קבלה – כלפי מי מכוונים בתפילה?

[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]ש: למה צריך לכוון כשמתפללים לקב"ה, לישות מחוצה לי או למשהו בתוכי?

ת: התשובה היא שהקב"ה הוא מחוצה לי. בתוכי יש נשמה, שהיא צד הבורא שבי. כאשר אני מתפלל לבורא ית', אני מתפלל לבחי' שנמצאת מחוצה לי. כי אם היא בתוכי, אזי אני רק רוצה להגדיל את עצמי. אולם לכאורה א"א לתפוס דבר מחוצה לי, אך אל הבורא ית' יש לפנות באמונה. ואיני משיג אותו, לכן באמת אנו פונים למשהו שהוא קצת ערטילאי. אומר בעה"ס שהאדם צריך להתפלל לאינסוף. הקב"ה נק' ז"א דאצילות. כתוב שכל מאציל הוא בחי' א"ס, כי הראש הוא המאציל לגוף. א"כ, למה צריך להתפלל – האם לבחי' הראש שבו? לתפיסה שלו שמעבר לגוף? התשובה היא שתמיד יכוון לדבר הגדול ביותר שהוא אינסוף, דהיינו שהכלי לא עושה סוף להארה, וההארה מבטאת את הבורא עבורנו בעולם. לכן איננו מכירים אותו, אולם אנו כן יכולים להתפלל לעצמותו דרך ההתבטאות שלו בעולם, שהיא צד המאציל.

ישנה בחי' שכנגדו, שהיא בחי' של תפי' אמונית. היא אומרת שמה שקיים בכלל, קיים גם בכל אחד מהפרטים. לכן, צד המאציל של כ"א שהוא בחי' נשמתו הפרטית, הוא המקום אליו מכוון, כי הוא שיכול להתקשר לאותו כלל עליון שנק' הא"ס. לכן יוצא שיש כאן נקו' שמחד מאד יפה אך מאידך מסוכנת מאד. אדם אומר, "אני מתפלל להכרה העליונה שבי", אך זה יכול להביא לגאווה שיחשוב האדם שהאלוקים נמצא בתוכו. אולם מאידך, עי"ז מבינים שיש קשר בין מה שקיים בי כהכרה גבוהה, שהוא הנשמה, לבין מה שקיים באינסוף מצד בחי' שכנגדו. וא"כ, יש בי צד שיכול להתקשר ע"י בחי' שכנגדו, ללא כל אמצעי ביניים, לאותו מקום גבוה שהוא הא"ס. ואם לא כן, בדרך של סיבה ומסובב ישנן הרבה השתלשלויות מא"ס עד אלי. אלא יש לאדם "קיצור דרר", והוא בחי' שכנגדו. לכן, מה שאתה שואל האם להתפלל לצד המאציל שבי, או לבורא הכללי שמחוצה לי – התשובה היא שמצד בחי' שכנגדו זה אותו הדבר. אולם כדי שאתה לא תתבלבל ותחשוב שאתה הוא הבורא, עליך גם לזכור שיש את הצד של סיבה ומסובב.

א"כ, כל התורה בנויה על ב' צורות מחשבה – מחשבה אמונית ומחשבה מדעית. המחשבה האמונית מראה לנו את הבחי' שכנגדו, דהיינו שיש קשר בין צד המאציל שבי למאציל העליון, ולומדים עפ"י כללים לבחי' הפרטיות שבי. מאידך ישנה המחשבה המדעית, שהיא בחי' מחשבה גופנית בה אני עדיין לא משיג אצלי בלב את הדבר (השגה היא בחי' גוף), אלא רק רואה קשר כאשר אני חושב מצד בחי' שכנגדו. אולם כדי להשיג זאת ממש, עלי לעלות מדרגות מצד סיבה ומסובב. לכן, ההתקשרות היא בקשר רחוק מאד ומעין השראתי, אך לא מדעי וסיבתי. אולם על השראה זו אני נסמך בתפילה ואורות אלו מפעמים בי, אך זאת כדי שאעשה את העבודה שמצד סיבה ומסובב.

לכן, יש את בחי' ו' הימים, בהם יש סדר של תנועה מצד סיבה ומסובב שצריך בו לקנות את המדרגות. אולם מאידך צריך להסתכל מצד נקו' ההשקפה הגבוהה, מצד הכלל שהוא בבחי' בחי' שכנגדו, וזוהי השבת. לכן תמיד מסתכלים מב' צדדים – מבחי' התפילה אפשר להתפלל מצד בחי' שכנגדו, ולכן מתפללים לא"ס מצד בחי' המאציל שבי. אולם אח"כ צריך לצאת לעבודה ולא לחשוב שאני גדול, אלא עבודה סיזיפית ואיטית יום יום, ובה לדעת בדיוק מהו מקומי.

[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]


קבלה – הגדרה לרוחניות וכיצד להסביר אותה?

[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]ש: מהי ההגדרה של רוחניות באופן כללי, וכיצד ניתן להסבירה לעיוור שאינו ראה מאורות מימיו ואינו יודע את הגבול בין הרוחני לגשמי ובנקל ייפול?
ת: ישנן ב' הגדרות שנותן לנו בעה"ס לעניין "רוחניות". הא', שרוחניות נק' מעבר לתפיסה של זמן ומקום. ההגדרה הב' היא, שמשפיע נק' רוחני (ט"ר), ומקבל נק' גשמי (מל'). כאשר אנו רוצים לדבר מרוחניות, עלינו תמיד לדבר מהצורות ולא מהחומרים. כאשר מדברים על רוחניות לכן, עלינו לדבר על הצורה שמחוץ לך. גשמיות היא הצורה הבלועה בתוכך. לכן, כפי הזמן והמקום המצומצמים, כפי שאתה תופס עצמך דרך חושיך הגשמיים – זה מה שמייצג את החומר שנק' גשמי. ואילו הצורה שמחוצה לך היא המייצרת אהבה וחיבור, והיא צד הבורא בעולם ובחי' הרוחניות.
עתה, לשאלתך כיצד להסביר זאת לאדם שלא השיג רוחניות – האם אנו רוצים להסביר כדי לגרום לו להבין, או כדי לתת לו תשובה המתאימה למקומו? לילד קטן צריך לדבר אחרת, לאדם מבוגר בדרך אחרת, לאדם שנמצא בדכדוך יש לדבר אחרת מאדם שנמצא בהרגשה הירואית וכו'. הדבר הראשון שעלינו להסביר הוא שהתוצרים הרוחניים הם טובים, נכונים ונעלים. למשל, ארצה להראות לו שכאדם רוחני טוב לי יותר ואני מאושר יותר. אולם צריך להדגיש כאן ביותר, שאין אנו באים להראות לו את הטוב לפי אמות המידה שלו, אלא לפי אמות המידה שלנו. למשל, למרות שהוא חושב שלנסוע לחו"ל לחופשה זה דבר טוב, אנו נראה לו שבעינינו זה דבר רע ואין אנו מעונינים כלל לעשות כן.
הדבר השני הוא, שאם יש נקודות משותפות בינינו, כמו למשל חיפוש דרך, פסיכולוגיה נפשית וכו' – עלינו לנסות להראות לו שאצלנו נקודות אלו הן עמוקות יותר, ואולי זה יגרום לו לעשות צעד כלפי הרוחניות.
אולם אי אפשר לגרום לאדם להתעורר לרוחניות, גם אם אומרים לו את הדבר הכי נפלא. אלא אם במקרה לחצת על הנקודה הנכונה ברגע המתאים, יכול שהוא יתקרב, אולם אין לנו דרך להבטיח זאת, כי זה תלוי בו.

[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]


הרב אדם סיני – הקשר בין שוויון בנטל ופנימיות התורה

[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]ש: איך אנו כאדם דתי אמור להתייחס למציאות שישנו פילוג בעם בין דתיים לחילוניים ומנהיגים שרוצים לחסר חלק מעולם התורה? מחד הבורא לא התבלבל ודאי, מאידך אי אפשר להסתיר מציאות זו.
ת: העולם נע בגלים, וצריך לראות את הירידה לצורך עליה. כאשר יש פילוג בעם ורואים רצונות שונים, אזי זה תמיד באה דרך קליפה. אך הירידה אינה באה לצורך עצמה, אלא היא מראה פרטים. למשל, אם אומרים שצריך שיוויון בנטל, או אומרים שצריך להתגייס לצבא החילוני שלעיתים מתנהג בכפייה חילונית נפשעת ומכריח חייל דתי לשמוע קול אשה – למעשה אומרים לנו שיש כאן דברים שצריך לשים לב אליהם. זה נכון אמנם שאומרים זאת אולי דרך קליפה, אולם למעשה אומרים, "האם אתה מכבד את פנימיות התורה או לא"? כאשר אותם חילוניים מזלזלים בדת, צריכים אנו לשאול האם אנו מכבדים את פנימיות התורה כפי שאנו מבקשים מהם לכבד את הדת?
בעניין הנטל, אנו עצמנו יודעים שישנם הרבה כאלו שנמצאים בכולל ולא לומדים כלל, ומאידך ישנם גם אלו שכן לומדים וודאי לימוד תורה הוא שמחזיק את עם ישראל, אולם תכונת הטפילות היא הגרועה ביותר שאפשר. לא יתכן שהיהדות לא תציג את העזרה והצד שלנו למדינה שאנו רוצים לחיות בה. לא יכול להיות שהחוק הראשון של תע"ס שאומר שאסור להיות טפיל, לא מתקיים על ידנו. לכן, ודאי שיש את אלו שפועלים מכנגד בחילוניות נפשעת, אולם מאידך מצידנו הדתיים, עלינו להראות שאנו נותנים את תרומתנו למדינה ולהראות שיוויון בנטל. עלינו מקפידים, משום שמדקדקים עם הצדיקים, והם רק שליחים של הקב"ה, ואנו צריכים לראות מה הוא רוצה מאיתנו בזה. לכן, מה שהם אומרים שיוויון בנטל, זה לא מעניין מה הם רוצים בזה, אלא צריך לנסות מתוך זה להבין מה הקב"ה רוצה ממני בזה? לכן, אם באופן כללי איני יכול לדעת במה הדבר תלוי, אתלה זאת באופן כללי בלימוד תורה. אולם כאן שאנו כן יכולים לדעת בבירור מהי הנקודה, ולכן עלינו לשאול עצמנו, האם באנו לתרום את חלקנו למדינה, או שמא התבדלנו בתוך קבוצות שלנו מבלי לתרום כלל? אולם ברגע שהדתיים ילמדו יותר ויגישו את הנקודה הפנימית לעולם, יחד עם תו"מ, אזי נראה שגם מצד החילונים, יסכימו לתרום יותר לתורה. כאשר מגישים לעולם רק לימוד של "שור נגח פרה", הם אינם מבינים מזה דבר, אלא אנו צריכים להביא את הפנימיות ולהגדילה. ואם לא נעשה כך, אזי ירמסו יותר את הדתיים. וזוהי הנקו' שצריכות בעיקר המפלגות הדתיות לראות שבגלל שהם לא מגדילים מספיק את תורת הפנימיות, בגלל זה מדירים אותם. לכן, אם לא תהיה הנקו' הפנימית שמתעקשת על פנימיות התורה שהיא בחי' מרדכי, אי אפשר לנצח את בחי' המן הזה.
[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]


ערבות – כיצד אפשר לקיים את כל תרי"ג מצוות?

[one_fifth][/one_fifth]
[three_fifth]ש: איך מקיימים תרי"ג מצוות אם אנחנו לא כהנים ואין ביהמ"ק. וגם אם מקיימים זאת בפנימיות, הרי גם שבת ותפילין אפשר לקיים בפנימיות?
ת: כל ישראל ערבים זל"ז. כאשר הגלגלים נוסעים לירושלים, גם הכסאות שבאוטו מגיעים לירושלים. אם אתה חבר לכהן, וכל ישראל ערבים, אזי התנועה שלו, אם היית חבר איתו ומחובר איתו, תוכל לזכות שתהיה גם שלך. לכן, כאשר אנו מקבלים את הערבות ההדדית, אנו מקבלים אותה הן מבחי' השלילה והכוח של העבירה, והן מבחי' החיוב והכוח של המצווה. אם אני כלול איתו, וחברי הכהן עשה עבירה, גם אני נפגם מזה, וכן להיפך אם עשה מצווה. וזאת כאמור בתנאי שאני כלול איתו. הפגישה איתו היא בחי' הכאה שהיא זווג בין ב' הצדדים.
לכן, כאשר אומרים שכל ישראל ערבים, משמע שכולם יגיעו יחד. אם מאוחדים, כמו באותה הרכבת, כולם יגיעו יחד – הן הקטר והן הקרונות האחרונים הזניחים ביותר.
ש: ומה עם מצוות ביהמ"ק שאין אף אחד עתה מקיימן כלל?
ת: בע"ה יבנה ביהמ"ק בב"א, אולם גם כל עוד שאין ביהמ"ק, אפשר לומר את בחי' הקורבנות בתפילה, והתפילה עצמה, שהן כנגד עבודת ביהמ"ק. אולם כמו כן גם נסמכים על כוח האבות והמסורת, ולכן נסמכים על מה שקיימו אבותינו את מצוות הקרבנות ועבודת ביהמ"ק.

[/three_fifth]
[one_fifth_last][/one_fifth_last]

 

Leave a Reply