השיעור עוסק בשאלה מהו גיל העולם לפי הקבלה, ומציג גישה שונה מהמדע לגבי מושג הזמן והיקום. לפי הקבלה, הזמן הגשמי הוא רק שכבה נמוכה ומוגבלת של המציאות, והזמן האמיתי הוא הרוחני, שאינו מדיד ואינו קיים כזמן במובן הגשמי. המדע מעריך את גיל היקום בכ-13.8 מיליארד שנים, אך זהו רק גיל היקום הנראה, המבוסס על האור שהגיע אלינו. הקבלה טוענת שאין ליקום גיל במובן הקונקרטי, כי הזמן הוא תופעה יחסית לתודעה הגשמית של האדם, וכאשר אין תודעה זו – אין זמן. הזמן הרוחני, לעומת זאת, הוא אינסופי, מהיר ומכיל פרטים רבים יותר, ומייצג את הממד האמיתי של המציאות. היקום הגשמי הוא ביטוי מצומצם של היקום הרוחני, והוא נתון לחוקי הצמצום והשבירה. הקבלה אינה מתיימרת להסביר את הגשמיות אלא את הרוחניות, ומטרתה להעלות את האדם למודעות רוחנית מעבר לזמן ולמקום הגשמיים. הזמן התחיל עם הצמצום והמעבר לתודעה שבה הנברא הופך שותף לפעולת הבורא; לפני כן לא היה זמן כלל. היקום האמיתי, לפי הקבלה, הוא אינסופי, ו"האינסוף" הינו מונח המתייחס להתגלות הבורא ולא לבורא עצמו.
### נקודות מרכזיות
– ⏳ הזמן הגשמי הוא רק שכבה נמוכה של המציאות, והקבלה עוסקת בזמן הרוחני העמוק והאמיתי.
– 🌌 גיל היקום המדעי של כ-13.8 מיליארד שנים מתייחס רק ליקום הנראה, לא ליקום כולו.
– 🧠 הזמן הוא תופעה תלויה בתודעת האדם הגשמית – בלי תודעה לא ניתן לדבר על זמן.
– 🔄 היקום הרוחני אינסופי, והזמן הרוחני מהיר ומכיל פרטים רבים יותר מהזמן הגשמי.
– 🔥 היקום הגשמי הוא ביטוי מצומצם של היקום הרוחני, נתון לחוקי הצמצום והשבירה.
– 🌟 הקבלה מתמקדת בהבנת הרוחניות ולא בגשמיות, ומטרתה היא להעלות את האדם למודעות רוחנית.
– 🕊️ הזמן התחיל רק עם הצמצום והתודעה שבה הנברא הופך לשותף לפעולת הבורא, לפני כן לא היה זמן בכלל.
### תובנות מרכזיות
– ⏳ **הזמן כתופעה יחסית לתודעה:** הקבלה מציגה את הזמן כמשהו שנוצר מתוך התודעה הגשמית של האדם. כלומר, הזמן אינו קיים כשלעצמו אלא הוא "כלי" תודעתי שמאפשר לנו לחוות את המציאות הגשמית. זה משנה את ההבנה המדעית הרווחת של הזמן כמדד אובייקטיבי ומוחלט. מבחינה קבלית, ללא תודעה גשמית – אין זמן, מכיוון שאין מי שיחווה אותו. זה מעורר מחשבה על טבע המציאות והקשר בין תודעה למרחב-זמן.
– 🌌 **היקום הנראה לעומת היקום האמיתי:** המדע מודד את גיל היקום לפי האור שהגיע אלינו, אך הקבלה מצביעה על כך שיש יקומים ו"ממדים" רוחניים עמוקים ובלתי נראים, שהזמן בהם שונה לחלוטין. היקום הגשמי הוא רק חלק קטן מהמציאות. זאת תזכורת לכך שהמדע, עם כל הכלים וההישגים שלו, עדיין מתמודד עם גבולות תפיסתיים ואינו יכול להסביר את הכול.
– 🔄 **היקום הגשמי כשלב מצומצם:** הקבלה מדברת על היקום הגשמי כ"צמצום" של היקום הרוחני, שבו הכלים נשברים והזמן הגשמי מתחיל. זהו שלב שבו היקום הופך להיות מוגבל, נתון לשינוי, לחילוף ולמגבלות, בניגוד למצב האינסופי והרוחני שמעליו. זה מחדד את ההבנה שהמציאות הגשמית היא לא המציאות האולטימטיבית אלא שלב ביניים בתהליך רוחני מתמשך.
– 🧠 **הזמן הרוחני מהיר ומכיל פרטים רבים יותר:** בזמן הרוחני, התנועה היא לא כמו הזמן הגשמי, אלא מהירה מאוד ומכילה רבדים רבים של מידע ופרטים. זה מוסיף עומק לתפיסה הקבלית של הזמן כמשהו דינמי, רב-ממדי ומשמעותי הרבה מעבר לזמן שאנחנו חווים ביומיום.
– 🌟 **מטרת הקבלה היא מעבר לזמן ולמקום הגשמיים:** הקבלה אינה מיועדת להסביר את העולם הגשמי כפי שהוא אלא להעלות את האדם למודעות רוחנית גבוהה יותר, שבה הוא יכול להתעלות מעל הזמן והמקום הגשמיים ולהתחבר לזמן הרוחני האמיתי. זהו מסר של תקווה ושאיפה רוחנית, לפיה התודעה האנושית יכולה להתפתח ולהשתנות.
– 🔥 **הזמן התחיל עם הצמצום והתודעה של הנברא:** לפני הצמצום לא היה זמן, לא רוחני ולא גשמי. הזמן נוצר כאשר הנברא התחיל להיות שותף לפעולת הבורא ולהשתנות, כלומר כאשר התודעה התחילה לפעול ולהיות מודעת. זה מראה את הקשר ההדוק בין בריאה, תודעה וזמן במחשבת הקבלה.
– 🕊️ **אינסוף אינו מושג עבור הבורא אלא להתגלותו:** הקבלה מציינת שהמונח "אינסוף" מתייחס להתגלות הגבוהה ביותר של הבורא כלפינו, ולא לבורא עצמו שהוא מעבר לכל הגדרות. זה משנה את ההבנה הרווחת על האלוהות ומדגיש את הממד האינסופי של החוויה ולא של הקיום עצמו.
### סיכום מורחב
הוידאו מדגים את הפער בין ההבנה המדעית לבין ההבנה הקבלית של גיל היקום והזמן. המדע מבוסס על מדידות אובייקטיביות של אור ותנועה, ומתייחס לזמן כמדד מוחלט, אך הקבלה מראה שהזמן הוא תופעה תודעתית שמוגבלת לתודעה הגשמית בלבד. כך, גיל היקום המדעי הוא רק אשליה של התודעה הגשמית שלנו, והיקום עצמו הוא אינסופי מבחינה רוחנית.
הזמן הרוחני, לפי הקבלה, הוא מהיר יותר, מכיל יותר פרטים ומאפשר חיבור עמוק יותר למציאות האלוקית. זהו זמן שאינו קשור למרחב ולחומר, אלא לתנועה רוחנית ולחיבור בין הבורא לנברא. היקום הגשמי, לעומת זאת, הוא תוצאה של הצמצום והשבירה, והוא מוגבל בזמן ובמרחב.
הקבלה מציגה את הזמן כאמצעי לתיקון ולמידה בתוך הממד הגשמי, ומטרתה לאפשר לאדם לעלות מעל הזמן הגשמי ולהתחבר לזמן הרוחני, שזה הזמן האמיתי והנעלה. הזמן התחיל רק כאשר הנברא התחיל להיות שותף לפעולת הבורא, כלומר כאשר נוצרה תודעה מודעת.
לבסוף, הקבלה מדגישה כי "אינסוף" הוא מונח שמתייחס להתגלות הבורא כלפי הנבראים, ולא לבורא עצמו, המהווה את המושג האולטימטיבי שמעבר לכל תודעה וזמן. זוהי נקודת המבט העמוקה והמרחיבה של הקבלה על המציאות, הזמן והיקום, שמזמינה כל אדם להעמיק ולגלות את הממד הרוחני שמעבר למה שנראה ומתואר במדע.
