוות והסרון ג"ר, ועל שם העלם הג"ר נקרא עולם. ונודע, שההפרש הוא מג"ר אל ו"ק. אשר ו"ק הם מטולטלים מרחמים לדין ומדין לרחמים, כמ"ש הרב בחלק י"ב. ונמצא חסד עולם, שהוא בחי' ו"ק, והוא ההיפך מהכתוב וחסרי מאתך לא ימוש, שהוא בחינת ג"ר, שאין בהם דין כלל, ואינם מטולטלים כמו הו"ק. וזה שתרץ כ' יש חסד פנימי ויש חסד חיצון, אשר החסד הפנימי הוא חיי דנשמתא, שהיא בחינת הג"ר דבינה, שהיא אור נשמה וג"ר, ששום דין אין בה, בהיותה תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ועל החסד הזה כתיב וחסדי מאתך לא ימוש, כי הוא בחינת נצחיות וג"ר, שאין לו הפסק. וחסד הזה הוא בחינת חסדים מכוסים, שפירושם שאינם מקבלים לתוכם הארת חכמה, ע"ד שנתבאר לעיל בסוד הם' דצל"ם ע"ש. וז"ש "חסד דלגו הא דאמרן דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דא
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תיז
רט) ז', הוא ב' תפוחין קדישין, הם שני הפנים אשר תחת העינים, משני צדדי החוטם, והם פנויים בלי שער כלל, והם עצמם אינם אלא
אור פנימי
דדיקנא דאקרי פאת הזקן" פירוש: שחסד זה הנצחי, שהוא בחינת ג"ר ונשמה, הוא מתגלה בבחינת פאת הזקן דהיינו בתיקון הו', אשר בחינת החכמה דעתיק נסתמת בהאי פאת הזקן, כי להיותם בחינת חסדים מכוסים אינם מקבלים לתוכם חכמה דעתיק. וז"ש "דעתיקא דעתיקין הוא סתים בסטרא דא דדיקנא" אלא שמאיר שם בחינת ג"ר דבינה, בסוד כי חפץ חסד הוא, עכ"ל.
וכן יש חסד חיצון, הנמשך מן ו"ק דבינה, שהם צריכים להארת חכמה, וע"כ המה סובלים מצמצום, והוא בחי' חסד דז"א בעת שאין לו אלא ו"ק, והוא בחינת חיי דגופא, כלומר, שהוא בחינת גוף חסר ראש, והוא הנקרא חסד עולם, אשר חסד הזה אינו חסד דקשוט, כלומר, שאינו נצחי, אלא הוא מטולטל מרחמים לדין ומדין לרחמים. וכל זה הוא משום שנמשך מו"ק דבינה הצריכים להארת חכמה, וע"כ בחינת הדין וצמצום שולט בו, כנודע. ובזה תבין ההפרש מבחינת השערות דתיקון הב' והד', לשערות דתיקון הו'. כי תיקון הב' והד' נתקנו בבחינת חסד עולם, שנמשכו מו"ק דבינה, וע"כ נחשבו לבחינת חיי דגופא, ובחינת אור הרוח, משא"כ מרחב השערות שנתקן בתיקון ו' הוא בחינת חיי דנשמתא, דהיינו בחינת ראש ונשמה, אע"פ שהם שערות כמו תיקון הב' והד', שמורים על העלם חכמה מבחינת היציאה מראש, כנ"ל, מ"מ כיון שכבר נשלמו בע"ס מבחינת הכלים, יכלו לעלות למ"ן לבחינת ג"ר דאמא ולקבל משם חיי דנשמתא, שהם ג"ר גמורים.
והשם של התיקון הזה בתורה הוא ורב חסד, שמורה, על בחינת חסד הפנימי, המקובל לז"א ע"י תיקון הזה שהוא חיי דנשמתא, בסו"ה וחסדי מאתך לא ימוש.
כנ"ל. לע"כ נקרא ורב חסד, שהוא לשון גדלות דחסדים, ובמיכה שהשמות מתבארים על בחינת המשפיע, נקרא "כי חפץ חסד הוא," שהוא מדת ג"ר דאמא, כמ"ש בדברי הרב לעיל בחלק ה', כי בינה נקרא "הוא" והיא משתוקקת תמיד רק אחר החסד. וכמ"ש לעיל באורך. ועל שמה נקרא התיקון הזה בשם, כי חפץ חסד הוא.
רט) תיקון ז': הוא ב' תפותין קדישין, הם שני הפנים אשר תחת העינים משני צדדי החוטם, והם פנוים בלי שער כלל וכו', היותם פנוים בלי שער הם הנקרא תקון הז' דדיקנא, כי הפנים בעצמם הם מי"ג דגלגלתא. ודברים אלו מובאים בזוהר נשא (דף קל"ג ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות קמ"א קמ"ב) וזה לשונו, תיקונא שביעאה: פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למחזי וכו' ותרין תפוחין אלין דאינון תיקונא ז', אינון כללא דכל שיתא מיקונין דאמינא ובגיניהון אתקיים באור פני מלך חיים עכ"ל.
פירוש: כי אחר שנתקנו השערות דיקנא דמרחב הזקן, מבחינת השלימות דחיי דנשמתא, בתיקון הו', כנ"ל שנמשך עליהם בחינת הג"ר דבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, הנה אז, פסיק שערא, דהיינו שנפסק לגמרי בחינת התפשטותם על הלחי. כי אור הבינה דוחה כל בחינת הצמצום, להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה מקבלת לתוכה הארת חכמה, כנודע, וכיון שאין צמצום נוהג על אור דחסדים, ע"כ אין עוד מקום להתפשטות השערות דיקנא, וז"ש "דפסיק שערא" וזה נמשך מהגמר דתיקון ו' עצמו, כמבואר, ואז "אתחזן ב' תפותין בתקרבותא דבוסמא" דהיינו שנעשה זווג מחדש על בחינת המ"ן דכללות שתא תיקונים הקודמים,
א' תיח חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
מי"ג תיקוני גולגלתא כנ"ל, אמנם היותם פנויים מבלי שער הם הנקרא תיקון הז' דדיקנא, כי הפנים בעצמם, הם מכלל י"ג דגולגלתא.
אור פנימי
הנקרא תקרובתא דבוסמא להיותם עולים דרך החוטם, בסו"ה וירח ה' את ריח הניחוח. שפירושו נייחא דרוחא: רוחא הוא חסדים. ונייחא דרוחא ה"ס הארת חכמה שבחסדים ואז "ובגיניהון אתקיים, באור פני מלך חיים" כי נגלה הארת הג"ר במקומו בפנים, הנקרא חיים.
והנך רואה, איך ב' תיקונים אלו הו' והז' דומים למוחין דגדלות דז"א דהויות, שבתיקון הו' נתגלו ו"ק דגדלות, ע"י השערות עצמם, שהוא בחינת הארת הג"ר דבינה, אלא בבחינת הדיקנא, נבחן עוד אור הזה רק לו"ק דגדלות, משום שכל הי"ג תיקוני דיקנא המה בחינת חכמה, להיותם בחינת או"ח וכלים שהיו צריכים להלביש את הע"ב הגלוי שיצא החוץ בסוד מקיף חוזר, כנ"ל ע"ש. וכיון שאורות דג"ר דבינה הם רק בחינת חסדים, אינם נחשבים בהתיקוני דיקנא, רק לבחינת ו"ק דגדלות. אלא אח"כ, שעלו כללות שתא תיקוני דיקנא למ"ן, בסוד תקרובתא דבוסמא, והמשיכו הארת חכמה בחסדים שלהם, אז השיגו הג"ר שלהם, בסוד באור פני מלך חיים, כמבואר.
ואע"פ שב' תפוחין קדישין, הם בחינת הפנים דא"א עצמו, השייך לכלים הפנימים שלו, מ"מ הם נחשבים לתיקון של הדיקנא, כי אין המדובר מבחינת עצם הפנים של א"א, אלא מבחינת השערות הסובבים על הפנים ומעלים מ"ן תמיד בסוד תקרובתא דבוסמא, ואלו האורות המגולים בב' תפוחין קדישין, מכח המ"ן האלו, אינם שייכים לכלים הפנימים אלא לשערות דיקנא בלבד, כי הוא נמשך ומתגלה ע"י מ"ן שלהם.
וז"ש עוד שם, (באות קמ"ו קמ"ז) תא חזי, פנים דלבר אית זמן דנהבין, ואית זמן דלא נהרין, ובגין כך כתיב, יאר ה' פניו
אליך, יאר פניו אתנו סלה. מכלל, דלא הוי תדירא אלא כד אתגלין תפוחין דלעילא. תאנא אלין תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע עיבר וכל שיתא תיקונין קדאין דבדיקנא ביה כלילן. הה"ד ישוב ירחמנו. ישוב מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין, הכא הוא ישוב ירחמנו. ובהאי דלתתא הוא ואמת.
פירוש: כי כל התיקון הזה הז', הוא רק להאיר למטה לתחתונים, כמ"ש שם "פסיק שערא ןאתחזין ב' תפוחין" שפירושו, שמטרם זה התיקון, לא היה מתגלים הפנים לתחתונים, ועתה ע"י המ"ן דתקרובתא דבוסמא, נתגלה אור הפנים לתחתונים. אבל ענין גילוי הפנים אינו משמש כלום לצורך עצמו, כמובן. וז"ש "אלין תפוחין דסתימין נהירין וחיורין תדירא, ומנהון נהירין לש"ע עיבר" כלומר, כי הפנים הזה דא"א נהירין וחוזרין תדיר, אפילו מטרם העלאת מ"ן הנ"ל, אלא שהם סתומים ואינם מתגלים לתחתונים. וע"כ ע"י התקרובתא דבוסמא הם נהירין לתחתונים בש"ע עיבר, פירוש: ש"ע בעיבר הימין דפנים, וש"ע בעיבר השמאל דפנים, והם שעשע, מב' הצדדים דפנים, שהוא מלשון שעשועים ושמחה "וז"ש ומנהון נהירין לש"ע עיבר" דהיינו ע"י התקרובתא דבוסמא דוקא, מתגלים נהורין דשעשועים לתחתונים, וזה לא תמיד, אלא בעת העלאת המ"ן. וע"כ אומר "ומנהון" כלומר שזה לא תמיד. אלא בעת "דכל שיתא תקונין קדמאין כלילין ביה" דהיינו בעת שעולין למ"ן בבחינת תקרובתא דבוסמא.
וזה שממשיך "הה"ד ישוב ירחמנו ישוב, מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין" כלומר כי ע"כ נקרא תיקון הזה בשם ישוב ירחמנו, להורות שאינו נוהג תדיר. כנ"ל. ואומר
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תיט
רי) ח', הוא בהתרחבות הזקן. וביאור הענין, כי הזקן מלמעלה נחלק לב': צד ימין, וצד שמאל, כנזכר. ונמשכים עד כנגד הפה, ומשם ולמטה אין שום התחלקות בזקן לשני הצדדין, כי הכל בחינה אחת ממקום הפה ולמטה, ומשם ואילך הכל א'. אמנם מתחלק באופן אחר,
אור פנימי
"ובהאי דלתתא הוא ואמת" פירוש: כמ"ש לעיל, שהשמות דמיכה מתבארים כלפי המשפיע והמתקן, שהוא א"א עצמו, והשמות שבתורה מתבארים כלפי המקבל מא"א שהוא ז"א, דהיינו באתר דדיקנא אשתכח, (כמ"ש שם בזהר דף קל"א ע"ב. ובזהר ע"פ הסולם אות צ"ח) ולפיכך נקרא אצלו זה התיקון בשם "ואמת" כי בהתגלות אלו ב' תפוחין קדישין למטה, הנה אז מתגלה אמיתיות השגחתו יתברך לתחתונים כמ"ש שם (אות קמ"ה) "תניא, כד אתגליין תרין תפוחין אלין, אתחזי ז"א בחדוותא, וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא, וכלא חדאן ונהרין, וכל טיבו לא פסיק, כלהו אתמליין בשעתא חדא, כלהו חדאן בשעתא חדא" לכן נקרא גילוי השגחתו בשם ואמת, כי היא אמיתיות הרצון שלו ית', אשר כל מיני הסתרות הנמצאים בהעולמות, באים רק לגלות אמיתיות הזו שבהשגחתו, שהוא להיטיב לנבראיו. כנודע. ולפיכך נקרא תיקון הזה בז"א בשם, ואמת.
והבן ההפרש משע"ה עלמין לש"ע עיבר. כי לעיל אמר "אורכא דחוטמא שע"ה עלמין אתמליין מהאי חוטמא" (נשא ק"ל: ובזהר ע"פ הסולם אות ע"א) וכאן אומר ש"ע עיבר. כי זה וזה פירושם אחד שהוא מלשון הכתוב, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. שהוא מלשון הארת הפנים בסבר פנים יפות. אלא שם מדבר מבחינת עלמין, שפירושו העלם, ע"כ הוא מכנה אותם שע"ה עלמין, כלומר, שאותן העלמין דחסדים בחינת סבר הפנים העליון הם מתמלאים ע"י אורכא דחוטמא דהיינו
שמשיגים הארת הפנים, וכיון שמדבר מבחינת אחורים, ע"כ קורא אותם שע"ה, עם ה' באחרונה, המורה על בחינת נוקבא ואחורים, כנודע. אבל כאן כשמדבר בבחינת הגילוי של הארת פנים בעצמו, הוא מכנה אותו בשם ש"ע, בלי ה', וכן תמצא גם בהכתוב הנ"ל, כי בבחינת הגילוי כתיב וישע ה' אל הבל וכו', ולא וישעה. אבל בבחינת ההסתר כתיב, ואל קין ומנחתו לא שעה, דהיינו עם ה' בסוף.
רי) תיקון ח': הוא בהתרחבות הזקן וכו' וצד עובי העליון שהוא המגולה יש בו שערות ארוכים וכו' ונמשכים ומגיעים עד טבורא דא"א עד חצי ת"ת שלו, ששם התחלת רישא דז"א ולכן נקרת מזל, כי הם נוזלים ונמשכים עד למטה, ומזילים טפי שפע: וז"ל הזוהר (דף קל"ד ע"א ובזהר ע"פ הסולם מן אות קמ"ח עד קנ"א) "תיקונא תמינאה: נפיק חד חוטמא דשערא סוחרניה דדיקנא, ותליין בשקולא עד טבורא וכו' ותאנא, הכל תלוי במזל, וכו' האי חוטא יקירא קדישא, דכל שערי תליין ביה. אמאי איקרי מזל, משום דמיניה תלייו מזלי, ומזלי מיניה עלאין ותתאין, ובגין כן איהי תליא, וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין ואפילו פ"ת שבהיכל וכו' " עכ"ל.
הנה אחר שכבר נתקנו כל השלמות בתיקון הז', כמ"ש לעיל בזוהר, "וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא" עכ"ז לא נסתלקו משם ח"ו השערות והתיקונים הקודמים, מחמת גילוי השלימות הגדול הזה אלא אדרבא,
א' תכ חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
והוא בעוביו. כי כולו שערות ע"ג שערות וצד עובי העליון של הזקן שהוא המגולה יש בו שערות ארוכים, וכנגדו בצד עובי התחתון של הזקן במקום המכוסה, שהוא אצל הגרון, יש ג"כ שערות ארוכים.
אור פנימי
השערות נתארכו ונתרחבו עד טבורא דא"א, כלומר, שגם בחינת הצמצומים שיצאו בקטנות מטרם שנגלו תיקונם, נשארו ג"כ תלוים ועומדים, כמ"ש, בזוהר שם (דף קמ"א ע"א ובזהר ע"פ הסולם אות רפ"ט) "נושא עון מהאי גיסא, ועובר על פשע בהאי גיסא" כי נושא עון הוא תיקון הב', שהוא בחינת הקטנות הנעשה במלכוח דבינה, מכח עלית שערות דמצר הזקן הבאים מצמצום א' על השפה עלאה שהיא מלכות דבינה וע"כ נתצמצמה ואבדה בחינת הג"ר שלה, כמ"ש לעיל, שעי"ז נקרא נושא עון, שבינה נעשתה לנושא, אל עון שקבלה ממלכות ע"ש. ולפי"ז היה צריך להיות, שאח"כ, שהגיע תיקון הג', הנקרא ועובר על פשע, שהוא בחי' הרוחא דחיי שעשה האורחא דתחות נקבי החוטם, והחזיר הג"ר אל הבינה כמ"ש לעיל, הרי התיקון דנושא עון צריך להתבטל, כי כבר חזרה לקדמותה ונמחק העון. אמנם לא היה כן, אלא תיקון הג' עשה אורחא בלבד באמצע שערות השפה, והשערות מהאי גיסא ומהאי גיסא נשארו כמקודם ביאת התיקון דעובר על פשע. ולא עוד אלא "דמלי מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתיקונא שלים" כמ"ש לעיל. וכן היה בכל תיקון ותיקון, שאחר התיקון והגדלות לא נתבטל הקטנות שמקודם, אלא שניהם נשארו זה בצד זה. ועד"ז כאן אחר התיקון הז' שהוא בכל שלמותו, הנה עוד השערות נתארכו עד הטבור.
אמנם נתבאר, שבתיקון הו' קנו השערות עצמם שלימות גדול ע"י עליתם פעם ב' ללחי העליון לרישא דפומא וכיון שכבר היה בהם בחינת ג"ר דהשלמת כלים
מכח האורחא תתאה, שהוריד כל בחינת הדינים מהם, כנ"ל בתיקון ה', ע"כ עתה בתיקון ו' כשחזרו ועלו ללחי העליון למקום בינה, נמצאים בכללים שם לגמרי בבחינת בינה, ונעלם בחינתם עצמם מהם, וע"כ נעשו ראוים למ"ן לגדלות כנ"ל, והמשיכו ו"ק דגדלות מבינה שהיא חיי דנשמתא, כי נזדככו ונעשו כמדרגת בינה, ומכ"ש אח"כ שהמשיכו גם המוחין דג"ר בתיקון הו' כנ"ל.
ולפיכך נתארכו עתה השערות דיקנא והשיגו חשיבות גדול, משום שכל אלו המוחין הגדולים באו על ידיהם, ונעשו לבחינת לבושים לא"א עד הטבורא דלבא, שהוא מקום החזה, שעד שם מתפשטים הג"ר דבינה, דהיינו לפי בחינת המוחין שלהם הבאים משם, כנ"ל. ושם עמדו. כי כמדת הפנימים כן מדת החיצונים, וכמו שאו"א שהם בקומת ג"ר דבינה נפסקים משום זה על החזה דא"א, כמ"ש בחלק י', עש"ה. כן הדיקנא לא יכלה להלביש לא"א למטה מבחינת החזה שלו, שמשם ולמטה הוא בחינת ו"ק ולא ג"ר, כמ"ש שם.
והנה תיקון הח' הזה, שהוא חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא, הוא הכולל כל השבח והמוחין שיצאו בז' תיקונים הקודמים, וע"כ נבחן כמו חוט מקיף סביב כל הדיקנא מתחילתה עד סופה, ואפילו הד' תיקוני דיקנא האחרונים נכללים ג"כ בה, משום שהמה מקבלים מיתוקם ממנה. ואינם עולים בשם בפני עצמם, מטעם שאין בהם תוספות מוחין עוד, כי כל המוחין דדיקנא נגמרו בתיקון הז' בב' תפוחין קדישין, שאריכת השערות הבא בתיקון ח' נבחן לבחינת מקבל את השבח הגדול הזה שיצא בתיקון
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תכא
ריא) ואלו הם ב' תיקוני השערות: העליונים, תיקון א' שהוא הח', והתחתונים המתכסים בהם הם תיקון ב' אחר, והוא תיקון הי"ג האחרון שבכולם. והנה אלו השערות ארוכים מאד ונמשכים ומגיעים עד טבורא דא"א, עד חצי הת"ת שלו, ששם התחלת רישא דז"א כמ"ש.
ריב) ולכן נקרא מזל, כי הם נוזלים ונמשכים עד למטה, ומזילים טיפי שפע. כמש"ה, תז"ל כטל אמרתי. כי השערות הם המשכת צינורות
אור פנימי
הז', ומטעם זה נבחן לכולל את כל הדיקנא. ונקרא מזל עליון, כי יש עוד כולל אחר המקבל ממנו, שהוא נקרא מזל תחתון, שהוא התיקון י"ג, שהוא כולל ג"כ כל י"ב תיקוני דיקנא כמו המזל העליון, כמ"ש אח"כ במקומו.
וז"ש שם בזוהר (אות ק"נ) "האי חוטא יקירא קדישא, דכל שערי דדיקנא תליין ביה אתקרי מזל, מ"ט, משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין" פי': כי או"א נקראים קודש, וכשעולים לג"ר דא"א, שהוא השורש אל הקודש שלהם נקראים קודש קדשים כמהו, דהיינו שורש הקדשים שהם המוחין דאו"א. ובחינת האלף עלמין הגנוזין במו"ס, שהם בחינת או"א הפנימים, דהיינו קומת הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה ששמשו בנקודים, שגם א"א אינו מלביש אותם, כנ"ל, כי המה בחינת ענפי ע"ב שיצאו בסוד מקיף חוזר, הנה הם נבחנים לשורש גם לא"א הנקרא קודש קדשים, ונמצאים נבחנים משום זה לקדשי קודשין דקודשיא, דהיינו השורש לקדשי קודשין שהוא א"א. ונודע שהני אלף עלמין דגניזין אשתמודעו ע"י שערות הדיקנא הנקראים מזל, וע"כ אומר "דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין, כי לא יתוודעו זולת ע"י המזלין, כמבואר. כי המה בחינת הבל המקיף שהיו כבר בבחינת מלבישים למוחין ההם דאו"א הפנימים, מטרם שנסתלקו ויצאו מן הראש דא"א,
וע"כ אין המוחין הללו מתגלים אלא על ידיהם, כנ"ל.
וז"ש "אמאי אקרי מזל, משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מיניה עלאין ותתאין" כי המה נקראים מזל, מב' טעמים: א', משום שכל השפעתם הוא בבחינת מ"ן לזווגים עליונים, שבדרך זו ע"י זווגים מרובים הנעשים על ידם במשך השתא אלפי שני, המה מגלים האלף עלמין דחתימין בעזקא. וכיון שהשלמה הזאת באה ע"י טפות הזווג לאט לאט, ע"כ נקראו מזלין, מלשון יזל מים מדליו. ויש עוד טעם ב' והוא מלשון זלזול, והוא מכח השיתוף דמדת הדין ברחמים, שמלכות עולה לבינה, ובינה מתזלזלת משום זה ואובדת הג"ר שלה, כי נעשית מעוברת מבחינת הצמצום דמלכות שעלתה ונכללה בה, כנ"ל בתיקון ב' ובתיקון ו', וע"כ נקרא ג"כ מזל. וז"ש "אמאי אקרי מזל, משום דמניה תליא מזלי" וזה הוא טעם הא' הנ"ל, אשר בחינת טפות הזווג המצטרפות כולן בסוף השתא אלפי שני ביחד, ומגלים האלף אלפין דגניזין, הם תלוים ביחוד רק בהמ"ן דדיקנא, וז"ש דמיניה תליין מזלי, ואח"כ אומר טעם ב', "ומזלי מיניה עלאין ותתאין" דהיינו מלשון זלזול, כי עלמין עלאין שהם בחי' בינה מזלין מיניה, מחמת עלית המלכות בהם כנ"ל, וכן עלמין תתאין דהיינו בחינת, המלכיות הנקרא עלמין תתאין, ג"כ מזלין מיניה, דהיינו אחר
א' תכב חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
השפע כנודע, וכל אחד מאלו השני תיקונים, שהם: הח', והי"ג, כל אחד מהם נקרא מזל.
ריג) וז"ש באדרת נשא דף קל"ד ע"א, תיקונא ח' כו', ותאנא, הכל תלוי במזל דאיהו האי חוטא כו', וכן בדף הנזכר בתיקון י"ג אמר, והאי
אור פנימי
שהמלכיות ההן כבר נמתקות לגמרי בבינה, ויש להן המוחין מבינה, נמצאים בחינות נמוכות מהן עולות גם בהן, ומאבד מהם בחינת הג"ר שכבר קבלו, ונמצאים מזולזלים על ידם גם התתאין. ועל שם ב' הטעמים האלו, נקראים מזלין.
וז"ש עוד שם "ובגין כן איהו תליא וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין ואפילו ס"ת שבהיכל" פירוש: כיון שהוא עומד לגלות האלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא, כנ"ל, בגין כן הוא תלוי ועומד, גם אחר שנתגלה כל המוחין עילאין בתיקון הז', וז"ש "בגין כן איהו תליא". ועוד כי הוא עומד לגלות כל השמות הקדושים שהם מדותיו ית' עם כל באי העולם, וז"ש "וביה תליין כל מילי דעלמא עלאין ותתאין, ואפילו ספר תורה שבהיכל" כי כל התורה כולה הוא שמותיו ית' כנודע, והם אינם מתגלים זולת ע"י הזווגים הנעשים על המ"ן שבמזלין. הרי שאפילו ס"ת שבהיכל תלוי בהאי מזלא, וכן כל מילי דעלמא, דהיינו כל בחינת השכר ועונש והנהגותיו יתברך עם הבריות, כל אלו תלויים על פי הזווגים שבמזלין. שאם התחתונים זכאים, הם מעלין מ"ן, ונעשים זווגים עליונים, והמוחין הגדולים יורדים לזו"ן, וכולא עלמא מתנהג במדת הרחמים, ואם אינם זכאים ח"ו, ואינם מעלים מ"ן נמצאים מדותיו ית' בהעלם, ואינם מתגלים. והכל לפי רוב המעשה, כנודע. הרי שעלאין ותתאין תלוים בהאי מזלא, כי גם המוחין דפרצופים עליונים תלוים בו כנ"ל.
והשם של התיקון הזה, הוא בתורה,
ונוצר חסד, שמורה שהוא נוצר ושומר את מדת החסד שלא יגרע בעולם, כי בהיותו כללות השערות דיקנא, והוא תלוי ועומד גם לאחר שנגלה הארת הפנים בתיקון הז', שהוא כדי להיות בבחי' מ"ן לאור חסדים דבינה בסוד חיי דנשמתא, באופן, שמדות אלו תלוים בהמקבל, אם הוא צריך להארת חכמה, הוא מקבל מתיקון הז' ואם צריך לאור חסדים, הוא מקבל מתיקון זה דנוצר חסד. שז"ס שנקרא מדות של רחמים, כי כל תיקון ותיקון עומד באנפיה נפשיה, כמו מדה מיוחדת ואין אחת מכחישה לחברתה, והשפעתם, תלוי לפי צרכיו של המקבל, ולפי המ"ן שהוא מעלה.
וז"ש שם בזוהר "ומאן דחמי להאי תיקונא, אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הה"ד יכבוש עונותינו" כלומר, מאן דמקבל להאי תיקונא, אפילו מי שנשמתו היא מבחי' מלכות דצמצום א', מ"מ מתכבשן חוביהון מכח הארת תיקון זה הח', כי להיות שורשו גם הוא בא ממלכות דצמצום א', דהיינו מתיקון א' דדיקנא, אלא שנתמתק ונעשה לבחינת שערות דבינה, ע"י ב' העיבורים, שהם בתיקון ב' ובתיקון חוביהון מקמיה, ויש עוד לפרש השם, ו' כנ"ל, ע"כ הארתו מספיקה לכבוש יכבוש עונותינו, שהוא מלשון החזקת העונות דהיינו כנ"ל בפירוש השם שבתורה. נוצר חסד, שע"כ נשארו השערות תלוים ועומדים כדי להשפיע חסדים מרובים, ועד"ז הוא כובש העונות, שכובש ומחזיק לבחינת השערות האלו דתיקון ח' שהם מבחינת בינה, המכונה עונות, כנ"ל בתיקון
חלק י"ג בחברא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תכג
דתליסר כליל לון כו', וביה כלילן בהאי מזלא, כו', הרי כי תיקון הח' יהי' ג נקראים מזלות.
ריד) ט', הם השערות הקטנים וקצרים הצומחים תוך אלו ב'
אור פנימי
ב' בשם נושא עון, ע"ש. באופן, שמבחינת המקבל, נבחן לנוצר חסד, ומבחינת המשפיע, ליכבוש עונותינו.
והנה נתבאר לעיל, איך עם תיקון הזה הח' נשלם הדיקנא מבחי' הגדלות שלה, שנתגלה בתיקון בז', בבחינת הב' תפוחין קדישין, ומזל הח' הוא הכולל כל הדיקנא, מבחי' השבח הגדול שנתגלה על השערות דיקנא מכללות הז' תיקונים. וכבר נתבאר, שהשערות דיקנא נבחנים ג"כ על בחי' גלגלתא ומו"ס כמו הראש דא"א. כלומר, כיון שהיו נכללים בראש דא"א מטרם שיצא הע"ב הגלוי לחוץ, ע"כ יש בהם מאז ב' הבחינות שבראש, שהם גולגלתא ומו"ס. אמנם אחר שהמסך הוציא אותם לבר מראש דא"א, נבחן שרק מבחינת גלגלתא דא"א בלבד יצאו לגמרי מראש דא"א ונעשו לגוף בלי ראש, אבל מבחינת חכמה סתימאה דא"א, לא יצאו מראש לגמרי, אלא שיש להם עדיין בחינת בינה דמו"ס, ודגמת לחי התחתון שהוא דבוק בראש מבהינת גידין ובשר ועור, שהם בינה ז"א ומלכות, ואינו נפרד מראש זולת מבחינת עצמות בלבד. כנ"ל באורך. ולפיכך נבחן הדיקנא, שיש בה ח' ספירות מן החכמה סתימאה, דהיינו מבינה ולמטה, אבל מכתרא אין לה אלא ו"ק, שמורה שיצאה מצדו לגמרי מראש, וע"כ הה"ס דדיקנא הנמשכים מגלגלתא, שהם הה' תיקונים שלאחר התיקון הח', כבר אינם תלוים בלחי התחתון, במו הח' תיקונים הראשונים, הנמשכים מחכמה סתימאה דא"א, אלא תלוים מעל הגרון, כלומר מן המקום שתחת הלחי התחתון, ששם
בחינת גוף לגמרי, והוא להיותם נמשכים מגלגלתא דא"א, שמצדו אין להם שום חלק בראש, וע"כ אין להם אחיזה בלחי התחתון.
ריד) תיקון ט': הם השערות הקטנים וקצרים הצומחים תוך אלו ב' המזלות שהם השערות הארוכים הנקראים מזלא ומובלעים בתוכם בין ב' המזלות בין זה לזה, ואינם ארוכים כמותם: זה מובא בזוהר נשא (דף קל"ד. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ב) וז"ל תיקונא תשיעאה: מתערבין שערי עם אינון שערין דתליין, ולא נפקין דא מן דא, וכו', אלין שערי דמתערבי עם אינון דתליין אקרון מצולות ים משום דנפקי ממותרי מוחא, ומהאי אתרא רמיו כל מארי דתבעין חובין דבני נשא, ומתכפיין. עכ"ל.
פירוש: כי נודע, שהשערות בכללם הם בחינת או"ח וכלים שעלו מבי"ע להלביש קומת ע"ב הגלוי ששיצא בראש דא"א, ונסתלק משם בבחינת מקיף חוזר. והנה ג' בחינות יש באלו השערות: א' הם גו"ע שמלמעלה ממסך, שהמה נקיים לגמרי משורשם, כי לא ירדו לבי"ע, אלא משום התחברותם עם הכלים דאח"פ, ועתה שנבררו ועלו, כבר נגמר בעליה עצמו כל בירורם. וב' הוא בחינת אח"פ דשערות אלו, אשר המסך עומד עליהם מלמעלה למטה, שעלו בעת הזווג ע"י קומת ע"ב הגלוי שהעלה אותם מפאת שהוריד הה"ת מעינים וגם הפרסא דבי"ע, והעלה אותם, אמנם כיון שקומה זו לא נתקיימה, כי לא נתלבשה בא"א, כי אם היתה מתלבשה בו, היה המלמעלה למטה שלה צריך להתלבש בבי"ע כמו מלך הדעת דנקודים, שאז היה
א' תכד חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
המזלות, שהם השערות הארוכים הנקראים מזלא, ומובלעים בתוכן בין ב' המזלות, בין זה לזה, ואינם ארוכים כמותם.
אור פנימי
תיקון גמור לאלו אח"פ דשערות שהעלה בכח הזווג שבראש, אמנם לא היה כן, אלא קומה זו נסתלקה בסוד מקיף חוזר, כי הפרסא דאצילות לא נתבטלה, ונמצאים האח"פ האלו דשערות, שהיו צריכים לחזור ולירד לבי"ע, אכן נשארו בראש דא"א, ולא ירדו בחזרה לבי"ע, מטעם, שהם עוד לא נתפשטו מלמעלה למטה, אלא שהם עלו לבחינת זווג של ראש בלבד, שהוא ממטה למעלה, וע"כ עדיין לא נגלה בהם העביות דבי"ע, עד שיתהוו בחזרה לבחינת בי"ע, אמנם יצאו לחוץ מראש דא"א בבחינת פסולת ומותרי מוחא.
וגם באח"פ אלו יש ב' בחינות: א' הוא בחינת כתרא שבהם, וב' הוא בחינת מו"ס שבהם. כי מבחינת מו"ס יש להם עוד בירור ע"י עליה למ"ן לבחינת הזווג דבינה דמו"ס, כמ"ש לעיל, שדעת דרדל"א אחזי נהוריה בין כתרא למו"ס, ובינה דמו"ס מקבלת חכמה ממוחא דאוירא ומשפעת לדיקנא. ומבחינה זו יצאו ח' תיקונים הראשונים דדיקנא, אשר בתיקון הז' הנקרא ואמת, נגלה הזווג הזה, ובינה דמו"ס האירה בדיקנא. אמנם בחינת גלגלתא שבאח"פ אלו דשערות, שהם צריכים לקבל מגלגלתא דא"א, שהיא בחינת ע"ב דא"א, שהוא ישפיע לע"ב דמו"ס, והע"ב דמו"ס ישפיע לשערות דיקנא, הנה הזווג הזה אינו נוהג לגמרי באצילות, כי האי קרומא דאתחפייא על מו"ס אינו מתפתח לעולם שיזדווג מבחינת ע"ב שלו, כנ"ל: ונמצא משום זה, שאלו אח"פ דשערות דיקנא הצריכים לקבל מבחינה שכנגדם מע"ב דמו"ס ומן הגלגלתא עצמה, אינם יכולים לעלות למ"ן ולזווג הכתרא ומו"ס עצמם מבחינת ע"ב שבהם,
ונמצא שהמסך אינו יורד מהם לעולם, וכל תיקונם הוא ע"י מה שמקבלים מהחלק העליון דדיקנא, שהם בחינת בינה דחכמה של הדיקנא, המקבלים מבינה דמו"ס. כמ"ש להלן. אמנם אין האורות הללו שייכים לבחינת גלגלתא, שישיגו על ידיהם בחי' הג"ר שבהם, ונמצא שהם נמצאים תמיד בבחינת מותרי מוחא. ואלו הם ה' התקונים התחתונים שבדיקנא, שהזוהר קורא אותם בשם מותרי מוחא. והם אינם יכולים לאחוז בהלחי העליון. אלא בבשר שממעל לגרון, ששם בחי' גוף דא"א.
והנה אלו התיקוני דיקנא יצאו בסדר הפוך, התחתונים למעלה והעליונים למטה, כנ"ל בדברי הרב, וע"כ, אחר שנגמרו תיקונם של בחינות השערות הנמשכות מחכמה דא"א, התחיל התיקון של השערות הנמשכות מבחינת כתר דא"א. כי השערות דבחינת כתרא דא"א, שהם צריכים לבחינת ע"ב כנ"ל, עדיין לא קבלו שום תיקון ע"י ח' התיקונים שנתקנו עד הנה, שכל תיקונים אלו היו מבחינת חכמה סתימאה דא"א כנ"ל. ולפיכך, אחר שנתקן תיקון הח', שעמו נשלמו כל בחינות השערות שבספירת החכמה דא"א, התחילו לצמוח ולהגלות מפאתי הראש דא"א, שערות חדשות מבחינת מלכות דצמצום א', שהם הנמשכות מבחינת גלגלתא דא"א, שעדיין לא קבלו שום תיקון. כנ"ל.
וז"ש בזוהר "תיקונא תשיעאה, מתערבין שערא עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא" דהיינו כנ"ל, כי נצמחו שערות חדשות מבחי' ספירת גלגלתא דא"א, שגם הם מבחינת מלכות דצמצום א' כמו התיקון הא', אל, והם עלו ונתערבו בשטח העליון דדיקנא דתליין עד
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תכה
אור פנימי
טבורא, שהוא תיקון הח', וז"ש "ולא נפקין דא מן דא" כלומר, שהם אינם יוצאים מהשערות הקודמות דתליין, אלא הם שערות חדשות שירדו מן פאתי הראש, הנבדלות לעצמן מן השערות שבתיקונים הקודמים, שהם מן ספירת חכמה דא"א. והני שערי הם מן גלגלתא דא"א.
וז"ש עוד שם "אלין שערין דמתערבין עם אינון דתליין, אקרון מצולות ים, משום דנפקי ממותרי מוחא" פירוש: כי ענין עלית שערות אלו החדשים, שהם מצמצום א', והתערבותם תוך אינון שערות דתליין שהם תיקון הח', שכבר נזדכך לבחינת בינה, כנ"ל, זה דומה, כמו עלית השערוה דתיקון א' דמיצר הזקן, להתערבות בהשערות דתיקון ב' שהם השערות דשפה עלאה, שע"י זה המה נתכללו שם במדת הרחמים, שהיא בינה, כנ"ל. כן השערות החדשות נמתקו בכח התערבותם בהשערוח דתליין שהם בחי' בינה, ונעשים ראוים למ"ן. והנה השערות אלו כשהם לעצמם, אינם נקראים מצולות ים, אלא מבחי' תערובתם תוך השערות דשטח העליון דדיקנא שע"י עיבורם בהשערות דשטח העליון, שהוא בחינת בינה, נעלם מהם כל כח הדין שבהם, כמ"ש. ותשליך במצולות ים כל חטאתם במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. דהיינו לגמרי כמ"ש בתיקון הא', שכח הדין שבו נעלם על ידי עליתו ועירובו בשערות השפה עלאה. עש"ה.
אלא שהמיתוק שבכאן הוא יותר חשוב ממיתוק התיקון הא', שאז המיתוק לא היה עוד מיתוק שלם אל מלכות דצמצום א', שהרי עדיין לא היה כלול בו המלכות דצמצום א' השייכת לגלגלתא, אלא המלכות השייכת לספירת החכמה דא"א כנ"ל. אמנם עתה אחר שנתגלה גם המלכות דבחינת גלגלתא, וגם היא עלתה ונתערבה בבחינת הבינה, כבר נמחה כח הדין מן המלכות
הזו לגמרי, ובזה יפה כחו של התיקון הט' מתיקון הב'. וע"כ נאמר כאן, במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם. כי עתה נשלם מיתוקה של המלכות דמדת הדין לגמרי. כמבואר. ונקרא "מצולות ים" משום שבינה נקרא ים, כנודע, וההעברה והעלמה דמדת הדין מתוך עלית המלכות בה, דומה כמו שמדת הדין נפלה שם במעמקי הים, דוגמת אבן במים עמוקים, באופן שלא יזכר ולא יפקד עוד. כי מצולות פירושו עומק, כנודע.
וז"ש עוד "משום דנפקי ממותרי מוחא, ומהאי אתרא, רמיו כל מארי דתבעין חובא מבני נשא, ומתכפיין" כלומר, כי השערות החדשות האלו הם באים ממותרי מוחא, שהם האו"ח וכלים דבי"ע השייכים לצמצום א', שהיו צריכים להלביש הע"ב הגלוי. ולא הלבישו אותו, כי נסתלק למקיף חוזר, כנ"ל, ולפיכך אינם ראוים עוד לשום זווג באצילות, כנ"ל באורך, וא"כ לא היה ח"ו שום תקומה לנשמות אלו הנמשכות משם, והיו נופלות ברשת מארי דיבבא ומארי דיללה, כנ"ל בתיקון א'. אמנם עתה ע"י עירובם באלין שערות דתליין, נשלכו, למצולות ים כל בחינת הדינים שבהם, כנ"ל. וז"ש "ומהאי אתרא" דהיינו ממקום בינה ששם עלו ונתערבו נמצא "רמיו כל מארי דתבעין חובא מבני נשא, ומתכפיין" רמיו, פירושו הושלך, דהיינו שהושלכו שם במצולות ים כל בחינת הדינים ומקטריגים, שהם מארי דיבבא ויללה הנ"ל, שהם תבעין חובין מבני אדם, ומתכפיין, כי אין להם במה להתאחז עוד.
ובשמות שבתורה נקרא תיקון זה בשם "לאלפים" כי תיקון הזה ביחוד שהוא השורש דה' תיקונים תחתונים הנמשכים מכתרא דא"א, כנ"ל, הבה רק בו נמצא הסגולה הזאת לגלות הני אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא. כי כל עיקר העלם הע"ב הגלוי, שה"ס האלף עלמין, היה
חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א א' תכז
רטו) י', הם השערות הצומחות במקום הדיקנא, הסמוך בתחלת הגרון והם צומחים מלמטה של התיקון הי"ג, ושערות ההם דמזל הי"ג שוכבים ומחפים על אלו, ואלו הם תיקון הי', ואינם מובלעים עמהם תוך שניהם, כמו השערות של תיקון הט', אמנם חפיין בגרונא, כנזכר באדרת
אור פנימי
מחמת שגלגלתא דא"א נתקנה בם' דצל"ם ולא קבלה אותו, כנ"ל באורך, כי בהיות שגלגלתא לא קבלה אותו, אע"פ שבחי' חג"ת דגלגלתא קבלה חכמה, מ"מ אין כאן אלא בחינת חג"ת דחכמה וג"ר חסרים. שאלו הג"ר החסרים, הם בחי' קומת הסתכלות עיינין דנקודים, והם האלף עלמין דחתימין בעזקא, כנ"ל באורך. ונמצא שאלו השערות דתיקון הט' שהם מבחינת הגלגלתא, הם עיקר בחינת המ"ן העתידים לגלות האלף עלמין, וע"כ נקרא התיקון הזה בשם "לאלפים" כי ע"י גלוי מיתוק הזה הנקרא מצולות ים, וביתר התיקונים הנמשכים ע"י זה התיקון, יש בטחון שיתגלו האלף עלמין ולכן מצד העליון המשפיע, נקרא מצולות ים, ומצד התחתון המקבל, נקרא לאלפים.
רטו) תיקון י': הם השערות הצומחות במקום הדיקנא הסמוך בתחלת הגרון, והם צומחות מלמטה של התיקון הי"ג, ושערות ההם דמזל הי"ג שוכבים ומחפים על אלו ואלו הם תיקון הי', ואינם מובלעים עמהם תוך שניהם כמו השערות של תיקון הט'. אמנם חפיין בגרונא, כי הגרון עצמו הוא מקום הבינה דא"א, ואין שם דיקנא: וזה מובא בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ג). וז"ל: תיקונא עשיראה: נחתין שערא תחות דיקנא, וחפיין בגרונא תחות דיקנא עכ"ל. פירוש: אחר העליה והעירוב דשערות החדשות דמלכות דצמצום א' בבינה, דהיינו בשטח העליון דדיקנא כנ"ל בתיקון הט', ירדו משם וחזרו למקומם, שהוא בבשר שממעל
לגרון מתחת לחי התחתון, וחפיין על גרונא שם מתחת כל הדיקנא, כי שם מקומם, כמ"ש לעיל, אשר רק השערות הנמשכות מבחינת החכמה דא"א המקבלים מבינה דמו"ס, נבחן מקומם, בלחי התחתון, כי גם הוא מחובר בראש מבינה ולמטה, אבל השערות הנמשכות מבחינת גלגלתא דא"א, שאין להם חלק בראש דא"א כי על מחינתם, שהוא ג"ר דחכמה, דהיינו גלגלתא דא"א, אין שם עוד שום זווג באצילות, וע"כ הם בבחינת גופא לגמרי, ולא ראש, ואינם יכולים להתאחז בלחי התחתון, אלא בגופא דא"א ממש, דהיינו מתחת לחי התתתון וממעל לגרון, וע"כ אחר עיבורם דשערות אלו בשטח העליון דדיקנא, ירדו למקומם לבחי' גוף ממעל לגרון דהיינו מתחת שטח התחתון של הדיקנא, כי שטח התחתון של הדיקנא, כלול גם מח' תיקונים עלאין, כי הוא כלול מכל י"ב תיקוני דיקנא, כמ"ש להלן, וע"כ הוא נאחז קצתו גם בלחי התחתון. משא"כ אלו השערות שהם כולם מגלגלתא, אין להם שום אחיזה בלחי התחתון וע"כ מקומם עוד למטה ממזל הי"ג, שהוא שטח התחתון דדיקנא. וז"ש נחתין שערי תחות דיקנא.
והנה התיקון הזה נק' בי"ג מדות שבתורה בשם "נושא עון" והוא משום העיבור שקבל במזל העליון מבחינת בינה, וירד משם בבחינת ו"ק בלי ראש, ע"ד השבולת הזקן שירד ונולד משערות השפה עלאה, ע"ש בתיקון ג'. וכיון שהמיעוט הזה אינו אלא כמיעוט הבינה, שנקרא עון, כנ"ל, לפיכך נקרא התיקון ע"ש נושא עון, כלומר שהוא נושא בחינת עון של בינה, שהיא מיתוק
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תכז
נשא דף קל"ד ע"א, כי הגרון עצמו הוא מקום הבינה דא"א, ואין שם דיקנא כנ"ל.
רטז) י"א, הוא תיקון נוסף על השערות הנזכר דתיקון הי', כי מלבד היותם שם במקום ההוא, כי לכך נקרא תיקון הי', עוד נוסף בהם תיקון, דכולהו שקולין כחדא, ושוין בהתפשטות א', לא נפקי דא מן דא,
אור פנימי
גדול בשיבילו כי ע"י זה הוא ראוי לזווג עכ"פ מבחי' ו"ק להמשכת חסדים אבל מטרם שקבל לתוכו העון דבינה על ידי העבור, לא היה ראוי לזווג כלל, כנ"ל.
ובמיכה נקרא תיקון הזה בשם "תתן אמת ליעקב" כי ע"י זה שקבל לתוכו בחינת המיתוק דבינה, נעשה ראוי לזווג שע"י המ"ן שהוא מעלה נגלה המוחין הגרולים שנקרא אמת, ליעקב שהוא ז"א, והיינו כמ"ש לעיל, אשר במיכה נקרא על בחינת המשפיע והמתקן ע"כ נקרא אמת ליעקב, ובתורה נקרא על שם המקבל שהוא ז"א, ע"כ נקרא נושא עון. ע"ש, המוחין דאלף עלמין שיתגלו בו על ידו.
רטז) תיקון י"א: הוא תיקון נוסף על השערות הנזכר דתיקון הי', כי מלבד היותם שם במקום ההוא, עור נוסף בהם תיקון דכולהו שקולין כחדא, ושויו בהתפשטות אחת, לא נפקי דא מן דא, וכלהו בחד שיקולא שוין באורכם, ונמצאו כי באלו השערות עצמם יש ב' תיקונין: דברים אלו מובאים בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א. ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ג) וז"ל קם ר' יהודה פתח ואמר, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וגומר מפני פחד ה', הא אתידע, דמאן דאיהו לבר, פחד ה' אתקרי. ומהדר גאונו, אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון הדר גאונו, תרי: תיקונא עשיראה, תתן אמת ליעקב וחד סר, דלא נפקי נימא מן נימא. חסד לאברהם. עכ"ל. פירוש הדברים: כי נתבאר לעיל
בתיקון י', שע"י התכללותם בשערות דמזל דמזל העליון, קבלו המיתוק דנושא עון, ונעשו ראוים לזווג לבחינת אור דחסרים. אמנם נתבאר לעיל בתיקון ד', שאפילו אחר המיתוק והעיבור נשארים תמיד ב' ההין כלולות יחד, בסוד טפיים עולות מלמטה, עש"ה. ולפי"ז גם אלו השערות דבחינת כתרא דא"א, שנמתקו במזל העליון, וירדו למקומם בבחינת נושא עון, אין הפירוש שקבלו בחינת ה"ר ולא נשאר בהם מבחינת עצמם כלום, אלא הפירוש הוא, שנעשו ראוים לזווג כמדת נושא עון, אמנם בחינת הפשע של עצמם ג"כ נמצא בהם, דהיינו בסוד ותלכנה שתיהן. וע"כ כמ"ש בתיקון ד' הנקרא שבולת הזקן, שהוא כלול מב' בחינות שערות: משערות דבינה, ושערות דמלכות. כן הוא גם בתיקון הי', שהוא כלול משערות דבינה, דהיינו ממזל העליון, ומשערות דעצמו, דהיינו ממלכות דצמצום א'.
וז"ש "ומהדר גאונו, אנון שערי דתחות דיקנא, ואתקרון הדר גאונו, תרי" דהיינו כנ"ל, כי כלול בזה תיקון הי' הנקרא נושא עון, תרי בחינותף שערות דבינה ממזל העליון הנכלל בהם מכח עיבורם, ושערות של עצמם שהם ממלכות דצמצום א', וע"כ נקרא הדר גאונו, כי מלכות דבחינת עצמם, נקראת גאונו, שהיא עקרם ועצמותם שבאו ממותרי מוחא, ובחינת שערות דבינה שיש בהם, מתוך התכללות מעת העיבור, נקרא הדר, כי זה כל הדרם ותפארתם, כי ע"י זה נעשו ראוים לזווג. באופן, שיש בתיקון י',
א' תכח חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
וכלהו בחד שיקולא שוין באורכם. ונמצאו כי באלו השערות עצמן, יש ב' תיקונין.
אור פנימי
ב' בחינות של תיקונים: א' שתהיה ראויה לזווג, ונקרא הדר, וב' הוא בחינת עצמה מצמצום א' שמשם בא החימום להעלאת מ"ן, כנ"ל. (דף א' שע"ח ד"ה וז"ס) וע"כ נקרא גאונו, מלשון גאון יעקב אשר אהב סלה, כי ע"י כח החימום שבהם, המה מסוגלים להעלות מ"ן, עד שיתגלו האלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא, שהם גאון יעקב.
וז"ש "ואתקרון הדר גאונו, תרי: תיקונא עשיראה, תתן אמת ליעקב. וחד סר דלא נפקי נימא מן נימא, חסד לאברהם". דהיינו כמבואר, שיש בהם ב' בחינות שערות: הנקראים הדר גאונו, וע"כ כלול תיקון הי' מב' תיקונים יחר, שהם י' וי"א, אשר אחד מהם הוא בחינת הדר, שפירושו שנעשה מוכשר לזווג ע"י התכללות במדת הרחמים, והוא יכול להמשיך חסדים וע"כ נקרא חסד לאברהם. וב' הוא בחינת גאונו, שהיא בחינת המלכות בעצמותה ממקורה, שהיא מדת הדין, שע"י כח החימום שבהם, הם מעלים מ"ן לגילוי האלף עלמין, והוא נקרא תתן אמת ליעקב. ואין לשאול, למה בפסוק הדר גאונו, מוקדם תיקון י"א שהוא חסד לאברהם שהוא הדר, לתיקון י' שהוא תתן אמת ליעקב, שהרא גאונו. והוא, משום ששניהם הם באמת תיקון א', היוצאים בבת אחת, ואין מוקדם ומאוחר בהם, ולכן אין הכתוב חושש לדייק בהמוקדם, וע"כ כאן קורא אותם הדר גאונו, וכאן מקדים אמת ליעקב.
ובתורה, נקראים ב' התיקונים האלו תיקון הי' ותיקון הי"א. בשם נושא עון, ופשע" כי בחינת נושא עון, הוא הדר, שהם כח הזווג אשר בהם, ובחינת פשע, הם השערות דבחינת עצמותם, שהם
ממקור דצמצום א', שמשם נמשך הפשע, כנ"ל, שהם בחינת השערות הנקראים גאונו. ולפי שהשמות שבתורה רומזים על ז"א המקבל מא"א, נבחן בו עיקר המעלה, התיקון דנושא עון, שהכשירו לבחינת זווג, וע"כ מקדים הנושא מתחילה. ואח"כ הפשע, העתיד לגלות האלף עלמין כנ"ל. אבל במיכה, שהם כלפי המשפיע והמתקן שהוא א"א, עיקר המעלה נבחן בחינת הגילוי דאלף עלמין, שהם נעלמים גם ממנו כנ"ל. וע"כ מקדים מקודם, בחינת נתינת אמת ליעקב.
וז"ש "תיקון חד סר דלא נפקי נימא מן נימא, חסד לאברהם" והיינו כמ"ש הרב, "דכלהו שקולין כחדא ושוין בהתפשטות אחת, לא נפקא דא מן דא, וכלהו בחד שקולא שוין באורכם" פי': כי תיקון הזה כולל ב' תיקונים שהם: נושא עון, ופשע, שהם בחינת בינה ובחינת מלכות, כנ"ל, ואומר שהם שקולין ושוים באורכם "דלא נפקי נימא מן נימא" וכלהו בחד שקולא שוין באורכם. כי אם היה ניכר בחי' הפשע שבהם לא היו ראוים לזווג, כנ"ל, וכן אם היה בחינת נושא עון ארוך יותר והיה מבטל הפשע שבהם, אז לא היה בהם חימום, ולא היו ראוים לגלות האלף עלמין, ולפיכך שניהם שוים באורכם, ושקילין אהדדי, וזהו תיקון הנוסף בהם כאן בבחי' השערות הנמשכים מבחינת גלגלתא דא"א, כי למעלה בהשערות הנמשכים מחכמה סתימאה דא"א היו השערות מבחינת נושא עון מבטלות להשערות המקורית דצמצום א', כמ"ש לעיל בתיקון דמזל עליון, שמגודל המוחין שיצאו על המ"ן שלהם, נאבד מהם בחינת צמצום א', ונעשו כמו שערות דבינה בלבד. משא"כ כאן נעשה תיקון נוסף דשניהם שקולים
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תכט
ריז) י"ב, הוא הפה עצמו, ועם היות כי הוא מכלל הי"ג דגולגלתא כנ"ל, עכ"ז, היותו פנוי מבלי שערות, זה נקרא תיקון אחר, ונמנה בכלל
אור פנימי
כחדא, ולא נפקי דא מן דא, וע"כ נקרא נושא עון, וגם פשע, והוא מטעם הנ"ל, אשר רק על שערות אלו הנמשכים מגלגלתא אשתמודעו הני אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא. ולפיכך, שניהם שקולים, כנ"ל. הרי שעיקר התחלקותם לב' תיקונים מיוחדים, לאמת ליעקב, ולחסד לאברהם, הוא מכח תיקון הנוסף האמור, דהיינו שנתקנו להיות שניהם שקולים, ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא, כלומר שאין כח האחת מבטל לכח חברתה, ולפיכך, יש כח בכל אחת לגלות את תפקידה, זו לחסדים, וזו לגילוי האלפין.
ריז) תיקון י"ב: הוא הפה עצמו, ועם היות כי הוא מכלל הי"ג דגלגלתא, עכ"ז היותו פנוי בלי שערות זה נקרא תיקון אחר, ונמנה בכלל תיקוני דיקנא: ומובא בזוהר נשא (דף קל"ד ע"א, ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ד) וז"ל "תיקונא דתריסר, דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטריך, ויאין שערי סחור סחור ליה, בגין דלא אשתכח טרחותא. עכ"ל. הנה תיקון הזה הי"ב, דומה לבחינת תיקון הז' שייך אל השערות הנמשכים מחכמה דא"א. שנתבאר לעיל, שאין זה התיקון הז' מתגלה רק ע"י עלית מ"ן דכללות השערות דיקנא, בעת שא"א ועתיק נעשו פרצוף אחד, שאז נמשכים המוחין הגדולים ההם הנקראים ב' תפוחין קדישין, עש"ה. ועד"ז כאן בשערות הנמשכים מגלגלתא דא"א, נמצא שבעת הארת ע"ב ס"ג העליונים דא"ק, שאז מתבטלים כל הפרסאות, ובחינת ה"ת העומדת בנקבי עינים דעתיק, היא הוציאה א"א לחוץ, שהוא אח"פ דעתיק ככודע. הנה עתה יורד ה"ת זו מנקבי עינים דעתיק
למקום הפה דא"א, וחוזרים ג' הראשים לבחינת ראש דעתיק ונעשים לבחי' דעת שלו כנ"ל, ונמצא אז, שגם בחינת המסך העומד בפאתי הראש דא"א, המוציא את השערות דיקנא לבר משערות רישא, כנ"ל, ומוריד אותם ללחי התחתון, ולמעלה מגרון, הנה עתה יורד גם המסך הזה דפאתי הראש, ובא בבחינת מלכות דדיקנא,. ונמצאים השערות דיקנא כולם עולים ונעשים למדרגה אחת עם ראש דא"א, כמו השערות רישא שלו. ואז נעשה הדיקנא למ"ן בהזווג הזה, בסוד תקרובתא דבוסמא, כנ"ל. ולפי שהשערות דיקנא נחלקים לב' בחינות: לח' תיקונים הראשונים המיוחסים למו"ס דא"א, ולה' תי?ונים תחתונים המיוחסים לכתרא דא"א, ולפיכך מתחלק ג"כ בחינת המ"ד והמוחין שהם מקבלים: שח' התיקונים עליונים שהם בחינת חכמה, יכולים לקבל מדעת דרדל"א דאחזי נהוריה בהאי אוירא, שהוא בחינת ל' דצל"ם. ובחינת בינבה, כי המוחא ראוירא משפיעה הארתה לבינה דמו"ס. והדיקנא מקבלת מבינה דמו"ס. אמנם בחינת ה' תיקונים תחתונים הנמשכים מגלגלתא דא"א, שהיא מתוקנת בבחינת ם' דצל"ם, והיא אינה מקבלת אור חכמה מבינה דרדל"א וי' לא נפיק ממנה, אלא דאשתאר תמיד בבחינת אוירא, שפירוישו חסדים מכוסים, כנ"ל, שנקראת רוחא דכיא. נמצא, שהשערות דיקנא מבחינת ה' תיקונים תחתונים המיוחסים לגלגלתא ומקבלים הימנה, אין להם בחינת מ"ד ומוחין אלא מבחינת אוירא, רוחא דכיא, כמו הגלגלתא עצמה, ואינם יכולים לקבל הארת חכמה ממוחא דאוירא, שהם אינם מתיחסים אליה כלל. כי רק ח' התיקוני דיקנא העליונים, שהם
א' תל חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
תיקוני דיקנא, ע"ד שנת"ל בתיקון השביעי, וכן בתיקון הי' והי"א. י"ג, הוא מזל תחתון, כמ"ש בתיקון השמיני.
אור פנימי
מבחינת ח"ס דא"א המתיחס למוחא דאוירא, מקבל ממנו, להיותו בחינת צ' דצל"ם, המקבל מבחי' ל' דצל"ם, משא"כ השערות דה' תיקוני דיקנא תחתונים שהם בחינת גלגלתא ום' דצל"ם, הגבוהים ממוחא דאוירא, אינם, ראויים לקבל אלא מגלגלתא דא"א, שהוא רק בחינת רוחא דכיא.
אמנם ודאי, שבחינת רוחא דכיא של הגלגלתא דא"א, חשובה באין ערך יותר מבחינת הארת חכמה שבאוירא, כי מוחא דאוירא, הוא בחינת חג"ת של הגלגלתא, כנודע. וערכם זה אל זה כערך השורש אל ענף שלו. ונמצא לפי האמור, שבשעה שעולים כל הי"ג תיקוני דיקנא לבחינת מ"ן בסוד תקרובתא דבוסמא, נמשכים שם ב' מיני מוחין מיוחדים: א' הם בבחינת הארת חכמה ממוח דאוירא, והם מתגלים בתיקון הז' שנק' תיקון ואמת, שהם הב' תפוחין קדישין. וב' הם בבחינת רוחא דכיא מגלגלתא דא"א, והם מתגלים בתיקון הי"ב, שנקרא אשר נשבעת לאבותינו. דהיינו הפה דא"א דאתפני משערות.
ומה שהפה אתפני משערות ע"י האי רוחא דכיא הנמשך מגלגלתא דא"א, הוא כמ"ש לעיל. (דף א' שמ"א ד"ה ותיקון) אשר כל ענין התיקון של ם' דצל"ם שנתקן בגלגלתא, הוא ע"י נה"י דעתיק המלובשים במוחין דא"א, שעתיק תיקן את נה"י אלו מבחינת הגבהת ראשי ירכין למעלה מיסוד, שפירושו, שאינם מקבלים ממסך של היסוד שלו, לא קטנות ולא גדלות, וע"י כן העלה את הגלגלתא דא"א למעלה ממסך שלו הנקרא קרומא דאוירא, והיא נחשבת תמיד כמו מחוברת ברדל"א, כי המסך שבפה דרדל"א אינו שולט עליה, עש"ה.
ומכ"ש בעת הזווג הנה ודאי שמעלת הגלגלתא גדולה מאוד, וע"כ כשהארתה מתגלה על המ"ן דשערות דיקנא המיוחסים לה, שהם ה' תיקוני דיקנא תחתונים, נמצא הארה זו מפסיקה השערות לגמרי, כי היא בבחינת הגבהת ירכין שלמעלה מיסוד, שאין שום צמצום שבעולם יכול לשלוט עליה, וע"כ אין יכולת לשערות שיתגלה במקום גילוי הארתה, שהוא הפה, וע"כ אתפני פומא משערות.
וז"ש "תקונא דתריסר, דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין" פירוש: לא כמו האורחין שבשפה עלאה ותתאה, וכן הב' תפוחין קדישין, שהמה אתפני משערות ומאירים מכח הארת חכמה דפסיק יתהון, שאין זה מכל הצדדים, כי השערות צריכים אל התיקון שלהם דהארת חכמה, ואם יעלם משם הארת חכמה, כגון בז"א המקבל מהם, שלפעמים אין בו הארת חכמה, הרי הדרא השערות ומליין שוב להני אורחין, כמבואר בט' תי"ד דז"א. אמנם התיקון הי"ב שהוא פומא דאתפני משערות, אינו כן, והם אינם צריכים לשום מוחין דהארת חכמה, אלא דפסיק משם השערות מכל הצדדים בין אם יהיה לו מוחין,ובין אם לא יהיה לו מוחין דחכמה, כי נעקרו משם משורשם, מבחינת הם' דצל"ם, בסוד רוחא דכיא, שהמה חסדים בלי חכמה ומ"מ אין ענין של צמצום יכול לשלוט עליהם, ונמצא שהמקבל מהאי פומא, אין לו צורך לשום מוחין דבחינת הארת חכמה. וז"ש "פומא אתפני מכל סטרין" דהיינו מכל הצדדים, ואינו תלוי עוד בשום דבר.
וז"ש "ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא ישתכח טרחותא" כלומר,שמעתה
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תלא
ריח) ואחר שנתבאר מקומם, נבאר שמותם בפסוקים. והם רמוזים, במי אל כמוך כו'. ובה' ה' אל רחום וחנון כו'. וזה עניינם. א', מי אל כמוך. ב', נושא עון. ג', ועובר על פשע. ד', לשארית נחלתו. ה', לא החזיק לעד אפו. ו', כי חפץ חסד הוא. ז', ישוב ירחמנו. ח', יכבוש עונותינו. ט', ותשליך במצולות ים כל חטאתם. י', תתן אמת ליעקב. י"א, חסד
אור פנימי
אין צורך להעלות מ"ן ולהמשיך הארת חכמה, כדי להמתיק השערות, בבחינת האורחין כנ"ל, כי מבחינת האי פומא, אין שום אחיזה וצמצום אפילו בחסדים בלי חכמה, כנ"ל. ונמצא שנפטר מעתה מכל טרחא, כי ענין העלאת מ"ן להמשיך מוחין נבחן לטרחא. וז"ש "ויאין שערי סחור סחור ליה" כי בכח האי פומא נמתקים השערות מאד, כי המה ממשיכים תמיד חסדים, גם אין צורך להאירם ולסהר אותם מצמצום, ע"י הארת חכמה, כי האור דרוחא דכיא מטהר אותם משורשם לגמרי, כנ"ל. וז"ש (באות קנ"ה) ,וכי שערי דדיקנא טרחא אינון, או דינא אינון והא כלא רחמי אתחזן, אלא דלא אתטרח בישובא דרוחא דז"א" כלומר, שמכאן ואילך, אין עוד צורך לטרוח להעלות מ"ן, ע"ד ישובא דרוחא דז"א, שפירושו, להמשיך הארת חכמה בחסדים כי רוחא הוא חסדים, וישובא שלו, המשכת חכמה. ועתה לא נצרך עוד לזה כמבואר.
וז"ש (באות קנ"ז) "ודא הוא טמירותא דכלא, דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא, והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע" פירוש: כי אין לחשוב האור הגדול הזה הנמשך מגלגלתא לפומא, לא לעילא, שפי' חכמה. ולא לתתא שפירושו, חסדים. כי אינו חכמה, שהרי הגלגלתא אינה מקבלת חכמה, ועם זה אינו חסדים, שהרי הענף שלה שהוא מוחא דאוירא, מקבל על ידה חכמה, ונודע, שכל מה שקנה הענף שייך בהכרח לשורש שלו, אמנם היא עצמה אינה מקבלת חכמה, והוא תמיד בבחינת
חסדים מכוסים, כנ"ל, וז"ש "והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע" דהיינו כמבואר, שאור הגלגלתא הוא סתים בסתימא דסתימין, כי הי' לא נפיק לעולם מאויר שלה. וע"כ לא אתידע. שאינה לגמרי בבחינת זווג הזה כדי לקבל חכמה.
וז"ש שם "דא הוא דלא אתתקן, ולא הוי ביה תיקונא" כמ"ש לעיל כי כל מעלתה של הגלגלתא הוא, להיותה בבחי' הגבהת ירכין למעלה מיסוד, שפירושו שאינו מתמעטת ע"י הצמצום שבמסך של היסוד, ולכן איננה מקבלת גם הגדלות של הזווג הנעשה על מסך הזה. וז"ש "דא הוא דלא אתתקן", כלומר, שלא נתקן במסך דקטנות של היסוד, וע"כ "לא הוי ביה תיקונא" כי ע"כ איננה מקבלת גם הגדלות שנתקן אח"כ בו בעת הזווג שלו בגדלות. וכבר ידעת שכל הנוהג בגלגלתא נוהג ג"כ בפומא דאתפני משערות, כי הרוח דגלגלתא מלובש שם כנ"ל.
וז"ש שם "ובגין כך רוח נפיק לבר ומתלבשין ביה נביאי מהימני, אתקרי פה ה', אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש" כלומר, שבחינת חג"ת של הרוח הזה, דהיינו בחינת ל' דצל"ם, "דנפיק לבר" שהוא יוצא מבחינת הם' להיותו צריך להארת חכמה, וע"כ כבר המסך דעליון שולט עליו, כנ"ל, הנה מתלבשין ביה נביאי מהימני, כלומר שבו נפיק י' מאויר ואשתאר אור, כמ"ש הרב לעיל במוחא דאוירא (דף אלף שמ"א אות צ"ט) "אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש" דהיינו בבחינת הגלגלתא עצמה, שהיא
א' תלב חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא דיקנא דא"א
לאברהם. י"ב, אשר נשבעת לאבותינו. י"ג, מימי קדם. וכנגדם בי"ג מידות דויעבור, ומתחילים מן אל רחום וחנון, וכמ"ש באדרת נשא דף קל"א ע"ב, לקבל דא אל רחום וחנון כו', ואינון לתתא. ובביאור התפילות נתבאר היטב ע"ש. וקצתו יתבאר לקמן.
אור פנימי
למעלה מקרומא, והמסך שבפה דעתיק אינו עומד ושולט רק מתחתיו, וע"כ הוא נחשב זעוד לבחינת רדל"א, ונקרא עתיקא דעתיקין, הנה בו "לא אתפרש" כי בו אין הי' יוצא מאויר שלו, שישתאר בבחינת אור חכמה, אלא שנשאר תמיד בחינח אוירא דכיא. וז"ש לא אתפרש.
וז"ש שם (באות קנ"ח) "ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא" הכוונה היא על או"א דאצילות, שהם ג"כ בחינת ם' דצל"ם, כנ"ל בדברי הרב (דף א' שנ"ו אות קכ"ז) ע"ש. והם מקבלים ג"כ מבחינת הרוחא דכיא דגלגלתא. הנמשך לבחינת פומא דאתפני משערות, ומתלבשים בהאי רוחא, ונמצאים משום זה ג"כ תמיד בבחינת חסדים מכוסים, כנ"ל בדברי הרב. וז"ש ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא, דהיינו או"א עלאין, כמבואר. וז"ש "הה"ד אשר נשבעת לאבותינו" דהיינו שתיקון זה עומד לבחינת המוחין של או"א עלאין דאצילות, ועל שמם נקרא תיקון זה בשם, אשר נשבעת לאבותינו. אבל בתורה נקרא "וחטאה" כי התורה מדברת מז"א, ולא מאו"א, כנ"ל, ונודע, שז"א צריך להארת חכמה, שהיא בחיבת צ' דצל"ם, וע"כ הוא כבר מבחינת הרוחא דנפיק לבר מבחי' הם', כי הוא מצומצם בבחינת המסך דיסוד דעליון, וע"כ אינו יכול לקבל בחינת ג"ר ממש מהאי רוחא דכיא, שבפומא דא"א, אלא אצלו הוא בבחינת ו"ק, רלפיכך אין בו עדיין מיתוק שלם, אלא שנמתק העון ופשע, לבחינת חטאה, שאינו כל כך קשה, אבל עדיין הוא צריך לתיקון וטרחא, כמ"ש
הזוהר לעיל, בישובא דרוחא דז"א. אמנם כלפי או"א עלאין הוא תיקון גמור לגמרי. וע"כ במיכה נקרא רק "אשר נשבעת לאבותינו" כי זה סובב על או"א עלאין, שהם ג"כ בחינת ם' דצל"ם ואינם צריכים להארת חכמה, וע"כ נקרא התיקון רק על שמם.
וע"ד שנתבאר בז"א, שאינו מקבל בחינת ג"ר מהאי פומא, בהיותו צריך להארת חכמה, הנה עד"ז גם ה' התיקונים התחתונים שהם בחינת לבושים וכלים דע"ב הגלוי, שהם בחינת ג"ר דנקודים דקומת הסתכלות עיינין, שגם הם צריכים לאור חכמה דוקא, ובלי הכיסוי דם' דצל"ם, כנ"ל. א"כ גם הם כמו הז"א, אינם מקבלים בחי' ג"ר מהאי פומא דאתפני משערות. ולפיכך אפילו אחר התיקון הי"ב, שהם בחינת המוחין דה' התיקונים התחתונים, מ"מ נחשבים עוד תיקונים הללו בבחינת ו"ק, וע"כ אין בהשערות האלו הנמשכים מגלגלתא, אלא בחינת ה' ספירות, שהם חג"ת נ"ה, כי האור דפומא דא"א, אינו מספיק בשביל ג"ר שלהם, כי המה צריכים לאור חכמה ממש. וע"כ המה נמצאים תמיד בבחינת מ"ן, עד שהמה ממשיכים לאור חכמה כמ"ש בע"ב דנקודים, שה"ס האלף עלמין כנ"ל.
תיקון י"ג: הוא מזל התחתון. כמ"ש בתיקון השמיני. וז"ל הזוהר נשא (דף קל"ד ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אות קנ"ט) תיקונא דתליסר, תליין שערי תחות דיקנא מכאן ומכאן, ביקרא יאה, וביקרא שפירא, וחפיין עד טבורא ולא אתחזון מונפי תקרובא דבוסמא, בר אינון תפוחין שפירו
חלק י"ג מבוא שערים רישא ודיקנא דא"א א' תלג
ריט) וזה סדרן: אי, אל. ב', רחום. ג', וחנון. ד', וה', ארך אפים. ולכן לא נאמר ארך אף, אלא אפים, שנים, וכמשז"ל, לצדיקים ולרשעים. ונמצא, כי באומרו ארך הוא תיקון א', שהוא אריכות א', ובאומרו אפים הוא תיקון אחר.
אור פנימי
הוורין" פירוש: אחר שנתגלו בחינת המוחין שיצאו על המ"ן של אלו השערות דיקנא הנמשכים מן גלגלתא דא"א, שהם בחינת תיקון הי"ב, שהוא הפה דאתפני משערות, מחמת גילוי הארת הרוחא דכיא של הגלגלתא, כנ"ל, הנה נתגלו בפה שבח גדול לאלו השערות, ע"ד שנתבאר לעיל בתיקון הח', אחר דפסיק שערי מב' תפוחין קדישין, עש"ה, וכמו שהשערות הנמשכות מחכמה דא"א, נתפשטו בשבחם והלבישו עד הטבור דא"א, שהוא מכח הארת הב' תפוחין קדישין. שיצאו בסבתם. כן עד"ז השערות הנמשכות מגלגלתא דא"א, נתפשטו ג"כ מכח שבחם שהעיגו ע"י האי פומא דאתפני משערות, והלבישו לא"א עד הטבור. והתפשטות זו נקרא מזל התחתון, כמו שהתפשטות דשערות דחכמה נקרא מזל עליון. כי מזל העליון הוא כללות כל השערות הנמשכות מחכמה. ומזל התחתון הזה שהוא תיקון י"ג. הוא ג"כ כללות כל השערות הנמשכות מגלגלתא דא"א.
אמנם נתבאר לעיל, בתיקון הי"ב שבחינת המוחין דהאי פומא דאתפני משערות, אינם מפסיקים להארת ג"ר בשביל ה' תיקונים תחתונים האלו, כי הם צריכים לגילוי חכמה דוקא. כי כל הי"ג תיקוני דיקנא לבושי חכמה המה. ולפיכך, המה מתכסים תחות מזל העליון, ואין להם גילוי לחוץ.
וז"ש "ולא אתחזון מאנפי תקרובתא דבוסמא, בר אינון תפוחין שפירן חוורין" דהיינו המוחין על בחיבת המ"ן, שנקרא תקרובתא דבוסמא, מבחי' מזל העליון. כי הם נחשבים לבחינת גילוי של מוחין
לבחינת הדיקנא, אבל בחינת פומא דאתפני משערות אינם נחשבים לגילוי מוחין בשביל הדיקנא, להיותו בחינת חסדים מכוסים כנ"ל, והדיקנא צריכה רק לבחינת חכמה, וע"כ לא אתחזי רק מזל העליון בכללות הדיקנא, אבל כל השערות דה' תיקונים תחתונים הנכללים במזל תחתון אינם נראים, אלא שמתכסים תחת מזל העליון, והוא, כי האור הצריך להם, אינו מגולה בהם וע"כ המה מכוסים.
וז"ש עוד שם (אות קס"ב) "ותאנא אלין ימי קדם, כלהו מתתקנן בתיקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין טמירא דטמירן, והאי דתליסר כליל להון" פירוש: כי עיקר הכללות שבדיקנא, הוא מזל התחתון, והוא בחינת מלכות שבהם, כי כמו שגלגלתא ומ"ס דא"א: הם בחינת ראש אחד דא"א, והפה הוא המלכות דכללות שניהם, כן גלגלתא וחכמה דשערות דיקנא הם בחינת קומה אחת, ומזל התחתון הוא המלכות דכללות שניהם, ונמצא שהיא בחינת הנקבה שבדיקנא, המקבלת מבחינת ט"ס הראשונות דדיקנא, הכוללים י"ב תיקונים. והיא המתפשטת עם המוחין של י"ב תיקונים דדיקנא ומשפעת אל המדרגה שלמטה ממנה, שהם או"א דאצילות. וכיון שכל המוחין דדיקנא כלולים רק בח' התקונים הראשונים, שעיקרם הוא התיקון הז' שהם ב' תפוחין קדישין, כנ"ל "ולא אתחזיין מאנפי תקרובתא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין" לכן נבחן תיקון הח' לכללות כל הי"ב תיקונים שהם ט"ס ראשונות דדיקנא, והוא נבחן לבחינת הזכר של הדיקנא, כי הט"ס ראשונות
א' תלד חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
רכ) ו', ורב חסד. ז', ואמת. ח', נוצר חסד. ט', לאלפים. כי היה אפשר להיות נוצר חסד לבד, אך היותו גם לאלפים דורות, הוא תיקון
אור פנימי
נבחנות לבתינת זכר המשפיע למלכות שהיא העשירית. ונתבאר, כי תיקון הח' הנקרא מזל עליון, היא בחינת הזכר של הדיקנא, והוא כולל כל הי"ב תיקונים דדיקנא הן השערות דגלגלתא, והן השערות דחכמה. ותיקון י"ב, הוא בחינת נקבה של הדיקנא, והיא מקבלת כל הי"ב תיקונים ממזל העליון. וע"כ גם היא בעצמה כוללת י"ב תקונים. וז"ש "והאי דתליסר כליל להון", כי בו עצמו מתגלים כל י"ב התיקונים כנ"ל.
ויש להבחין ההפרש הגדול בין הזכר דדיקנא, שהוא מזל העליון, ובין הנוקבא דדיקנא, שהיא מזל תחתון כי הזכר שהוא תיקון הח', הרי נבחן, שהשערות שלו נזדככו לבחינת בינה, כנ"ל בתיקון הח' ע"ש. אבל הנקבה של הדיקנא שהיא תיקון הי"ג, הרי השערות שלה מבחינת גלגלתא, שהמה יצאו לגמרי לבר מראש, ואינם יכולים לקבל בחינת ג"ר וראש לעולם, כי המה מוכרחים לקבל מבחי' שכנגדם בראש דא"א, שהוא גלגלתא דא"א, והיא נתתקנת בבחינת עזקא דכיא, ואינה מקבלת לתוכה בחינת חכמה, ומשום זה נמנע בחינת הג"ר לתיקון הי"ג; שהוא מזל התחתון, ונחשב למלכות.
וז"ש עוד שם (אות קס"א) "והאי תיקונא דתליסר הוא תיקונא יאה דביה אחידן כלא, כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה" כלומר, שכל המדרגות שלמטה ממנו, מתכפין ומשתוקקים לקבל ממנו, בחי' ראש, אמנם הוא אינו יכול להשפים להם בחינת ראש, עד לע"ל, כי בחינת הראש שלו, הם ג"ר דחכמה הצריכים להתלבש בגלגלתא דא"א, שהם האלף
עלמין דחתימין ביה, ואינם מתגלים אלא בגמר התיקון כנ"ל.
ותיקון הזה נקרא במיכה, בשם ימי קדם. והוא משום שהיא כללות כל י"ב תי"ד, כנ"ל, ונתבאר שהם בחינת לבושים וכלים שעלו מבי"ע, שהיו צריכים להלביש לקומת הע"ב הגלוי בא"א, וכיון שקומה זו נסתלקה בסוד מקיף חוזר, ע"כ יצאו האו"ח והכלים האלו בסוד שערות דיקנא, כנ"ל באורך. והנה קומה זו, היא קומת או"א דנקודים, שיצאה פעם אחת בתחילת אצילות דקומת ע"ב בא"א, ונסתלקה. ומשם ואילך אין עוד שום זווג לבחי' עשר הספירות דקומה זו, כי על שם זה נקרא גלגלתא דא"א בשם עזקא דכיא, כי בו נגנזה קומה זו, כנ"ל בדברי הרב. ונודע שהספירות נקראות בשם ימים, ולפי שהם יצאו רק פעם אחת בראש דא"א בתחילת אצילותם ושוב לא יצאו עוד בכל שתא אלפי שני, ע"כ הם נקראים "ימי קדם" כלומר, שהם אינם נכללים בשתא אלפי שני, שנקראים ימי עולם, אלא ששייכים לימי קדם, שהם קומה דהסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, ובשתא אלפי שני דעולם התיקון אינם מתגלים עוד. והם כולם נכללים במזל התחתון, שהוא תיקון י"ג, שהם הלבושים והכלים השייכים לקומה זו דהסתכלות עיינין דאו"א, כנ"ל. וע"כ נקרא תיקון זה בשם ימי קדם.
וז"ש שם (אות קס"ב) "תאנא אלין תקונין אקרון ימי קדם, יומין קדמאי דקדמאי, ואינון דאשתכחו בז"א, אקרון ימי עולם", כמבואר שתקונים אלו המה לבושים וכלים המתיחסים לאבא ואמא דנקודים, וזולת התיקונים הללו, אין מהם עוד שום גילוי בשתא אלפי שני,
חלק י"ג תלמוד עשר הספירות רישא ודיקנא דא"א א' תלה
אחר, והוא ע"ד מ"ש בארך אפים. י', נושא עון. י"א, ופשע. י"ב, וחטאה. י"ג, ונקה. הרי י"ג תיקונין אלו בפנים דא"א עד הגרון, כי משם ואילך בינה דא"א, אך אלו י"ג הם מחכמה דא"א.
אור פנימי
שהם הנקראים ימי עולם, כנ"ל. וז"ש "ואינון דאשתכחון בז"א נקראים ימי עולם", כלומר, כל שתא אלפי שני, שהם בחינת ז"א בערך הנקודים, נקראים ימי עולם.
ובתורה נקרא התיקון הזה בשם "ונקה" והוא מטעם שכל בחי' התיקון הזה עומד לבחינת מ"ן לזווגים עליונים המרובים נמשך שתא אלפי שני, עד שמלכות דצמצום א' מקבלת כל דתיקונים הצריכה לה, והיא נשארת נקיה מכל הדינים שבה, בסוד א"ס לא נחית יחודא עליה, עד דיהבינן ליה בת זוגיה, שהכוונה היא על מלכות דצמצום א'. כנודע. וע"כ היא נקראת בשם ונקה.
א' תלו חלק י"ג תלמוד עשר ספירות רישא ודיקנא דא"א
הסתכלות פנימית
א) צריכים להבין מאד עניני שערות רישא ודיקנא, שהרב האריך בביאורם בחלק שלפנינו, להיותם השורש של כל המוחין דזו"ן, ואם לא תהיה לנו הבנה בהירה בשרשים האלו, לא תהיה לנו שום הבנה במוחין דזו"ן.
והנה שורש של כל השערות האלו, הוא הקרומא דאוירא, שנתקנה בתוך הגלגלתא, והוציאה חלק ממנה בבחינת מוח סתום, הנקרא מוחא דאוירא. וקרומא זו, ה"ס האלף שבתוך הואו של הוי"ה דס"ג, אשר קו האלכסון שבא' ה"ס הקרום, שהוא בחינת רקיע המבדיל בין ג"ר דבינה ובין ו"ק דבינה, שי' העליונה היא בחינת ג"ר דבינה הנקרא מים עליונים, משום שהם בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינם מקבלים משום זה שום מיעוט וצמצום כלל מכח המסך הזה, וי' התחתונה, הם ז"ת דבינה, שהם שורשי זו"ן וצריכים ע"כ בשביל זו"ן להאיר לו בהארת חכמה. וע"כ הם מרגישים סיתום מחמת המסך, שהוא הקרומא דאוירא וע"כ נפרשו ונבדלו מגלגלתא ונעשו לבחי' מוח סתום ובחינת ו"ק, הצריכים לתיקון דירידת הי' מאויר, שהעביות שבקרומא תרד לפה למטה, ואז מתחברים ז"ת דבינה עם ג"ר דבינה לבחינת ראש, וז"ת דבינה יוכלו לקבל בחי' חכמה החסר להם, כמ"ש הרב לעיל (דף אלף שמ"א אות צ"ט) שמ"ש בזוהר דיוד נפיק מאויר ואשתאר אור רק על מוחא דאוירא נאמר זה, עש"ה. אמנם גלגלתא עצמה, נשארת בבחינת אוירא, כלומר בבחינת חסדים מכוסים לעולם, כי היא תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינה מקבלת בחינת הארת חכמה. וז"ס םל"צ דצל"ם, כמ"ש באו"פ באורך.
ולפיכך בעת אצילות א"א בבחינת הגדלות שבו, דהיינו בקומת ע"ב דמ"ה, דהיינו על מסך דבחי"ג המוציא ע"ס בקומת
חכמה, כמ"ש אצל ע"ב דא"ק, נעשה בו מחמת התיקון דקרומא דאוירא הנ"ל, מיעוט גדול מאוד, כי בחי' ג"ר דחכמה, שהיו צריכים להתלבש בגלגלתא דא"א, ולא יכלו להתלבש בו, מחמת התיקון דחסדים מכוסים שקבל מקרומא דאוירא, כנ"ל, הנה יצא ונסתלק ממנו, ונעשה לסוד מקיף חוזר. שהם סוד השערות רישא שנקראים ענפי ע"ב, כנודע. ועל שם זה נקרא הגלגלתא בשם עזקא דכיא, כי בחינת ע"ב דנקודים, דהיינו ג"ר דע"ב שגלגלתא לא קבלה אותם, נגנזו בה בסבת תיקון דם' דצל"ם שקבלה, כלומר כי ם' זו מקיף אותה בגבול שלא תקבל ג"ר שלה, ולא תגלה בחינת או"א הגדולים דנקודים, דהיינו ג"ר דע"ב. וע"כ נקראת ם' זו בשם עזקא.
ב) אמנם מ"ש שהשערות הם בחינת מקיף חוזר, אין הכוונה שהם בחי' או"י דג"ר דע"ב עצמו, כי האור הזה יצא ונעלם ונתרחק מן הכלים, ואין אור מתהפך להיות שערות. אלא הכונה היא על בחינת האו"ח העולה מהמסך דבחי"ג בעת הזווג, הצריך להלביש את הג"ר דע"ב אלו השייכים לגלגלתא, ועתה שהגלגלתא לא קבלה אותם, יצאו ונסתלקו מראש, ונודע שרק באו"י נוהג בו הסתלקות, אבל אין הסתלקות נוהג באו"ח, להיותו בחינת אור עב, כמ"ש הרב לעיל (דף רמ"ו אות ב') ונמצא שהאו"ח הזה נשאר במקומו תוך הכלים דראש, וגם נודע, שלפי מדת קומת הזווג כן נבררים ועולים הכלים מבי"ע, המיוחסים להלביש אותה הקומה, וודאי שגם הם לא נסתלקו עם האור, אלא שנשארו במקום יציאתם תוך הראש, וב' בחינות הללו נבחנים למותרי מוחא, שאין להם שום יחס עם האורות וכלים הפנימים דמוחין דא"א. כי
חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א א' תלז
המוחין שלו הם מבחינת ע"ב דמ"ה שהוא נבחן לע"ב המלובש בם' דצל"ם ואינו מאיר זולת דרך החג"ת שלו שהוא ל' דצל"ם, משא"כ אלו הכלים שעלו מבי"ע האו"ח שהם לבושים של קומת ע"ב הגלוי, המלובש גם בג"ר דראש, כמו ע"ב דנקודים וא"ק, וע"כ יצאו לחוץ מגלגלתא, ונעשו בבחינת כלים חיצונים הנקראים שערות. והנה נתבאר היטב החומר של השערות, שהם בחינת האו"ח והכלים שהיו צריכים להלביש את קומת הע"ב הגלוי, וכיון שקומה זו נעלמה מן הראש, מכח תיקון הם' שבגלגלתא, ע"כ לא היה מקום ללבושים שלו להשאר עוד תוך הכלים הפנימים דמוחין דא"א, וגם הם יצאו משם, ונדבקו על הגלגלתא בבחינת כלים חיצונים.
ואין להקשות, מאין באו כאן לא"א כלים מבי"ע, מאחר שהוא בחינת כתר נקודים, ונודע, שבכל הג"ר דנקודים לא היה שום שבירה וירידה לבי"ע, אלא בז"ת דנקודים בלבד, ובבחינת ג"ר לא היה אלא ביטול בעלמא, אבל נשארו באצילות. כנודע. והענין הוא, כי מ"ש הרב שלא היה שבירה בג"ר דנקודים, היינו משום שהם בחינת ראשים, שהמסך משמש בהם ממטה למעלה וע"כ אין עביות המסך יכולה להתעלות למעלה ממקום מציאותה, וכיון שאין שום כח ממסך שולט בראש, ע"כ לא שייך בהם שבירה וירידה לבי"ע, אלא ביטול בעלמא, דהיינו שירדו מבחינת ראש לבחינת ו"ק, כמ"ש שם באו"פ באורך. אמנם הז"ת שהם בחינת הממעלה למטה שנתפשט מראשים אלו, ע"כ כח המסך שולט בהם וע"כ נפלו ונעשו לבחינת בי"ע. כמ"ש שם. ונודע שאין התחתון מקבל האורות אלא עם לבושים דנה"י דעליון, כי הז"ת דנקודים לא קבלו הגדלות שלהם, אלא ע"י עליתם למ"ן לג"ר, ואותו האו"ח שיצא על המסך דפה דאו"א להלביש האורות דגדלות דז"ת בשעה שהיו כלולים באו"א, ירד ג"כ עם המוחין לתוך הז"ת בבחינת לבושי מוחין
הנקראים נה"י דעליון, והנה נה"י הללו אשר נתפשטו תוך הז"ת ממעלה למטה, נשברו ג"כ ביחד עם הז"ת, אע"פ שהם נה"י דג"ר, והוא, משום שירדו למטה ממסך כבר המסך שולט עליהם כמו ששולט על הז"ת. כמ"ש הרב אצל נה"י דכתר שנתבטלו, משום שנעשו לבושי מוחין לאו"א, כן נה"י דאו"א שנעשו לבושי מוחין לז"ת נשברו מחמת שנתלבשו תוך הז"ת. כי זה הכלל, שכל עליון הבא למקום התחתון נעשה כמהו ממש, וכל הצמצומים שבתחתון שורים עליו כמו שהם שורים על התחתון.
ג) ונודע, שקומת כתר דנקודים נקרא הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, שהם בחי' ראש, והממעלה למטה דקומה זו, נקרא מלך הדעת דנקודים ונמצא שנה"י דכתר מלבישים המוחין דמלך הדעת הזה, ובהכרח שנה"י אלו נשברו פו"א ביחד עם המלך הדעת ונפלו עמו לבי"ע. והמה הם הכלים דא"א שנפלו לבי"ע ונשברו פו"א יחד עם מלך הדעת כמבואר.
ומכאן תדע בדיוק, איזה כלים שעלו ונתבררו עם יציאת קומת ע"ב בא"א. דהיינו עם הזווג דמסך דבחי"ג השוה לבחינת הסתכלות עיינין דאו"א זה בזה, כי הכלים האלו אינם לא פחות ולא יותר מבחינת נה"י אלו ששמשו ללבושי מוחין תוך מלך הדעת דנקודים, כי עתה שהמסך שלהם נתקן בפה דראש דא"א, והעלה או"ח להלביש המוחין דע"ב, שהם שוים לאותו האו"ח שהלביש המוחין דהסתכלות עיינין דאו"א, ולפיכך עלה תכף גם האו"ח דקומת הסתכלות עיינין מבי"ע. והוא נתחבר עם האו"ח החדש שיצא עתה ממסך שבפה דא"א, כי שניהם בחי' אחת ממש לכל פרטיהם ודקדוקיהם. והבן זה היטב. כי מטעם זה כתב הרב שלפי קומת האור, כן מתבררים ועולים כלים מבי"ע. וכבר ידעת, שמגלגלתא דא"ק ולמטה אין לפרצוף שלא יהיה בו ב' מיני כלים: א' הם כלים הישנים מפרצוף העליון, שהאור נסתלק מהם
א' תלח חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א
מקודם לכן, והם מקבלים עתה מקומה החדשה שבפרצוף התחתון, ואלו הם עיקר הכלים דתחתון. וב' הם הכלים החדשים הבאים בשוה עם אצילות התחתון, דהיינו האו"ח המלביש אל הע"ס דאו"י דקומה החדשה דתחתון. כי האו"ח הזה נעשה ג"כ לבחינת כלים, הן בהראש והן בגוף כנודע. ועיין בהסתכלות פנימית בחלק ד'. וע"כ גם כאן בהזווג דקומת ע"ב דא"א, יש גם כן ב' מיני כלים, הן בכלים הפנימים שהם המוחין, והן בכלים החיצונים שהם השערות. כי האו"ח שעולה עתה בעת הזווג ומלביש על האו"י, הוא בחינת כלים חדשים, והכלים שעולים ונבררים מבי"ע כנ"ל, הם בחינת כלים הישנים, הבאים מן פרצוף העליון, שהם הנקודים.
והנה נתבאר היטב, שאלו השערות הם בחינת הכלים דנה"י דכתר דאו"א דנקודים, אשר נתלבשו בבחינת לבושי מוחין, תוך מלך הדעת דנקודים, שעלו עתה בעת הזווג דע"ב ממקום נפילתם בבי"ע, ונתחברו לראש דא"א, כמו שהיו מחוברים בהמוחין ההם בקומה דהסתכלות עיינין דאו"א דנקודים. אמנם צריכים לזכור, כי אע"פ שהם נה"י דעליון לבד, עכ"ז הם קומה שלמה של ע"ס, אלא לפי שכל היחס שיש להם עם המוחין דתחתון אינו אלא משום שיצאו על המסך דעליון, כי עיקר המוחין יצאו על הרשימות והעביות דתחתון הנקרא מ"ן, אלא כדי להתקן במסך, הוכרחו לעלות ולהכלל במסך דעליון. כנודע. וע"כ נמצא שכל החלק שיש לעליון באלו הע"ס דאו"ח המלביש אל המוחין, אינן רק בחינת המסך שלו, שהוא בחינת מלכות שלו, הנקרא נה"י, וע"כ הם נקראים מלכות דעליון המתלבש בתחתון, או נה"י דעליון המתלבש בתחתון, אמנם הם ע"ס שלמות של או"ח המלביש לע"ס דאו"י שהם המוחין. וזכור זה.
ד) אמנם, כיון שכל מציאות השערות שיהיו בבחינת כלים, הוא מתוך אחיזתם ויניקתם מכלים דראש, ע"כ קבלו גם הם
בהכרח את התיקון של מל"צ דצל"ם הנוהג בכלים דראש, ולכן נתחלקו גם הע"ס דשערות, לם' ל"צ. ובחי' ם' שבהם, שאינה מקבלת שום צמצום, והיא שוה לבחינת גלגלתא, עלה ויצא על הגלגלתא ונאחז שם, ונקרא עמר נקי. כי בבחינת ם' אין נרגש שום צמצום, ונקי לגמרי מדינים. ובחי' ל' וצ' דשערות, שהם כבר צריכים להארת חכמה וסובלים מצמצום כנודע, הנה הם לא יכלו לעלות ולהאחז בגלגלתא כי הקרומא דאוירא הוציאם מחוץ לגלגלתא, ועל כן יצאו ונאחזו בלחי התחתון, בי"ג תיקוני דיקנא, הנכללים בב' המזלין, שנקראים: מזל עליון ונוצר, ומזל תחתון ונקה.
ה) ונודע, שאלו ב' המזלות נעשו לדעת לאו"א, שאין או"א מזדווגים אלא על ידיהם. כמ"ש הרב (בעץ חיים שער ט"ז פרק ו) וצריכים להבין זה, איך אפשר זה שבחינת דיקנא דא"א, הגבוה הרבה מבחינת או"א, ישמש להם לבחינת דעת והלא נודע, שהדעת הוא בחינה תחתונה המזווג לחו"ב ממטה למעלה, ונחשב תמיד לבחינת ז"ת שלהם. וכאן אומר, שדיקנא דא"א הוא דעת לאו"א, ונמצא הדעת גבוה מהם, שלכאורה הוא תמוה.
והענין הוא, כי יש ב' זווגים באו"א: א' הוא להחיות העולמות, וזווג זה נמשך מקומתם הקבועה, שהוא ס"ג, וזווג זה לא פסיק מהם לעלמין, וב' הוא, זווג להולדת נשמות, וזווג זה אינו קבוע בהם, כי הם צריכים לקומת ע"ב, שאי אפשר בהם זווג הזה, זולת בעת שעולים לג"ר דא"א, שאז משיגים קומת ע"ב, וראוים להולדה. כנודע. ובזה תבין, כי מ"ש הרב שם, שאין או"א יכולים להזדווג כי אם ע"י מזלא דדיקנא, אין הכוונה על זווגם הקבוע דלא פסיק, דהיינו בהיותם בקומתם הקבועה, אלא הכוונה היא בזווג דהולדת נשמות, שהם עולים אז לג"ר דא"א, וכשהם בבחינת ג"ר דא"א, אז נבחן הדיקנא לדעת שלהם, כי
חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א א' תלט
אז הדיקנא משמש להם ממטה למעלה כמו שנוהג בכל הפרצופים.
ו) אמנם עדיין צריכים להבין, למה צריך להיות הדעת הזה דאו"א מבחינת השערות דיקנא דוקא, שלא מצינו דומה לזה בשום פרצוף. וכדי להבין זה, צריכים להבין ד' הבחינות של דעת, שהרב מביא בראש דא"א: א' הוא הדעת שבאוירא, שאומר כאן (דף אלף שכ"ז אות ע"ג) שדעת דעתיק מתלבש במוחא דאוירא. הבחינה הב' של דעת, היא הדעת דא"א המלובש במצחא שלו. כמ"ש כאן (דף אלף של"ו אות צ') שיסוד דעתיק מלובש בדעת דא"א, ודעת דא"א גו מצחא דיליה. ג' הוא הדעת דא"א, העומד בין תרין כתפוי, שהוא בחינת ו"ק. ד' הוא המזלין דדיקנא, שהוא בחינת דעת עליון דא"א, כמ"ש הרב (במבוא שערים שער ג' חלק ב' פרק א') וז"ל, הדעת עליון דא"א צריך שיהיה באמצע בין החכמה שבו, שהיא מוחא סתימאה דיליה, ובין הבינה שבו שהוא בגרון, והנה זה הוא המזלא הי"ג דדיקנא, ונקרא דעת עליון דא"א, שהוא למעלה מהבינה שבו ששם מתחילין או"א. עכ"ל. הרי שיש כאן בא"א ד' מיני דעת: דעת שבמוחא דאוירא, ודעת המלובש במצח, ודעת שבדיקנא, ודעת שבין הכתפין.
ולהבין זה צריכים להעמיק בדברים, ובעיקר צריכים להבין היטב, ענין מל"צ דצל"ם, שנתחדש בפרצופי אצילות. והנה מקורו של התחלקות הע"ס על ג' אותיות םל"צ, הוא מכח לבושי מוחין דא"א, שהם נה"י דעתיק, שנעשו בהם ב' בחינות: א', בחינות נו"ה שלמעלה מיסוד, שפירושו שאינם מקבלים לא קטנות ולא גדלות ממסך דיסוד, מחמת שנתקנו בבחינת החסדים דג"ר דבינה, שאין שום צמצום שולט עליהם. והם עושים ם' דצל"ם על המוחין, שהם תמיד בחסדים מכוסים, כמו ג"ר דבינה. ובחינת נו"ה דעתיק שלמטה מיסוד שלו, שהם מתמעטים ע"י המסך דיסוד
עושים ל', צ' במוחין דא"א, שבהם יוצא הי' מאוירא ומקבלים חכמה. כמו שהארכנו בזה באו"פ. וסבת התחלקות הזו דנה"י דעתיק, היא, משום שלצורך אצילות אין עתיק משמש במסך דצמצום א', אלא במסך דצמצום ב', שהוא בחינת ה"ת בעינים, שחכמה נתקנה בעצמה בבחינת נוקבא, והוציאה בינה וזו"ן למטה ממסך, ולפי שהמסך הזה המוציא הבינה לחוץ אינו שולט על ג"ר דבינה, ע"כ נתחלקה הבינה בהכרח על ג"ר וז"ת, שג"ר שלה עדיין דבוקים במדרגה, ורק ז"ת שלה יצאו לחוץ. באופן, שעלית ה"ת בעינים, גרמו ב' דברים: א' שלא השאיר במדרגה רק גו"ע בלבד, ואח"פ הוציא לחוץ. וב', כי חילק הגלגלתא בעצמותה לב' מדרגות, לם' הג"ר שלה, ולל' הז"ת שלה. כי הגלגלתא ועינים דתחתון הם אח"פ דעליון שגלגלתא דתחתון הוא בינה דעליון, והעינים דתחתון הוא זו"ן דעליון, כנודע. וע"כ נתחלקה הגלגלתא כמדת הבינה, כי היא בינה ממש דעליון.
ועד"ז נמצא ג"כ, שבעת הזווג, שע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים מתבטל המסך דצמצום ב' לשעתו, נמצאים חוזרים ומתתקנים ב' המיעוטים הנ"ל, שהצמצום ב' גרם אותם, כי בטל התחלקות של הבינה על ם' ול', כי לא יצאו ונחלקו הז"ת דבינה שהם ל' מג"ר דבינה שהם ם', רק מבחי' צמצום ב', שה"ת עלתה ונכללה בבינה, ונמצא עתה, שה"ת ירדה משם, הנה חזרו הז"ת והג"ר דבינה למדרגה אחת בלי הפרש ביביהם. וכן אח"פ שירדו למדרגת התחתון, חוזר עם התחתון ונעשה למדרגת העליון, כי נתבטל המסך שחילק אותם זה מזה. הרי שביטול המסך דצמצום ב' עושה ב' תיקונים שמחזיר הז"ת דבינה לג"ר, ומחזיר אח"פ, שהוא הראש דתחתון, למדרגת העליון. והנה נתבאר, שענין יציאת אח"פ מן המדרגה, וענין התחלקות המוחין על מל"צ, הם באים כאחד, וכן מתתקנים כאחד.
א' תמ חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א
ז) והנה ג' מיני יציאות הם באצילות מכח צמצום הב' הנ"ל, שכל אחת כוללת ב' המיעוטים הנ"ל. יציאה א' היא, יציאה מראש דעתיק, שהוא נעשה ע"י קרומא דאוירא, ופירושה של יציאה זו, הוא כי נודע שע"ס דעתיק הם בבחינת ימי קדם, דהיינו כמו הספירות דאדם קדמון, אשר מסך דצמצום א' משמש בהם, כי ע"כ רגלי עתיק מתפשטים לבי"ע, כמו רגלי א"ק, ועיקר ההבחן הוא בבחי' החכמה שבו, כי בהיותו מצמצום א', הרי אין בו התיקון דםל"צ, ונמצא ג"ר דחכמה שלו מגולים בלי שום כיסוי, כמו ע"ב דא"ק, וכמו או"א דנקודים, והוא נקרא חכמה קדומה, כי חכמה מגולה כזו לא נמצא עוד בכל פרצופי אצילות מחמת שהמה כולם נתקנו בצמצום ב', ומתוקנים ע"כ במל"צ, אשר הג"ר שבהם מכוסה ע"י תיקון הם' שאינו מקבל לתוכו חכמה, זולת החג"ת שלו, שהם הל' מקבלים חכמה, ונמצא הג"ר דחכמה נעלמים בע"ב דאצילות, ואינה נמצאת אלא ברדל"א. וע"כ מכונה חכמה קדומה, כמו כל הספירות דרדל"א הנקראים ימי קדם, כנודע.
ונמצא, שגו"ע דא"א, דהיינו גלגלתא ומו"ס שבו, שהם בחינת אח"פ שיצאו לחוץ ממדרגת עתיק, נתמעטו ע"י יציאה זו מבחינת חכמה קדומה הנוהג בעתיק. וכן נעשה בהם עצמם בחינת תיקון המל"צ מחמת יציאה הזו, כי כח הה"ת שבפה דעתיק המוציא א"א לחוץ, חילק את הגלגלתא שהיא בינה דעתיק שיצאה לחוץ, לב' בחי': ג"ר שבה לם', וז"ת שבה. לל'. שע"י זה אין בו בחינת ג"ר דע"ב, מחמת הכיסוי דם' שבגלגלתא, כנ"ל. והוא בחינת הע"ב דאצילות, שנתקן בא"א. וזה נבחן ליציאה ראשונה באצילות. שראש דא"א יצא מבחינת ראש דעתיק, ונבחן לבחינת ו"ק בערך עתיק.
ויציאה ב' היא, יציאת הבינה לבר מראש דא"א, כי אין בראש דא"א אלא גו"ע, שהם גלגלתא ומו"ס, ובינה וזו"ן
יצאו לבר מראש. כנודע, והם נעשו ג"כ בתיקון םל"צ: שעד החזה שלו, הוא בחינת ג"ר דבינה, ובחינת ם', ששמה מלבישים או"א עלאין. ומחזה עד הטבור דא"א, נעשה בבחינת ז"ת דבינה שהוא בחי' ל'. ששם מלבישים ישסו"ת. ומטבור ולמטה נעשה בבחינת צ', ששם מלבישים זו"ן. כנודע.
והנה יציאה זו דבינה, לבר מראש דא"א, עדיין אינה עושה אותה בבחינת ו"ק גמורים, והוא מכח תיקונה של הם' בג"ר שלה, שמגרון עד החזה, עדיין נחשבת שם בבחינת ג"ר גמורים, כי ג"ר דבינה אינה מתמעטת כלום מכח צמצום ומסך. אמנם כלפי א"א, שקומתו היא ע"ב וחכמה, נחשבת הבינה לבחינת ו"ק וגופא, כי היא חסרה גם מבחינת חכמה דע"ב דאצילות, ואין בה אלא אור דחסדים לבד.
ויציאה הג' שבאצילות, היא יציאת הל' והצ' מראש דבינה גם כן. כי הם צריכים להארת חכמה, ע"כ כח המסך שבפה דא"א שולט עליהם, כי נעשו מצומצמים על ידו, וע"כ הם נבחנים לו"ק גמורים בחסר ראש. והנה נתבאר היטב ג' היציאות שבאצילות: א' היא לבר מחכמה קדומה, ב' היא לבר מע"ב דאצילות. ג' היא לבר מס"ג דאצילות, דהיינו לבר מג"ר דבינה. ואע"פ שכל הממין הם בבחינת חסדים מכוסים, מ"מ ההפרש ניכר בל' וצ' של כל אחד. כי ל' וצ' דם' דגלגלתא דא"א, הרי בהם מאיר חכמה ממש. אבל ל' וצ' היוצאים מם' של הבינה דא"א, כבר הם בחינת ו"ק בלי ראש.
ח) ואחר שזכינו לדעת היטב, ההבחן שבין עתיק לא"א, כי עתיק הוא בבחינת הזווג שעל המסך דצמצום א' שעליו יוצא החכמה קדומה, כמו בע"ב דא"ק ובהסתכלות עיינין דאו"א דנקודים. אבל בא"א, אין מלכות זו דצמצום א' משמשת עוד, כי נגנזה בראש דעתיק. הנה עדיין צריכים להבין היטב, בחינת ב' רישין: גלגלתא ומו"ס דא"א.
חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א א' תמא
והנה הרב ביאר אותם לעיל (דף אלף שי"ז אות נ"א ונ"ב) שאין מו"ס יוצאת מבחינת גלגלתא, אלא שמו"ס מתגלית מבחינת עתיק בהשואה אחת עם הגלגלתא, עש"ה. וצריכים להבין טעם הדבר, כיון שהם ב' מדרגות, א"כ הם צריכים להשתלשל ולצאת זו מזו, כמו כל תחתון היוצא מן העליון. וכדי להבין זה צריכים לזכור מ"ש הרב לעיל (דף רצ"ב אות ד' ובאור פנימי שם) בענין זכר ונקבה דכלי דכתר דע"ב דא"ק. כי בסדר השתלשלות המדרגות, שכל תחתון יוצא אחר הסתלקות אורות דגוף דעליון, נבחן שנשארו ב' מיני רשימות אחר הזדככות המסך דעליון. אחת היא דבחינה אחרונה דעליון. שאינה משאירה אחריה רשימו של עביות, זולת מבחינת התלבשות לבד. וב' היא הרשימו שלמעלה מבחינה האחרונה, שבה יש ג"כ עביות. וב' הרשימות האלו נכללות זו בזו, ע"י עליתם והתכללותם במסך דעליון, דהיינו במלכות של ראש דעליון. ואז יוצא קומה מיוחדת על בחינת הרשימו דהתלבשות הנקרא זכר, שנכלל עם הרשימו דעביות הנקרא נקבה. וכן יוצא במלכות דעליון קומה מיוחדת על הרשימו דעביות, שהיא נקבה, הנכללת ברשימו דהתלבשות, שהוא זכר. ואחר שיצאו עליהם ב' קומות מיוחדות בהיותם במסך דראש העליון נולדים ובאים במקומם. וכבר הארכנו בזה בענין זכר ונקבה דכלי דכתר דע"ב דא"ק, וכן בענין זכר ונקבה דנקודים שהם: כתר דנקודים, ואו"א דנקודים. כנ"ל (דף תי"ב ד"ה הכתר) עש"ה, כי אי אפשר להכפיל כאן כל האריכות ההיא.
ותדע, כי כאן בא"א, שהוא בחינת ע"ב דאצילות, יוצאים בו ג"כ ב' קומות מיוחדות על ב' בחינות הרשימות הנ"ל, בהיותו נכלל במלכות דראש דעתיק שמרשימו דהתלבשות הנקרא זכר, יוצא הראש דגלגלתא, דהיינו ע"י התכללותו בהרשימו דעביות ממו"ס, שהיא נקבה. ועד"ז מרשימו דעביות שהיה נקבה, ע"י התכללותה ברשימו דזכר, יוצא ראש הב' שהוא מו"ס, ושניהם יצאו בבחינת
עיבור במלכות דראש דעתיק בהשואה אחת, כמבואר, ואינם משתלשלים זה מזה, משום שהזכר אין בו עביות מספיק ראוי לזווג, זולת ע"י התכללותו עם הנקבה, כנ"ל. וע"כ אינו נחשב לבחינת עליון אליה, אלא שהם בהשואה אחת, וראש דעתיק הוא המאציל את שניהם, ע"י התכללותם במלכות שלו.
ט) גם נתבאר שם, שעיקר הקומה שהיא מתפשטת ממעלה למטה לבחינת גוף, יוצאה רק מן הנקבה להיות בה בחי' עביות מבחינת עצמה. אבל מן הזכר שאין בו עביות מבחינת עצמו אלא מהתכללותו עם הנקבה, אין המסך שלו ראוי להתפשט ממעלה למטה, וע"כ הוא משמש רק בבחינת ממטה למעלה בראש, עש"ה. ואחר שידענו זה, יש להבין שענין אח"פ שיצא לבר מרישא דא"א לבחינת גוף, הוא רק מבחינת מו"ס, ולא מבחינת גלגלתא, כי הגלגלתא מתגלה רק בראש דא"א בלבד. וענין יציאת אח"פ דגלגלתא הוא בבחינת הראש גופיה, והוא בחינת האוירא של הגלגלתא, שהוא בחינת הל דצל"ם, שמסבת כח צמצום דמסך דעתיק בהאי קרומא דמו"ס, יצאו הז"ת דגלגלתא, שהוא בחינת אח"פ שלו, ונפלו לדרגת מו"ס, וע"כ נקרא אוירא בחינת מוח סתום דגלגלתא, כי נפל לבחינת מו"ס.
ועם זה תבין מה שבחינת אוירא, מתיחסת לדעת דרדל"א, כנ"ל (דף אלף שכ"ז אות ע"ב) כי ענין התיקון של ם' דצל"ם שהגלגלתא נתקנה בו, עושה אותה למחוברת עם רדל"א, כי המסך שבפה דרדל"א אינו גורם בה שום מיעוט, מחמת תיקונה בג"ר דבינה, המתוקנת בחסדים מכוסים, שתיקון זה נקרא ם' כנודע. אלא האוירא, שהוא בחינת אח"פ שלה, דהיינו הז"ת שהם צריכים להארת חכמה, היא שהתמעטה מחמת המסך שבפה דרדל"א ויצאה לחוץ מרדל"א. ונמצא, שבעת הזווג שאז הי' נפיק מאויר שלה, שפירושה שבחי' המסך יורד למקום הפה דא"א, וג"ר דא"א מתחברים להיות לג"ר דעתיק, כמ"ש הרב:
א' תמב חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א
באות ק"ג דף אלף שמ"ב, "שדעת דעתיק נתלבש תחלה באוירא" דהיינו בעת קטנות, "ושם עדיין מכוסה ונעלם ע"י הקרומא", כי הקרומא דאוירא מוציא אותו מחוץ לגלגלתא למדרגת מו"ס כנ"ל "וירד ונתלבש בפומא דא"א" כלומר, שכח המסך שבקרומא דאוירא, ירד לפה דא"א, ואז עלו ג' רישין דא"א למדרגתם בעתיק, דהיינו לאח"פ דראש עתיק. כי בעת ירידת המסך דקרומא לפה, נעשו א"א ועתיק לראש אחד. ואז נמצא מתבטל בחינת מל"צ דצל"ם, ונעשו אוירא עם גלגלתא למדרגה אחת, כי יצא כח המסך דעתיק הימנו, וע"כ נחשב אוירא עתה לבחינת דעת דרדל"א אשר היה מכוסה ונעלם ממנו בעת קטנות ועתה חזר למדרגתו כבתחלה, ונתחבר שוב עם גלגלתא ועם רדל"א למדרגה אחת, וע"כ הוא מתיחס לדעת דרדל"א. ונתבאר היטב ענין חזרת אח"פ של קומת גלגלתא דא"א, שהוא חזרתו של מוחא דאוירא, לאחר עם גלגלתא ע"י ירידת המסך לפומא דא"א, המחזיר גם כל ג"ר דא"א למדרגת עתיק, ואז מתגלה דעת דעתיק במוחא דאוירא.
והנה ע"י עלית ג"ר דא"א לבחינת עתיק, ומקבל שם הארת ע"ב ס"ג דא"ק, יורדת ה"ת מעינים דא"א גם כן, ומעלה אליו אח"פ שלו. שפירושו, שמסך דמו"ס שהוציא הגרון וחג"ת לבר ממדרגת ראש, להיותו מתוקן בצמצום ב', הנה עתה אחר שקבלו ג"ר דא"א הארת הע"ב ס"ג מסבת עליתם לעתיק, הנה יורד המסך שבפה דא"א לבחינת החזה שלו, ומעלה אליו את הגרון וחג"ת לבחינת ג' רישין שלו. שאז גם או"א שהם מלבישים את הגרון וחג"ת דא"א, עולים ג"כ לג"ר דא"א, ביחד עם עלית החג"ת דא"א. והנה עליה זו מיוחסת למו"ס, ולא לגלגלתא. כמ"ש לעיל, שבחינת אח"פ שירדו לגוף דא"א, אינם אח"פ של גלגלתא, משום שאין הגלגלתא מתפשטת לגוף, להיותה בחינת רשימו דהתלבשות מעיקרה, עיין לעיל. וכל בחינת הכלים המתפשטים ממעלה למטה הנקראים גוף דא"א, ממו"ס
הם באים. הרי שאלו אח"פ דגוף דא"א המוחזרים אל ראש דא"א, הם מבחינת מו"ס.
י) והנה נתבאר ב' מיני עליות: א' היא עלית ג' רישין דא"א, אל ראש דעתיק, שע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, ירדה ה"ת מעינים שלו, שפירושו כח המסך שבקרומא דאוירא, ירד לפומא דא"א, שהוא מקום החזה דעתיק, כנודע, שג' רישין דא"א מלבישין לחג"ת דעתיק עד החזה, ונמצא הפה דא"א במקום חזה דעתיק. וע"כ נבחן, שמתחלה עלו הגרון וחג"ת דעתיק, ונעשו לחב"ד דעתיק, כי מחמת ירידת המסך למקום החזה דעתיק, נעשה המקום שמחזה ולמעלה לבחינת ראש וג"ר דעתיק. ואז נעשה החסד דעתיק לבחינת חכמה שלו, וגבורה דעתיק לבחינת בינה שלו, ות"ת דעתיק לבחינת דעת שלו. והוא ממש ע"ד שנתבאר בחלק י', בענין ו"ק דז"א שנעשו לע"ס, ובענין ו"ק דא"א שנעשו לע"ס, שחג"ת עולים לחב"ד, ונה"י לחג"ת ונעשו לו נה"י חדשים, שעד"ז גם כאן, ואין להאריך.
וכיון שחג"ת דעתיק, שמחזה ולמעלה שלו, נעשו לבחינת חב"ד שלו, נמצא גם ג' רישין דא"א, שהיו מלבישים חג"ת הללו, הנה גם הם עלו והיו לג"ר דעתיק, כי הגלגלתא המלבשת החסד שלו, נעשה עתה לחכמה דעתיק, ומו"ס המלבשת הגבורה שלו נעשה עתה בינה דעתיק, ובחינת הקרומא והמסך שהיה מלובש בשליש עליון דת"ת דעתיק, נעשה עתה לדעת דעתיק. ומכאן תבין, שענין עלית א"א לג"ר דעתיק, אין פירושו, שהם עולים לרדל"א ממש, כי זה לא יארע לעולם, שפרצוף תחתון ילביש ויהיה לבחינת ראש דעליון שלו. אלא הפירוש הוא, שחג"ת דעתיק עצמו עולים מקודם ונעשים לחב"ד, שהוא ע"י ירידת ה"ת ממקום הפה למקום החזה, כנ"ל. ואז עולים עמהם גם הג"ר דא"א שהם מלבישים החג"ת הללו. ועד"ז תבין בעלית כל תחתון לראש דעליון. והנה נתבאר ענין עליה הא',
חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א א' תמג
שהיא עלית ג' רישין דא"א לג"ר דעתיק. שעליה זאת מיוחסת לגלגלתא דא"א.
ועליה ב' שהיתה כאן, היא עלית הגרון וחג"ת דא"א, המלובשים תוך או"א עלאין, שהם עולים ע"י ירידת ה"ת מפה דא"א לבחינת החזה שלו ונעשה כל המקום שמחזה ולמעלה דא"א לבחינת ג"ר שלו. ונעשה חסד דא"א לחכמה שלו, וגבורה דא"א לבינה שלו, ות"ת דא"א לדעת שלו. אשר עמהם עולים ג"כ המלבושים שלהם שהם או"א. כנודע. והנה עליה זו מיוחסת למו"ס דא"א, אשר הגרון וחג"ת הם אח"פ שלו שחזרו אליו. הרי גם כאן, אין או"א עולים לג"ר דא"א ממש, שהרי הם עלו מקודם לג"ר דעתיק, כנ"ל, אלא שהם מלבישים את חג"ת דא"א שנעשו עתה לחב"ד שלו. ואין להקשות איך אנו מיחסים עליה זו למו"ס, אחר שמו"ס כבר עלה למעלה לג"ר דעתיק. הענין הוא, כי רשימתו דמו"ס נשאר גם במקומו אחר עליתו לג"ר דעתיק. כמ"ש לעיל דף תתקי"ט אות, פ"ו. ובדף א' ח' תשובה קע"ה עש"ה.
יא) ויש להקשות, כיון שכל הורדת ה"ת מעינים, והחזרת אח"פ אל המדרגה, הגורם כל העליות וג"ר של פרצופי האצילות, הנה זה נעשה רק ע"י הארת הע"ב ס"ג דא"ק, שבהיות ע"ב דא"ק למעלה משורש דצמצום ב', ע"כ בכל מקום שמגיעה הארתו, נמצא מבטל הפרסאות שנעשו מכח הצמצום ב', כנודע. אמנם, איך אפשר לפרצופי אצילות, שכל בנינם נעשה ממסך דצמצום ב', כנ"ל, שיוכלו לקבל משהו מאורות דפרצופי א"ק, שהכלים שלו הם מצמצום א'. כי ע"כ הוא נבחן לבחינת א"ס לגבי האצילות, משום שאין לפרצופי אצילות כלים לקבל את הארתו, ואין השגה באור בלי כלי. כנודע. וא"כ איך הם מקבלים הארת ע"ב דא"ק שיוכלו להוריד הה"ת מעינים ולהשיג ג"ר.
והן אמת, שכבר העיר לנו הרב שאין א"ס מתלבש אלא ברישא דעתיק בלבד. (לעיל דף אלף ש"א אות ט') ונמצא רישא
דעתיק שהוא אמצעי בין א"ס שהוא א"ק, לבין פרצופי אצילות (כנ"ל דף אלף ש"א ד"ה אין) אכן יש להבין הדבר, איך נעשה עתיק לאמצעי, כיון שגם עתיק הוא מבחינת המסך דצמצום א' כמו א"ק, נמצא שאין הם יכולים לקבל מעתיק, כמו שאינם יכולים לקבל מא"ק.
ובמתבאר תבין היטב, כי באמת אין הארת ע"ב ס"ג דא"ק מגיע אלא לעתיק, ואז מוריד עתיק בחינת ה"ת מקרומא דאוירא, ששם בחי' העינים שלו אל החזה, ומעלה את חג"ת שלו, שהם אח"פ שיצאו לבר מראש שלו, כי שם עומדים ג' רישין דא"א, והוא מעלה אותם לבחינת חב"ד שלו, כנ"ל. ונעשה שם הזווג הגדול דע"ב על המסך דחזה העומד עתה בבחינת מלכות דראש דעתיק, ומסך זה הוא מסך דצמצום א', כי חזה דעתיק הוא בחי' מסך דצמצום א', וע"כ יוצאים שם ע"ס דראש בקומת ע"ב המגולה, שהם כבחינת הסתכלות עיינין דאו"א דנקודים, וכע"ב דא"ק, שאין בהם בחינת הכיסוי של ם' דצל"ם. וכיון שג' רישין דא"א מלבישים עתה את חב"ד דעתיק, נמצאים נכללים בזווג הזה, ומקבלים ג"כ בחינת הע"ב המגולה, בכלים דראש דעתיק. ואחר שקבלו קומת ע"ב הגלויה בהתכללותם בחב"ד דעתיק, אז יורדת גם בהם בחינת המסך דה"ת שבמלכות דמו"ס, שהוציאה הגרון וחג"ת לבר מראש, יורד עתה המסך הזה לחזה דא"א, מכח המוחין דע"ב הגלוי, שקבל בכלים דראש דעתיק. וגם חג"ת דא"א נעשו לג"ר דא"א, ולבחינה חב"ד דא"א. ואז גם או"א שהיו מלבישים לחג"ת אלו, עולים עמהם יחד, ונבחנים גם הם לבחינת חב"ד דא"א.
יב) אלא שיש לשאול, התינח בג' רישין דא"א, שעלו לג"ר דעתיק, כי יכלו להכלל במסך דצמצום א' שבעתיק, שיקבלו על ידו קומת ע"ב הגלוי, כנ"ל. אמנם או"א שעלו לחב"ד דא"א, שת"ת דא"א נעשו לדעת שם, והרי גם ת"ת דא"א הוא רק
א' תמד חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א
מצמצום ב', ואיך יוצא על ידי הדעת הזה קומת ע"ב הגלוי, ואיך הם מקבלים הארת ע"ב שיוכלו להוריד הה"ת מעינים שלהם ולהעלות אח"פ. כיון שאין להם שם בחינת מסך דצמצום א', שיזדווגו על ידו.
והענין הוא, כי הם משמשים שם עם המסך דשערות דיקנא שבמזל התחתון, שהוא התיקון הי"ג. כי ידעת, ששערות דיקנא הם בחינת האו"ח וכלים המלבישים לע"ב המגולה שהוא חכמה קדומה, שבסבת התיקון דם' דצל"ם, הנעשה בגלגלתא, שאינו מקבל משום זה בחי' אור חכמה, ע"כ הוכרח הע"ב הזה להסתלק בבחינת מקיף חוזר, ואז יצאו ג"כ האו"ח והכלים דקומה זו לחוץ מראש דא"א, בבחינת שערות רישא ודיקנא. ונמצא עתה, אחר שעלו ג' רישין דא"א לחב"ד דעתיק, וקבלו שם בחינת המסך דצמצום א', וכל הפרסאות דצמצום ב' בטלו לשעתם, ומקבלים שם שוב בחינת הקומה דע"ב המגולה, כנ"ל, הנה אז, גם אלו השערות רישא ודיקנא, מוצאים שוב את קומת חכמה קדומה שלהם שנכנסה לראש דא"א, וגם הם נכנסים לראש דא"א להלבישו כמקודם לכן.
ובזה תבין, למה נקראים השערות שם כלים מקיפים, כי הם משמשים רק בעת עלית א"א לחב"ד דעתיק דהיינו בעת הזווג אבל לאחר הזווג שוב יורד א"א למקומו, וחוזר ונתקן בבחינת מל"צ דצל"ם, וע"כ חוזר ומסתלק קומת הע"ב המגולה והשערות חוזרים ויוצאים מראש. ולפי שבקביעות הם לבר מרישא, ע"כ הם נקראים כלים מקיפים, כלומר שעתידים להיות כלים פנימים בעת הזווג. וכן הע"ב המגולה המסתלק נקרא מקיף חוזר, כי בכל עליה ועליה של א"א לחב"ד דעתיק, הוא חוזר ומתלבש בפנימיות הראש דא"א, ואחר הזווג הוא חוזר ומסתלק. ולכן נקרא מקיף חוזר.
ונודע, שאו"א במזלא אתכלילו, כי השערות דיקנא דא"א, הם אורות מקיפים להם בפנים, ושערות רישא מקיפים להם באחור, ונמצא עתה אחר שעלו ג' רישין
דא"א לעתיק, שבאו השערות רישא ודיקנא בבחינת כלים פנימים דראש דא"א, כנ"ל, וכיון שאו"א קבלו עתה בחינת ג"ר דא"א ע"י עליתם עם חג"ת דא"א, כנ"ל. הנה נכנס הדיקנא גם בפנימיות הכלים דאו"א, כנ"ל בראש דא"א, וע"כ המה יכולים לשמש עם המסך דדיקנא שיזדווגו עליהם, כי הוא נמצא עתה בבחינת מלכות דראשייהו דאו"א דהיינו בבחינת המסך שירד ממו"ס למקום החזה, והחזה נעשה עתה למסך דאו"א, ולפה דראש דא"א, כנ"ל, והנה תיקון הי"ג דדיקנא הוא מסתיים בחזה, כנודע, נמצא שתיקון הי"ג עלה יחד עם החזה דא"א, עם שליש עליון דת"ת דא"א, ונעשה לדעת המזווג לאו"א, וכיון שמסך דמזל הי"ג דדיקנא, הוא בחינת מסך דצמצום א' כנ"ל, (רף אלף תל"ד ד"ה וז"ש). ע"כ יוצא עליו קומת ע"ב הגלוי כמו בעתיק. וע"כ נקרא התיקון הי"ג הזה, בשם ימי קדם, משום שהוא הנושא של המסך דצמצום א', שאינו משמש זולת בעתיק שהספירות שלו נקראות ימי קדם, להיותם מבחינת צמצום א', כמו הספירות דאדם קדמון, כנ"ל.
יג) וזה אמרו "ולכן אינם יכולים או"א להזדווג אלא ע"י דעת עלאה שהוא מזל תחתון ותיקון י"ג" (עץ חיים שער ט"ז פרק ו') שהוא סובב על בחי' הזווג דע"ב המוריד ה"ת מעינים, שאז הם עולים לחב"ד דא"א, כנ"ל, והם צריכים לקבל בחינת ע"ב הגלוי, אמנם אין להם עם בחי' המסך דצמצום א', ואיך יכולים שם להזדווג ולקבל קומת ע"ב המגולה, הרי בהכרח שהמה מזדווגים ע"י המסך דשערות דיקנא, שהוא תיקון הי"ג, כמבואר. גם מובן היטב מה שעמדנו באות ו', למה צריך הדעת דאו"א להיות מבחינת שערות דוקא, מה שאין דומה לו בשאר פרצופים, ובמתבאר מובן היטב, כי המסך דצמצום א', שאו"א צריכים אליו בעת עליתם לחב"ד דא"א, אינו מצוי עוד באצילות, זולת בשערות דיקנא, כנ"ל. ובהכרח שהוא נעשה לדעת שלהם שיזדווגו
חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א א' תמה
עליו, כי זולתו אין להם בחינת כלים לקבל הארת ע"ב ס"ג דא"ק, כנ"ל, ומכ"ש להוציא ע"י זווגם עצמם קומת ע"ב, הגלוי שאינו מכוסה בם' דצל"ם, כנ"ל.
וזהו אמרו (לעיל אות ו') "הדעת עליון דא"א צריך שיהיה באמצע בין החכמה שבו, שהוא מו"ס דיליה, ובין הבינה שבו שהיא הגרון, והנה זה הוא המזלא הי"ג דדיקנא, ונקרא דעת דעליון דא"א, שהוא למעלה מהבינה שבו, ששם מתחילין או"א, אך הדעת תחתון הוא מתפשט בגופא דא"א" (מבוא שערים שער ג' חלק ב' פרק א') שלכאורה הוא כולו מוקשה, א', דמשמע שהמזלא הוא דעת עליון דא"א גופיה, וכאן באות צ', אומר דדעת של א"א הוא במצחא שלו. וב', דמשמע שעמידת הדעת היא תחת חכמה סתימאה ולמעלה מבינה שלו שהוא הגרון, שכן אומר "ונקרא דעת עליון דא"א שהוא למעלה מהבינה שלו" שהוא תמוה מאד, כי נודע שאין עמידת הדעת אלא למטה מחכמה ובינה והוא מזווג אותם ממטה למעלה. ג' איך אומר, שהמזלא הוא דעת עליון דא"א, וכאן אומר (בעץ חיים שער ט"ז פרק ו') שהמזלא הוא דעת דאו"א, ואיך הוא מזכה שטרא לבי תרי.
יד) אמנם עם המתבאר תבין הדברים היטב ובפשיטות. כי הכוונה היא בשעת הזווג ועלית הפרצופים, שאז עולים ג' רישין דא"א לחב"ד דעתיק, וחג"ת דא"א נעשים לחב"ד, כנ"ל באות י"ב, עש"ה. ונעשה חסד דא"א לבחינת חכמה סתימאה דיליה, כי הגם שמו"ס עלה לבינה דעתיק, מ"מ נשאר רשימתו למטה במקומו, כנ"ל. גם נתבאר שאח"פ דגופא הם רק מבחי' מו"ס כנ"ל באות ט'. וגבורה דא"א נעשה לבחי' בינה שלו, ששם נכלל ג"כ הגרון דא"א. ות"ת דא"א עד החזה, נעשה לדעת שלו, כנ"ל. אלא משום שבנין קו אמצעי דא"א הוא מצמצום ב', ע"כ אין הת"ת ראוי להיות לבחינת דעת להמשיך בחינת ע"ב המגולה, הנצרך להורדת הה"ת מעינים דאו"א, כנ"ל,
באות י"ב, וע"כ משמש אז במקומו של הת"ת, בחינת המסך של שערות דיקנא, העומד בתיקון הי"ג דדיקנא, כי הוא נכנס עתה תוך הכלים פנימים דא"א, מטעם הנ"ל, ע"ש, ועל המסך הזה דדיקנא נעשה הזווג הגדול הזה דע"ב המגולה, ונמצא המזלא שנעשה עתה לבחינת דעת דא"א, והוא המזווג הבינה שעלה לראש עם החכמה דא"א. הרי שהדעת הזה דמזלא עומד עתה למטה מחכמה ובינה דא"א. כי הוא נכלל בשליש ת"ת דא"א שעלה ונעשה לדעת. ומ"ש שעומר באמצע בין החכמה שבו שהוא מו"ס ולמעלה מבינה שבו שהוא הגרון, הכוונה היא בערך הקביעות שלא בשעת הזווג וכדי לצייר בדיוק מקום עמידתו של המזלא שעומד תחת המו"ס, לכן אומר שהמקום הזה הוא למעלה מן הבינה דא"א, כי בקביעות נמצא הגרון שהוא בינה דא"א, כנודע, אמנם עתה נבחן שבינה זו שבגרון כבר עלתה לראש, מכח המוחין, שא"א כבר קבל מעתיק, כנ"ל, ונמצאים חו"ב דא"א בקומה שוה, כי הם בחינת חסד וגבורה דא"א שנעשו לחכמה ובינה, כנ"ל, והדעת שהוא מזלא, הנכלל בת"ת דא"א, עומד באמצע תחתיהם. ומתורץ בזה קושיא הב'.
וכן מובן בזה קושיא הא', שהקשינו הלא אומר כאן שדעת דא"א הוא במצחא שלו, ולא תחת מו"ס ולמעלה מן הגרון. ובמתבאר מובן זה היטב, כי כאן מיירי בדעת דא"א עצמו, דהיינו בחי' הדעת דג' רישין שלו שעלו ונעשו לחב"ד דעתיק, כי מאחר שחג"ת דעתיק נעשו לחב"ד, נמצא גלגלתא ואוירא מלבישים לחכמה דעתיק, ומו"ס לבינה דעתיק, וקרומא דאוירא המלובש בשליש עליון דת"ת דעתיק עד החזה, נעשה עתה לדעת המזווג את חכמה בינה דעתיק, וכן לגלגלתא ומו"ס דא"א המלבישים אותם. ודעת הזה שהוא ה"ת דעתיק, מלובש במצח דא"א, כמ"ש הרב כאן באות צ'. הרי שהרב מיירי כאן בדעת של ג' רישין דא"א עצמו, הנמצאים במקום חב"ד דעתיק.
א' תמו חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א
טו) אמנם שם במבוא שערים, שאומר שדעת עליון דא"א עומד תחת המו"ס למעלה מהגרון, שהוא המזלא, מיירי בחג"ת דא"א שנעשו לחב"ד. שעמהם עולים גם או"א לחב"ד אלו דא"א, כנ"ל, ובאמת נחשבים החב"ד האלו, לבחינת חב"ד וג"ר של או"א, כי המה מלבישים אותם, על דרך שאנו חושבים את חב"ד דעתיק לבחינת ג' רישין דא"א, מפני שהם מלבישים שם, אלא שהרב רוצה לדייק שם ענין אחד של א"א, שיש להבחין בדעת הזה, והוא, כי הדעת הזה שהוא מזלא, אינו יכול להתפשט לתוך הגוף דא"א, כמו הדעת דאו"א ודז"א להיותו רק בבחינת שערות דיקנא, שהם כלים מקיפים, ואינם עולים להכלל בפנימיות א"א אלא בעת הזווג, כנ"ל, אבל לאחר הזווג, יורדים ג' רישין למקומם, ושוב מקבלים את התיקון דמל"צ, והשערות מוכרחים שוב לצאת מראש דא"א לבחינת כלים מקיפים, כנ"ל באות י"ב ד"ה ובזה. וע"כ הדעת דמזלא הכלול בת"ת דא"א, המזווג לחו"ב דא"א, אינו יכול להתפשט תוך פנימיות הכלים אל הגוף דא"א, כי הם נעשו שוב לבחינת מקיפים. וע"כ קורא אותו הרב בשם דעת עליון, כלומר, שרק בהיות הפרצוף בבחינת עליה לעליון, אז הוא משמש לדעת המזווג לחו"ב דא"א, אבל בביאתו למקומו, נמצא דעת הזה שוב יוצא מן הכלים הפנימים דא"א, ואין בו זווג בראש, וע"כ אינו יכול להתפשט ממעלה למטה אל הגוף דא"א.
וכיון שבחי' הממעלה למטה של הדעת הזה, דמזלא, אין בו זווג, הוא נבחן לבחינת אחורים וו"ק. וזה שמסיים שם "אך הדעת תחתון הוא מתפשט בגופא דא"א" כלומר, שבירידת א"א אחר הזווג למקומו הקבוע, אין בו עוד זווג מכח הדעת דמזלא, הזה שיזווג החו"ב דא"א, כי כבר נעשה לכלים מקיפים. וע"כ, קומת הדעת הזה ששימש בראש דא"א בעת העליה דחג"ת שלו לחב"ד נמצא אחר ביאתו למקומו, שכל הקומה הזו יורדת מראש דא"א למקום הגוף שלו,
בבחינת ו"ק, כי אין לו מקום מקובץ בראש, שפירושו זווג של חו"ב, כנודע.
טז) וזה אמרו כאן דף אלף ש"צ אות קצ"ג "ואמנם אחר שירדה הבינה בגרון ירד הדעת ונתלבש בו"ק דא"א עצמם, והיה רוחניות אליהם, ואין לו מקום מקובץ, כי אם בין תרין כתפוי דא"א הוא עומד" דהיינו כנ"ל כי בעורו בבחינת עליה, שאז נעשו השערות דיקנא לבחינת פנימים, יכול אז המזלא להיות לבחינת דעת המזווג לחו"ב שלו, משא"כ בחזרתו דא"א למקומו, וחוזר ומקבל התיקון של צל"ם, יוצאים השערות דיקנא והראש ושוב נעשו למקיפים, וע"כ לא נשאר ממנו בחינת מסך מזווג לחו"ב דראש, הנקרא מקום קיבוץ, כנודע, וע"כ ירדה קומת הדעת שיצאה בעת עליה, ונעשה לבחינת ו"ק וגוף, ונבחן שהוא עומד באחורים דשליש עליון דת"ת, שנקרא כתפין דא"א. והוא מטעם, כי בפנים דשליש עליון דת"ת הזה עומדת ומתפשטת ג"ר דבינה דגרון, וכיון שהדעת נעשה לו"ק ע"כ עומד באחורי הת"ת, הנקרא כתפין.
והנה נתבאר היטב הטעם, שאין לו לא"א דעת תחתון בראש כמו או"א וז"א, שהוא מטעם חזרת היציאה של המזלא לבחינת מקיפים. וכדי להשמיענו זאת, ביאר הרב את הדעת הזה דמזלא איך הוא משמש לא"א גופיה, אע"פ שבאמת שייכים אלו חב"ד דא"א רק לאו"א המלבישים אותם, כי הג"ר של א"א עצמו, כבר עלו והלבישו לחב"ד דעתיק, ואין לו שום צורך בחג"ת של עצמו שנעשו לחב"ד, וכל שבחם הוא רק לאו"א, וע"כ נבחן הדעת של מזלא לדעת דאו"א, כמ"ש הרב בעץ חיים שער ט"ז פרק ו', המובא לעיל. ומובן היטב הקושיא ג' הנ"ל.
יז) ואנו מוצאים כאן ד' בחינות של דעת בא"א, כנ"ל באות ו': ב' בחינות הראשונות, שהם הדעת שבאוירא, והדעת שבמצח דא"א, הם בג' רישין דא"א, שעלו ונעשו לחב"ד דעתיק, כי ע"י ירידת כח
חלק י"ג הסתכלות פנימית רישא ודיקנא דא"א א' תמז
המסך מקרומא דאוירא למקום הפה דא"א, חזר אוירא לבחינת גלגלתא, כי ירדה הי' מאויר, ונעשה אור, ובחינת אוירא זו ששבה לגלגלתא נחשבת לדעת דרדל"א, מטעם שגלגלתא אפילו מבחינת הקביעות נחשבת לבחי' רדל"א, כנ"ל (באות ט' ד"ה ועם זה) ע"ש. ומבחינת כללות הראש דא"א שעלה עתה לחב"ד דעתיק, נמצא בחינת ת"ת דעתיק שהיא נעשה לדעת דכללות שבג' רישין: כי גלגלתא ואוירא שנעשו לבחינה אחת מלבישים החסד דעתיק שנעשו עתה לחכמה שלו, ומו"ס לגבורה דעתיק שנעשית לבינה שלו, ות"ת דעתיק המלובש בקרומא שמתחת מוחא סתימאה, נעשה לדעת שלו, שהוא מלובש במצח דא"א. (כנ"ל באות י' ד"ה והנה) הרי שב' בחינות דעת אלו שהם: אוירא, והדעת שבמצחא דא"א. הם שניהם כהעליה הא' הנ"ל שבאות ו', דהיינו בג' רישין דא"א שעלו לג"ר דעתיק, כמבואר.
וב' בחינות של דעת דא"א האחרות, שהם: דעת עליון דמזלא, ודעת שבכתפין דא"א, הם באים בעליה הב' הנ"ל שבאות ו', שהיא עלית חג"ת דא"א לבחינת חב"ד שלו, שת"ת דא"א אינה יכולה לשמש שם לבחינת הדעת לזווג החו"ב, להיותם מבחינת המסך דצמצום ב', וע"כ צריכים לבחינת המסך שבמזלא, שהוא מבחינת צמצום א' כנ"ל באות י"ג. והוא נבחן לדעת עליון בלבד, כי אין ממנו התפשטות ממעלה למטה, כי אין בו זווג בעת שא"א יורד למקומו, כי אז חוזר ויוצא המזלא לבחינת מקיפים. (כנ"ל באות ט"ו ד"ה אמנם) ע"ש, ובחי' הדעת שבכתפין דא"א, הוא מאותה הקומה של הדעת שיצא במזלא במצב העליה, אשר ברדת א"א למקומו, אין בו עוד זווג, ונעשה משום זה לבחינת ו"ק, והוא יורד מראש לבחי' אחורי ת"ת שנקרא כתפין. כנ"ל באות ט"ו ד"ה וע"כ, ע"ש.
א' תמח חלק י"ג לוח השאלות לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
לוח השאלות לפירוש המלות
א) מהו אוירא דכיא.
ב) מהו אוירא שעל מו"ס.
ג) מהי אורחא דפלגותא דשערי.
ד) מהו אזדכך וסתים.
ה) מהו אין.
ו) מהם אלף עלמין דחתימין בעזקא.
ז) מהי אני.
ח) מהם ארבע מאות שקל כסף.
ט) מהי אשגחא פקיחא.
י) מהן ב' אודנין.
יא) מהן ב' בחי' שבנו"ה.
יב) מהם ב' ביעי דוכרא.
יג) מהם ב' לחיים.
יד) מהו ב' עיינין.
טו) מהן ב' רישין.
טז) מהי בוצינא דקרדנותא.
יז) מהי בוצד"ק דגניז במו"ס.
יח) מהו ביטוש דבוצינא דקרדנותא.
י ט) מהו בישול המ"ן.
כ) מהן ג' בחי' של י"ג.
כא) מהן ג' רישין דא"א.
כב) מהי גילוי מצחא דא"א.
כג) מהי גלגלתא דא"א.
כד) מהם גלגלתא ופנים דא"א.
כה) מהן די אורחין חוורין.
כו) מהם ד' מאות אלף עלמין.
כז) מהן ד' נימין דשערי
כח) מהן ד' בחי' דעת בא"א.
כט) מהי דעת דא"א ממזל התחתון.
ל) מהי דעת שבכתפוי דא"א.
לא) מהי דעת שבראש דא"א.
לב) מהי דעת עליון דא"א.
לג) מהי דעת דעתיק.
לד) מהי התעבות האור ומיעוטו.
לה) מהם ז' תיקוני גלגלתא.
לה/ב) מהו חוטמא דא"א.
לו) מהם חב"ד דמו"ס.
לז) מהי חוורתי.
חלק י"ג לוח השאלות לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תמט
לח) מהי חכמה עלאה סתימא.
לט) מהי טורנא בסימא יאי.
מ) מהן טוחנות מ"ן לצדיקים.
מא) מהו טל.
מב) מהו טלא דבדולחא.
מג) מהן ט"ס המקוריות.
מד) מהן טפיים מלמטה.
מה) מהן י"ג אורחין חוורין.
מו) מהן י"ג נימין דשערי.
מז) מהם י"ג תיקוני גלגלתא,
מח) מהם י"ג תיקוני דיקנא.
מט) מהם י"ג תיקוני מו"ס.
נ) מהם ימי קדם.
נא) מהם ירכין שלמטה מיסוד.
נב) מהם ירכין שלמעלה מיסוד.
נג) מהם כתר חכמה דדיקנא.
נד) מהי ל' דצל"ם.
נה) מהי ם' סתומה דלםרבה המשרה.
נו) מהי ם' דצל"ם.
נז) מהו מוח סתום.
נח) מהו מו"ס דא"א.
נט) מהו מו"ס עלאה.
ס) מהן מותרי מוחא.
סא) מהן מילוי דהויות.
סב) מהו מצח.
סג) מהו מצפ"ץ.
סד) מהי נוקבא דפרדשקא.
סה) מהי נימא הי"ג.
סו) מהן ניקוד האותיות.
סז) מהן ניקוד כתנועת האותיות.
סח) מהן נקודות.
סט) מהו סגול.
ע) מהם סיגים משערות דיקנא.
עא) מהם סיגים משערות רישא.
עב) מהו סתרא גו סתרא.
עג) מהו עורף.
עד) מהי עזקא.
עה) מהי עזקא דכיא.
עו) מהי עזקא דכליל כל עזקין.
עז) מהי עזקא רבה.
עח) מהי עמר נקי.
עט) מהן ע"ס דמו"ס.
א' תנ חלק י"ג לוח השאלות לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
פ) מהן ע"ס דגלגלתא.
פא) מהן ע"ס דדיקנא ממו"ס.
פב) מהן ע"ס דדיקנא מבחי' הגלגלתא.
פג) מהן ע"ס מקיפין של הדיקנא.
פד) מהן ע"ס פנימים של הדיקנא.
פה) מהן ע"ס פנימים ומקיפים דשערות רישא.
פו) מהי עת רצון.
פז) מהו עתיקא דכל עתיקין.
פח) מהו עתיקא קדישא.
פט) מהי פאה.
צ) מהן פאתי הראש.
צא) מהן פנים דא"א.
צב) מהי פנימיות הנו"ה שלמעלה מיסוד.
צג) מהי פתח.
צד) מהם פו"מ דדיקנא.
צה) מהם פו"מ דשערות רישא.
צו) מהי צ' דצל"ם.
צז) מהי צירי.
צח) מהו זיץ.
צט) מהי ציצית.
ק) מהי קדלא.
קא) מהן קוצי דשערי.
קב) מהן קוצין נימין ושערות.
קג) מהו קמץ.
קד) מהו קרומא דאוירא.
קה) מהן ראשי ירכין שלמעלה מיסיד.
קו) מהו רוחא דגניז בעתיק יומין.
קז) מהו רדל"א.
קח) מהו רעוא דרעוין.
קט) מהו רקיע המבדיל.
קי) מהו שורש הגבורות.
קיא) מהו שמרי היין.
קיב) מהן שערות.
קיג) מהן שערות אדומות.
קיד) מהן שערות דיקנא.
קטו) מהן שערות לבנות.
קטז) מהן שערות קשישין.
קיז) מהן שערות רישא.
קיח) מהן שערות שחורות.
קיט) מהן שערות שעיעין.
קב) מהן שערות דעי"מ.
קכא) מהו שקיט כחמר טב על דורדיא.
קכב) מהם ת' אלף עלמין.
קכג) מהם ת' שקל כסף.
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תנא
לוח התשובות לפירוש המלות
אוירא דכיא:
א) חסד דעתיק המלובש בג"ר דגלגלתא נקרא אוירא דכיא. והוא להיות הגלגלתא מתוקנת בבחינת עזקא שהוא ם' דצל"ם, אין שום כח מסך וצמצום יכול לשלוט עליה, ע"כ נקראת דכיא, שפירושו נקיה מכל צמצום. ובהיותה בבחינת חסדים, על כן נקראת אוירא, כי אויר פירושו, אור הרוח, שהוא חסדים. עיין תשובה ס"ט. (א' שכ"א אות ס"ב).
אוירא שעל מו"ס:
ב) מתוך שהגלגלתא נתקנה בבחינת עזקא, דהיינו בחסדים מכוסים דג"ר דבינה, ע"כ אין כח המסך שבפה דעתיק שולט עליה, רק מז"ת שלה ולמטה שהם בחינת ישסו"ת הצריכים להארת חכמה בשביל זו"ן. ולפיכך נתחלקו ויצאו הז"ת האלו מבחינת הגלגלתא וירדו למדרגת מו"ס, והם נקראים מו"ס עלאה שבגו גלגלתא, או אוירא דיתבא על מו"ס. כי ירדו למדרגת מו"ס, אמנם ג"ר דגלגלתא נקראו אוירא דכיא, כי עליהם אין כח המסך שורה כלל, ונקיים מכח צמצום. כנ"ל בתשובה א'. (דף אלף ש"י אות ל"ה).
אורחא דפלגותא דשערי:
ג) הראש דא"א והחוורתי והשערות, כל אחד נכלל מג' הויות, שהם הוי"ה דמ"ה שהוא או"פ וצ' דצל"ם. והוי"ה דס"ג והוי"ה דע"ב, שהם ב' המקיפים ל"ם דצל"ם, שהוי"ה דס"ג הוא מקיף קטן, והוי"ה דע"ב הוא מקיף גדול. כנ"ל דף אלף אות ל"ח. ע"ש באו"פ. ובג' הויות אלו יש י"ב אותיות, וחד דכליל להון, דהיינו בחינת
המסך והמלכות שבהם, שנעשה בה הזווג, שהיא מעלית או"ח ומלבשת אותם, וכן היא מתפשטת ממעלה למטה, ומשפעת אלו י"ב אל התחתונים, לכן היא נקראת חד דכליל להון, כי יש בהמלכות הזו כל הי"ב אותיות דהויות האלו. ולפיכך יש י"ב חוורתי, שהם י"ב אורחין חוורין המתראים בין השערות, שהם ג' הויות הנ"ל, וחד אורחא חוורא דכליל להון. שהיא בחינת מלכות שבהם, כנ"ל. וכן יש י"ב נימין, ונימא י"ג דכליל להון. וכן י"ב תיקונא דיקנא וחד דכליל להון. כי כולם נכללים ומתחלקים על בחינת מל"צ דצל"ם. שהם י"ב בחינות, וחד דכליל להון שהוא המלכות, וזה האורחא דפלגותא דשערי דהיינו הקו הלבן החוצה בין השערות שמשם מתחלקים השערות לצד ימין ולצד שמאל של הראש, הוא האי חד אורחא חוורא דכליל להון. (אלף שנ"ו אות קכ"ז. אות קע"ה).
אזדכך וסתים:
ד) הוא תיקון הג' דז' תיקוני גלגלתא, דקרומא דאוירא אזדכך וסתים, שפירושו, שכולל ב' דברים כאחד: זיכוך למוחא דאוירא, וסיתום למו"ס. כי קרום הזה הוא כח צמצום שבמסך דצמצום ב' שבמלכות דראש דעתיק, המוציא לא"א לבר מחכמה קדומה, כי החכמה שלו אינה יכולה לירד למטה ממלכות דראש שלו, אלא שהמלכות הזו אינו מראית כחה רק בקרום שעל גבי מו"ס, והוא מתמעט מבחינת חכמה זו לגמרי כי האי קרומא לא פסיק ממנו לעלמין. והנה בקטנות דא"א, שולט הקרום גם על מוחא דאוירא, שהוא בחינת ז"ת של הגלגלתא, אמנם בגדלות: אזדכך האי קרומא, כי אז יורד הי' מאויר ואשתאר אור, וגם אז הוא
א' תנב חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
סותם את המו"ס, כי בחינת הג"ר דע"ב נשארים מכוסים בגלגלתא, בבחינת העזקא שבה, שהוא הם' דצל"ם, וע"כ אין המוחא דאוירא משפעת אל המו"ס רק מבחינת חג"ת דחכמה, אבל סותם אותו מבחינת ג"ר דחכמה, הנקרא חכמה קדומה, שאינה מאירה אלא בספירות דעתיק, הנקראות ימי קדם. וזה שואמר "אזדכך וסתים" כי קרומא אזדכך להשפיע לו מבחינת חג"ת דחכמה, והוא סותם אותו מג"ר דחכמה. ואלו ב' הדברים נמצאים בפעולת הקרומא דאוירא כמבואר. (א' שכ"ט אות ע"א).
אין:
ה) נודע שאור החכמה נקרא יש והעלמו נקרא אין. אמנם המדובר הוא בבחינת המקיף החוזר, היוצא ונכנס ע"י התיקון דשערות רישא ודיקנא. וע"כ נקרא רישא דאוירא בשם אין, כי הוא כח המסך דעתיק המוציא לג' רישין דא"א מבחינת חכמה קדומה (הסתכלות פנימית דף אלף תל"ו אות א'). שנקרא קרומא דאוירא והוא הגורם ליציאת ג"ר דחכמה בבחינת מקיף חוזר, כמ"ש הרב לעיל (דף א' שמ"ח אות קי"ז) שהשערות יוצאים מכח הקרומא דאוירא. כי בהסתלקות המקיף חוזר מראש, נעשים השערות, שהם האו"ח המלבישים לאור הזה, לבחינת מותרי מוחא כי האור שהם מלבישים אותו, נסתלק, ואין להם עוד מה להלביש שם, שיוכלו להשאר שם בהמוחין, וע"כ יוצאים לחוץ מכלים דראש, בבחינות שערות כנודע. הרי שהשערות והמקיף חוזר, דהיינו העלם החכמה קדומה, כל זה בא מקרומא דאוירא, וע"כ נקרא מוחא דאוירא בשם "אין" כי ביה תלייא אין, כי כל העלם חכמה ממנו באה. אמנם גם ראש דעתיק נקרא ג"כ בשם אין, בדרך השאלה, והוא משום כי האי קרומא דאוירא, הוא באמת בחי' המסך דמלכות דראש דעתיק, אלא כיון שאינו שולט על ג"ר דגלגלתא ע"כ מתחיל כחו בקרומא דאוירא, כנודע. ומכח שמלכות
דראש עתיק היא שורש לקרומא דאוירא, נקרא גם הוא בשם אין. אבל עיקר השם הוא במוחא דאוירא, כי אין שליטתו של המסך הזה מתגלה רק מקרומא דאוירא ולמטה. (דף א' שס"ט אות קנ"ח. א' שע"א אות קס"א).
אלף עלמין דחתימין בעזקא:
ו) החכמה מכונה בשם אלף, בסו"ה ואאלפך חכמה וכו'. והעלם חכמה, נקרא בשם עלמין, מלשון העלם. וזה סובב על העלם חכמה קדומה בסבת המסך דצמצום ב' שעתיק נתתקן בו, שהוציא הג"ר דא"א לחוץ ממדרגתו, ותיקן ג"ר דגלגלתא שלו בבחינת עזקא, שה"ס ם' דצל"ם, המגבילה את הג"ר דגלגלתא כמו עזקא סביב סביב, שישאר לעולם בבחינת חסדים מכוסים. ואין החכמה מגולה בו אלא בז"ת שבו, שהוא מוחא דאוירא, אשר קומה זו, היא בחינת ע"ב, שהג"ר שלו מכוסה בעזקא. כנ"ל. הרי שבחינת העזקא שהג"ר דגלגלתא נתקנו בה, גורם אל העליות חכמה קדומה. וז"ס אלף עלמין דחתומין בעזקא. כי מסבת העזקא הזו אין עוד גילוי לחכמה זו בכלהו פרצופים דאצילות (א' שכ"ד אות ס"ו).
אני:
ז) מלכות בהיותה נגלית, היא רמוזה בשם אני, ובהיותה נסתרת היא רמוזה בשם הוא, ובמלכות דפאתי הראש, נקראת בשם הוא, משום שאין בחינת נוקבא גלויה שם. והוא מטעם כי השערות רישא הם מתוקנים בבחינת ם' דצל"ם, (עיין תשובה יו"ד) ולפיכך אין כח נוקבא וצמצום יכולים להיות מגולים שם. (א' שפ"ד אות קפ"ג).
ארבע מאות שקל כסף:
ח) המסך דבחי"ג מרומז בהוי"ה במילוי יודין, כנודע. ויש בה ד' יודין, דד' ספירות חו"ב תו"מ שבה. ובחינת החוורתי הנמשכים מאחורי הגלגלתא דא"א אל הז"א, המה
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תנג
נמשכים מהוי"ה דע"ב אשר שם, ואורות האלו נקראים ארבע מאות שקל כסף, לפי שהם נמשכים בלבושים דבינה, וספירות הבינה הם מאות, וע"כ הם ד' מאות. ובמקומם בא"א עצמו, הם ארבע מאות אלף עלמין כי הספירות דשערות והחוורתא הם בסוד מאה אלף, ודעתיק באלף אלפין. כמ"ש באו"פ (דף אלף שצ"ט ד"ה וטעם).
אשגחא פקיחא:
ט) נה"י דעתיק שנעשו ללבושי מוחין דא"א, נחלקים למל"צ דצל"ם: אשר בחינת הם' שבהם הם הירכין הגבוהים מיסוד, המלובשים בב' אודנין, והם נשארים תמיד בבחינת אוירא. כי מהם לא נפיק הי' מאויר. ובחינת הל' שבהם, מלובשים בב' עיינין, שהם בחי' הירכין שלמטה מיסוד, הנקראים נו"ה דעתיק הנגלים, כלומר שבהם החסדים מתגלים, כי בגדלות יוצא הי' מאויר שלהם, ונעשו לבחינת אור, כנודע. והוא תיקון הששי דז' תיקוני גלגלתא הנקרא אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא. כי אחר דנפיק הי' מאויר ונפקחו העיינין בהארת חכמה, המה נשארו כן בקביעות, וז"ש דלא נאים ונטיר תדירא. אבל בז"א אין תיקון זה נוהג בו בקביעות, כי אין מוחין דגדלות קבועים בו. וז"ס התפלה, פקח עיניך וראה וכו', שהוא להמשיך תיקון הזה בז"א. (דף אלף של"ד אות פ"ד).
ב' אודנין:
י) ב' אודנין הם תיקון הרביעי של ז' תיקוני גלגלתא, ובהם מלובשים בחינת נו"ה דעתיק הגבוהים מן היסוד, שהם בחינת ם' דצל"ם, כמ"ש להלן בתשובה י"א. והם בחינת חסדים מכוסים, כנ"ל בתשובה ט'. וע"כ לא נזכרו בהזוהר, אודנין בא"א, בין ז' תיקוני גלגלתא, משום שמבחינה זו אין בהם משום חידוש, כי כבר נזכר תיקון זה דם' דצל"ם אצל גלגלתא שהוא תיקון הא'.
אלא שהזוהר חושב במקומם בחינת השערות היוצאות מהם ע"י תיקונם בם' דצל"ם, כי השערות הם בחינת או"ח שהלביש לע"ב המגולה בעת יציאת המוחין בראש דעתיק לצורך א"א, כנודע. (עיין הסתכלות פנימית דף אלף תמ"ד ד"ה והענין) וע"כ אחר ביאת א"א למקומו, שחוזר ונתקן במל"צ דצל"ם ע"י נה"י דעתיק, מסתלק ע"ב המגולה בבחינת מקיף חוזר, והאו"ח שהלביש אותו נשארים בנה"י דעתיק, שהם הנקראים שערות ומותרי מוחא, כמ"ש שם (בדף אלף תל"ו אות ב' וג') והנה גם השערות מקבלים מנה"י דעתיק את התיקון דמל"צ, אשר ם' שבשערות יוצאים ונאחזים על הגלגלתא שגם היא מתוקן בבחינת ם', כנודע, ול' וצ' שבשערות יורדים ונאחזים בלחי התחתון, שהוא לבר מבחינת גלגלתא, כנודע. ולפיכך, חושב הזוהר את תיקון הזה דם' שנתקנו בשערות במקומם של ב' אודנין, כי שם מלובשים בחינת נו"ה הסתימין דעתיק, שהם הם' כנ"ל, וקבלו מהם התיקון הזה ונעשו בבחינת "עמר נקי" כי תיקון זה נמשך מג"ר דבינה, שאין הצמצום יכול למעט אותה במשהו, וע"כ המה נקיים מכל צמצום ודין, וע"ש זה נקראים עמר נקי, ולפיכך הם יכולים להאחז בגלגלתא, שהוא ג"כ בסוד אוירא דכיא מאותו הטעם, כנודע. (אלף של"ד אות פ"ד א' שכ"ט אות ע"ה).
ב' בחינות שבנו"ה:
יא) ענין ב' הבחינות שבו נתחלקו נו"ה דעתיק, הוא השורש לכל בחינת מל"צ דלבושי המוחין שנוהגים בכל פרצופי אצילות. כי תיקן אותם, לבחינת נו"ה שלמעלה מיסוד, ובבחינת נו"ה שלמטה מיסוד. פירוש: כי באלו נה"י דעתיק, שהם לבושי מוחין דא"א, יש בהם ט"ס, כי הם בחי' האו"ח שיצאו על המ"ן דא"א בהיותו כלול במסך דראש דעתיק, וכמו שיש במוחין שיצאו בשביל א"א, ע"ס דאו"י, כן
א' תנד חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
בהכרח עלו ממסך שבפה דעתיק ע"ס דאו"ח, המלבישים לאותם הע"ס דאו"י, כנודע. והע"ס דאו"ח אלו, נקראות בשם נה"י דעתיק, משום שיצאו על בחינת מסך דעתיק, שהוא בחינת מלכות, והתכללותה של המלכות הזו בג' קוים, נקרא נה"י, כנודע. ואלו ע"ס דנה"י דעתיק, שורשם הם בינה ז"א מלכות, שג' קוים דבינה הם חב"ד, וג' קוים דז"א הם חג"ת, וג' קוים שבמלכות הם נה"י, כנודע.
וכדי לטהר את ג"ר דאלו המוחין מכל בחינת צמצום ודין, חילק אותם לב' בחינות בינה: כי ג"ר דבינה הם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא, ואינם מקבלים חכמה, ולפיכך אין שום צמצום נוהג בהם, כי אין צמצום נוהג רק על אור חכמה לבד, כנודע, ותיקון זה נקרא בשם, הגבהת ירכין למעלה מיסוד, כי החלק זה של החב"ד דנה"י שנתקן בג"ר דבינה בבחינת חסדים מכוסים, נתעלו לגמרי מן המסך של היסוד, ואינו מתמעט מסיבתו בעת קטנות, וכן אין מתגדל על ידו בעת גדלות, כי אינו מתמעט על ידי המסך דיסוד, משום דג"ר דבינה, הם שאין שום צמצום שולט עליהם, כנ"ל. ואינם מתגדלים על ידו, כי הג"ר דבינה אינם מקבלים חכמה לעולם, אפילו בעת גדלות, בעת שהמסך דיסוד ממשיך חכמה. ותיקון זה נקרא בשם ם' דצל"ם כנודע.
וחלק הב' של חב"ד דנה"י דעתיק, נתקנו בבחינת ז"ת דבינה, הצריכים להארת חכמה בשביל שהם שורש לזו"ן, וע"כ הם נבחנים לנו"ה נגלים, כי הם צריכים לחסדים מגולים, ונבחנים לנו"ה שלמטה מיסוד, כי הם מתמעטים ע"י מסך דיסוד בעת הקטנות, שחסרון דחכמה פוגם אותה, כי הם צריכים לה כנ"ל. וכן מתגדלים על ידו בעת גדלות, כי אז מקבלים ע"י הזווג דמסך היסוד, בחינת הארת חכמה. ותיקון זה נקרא ל' דצל"ם. ובחינת חג"ת נה"י, שבנה"י דעתיק, המקבלים מל' דצל"ם, נקראים בשם צ' דצל"ם.
וכיון שנה"י דעתיק שהם לבושי מוחין דא"א, נתקנו בתיקון זה דצל"ם נעשו לשורש לכלהו לבושי מוחין דאצילות, שבעת לידתם הם מתחלקים ומתלבשים באלו מל"צ ע"ד הנ"ל. כמ"ש במקומם. (כנ"ל דף אלף ס' אות ק"ח. עיין שם כל ההמשך) ומכאן נתחלקו ונתתקנו כל ג' הראשים דא"א וכן החוורתי והשערות רישא ודיקנא, בבחינת י"ג, שפירושם, ג' הויות דג' אותיות דצל"ם, שהם י"ב אותיות וחד דכליל להון. כמ"ש לעיל בתשובה ג' ע"ש. (אלף שכ"ח אות ע"ד).
ב' ביעי דוכרא:
יב) נודע, שמלכות ששמשה בפרצופי א"ק, דהיינו מלכות, דצמצום א' נגנזה בפה דרדל"א, ואין עליה עוד שום זווג בכל פרצופי אצילות, אמנם עכ"ז הארתה של המלכות הזו, נמצאת בהכרח גם באצילות, דאל"כ, לא היה מציאות להעלאת מ"ן עד כדי להחזיר אח"פ להמדרגות, כי למסך דמלכות דצמצום ב', שיצאה מתחילתה בחסרון של אלו אח"פ, לא נמצא בחינת מ"ן, שפירושו התעוררות, להמשיך שוב את אח"פ שהיו נוהגים בצמצום א', להיות מחוסרת אח"פ מתחילת אצילותו וז"ס ההכרח שבכל מ"ן יש ב' טפות, בסוד טפיים עולות מלמטה, דהיינו שצריך להכלל בהם ב' בחינת המלכיות כי בחינת המלכות דצמצום א' גורם החימום וההתעוררות להמשיך את אח"פ החסרים למדרגה. ובחינת מלכות דצמצום ב' מקבלת הזווג והורדת המ"ד, כי אין בחינת זווג על מלכות דצמצום א' באצילות לאחר שנגנזה ברדל"א, כנ"ל. וז"ס טפה א' יורדת מלמעלה, דהיינו טפת מ"ד המקובלת למלכות דצמצום ב' בלבד.
ושורשה של הארת המלכות דצמצום א' הנמצאת באצילות, הוא במו"ס המלבשת לגבורה דעתיק. כי כח העבית שבמסך שבמלכות, אינו מגולה בראש בהיותה משמשת שם ממטה למעלה, אלא כחה
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תנה
מתגלה בגוף, כלומר, בהיותה משפעת ממעלה למטה שמלכות נעשה לשורש עליהם מלמעלה, אז נעשו מוגבלים בהארתה. וע"כ אותה המלכות דצמצום א' המשמשת בפה דרדל"א, אין כחה מגולה ברדל"א אלא בגוף שלו דהיינו בחג"ת נה"י דרדל"א, והוא בקו שמאל דגוף, דהיינו בגבורה והוד דגוף, כי בקו השמאל משכן הגבורות, כנודע ונמצא שגבורה דעתיק, הוא תחילת הגילוי דכח המלכות דצמצום אז הגנוזה ברדל"א. וכיון שהיא מלובשת במו"ס, ע"כ נמצא שם שורש המלכות הזו. ושורש הזה נקרא בוצינא דקרדנותא.
ולפיכך גם בנה"י דעתיק יש הארתה בהוד דעתיק, כנ"ל. ובחינה זו נקרא נו"ה הפנימים דעתיק הגנוזים בב' אודנין דא"א, כי להיותם למעלה מיסוד דעתיק, שפירושו שנתקנו בבחינת ם' דצל"ם, אין שורש הדין שבה, ממעט כלום שם בא"א, והם הנקראים ב' ביעי דוכרא המבשלים הזרע, כלומר שנותנים כח החימום וההתעוררות להמשיך אח"פ החסרים, שכח החימום הזה אינה נמצא במלכות דצמצום ב' כנ"ל. וכן הם נמצאים גם בבחי' הנוקבא בסוד שטוחנות מ"ן לצדיקים, ובסוד טפים עולות מלמטה כנ"ל. (א' שכ"ח אות ע"ד).
ב' לחיים:
יג) עיין להלן בתשובה י"ד. (דף אלף א' שמ"ב אות ק"ד).
ב' עיינין:
יד) הם בחינת חו"ג דע"ס דראש. ואף ע"פ שבפרצופי א"ק נבחנים העיינין לחו"ב, אמנם נתבאר לעיל בתשובה י"ב, שחב"ד דע"ס דנה"י דעתיק נתחלקו לב' בחינות ם' ול' ע"פ התחלקות הבינה לג"ר וז"ת, ועל פיהם נתחלקו ג"כ הע"ס דראש, וע"כ נתחלקו גם חו"ב דראש לב' בחינות: שב' אודנין הם ג"ר שבהם, ובחינת ם' והם נבחנים לחו"ב. וב' עיינין הם בחינת ו"ק
שבחו"ב, ובחינת ל' וע"כ הם נבחנים לחג"ת כי מחמת שג"ר דחו"ב קבלו לבחינת ם' נמצאים העיינין שיצאו לבר מבחינת ג"ר, ונעשו לחג"ת. וע"כ נשתנו בחינת העיינין בפרצופי אצילות, שאינם בחינת חו"ב כמו בא"ק, כי זהו מסבת תיקון הצל"ם שנתחדש בפרצופי אצילות שהחב"ד נתחלקו בהם, לג"ר וז"ת, כמבואר. וע"כ נעשו כאן ב' בחי' חג"ת: א' היא בחינת ל', שבאמת הם חב"ד, אלא ע"י תיקון הם' יצאו לבר מג"ר ונעשו לחג"ת. וב' הם חג"ת האמיתים, שהם צ' דצל"ם.
וזהו ג' ספירות הנוספות כאן על הע"ס הקודמים שבפרצופי א"ק, ונעשו בסוד י"ג, (כנ"ל אלף של"ט אות צ"ו) כי נעשה כאן ב' בחינות חג"ת, כנ"ל, כי נעשה חג"ת בג"ר עצמו ג"כ, שהם ל' דצל"ם. הרי שנתוספו ג' ספירות חדשות שלא היו בפרצופי א"ק. וע"כ יש כאן בע"ס דראש ב' מיני חו"ג: א' הם, ב' עיינין. וב' הם, ב' לחיים, שהם ב' תפוחין קדישין. שב' העיינין הם חו"ג דבחינת ג"ר, וב' תפוחין קדישין הם חו"ג האמיתים דבחינת ו"ק. באופן שיש כאן י"ג ספירות: גלגלתא כתר, וב' אודנין ומצחא חב"ד, וב' עיינין ושורש חוטמא, הם חג"ת דג"ר, דהיינו ל' דצל"ם. וב' תפוחין וחוטמא חג"ת ממש, וב' שפוון ולשון נה"י. והפה מלכות. וכל אלו מגולים רק בעת גדלות אבל בקטנות, אין הדעת מגולה במצחא, וכן אין החו"ג מגולה בב' תפוחין, כי אז אין בהם יותר מרוח נפש, אשר רוח מלובש בב' אודנין ומצחא, וע"כ הם נחשבים לחג"ת, ונפש מגולה בב' עיינין וחוטמא, ונחשבים לנה"י, ומשם ולמטה אין שום גילוי בכלים התחתונים שהם ב' תפוחין ופומא וכו', (אלף של"ד אות פ"ד, א' של"ט אות צ"ו).
ב' רישין:
טו) ראש דא"א יש בו בחינת זכר ונקבה, והם מב' הרשימות שעלו בעת
א' תנו חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
העיבור שלו לפה דראש דעתיק, ע"ד זכר ונקבה שבראש דע"ב דא"ק, שנתבאר לעיל בדברי הרב (דף רצ"ב אות ד' וכו') וכן ע"ד זכר ונקבה שבג"ר דנקודים, שהזכר נקרא כתר, והנקבה או"א, כמ"ש בחלק ו'. שהזכר הוא בחינת רשימו דהתלבשות והנקבה היא בחינת רשימו דעביות, והם מחויבים להכלל זה מזה, כי על רשימו דהתלבשות אין יוצא שום זווג, אלא שהוא נכלל ברשימות דעביות דנקבה, ויוצא עליו קומת הזכר, וכן הנקבה נכללת ברשימו דזכר ויוצא עליה קומת הנקבה, כמ"ש שם באורך.
ואלו הם ב' ראשים הנכללים בראש דא"א, שהזכר נקרא גלגלתא, והנקבה נקראת מו"ס. ובחינת הזכר מאיר רק בראש, מטעם היותו מעיקרו רק בחי' רשימו דהתלבשות, ע"כ אין בו כח להתפשט לבחינת כלים דגופא, ובחינת הנקבה, שהיא בחינת מו"ס שיש בה בחינת עביות מעיקרה היא המתפשטת לבחינת כלים ובחינת גוף. וע"כ כל הע"ס שבראש אנו מבחינים להארת הזכר שהוא הגלגלתא, להיותו בחינה העליונה, שהתחתון ממנו, שהיא מו"ס אינה עולה בשם, כנודע. ולפיכך כל י"ג ספירות שבראש, הנ"ל בתשובה י"ד, נחשבים לבחינת גלגלתא לבד. אלא אחר שנפסק הארת הגלגלתא, שהוא בלחי התחתון, משם מתחיל להגלות בחינת מו"ס, דהיינו בי"ג תיקוני דיקנא וכל הגוף דא"א. ועיין היטב בהסתכלות פנימית א' ת"מ אות ח' וט', שנתבאר כל זה באורך. (דף אלף של"ח אות צ"ד).
בוצינא דקרדנותא:
טז) הארת מלכות דצמצום א' נקראת בוצינא דקרדינותא, ותחלתה היא בגבורה דעתיק, כי אין מלכות זו מצויה אלא בעתיק, והיא שורש הגבורות שבעולמות, כי הגבורות שבאבי"ע, הם רק מצמצום ב', שהוא רק ענף מצמצום א', כנודע. וגבורה זו דעתיק מלובשת במו"ס, ובחינת הוד
דעתיק מלובש בב' אודנין, בסוד ב' ביעי דוכרין. כמ"ש כל זה לעיל תשובה י"ב. ע"ש. (אלף שי"ט אות נ"ז).
בוצד"ק דגניז במו"ס:
יז) גבורה דעתיק נקראת בוצד"ק, וכיון שמו"ס מלבשת אותו, כי גלגלתא דא"א מלביש לחסד דעתיק, ומו"ס מלביש לגבורה דעתיק, כנודע. ע"כ נמצא, שבוצד"ק גניז במו"ס, כנ"ל (בתשובה ט"ז) אלף שי"ט אות נ"ח אלף שע"ד אות קס"ט).
ביטוש דבוצינא דקרדנותא:
יח) מלכות דצמצום א' המאירה באצילות מכח התלבשות הגבורה דעתיק במו"ס, נקראת בוצד"ק, כנ"ל בתשובה ט"ז. ונתבאר בתשובה י"ב, שכל בחי' ההתעוררות והחימום של המ"ן, נמשכת רק ממלכות דצמצום א', והתעוררות הזאת נקראת בשם בשם בטישה, שהבוצד"ק בוטש ומעורר המוחין לברר ולהעלות מ"ן (אלף שי"ט אות נ"ח).
בישול המ"ן:
יט) כבר נתבאר זה בתשובה י"ב, כי הוא כח המלכות דצמצום א', הנמצא בנו"ה הפנימים שלמעלה מיסוד הנקראים ב' ביעי דוכרא, שבה כח חימום הגורם להעלות מ"ן להמשיך אח"פ החסרים, ובחימום הזה משתלם בחינת מ"ן שיהיו ראוים להולדת נשמות, דהיינו להמשיך בחינת טפה מע"ס הנשלמות עם אח"פ, כי זולתה לא היה שום התעוררות במלכות דצמצום ב', שממנה כל בחינת הזווגים דאצילות, שתוכל להעלות מ"ן להמשיך אלו אח"פ החסרים לה, כי מתוך שנאצלה כן מתחלתה, אינה מרגשת בחסרונה. ולכן נקרא הסיוע הזה של מלכות דצמצום א' בשם בישול הזרע, או בישול המ"ן, כי מכחה בא שלמות הזו שתהיה ראוי לזרע ולמ"ן שיספיק להמשיך מ"ד להולדת נשמות, אמנם עצם המ"ן, שעליה
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תנז
נעשה הזווג והורדת המ"ד, אינה מבחינת המלכות הזו דצמצום א', כי אין עליה זווג בכלהו פרצופי אבי"ע, כנודע. ולכן מכונה בחי' השתתפותה במ"ן רק בשם בישול הזרע בלבד, כלומר, שמכינה ומשלמת את המ"ן, אבל איננה בחינת עצמות המ"ן, והבן. (א' שכח אות ע"ד).
ג' בחי' של י"ג:
כ) ד' בחינות של י"ג נבחנים בראש דא"א: א' י"ג דגלגלתא, שהם מתגלים במצה ובפנים. כמ"ש בדף אלף של"ט אות צ"ו. ב' הם י"ג אורחין חוורין. ג' הם י"ג נימין דשערי. ד' הם י"ג תיקוני דיקנא. כמו שממשיך שם הרב באות ק"ה ק"ו וכו', והנה הי"ג חוורתי מיוחסים לגלגלתא משום שהם מתלבשים ברישא דגלגלתא. והי"ג נימין דשערי מיוחסים למוחא דאוירא, משום שהשערות הם צמצומים, שהתחלתם מתחיל רק מהקרומא דאוירא, ששם פועל כח המסך דצמצום ב', שמסבתו, נתקנו המוחין במל"צ דצל"ם ואין הגלגלתא מקבל את ג"ר דחכמה הראוים לה לקבל מקומת ע"ב, כי ם' דצל"ם אינה מקבלת לתוכה זולת חסדים מכוסים בלבד, בסוד כי חפץ חסד הוא, כטבע ג"ר דבינה, כנודע. וע"כ יוצא אותו חלק דג"ר דע"ב לחוץ מראש, ונעלם בסוד מקיף חוזר, אשר האו"ח והלבושים של ג"ר דע"ב הללו, נקראים בשם שערות, כנודע. הרי שכל יציאת הע"ב לחון, והשערות שנתהוו בבחינת מותרי מוחא, כל זה בא מכח התיקון דקרומא דאוירא, ולכן מיוחסים השערות למוחא דאוירא דהיינו מבחינת הקרומא דאתתקן בו. והי"ג תיקוני דיקנא מיוחסים למו"ס, כי גם השערות קבלו התיקון של צל"ם אשר ם' שבהם נתקבלו על הגלגלתא בבחינת עמר נקי, אמנם ל"צ שבהם, שאינם ראוים להתאחז על הגלגלתא שהיא בחינת ם', הם יוצאים מבחינת ראש דגלגלתא, ומקבלים רק הארת מו"ס בלבד, כי במקום הראש, אין הארת מו"ס יכולה להתגלות, כי
שם מאירה הגלגלתא הגבוה ממנה, ואין הארת מו"ס עולה שם בשם, אלא במקום שנסתיים הארת הגלגלתא, שם מתחיל הארת מו"ס, וכיון של"צ דשערות שהם י"ג תיקוני דיקנא, אינם יכולים לקבל מהגלגלתא, כנ"ל לכן מתגלה בהם הארת מו"ס, וע"כ הי"ג תיקוני דיקנא מיוחסים למו"ס.
וענין היותם כל אחד בבחי' י"ג, כבר נתבאר לעיל בתשובה ג' ע"ש. (דף אלף של"ט אות צ"ו. דף אלף שמ"ג אות ק"ו ק"ז ק"ח).
ג' רישין דא"א:
כא) כבר ידעת, שעקרו דא"א הוא רק ב' רישין שהם בחינת זכר ונקבה שבראש, שהזכר נקרא גלגלתא, והנקבה נקראת מו"ס. כנ"ל בתשובה ט"ו עש"ה. אלא שהזכר שהוא גלגלתא, נחלק בעצמו לב' רישין, מסבת התיקון של מל"צ דצל"ם, שנתקנו בהם המוחין דא"א כי ג"ר דגלגלתא קבלה בחי' התיקון של ם' דצל"ם, שאין המסך דפה דעתיק יכול לשלוט עליה, רק על ז"ת שבה, ונעשה מסך דעתיק לבחינת רקיע המבדיל בינה ובין ז"ת שלה, שהמסך הזה נקרא קרומא דאוירא, כנודע.
ולפיכך יצאו ז"ת דגלגלתא לבר מבחינת הגלגלתא, ונעשה לבחינת מו"ס, דהיינו בסוד מים תחתונים שמתחת לרקיע. ובעת הגדלות יורדת הי' מאויר שלה, ואשתאר אור, כי בה מתגלה הארת החכמה, אבל בגלגלתא שהיא נתקנה בם' דצל"ם, אין הי' יוצא מאויר שלה, ואפילו בגדלות הוא בבחינת אוירא, שפירושו חסדים. הרי שהגלגלתא נתחלקה לב' רישין נבדלים זה מזה, ועם מו"ס שהיא הנקבה הרי הם ג' רישין, שהם: גלגלתא, מוחא דאוירא, ומו"ס. (אלף ש"ז אות כ"ה).
גילוי מצחא דאו"א:
כב) עקרו דא"א חם ב' רישין: גלגלתא ומו"ס, שגלגלתא מאיר בראש לבד והם י"ג
א' תנח חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
תקונים כנ"ל בתשובה כ' שהם גלגלתא וב' אודנין ומצחא, וב' עיינין וכו'. ומו"ס מאיר לבר מראש בי"ג תיקוני דיקנא וגופא. ע"ש. וגלגלתא עצמו מחולק לב' רישין, ע"פ התחלקות הם"ל, שגלגלתא הוא בחינת ם' בחסדים מכוסים, שבו אין הי' נפיק מאוירא. ול' היא מוחא דאוירא, שהוא בחינת חסדים מגולים, שבו נפיק י' מאוירא ואשתאר אור. כנודע. ולפיכך נחלק הראש לב' בחינות אלו, כי מקום השערות הוא בחינת גלגלתא, שבו אין הי' נפיק מאוירא, וע"כ השערות קבועים שם ומקום המגולה הוא בחינת מוחא דאוירא, דהיינו ממצח ולמטה, ששם חלק בלי שערות, דהיינו בכל שטח הפנים.
אמנם בבחינות קטנות, מטרם דנפיק י' מאוירא, נמצאים השערות גם בבחי' ממצח ולמטה, אלא מתוך שהי' עתיד לצאת משם בעת גדלות, ע"כ אינם נבחנים לאחוזים בו כמו בגלגלתא, אלא שנבחנים שהשערות מכסים אותו שם, באופן שבעת הגדלות, אשר הי' נפיק מאויר ואשתאר אור, אז מסתלקים השערות מלכסות על הפנים והמצח, ומצחא דא"א אתגלי. וגדלות זו היא תיקון החמישי, הנקרא רעוא דרעוין שהוא גילוי המצח, כי השערות נסתלקו משם, כנ"ל. ואז נקרא המצח בשם הזה, של מצח הרצון, כמ"ש בזוהר מצחא דאתגלי מעתיקא קדישא, רצון אקרי. (אלף של"ה אות פ"ז. ואלף שס"ח אות קנ"ו וקנ"ז וקנ"ח).
גלגלתא דא"א:
כג) גלגלתא דא"א הוא קומת הזכר שבראשו, ומו"ס הוא קומת הנקבה שבראש. כנ"ל בתשובה ט"ו. ע"ש. וכל ההארות שבראש הם מגלגלתא, להיותו הבחינה העליונה שבראש, שהקטנה ממנה, שהיא מו"ס אינה עולה שם בשם. אלא שהגלגלתא עצמו, מחולק לב' רישין שהם גלגלתא ואוירא, ומקום המכוסה בשערות, נקרא גלגלתא, וממצח ולמטה שהם הי"ב תיקונים
שבפנים, החלקים בלי שערות, הם מבחינת מוחא דאוירא כנ"ל בתשובה כ"ב ע"ש. אלא מבחינת ב' רישין, נקראים ג"כ תיקוני הפנים על שם הגלגלתא. (אלף שי"ח אות נ"ה אלף ש"ח אות ל' ול"א).
גלגלתא ופנים דא"א:
כד) חלק הראש המכוסה בשערות נקרא גלגלתא, והוא בחינת ם' דצל"ם, שבו אין הי' נפיק מאוירא. וחלק הראש שהוא חלק בלי שערות, דהיינו ממצח ולמטה, נקרא פנים של הראש, והוא בחינת ל' דצל"ם, שבו נפיק י' מאויר ואשתאר אור. וגם הפנים עצמו מתחלק במל"צ. כי כל ג' הבחינות דצל"ם כלולים זה מזה, כנ"ל בדברי הרב (אלף שי"ב אות ל"ט) וב' אודנין ומצחא הם בחינת ם' שבו, וב' עיינין הם בחינת ל' שבו וב' תפוחין וחוטמא עם הב' שפוון ולשון ופומא הם בחינת הצ' שבו. עיין לעיל בתשובה כ"ג. (דף א' של"ט אות צ"ו).
ד' אורחין חוורין:
כה) עיין תשובה ל"ז ומ"ה. (דף אלף ש"ז אות כ"ו).
ד' מאות אלף עלמין:
כ"ו) עיין תשובה ח'. (אלף ש"נ אות קכ"ב אלף שס"ב ד"ה אמנם).
ד' נימין דשער:
כז) עיין בתשובה מ"ו. (אלף שנ"ד קכ"ו).
ד' בחינות דעת בא"א:
כח) נודע, כי ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק באצילות, מתבטלים הפרסאות שבין הפרצופים, שהם הגבולים דצמצום ב', שבא מחמת עלית ה"ת לעינים כי אז יורדת הה"ת
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תנט
מעינים לפה, ואח"פ חוזרים למדרגתם. והנה אז יש ב' בחינות עליות בא"א: א' שג"ר דא"א עולים לעתיק, והוא להיותם בחינת אח"פ דעתיק, וכיון שה"ת ירדה לפה דעתיק, הרי נתחברו ג' רישין עם גו"ע דעתיק למדרגה אחת. ועליה הב' היא, מבחינת אח"פ של עצמו, כי גם בו החכמה סתימאה, שהוא בחינת עינים, נתקנה במסך דה"ת, והוציאה הבינה וזו"ן לגוף, שהם הגרון וחג"ת כנודע, ועתה שנתבטל הפרסא, וירדה ה"ת לפה, עלו הגרון וחג"ת ונתחברו עם הראש דא"א. ונמצאו החג"ת שנעשו לחב"ד שלו.
והנה העליה הא', שהיא עלית ג' רישין לרדל"א, נבחנת לעלית הגלגלתא דא"א, כי כל ההארות דראש דא"א הם רק מגלגלתא, כנ"ל בתשובה ט"ו ע"ש. ועליה הב' שהיא עלית חג"ת דא"א לבחינת חב"ד שלו, נבחן רק למו"ס בלבד, כי אלו אח"פ שיצאו מראש לחג"ת דגוף, הם רק ממו"ס, כי בחינת הגלגלתא אינה מתפשטת לגוף, כמ"ש שם.
ונודע, שע"י ירידת ה"ת מעינים, נעשים ב' דברים, א' ענין החזרת אח"פ אל המדרגה וב' ענין הביטול של ההתחלקות של ם"ל, כי כל ענין ההתחלקות דמ"ל, בא מחמת המסך דה"ת שבעינים שממעל הבינה, שאז נמצאים הג"ר דבינה מתתקנים בם' כדי שלא יסבלו כלום ממסך שעליהם, וז"ת דבינה הצריכים להארת חכמה, מוכרחים להתחלק ולצאת מג"ר, כי מתמעטים ע"י המסך שממעל הבינה, ונעשים לו"ק. כנודע. אבל בעת הזווג שאז יורדת הה"ת מעינים, ממקום שממעל הבינה, ובינה וזו"ן חוזרים לראש, שוב אין חילוק בין ג"ר לו"ק, כי גם הו"ק הם בחינת ראש כמו הג"ר, ונמצא מתבטל כל ההבחנות שביניהם, והל' מתחברת עם הם' לבחינה אחת.
ולפי"ז נמצא בעלית חג"ת דעתיק לחב"ד שלו, שאז עולים עמהם ג' הרישין
ומלבישים לחב"ד אלו דעתיק, יש להבחין שם עוד, כי נתבטל המסך שבין הגלגלתא למוחא דאוירא, דהיינו בין הם' והל' ושניהם נעשו לבחינה אחת. ואז נבחן המוחא דאוירא בבחינת דעת דרדל"א, כי להיות המוחא דאוירא בחינת ז"ת, ע"כ נקרא דעת. ובהיות הגלגלתא עצמה, לא יצאה מעולם מבחי' רדל"א, כי אין המסך דרדל"א שולט עליה, להיותה בבחי' ם', ונמצא עתה, שמוחא דאוירא נעשה לאחת עם הגלגלתא נעשה גם האוירא לבחינת רדל"א, וז"ס דעת דרדל"א, אחזי נהורא בהאי אוירא. כי נעשה לדעת דעתיק ממש.
ומלבד זה, יש ג"כ שם בחינת דעת דכללות הראש דא"א, והוא הת"ת דעתיק עצמו, המלובש בקרומא דתחת מו"ס. כי בהיות שגלגלתא מלביש לחסד דעתיק שנעשה לחכמה שלו, ומו"ס מלביש לגבורה דעתיק שנעשה לבינה שלו, נמצא הת"ת דעתיק המלובש בקרומא שתחת המו"ס, נעשה לדעת המזווג לחו"ב שלו, שעליהם מלבישים הגלגלתא ומו"ס, והנך מוצא כאן ב' דעות בעליה זו: א' המוחא דאוירא עצמו שנעשה לדעת דעתיק משום שנעשה לבחינה אחת עם רדל"א, ודעת ב' הוא ת"ת דעתיק המלובש בקרומא שתחת מו"ס תוך המצח דאריך אנפין, דהיינו בבחינת קו אמצעי דא"א, אבל המוחא דאוירא, כבר נתחבר עם בחינת גלגלתא לאחת, ונעשה לקו ימין דראש א"א, והוא נבחן לדעת רק מבחינת רדל"א. כנ"ל. והנה נתבארו ב' מיני דעת שבעליה דבחינה א' דא"א, דהיינו בעלית ג' רישין שלו לעתיק.
וכן יש ב' מיני דעות גם בעליה דבחינה הב', דהיינו בעלית חג"ת דא"א לבחינת חב"ד שלו, ע"י חיבורם עם הראש דא"א, כי המסך דמו"ס, שהוציא הגרון וחג"ת דא"א לבחינת גוף, כבר נתבטל, ונעשו לבחינת ראש בשוה עם המו"ס, כנ"ל. כי בעליה זו נעשה חסד דא"א לחכמה, וגבורה לבינה, ות"ת שלו לדעת אמנם כיון שצריכים
א' תס חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
כאן לבחינת מסך דצמצום א' כמו שכתבתי בהסתכלות פנימית דף אלף תמ"ג אות י"ב, לכן אין הת"ת מספיק להיות לבחי' דעת, כי אין בו בחי' המסך והעביות הראוי לזווג. ולפיכך נעשה כאן המסך דבחינת מזלא, דהיינו התיקון הי"ג דדיקנא, לבחינת דעת המזווג, כמ"ש שם, שבעת הזווג שבחי' הקומה של ע"ב המגולה חוזר ויוצא בג"ר דא"א, כי מל"צ שבו נתבטלו, ע"ש לכן נבחן, שהמקיף חוזר נכנס לראש, ונעשה לפנימי, וכיון שהשערות הם המלבישים שלו, נמצאים גם הם נכנסים לראש ונעשים לפנימים. וע"כ המסך שבתיקון הי"ג המגיע לחזה דא"א, שעלה עם הת"ת ונעשה לדעת דא"א כמו הש"ע דת"ת, הוא המזווג בין החו"ג דא"א שנעשו לחו"ב. כי בחינת הת"ת עצמו אינו מספיק, להיותו בחינת כלי דצמצום ב' כמ"ש בהסתכלות פנימית ע"ש.
ולפיכך אחר הזווג בירידת א"א למקומו שאז חוזרים התיקונים של מל"צ, והמקיף חוזר שוב יוצא מן הראש דא"א וכן השערות שוב נעשו למקיפים, נמצא כל קומת הדעת שיצאה על מסך דמזלא, אינה יכולה להיות בראש, כי אין לו שם בחינת זווג, כי המסך שלו, שהוא המזלא כבר יצא מבחינת הפנימים ונעשה למקיף. וע"כ יורד הדעת מן הראש לתוך המקום שבין הכתפין דגוף א"א, כי נעשה לבחינת ו"ק בלי ראש, כי אין לו שם זווג, כנ"ל. וכיון שבחינת הפנים דת"ת הוא בחינת ג"ר דבינה כי קומת או"א מלבישים שם, שהם קומת ס"ג, ע"כ אין הו"ק הזה של הדעת יכול לעמוד בפנים דת"ת אלא באחוריו, שהם הנקראים כתפין דא"א.
והנה נתבארו ד' מיני דעת: ב' מיני דעת בעליה דבחינה א', דהיינו בג' רישין דא"א שנעשו לחב"ד דעתיק, שא' הוא, המוחא דאוירא, שנעשה לאחד עם הגלגלתא. וב' הוא הת"ת דעתיק המלובש בקרומא שתחת מו"ס, והמלובש במצחא דא"א. ועוד ב' מיני דעת, בעליה דבחינה הב': שא'
הוא דעת דמזלא, המזווג לחו"ג דא"א שנעשו לחו"ב שלו. וב' הוא אחר ירידתו למקומו, שקומת דעת זו שיצאה בעת הזווג בעליון, ירדה ונעשתה עתה לבחינת ו"ק, ועומדת בין כתפוי דא"א, כמבואר. (אלף רצ"ט אות ו' בכל ההמשך עד אות י"ז).
דעת דא"א ממזל התחתון:
כט) בעת עלית הפרצופים שחג"ת דא"א נעשו לחב"ד שלו, אז אין הת"ת מספיק להיות הדעת שלו, אלא בחינת המסך שבתיקון הי"ג הוא המזווג לחו"ב שלו, הנקרא מזלא, כמ"ש לעיל בתשובה כ"ח באורך ע"ש. (אלף שב אות י"ג. מבוא שערים שער ג' חלק ב' פרק א').
דעת שבכתפוי דא"א:
ל) כיון שהדעת המזווג לחו"ב דא"א, בעת העליה, הוא בחינת המזלא, כי ת"ת שלו אינו מספיק, כנ"ל בתשובה כ"ח. נמצא שבעת ירידתו דא"א למקומו שאז נעשה המזלא שוב לבחי' המקיפים נמצא שחסר בחינת המסך הראוי לזווג ההוא, וע"כ אין לדעת בחינת זווג בראש, וקומה זו שיצאה בעת העליה, יורדת לבחינת ו"ק, שעמידתה באחורי הת"ת, כי הפנים דת"ת הוא בחינת ג"ר דבינה, ששם מלבישים או"א בקומת ס"ג, כנודע, ע"כ נבחן הדעת לאחורים דת"ת, שנקרא כתפין. כנ"ל בתשובה כ"ח ע"ש. (אלף ש"ג אות ט"ו וט"ז ודף אלף ש"צ אות קצ"ג).
דעת שבראש דא"א:
לא) אין לא"א דעת בראשו, זולת בעת עלית הפרצופים, שאז עולים ג' רישין לג"ר דעתיק, כי חג"ת דעתיק נעשו לחב"ד שלו, ונמצאים ג' רישין דא"א מלבושי חג"ת אלו, שגם המה עלו לג"ר הללו. ואז נבחן הת"ת דעתיק שנעשה לדעת דא"א, ות"ת הזה
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תסא
מלובש במצחא דא"א, כנ"ל תשובה כ"ח ע"ש (א' של"ו אות צ'. א' תמ"ב אות י').
דעת עליון דא"א:
לב) המזלא שנעשה לדעת דא"א המזווג לחסד וגבורה שלו שעלו ונעשה לחו"ב, כנ"ל באות כ"ט, הוא הנקרא דעת עליון דא"א. והוא משום שאין לו זווג בהראש דא"א אחר שיורד א"א למקומו, כנ"ל בתשובה ל' וכ"ח. (מבוא שערים שער ג' הלק ב' פרק א'. אלף תמו אות ט"ז).
דעת דעתיק:
לג) בעת עלית א"א לג"ר דעתיק, שאז מתבטל בחינת התיקון דמל"צ שבמוחין דא"א, ונעשה האוירא עם הגלגלתא למדרגה אחת, אז נבחן מוחא דאוירא לבחינת דעת דעתיק, משום שבחינת הגלגלתא דא"א, אינה נבדלת מבחינת רדל"א גם במצח הקביעות דא"א, מחמת התיקון דם' אשר בה, כנודע. וע"כ עתה בשעת עליה לעתיק, נבחנת האוירא להדעת דעתיק. כנכתב לעיל בתשובה כ"ח ע"ש. (אלף תמ"א אות ט'. אלף שכ"ז אות ע"ג).
התעבות האור ומיעוטו:
לד) ע"י התיקון של התלבשות במל"צ שנעשה באצילות, נתמעט האור חכמה מהג"ר דכל פרצוף, שנתקן בם' דצל"ם, וגם נתעבה בהשפעתו ע"י הל' דצל"ם, להיותו רק בחי' ו"ק דחכמה. כנ"ל בתשובה יא. א' ש"ד אות כ"א).
ז' תיקוני גלגלתא:
לה) ז' תיקוני גלגלתא הם: בר"ת ג"ט קר"ע פ"ח. שהם: גלגלתא, טלא דבדולחא, קרומא דאוירא, רעוא דרעוין, עמר נקי, פקיחו דעיינין, חוטמא. פירוש: תיקון א': שגלגלתא דא"א נתקן בבחינת רישא חוורא, פירושו, שאין בו שום גוון של דין
כלל, והוא כולו רחמים. כי הוא נתקן בבחינת ם' דצל"ם, ע"י הגבהת ראשי ירכין דנה"י דעתיק, כנ"ל בתשובה י"א ע"ש. תיקון ב': הוא טלא דבדולחא, שהוא מו"ס דא"א, והוא עיקר הראש דא"א המתפשט ממעלה למטה בבחינת גוף. כי גלגלתא ומו"ס הם זכר ונקבה דראש, הבאים מב' הרשימות דהתלבשות ועביות הכלולות זו בזו, כנ"ל בהסתכלות פנימית אלף ת"מ אות ח' ע"ש וכיון שקומת גלגלתא באה בעיקר מרשימו דהתלבשות, ע"כ אין ממנה התפשטות לגוף, אלא ממו"ס הבאה מרשימו דעביות. והוא נקרא טלא, ע"ש שיש בה השורש דהוי"ה דאלפין, שפירושה בחינת צמצום ב', כי הקרומא דאוירא שהוא בחינת המסך דצמצום ב', אין שליטתו על גלגלתא דא"א, משום שנתקנה בבחינת ם' סתומה שהיא בחי' ג"ר דבינה, שאין שום מסך וצמצום שולט עליה, ותחילת כח המסך דצמצום ב' מתחיל לפעול על מו"ס, וקרומא זו נעשה, בסוד רקיע המבדיל בין גלגלתא למו"ס, כי הוציא המו"ס בבחינת מים תחתונים, כמ"ש הרב לעיל (אלף שכ"ז אות ע"ב) הרי שתחלת כחו דצמצום ב' נרשם במו"ס, וע"כ רמוז בו השורש דהוי"ה דאלפין, גם נודע, שמלכות דצמצום א' נגנזה ברדל"א, ואין בא"א אלא ט"ס (כנ"ל אלף ש"ב אות י"ד ט"ו) ונמצא חסר ה"ת בערך רדל"א. וב' אלו נרמזו בבחינת טל, כי יוד הא ואו הא, בגימטריא מ"ה, ובחוסר ה"ת הוא בגימטריא "טל", שזה מורה על ב' חידושים שנתחדשו במו"ס: א' שנחסר מה"ת ואין בו אלא ט"ס. ב' הוא, שהוא השורש הראשון שנתרשם מן המסך דצמצום ב', שהוא מילוי אלפין, כנ"ל. וע"כ נקרא בשם טלא, והוא נקרא בשם בדולחא, על שם ההתלבשות של גבורה דעתיק בתוכו, אשר גבורה זו היא בחינת ה"ת דצמצום א' הגנוזה ברדל"א, שכחה מתגלה בעתיק רק ממעלה למטה, דהיינו בגוף דעתיק, ובבחינת קו שמאל שבו, דהיינו בגבורה והוד, וגבורה מלובשת במו"ס, אלא שאינה בו בבחינת
א' תסב חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
זווג, אלא בטמירו, כי ע"כ אין בו אלא ט"ס, משום שמלכות דצמצום א' איננה בו בבחינת זווג, כנ"ל. וגבורה דעתיק זו הגנוזה במו"ס, היא שורש לכל הגבורות דאצילות, שממנה בא סוד החימום ובישול הזרע כנ"ל בתשובה י"ב, ע"ש. שפירושו, רק בחינת הכנה לעלית מ"ן אבל בחינת זווג אין עליה, ע"ש. וע"כ הוא כחמר טב על דורדיא. כי הוא שקיט על שמריו, כי כח מלכות זו שבגבורה דעתיק, אין מתגלה בו כלל. ועל כן נקרא "טלא דבדולחא" מלשון הכתוב כעין הבדולח, כי הראש דא"א כולו רחמים, ואין בו שום גוון של דין, כנודע, אמנם האי גבורה דעתיק הגנוזה בו בטמירו, עושה בו בחינת נצנוץ של גוונים, כדוגמת הבדולח, שהוא לבן, ועכ"ז, מתנוצצים גוונים צהובים, אבל בעיקרו הוא לבן לגמרי כמבואר. כי הוא שקיט על שמריו. וע"כ נקרא טלא דבדולחא, טלא נקרא על שם ב' ענינים, א' להורות שהוא חסר מלכות, והוא רק בבחינת יה"ו. ב' הוא, להורות שהוא המקבל הראשון לבחינת התיקון דצמצום ב' וע"כ הוא במילוי אלפין, שבגימטריא ט"ל. ובדולחא נקרא, ע"ש הטמירו דגבורה דעתיק, שהוא שורש הגבורות, דאתטמר בתוכו, וע"כ אף על פי שכולו לבן, מ"מ יש בו התנוצצות של גוונים, כדוגמת הבדולח.
תיקון ג': הוא קרומא דאוירא דאזדכך וסתים. פירוש: שע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק, לעת גדלותו דא"א, המורידה ה"ת מעינים, ומחזירה אח"פ, ומתגלה קומת חכמה בא"א, שה"ס שהי' נפיק מאויר דמוחא דאוירא והוא נעשה אור, כנ"ל (דף א' שמ"א אות צ"ט). אבל מבחינת גלגלתא דא"א אין הי' נפיק מאויר דילה, משום שנתקנה בם' דצל"ם, שבזה נעלם בחינת הג"ר דחכמה, כנ"ל בתשובה ל"ד. וע"כ כשהוא מאיר למו"ס, אינו מאיר אלא מבחינת חג"ת דחכמה ונמצא סותם אותו מבחי' ג"ר דחכמה וזהו "אזדכך" כי הי' נפיק מקרומא דאוירא, "וסתים" כי אינו משפיע מבחי' ג"ר דחכמה. ותיקון זה הוא השורש, לכל בחינת
התלבשות המוחין במל"צ דצל"ם, הנוהג בפרצופי אצילות. כי הקרומא לא אזדכך אלא מבחינת ל' שהיא מוחא דאוירא, ואינו פועל כלום על בחי' ם' שהיא גלגלתא, מטעם כי כח זה של הקרום אינו פועל על הם' גם בשעת קטנותו מטרם דאזדכך, כנ"ל, וע"כ אינו פועל עליו כלום גם בעת גדלותו אחר שנזדכך, ונמצא תמיד בכל המוחין דאצילות, אשר בחינת ם' של המוחין אין להם שום גדלות וגילוי חכמה מכח הורדת ה"ת מעינים, משום שגם הקטנות אינם מקבלים ממנה. שז"ס הגבהת ראשי ירכין דנו"ה דעתיק למעלה מיסוד. כנ"ל בתשובה י"א, ע"א.
תיקון ד': נקרא רעוא דרעוין. והוא שנקרא גילוי מצח הרצון דא"א, פירוש: כי בקטנות דא"א, בזמן שאין בו אלא נפש רוח, שרוח מלובש בגלגלתא, ונפש במוחא דאוירא, נבחן אז שהשערות מכסים על המצח והפנים דא"א ובגדלות נפיק י' מאוירא ואשתאר אור, ואז מסתלקים השערות מעל המצח והפנים דא"א, ונולד בזה בחינת מצת הרצון הנקרא "רעוא דרעוון" כלומר, הרצון שבו תלויים כל הרצונות כי ע"י גילוי מצחא דא"א מתגלה גם מצח הרצון באו"א ובז"א. ונודע כי בחינת ב' אודנין ומצחא, היא בחינת ם' דצל"ם, שהם תמיד בחסדים מכוסים כנ"ל בתשובה י' וי"א. אמנם להיותם השורש להארת חכמה המתגלה בל' שהם ב' עיינין וחוטמא, ע"כ נבחנים לבחינת רצון אל ז"א, כי ז"א נשרש בז"ת דבינה, הצריך להארת חכמה, וכשהוא מקבל מבחינת מצח הרצון לבחינת ם' שלו, נמצא הארת החכמה מתגלה בל' שבו, ואז כל דינין דיליה מתכפיין, וע"כ נקרא גילוי הרצון, או עת רצון, כי אז נגלה הטבה השלמה בכל העולמות. אבל מטרם דנפיק י' מאויר, שאז נמצאים החסדים בלי הארת חכמה כלל, אין הדינין מתכפיין בז"א, ויש שם במצח דז"א סוד כ"ד בתי דינין כמ"ש לעיל (דף אלף של"ח אות פ"ט). ע"ש. כי אין ז"א נתתקן לגמרי מג"ר דבינה, משום שהוא
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תסג
צריך להארת חכמה. כי עקרו של ז"א דאו"י הוא בחינת הארת חכמה, כי רק בזה הוא נבדל מבינה, כנ"ל דף ה' ד"ה וטעם.
תיקון ה': נקרא עמר נקי. והוא תיקון השערות שיהיו נקיים מכל מסך וצמצום ודין. כי השערות הם בחינת הלבושים דע"ב המגולה, היוצא על בחינת מסך דצמצום א', כנ"ל בהסתכלות פנימית דף אלף תמ"ג אות י"ב ע"ש. שאחר שנסתלק הע"ב המגולה בבחינת מקיף חוזר, נשארו לבושיו שהם הע"ס דאו"ח שהיו מלבישים אותו, בתוך הראש בבחינת מותרי מוחא, כי אורותיהם נסתלקו מהם, ונודע שבעת שהלבושים נשארים בלי אור הנה כח הדין מתגלה בהם. ולפיכך נעשה בהם התיקון של מל"צ כמו בכלים הפנימים ובחינת ם' שבהם שנתקנו ע"י הגבהת ירכין דנו"ה דעתיק למעלה מיסוד, דהיינו כבחינת ג"ר דבינה, נעשו אז בבחינת "עמר נקי" כי על ג"ר דבינה אין שום דין וצמצום יכול לשלוט עליה, ואז יצאו ונתאחזו על הגלגלתא דא"א, שהוא ג"כ בחינת ם' דצל"ם. ולפיכך כמו שבחינת הגלגלתא נקרא אוירא דכיא, כן השערות נקראים עמר נקי. וזהו תיקון ה'.
תיקון ו': הוא פקיחו דעיינין. והוא בחינת התיקון דל' דצל"ם בב' עיינין וחוטמא, דנפיק י' מאויר של ל' ואשתאר אור, ונפקחו העינים בהארת חכמה בחסדים. כנ"ל בתשובה י"ד. ע"ש. וזה תיקון הששי.
תיקון ז': הוא חוטמא, שה"ס מלכות דנה"י דעתיק, המתלבשת בחוטמא, שממנה מתגלה הארת חכמה בסוד ב' נקבי דפרדשקי מחד נשיב רוחא דחיין, שהוא הארת חכמה, כי ב' עיינין וחוטמא מלבישים לנה"י המגולים של העתיק, כנ"ל, שהם בחינת ל' דצל"ם המשפיעים הארת חכמה ועיקרו הוא החוטם, שהוא קו האמצעי ששם מקום המלכות והזווג כנודע. ומנקב הב' דחוטמא מושפע חיין דחיין, וזה לעתיד לבא, ביומי דמלכא משיחא. כמ"ש לעיל דף א' ת"ד בד"ה תיקון ג'. עיין שם כל ההמשך. (דף א' שט"ז אות נ' עד א' של"ז אות צ"ב).
חוטמא דא"א:
לה/ב) חוטמא הוא מלשון הכתוב, ותהלתי אחטם לך. שהוא לשון חתימה ותכלה, כמו אחתם לך, עם ת'. והוא כי שם מלובש מלכות דנה"י דעתיק, שהוא חותמת לאורות דגלגלתא. ופירושו עיין לעיל בתשובה לה בתיקון ז'. אלף של"ו אות צ"א).
חב"ד דמו"ס:
לו) חב"ד דמו"ס אינו כמו חב"ד דאו"א, ודז"א, שדעת מכריע באמצע בין חו"ב, כי בינה דמו"ס יצאה מראש, כנודע. אלא בחינת המל"צ דצל"ם הכלול בו נקרא בשם חב"ד, כי ם' נקראת חכמה, ול' נקראת בינה, וצ' נקראת דעת. כמ"ש הרב לעיל דף א' ע"ו אות קל"ט. ואע"פ שמו"ס הוא רק צ' דצל"ם, מ"מ כלול בו כל ג' הבחינות דצל"ם, כנ"ל דף אלף שיב אות ל"ט כי גלגלתא כלולה מכל ג' בחינות הצל"ם. וכן אוירא כלולה מכל הג', וכן מו"ס. ע"ש. (אלף שע"ב אות קס"ב).
חוורתי:
לז) החוורתי והשערות, הם שניהם בחי' או"ח שהלביש לע"ב הגלוי מטרם יציאתו מראש בבחינת מקיף חוזר, אלא בעת שנעשה זווג העליון ההוא על המסך דבחי"ג, ויצא בו קומת הע"ב המגולה, יש להבחין בו בחינת כתר דאו"ח, דהיינו בעודר דבוק במסך מטרם עליתו ממסך ולמעלה להלביש את תשע ספירות דאו"י, שאז עוד לא נתלבש במל"צ דצל"ם, הדוחה ג"ר דתכמה לבחינת מקיף חוזר, וע"כ נבחן בחינה זו, שיש בה עוד התלבשות בראש, בבחינה הגדולה דע"ב המגולה והיא הנקראת חוורתי, שיש לה בחינת התלבשות בעור דגלגלתא ג"כ. וחלק ב' הוא, אחר שהאו"ח התחיל להלביש את ט"ס דאו"י, שאז נתקן תכף במל"ץ דצל"ם, ותכף נסתלקו הג"ר
א' תסד חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
דחכמה בבחינת מקיף חוזר, ונמצא שחלק האו"ח הזה, תכף נתרוקן מן האורות שלו, ונשאר בבחינת שערות. וע"כ אין להם שום התלבשות בהגלגלתא, אלא שיש להם רק אחיזה בלבד, והם גוף נפרד מן הגלגלתא. משא"כ החוורתי שהם מטרם שהלבישו לט"ר דאו"י, שעוד לא נגלה בראש בחינת המל"צ הדוחים לאור הזה לבר מראש, ע"כ יש בו עוד בחינת התלבשות בעורה של הגלגלתא. (אלף שמ"ח אות קי"ז).
חכמה עילאה סתימא:
לח) נודע, שמסך דעתיק אינו שולט על ג"ר דגלגלתא, משום שנתקנה בבחינת ם' דצל"ם, שהיא ג"ר דבינה, ושליטתו מתחיל בבחינת ז"ת שלה, והמסך דמלכות דראש דעתיק, הוא קרומא דאוירא החוצה בין גלגלתא ובין מו"ס, כי הוא קרומא דאתחפיא על מו"ס. וקרומא זו מוציא ג"כ את ז"ת דגלגלתא מבחינת מלכות דראש דעתיק, וסותם אותו, משום שז"ת דבינה, כבר צריכים להארת חכמה, והמה מתמעטים ע"י המסך הזה דמלכות דראש דעתיק, ולפיכך נקרא ז"ת אלו בשם "מוח סתום שבגלגלתא" או "חכמה סתימאה עלאה" דהיינו להבחין בין מו"ס דא"א, שהוא בחינת צ' דצל"ם, ובין ז"ת דגלגלתא שהם באמת בחינת גלגלתא, אלא שנתמעטו מחמת שהם שרשי זו"ן, ע"כ נקרא ז"ת דגלגלתא ח"ס עלאה, ומו"ס נקרא ח"ס תתאה. וההבחן ביניהם רב הוא, כי חכמה עלאה סתימאה, מזדכך בעת גדלות, כי נפיק י' מאויר דיליה ואשתאר אור. אבל מו"ס דא"א, נשאר סתים בקרומא, כנ"ל בתשובה ד', ע"ש. (מבוא שערים שער ג' חלק ב' פרק ד'. א' שכ"ב אות ס"ג).
טורנא בסימא יאי:
לט) טורנא, פירושו עטרה, והאי חסד דמתגלי אפומא דיסוד דעתיק, נקרא טורנא בסימא יאי. בסימא נקרא משום שמבסם הגבורות וממתיק אותם. ויאי נקרא, ע"ש
הגילוי דהארת חכמה בחסדים שלו, שה"ס היופי, בסו"ה ויהי יוסף יפה תואר, כי חכמת אדם תאיר פניו. ואומר הזוהר באדרא זוטא, מצחא דאתגלי רצון אקרי, דהא רדל"א פשיט חד טורנא בסימא יאי דאתכליל במצחא, פירוש: כי נה"י דעתיק המתלבשים במוחין דא"א, מתחלקים לט"ס: חב"ד חג"ת נה"י, וכן מתחלקים לםל"צ, שבחי' ם' שבהם, שה"ס ב' פרקין עליונים דעתיק שלמעלה מיסוד, שהם בחינת חב"ד, מלובשים באודנין ומצחא, ונמצא פרק עליון דיסוד דעתיק גנוז במצחא דא"א, ופרק התחתון שנקרא עטרה מלובש בחוטם דא"א. ונודע שבם' דצל"ם אין הי' נפיק מאויר, והוא נשאר תמיד בחסדים מכוסים, וע"כ נקרא שם היסוד דעתיק בלשון גניזו כי אור החסד שבו גנוז ומכוסה, וגילוי הארת חכמה אינו נוהג שם. אמנם בל' דצל"ם, שהיא ב' עיינין וחוטמא, שם המקום של גילוי החכמה בחסדים, כי שם נפיק י' מאויר ואשתאר אור, כנודע. ונמצא שמקום גילוי החסדים, הוא בעטרת יסוד דעתיק המלובשת בחוטם דא"א. וע"כ מכנה הזוהר הארה זו דגילוי חכמה בחסדים בשם, טורנא, שפירושו עטרה, כי אין גילוי חסדים ביסוד דעתיק המלובש במצחא, אלא בעטרה דעתיק המלובשת בחוטמא, הנקרא פומא דיסוד. ולפי שכל הארת עטרת היסוד כלולה ביסוד, ע"כ אע"פ שאין ביסוד שום גילוי, הנה כח הגילוי של העטרה עולה אליו ממטה למעלה מאליו, ולכן מכח גילוי הארה זו, נקרא אז המצח בשם מצח הרצון, מכח הארת האי טורנא בסימא יאי דאתכליל ביה, כמ"ש בזוהר. והבן. כי אינו אומר דטורנא בסימא יאי אתגלי ביה, לפי שבמצח עצמו אין שום גילוי לחסדים, כי שם גנוז היסוד, אלא שאומר דהאי טורנא בסימא יאי אתכליל ביה, דהיינו כמבואר, כי הארת העטרה דיסוד עולה ומאיר ביסוד שבמצח ממטה למעלה, מחמת שיסוד הוא שורש האור הזה הנגלה בעטרה, וכל הארות העטרה אתכללו ביסוד, כמבואר. ועם זה תבין שאור המצח עצמו,
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תסה
הוא בחינת ם' דצל"ם, שהוא ג"ר דבינה, שחושקת בחסדים יותר מבחכמה, בסוד כי חפץ חסד הוא. ועל שם אור החסד הזה נקרא מצח הרצון, כי רצון הוא אותיות נוצר שהוא בחינת כי חפץ חסד הוא, כמ"ש בזוהר שהארה זו מגיעה למזל עליון דדיקנא, שנקרא ונוצר חסד. אלא שאין הרצון מתגלה במצח מטרם דאתפשט האי טורנא בסימא יאי, כי על שם התכללותו בו, מתגלה הרצון בחסד שבמצח, והבן היטב (דף אלף של"ח אות פ"ז פ"ח).
טוחנות מ"ן לצדיקים:
מ) עיין לעיל תשובה י"ב.
טל:
מא) נודע, כי ע"י הארת ע"ב ס"ג דא"ק המגיעה לאצילות, מתבטלים הפרסאות דצמצום ב', ואח"פ שנפלו מכל מדרגה לבחינת תחתון ממנה, חוזרים אל המדרגה, עם התחתון המלביש לאותם אח"פ, ונמצא אז א"א עולה עם חג"ת דעתיק שנעשו לראש וחב"ד, ואז מקבל א"א ע"י התכללותו בעתיק, את הקומה דע"ב המגולה, כנ"ל דף א' תמ"ב אות י'. ע"ש ונמצא אז שהשערות שהם הלבושים דע"ב המגולה, חוזרים ונעשים לבושים לקומת הע"ב הזה, אמנם אחר ההתכללות והזווג הזה, יורד א"א למקומו, ואז שוב מתלבשים המוחין שלו במל"צ דצל"ם, והע"ב המגולה שוב יוצא לחוץ בבחינת מקיף חוזר, ע"ש. והנה ענין עליה זו והתכללות זו של א"א בעתיק, נוהג בכל פעם שז"א צריך להשיג מוחין, דהיינו בכל המדרגות דז"א במשך דשתא אלפי שני, כי המוחין אינם קבועים בז"א, כנודע. ונתבאר לעיל בתשובה לה/ב שאחר יציאת קומת הע"ב המגולה בבחינת מקיף חוזר, נשארים אחריו הלבושים שלו דע"ס דאו"ח, שהם ב' בחינות: שערות וחוורתי, שמבחינת כתר דאו"ח יוצאים החוורתי, ומבחינת הט"ס העליונות דאו"ח יוצאים
השערות. ע"ש. ונמצא שב' בחינות אלו שערות וחוורתי, מתחדשים ויוצאים אחר כל עליה של א"א בעתיק, והם נתוספים תמיד. ואלו החוורתי המתחדש ונתוסף אחר כל עליה, עולה ג"כ על הגלגלתא דא"א, על בחינת החוורתי אשר שם. ונקרא "טל" ע"ש הכתוב כי טל אורות וכו' והטל הזה מושפע לז"א, בסו"ה שראשי נמלא טל וכו'. כי הוא נתוסף ובא אחר כל זווג וזווג ונטיף לרישיה דז"א, וראשו מתמלא מהטל הזה. וז"ש שם בזוהר, ומההוא טלא דאנער מרישיה ההוא דאיהו לבר, יתערון מתייא לעלמא דאתי. (באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ובזהר ע"פ הסולם אד"ר אות י"ז) כי מזה הטל הנתוסף והולך בכל זווג וזווג במשך שתא אלפי שני מתקבץ אותו שיעור האורות המספיק לתחית המתים, ואז ז"א מנער את הטל ההוא מראשו בבת אחת, שמן האור הגדול ההוא עומדים המתים לתחיה. כי הוא האור דחכמה קדומה מע"ב המגולה שאינו נגלה אלא בגמר התיקון כנודע, ואור החכמה הזה ה"ס תחית המתים, כי אור החכמה נקרא חיה, כנודע, (דף א' שנ"ז אות קכ"ט).
טלא דבדולחא:
מב) מו"ס דא"א, נקרא טלא דבדולחא, כי נקרא טל ע"ש יה"ו דהוי"ה דאלפין הנשרש בו, שהוא בגימטריא טל. ונקרא בדולחא, מלשון הכתוב, ומראהו כעין הבדלח כי הבדולח לבן הוא, ועם זה מתנוצצים בו גוונים, הגם שבו עצמו אין שום גוון. כן מו"ס כולו רחמים, המכונה לבן, ומ"מ מתנוצצים בו גוונים, מחמת הגבורה דעתיק המלובשת בו. כנ"ל בתשובה ל"ה עש"ה (אלף שי"ט אות נ"ז).
ט"ס המקוריות:
מג) נודע, שאין בע"ס דאצילות רק בינה וזו"ן, שהם ג' כלים. אבל בחינת כתר חכמה דהתלבשות חסרים באצילות. ובג'
א' תסו חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
כלים אלו יש ט"ס כי יש בכל אחד ג' קוים, וג' קוים שבבינה נקראים חב"ד. וג' קוים שבז"א, נקראים חג"ת. וג' קוים שבמלכות נקראים נה"י. וטעם החסרון הזה שנעשה בפרצופי אצילות, הוא מכח הגניזו דמלכות דצמצום א' שנגנזה ברדל"א, ואינו משמש עמה לצורך אצילות, זולת במלכות דצמצום ב' שהוא בחינת ה"ת שעלתה בנקבי העינים, המוציאה את בינה וזו"ן לבר ממדרגה, ונמצא א"א שהוא בינה וזו"ן דעתיק, כי גו"ע שלו נשארות ברדל"א, וכן הוא מבחינת עצמו רק גו"ע, ואו"א הם בחינת בינה וזו"ן שהוציאם החוצה. וכו' עד"ז. ונמצא משום זה שאין יתר בכל התחתון זולת בחינת אח"פ מן העליון, שהם הכלים שלו, וגו"ע שלו חסרים אליו לגמרי. והט"ס האלו נעשו מתחלה בא"א, שעתיק הוציא אותו לחוץ מגו"ע שלו, וע"כ נקראו ט"ס אלו דא"א, בשם ט"ס המקוריות, כי הם המקוריות לכלהו פרצופים שלא יהיה בהם יותר מג' כלים אלו, שהם חב"ד חג"ת נה"י. (א' ש"ד אות י"ט וכ').
טפיים מלמטה:
מד) עי' לעיל תשובה י"ב.
י"ג אורחין חוורין:
מה) החיורתא שבין שערות רישא דא"א מתחלקים לי"ג אורחין חוורין שבין השערות. והתחלקות זו הוא ע"פ י"ב אותיות דג' הויות וחד דכליל להון. כנ"ל בתשובה כ'. ע"ש (אלף שמ"ד אות ק"ט).
י"ג נימין דשערי:
מו) גם השערות מתחלקים על י"ג בחינות, ע"פ ג' הויות וחד דכליל להון. כנ"ל בתשובה כ' ע"ש. והם נקראים י"ג נימין דשערי ונימא פירושו קבוצה של שערות (אלף שס"ה אות קמ"ח).
י"ג תיקונין גלגלתא:
מז) י"ג תיקונים יש בגלגלתא, יוד הם ע"ס שבה, ועוד ג' נוספים, כמ"ש לעיל בתשובה י"ד ד"ה וזהו. ע"ש. (אלף של"ט אות צ"ו).
י"ג תיקוני דיקנא:
מח) בכל ראש מג' רישין דא"א יש י"ג בחינות: שהם נגד ג' הויות וחד דכליל להון. וי"ג בחינות שבמו"ס אינם יכולים להתגלות בראש דא"א, כי שם מאיר הגלגלתא שהיא בחינה עליונה ממנה, ואינה עולית בשם, וע"כ המה מאירים בשערות דיקנא דא"א, שהם נקראים י"ג תיקוני דיקנא. ופירושם יתבאר בלוח התשובות לענינים. (אלף שע"ח אות קע"ד).
י"ג תיקוני מו"ס:
מט) עיקר א"א הם ב' רישין לבד, שהם גלגלתא ומו"ס. אבל מוחא דאוירא, הוא בחינת ז"ת דגלגלתא. ולפיכך נבחנים הגלגלתא ומוחא דאוירא ביחד, לע"ס שהם י"ג, כנ"ל דף אלף של"ט אות צ"ו. שהם כוללים הארת ב' רישין יחד. ומו"ס לבדו כולל ג"כ ע"ס וג' ספירות נוספות, כמו הגלגלתא, שהם י"ג תיקוני מו"ס. (אלף שע"ב אות קס"ג קס"ד).
ימי קדם:
נ) הספירות דעתיק נקראות ימי קדם, משום מלכות דצמצום א' המשמשת בו. כי בעולם התיקון מא"א ולמטה, כבר מלכות זו אינה משמשת, כי נגנזה ברדל"א, ורק מלכות דצמצום ב' משמשת בהם, דהיינו הממותקת במדת הרחמים, כנודע. וע"כ נקראות הספירות דעתיק ימי קדם, כלומר, מקודם מיתוק המלכות במדת הרחמים. וכן מטעם זה נקרא אדם קדמון, להיות בו המלכות דצמצום א'. שאין זה נוהג באדם דאבי"ע.
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תסז
וכן הי"ג תיקוני דיקנא, נקראים ימי קדם, מטעם הנ"ל. כי להיותם לבושים במקיף חוזר, נמצא גם בהם משמשת המלכות דצמצום א'. כמ"ש לעיל דף אלף שצ"ו ד"ה וצורת. ובהסתכלות פנימית דף אלף תמ"ג אות י"ב. עש"ה. (אלף שע"ח אות קע"ה).
ירכין שלמטה מיסוד:
נא) לעיל אות י"א. (אלף שע"ח אות קע"ד).
ירכין שלמעלה מיסוד:
נב) עי' לעיל אות י"א.
כתר חכמה דדיקנא:
נג) נודע, שעקרו של א"א הם ב' רישין: גלגלתא ומו"ס. אלא מבחינת התחלקות לבושי המוחין בבחינת מל"צ דצל"ם, הוא מתחלק לג' רישין: גלגלתא, אוירא, ומו"ס. כנ"ל בתשובה ט"ו. ע"ש. וכמו שג' הרישין נכללין זה מזה, ובכל אחד מהם נבחן בחינת מל"צ דג' רישין, כנ"ל דף אלף שי"ב אות ל"ט. כן בההבחן דב' רישין, הם כלולים זה מזה, ויש בראש דגלגלתא, גלגלתא ומו"ס, שהם כתר וחכמה, שבכל אחד מהם ע"ס. וכן יש בראש דמו"ס גלגלתא ומו"ס, שהם כתר וחכמה, שבכל אחד מהם יש ע"ס. וזה נוהג בהם, הן בכלים פנימים, דהיינו בבחינת הפרצוף עצמו, והן בשערות רישא שהם מקיפי הגלגלתא, והן בשערות דיקנא, שהם מקיפים מבחינת מו"ס. וכן, באו"פ שבכלים פנימים דשערות רישא ודיקנא, והן באו"מ שבכלים פנימים דשערות רישא ודיקנא, כי גם בהשערות הנבחנים בקביעות לכלים מקיפים, נבחן בהם בחינת פנימים, והיינו רק בעת עלית הפרצופים שא"א עולה לעתיק, נבחנים אז השערות לבחינות כלים פנימים. כנ"ל דף אלף ש"ב אות י"ב. (אלף ש"צ אות קצ"ד).
ל' דצלם:
נד) עי' תשובה י"א.
ם' סתומה דלםרבה:
נה) ם' סתומה של פסוק לםרבה המשרה רומזת על בחינת ג"ר דמוחין שנתקנו בם' דצל"ם, בסוד עזקא, שהוא התיקון של ג"ר דבינה, להיותו תמיד בבחינת חסדים מכוסים. כנ"ל בתשובה י"א. (אלף שכ"ז אות ס"ח).
ם' דצלם:
נו)עי' תשובה י"א.
מוח סתום:
נז) עי' תשובה ל"ח. (אלף ש"ח אות ל"א).
מו"ס דא"א:
נח) עי' תשובה ל"ט. (אלף ש"ה אות כ"ד).
מו"ס עלאה:
נט) מוחא דאוירא, שהוא ראש הב' דא"א, נקרא מו"ס עלאה, או חכמה עלאה סתימאה. כמ"ש בתשובה ל"ח.
מותרי מוחא:
ס) השערות נבחנים למותרי מוחא, דהיינו שאינם בני מינם, ואין המוח יכול לסובלם, וע"כ פולט אותם לחוץ ממנו, ע"ג הגלגלתא. וטעם הדבר, כי בעת יציאת המוחין דא"א בעליון שלו שהוא עתיק, על המסך דבחי"ג, יצאו בשלמות כמו קומת ע"ב דא"ק, דהיינו בלי שום לבוש על הג"ר של ם' דצל"ם. אלא בעת ירידת המוחין במקומם בא"א, אז נתלבשו בתיקוני מל"צ שבנה"י דעתיק, שג"ר דמוחין נתקנו בם'
א' תסח חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
ואינם מקבלים אלא חסדים בלבד, בסוד כי חפץ חסד הוא. ואז נסתלקו ממנו ג"ר דע"ב בבחינת מקיף חוזר, ולבושיהם דג"ר דע"ב שהם בחינת ע"ס דאו"ח המלבישים לאו"י דג"ר אלו, שאין דרכם להסתלק, כנודע, הנה הם נשארו תוך הראש במקומם. ונבחנים ע"כ שם לבחי' מותרי מוחא. כי הכלים של המוחין הם בבחינת כיסוי דתיקוני מל"צ, וכמו שדוחים המוחין דע"ב הגלוי כן הם דוחים את לבושיהם לחוץ, כי הם אינם סובלים את כח הגילוי שבהם. שהוא להיפך מטבעם. (אלף שפ"ג אות ק"פ).
מילוי דהויות:
סא) השם הוי"ה הוא ע"ס, שי"ה הם כח"ב, והו"ה הם זו"ן, כנודע ועדיין לא נודע בזה מאיזו קומה הן הע"ס האלו, אם בקומת נפש, אם רוח, נשמה וכו'. וע"ז באים המילואים שהם המבארים את הע"ס שבהוי"ה מבחי' שיעור קומה שבהם: שבקומת נפש הם מתמלאים בההין שהם בגימטריא ב"ן. ובקומת רוח הם מתמלאים באלפין, שבגימטריא מ"ה. ובקומת נשמה הם מתמלאים ביודין, חוץ מן הואו שבה שמתמלאת בא', שהיא בגימטריא ס"ג. ובקומת חיה היא מתמלאת לגמרי ביודין ואפילו בהויו שבה, שהיא בגימטריא ע"ב. (אלף שי"ג אות מ"א. וע"ח שי"ח פ"א).
מצח:
סב) כל האורות דראש מאירים מבחי' הגלגלתא, כי האורות דמו"ס אינם עולים שם בשם, להיותו בחינה נמוכה ממנו כנודע. והנה הגלגלתא נחלקה לב' רישין, שהם: גלגלתא, ואוירא. משום שהמסך דעתיק אינו שולט על הגלגלתא, כי נתקנה בבחינת ם' בחסדים מכוסים שאין הי' נפיק מאויר דילה לעולם. ואוירא, הוא ל' דצל"ם, וע"כ נוהג בה כיסוי וגילוי, כי בקטנות, השערות מכסים אותה, שהוא מטרם דנפיק י' מאויר דילה, ובגדלות אחר דנפיק הי' מאויר דילה
ואשתאר אור אז מתגלה המצח, כי השערות מסתלקים משם, כנ"ל דף אלף שס"ח אות קנ"ה עד קנ"ח, ע"ש. ועי' היטב לעיל בתשובה כ"ב.
ולפיכך נתחלק הראש לב' בחינות: למקום השערות שהוא גלגלתא, ולמקום פנוי בלי שערות, שהוא ממצח ולמטה. והוא ע"פ התחלקות דמ"ל דצל"ם: כי בחינת ג"ר דגלגלתא, שנתקנה בבחינת ג"ר דבינה דאו"י, בסוד כי חפץ חסד הוא, שאין הי' נפיק מאויר שלה ולעולם שם נאחזים השערות היטב. כי אין שם שינוי לעולם, והן בקטנות והן בגדלות הם בחסדים מכוסים. אבל בחינת המוחא דאוירא המאיר ממצח ולמטה, שהוא בבחינת ל' דצל"ם דהיינו מבחינת ז"ת דבינה דאו"י, ששם נשרש ז"א, והם צריכים להארת חכמה, אשר ע"כ בקטנות הם מתכסים ונעשים לו"ק, ובגדלות נפיק יוד מאויר ונעשים אור ובחינת ג"ר. כנ"ל. וע"כ אין בחינת השערות יכולים להתאחז בהם, גם בקטנותם, מחמת שהם עומדים לדחות בחינת הי' מאויר ולהתגלות בהארת חכמה. אלא בעת קטנות נוהג בהם רק כיסוי של השערות, באופן שבעת גדלות יוכלו להסתלק משם.
וז"ש באד"ר דף קל"ו. מצח ונצח כולא חד באתוון רצופין. כלומר, שאות מ' דמצח, מתחלף באות נ', דנצח, להיותם סמוכים זה אחר זה באלפא ביתא. שזה רומז, על בחינת תיקון הל' שבה. שתיקון זה הוא, מכח שהם השורש אל הז"א, שכל עיקרו הוא רק הארת חכמה שבו, כנ"ל דף ה' ד"ה וטעם. ונודע, שנצח דאו"י הוא בחינת ז"א, כמ"ש בחלק י'. וע"ז רמזו כי מצח ונצח חד הוא באתוון רצופין. דהיינו על פי ההבחן הקודם ונמשך המכונה זה אחר זה, כי כמו שמ' היא קודם ושורש לנ' הבאה אחריו, כן השם מצח, רומז, שהוא שורש לז"א שהוא נצח. ולפיכך הוא מתמעט מחמת המסך דעתיק ונעשה לבחינת ו"ק שהיא דין בעת קטנותו. וכן נוהג בו ענין הגדלות, שאז נפיק י' מאויר
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תסט
דיליה ואשתאר אור, ועל שם זה הוא מכונה מצח. אמנם בעת גדלות שהמוחא דאוירא נעשה אור ובחינת ג"ר, הנה גם הוא עצמו מתחלק למל"צ, שב' אודנין עם המצח, הוא בחינת ם' של הל', וב' עיינין וחוטמא, הם בחינת ל' של הל' וכו' כנ"ל בתשובה י"ד, ע"ש. (אלף של"ה אות פ"ו, אלף שס"ח אות קנ"ה).
מצפ"ץ:
סג) מצפ"ץ, הוא חילוף הוי"ה בא"ת ב"ש, והוא מורה על בחינת מסך ומלכות אשר בהוי"ה, אשר בז"א, הוא בחינת שם אלקים, ובא"א הוא מצפ"ץ, מפני שאין בחינת נקבה ודין גלוי בו. (אלף שפ"ד אות קפ"ד. ועי' באו"פ שם).
נוקבא דפרדשקא:
סד) נוקבא דפרדשקא, הוא בחי' מלכות, דהיינו עטרת יסוד דנה"י דעתיק המתלבשים בא"א, כמ"ש לעיל בתשובה ל"ה. ועי' באו"פ דף אלף ת"ד ד"ה תקון ג'. (אלף של"ו אות צ"א).
נימא הי"ג:
סה) כל הבחינות בא"א מתחלקות על י"ג, שהם ג' הויות דמל"צ, שבהם י"ב אותיות, ובחינת המלכות דכליל לג' הויות, שיש בה כל י"ב הבחינות די"ב האותיות שבג' הויות. והתחלקות השערות על י"ג בחינות הנ"ל, נקרא י"ב נימין דשערי דהיינו י"ב קבוצות של שערות, ונימא י"ג דכליל להון. (אלף שס"ה אות קמ"ט).
נקוד האתיות:
סו) המילוי דשמות מורה על שיעור קומה של המדרגה. והניקוד, מורה על מקורה של כל מדרגה פרטיות שבשם, אם הוא מהתכללות העליונים בתוכה, או מן
התחתונים, או מבחינתה עצמה. (אלף שי"ג אות מ"א. ובע"ח שי"ח סוף פ"א).
נקוד כתנועת האותיות:
סז) הכלים מכונים אותיות, וניקוד כתנועת האותיות, פירושו, שבחינת האורות המנענעת את הכלים הם רק בחינת הארת הכלים בלבד, כלומר, שאין בהם הארת חכמה, אלא מבחי' בינה ולמטה, הנקרא הארת כלים כנודע. והם ניקוד הוי"ה בחולם צירי קמץ צירי: חולם מורה: על האורות דיחידה חיה שבשם, שהם אינם מתלבשים בכלים אלא ממעל להם, כדוגמת החולם, העומד ממעל לאותיות. וצירי מורה: על חסדים מכוסים, כי ב' הנקודות שבצירי מורים על חו"ב, בעת שבינה באחורים על החכמה, וע"כ אין בהם נקודה ג' תחתיהם שהיא הדעת המזווג לחו"ב אלו. ונמצא ה' דהוי"ה המנוקדת בצירי, שמורה על בחינת חסדים מכוסים ונעלמים מבחי' הארת חכמה. והקמץ שתחת הואו דהוי"ה, מורה: על ז"א שהוא מקומץ מהארת חכמה. וה"ת עם צירי מורה: ג"כ על חסדים מכוסים כמו ה"ר. (אלף שי"ג אות מ"ב. ובאו"פ ד"ה מנוקד).
נקודות:
סח) עי' תשובה ס"ו.
פגול:
סט) ב' נקודות הצירי, רומזים על חו"ב בעת שבינה היא באחורים על חכמה, ואין להם נקודת הדעת תחתיהם שיזווג אותם. כנ"ל בתשובה ס"ז. וסגול רומז שיש נקודת הדעת תחת החו"ב המזווג את חו"ב פב"פ. (אלף שי"ג אות מ"ב. ובאו"פ ד"ה מנוקד).
סוגים משערות דיקנא:
ע) נודע, שגם ע"ס דשערות נתקנו במל"צ דצל"ם, אשר הם' שבהם, נבררה ועלה לשערות רישא, ול"צ שבהם, נעשו
א' תע חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
לשערות דיקנא. ונמצא שבחינת ל"צ דשערות נחשבים לסיגים ופסולת של השערות רישא, כי הם רק בחינת ם' דצל"ם כי ע"כ נתאחזו בגלגלתא, שהיא ג"כ בחינת ם' כנודע. והנה סיגים אלו דשערות רישא נחשבים לדינים קשים, כי שערות דיקנא הם דינים קשים כנודע. והנה אחר שנבררו גם השערות דיקנא ונתחברו במקומם, נמצאים הסיגים שנשארו אחריהם שהם בחינת פסולת לגמרי, שאינם מוצלחים עוד לכלום, כי כבר נברר מהם כל הקדושה. כנ"ל דף שי"ג אות מ"א, שאחר שנתברר מהם כל הקדושה נבחנים לקליפות שאין בהם כל תועלת. ע"ש. (אלף שע"ו אות קע"א).
סיגים משערות רישא:
עא) עי' לעיל בתשובה ע'.
סתרא גו סתרא:
עב) המסך שבכלי מלכות נקרא סתרא, על שם שהוא מגביל ומכסה על האורות וכיון שנתוסף באצילות מסך חדש מבחינת מלכות דצמצום ב', נמצא שעתיק האציל לא"א בבחינת סתרא גו סתרא, כי מלבד הסתרא דעצמו מבחינת המלכות דצמצום א', הוסיף עוד סתרא דמלכות דצמצום ב', ונמצא שא"א מוגבל מב' בחינות מסכים, שהם נבחנים בסתרא גו סתרא. (אלף רצ"ז אות א').
עורף:
עג) א"א כולו הוא בחינת חכמה, אכן להשפיע, צריך להלביש החכמה בחסדים, כי אין התחתונים מקבלים חכמה זולת בלבוש דחסדים. והשפעה זו דהארת חכמה בחסדים נקרא פנים דא"א, כי מקום השפעה נקרא פנים. אמנם באחורים שלו, שאין החכמה מלובשת בחסדים, נקרא עורף, או קדלא. כלומר, שאין משם מקום השפעה לתחתונים
ממנו, כי לא יוכלו לקבל ממנו בלי התלבשות בחסדים, ואם יקבלו יתאחזו החיצונים בהשפע, כי כל הארה שיש בה חסרון, מתאחזים החיצונים במקום החסרון, כנודע. וע"כ השערות רישא מכסין העורף ומגבילין אותו שלא ישפיע אלא דרך השערות. כמ"ש בקוצי דשערא. (אלף שס"ז אות קנ"ב).
עזקא:
עד) ג"ר דמוחין, המתוקנים בם' דצל"ם, וע"כ אין הי' נפיק מאויר דלהון, ונשארים תמיד בחסדים מכוסים, הם נקראים משום זה בשם עזקא, כי תיקון הם' דצל"ם סותם אותם ומגבילם, שלא יקבלו לתוכם חכמה, כמו בעזקא סביב סביב. ועזקא פירושו טבעת. ום' דצל"ם זו, ה"ס הם' הבאה במסורה, בכתוב דלםרבה המשרה וכו'. כי אע"פ שהיא באמצע התיבה, ואין ם' סופית ראוי לבא שם, שהוראתה שפוסקת ומסיימת אל השפע, מ"מ יש שם ם' סופית. וכן ג"ר דמוחין, אע"פ שהם ראוים לאור החכמה, להיותם ג"ר מ"מ אין מקבלים חכמה, מחמת תיקון הם' בהם, כנ"ל. (אלף שכ"ד אות ס"ח).
עזקא דכיא:
עה) בחינת ם' דצל"ם שנתקן בג"ר דמוחין, שמגבילם סביב כמו עם טבעת, שלא יקבלו חכמה, נקרא עזקא. כנ"ל בתשובה ע"ד. ומסיבת התיקון הזה במוחין דא"א, שגלגלתא דא"א נתקנה בם' דצל"ם, נגנזו בהם המוחין דאו"א דנקודים, שאין להם עוד אפשרות להתגלות בעולם אצילות, כי או"א דנקודים היו מקבלים חכמה גם לבחי' ג"ר דמוחין שלהם, כי שם עוד לא היה תיקון זה דמל"צ. ועל שם גניזו זו נקראים המוחין דא"א בשם עזקא. וגניזו דאבא שהוא בגלגלתא דא"א, נקרא בשם "עזקא דכיא". וגניזו דאמא, שהוא במו"ס
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תעא
דא"א, נקרא בשם "עזקא רבה" (אלף שכ"ד אות ס"ו וס"ח).
עזקא דכליל כל עזקין:
עו) מו"ס דא"א, נקרא עזקא דכליל כל עזקין. כי מתוך התיקון דם' דצל"ם בגלגלתא דא"א, נעשה מוקף בקרומא סביב כמו עם טבעת, שלא יזדווג עם הבינה לגלות בחינת ג"ר דחכמה. וקרומא דא לא אתפסק ממנו לעלמין, כנודע. והוא הגורם לבחי' ג"ר דאו"א וזו"ן שיתוקנו ג"כ עם עזקא כמוהו, וע"כ נקרא עזקא דכליל כל עזקין. (אלף שכ"ד אות ס"ח).
עזקא רבה:
עז) עי' תשובה ע"ה. (אלף שכ"ד אות ס"ח).
עמר נקי:
עח) ע"ס דשערות, שהם הלבושים דע"ב המגולה, שנשארו בראש אחר הסתלקותו בבחינת מקיף חוזר, כנודע. הנה גם הם קבלו התיקון דמל"צ, כמו הכלים הפנימים דא"א, אשר בחינת ם' שבהם, יצאו על הגלגלתא בבחי' שערות רישא, ובחינת ל"צ שבהם, יצאו בבחינת שערות דיקנא. ולפיכך נקראו שערות רישא בשם "עמר נקי" כי תיקון הם' שהוא בחי' ג"ר דבינה, שאין שום צמצום ודין יכולים לשלוט עליה, כנודע. עושים אותם נקיים מכל צמצום ודין. והוא ע"ד הגלגלתא עצמה, שנקרא אוירא דכיא, מאותו הטעם כנודע. (אלף שכ"ח אות ע"ד ופ"ז).
ע"ס דמו"ס:
עט) ע"ס דמו"ס הן בראש דא"א, אשר החיך הוא יסוד שבהם, והגרון הוא מלכות שבהם. ואע"פ שאין הארת מו"ס יכולה להתגלות בראש, מחמת שליטת הארתה של הגלגלתא הגדולה ממנה, כנודע. מ"מ יש
שם מציאות ע"ס דמו"ס, אלא שאינו ניכר הארתן שם, זולת בגוף. דהיינו מאחר שאין הארת גלגלתא מגיעה לגוף, מתחיל שם הגילוי דמו"ס. אמנם מציאותם של הע"ס דמו"ס ודאי הוא שהם בראש. (אלף שע"ב אות קס"ה. ואלף שע"ו אות קע"ה).
ע"ס דגלגלתא:
פ) ע"ס דגלגלתא דא"א אינן מאירות אלא בראש דא"א, כנ"ל בתשובה ע"ט. ונודע, שהגלגלתא מתחלק לב' ראשים: גלגלתא ואוירא, שג"ר נקראו גלגלתא, וז"ת נקראו אוירא. ועל פיהם מתחלק הראש דא"א, לב' בחינות: למקום שערות שהוא עד המצח ועד העורף, ששם בחינת הגלגלתא עצמה, שהשערות אינם פוסקים משם לעולם, מחמת שנתקנה בם' דצל"ם, ואין הי' נפיק מאויר דיליה. ובחי' ב' דראש, היא חלק בלי שערות, והיא הארת מוחא דאוירא, שהוא הז"ת של הגלגלתא, המתוקן בל' דצל"ם, ומקומם מתחיל ממצח ולמטה וכל הפנים. ואין השערות יכולים להתאחז שם, כי בגדלות יוצא הי' מאויר ואשתאר שם אור, וע"כ גם בקטנות מטרם שיצא הי', מאויר, השערות רק מכסים המצח והפנים ואינם מתאחזים, באופן שבגדלות הם מסתלקים. ובקטנות הם מתכסים.
וע"ס דגלגלתא אלו הם: הכתר הוא מקום השערות, שנקרא גלגלתא. ב' אודנין ומצחא, הם חב"ד. ב' עיינין וחוטמא, הם חג"ת. ב' שפוון ולשון, הם נה"י והפה הוא מלכות. וב' תפוחין הם חלק העליון של נה"י, דהיינו חג"ת שבהם. כנ"ל בתשובה י"ד ע"ש. (אלף של"ט אות צ"ו).
ע"ס דדיקנא ממו"ס:
פא) עיקרו של א"א הם ב' רישין, שהם גלגלתא ומו"ס. והם כלולים זה מזה כנודע. ונמצא הגלגלתא כלולה מב' רישין: כתר וחכמה סתימאה. וכן המו"ס כלולה מב' רישין כתר ומו"ס. ונודע, שהארת מו"ס
א' תעב חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
אינה יכולה להתגלות בראש עצמה, וע"כ הארת ב' רישין שבה מתגלה בדיקנא. והנה לפי זה היו צריכים להיות בדיקנא ב"פ ע"ס: ע"ס דכתר וע"ס דחכמה, אמנם לפי שהשערות דיקנא יצאו מבחינת ראש, לא יכלו לקבל אלא ה"ת מבחי' כתר שהם מגבורה ולמטה, וח"ס מבחי' חכמה, שהם מבינה ולמטה. כמ"ש בדף אלף שצ"ג ד"ה הרי. ע"ש. (אלף שצ"א אות קצ"ו).
ע"ס דדיקנא מבחי' הגלגלתא:
פב) עי' לעיל בתשובה פ"א.
ע"ס מקיפים של הדיקנא:
פג) מע"ס דמקיפים אין בדיקנא רק י"ג ספירות: ה"ס מן הכתר, וח"ס מן החכמה, כנ"ל בתשובה פ"א. ועמידתם הוא, שכל העב יותר מקומו יותר למטה דהיינו להיפך מן הפנימים, כי בעת שהספירות מאירות בקומתם, נמצא שכל העב יותר קומתו גבוה יותר, והוא יותר עליון, וזהו רק בהפנימים דהיינו בעת שהאורות מתלבשים בכלים. אבל במקיפים, שפירושם שהאורות נתרחקו מהכלים, ואין העביות גורמת גדלות קומה, ע"כ כל העב יותר גרוע יותר והוא יותר תחתון. וע"כ נמצאים ה' ספירות דכתר הבאות מקומה גבוה מח"ס דחכמה, עומדות למטה מח"ס דחכמה. וכן החסד דכתר הוא יותר תחתון מכולם, ומלכות דחכמה יותר עליונה מכולם. (אלף שצ"ב אות קצ"ח. ובאו"פ שם ד"ה הרי).
ע"ס פנימיים של הדיקנא:
פד) בעת שא"א עולה לחב"ד דעתיק, שמקבל שם הזווג בקומת עתיק, שהוא בחינת ע"ב המגולה, מבלי תיקון הם' בג"ר שלו, שאז נכנס המקיף חוזר בפנימיות המוחין, ועמו גם השערות רישא ודיקנא, הנה אז נעשו גם השערות לכלים פנימיים, דהיינו לע"ס פנימים. כמ"ש לעיל דף אלף
ש"ב אות י"ב ע"ש. ואז יש בהם ע"ס מן הכתר, וע"ס מן החכמה. וכן ע"ס דכתר חוזרים להיות למעלה, וע"ס דחכמה חוזרים להיות למטה. דהיינו שכל העב יותר גבוה יותר. (אלף שצ"א אות קצ"ו).
ע"ס פנימיים ומקיפים דשערות רישא:
פה) מבחינת הקביעות נבחנים השערות רישא ודיקנא, לבחינת כלים מקיפים, כי האורות המיוחסים להם שהוא הע"ב המגולה, יצאו לחוץ מראש דא"א בבחינת מקיף חוזר, ולבושיהם שהם השערות נעשו לכלים מקיפים. ובעת עלית א"א לעתיק בהתכללות אחת, הנה אז שוב יוצא שם בא"א קומת ע"ב הגלוי, והמקיף חוזר נכנס לפנימיות הראש, וכן השערות שוב נעשים לכלים פנימים. ואז נבחנים ע"ס דשערות רישא ודיקנא לבחינת פנימים. אמנם זה נוהג רק בעת הזווג, אבל לאחר הזווג חוזרים המוחין דא"א ומתלבשים במל"צ, ושוב מסתלק הע"ב המגולה מהם בבחינת מקיף חוזר, ולבושיו שהם השערות שוב יוצאים מפנימיות ונעשים לכלים מקיפים. (אלף ש"צ אות קצ"ד).
עת רצון:
פו) בעת הזווג דגדלות, שע"י הארת ע"ב ס"ג העליונים יורדת הי' מאויר דמוחא דאוירא, והוא אשתאר אור, שאז מסתלקים השערות מעל גבי המצח והפנים, ומצחא אתגלי, כנ"ל בתשובה כ"ב. ע"ש. נקרא זה "עת רצון" כי אז מתגלה מצח הרצון, כמ"ש שם. (אלף שס"ח אות קנ"ו וקנ"ז).
עתיקא דכל עתיקין:
פז) בחינת א"ק המתלבשת מטבור ולמטה שלו, תוך ג' רישין דעתיק וא"א נקרא א"ס, ונקרא עתיקא דכל עתיקין. (אלף ש"א אות ח' וט').
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תעג
עתיקא קדישא:
פח) רדל"א, וכן ג' רישין דא"א, נקראים בשם עתיקא קדישא. (אלף ש"א אות ח').
פאה:
פט) עי' לקמן תשובה צ'.
פאתי הראש:
צ) מלכות נקראת פאה, משום שמלכות היא אחרונה שבע"ס, דוגמת פאת השדה הנשארת באחרית הקצירה. וע"כ המלכות דע"ס דשערות רישא, נקראת פאתי הראש. ומלכות זו דפאתי הראש היא כמו הקרומא דאוירא המבדיל בין גלגלתא, שהיא ם' דצל"ם, לבין אוירא ומו"ס שהם ל"צ דצל"ם. כי כן מלכות דשערות רישא, מבדלת בין שערות רישא שהם בחי' ם' דצל"ם, לבין שערות דיקנא שהם בחינת ל"צ דצל"ם. ונמצא שהשערות דיקנא מפאתי הראש נפקי. גם היא נבחנת שיש בה מבחינת מלכות דצמצום א', כי בחינת השערות הם לבושים דע"ב הגלוי, שהוא יוצא על בחינת מלכות דצמצום א', כנודע. (אלף שפ"ב אות קע"ח).
פנים דא"א:
צא) הפנים דא"א הוא ממצח ולמטה, שמשם מתחיל ז"ת דגלגלתא, שהוא בחינת ל' דצל"ם ומוחא דאוירא, שבה נפיק י' מאויר ואשתאר אור, וע"כ הפנים חלק משערות, כנ"ל בתשובה כ"ד, ע"ש. (אלף שמ"א אות צ"ט. ואלף שס"ט אות קנ"ח).
פנימיות נו"ה שלמעלה מיסוד:
צב) פנימיות נו"ה שלמעלה מיסוד, הם בחינת ב' ביעי דוכרא, עי' לעיל בתשובה י"ב. (אלף שכ"ח אות ע"ד).
פתח:
צג) קמץ, פירושו, קמיצו של האורות שזה מורה על בחינת כתר, דהיינו ע"ס דראש, כי בהיות שם המסך בבחי' זווג דהכאה, שהוא בחינת התנגדות להתלבשות בכלים, כנודע, ע"כ נבחן שם שהאורות הם בקמיצו כלפי התלבשות בכלים. והפוכו הוא בחינת ה "פתח" כי הוא מורה על בחי' התלבשות בכלים דהיינו לאחר הזווג דהכאה הנעשה במלכות דראש, שבכח דאו"ח העולה מזווג דהכאה, מתפשטת המלכות ממעלה למטה לע"ס דגוף, הנה אז נפתחו האורות ומאירים בהרוחה תוך הכלים, וע"כ נקרא בשם פתח. וכל המדובר הוא מבחינת אור החכמה, שהקמיצו של המסך ודחיתו לאור העליון, אינו נוהג אלא באור חכמה, כי על חסדים לא היה צמצום, כנודע. ולפיכך נבחן הפתח לבחינת פתיחו דאור חכמה. (אלף שט"ז אות מ"ז. ואלף שי"ד ד"ה אותיות).
פו"מ דדיקנא:
צד) עי' לעיל בתשובה פ"ג ופ"ד.
פו"מ דשערות רישא:
צה) עי' לעיל בתשובת פ"ה.
צ' דצל"ם:
צו) עי' תשובה י"א.
צירי:
צז) עי' תשובה ס"ז.
ציץ:
צח) קוצא דשערי דא"א, המגיע עד החזה שלו מלאחוריו, ששם עומד רישא דז"א, המאיר בו ומוציא במצח שלו הארת
א' תעד חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
תפילין, הוא נקרא בשם ציץ, וקוצי דשערי דז"א, המאיר בראש הנוקבא העומדת בחזה שלו, ומוציא במצחא שלה בחינת תפילין, נקרא בשם ציצית. (אלף ש"ס אות קל"ט).
ציצית:
צט) ציצית פירושו שערות, מלשון הכתוב ויקחני בציצית ראשי וכו' והוא מבחינת קוצי דשערי דז"א המאיר בראש הנוקבא ומוציא במצח שלה בחי' תפילין. עי' לעיל בתשובה ע"ח. (אלף ש"ס אות קל"ט).
קדלא:
ק) קדלא, פירושו, עורף. עי' בתשובה ע"ג. (אלף שס"ז אות קנ"ב).
קוצי דשערי:
קא) שערות רישא דא"א הם י"ג נימין שהם ג' הויות, ב' הויות שהם ט' נימין בימין ושמאל דפנים. והם בחי' ם"ל דצל"ם הכלול בם'. והוי"ה אחת מאחורי רישא, שהם ד' נימין נגד ד' אותיות הוי"ה ההוא, והיא בחינת צ' הכלול בם' דצל"ם. ואלו הד' נימין שבאחורי רישא נקראים בשם קוצא דשערי. (אלף שנ"ט אות קל"ז).
קוצין נימין ושערות:
קב) השערות היוצאים מן המוחין דעיבור נקראים קוצין. והיוצאים מן המוחין דיניקה נקראים נימין. והיוצאים מהמוחין דגדלות נקראים שערות. והשערות דעיבור נמשכים עד החזה, ששם עומדת נוקבא דז"א, רחל. ודיניקה נמשכין עד הגרון ששם עומדת לאה. ודגדלות עומדין במקומם ואינם נמשכין למטה, משום שאינם משפיעים לזולתו. וקוצין שהם נמשכים לפרצוף נה"י, הם בחינת חכמה, כלומר, שהם מגלים שם הארת חכמה מחזה ולמטה, ששם מתחיל פרצוף נה"י. ונימין שהם נמשכין עד הגרון,
ששם עומד פרצוף חג"ת, נבחנים לבחינת בינה כי הארת חכמה אינה מתגלה בחג"ת, כנודע. והשערות העומדים במקומם ואינם נמשכים למטה, נבחנים לבחי' דעת, דהיינו בחינת דעת עליון, שאין ממנו השפעה למטה, כנ"ל בדעת עליון דא"א (בדף אלף תמ"ד אות י"ג ד"ה וזה) הרי שהקוצין הם בחינת חכמה, ונימין הם בחינת בינה, ושערות הם בחינת דעת עליון, כלומר שאין בו זווג להשפיע הארת חכמה למטה.
גם יש הבחן אחר בהם. אשר השערות הבאים בגדלות, הם בחי' ם' דצל"ם, שהיא בחינת כחב"ד. והנימין הבאים בפרצוף חג"ת, הם בחינת ל' דצל"ם, הנבחן לחג"ת. והקוצין הבאים בפרצוף נה"י, הנקרא עיבור, הם בחינת צ' דצל"ם. והענין, כי כל אלו השערות דג' פרצופים, עיבור, יניקה, ומוחין, אינם מתגלים בשום אחד מהם, רק על בחינת הגלגלתא דפרצוף הגדלות לבד, ושם הם מסתדרין בג' הויות, על פי התחלקות דמל"צ, שב' הויות דמ"ל הם בימין ושמאל דפנים: הויה דם' בימין, והוי"ה דל' בשמאל. והם בחינת השערות והנימין, כנ"ל, והוי"ה ג' היא צ', והוא בחינת הקוצין, שהיא עומדת באחורי רישא. הרי שג' בחינות האלו קוצין נימין שערות. הם ג' הויות דמל"צ. ונודע, שם' נבחנת לאו"א עלאין וחכמה, וי' דהוי"ה. ול' נבחנת לישסו"ת ובינה וה"ר. וצ' נבחנת לז"א ולדעת. כנ"ל בדברי הרב (דף אלף ע"ו אות קל"ט) ונמצא אשר שערות הם חכמה, ונימין הם בינה וקוצין הם דעת. וזה מבחינת סידורם בהגלגלתא, אבל מבחינת השפעה הוא להיפך: כי שערות הם בחינת דעת עליון, שאינם משפיעים למטה, וע"כ הם עומדים זקופין במקומם. ונימין הבאים ממוחין דחג"ת ומשפיעים לחג"ת שמגרון ולמטה, ששם החסדים מכוסים נבחנים לבחינת בינה. אבל הקוצין הבאים ממוחין דעיבור ומשפיעים לפרצוף נה"י העומד מחזה ולמטה, ששם מקום החסדים המגולים,
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תעה
הם משפיעים שם הארת חכמה. והבן היטב. (אלף שס"ג אות קמ"ג. וקמ"ה וקמ"ו).
קמץ:
קג) עי' לעיל בתשובה צ"ג (אלף שי"ד אות מ"ד).
קרומא דאוירא:
כד) עי' לעיל תשובה ד'. (אלף שכ"ו אות ע"א).
ראשי ירכין שלמעלה מיסוד:
קה) עי' לעיל תשובה י"א וי"ב. (אלף שכ"ח אות ע"ד).
רוחא דגניז בעתיק יומין:
קו) רוחא, פירושו, אור הרוח שהוא ו"ק, וחסד דעתיק המלובש בגלגלתא דא"א, נקרא רוחא דגניז בעתיק יומין. להיותו בחינת גוף דעתיק וו"ק שלו. והוא נקרא אוירא דכיא, משום דהי' לא נפיק מאויר דילה, משום שהגלגלתא נתקנה בבחינת ם' דצל"ם, כנודע. (אלף שכ"ב אות ס"ג).
רדל"א:
קז) ע"ס דראש עתיק נקראו רישא דלא אתיידע, והטעם משום שבהם משמש מלכות דצמצום א' כמו בא"ק, ושם נגנזה המלכות הזו, כי לצורך א"א הוא משמש במלכות דצמצום ב'. וע"כ נקרא רדל"א, כי ידיעה פירושו, זווג, ומורה, שעל המלכות שלו אין עוד זווג בכל הפרצופים דאבי"ע (אלף ש"א אות ט').
רעוא דרעוין:
קח) גילוי מצחא דא"א בעת רצון (עי' תשובה כ"ב) נקרא רעוא דרעוון, להיותו השורש לגילוי מצח הרצון דכלהו פרצופים,
ומרעווא דיליה מתגלה רעווא בכולם. (אלף של"ז אות פ"ה).
רקיע המבדיל:
קט) קרומא דאוירא נבחן לרקיע המבדיל בין גלגלתא שנתקנה בם' דצל"ם, שאין מסך דפה דעתיק שולט עליה, לבין מו"ס, שכבר נתמעטה מכח המסך דעתיק, וכן ז"ת דגלגלתא יצאו לבחינת מו"ס, כי ז"ת שלה לא יכלו לקבל תיקון ם' דצל"ם, להיותם שורשי זו"ן, וע"כ נעשו לראש מיוחד שהוא מוחא דאוירא. עי' לעיל בתשובה ל"ח. ונמצא שקרומא דאוירא נעשה לרקיע המבדיל בין גלגלתא שהוא בחינת מים עליונים שאין שום מסך בינה לעתיק, ובין אוירא ומו"ס שהם מים תחתונים, כי כח המסך דעתיק שולט עליהם ומתמעטים על ידו. (אלף שכ"ז אות ע"ב).
שורש הגבורות:
קי) הבוצינא דקרדינותא הוא שורש כל הגבורות כולם. עי' לעיל תשובה י"ז ט"ז. (אלף שכ"ה אות ע').
שמרי היין:
קיא) מלכות דצמצום א', שאחר שהיא נגנזה ברדל"א, כבר אין בה עוד שום זווג בכל פרצופי אצילות, כנודע. ועכ"ז נמצאת כחה בכל זווג בבחינת החימום, כנ"ל בתשובה י"ב. היא נבחנת שם בבחינת "שמרי היין", כי המוחין נקראים בשם יין המשמח, וחלקי עביות המלכות דצמצום א' שאינם עולים עת הזווג ההוא, נשארים בעביותם למטה בבחינת שמרי היין, והגם שעביות הזו מוכרח להמצא שם בבחינת חימום, מ"מ כיון שאין הזווג נעשה עליהם המה מקלקלים טעם היין, וצריכים להעבירם משם. (אלף שי"ח אות נ"ו).
א' תעו חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א
שערות:
קיב) בהיות שגלגלתא דא"א נתקנה בם' דצל"ם, ואינה מקבלת אלא חסדים מכוסים, נמצא שאינה יכולה לקבל מוחין דע"ב כמו שיצאו בעתיק שג"ר דע"ב שהיו צריכים להתלבש בגלגלתא דא"א יצאו לחוץ בבחינת מקיף חוזר, והאו"ח המלביש לאלו המוחין שיצאו, נשארו בראש דא"א בבחינת מותרי מוחא, שאין להם למה להלביש, וע"כ גם המה יצאו לחוץ מראש, ונעשו לכלים חיצונים הנקראים שערות. עי' לעיל בתשובה פ"ג פ"ד פ"ה. ונקראים שערות, מלשון הכתוב, אשר בשערה ישופני, שפירושו סערה. ונקראים כן, משום חוזק הדינים הנמצא בהם, להיותם באים ממלכות דצמצום א', כנ"ל בתשובה כ"ה. (אלף ש"ל אות ע"ח. ואלף תל"ו אות א').
שערות אדומות:
קיג) שערות הם דינים להיותם באים ממלכות דצמצום א', שאין עליה זווג בכל פרצופי אצילות, כנ"ל בתשובה קי"ב. ועכ"ז בא"א הם לבנות, שאין שום גוון נראה בהם, כי גוונים מורה על דינים, כנודע. והוא משום שהם נתקנו בם' דצל"ם, שפירושו מבחי' ג"ר דבינה, שאין שום צמצום ודין חלים עליה, כנודע. אמנם בז"א, שכל שורשו מתחיל מבחינת ז"ת דבינה, ע"כ הדין מתגלה בהם, כי לא יוכלו להתמתק בם' דצל"ם כמו א"א, משום שאין שורשו משם, אלא מז"ת דבינה. ולכן שערותיו שחורות, כי כח הדין הבא ממלכות דצמצום א' מכונה בשם גוון שחור, אמנם נוקבא דז"א, אשר המוחין שלה באים מנה"י דז"א, כבר פסיק כח מלכות דצמצום א' משערות שלה, משום שנה"י דז"א באים מאריכת רגלים דאמא, שפירושם צמצום ב', כנודע. ולכן גוון הדין שיש בשערות דנוקבא, הם רק מצמצום ב', שגוון הדין שלה נקרא בשם אדום, כי מלכות דצמצום ב' נקראת ארץ אדום, כמ"ש הרב בבינה
דנקודים שנקראת ארץ אדום. ע"ש. והוא משום שנעשתה שם לשורש לצמצום ב'. וע"כ נבחנים השערות דנוקבא לשערות אדומות, שמורה, שאין בה עוד גוון הדין אלא ממלכות דצמצום ב'. אבל דז"א, הם שחורות, שהוא גוון דצמצום א' שבשערות. ודא"א הם לבנות מכח המיתוק דם' דצל"ם, שאין שום צמצום ודין נרשם עליהם, בסו"ה ושער רישיה כעמר נקי. (אלף שע"ו אות קע"א).
שערות דיקנא:
קיד) עי' לעיל בתשובה פ"א פ"ב פ"ג פ"ד.
שערות לבנות:
קטו) עי' לעיל בתשובה קי"ג. (אלף שע"ו אות קע"א).
שערות קשישין:
קטז) אע"פ ששערות הם מבחינת ע"ב הגלוי, דהיינו מטרם שנעשה בו התיקון דמל"צ, מ"מ כיון שהם נתאחזו בכלים דראש דא"א, נעשה גם בהם זה התיקון דמל"צ, אשר בחינת הם' שבהם נעשה לשערות רישא, ומכח זה אין שום צמצום עליהם, שם' היא בחינת ג"ר דבינה, שאינם סובלים מצמצום וע"כ נעשו לעמר נקי. והם נבחנים "לשערות שעיעין" כלומר שאין בהם שום קושיות ודינים. ובחינת הל"צ שבהם שיצאו בבחינת שערות דיקנא (עי' לעיל תשובה כ' וכ"ח) הם בחינת דינים, ואינם מתוקנים אלא בגדלות בעת יציאת י' מאויר, כנ"ל בתשובה ס"ב. וע"כ הם נבחנים ל"שערות קשישין" כלומר שיש בהם קושיות ודינים. (אלף שע"ו אות קע"א).
שערות רישא:
קיז) עי' לעיל בתשובה פ"ה.
חלק י"ג לוח התשו' לפי' המלות רישא ודיקנא דא"א א' תעז
שערות שחורות:
קיח) עי' לעיל בתשובה קי"ג. (אלף שע"ו אות קע"א).
שערות שעיעין:
קיט) עי' לעיל בתשובה קט"ז.(אלף שע"ו אות קע"א).
שערות דעי"ם:
קכ) כמו שיש ג' בחינות: עיבור, יניקה, מוחין, בכל הפרצופים, כן יש בחינת עי"מ גם בשערות שלהם. כמו שביאר הרב אצל מוחין דז"א, אשר אפילו בחינת עיבור א' שלו אינו יוצא זולת ע"י עלית הפרצופים, שישסו"ת נעשה אחד עם או"א, וכן א"א עולה ונעשה אחד עם עתיק, כנ"ל דף תתקי"ד אות פ"ד. ע"ש כל ההמשך. ונודע שבעת עלית הפרצופים מתבטלים בחינת הלבושים דמל"צ, ויוצאים קומות הזווג בבחינת ע"ב הגלוי, אלא אחר כך כשחוזרים הפרצופים למקומם חוזרים ומתלבשים במל"צ, וקומת ע"ב הגלוי חוזר ומסתלק מהם בבחינת מקיף חוזר, אשר האו"ח של הע"ב הגלוי הזה שנסתלק, הוא בחינת השערות (עי' היטב לעיל דף אלף תל"ט אות ו'. ואלף תמ"ג אות י"ב) הרי שאפילו במוחין דעיבור, יש ג"כ בחי' הסתלקות דמקיף חוזר ובחינת שערות. ועד"ז במוחין דיניקה וגדלות. והנה שערות דעיבור נקראו קוצין. ושערות דיניקה נקראו נימין. ושערות דגדלות נקראו שערות. כמ"ש לעיל בתשובה ק"ב ע"ש. (אלף שס"ג אות קמ"ב).
שקיט כחמר טב על דורדיא:
קכא) בחינת מלכות דצמצום א', שהיא מתחברת במלכות דצמצום ב' בעת עלית
מ"ן בבחינת חימום, הנה אע"פ שאין הזווג נעשה אלא במסך של מלכות דצמצום ב', מ"מ כיון שמלכות דצמצום א' נתחברה מתחילה בעת החימום, ע"כ היא משאירה כחה שם בהמוחין. וכח זה נבחן בבחינת שמרי היין. כי כמו השמרים שהם מוכרחים להתהוות היין, ומ"מ צריכים להוציאם מן היין, שלא יקלקלו טעמו, כן בחינת כח המלכות הזו, אע"פ שהיא מוכרחת בהמוחין, כי אין חימום להעלאת מ"ן זולתה, מ"מ צריכים להפרישה משם. וכן המוחין נקראים בשם יין המשמח, כנודע.
והנה גם בא"א יש בחינת מלכות דצמצום א' שממנה שמרי היין, והיא בחינת הגבורה דעתיק הגנוזה תוך מו"ס, כנודע. אמנם שם אינה נבחנת לבחינת שמרים שצריכים להפרישם מן המוחין, כי א"א הוא כולו רחמים, וגבורה דעתיק זו המלובשת בתוכו, באה בהארת זווג דעתיק עצמו, שבו יש זווג גם במלכות דצמצום א' וע"כ נבחן המוח דא"א שהוא שוקט על שמריו, והוא משתבח על ידיהם, ואין בהם שום גילוי לדינים ח"ו. וז"ש בזוהר, שמו"ס דא"א "שקיט כחמר טב על דורדיא". ודורדיא, פירושו שמרים. כי כמו שיין הטוב משתבח ע"י השמרים שנצללו מתחתיו, כן מוחא דא"א משתבח ע"י כח מלכות דצמצום א' הגנוז בו, כמבואר. עי' לעיל תשובה קי"א. (אלף שי"ח אות נ"ו).
ת' אלף עלמין:
קכב) עי' לעיל תשובה ח'. (אלף ש"נ אות קכ"ב).
ת' שקל כסף:
קכג) עי' לעיל תשובה ח'. (אלף שנ"א אות קכ"ד)
א' תעח חלק י"ג לוח השאלות לענינים רישא ודיקנא דא"א
לוח השאלות לענינים
קכד) מהו הפרש העיקרי בין עתיק לשאר פרצופי אצילות.
קכה) למה נבחן א"ק לא"ס לכל אצילות.
קכו) למה אין א"ס מתלבש באמיתיות רק ברדל"א.
קכז) מהי ההעלמה שבראש דעתיק, יותר משאר ראשים עד להקרא רדל"א.
קכח) למה נבחנים כתר חכמה דא"א לב' ראשים, ולזכר ונקבה.
קכט) מה הן ט"ס המקוריות, וענין התחלקותם לג'.
קל) איפה הוא הכתר דט"ס המקוריות.
קלא) למה מתחלקים ב' ראשים דא"א לג' ראשים.
קלב) למה נמשכת הארת רדל"א רק למוחא דאוירא, ולא לגלגלתא.
קלג) איך ג' רישין דא"א הם רק נר"ן, והלא קומתו ע"ב שהוא חיה.
קלד) למה נבחנים כל האורות לג' בחינות: או"פ, ואו"מ, ומקיף עליון.
קלה) מה פירושם של המילואים ושל הנקודות שבשמות הוי"ה.
קלו) מהו המילוי וניקוד דג' שמות הוי"ה שבגלגלתא.
קלז) מה פירושם של הנקודות דג' הויות שבגלגלתא.
קלח) מה הם המילואים והנקודות דג' שמות הוי"ה שבמוחא דאוירא.
קלט) מה פירושם של הנקודות דג' הויות שבמוחא דאוירא.
קמ) מה הם המילואים והנקודות דג' שמות הוי"ה שבמו"ס.
קמא) מה פירושם של הנקודות דג' הויות שבמו"ס.
קמב) למה ב' ראשין דא"א נמשכין כחדא מעתיק, ולא זה מזה.
קמג) מהו בוצינא דקרדוניתא בסתם.
קמד) למה בוצינא דקרדוניתא הוא שורש לכל הגבורות כולם.
קמה) למה נקרא הגבורה דעתיק אלף עלמין דחתימין בעזקא.
קמו) למה כל בחינת מוחין נקראים עזקא.
קמז) למה נבחן הקרומא דאוירא לבחי' רקיע המבדיל, ולצורת ו' שבא'.
קמח) כיצד נעשים שערות דיקנא לבחי' מ"ן בג"ר דא"א.
קמט) מה הפירוש, דאו"א במזלא אתכלילו.
חלק י"ג לוח השאלות לענינים רישא ודיקנא דא"א א' תעט
קנ) למה אין או"א מזדווגים זולת ע"י מזלא.
קנא) למה הם י"ג תיקוני דיקנא.
קנב) מה פירושם די"ג תיקוני דיקנא דא"א.
קנג) למה מיוחסים י"ג תיקוני דיקנא למו"ס.
קנד) למה יצאו תיקון הח' ותיקון הי"ג הנקראים בשם מזל בשינוי משאר תיקוני דיקנא.
קנה) מה פירושם של השמות די"ג מדות הרחמים שבתורה.
קנו) מה פירושם של השמות די"ג מדות הרחמים שבמיכה.
א' תפ חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א
לוח התשובות לענינים
קכד) בעתיק משמשת עוד מלכות דצמצום א', כמו בפרצופי א"ק. אמנם מא"א ולמטה, כבר משמשת מלכות דצמצום ב', כי מלכות דצמצום א' נגנזה ברדל"א, ואינה מתגלית יותר. (אלף רצ"ז ד"ה סתרא).
קכה) אין אור העליון יוצא מבחינת א"ס, אלא ע"י התלבשותו בכלי קבלה. ומתוך שכלי קבלה דא"ק הם מבחינת או"ח העולה ממלכות דצמצום א', שהיא אינה מתגלית עוד בפרצופי אצילות מא"א ולמטה, כנ"ל בתשובה הקודמת נמצא שאינם יכולים לקבל מאורות דא"ק עם כלי קבלה שלו, אלא מבחי' אור בלי כלי, שהוא מכונה בשם א"ס. כנ"ל. (אלף ש"א אות ט' ובאו"פ שם.).
קכו) א"ס שפירושו א"ק, אין האורות שלו יכולים להתלבש בכלי קבלה דאצילות, שהם מבחינת או"ח דמלכות דצמצום ב', כנ"ל בתשובה קכ"ה. אלא שהוא מתלבש בכלי קבלה דעתיק, שהם ג"כ מאו"ח דמלכות דצמצום א' כמו א"ק. הרי שא"ס שהוא א"ק אינו יכול להתלבש באמיתיות אלא ברדל"א, השוה עמו בבחינת הכלים. (אלף ש"א אות ט').
קכז) כיון שאין א"א מלביש לעתיק אלא מפה דראשו ולמטה, ע"כ נבחן הראש דעתיק לנעלם מא"א שאינו משיגו, ונקרא משום זה רישא דלא אתיידע. כמ"ש הרב דף אלף ש"ב אות י"א. ואע"פ שכן הוא בכל הפרצופים שאין התחתון מלביש לראש דעליון אלא הגוף שלו לבד, ומ"מ לא נקרא שום ראש בשם רדל"א, אלא ראש דעתיק בלבד. אמנם הכונה היא שאין לא"א בחינת הכלי קבלה של רדל"א לגמרי, כי כלי קבלה
דרדל"א הם ממלכות דצמצום א', כנ"ל בתשובה קכ"ד. ובחינת כלי קבלה דא"א, הם ממלכות דצמצום ב', וע"כ רדל"א נעלם מא"א לגמרי, שאין לו שום דמיון עמו. משא"כ בשאר פרצופים, אע"פ שאין התחתון מלביש לראש דעליון, אמנם מלכות דראש דעליון מתפשטת בו, עם כלי קבלה שלה, שעי"ז הוא מלביש אל האורות המתפשטים מראש דעליון, משום שאין שום שינוי בכלי קבלה שלהם, וע"כ אינם נבחנים לבחינת רדל"א כלפי התחתון שלהם. ועי' דף אלף רצ"ז ד"ה סתרא. (אלף ש"ב אות י"א).
קכח) כתר וחכמה דא"א שנעשו לב' ראשים, אינם כתר וחכמה דקומה אחת היוצאים על מסך אחד, אלא שהם ב' בחינות מסכים נבדלים זה מזה, כי הם ב' מיני רשימות שנשארו אחר הזדככות וביטול דפרצוף הנקודים: א' הוא בחינת זכר, דהיינו בחי' רשימה והתלבשות, הנשאר מן העליון אחר הזדככותו. וב' היא רשימה דעביות הנשאר מגוף דעליון אחר הזדככותו, והיא בחינת הנקבה. וב' רשימות אלו נכללות זו מזו, ועל הרשימו דזכר יוצאת קומת כתר, ועל הרשימו דנקבה יוצאת קומת חכמה, כמ"ש הרב כל זה באורך לעיל בתחלת חלק ה', ועי' באו"פ שם. ושם המדובר הוא בע"ב דא"ק, אמנם גם א"א הוא בחינת ע"ב דאצילות, וע"כ הם שוין זה לזה, עש"ה. ואין להאריך. (אלף ש"ב אות י"ב).
קכט) הע"ס הראשונות מבחינת מלכות דצמצום ב', מהם מתחילים מא"א כנ"ל בתשובה כ"ה, הם נקראים הט"ס המקוריות. והם רק ג' ספירות: בינה וז"א, ומלכות.
חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א א' תפא
כי המלכות הזו היא ה"ת שעלה בעינים, וחצה את הע"ס דכתר לב' פרצופים, כי כתר וחכמה נטל עתיק, ובינה וזו"ן יצאו לחוץ מעתיק ונעשו לט"ס דא"א, דהיינו ע"י תיקון קוים, כי ג' קוים דבינה נקראים חב"ד, וג' קוים דז"א נקראים חג"ת, וג' קוים דנוקבא נקראים נה"י. ונמצאים ג' כלים: בינה ז"א ונוקבא, נעשו לט"ס. ומכאן השורש שאין בכל פרצוף יותר מג' כלים: בינה ז"א ומלכות. כי מתוך שאין בא"א רק ג' כלים אלו, שהוא הכתר והשורש דכל אצילות, ע"כ אין יותר מג' אלו בכל פרצופים התחתונים ממנו, שהם ענפיו. הרי שכתר וחכמה דע"ס המקורית הם בעתיק, ובינה וזו"ן הם בא"א. (אלף ש"ד אות י"ח).
קל) כתר דע"ס המקוריות הוא ברדל"א, כי כתר וחכמה מהם נטיל רדל"א ואין בא"א אלא בינה וזו"ן, כנ"ל בתשובה קכ"ט ע"ש. (אלף ש"ה אות כ"ב).
קלא) עקרו של א"א הם רק ב' רישין, הנקראים כתרא ומו"ס, והם בינה וזו"ן מבחינת ע"ס המקוריות, כנ"ל בתשובה קכ"ט. אמנם מבחינת התלבשות בנה"י דעתיק המתחלקים בג' בחינות םל"צ דצל"ם, מתחלק הגלגלתא לב' ראשים: שג"ר שבה בלבד, נבחן לבחי' ם' דצל"ם, ובחינת ראש הא'. אבל ז"ת דגלגלתא נבחן לבחינת ל' דצלם, ולראש ב' שיצא לבר מבחינת גלגלתא, ונקרא מוחא דאוירא. ומו"ס נבחן בשביל זה לראש הג', ולבחינת צ' דצל"ם. (אלף שז אות כ"ה).
קלב) היינו בעת גדלות, שהארת חכמה מרדל"א נמשך בא"א, כי מוריד י' מאויר ואשתאר אור, הנה הארה זו אין הגלגלתא מקבלתו, משום שנתקנה בם' דצל"ם, שהיא בחינת חסדים מכוסים וע"כ הוא נשאר תמיד בבחי' אוירא דכיא, רק מוחא דאוירא, שהוא בחינת ל' דצל"ם, נוהג בה בחינת חסדים
מגולים, והארת רדל"א מוריד הי' מאויר דילה ואשתארת אור, שפירושו הארת חכמה כנודע. הרי שרק מוחא דאוירא מקבלת הארת רדל"א דגדלות ולא הראש דגלגלתא. (אלף ש"י אות ל"ה).
קלג) מבחינת ט"ס המקוריות, הם רק נר"ן, דהיינו בינה וזו"ן, כי כתר וחכמה לקח עתיק, כנ"ל בתשובה קכ"ט. אמנם אחר דנפיק י' מאויר יש שם קומת ע"ב, שהיא חיה, אלא שאור החיה מתלבשת בכלי דבינה שהוא בחי' ל' דצל"ם, הנבחן לז"ת דבינה, כנודע, וכיון שבג"ר דבינה לא נעשה שום השתנות, ונשארת באור הבינה גם בעת גדלות, ע"כ נחשבת גם עתה רק לאור נשמה, כי אור החיה אינה מתגלית רק בז"ת דבינה, כנ"ל בתשובה קל"ב. ולפיכך אע"פ שיש שם אור החיה. מ"מ יש להבחין אותה שהם אינם רק נר"ן, כמבואר. (אלף שי"ב אות ל"ט. ומ"א ומ"ו ומ"ז).
קלד) הם ג' הבחינות, המכונות מל"צ דצלם, שאו"פ הוא צ' דצל"ם. ומקיף הא' הוא ל' דצל"ם. ומקיף עליון, הוא ם' דצל"ם. והם ג' בחי' בינה וז"א ומלכות, שאו"פ הוא זו"ן. ומקיף א' הוא ז"ת דבינה. ומקיף עליון הוא ג"ר דבינה. כמ"ש כאן באו"פ. גם המקיף עליון שהוא ם' נבחן לאו"א עלאין, ויוד דהויה, וחכמה, וע"ב, ובחינת חסדים מכוסים דהיינו אוירא דכיא, כי הי' לא נפיק מאויר שלה לעולם. ומקיף א' הקטן שנקרא ל' דצל"ם נבחן לישסו"ת, ולה' דהוי"ה, ומילוי ס"ג, ובינה, ולבחינת חסדים מגולים, דהיינו שבה נוהג ירידת הי' מאויר ואשתאר אור, דהיינו בחינת הארת חכמה בחסדים, כנודע, הנקרא חסדים מגולים. ואו"פ שהוא צ' דצל"ם נבחן לזו"ן. ולואו דהויה, ולמילוי מ"ה, ולדעת. כמבואר היטב לעיל בדברי הרב דף אלף ע"ה אות קכ"ז. וקל"ו. וקל"ז. עש"ה. ואין להאריך כאן. (אלף שי"א אות ל"ז ול"ח).
א' תפב חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א
קלה) המילוי שבהוי"ה מורה על שיעור קומה שבפרצוף. שבמילוי ע"ב הוא קומת חכמה. וס"ג קומת בינה. ומ"ה קומת ז"א. וב"ן קומת נוקבא. והנקודות מורות על התיחסות כל מדרגה פרטית שבאותה הקומה, אל המקור שלה. כי כל קומה כלולה מע"ס, אמנם מבחינת עצמה אין שם אלא ספירה אחת, והשאר הוא רק מבחינת התכללות של הספירות העליונות ממנה ושל הספירות התחתונות ממנה, כנודע. ועל זה באות הנקודות על כל אות שבהוי"ה ובמילוי, להורות עליה מאיזה מקור בא שם אותה המדרגה המרומזת באות ההיא, אם הוא מבחינת עצמה, או מהתכללות העליונים, או מהתכללות התחתונים ממנה. (אלף שי"ג אות מ"א).
קלו) המילואים הם ג' שמות הויה במילוי יודין שבגי' ע"ב. וההפרש שבהם הוא רק בסדר הניקוד: והוי"ה דאו"פ אינו מנוקד רק ד' אותיות הפשוטות שבה בלבד, יוד עם חולם, וה"ר בצירי, ו' בקמץ, וה"ת בצירי. והוי"ה דאו"מ הא', מנוקדת בכל עשר אותיותיה, והניקוד של המילוי, שוה להפשוט שלו, ג' נקודות ביוד, וב' נקודות של צירי בה', וג' קמצין בואו, וב' נקודות צירי בהי תתאה. והוי"ה הג' דאו"מ העליון, הנה ד' אותיותיה הפשוטות מנוקדות בחולם צירי קמץ צירי כמו שאר הב' הויות, ושש אותיות של המילוי כולן מנוקדות בקמצין. (אלף שי"ג אות מ"ב מ"ג ומ"ד).
קלז) הניקוד חולם צירי קמץ צירי שבהויות הפשוטות, מורה על בחי' הארת כלים עצמם, כי הויה הפשוטה בלי המילוי, מורה על שורש המדרגה, שהוא בחינת עביות הדק דבחינת כתר, שעביות זו עוד אינה מספיקה לזווג עם אור העליון מבחינתה עצמה אלא צריכה לקבל אורותיה מעליון, והיא בחינת אור הנפש, כי אור הנפש מתלבש בכלי דכתר, ולפיכך הנקודות שבה הן כתנועת האותיות, חולם צירי קמץ
צירי: חולם מורה על חיה יחידה שבה, שאינם מתלבשים בכלים, דוגמת החולם שהוא ממעל לאותיות ולא בתוכם, כי האותיות הן הכלים. וצירי מורה על בחינת חו"ג שבבינה, בעת שהיא באחורים על חכמה, ולכן הם רק ב' נקודות: חסד, גבורה. אמנם בעת שמפסקת האחורים שלה ומזדווגת עם החכמה אז נבחנת בנקודת סגול, כי ב' נקודות עליונות מרמזות לחו"ב, דהיינו על הבינה שמזדווגת עם חכמה, ונקודה הג' מורה על הדעת המזווג אותם. ונמצא בשעה שאין עוד שם זווג דחו"ב ואין בה אלא חסדים מכוסים, הנה אין בה חו"ב אלא חו"ג, והם מרומזים בצירי, כנ"ל. וע"כ ה"ר מנוקדת בצירי, להורות שעוד אין בה זווג עם החכמה, כמבואר. ולפיכך הו' שבהוי"ה הפשוטה, מנוקדת בקמץ, שזה מורה על הקמיצו שבז"א, כי ו' היא ז"א, כנודע, וכיון שהוא צריך להארת חכמה ואין לו, כי אין עוד בבינה, כנ"ל, ע"כ נקודת הו' הוא עם קמץ. וה"ת מנוקדת ג"כ בצירי, כמו ה"ר, שמורה על החסדים מכוסים, כנ"ל. והנה נתבאר הניקוד של הויות הפשוטות שאין בהם רק הארת חסדים מכוסים, שהם בחינת הארת כלים.
ונודע שט' הויות אלו שבג' רישין הם מהתכללותם זה בזה, כי הג' רישין הם ע"ב ס"ג מ"ה, שבהתכללות זה בזה יש בכל אחד ג' הויות, וע"כ הם נבחנים: באו"פ, ומקיף, ומקיף עליון שאו"פ הוא מו"ס, ואו"מ הוא מוחא דאוירא, ומקיף עליון הוא גלגלתא. ולפיכך ג' הויות דגלגלתא כולם ע"ב, דהיינו במילוי יודין, וכדי להבחין בין מה שמבחינת עצמה, ובין מה שהיא לקחה מן התחתונים ממנה בדרך התכללות, באים ע"ז הנקודות, כי הוי"ה דא"פ שבה, שלקחה מהתכללות במו"ס, שהוא בחינת נפש, אין בה ניקוד אלא על אותיות הפשוטות בלבד, כי אותיות הפשוטות מרמזים על בחי' נפש, כנ"ל. והוי"ה הב' שלקחה מן ההתכללות שבאוירא, שהוא מקיף הא', מנוקד בכל עשר
חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א א' תפג
אותיותיה, כלומר גם באותיות המילוי שבה. כי המילוי מורה על המסך שבה המזדווג עם אור העליון, וכיון שכאן יש זווג, כי הוא בחינת המוחא דאוירא, ע"כ גם אותיות המילוי מנוקדות, שניקוד הזה מורה על זווג בבחינת עצמו כנ"ל. ועכ"ז אין ניקוד המילוי משתנה מניקוד הויה הפשוט, כי גם אותיות המילוי מנוקדות בחולם צירי קמץ צירי כמו הפשוט, שזה מורה על חסדים מכוסים, כנ"ל, ואו"פ שבמוחא דאוירא במקומה כבר יש בה זווג חו"ב פב"פ, והצירי מתהפך שם לסגול, כנ"ל, מ"מ כאן במקום הגלגלתא שהוא בחי' ם' דצל"ם שאינו מקבל חכמה, ע"כ אין חילוק בין הויה הפשוט למילוי שלה, וגם המילוי הוא בחולם צירי קמץ צירי המורה על חסדים מכוסים, כנ"ל.
והוי"ה הג' שבגלגלתא, דהיינו בחי' מקיף עליון שבה, הוא בחינת הגלגלתא עצמה, וע"כ אותיות המילוי שבה כולם מנוקדים בקמצין, כי הם מורים על בחינת הזווג שבה, שהוא בחינת כתר, וראש, ששם זווג דהכאה על העביות שבמסך המתנגד להתלבשות, ונודע, שלפי תוקף ההתנגדות להתלבשות שיש בראש, כן שיעור הקומה המתפשטת להתלבשות בגוף, וב' בחינות אלו נקראות קמץ פתח, כי כח ההכאה הנוהג בכתר נקרא קמץ, להיותו מקמץ האורות מלבא לכלל התלבשות, ובחינה השניה דהיינו ההתפשטות בגוף ממעלה למטה נקרא פתח מלשון פתיחות האורות לבא לכלל התלבשות. והם נבחנים לכתר חכמה, כי כתר הוא ראש ונקודתו קמץ, וחכמה היא בחינת התפשטות ממעלה למטה, וע"כ נקודתו פתח. ולפיכך כל אותיות המילוי שבהוי"ה זו הם בקמצין, להיותו בחינת כתר וראש. אבל אותיות הפשוט שבהוי"ה נקודתן כתנועות האותיות, שהם חולם צירי קמץ צירי, כי אינם מורים על בחינת המסך והזווג, אלא על בחינת הכלי עצמה, כנ"ל, וע"כ תנועתם כתנועת האותיות, שהם הארת כלים. (אלף שי"ג אות מ"ב מ"ג מ"ד).
קלח) המילואים דג' שמות שבאוירא, הם מילוי ס"ג, כי הוא בחינת ל' דצל"ם, הנבחן לס"ג ובינה, כנודע. והנקודות שבהם, הן דומות לג' הויות שבגלגלתא. לבד, שבמקום כל נקודת צירי, יש כאן נקודת סגול תמורתם: והוי"ה דאו"פ מנוקדים רק אותיות הפשוט בלבד, בחולם סגול קמץ סגול, אבל אותיות המילוי אין בהם שום ניקוד. והוי"ה דמקיף הא' מנוקד בכל עשר אותיות: בג' אותיות יוד בחולם, וב' נקודות סגול בב' אותיות ה"י, וג' קמצין בג' אותיות ואו. וב' סגלין בב' אותיות ה"י אחרונה. והוי"ה דמקיף עליון הוא כמו הויה הג' שבגלגלתא, מלבד שצירי מתהפך כאן לסגול.
קלט) שינוי אחד יש בנקודות דג' הויות דאוירא, שצירי שבהם מקבל צורת סגול, והוא מטעם הנ"ל בתשובה קל"ז, שסגול מורה על זווג חו"ב, בסוד דנפיק יוד מאויר ואשתאר אור, שזה נוהג באוירא ומו"ס, ולא בגלגלתא, וע"כ ההין שבגלגלתא שהם בבחינת ם' דצל"ם הם בצירי, אבל כל ההין שבמוחא דאוירא שהם מבחינת ל"צ דצל"ם, שהם בהארת חכמה ע"כ הם כלם בסגול. וע"כ הוי"ה דאו"פ, שהוא מהתכללות מו"ס בה, אין שם ניקוד רק בד' אותיות הפשוטות: י' בחולם, וה' בסגול, וו' בקמץ. וה"ת בסגול. דהיינו כמו בהוי"ה דאו"פ דגלגלתא, אלא הצירי נתהפך לסגול, מטעם הנ"ל. והוי"ה דמקיף הא' שהוא מבחינת עצמה, מנוקדות בה גם אותיות המילוי, כנ"ל בתשובה קל"ז, אלא בחילוק אחד, שכל צירי נתהפך לסגול, מטעם הנ"ל. וע"כ ג' אותיות יו"ד מנוקדות בחולם וב' אותיות ה"י מנוקדות בב' סגלין. וג' אותיות וא"ו מנוקדות בקמצין. וב' אותיות ה"י ג"כ בסגול. ומה שמילוי דוא"ו הוא ג"כ בקמצין, הגם שכאן יש הארת חכמה, והיה צריכה להנקד בפתחין. הטעם הוא, כי המוחא דאוירא הוא בחינת ס"ג, שוא"ו שבה נעשה כתר לז"א שהוא מו"ס, וע"כ מנוקדת עם קמץ כבחינת כתר, כמ"ש בתשובה קל"ז.
א' תפד חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א
והוי"ה הג' שבה שהוא מקיף עליון שאינה מבחינתה עצמה אלא מהתכללות הגלגלתא, ע"כ מנוקדת כולה כמו הוי"ה הג' שבגלגלתא, אלא רק הצירי שתחת ההין נתהפך לסגול, כי זה כל ההבחן בין הגלגלתא, שהוא חסדים מכוסים ע"כ מנוקדת הבינה שהוא ה' דהוי"ה עם צירי, אבל מוחא דאוירא שהוא חסדים מגולים, ע"כ מנוקדות ההין בסגול. כנ"ל. וע"כ אותיות יו"ד מנוקדות בחולם וב' קמצין, ואותיות ה"י מנוקדות בסגול וקמץ. ואותיות וא"ו בג' קמצין. ואותיות ה"י בסגול וקמץ. כמבואר. (אלף שט"ו אות מ"ו).
קמ) הוי"ה דאו"פ שבה, אינו מנוקד אלא ד' אותיות הפשוטות: י' בחולם ה' בסגול, ו' בפתח, ה"ת בסגול. והוי"ה דמקיף א' מנוקד: ג' נקודות חולם באותיות יו"ד. וב' נקודות סגול באותיות ה"א, וג' פתחין באותיות וא"ו, וב' סגלין באותיות ה"א. והוי"ה דמקיף עליון, בג' אותיות יו"ד ג' פתחין, ובב' אותיות ה"א סגול פתח, ובג' אותיות וא"ו ג' פתחין, ובב' אותיות ה"א סגול פתח. (אלף שט"ז אות מ"ז).
קמא) הנה בג' הויות שבמו"ס יש בהם ב' שינוים על הג' דגלגלתא, א' בצירי שנהפך לסגול, שזה מורה על זווג חו"ב והארת חכמה כנ"ל. שזה לא היה בגלגלתא, וע"כ נקודתן של הההין בצירי, וכאן שנוהג הארת חכמה נקודתן בסגול. ושינוי ב' הוא שהקמצין שיש בג' השמות דמוחא דאוירא נהפכו כאן לפתחין. והוא מטעם הנ"ל, שקמץ הוא בחינת כתר ופתח הוא בחינת חכמה, וע"כ הקמצין שבמוחא דאוירא המורים על בחינת כתר, נהפכו כאן לפתחין לבחי' חכמה. (אלף שט"ז אות מ"ז).
קמב) כי הם בחינת זכר ונקבה שיצאו על ב' מיני מסכים, שהזכר הוא מרשימו דהתלבשות, והנקבה היא מרשימו דעביות, שהם שניהם קבלן קומתם בשוה בפה דעתיק. ואינם יוצאים זה מזה עי' לעיל
בתשובה קכ"ח (אלף שי"ז אות נ"א ואות נ"ה).
קמג) סתם בוצינא דקרדינותא הכוונה היא על גבורה דעתיק המתלבשת במו"ס, הנמשכת ממלכות דצמצום א' הגנוזה בראש דעתיק. וע"כ היא נחשבת לשורש כל הגבורות שבעולמות, כי כל הגבורות דאבי"ע כולם הם מצמצום ב' שהם ענפים של מלכות דצמצום א' כנודע. (אלף שי"ט אות נ"ח).
קמד) עי' לעיל בתשובה קמ"ג.
קמה) קומת ע"ב היוצאת על מלכות דצמצום א', שהיא קומת או"א דנקודים, שנתבטלה בעת שביה"כ, הוא הנקרא אלף עלמין דחתימין בעזקא, כי עזקא הוא בחינת ם' דצל"ם הסותם את ג"ר דע"ב מבחינת חכמה, ומתקן אותה בבחינת חסדים מכוסים, כנודע. ונמצא שמחמת התיקון דם' דצל"ם, שנעשה על המוחין, נחתמה ונגנזה קומה זו דאו"א דנקודים, הנקראת אלף עלמין. והם נקראים כן מטעם הכתוב ואאלפך חכמה וכו'. (אלף שכ"ג אות ס"ה).
קמו) עזקא הוא ם' דצל"ם, שפירושו ד' מוחין חו"ב חו"ג, כי אין זווג בחו"ג להמשיך הארת חכמה אל הבינה, ונחשבים לב' מוחין, וה"ס הם' סתומה דלםרבה המשרה הבאה במסורה. וזה נוהג רק בג"ר דמוחין, הנקראים או"א וי' דהוי"ה, אבל בו"ק דמוחין, שהם ישסו"ת וה' דהוי"ה, הם נבחנים לג' מוחין, משום שחו"ג נחשב בהם למוח אחד, מחמת שמזדווגים יחד להמשיך הארת חכמה אל הבינה, וע"כ הם נקראים ל' דצל"ם, דהיינו ג' מוחין: חב"ד, שבכל אחד יוד, הוא בגימטריא ל'. כנ"ל בדברי הרב דף א' ע"א אות קכ"ז וקל"ו וקל"ז (אלף שכ"ג אות ס"ה).
קמז) קרומא דאוירא, הוא בחי' המסך
חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א א' תפה
המבדיל בין חסדים מכוסים לחסדים מגולים, הנקראים מים עליונים ומים תחתונים, אשר בראש נקרא קרומא דאוירא, ומבדיל בין גלגלתא המתוקנת בם' דצל"ם, דהיינו בחסדים מכוסים, שהם מים עליונים. לבין אוירא ומו"ס, המתוקנים בל"צ דצל"ם, דהיינו בחסדים מגולים, שהם מים תחתונים. וכן הפרסא שבגוף הוא מבדיל בין החג"ת עד החזה, שהם בחי' ם' דצלם, וחסדים מכוסים. לבין מחזה ולמטה, שהם בחינת ל"צ דצל"ם וחסדים מגולים. וזה נוהג בראש וגוף דכל הפרצופים. וטעם הדבר הוא, כי בהיות ם' דצל"ם בחינת חסדים מכוסים, אינו שולט עליה כח המסך שבפה דעליון, ואינו ממעט אותה כלום וע"כ היא נחשבת עוד כמדת העליון בלי שום מיעוט, וע"כ נקראת מים עליונים, כי עדיין לעליון היא נחשבת. אבל ל"צ דצל"ם שהם חסדים מגולים, דהיינו שצריכים להארת חכמה, הנה כבר שולט עליהם מסך דעליון המוציא אותם לחוץ ממדרגתו לבחינת תחתון, וע"כ נקראים מים תחתונים. וכח המסך דעליון עצמו נבחן לרקיע המבדיל ביניהם, בדומה לקו העקום שבא', החוצה, ומבדיל בין י' עלאה לי' תתאה. (אלף שכ"ז אות ע"ב).
קמח) אי אפשר שימשכו אורות חדשים באצילות, דהיינו בחינה יתירה במשהו על מדת המוחין הקבועים שבהם, הנקרא תוספות מוחין, זולת ע"י עלית א"א והתכללותו בעתיק, וכן כל תחתון בעליון שלו. אשר אז נמשך בחינת מקיף החוזר לראש דא"א, להיותו נכלל בזווג שבפה דעתיק, ששם משמשת מלכות דצמצום א', אשר עליה מתגלה הקומה דע"ב המגולה, שפירושו, שאין הג"ר דמוחין מכוסים בתיקון דם' דצל"ם הנקרא עזקא, שהוא שוה לקומת או"א דנקודים.
ונודע, שכל יציאת המוחין דא"א, הם ע"י התכללותו דא"א בפה דעתיק, ונמצא מקבל שם בחינת ע"ב המגולה, הנקרא מקיף חוזר, אלא בשובו למקומו הוא מתתקן
בצל"ם, שג"ר דמוחין מתלבשים בם', המכסים ודוחים חכמה, ונמצא קומת ג"ר דע"ב שקבל בפה דעתיק, יוצאים לחוץ ממנו בבחינת מקיף, והאו"ח המלביש לאלו המוחין שיצאו לחוץ, יוצאים ג"כ לחוץ מראש בבחינת שערות רישא ודיקנא. וכן הוא תמיד, שבשעה שא"א עולה ונכלל בעתיק, הוא מקבל שם בחזרה את מקיף חוזר לפנימיותו, וכן הלבושים שלו, שהם השערות רישא ודיקנא שיצאו לחוץ מראש, נמצאים אז שחוזרים ונכנסים לפנימיות הראש, ואז הם נכללים במלכות דצמצום שבפה דעתיק, ונעשים לבחינת מ"ן דא"א, שמה, ואו"ח היוצא עליהם, מלביש שוב את קומת הע"ב הגלוי כמו בפעם הא', ואח"כ כשא"א יורד עם המוחין ההם למקומם, חוזר ונתקן בצל"ם, ונמצא בחינת הג"ר דמוחין מוכרחים לחזור ולהסתלק בסוד מקיף חוזר, וכן השערות חוזרים ומסתלקים ויוצאים לחוץ מהראש בבחינת כלים חיצונים ומקיפים.
הרי ששערות רישא ודיקנא הם משמשים לבחינת מ"ן לא"א, דהיינו בעת עליתו להכלל בזווג דפה דעתיק, נכנסים אז השערות ונעשים לבחינת מ"ן לקומת ע"ב המגולה, שעי"ז הם חוזרים ומלבישים לע"ב המגולה, כמו בפעם הראשון, דהיינו בתחילת אצילותו דא"א, כנ"ל. ועי' בהסתכלות פנימית כאן, שנתבאר זה באורך. (אלף שע"ו אות קע"ב).
קמט) תיקון הח' דדיקנא ותיקון הי"ג, שהם השערות דיקנא דשטח עליון ותחתון שלה, הארוכים עד החזה ומלבישים בבחינת מקיפים על חג"ת דא"א עד החזה, הם נקראים מזלא. ופרצוף או"א המלבישים את חג"ת דא"א לפנימיותם, הם נכללים ג"כ בב' המזלין מבחינת המקיפים, כלומר, ששערות אלו משמשים לאו"א בבחינת מקיפים כמו שמשמשים לא"א וזהו שאמרו, שאו"א במזלא אתכללילו. (אלף שע"ז אות קע"ג).
א' תפו חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א
קנ) אין הכוונה על מוחין הקבועים שבאצילות, דהיינו בעת שאו"א מלבישים לחג"ת דא"א והם בקומת ס"ג, כי אז אין הם צריכים למזלא שיהיה להם למ"ן, כי הם מזדווגים על המ"ן של עצמם, שהוא מבחינת צמצום ב', כנודע. אלא הכוונה היא בעת עלית הפרצופים לתוספות מוחין, שאינם נמשכים אלא מע"ב המגולה, כנ"ל בתשובה קמ"ח ע"ש. שאז עולה א"א לג"ר דעתיק, ואו"א לג"ר דא"א, ואז אין המסך ועביות דאו"א עצמם מספיק למ"ן, להיותם מבחינת מלכות דצמצום ב', ואין ע"ב המגולה יוצא, אלא ע"י מ"ן דמלכות דצמצום א', כנודע, ולכן הם צריכים למ"ן דדיקנא, שמקור עביותם הם מבחינת עביות מלכות דצמצום א'. וענין זה נעשה על ידי העליה עצמה, כי אז מקבל א"א ע"י עליתו לג"ר דעתיק, את הקומה דמקיף חוזר, והשערות נכנסים שוב לראש, ונעשים לפנימים, נמצא שגם המזלין שהם מקיפים דחג"ת דא"א, נכנסים ג"כ לפנימיות חג"ת שלו, ואז יכולים או"א לשמש עם השערות אלו של המזלא לבחינת מ"ן, להמשיך מקומת ע"ב המגולה. כי כמו שהמזלין משמשים לאו"א בבחינת הקביעות שבהם לכלים מקיפים, כנ"ל בתשובה קמ"ט, כן בעת עליה המה נעשו להם לפנימים ויכולים לשמש במ"ן שלהם. ועי' כל זה בהסתכלות פנימית כאן, שנתבאר שם באורך. (אלף שע"ז אות קע"ג).
קנא) הנה שערות דיקנא הם נמשכים מהארת מו"ס, כנ"ל בתשובה כ' ע"ש. אמנם ב' הרישין: גלגלתא, ומו"ס, כלולים זה מזה, ונמצא שמו"ס עצמו כלול ג"כ מגלגלתא, באופן שיש במו"ס ב"פ ע"ס: ע"ס דגלגלתא, וע"ס דמו"ס, ושניהם צריכים להגלות בדיקנא. אמנם מע"ס דמו"ס אינם יכולים להתגלות, כי אם מבינה ולמטה דהיינו מבחינת ל' דצל"ם שהיא בחי' בינה, שממנה באים כל המוחין, אחר דנפיק הי' מאוירא ואשתאר אור, אבל מבחינת חכמה
עצמה, אינם יכולים לקבל, כי היא מתוקנת בם' דצל"ם וגנוזה שם בסוד אלף עלמין דחתימין בעזקא. ונמצא שלא יש מע"ס דמו"ס אלא ח' ספירות מבינה ולמטה. ומן ע"ס דגלגלתא הכלול במו"ס אין מגיע אל הדיקנא זולת ה"ס, מחסד עד יסוד, וחסד כלול במזל הח'. והטעם הוא, כי מגלגלתא שהיא בחינת ם' דצל"ם, אינם יכולים לקבל אלא ו"ק לבד, להיותה מתוקנת בעזקא. כנודע. וע"כ המה רק י"ג תיקונים ולא עשרים כי לא יש בהם אלא ח"ס מח"ס וה"ס מגלגלתא. (אלף שצ"א אות קצ"ו).
קנב) נודע שכל בחינת תוספות מוחין היוצאים באצילות, אינם יוצאים זולת על המ"ן דשערות דיקנא, כנ"ל בתשובה קמ"ח וקמ"ט, כי המה הם השיורין ממלכות דצמצום א' שנשתירו בא"א, שהוא יכול להכלל על ידיהם במלכות שבפה דעתיק, שהוא מצמצום א', שזולתם אין בא"א אלא מבחינת מלכות דצמצום ב', שאין לה יחס עם מלכות שבפה דעתיק, כנודע, ונמצא שכל המוחין היוצאים באצילות הם מבחינת שערות דיקנא, וכל התיקונים תלוים בה. והנה כמו שיצאו השערות בתיקון הראשון, לא היו ראוים לזווג כלל, כי היו לגמרי מבחינת מלכות דצמצום א', שהיא אינה מקבלת שום זווג באצילות, מחמת גניזתה ברדל"א, ולפיכך הם צריכים למיתוק במדת הרחמים, כי אז הס ראוים לעלית מ"ן ולהמשיך ממוחין דע"ב המגולה, כמה שאפשר גם בפרצופי אצילות.
ועל המיתוק הזה דמלכות דצמצום א' שבתיקון הא' דדיקנא, סובבים כל תיקוני דיקנא כולם, שח' תיקוני דיקנא הראשונים, הם המיתוקים של המלכות מיחס המו"ס. וה' תיקונים האחרונים, הם מיתוקים של המלכות מיחס הגלגלתא הכלול במו"ס.
ונודע, שאחר גילוי תיקון הא' לא נתקנו על ידה, אלא בחינת מארי תריסין, שהיא בחינת בינה, אבל בחי' זו"ן שבהם,
חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א א' תפז
לא קבלו שום תיקון, וע"כ נמשך בעולם היצירה ועשיה מארי דיבבא ומארי דיללה. ונמצא שעיקר המיתוקים צריכים לבחינת זו"ן אלו, ונודע שכל תיקוני הזו"ן הם ע"י עיבור במעי בינה, ואינו נשלם זולת ע"י ג' עיבורים ולידות, כמ"ש בחלק י"ב, ותדע ששורש כל אלו ג' עיבורים הם מכאן.
כי תיקון הבי דדיקנא, שהוא שערות השפה העומדים בסוף לחי העליון, שהוא בינה, נבחן לבחינת עיבור א' דזו"ן אלו, שלא קבלו תיקונם בתיקון הא' דדיקנא, וז"ס התפשטות השערות דתיקון א' שהוא מצר הזקן, עד לרישא דפומא, שהוא בחינת לחי עליון שהוא בינה, כי זו"ן דמלכות דצמצום א', שבמצר הזקן, עלו לבינה בבחי' עיבור א'. והנה תיקון הב', הוא השגת ו"ק דעיבור. ואח"כ בתיקון הג', שהוא אורחא עלאה תחות חוטמא, קבלו שם רוחא דחיי מחוטמא, שהוא בחינת ג"ר דעיבור א'.
ואחר שנשלמו בו"ק וג"ר דעיבור, שהם כל הנרנח"י דעיבור הזה, נולדו ובאו למקומם, דהיינו בלחי התחתון במקום שפה תתאה, ומתחילה נגלה שם ו"ק שהם אורות ג"ר, הנקרא תיקון ד' דדיקנא, שהוא שבולת הזקן. ואח"כ נגלה הג"ר, שהוא תיקון ה', דהיינו אורחא תתאה שבאמצע שבולת הזקן, וג"ר אלו נבחנים לעיבור ב', כי הם ג"ר דרוח, הבאים בעיבור ב' אחר ב' שנים. כנודע בז"א דאצילות, ומן התחתון ילמד העליון. באופן שתיקון הד' הנקרא שבולת הזקן, הוא בחינת נ"ר דרוח, הנקנה בב' שנים דיניקה, ותיקון ה' הוא בחינת עיבור ב' שלאחר ב' שנים דיניקה, שעל ידו קונה ג"ר דרוח, והשלמת עשרה כלים כמבואר בז"א באצילות.
ולאחר שנשלם בו"ק וג"ר דרוח, שהוא בחינת השלמת כלים, הגיע זמנו לעיבור ג' דגדלות, וזהו ג"כ בב"פ, דהיינו בתיקון הששי ותיקון השביעי שבתיקון הו' קונה ו"ק דגדלות, שהוא התיקון דהתרחבות הזקן
בב' הצדדים הנמצאים תחת תיקון הא', שמתחילה מתפשטים עד רישא דפומא, שזהו בחי' העיבור בבינה, שהיא שפה עלאה, ואח"ז חוזרים ויורדים ללחי התחתון, שהוא בחינת הלידה, כמ"ש בזוהר, (עי' באו"פ דף אלף תט"ז ד"ה וז"ש) ואח"כ מקבל ג"ר דגדלות בתיקון הז', שהוא הארת ב' תפוחין קדישין דאתפנו משערות, שהוא בחינת המוחין וג"ר דכללות הדיקנא, בבחינת באור פני מלך חיים כמ"ש בזוהר.
ואחר שנגלו כל המוחין ע"י ג' עיבורים הנ"ל, ונגמרו כל המוחין דדיקנא בתיקון הז' כנ"ל, נגלה עתה תיקון הח' דדיקנא, שהוא בחינת שבחא דשערות דיקנא, כלומר, כי עתה מקבלים עצם השערות דיקנא כל השבח הגדול של כל המוחין שנגלו עם הז' תיקונים ראשונים, ונתפשטו ע"כ השערות לרחבם ולארכם עד החזה, כי בחינת העביות דמלכות דצמצום א' נשאב מתיקון ח' הזה לגמרי, מכח ג' עיבורים הנ"ל, ונזדככו ונעשו כמו בחינת השערות דשפה עלאה, המתפשטים מבחינת בינה. וע"כ הוא נקרא בשם מזל, כי תיקון הזה מקבץ בתוכו כללות כל ז' התיקונים להשפיע לתחתונים ממנו. ונקרא מזל עליון, מטעם שנבחן כמו בחינת שערות דבינה שהיא בחינת העליון.
והנה עתה נגמר כל תיקונם של השערות דיקנא הבאים מחלק המלכות דצמצום א', המיוחסים לבחינת חכמה דמו"ס, אמנם השערות דיקנא המיוחסים לבחינת גלגלתא שבמו"ס, עדיין לא קבלו שום תיקון בח' תיקונים הנ"ל. ותחלת תקונם מתחיל עתה בתיקון הט', כי עתה יצאו ונצמחו השערות מבחינת הגלגלתא שבמו"ס, ועלו ונתערבו תוך השערות דבינה שבשטח העליון דדיקנא, ונתמתקו שם בבינה במדת הרחמים שבה, כנ"ל בתיקון ב', שקבלו בזה בחינת עיבור א' שלהם. ואחר שנגמר עיבורם שם, נולדו וירדו למקומם, שהוא הגרון שמתחת הלחי התחתון, ויש בזה ב' תיקונים, יוד, וי"א,
א' תפח חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א
כי הגם שנתערבו בשטח העליון דדיקנא בבחי' בינה, מ"מ לא נעלם מהם בחינתם עצמם לגמרי, שהיא בחינת מלכות דצמצום א', וע"כ נבחן בהם בחינת בינה ובחינת מלכות: ובחינת בינה שבהם, היא תיקון הי' ובחינת מלכות שבהם, היא תיקון הי"א.
והנה מעיבור א' הזה אין בהם אלא בחינת ו"ק, ועתה הם צריכים לעלות ולקבל בחינת ג"ר, אמנם נודע ששערות דבחינת כתר דמו"ס, אינם יכולים לקבל ג"ר מהארת חכמה, כי בחינת הגלגלתא הם חסדים מכוסים. כנ"ל. ולפיכך המה מקבלים רק בחינת אוירא דכיא, הנוהג בהארת גלגלתא, והארה זו שמקבלים היא תיקון הי"ב דהיינו פה דאתפני משערות. ויותר מזה אינם ראוים לקבל.
ותיקון הי"ג, הוא כל שטח התחתון דדיקנא, דהיינו כללות השבחא דד' הקודמים, שקבלו אלו השערות דבחינת גלגלתא שבמו"ס, ובשבח הזה קבלו כח התפשטות לארכם ולרחבם עד החזה. וע"כ נקרא זה התיקון בשם מזל תחתון כי כמו שתיקון הח' מקבל ומתפשט מבחינת השבח שבז' תיקונים הקודמים לו, ונקרא משום זה מזל עליון, כן תיקון הי"ג מקבל ומתפשט מבחינת השבח שבד' תיקונים הקודמים לו, וע"כ נקרא מזל תחתון. אמנם גם מזל העליון משפיע מן הח' תיקונים שבו אל מזל התחתון, וע"כ נבחן המזל תחתון שהוא מקבל מכל י"ב תיקוני דיקנא. (באו"פ מדף אלף צ"ה אות ר"ה עד סוף החלק).
קנג) כי השערות, מתחלקים ג"כ על מל"צ כמו הכלים הפנימים, ובחינת ם' דשערות יצאה למעלה על הגלגלתא, שהיא בחינת ם' דכלים פנימים, ובחינת ל"צ דשערות יצאו בבחינת שערות דיקנא בהארת מו"ס, שהוא בחינת צ' דכלים פנימים. ועי' לעיל בדף אלף תשובה כ'.
קנד) מזלא, הוא מלשון הכתוב יזל מים מדליו, שהוא לשון השפעה. ולפי שתיקון
הח' הוא הכולל של ז' תיקוני דיקנא הקודמים לו, ע"כ הוא ראוי להשפעה ונקרא מזל. וכן תיקון י"ג הוא כלל השלימות שבד' תיקונים הקודמים לו, וגם הוא ראוי להשפעה וגם הוא בקרא מזל. אלא שמזל הח' להיותו כללות השלמות שבז' תיקונים עליונים דחכמה נקרא מזל עליון. ומזל הי"ג להיותו כללות השלמות שבד' תיקונים התחתונים הנמשכים מגלגלתא ע"כ נקרא מזל תחתון. (אות רי"ב).
קנה) הי"ג שמות דמה"ר שבמיכה מורים על י"ג תיקוני דיקנא מבחינת עמידתם בא"א, דהיינו מצד המתקן והמשפיע אותם לתחתונים, וי"ג שמות דמדה"ר שבתורה, הם על קבלתם של התיקוני דיקנא בז"א ובתחתונים.
תיקון א' שהוא מצר הזקן, נקרא במיכה בשם "מי אל כמוך" על שם הארת עתיק המקובל שם ממטה למעלה, שאין דומה לו בכל אצילות, והוא כי שם מגולה עצם המלכות דצמצום א' כמות שהיא בעתיק. אבל בתורה נקרא שם "אל" שפירושו תקיף יכול, מפני שאין הארתו מתפשטת ממעלה למטה, ונפקין מיניה ביצירה ועשיה מארי דיבבא ומארי דיללה, ומתגלה בהם תוקף הדינים.
תיקון ב', שהוא השערות שבשפה עלאה, שגם השערות דמצד הזקן עלו ונתערבו בהם, נקרא במיכה בשם "נושא עון" כי השפה עלאה מקום בינה הוא, ונקיה מכל דין ועביות, אלא מפני עלית השערות דמצר הזקן שמה, נתמעטה גם הבינה בסבתה ויצאו שערות במקום בינה, וע"כ נקרא עון, כי ישר הוא מבחינת עצמו, אלא נתעוות מחמת עלית המלכות אליו. אמנם הבינה עשתה זה, כדי להמתיק את המלכות במדת הרחמים שלה, ולתקנה לזווג, ולשם זה היא נושאת בקרבה העון. וע"כ נקרא נושא עון. וזכור שבחינת הצמצומים ודינים שבבחי' בינה נקראים עון, אבל בחינת
חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א א' תפט
הדינים שבמלכות נקראים פשע, כי היא מצומצמת מחמת עצמה. אבל בבינה אינם מחמת עצמה, אלא מכח עלית המלכות אליה, והיא מעוות בעלמא. ובתורה נקרא בשם "ורחום" כי תיקון הזה, הוא מקור הרחמים שבבינה, כמ"ש חז"ל כנשר הזה שהוא רחמני על בניו, ואומר מוטב שיכנס החץ בי, ואל יכנס בבני. כי על כן הבינה מקבלת את המלכות לתוכה, ונעשתה מצומצמת על ידה, כדי שיגיע בזה תיקון אל הזו"ן שהם בניה, כי מכשירה בזה לקבל הזווג ולגלות כל המוחין דז"א. וע"כ נקרא תיקון זה רחום, כי היא נושאת העון בשביל הרחמים על הזו"ן.
תיקון ג' שהוא אורחא דתחות ב' נוקבי חוטמא דאתפני משערות, נקרא במיכה בשם "ועובר על פשע" כי ע"י רוחא דחיי דנשיב מב' נוקבי חוטמא, יוצאים הדינים מבחינת שערות השפה ומקבלים שוב הארת ג"ר, בבחינת רוחא דחיי, כי חיה היא חכמה כנודע, ואע"פ שטהרת הדינים אלו נעשה רק בבחינת שערות דבינה, הנקראים עון, מ"מ מגיע הטהרה גם לשערות דמלכות שבאו ממצר הזקן ונתערבו שם, שהם נקראים פשע, והוא, מטעם היותה מעורבת שם ואין לה הכר בפני עצמה. ולכן נקרא תיקון הזה בשם ועובר על פשע, כי עובר ומטהר גם הפשע שאינו ראוי לטהרה מבחינת עצמו, להיותו מלכות דצמצום א' שעליה היה עיקר הצמצום. ובתורה נקרא בשם "וחנון" שפירושו עושה חסד חנם, ואע"פ שאינו הגון ואינו כדאי, שהכוונה ג"כ על בחינת הפשע המעורבת שם שאינה הגון ואינה כדאי להשגת רוחא דחיי, מ"מ נעשה עמה החסד שתקבל אותו אגב עירובה בשערות הבינה, כנ"ל.
תיקון ד' שהוא בירור השערות דמלכות, שנתערבו בהשערות דשפה עלאה וירידתם משם לתחת השפה תתאה, הנקרא שבולת הזקן, נקרא במיכה בשם "לשארית נחלתו" כי הוברר שארית משערות דשפה עלאה,
וניכר שאינם מבחינת בינה לגמרי כמו השערות דשפה עלאה, שיוכלו לקבל מהזווג שבהם, וע"כ הוכרחו לרדת למקום המלכות שהוא השפה תתאה שבלחי התחתון, ונעשה עליהם הזווג במקומם בבחי' ו"ק בחוסר ג"ר. ואע"פ שעתה נתמעטו מג"ר ע"י תיקון זה, מ"מ הוא הכנה טובה לתיקון ה' כמ"ש להלן. ובתורה נקרא "ארך אפים" שהוא כולל ג"כ את תיקון הה' כמ"ש לפנינו.
תיקון ה' שהוא המשכת הרוחא דחיי מארחא דשפה עלאה, לשבולת הזקן שבשפה תתאה, נקרא במיכה בשם "לא החזיק לעד אפו" שפירושו כי אע"פ שנגלה בחינת אף ודינים ע"י בירור השערות דמלכות מתוך שפה עלאה וירידתם לשפה תתאה, כי חזרו לבחינת חסרי ג"ר, מ"מ לא החזיק שם האף הזה, אלא שחזר והמשיך בחינת ג"ר ורוחא דחיי גם לשפה תתאה. ובתורה נקרא תיקון הזה ביחד עם תיקון ד' הנ"ל, בשם "ארך אפים" שפירושו: מאריך אפו וגבה דיליה. כלומר, שאע"פ שבתיקון ד' האריך אפו, כי חזר ונגלה האף בשערות דמלכות, מ"מ גבה דיליה, כי אח"כ המשיך הרוחא דחיי גם לשפה תתאה וחזר בהם הג"ר כמקודם. ואדרבא כי עתה נתתקנו ביותר, כי בתיקון ג', הגם שעבר על הפשע, ובטהרו גם השערות דמלכות, אמנם זה היה משום שלא ניכרו שמה, כנ"ל, אבל עתה אחר שירדו למקומם, ועכ"ז הגיע להם הרוחא דחיי, הרי תיקונם קבוע, כי נעשה התיקון בבחינתם עצמם.
תיקון ו' שהוא התרחבות הזקן בזויות דלחי התחתון, נקרא במיכה בשם "כי חפץ חסד הוא" שהוא המשכת חיי דנשמתא בתיקון זה מג"ר דבינה כי ג"ר דבינה ה"ס כי חפץ חסד הוא, שפירושו שחפצה ומשתוקקת אחר חסד ולא אחר חכמה, כנודע. ובתורה נקרא בשם "ורב חסד" כי רב הוא לשון גדלות, ומורה על בחינת חסדי הבינה שהם בחינת גדלות וג"ר. שהם נקראים ו"ק דגדלות. כנודע.
א' תצ חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א
תיקון ז' שהוא ב' תפוחין קדישין דאתפני משערות, בסוד באור פני מלך חיים, נקרא במיכה בשם "ישוב ירחמנו" ונקרא כן, להורות שאין הארת הפנים הזה לתחתונים נוהג תדיר, אלא רק בשעה שהתחתונים הם כדאים לקבל אור הגדול הזה, כמ"ש בזוהר, הה"ד ישוב ירחמנו. ישוב, מכלל דזמנין טמירין וזמנין מתגלין ע"ש. ובתורה נקרא התיקון הזה בשם "ואמת" כי בהתגלות אור הגדול הזה דב' תפוחין קדישין למטה מתגלה אז אמיתיות השגחתו יתברך לתחתונים.
תיקון ח' שהוא התרחבות הזקן בכל השטח העליון דדיקנא, והתארכותו עד החזה, נקרא במיכה בשם "יכבוש עונותינו" שפירושו שכובש ומחזיק לאלו השערות דבינה, שהעביות שבהם נקראים עונות כנ"ל, כדי להרחיב על ידיהם מדת החסדים לתחתונים בבחינת מעיין דלא פסיק, כי ע"כ נקרא ג"כ תיקון הזה בשם "מזל עליון" כי הולך ונוזל השפע שבהם לתחתונים, ובתורה נקרא בשם "ונוצר חסד" שיש לו ג"כ אותו הפירוש, כי הוא נוצר החסד שיושפע תמיד לתחתונים. ע"י תיקון זה הנ"ל.
תיקון ט' שהם השערות הקטנים היוצאים ומתערבים בין השערות הארוכים דשטח עליון דדיקנא, נקרא במיכה בשם "מצולות ים" כי השערות החדשים שיצאו מבחינת כתר הכלול במו"ס, שהם בחינת מלכות שעדיין לא קבלו שום מיתוק במדת הרחמים, יצאו עתה ונתערבו ונצללו בשערות דבינה שבשטח עליון דדיקנא, ונתמתקו בהם, וע"כ נקראו מצולות ים, כי המה נצללו בבינה, שנקראת ים. ובתורה נקרא התיקון הזה בשם "לאלפים" כי ע"י גילוי המיתוק הזה דמצולות ים הנ"ל נעשה בשערות אלו הסגולה שיתגלה על ידיהם האלף עלמין דחתימין בעזקא. ולכן נקרא לאלפים.
תיקון י' ותיקון י"א, שהם יציאת השערות מבחינת עירובם בשטח העליון דדיקנא, וביאתם למקומם שהוא בגרון תחות דיקנא, נקרא במיכה בשם "תתן אמת ליעקב" "חסד לאברהם" כי ע"י עירובם בבינה נמצאים נכללים בהם ב' בחינות, שהם בחינת בינה ובחינת מלכות. ובחינת הבינה שבהם, שהיא המקבלת הזווג, נקרא חסד לאברהם, שעליה מתגלים החסדים, ובחינת המלכות שבהם, העומדת לבחי' חימום להעלאת מ"ן, נקרא תתן אמת ליעקב, כי ע"י כך מתגלים המוחין הגדולים מאמיתיות השגחתו יתברך. ובתורה נקרא התיקון הי', שהוא בחינת בינה שבהם, בשם "נושא עון" כי העביות דבינה נקרא בשם עון, כנ"ל ותיקון הי"א, שהיא בחינת מלכות שבשערות, נקרא בשם "ופשע" כי בחינת עביות דמלכות נקראת פשע, כמ"ש לעיל.
תיקון י"ב שהוא הפה דאתפני משערות, נקרא במיכה בשם "אשר נשבעת לאבותינו" כמו שפרשו בזוהר, דבהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא. כי תיקון הזה נמשך מבחינת רוחא דכיא דגלגלתא הנמשך לפומא, וע"כ אתפני משערות, ומכאן מקבלים ג"כ או"א דאצילות, וע"כ נקרא אשר נשבעת לאבותינו. ובתורה נקרא תיקון זה בשם "וחטאה" כי תיקון, זה מספיק לגמרי בשביל או"א, אבל לא לבחינת ז"א שהוא אינו יכול לקבל ממנו כל שלמותו, משום שהוא צריך להארת חכמה, כנודע. וכיון שהתורה מדברת בז"א, כמ"ש לעיל, ע"כ נקרא וחטאה, כלומר שהפשע נמתק לחטאה, אבל לא לגמרי.
תיקון י"ג, שהוא שטח התחתון דדיקנא, נקרא במיכה בשם "מימי קדם" כי תיקון הזה הוא כללות המקובץ מכל הדיקנא, כי הוא מקבל מכל י"ב תיקונים הקודמים ומשפיע אותם לתחתונים שע"כ נקרא בשם מזל תחתון כנ"ל, לכן נקרא בשם ימי קדם, כי שורש הדיקנא הוא בחינת מלכות
חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א א' תצא
דצמצום א'. ובדומה לעתיק וא"ק, שספירותיהם נקראים ימי קדם מאותו הטעם, שעל בחי' המלכות שלהם אין עוד זווג מא"א ולמטה, ואינה נמצאת בכל אבי"ע, שמשום זה נקראות הספירות שלמעלה מא"א בשם ימי קדם, וכן הוא הדיקנא. ובתורה נקרא תיקון זה בשם "ונקה" פי ע"י כללות התיקונים המקובלים בו והשפעתם לתחתונים, נעשה מלכות דצמצום א' נקיה מכל בחינת צמצום ודין. ע"ד שאמרו בזוהר א"ס לא נחית יחודיה עליה עד דיהבינן ליה בת זוגיה.
קנו) עי' לעיל תשובה קנה.
קנז) שאלה. איך מתבארים י"ג הספירות פנימים ומקיפים דדיקנא בהשואה לי"ג תיקוני השערות דדיקנא לפי מקומם וסדר יציאתם.
קנז) תשובה: יש כאן שלשה סדרים מיוחדים, שאין להשוותם זה אל זה. סדר א' הוא י"ג הספירות דמקיפי דיקנא, שבו מלכות למעלה מכולם, ובינה למטה, וזהו מבחי' חכמה דמו"ס. ומבחינת כתר דמו"ס יסוד למעלה וחסד למטה. וזהו תכף עם יציאתם בבחינת מותרי מוחא מראש דא"א מטרם שקבלו שום אור, או מה שנשאר מן הספירות שלא נתקנו בי"ג הפנימים שהם נשארים ג"כ בלי אור ועומדים בבחינת מקיפים. שמשום זה כל היותר עב הוא יותר למטה, ונמצא מלכות הזכה מכולם שהיא למעלה מכולם וכו' כנ"ל תשובה פ"ג ע"ש. ואחר זה התחילו הזווגים שהם התיקונים להתתקן לאט לאט על סדר המדרגה: בעיבור, וקטנות, וו"ק דגדלות, וג"ר דגדלות, על הסדר שנתבאר לעיל תשובה קנ"א עש"ה. עד שנגמרו כל הי"ג תיקוני דיקנא על שלימותם. וכיון שנגמרו על שלימותם נעשה הסדר של י"ג הספירות פנימים, אשר בינה דחכמה דמו"ס עומדת עתה מלמעלה מכולם, להיותה קומה
הגבוה מכולם, והיא עומדת בתיקון הא' בשם אל. ואחריה חסד בתיקון הב' וכו' ומלכות דחכמה דמו"ס בתיקון הח' בשם ונוצר חסד, ששם נכלל ג"כ חסד דכתר דמו"ס, וגבורה דכתר בתיקון ט' וכו', ויסוד דכתר למטה מכולם, דהיינו כסדרם שכל קומה היותר גבוה, הוא למעלה יותר.
וב' הסדרים הנ"ל נוהגים כן בכל הפרצופים, שמתחלה כשהכלים בלי אורות, דהיינו מטרם שקבלו שום זווג על העביות שבמסך שלהם, נמצא העביות שהיא חסרון אצלם, וע"כ כל היותר עב הוא בחסרון יותר והוא יותר למטה. אמנם בעת שהאורות כבר התלבשו בהם, שזהו ע"י זווגו דאור העליון על העביות שבמסך שלהם, נמצא כל היותר עב קומתו יותר גבוה והוא עליון יותר, כנ"ל בתשובה פ"ג. ואלו הם ב' הסדרים הנ"ל של המקיפים ושל הפנימים. אמנם נודע, שאין הפרצוף נגדל בבת אחת בכל המדרגות שלו, אלא לאט לאט על סדר המדרגה: שמתחלה בא הנפש בכלי דכתר, וכשבא הרוח יורדת הנפש אל כלי דחכמה, והרוח מתלבש בכלי דכתר. וכשבא הנשמה, יורדת הנפש אל כלי דבינה והרוח מתלבש בכלי דחכמה והנשמה מתלבשת בכלי דכתר. וכו' עד"ז, כנודע, וזה סדר הג' הנ"ל של יציאת הי"ג תיקוני דיקנא. כי גם כאן מתחלה נתגלה הנפש בתיקון הא' בעת ביאתו לתיקון הב' בעיבור א', דהיינו ו"ס דנפש, וכשנגלה תיקון ג', שאז יצאו ג"ר דנפש, נתלבשו ג"ר דנפש בתיקון הא', וו"ק דנפש ירדו לתיקון הב'. ואחר כך בתיקון הד' כשנגלה ו"ק דרוח, ירדו ו"ק דנפש לתיקון הג', וג"ר דנפש לתיקון הב' וו"ק דרוח נתלבש בתיקון הא'. ואח"כ בתיקון ה' שנגלה ג"ר דרוח, ירדו ו"ק דנפש לתיקון הד', וג"ר דנפש לתיקון הג', וו"ק דרוח לתיקון הב', וג"ר דרוח עלה ונתלבש בתיקון הא'. ואחר זה בעת שנגלה תיקון הו' שהוא ו"ק דגדלות, ירדו ו"ק דנפש לתיקון הה', וג"ר דנפש ירדו לתיקון
א' תצב חלק י"ג לוח התשובות לענינים רישא ודיקנא דא"א
הד', וו"ק דרוח לתיקון ה', וג"ר דרוח ירדו מתיקון הא' אל תיקון הב', והו"ק דגדלות נתלבשו בתיקון הא'. ואח"כ בתיקון הז', שיצאו ג"ר דגדלות, ירדו הו"ק דנפש, לתיקון הו', וג"ר דנפש לתיקון ה', וו"ק דרוח לתיקון ד', וג"ר דרוח לתיקון ג', וו"ק דגדלות לתיקון ב' וג"ר דגדלות בתיקון הא'. ואח"ז יצא בחינת הכללות בתיקון הח', שהוא בחינת הגובה של המוחין, ואז ירדו הו"ק דנפש לתיקון הז' וג"ר דנפש לתיקון הו' וו"ק דרוח לתיקון ה'. וג"ר דרוח לתיקון ד', וו"ק דגדלות לתיקון ג', וג"ר דגדלות לתיקון ב', וכללות הדיקנא, שהוא גובה המוחין נתלבש בתיקון הא'. ונגמרו עתה כניסת כל האורות בכלים שלהם כהלכתם, כסדר הי"ג פנימים, שהוא בינה למעלה בתיקון הא', ומלכות למטה בתיקון ח'.
כי בחינת הכללות שנתלבש בתיקון הא' נבחן לבחינת בינה. ובחינת ג"ר דגדלות, שהוא חכמה שנתלבש בתיקון ב' נבחן
לספירת חסד, וו"ק דגדלות, שנתלבש בתיקון ג' נבחן לבחינת גבורה, וג"ר דרוח, שנתלבש בתיקון ד' נבחן לת"ת, וו"ק דרוח, שנתלבש בתיקון ה' נבחן לנצח, וג"ר דנפש, שנתלבש בתיקון ו' נבחן להוד, וו"ק דנפש שנתלבש בתיקון ז', נבחן לבחי' יסוד, ותיקון הח' נבחן למלכות, שהיא מקבלת מכולם.
ואל תתמה איך ג"ר דחכמה נבחן לספירת חסד, וו"ק דחכמה לבחינת גבורה, וג"ר דרוח לבחינת ת"ת וכו', כי כבר נתבאר זה היטב לעיל בדברי הרב במטי ולא מטי, ובאו"פ שם בדף שכ"ט ד"ה עתה תבין. ע"ש בכל סדר אצילות הו"ק. ותראה שם, כי החסד הוא ג"ר דהארת חכמה וגבורה הוא ו"ק דהארת חכמה. ות"ת הוא ג"ר דרוח, ע"ש ואין כאן המקום להאריך עוד. ועד"ז מתבארים ג"כ ה' הספירות דכתר בג' הסדרים הנ"ל. והבן היטב.
חכמת הקבלה: סוד צמצום ב'
קבלה למתחילים- טעימה מהשיעור💫 מתוך הקורס פרי חכם מאמרים: מומלץ לראות את סידרת השיעורים כדי להבין את השיעור והמהלכים בלימוד: 🔹לשיעור המלא: https://youtu.be/HM5Y0oI5B-0 🔹לתוכן המלא ולכל הקורס: http://hasulam.co.il
נהנתם? נשמח ללייק כקרדיט על התוכן ושיתוף.
הירשמו לקבלת עדכונים ושיעורים נבחרים: https://goo.gl/gZKcpW
עשו מנוי לזוהר הקדוש לחיזוק הפנימיות בעולם: https://goo.gl/Ki4gQE
התקינו את אפליקציית הסולם: http://www.hasulam.co.il/apps
