#חכמת #הקבלה – קורס מבוא לחכמת הקבלה
* 00:10 – מבוא לחכמת הקבלה שיעור א'
* 01:08:00 – מבוא לחכמת הקבלה שיעור ב'
* 02:20:00 – מבוא לחכמת הקבלה שיעור ג'
* 03:32:00 – מבוא לחכמת הקבלה שיעור ד'

חכמת הקבלה היא חכמה של התגלות הבורא לבריותיו – נקראת חכמת הקבלה ולא חכמת ההשפעה על שם תכליתה, שצריך לקבל בעל מנת להשפיע. חכמת הקבלה היא החכמה היחידה בעולם, שמתעסקת מעבר לזמן ומקום העדר חילוף ותמורה. כל החכמת האחרות עוסקות בזמן ומקום, או ברמת הנפש הבהמית בתחתית עולם העשיה, שזה גם מדרגות נחמדות ביחס לבהמתיות הרגילה, אבל הכל במסגרת האשליה הגשמית והנפש הבהמית החיה, אבל חכמת הקבלה היא היחידה בעולם שעוסקת לחלוטין מעבר לגשמיות, ואף מעבר לגשמיות (החומר) שברוחניות. על כן נקראת תורה דיצירה, תורת הצורות.

תורת הקבלה ומהותה

מה היא חכמת הקבלה? חכמת הקבלה בכללה, היא עניין של התגלות אלקיית, מסודר בדרכיו בכל בחינותיו, ממה שנתגלה בעולמות, וממה שעתיד להתגלות, ובכל האופנים שאך אפשר לפעמים להגלות בעולמות, עד סוף כל הדורות.

תכלית הבריאה

מתוך שאין לך פועל בלי תכלית של מה, אם כן ודאי שהיה לו להשי"ת, תכלית בבריאה שלפנינו. ומתוך שהחשוב ביותר בכל המציאות רב הגוונית הזו, היא ההרגש המוקנה למין בעלי חיים, שכל פרט שבו, מרגיש את מציאותו עצמו – ומתוך שהחשוב שבהרגשות, הוא – הרגש השכלי, המוקנה רק לאדם, שעל ידו הוא מרגיש גם כל מה שבזולתו, ממכאוביו ונחמותיו. אם כן ודאי שאם נמצא לבורא תכלית בבריאה הזאת, הנה נושא תכלית זו הוא האדם. ועליו נאמר: "כל פעל ה' למענהו".

ועדיין יש להבין: לשם איזה צורך ערך השי"ת את כל הכבודה הזאת? אלא הוא כדי להעלותו למדרגה יותר נכבדה וחשובה, שירגיש את אלקיו, כמו הרגשה האנושית שכבר מוקנית לו. וכמו שיודע ומרגיש את רצונותיו של חברו, כן ישכיל בדרכי השי"ת וכו', כמו שכתוב אצל משה רבינו ע"ה: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו". וכל אדם יכול להיות כמשה רע"ה כנודע. ובלי ספק כלל וכלל, לכל מי שמסתכל על ההתפתחות שבבריאה שלפנינו, יבין ויתברר לו העונג הגדול של הפועל, אשר פעולתו, הולכת ומתפתחת, עד שנקנה לו ההרגשה הנפלאה הזו, שיוכל לדבר ולהתעסק עם אלקיו, כאשר ידבר איש אל רעהו.

מעילא לתתא

נודע, שסוף מעשה במחשבה תחילה, כי האדם בטרם שמתחיל לחשוב איך בונים בית, הרי הוא מעלה במחשבתו ענין הדירה שבבית, שהיא התכלית. ואחר כך מעיין בתכנית הבנין, שתהיה מוצלחת אל התכלית הזו. כן העניין שלנו, לאחר שנתברר לנו, ביאור התכלית, הנה יחד עם זה, מבואר לנו, אשר כל סדרי הבריאה, בכל פנותיה ומבואיה ומוצאיה ערוכה ומסודרת בכל מראש, רק על פי התכלית הזו שיתפתח מתוכה המין האנושי, שיעלה במעלותיו, עד שיהיה מוכשר להרגשת אלקיות כמו הרגשת רעהו.

הנה המעלות האלו המה כמו שלבים של סולם, ערוכים ומסודרים דרגא בתר דרגא, עד שנשלם, ומשיג את תכליתו. ותדע שהכמות והאיכות של אלו המדרגות, נערכות בשתי מציאויות, שהם: א' מציאות החומרים הגשמיים. ב' מציאות השכליים הרוחנים. ובשפת הקבלה מכונים: מעילא לתתא, ומתתא לעילא. דהיינו: מציאות החומריים הגשמיים, הוא סדר של התגלות אורו ית' מעילא לתתא. ממקור הראשון שנחצב שיעור וכמות של אור, ממהותו ית', עד ביאתו בצמצומים, צמצום אחר צמצום, עד שנתהוה ממנו עולם גשמי, ובריות גשמיות בשפל תחתיתו.

מתתא לעילא

אחר כך מתחיל סדר של מתתא לעילא. שהם כל המדרגות של הסולם, שעליו מתפתח המין האנושי, מטפס ועולה, עד שמגיע לתכלית הבריאה, כמבואר לעיל. ושתי מציאויות הללו, המה מבוארים לכל מקריהם ופרטיהם בחכמת הקבלה.

עניין חיוב הלימוד בקבלה

יכול המערער לומר, אם כן, כל החכמה הזו, הוא עסק לאותם שכבר זכו לאיזו בחינה של התגלות אלוקיית. ואיזה חיוב וצורך יכול להיות למרבית העם, בידיעת החכמה הנשגבה הזו?

אמנם יש דעה כללית המקובלת אצל ההמון. אשר עיקר החפץ של התורה והדת, הוא עניין הכשר המעשה בלבד, שכל הנרצה תלוי על קיום המצוות המעשיות, בלי שום דבר נוסף הנלוה עליו, או שצריך לצאת ממנו. אם כן היה הדבר, ודאי צדקו דברי האומר שדי לנו בלימוד הנגלה לבד, בדברים הנוגעים למעשה.

אבל לא כן הדבר, שכבר אמרו חז"ל: "וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא נתנו המצוות, אלא לצרף בהם את הבריות". הרי לפניך שיש עוד תכלית, אחר קיום המעשיות, שהמעשה הוא רק הכנה בעלמא לתכלית הזאת. ואם כן מובן מאליו, אשר אם המעשים, אינם מסודרים לתכלית הנרצה, הרי זה כאילו לא קיים כלום. וכן אמרו בזהר "מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". אם כן צריך עוד שיתלוה הכוונה אל המעשה.

ועוד מובן שהכוונה צריכה להיות כוונה אמיתית, הראויה למעשה. על דרך שאמרו חז"ל על הפסוק "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם לשמי, שאל יאמר אדם אי אפשי בבשר חזיר, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". הרי שאם נמנע מהחזיר משום השקוץ שבו, או הזק גופני, אין הכוונה הזאת מועילה לו כלום, שיהיה נחשב לעושה מצוה, אלא אם יכוון בכוונה הרצויה והמיוחדת, שהתורה אסרה. וכן בכל מצוה ומצוה, ורק אז גופו הולך ומזדכך, מחמת קיום המצוות, שהוא התכלית המבוקש.

אם כן לא די לנו לימוד הנהגת אופני המעשה, כי אנחנו צריכים ללמוד אותם הדברים המביאים לידי הכוונה הרצויה, לקיים כל דבר מתוך אמונתו בתורה, ובנותן התורה, אשר יש דין ויש דיין. ומי פתי לא יבין שאמונה בתורה, ובשכר ועונש. שהם סגולה לדבר הגדול הזה מצריכים לימוד רב בספרים המתאימים. באופן שעוד טרם המעשה, צריכים ללימודים המצרפין את הגוף שיסתגל לאמונה בה' ותורתו והשגחתו. ועל זה אמרו חז"ל: "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", ולא אמרו בראתי לו מצוות תבלין, כי "ערביך ערבא צריך", כי היצר הרע, החפץ בהפקרות ובפריקת עול, לא יניחהו לקיים המצוות.

תורה תבלין

רק התורה היא תבלין המיוחד לביטול ולהכנעת היצר הרע, והיינו שאמרו חז"ל "המאור שבה היה מחזירן למוטב".

רוב דברי התורה הם לעיון

בזה מיושב למה לנו האריכות בתורה, באותם החלקים שאינם נוגעים למעשה, אלא רק לעיון, דהיינו הקדמת מעשה בראשית והם כל ספר בראשית, שמות, ורוב חלק דברים. ואין צריך לומר אגדות ומדרשים. אלא להיותם העצם שהמאור צרור בהם. יזדכך גופו, ויוכנע יצר הרע, ויבא לאמונה בתורה, ובשכר ועונש, שזוהי הדרגה הראשונה לקיום העבודה כמבואר.

נר מצוה ותורה אור

וז"ש "נר מצוה ותורה אור", כי בדומה למי שיש לו נרות, ואין לו אור להדליקם, נמצא יושב בחושך, כן מי שיש בידו מצוות ואין בו תורה, הרי הוא יושב בחושך, כי התורה אור, שבה מדליקין ומאירין את החושך שבגוף כאמור.

אין כל הפרשיות שבתורה שוים בשיעור המאור

הנה על פי הסגולה האמורה בתורה, דהיינו, בהתחשב בשיעור המאור שבה, לפי זה ודאי שיש לחלק את התורה לדרגות, דהיינו, על פי שיעור המאור שהאדם מסוגל לקבל מהלימוד בה. וברור שבהיות האדם חושב ומעיין בדברי תורה האמורים בהתגלות ה' לאבותינו, וכדומה לזה, הרי הם מביאים למעיין יותר מאור, מהיותו מעיין בענינים מעשיים. הגם שלעניין המעשה הם יותר חשובים. אבל לעניין המאור, ודאי שהתגלות ה' לאבותינו חשוב יותר. וזה יודו כל ישרי לב, אשר ניסו לבקש ולקבל מאור מהתורה.

חיוב ודרך התפשטות החכמה

מתוך שחכמת הקבלה כולה, מדברת בסוד התגלות ה', מובן מאליו, שאין לך חכמה חשובה ומוצלחת לסגולתה, כמותה. ואל זה כוונו בעלי הקבלה, לסדרה שתהיה ראויה להתעסק בה. וכן ישבו ועסקו בה, עד זמן הגניזה (ומסבה ידועה הוסכם לגנזה), מכל מקום היה זה רק לזמן ידוע ולא ח"ו לתמיד, כמ"ש בזוהר: "עתידה חכמתא דא לאתגליא בסוף יומיא, ואפילו לטליא דבי רב [עתידה חכמה זו להתגלות בסוף הימים, ואפילו לתינוקות של בית רבן]" עש"ה.

היוצא מדברינו, שעניין החכמה האמורה, אינה מוגבלת כלל בלשון של חכמת הקבלה, כי עיקרה הוא אור רוחני, היוצא ומתגלה מעצמותו ית' בסוד הכתוב, "התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו", דהיינו, על שני הדרכים הנ"ל: מעילא לתתא, ומתתא לעילא.

והדברים והדרגות האלו, באים ומתפשטים על פי לשון מותאם להם, שהם באמת כל הויות הבריות ומנהגיהם שבעולם הזה, שהמה ענפיהם. כי "אין לך עשב ועשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו גדל", והיינו שהעולמות יוצאים ונחתמים זה מזה, כחותם ונחתם, וכל שבזה, נוהג בזה. עד לעולם הגשמי, שהוא ענף אחרון שלהם, אבל כולל את העולם העליון ממנו כנחתם מחותם.

בזה נקל לדעת, שאפשר לדבר מעולמות העליונים, רק על פי ענפיהם הגשמיים התחתונים הנמשכים מהם, או מהנהגות, שהם לשון התנ"ך. או על פי חכמות חיצוניות. או על פי הבריות, והוא לשון המקובלים. או על פי שמות מוסכמות, וזה היה נוהג בקבלת הגאונים מזמן גניזת הזהר.

הנה נתבאר שדבר התגלות ה' אינו עניין של גילוי בפעם אחד, אלא עניין ההולך ומתגלה בהמשך זמן המספיק לגילוי כל המדרגות העצומות המתגלים מעילא לתתא, ומתתא לעילא. ועל כולם בסופם מתראה עליהם ה'. בדומה לאדם הבקי בכל המדינות, ובריות העולם, שאינו יכול לומר שנגלה לו העולם כולו, בטרם שגומר הסתכלותו באחרון שבבריות ובמדינות. ועד שלא הגיע לזה, הרי עדיין לא השיג את כל העולם. כן השגת השי"ת, הוא, בדרכים מוכנות מראש, שהמבקש מוכרח להשיג כל הדרכים האלו, בעליונים ותחתונים יחד. ומובן אשר העולמות העליונים הם העיקריים שבדבר זה, אלא שבאים בהשגה יחדיו, מפני שאין הבדל ביניהם בצורות, אלא רק בחומר, שחומר העולם היותר גבוה, הוא חומר יותר זך. אבל הצורות נחתמים זה מזה, ומה שנמצא בעולם עליון, נמצא בהכרח בכל העולמות שמתחתיו, היות שהתחתון נחתם ממנו. ותדע שאלו המציאויות והנהגותיהם, שהמבקש את ה' משיג, המה הנקראים מדרגות. להיותם מסודרים בהשגה, זה על זה, כמו שלבי הסולם.

ביטויים רוחניים

הרוחני אין לו דמיון ועל כן אין לו אותיות להגות בהם. ואפילו אם נאמר עליו בכללות, שהוא אור פשוט, היורד ונמשך למבקש, עד שמלבישו ומשיגו, בכל השיעור, המספיק לגילויו ית' – הרי זה גם כן, לשון מושאל: היות שכל המכונה בעולם הרוחני בשם אור אינו דומה לאור השמש או לאור הנר, ומה שאנו מכנים בעולם הרוחני בשם אור, הוא מושאל משכל האנושי, שטבעו, שבשעה שמופיע באדם בהתרת הספיקות, הוא מגלה כעין שפע של אור ותענוג, בכל קומת הגוף. ועל כן אנו אומרים לפעמים, אור השכל הגם שאינו אמת. כי האור שמאיר באותם חלקים מחומר הגוף, שאינו ראוי לקבל עיונים נפתרים הרי הוא ודאי דבר פחות משכל. ועל כן גם אותם אברים תחתונים ופחותים, יכולים לקבלו ולהשיגו.

עם כל זה, למען נוכל לכנות השכל באיזה שם, אנו מכנים אותו משום זה בשם אור השכל – וממש על דרך זה, אנו מכנים את פרטי המציאות שבעולמות העליונים, בשם אורות להיותם מביאים למשיגים אותם, שפע של אור ותענוג, לכל קומת הגוף, מראש ועד סוף. ומטעם זה, אנו זכאים לכנות למשיג בשם התלבשות, שהלביש לאור ההוא.

ואין להקשות, אם כן היה יותר נכון לכנותן בשמות הנוהגים בדרכי השכל, שהם: עיון, השגה וכדומה. או להתבטא בביטויים המבליטים את תופעות השכל העיוני? והעניין הוא שאין לו דמיון כלל, לדרכי תופעות השכל, משום שהשכל הוא ענף פרטי מיוחד, הנמצא בין כל הפרטים שבמציאות, ועל כן יש לו דרכים מיוחדות, לדרכי הופעתו. מה שאין כן, ענינים שבמדרגות, להיותם כלל שלם הכולל כל הפרטים הנמצאים בעולם, יש לכל פרט ופרט, דרכים שונות זו מזו. ועל פי רוב תפיסת ענינים שבמדרגות דומות לתפיסת גופי בעלי חיים. כלומר, בשעה שמשיג איזו מהות, הריהו משיג את כולו מראשו עד סופו.

ואם נשפוט, על פי חוקי השכל העיוני, יש לנו לומר, שהשיג את כל מה שיש להשיג, באותו המהות, ואפילו יהגה בו אלף שנים, לא יעדיף עליו כחוט השערה. ועם כל זה בתחילה הריהו דומה ממש ל… כלומר, שרואה הכל, ואינו מבין כלום ממה שהוא רואה. אבל על ידי שיהוי זמן מחוייב להשיג עוד ענינים נוספים, הדומה לעיבור יניקה מוחין, ולעיבור ב', ואז מתחיל להרגיש ולהשתמש בהשגותיו, בכל מה שברצונו, ובאמת לא הוסיף כלום על השגותיו, ממה שהשיג בתחילתו, אלא בבחינת גמר ביכור, שאז היה טרם בישולו, ועל כן לא היה יכול להבינו. ועתה נגמר בישולו.

והנך רואה ההפרש הגדול שיש לו מדרכי תופעות שכליות, ומשום זה לא יספיקו לנו, הגדרים שאנו רגילים להשתמש בהם, בעניין דרכי תופעות שכליות, ואנו מוכרחים לשמש, רק בדרכים הנהוגים בחומרים הגשמיים, כי לאלה על כל פנים דומים לגמרי בצורותיהם, אף על פי שרחוקים בחומר בתכלית המרחק.

ארבע לשונות משמשות לחכמת האמת

ארבע לשונות משמשות לחכמת האמת, ואלו הן: א': לשון התנ"ך ושמותיו וכנוייו. ב': לשון הלכה, – ושפה זו קרובה מאד ללשון התנ"ך. ג': לשון האגדות, – והיא רחוקה מהתנ"ך לגמרי משום שאינה מתחשבת כלל עם המציאות, ולשפה זו מתיחסים שמות וכנויים מוזרים, וגם אינה מתיחסת למובנים בדרך שורש וענפו. ד': היא שפת הספירות והפרצופים. – בכלל היתה נטיה גדולה, לבעלי החכמה, להסתירה מגסי החומר, משום שלדעתם החכמה והמוסר עולים בקנה אחד. ועל כן, החכמים הראשונים הסתירו החכמה בכתב רק בבחינת קווין ונקודות, גג ורגל, שמזה נולד והצטייר האלפא ביתא, בצורת כ"ב אותיות שלפנינו.

שפת התנ"ך

לשון התנ"ך: הוא הלשון העיקרי והשורשי, המותאם מאד לתפקידו, משום שיש לו על פי רוב, יחס של שורש וענף, והוא הלשון הנח ביותר להבין בו. ולשון זה הוא העתיק ביותר, והוא סוד לשון הקודש שיחסו אותה לאדם הראשון.

לשפה זו שתי מעלות וחסרון אחד. המעלה הראשונה שבה: היא היותה נוחה להבנה, ואפילו למתחילים בהשגות, מובן להם מיד כל הנחוץ להם. המעלה השניה: שהענינים מתבארים על ידה, בהרחבה ובעומק, יותר מכל הלשונות. החסרון שבה: אשר אי אפשר להשתמש עמה בדברים פרטיים או בעניין קשרים של קודם ונמשך, משום שלכל דבר צריכים לבאר ענינה בכל ההקף, כי איננה מוכחת מתוכה באיזה פרט היא מדברת, אם לא בהצגת העניין בשלימותו. לפיכך, כדי להבליט את הפרט היותר קטן, צריכים להציג עליה, פרשה שלמה בגללה, ומשום זה אינה ראויה לפרטים קטנים, או לקשרים של קודם ונמשך. – ולשון התפלות והברכות לקחו גם מלשון התנ"ך.

שפת ההלכה

לשון הלכה: אינה של מציאות, רק מקיום המציאות. הנה לשון זה נלקח כולו מלשון התנ"ך על פי שרשי ההלכה המובאים שם. ויש לה מעלה אחת על התנ"ך, בהיותה מרחיבה מאד, כל עניין ועניין, ומראה מתוך זה את השרשים העליונים ביתר דיוק.

לעומת זה יש לה חסרון גדול על לשון התנ"ך, בהיותה קשה מאד להבנה, והיא הקשה שבלשונות, לא ישיגה כי אם חכם שלם, שנקרא: "עייל ונפיק בלא בר", ומובן מאליו, שגם החסרון הראשון יש בה, כי נלקחה מהתנ"ך.

שפת האגדה

לשון אגדה: היא קלה להבנה, מתוך המליצות המתאימות מאד למובן הנרצה, ואם להבינה בשטחיות, היא עוד יותר נוחה להבנה מלשון התנ"ך. אלם להבינה בשלמות, היא שפה קשה מאד, משום שאינה נשמרת כלל לדבר על סדרי ענף ושורש, אלא רק על פי מליצת הלשון, בחידוד נפלא, אמנם היא עשירה מאד בפתרון מובנים זרים וקשים, במה שנוגע למהות המדרגה במצבה, על פי ערך עצמה, אשר אי אפשר, לבארם בשפת התנ"ך והלכה.

שפת המקובלים

לשון המקובלים: היא שפה ממש במלוא מובן המלה, דייקנית מאד, הן בעניין שורש וענף, והן בעניין קודם ונמשך, ולה המעלה המיוחדת, שאפשר לדבר בשפה זו בפרטים ופרטי פרטים, בלי הגבלה. גם אפשר על ידה לגשת ישר לעניין הפרט שרוצים, בלי הצורך לקשרה עם הקודם לה, או המאוחר לה.

אמנם על כל אותן המעלות הנשגבות שאתה רואה בה, הנה יש בה, גרעון גדול מאד, להיותה קשה להשגה, וכמעט שנמנע להשיגה, זולת מפי חכם מקובל, ומפי חכם המבין מדעתו. כלומר, שאפילו המבין מדעתו את כל המשך המדרגות האמורים: מתתא לעילא, ומעילא לתתא, עם כל זה, לא יבין בלשון זה כלום, עד שיקבל אותה, מפי חכם, שכבר קיבל את השפה מרבו פנים אל פנים.

שפת הקבלה כלולה בכולן

דע שהשמות והכינויים והגימטריאות, המה שייכים לגמרי לחכמת הקבלה, והסבה שהם נמצאים גם בשאר השפות, הוא, שגם כל השפות כלולות בחכמת הקבלה. משום שכל אלה הם סברות פרטיות מיוחדות, אשר שאר השפות מוכרחות להסתייע בהם.

ואין להעלות על הדעת, שארבע שפות אלו, המשמשות להסברת חכמת התגלות אלקיית, התפתחו בזה אחר זה, בסדרי הזמן, אלא האמת שארבעתם התגלו בפי חכמי האמת ביחד. ובאמתו, וכל אחת כלולה מכולם, שיש לשון הקבלה גם בתנ"ך כגון: עמידת הצור, ושלש עשרה מדות הרחמים, שבתורה ומיכה, ובבחינת מה, מורגשת בכל פסוק ופסוק, וכן המרכבות, שבישעיהו ויחזקאל, ועל כולם שיר השירים, שכולו לשון הקבלה ממש. ועל דרך זה בהלכה ואגדה, ואין צריך לומר, עניין השמות הקדושים שאינם נמחקים, באים בכל השפות יחד במובן אחד.

סדר התפתחות השפות

לכל דבר יש התפתחות הדרגתית. והלשון הנוח ביותר להשתמש אתו, הוא, שהתפתחותו נשלמה לפני היתר בזמן. לפיכך תחילת הביכור, היה בשפה התנכי"ת, להיותה הנוחה בלשונות, והשימוש אתה היה נפוץ מאד. אחריה באה שפת ההלכות, מסבת היותה כולה טבועה, בשפה התנכי"ת, ונוסף לזה, משום שהיו צריכים להשתמש אתה, להורות את העם הלכה למעשה. השלישית, היא שפת האגדות, הגם שגם בה נמצא במקומות לא מעטים מהתנ"ך, אבל זה רק, בדרך שפה עוזרת, מפני שהחדוד שבה, ממהרת תפיסת הענין אבל אי אפשר להשתמש בה, כבשפה יסודית, להיותה, חסרה הדיקנות של שורש וענפו כנ"ל, ועל כן השימוש בה לא היה נפוץ, ומכיון שכן, לא התפתחה. ואף-על-פי, שההגדה היתה בשימוש רב, בזמן התנאים והאמוראים, היה זה רק על ידי הסמיכה על שפת התנ"ך לפתיחה כרגיל בדברי חז"ל: פתח ר' וכו', (ועוד סיומים), ובאמת כל הרחבה זו שבשימוש השפה הזאת, בזמן חז"ל, התחילה מעת גניזת שפת הקבלה כנ"ל, זאת אומרת, גם בימי רבי יוחנן בן זכאי, וזמן סמוך קודם לו, דהיינו, שבעים שנה קודם חורבן בית המקדש מטעם הנ"ל, וד"ל.

האחרון להתפתחות היא שפת הקבלה, והוא, מטעם קושי ההבנה שבה כנ"ל. אשר בנוסף להשגה, צריכים גם קבלה בפירוש מלותיה ועל כן אפילו המבינים בה, לא יכלו להשתמש אתה, כי על פי רוב, הם היו יחידים בדור, ולא היה להם עם מי לעסוק. ושפה זו כינו חז"ל, מעשי מרכבה, בהיותה, שפה מיוחדת, שאפשר לדבר אתה, בפרטות הרכבות המדרגות זו בזו, ולא כלל בזולתה בשום פנים.

שפת הקבלה דומה לכל שפה מדוברת ועדיפותה, במשמעות הגלומה במלה אחת!

במבט שטחי נראית שפת הקבלה כמין תערובת משלשת הלשונות הנ"ל. אולם המבין להשתמש אתה יווכח שהיא שפה מיוחדת לעצמה, מתחילתה עד סופה. ואין הכוונה על תוארי המלים, אלא על הוראותיהם, שבזה כל ההפרש ביניהם, אשר בשלושת הלשונות הקודמים, כמעט ואין כל הוראה למלה אחת, דהיינו, לאפשר למעיין להבין על מה המלה רומזת, ורק בצרוף של כמה מלים, ולפעמים גם פרשיות, אפשר להבין תוכנם והוראתם. היתרון שבשפת הקבלה היא, אשר כל מלה ומלה שבה, מגלה למעיין את תוכנה והוראתה, בתכלית הדייקנות, לא פחות מכל לשונות בני אדם, אשר כל מלה ומלה יש לה גדרה המדוייקת שאי אפשר להחליפה באחר.

שכחת החכמה

מעת גניזת הזהר, לאט לאט נשכחה כל השפה החשובה הזאת, משום שנתמעטו העוסקים בה, ונעשה הפסק של דור אחד, שהחכם המקבל, לא מסר אותה, למקובל מבין. ומני אז נעשה חסרון שלא יוכל להמנות.

ותראה זאת בעליל, שהמקובל ר' משה די ליאון, שהוא היה האחרון שהחזיק בו, ועל ידו נגלה לעולם, הנה נווכח שלא הבין בו אף מלה אחת, כי באותם הספרים שהוא מביא קטעים מספר הזוהר, ניכר שלא הבין כלל את הלשון, כי פירשהו על-פי לשון התנ"ך, ועירבב מאד את ההבנה, הגם שהוא עצמו היה בעל השגה נפלאה מאד, כפי שיעידו לנו חיבוריו. וכן היה במשך דורות, אשר כל בעלי השגה נתנו את כל ימיהם, בהבנת לשון הזהר, ולא מצאו ידיהם ורגליהם, כי העמיסו בו בדוחקים גדולים, את לשון התנ"ך, ומחמת זה היה להם ספר החתום, כמו לר"מ די ליאון עצמו.

קבלת האר"י ז"ל

עד שבא המקובל היחיד, האר"י ז"ל אשר להשגתו לא היה כל גבול וגדר, והוא שפתח לנו את לשון הזהר, ונתן לנו מהלכים בו. ולולא נפטר בקוצר ימים, אין לשער מדת האור אשר היה נשאב בזהר. ובמעט שזכינו בו, הוכן לנו דרך ומבוא, ותקוה נאמנה, אשר בהמשך איזה דורות תפתח לנו הבנתינו, להבין בו לגמרי.

ועם זה תבין, מה שכל גדולי עולם, שבאו אחרי האר"י ז"ל, הניחו את כל הספרים שחיברו בחכמה זו ובפירושי הזהר ואסרו על עצמם בבל יראה כמעט, וכל מיטב חייהם השקיעו בדברי האר"י ז"ל.

ותדע שאין זה מפני שלא האמינו בקדושתם של המקובלים שהיו לפני האר"י ז"ל. ח"ו להרהר כן, כי כל מי שעינים לו בחכמה, יראה שאין קץ להשגתם של אותם גדולי עולם, בחכמת האמת. ורק פתי הנבער מדעת, יכול להרהר עליהם, – אלא שסדר הגיונם בחכמה, היה על פי שלשת הלשונות הקודמים. היות וכל לשון ולשון, הוא אמיתי ומותאם במקומו, אבל אינו מותאם לגמרי, וגם מוטעה מאד, להבין בסדרים אלו, את חכמת הקבלה האצורה בזהר, להיותה לשון אחר מן הקצה אל הקצה ממש, מהסיבה שנשתכחה כנ"ל, ועל כן אין אנו משתמשין בהסברותיהם, הן בהסברות ר"מ די ליאון עצמו, והן בבאים אחריו. כי דבריהם אינם אמיתיים בפירוש הזהר, ואין לנו עד היום הזה רק מפרש אחד, והוא, האר"י ז"ל, ולא יותר.

לאור האמור לעיל מתבאר לנו, שפנימיות חכמת הקבלה, אינה אחרת, מפנימיות התנ"ך, התלמוד, וההגדה. וכל ההפרש ביניהם, הוא רק בדרכי ההגיון בלבד, והדבר דומה, לחכמה שהעתיקוה לארבע שפות. מובן מעצמו, שעצם מהות החכמה לא נשתנתה כלל, עקב שינוי השפה, וכל מה שיש לנו לחשוב הוא רק, איזה העתקה היא הנוחה יותר ומקובלת יותר למסירת החכמה אל המעיין.

כן העניין שלפנינו, אשר חכמת האמת, כלומר, חכמת התגלות האלקיית, בדרכיו אל הנבראים, בדומה לחכמות החיצוניות, צריכה להמסר דור דור, וכל דור מוסיף איזה חוליא על קודמיו, ובזה הולכת החכמה ומתפתחת, ויחד עם זה, נעשית מוכשרת להתפשטות רחבה יותר בין ההמון. ועל כן, כל חכם מוכרח למסור כל מה שירש בחכמה מהדורות הקודמים, וגם הוספתו עצמו שזכה בה. אל תלמידיו, ואל הדורות הבאים אחריו. ומובן מעצמו, שאף-על-פי שההשגה הרוחנית, כפי שהיא מושגת על ידי המשיג – אי אפשר כלל למסור לאחר, ומכל שכן לחרות עלי ספר. כי העצמים הרוחניים לא יבואו באותיות הדמיון בשום אופן שבעולם (ואף-על-פי, שנאמר "וביד הנביאים אדמה" אין זה כפשוטו ח"ו).

סדר מסירת החכמה

אם כן איך יצוייר שאדם המשיג, יוכל למסור את השגותיו, לדורות ולתלמידים, ודע שעל זה אין יותר מאשר דרך אחד, והוא דרך הענף ושורש, והוא בהיות שמהבורא ית' יצאו כל העולמות כולם, וכל מלואם, לפרטי פרטיות, רק כביכול במחשבה אחת יחידה ומיוחדת, אשר המחשבה עצמה לבדה השתלשלה ועשתה, את כל אלו הריבויים מעולמות ובריות והנהגותיהם, כמבואר בעה"ח ובתקוני זהר עש"ה.

לפיכך כולם משתוים ממש זה עם זה, כמו חותם ונחתם, אשר החותם הראשון טבוע על כולם. ומתוך זה, העולמות היותר קרובים למחשבת התכלית, נקראים אצלינו שורשים, והעולמות היותר רחוקים מהתכלית, נקראים אצלינו ענפים. והוא משום שסוף מעשה במחשבה תחילה.

בזה נבין המליצה הרגילה באגדות חז"ל: "וצופה בו מסוף העולם עד סופו". שהיו צריכים לומר מראש העולם עד סופו? אלא שיש שני סופים; סוף על פי הריחוק מהתכלית, דהיינו, הענפים האחרונים שבעולם הזה. ב', סוף הנקרא תכלית הכל, והיינו משום שהתכלית נתגלה, בסוף הדבר.

אבל לפי המבואר אצלינו, ש"סוף מעשה במחשבה תחילה", על כן אנו מוצאים את התכלית בראש העולמות, והוא הנקרא אצלינו, עולם הראשון, או חותם הראשון, אשר כל שאר העולמות, יוצאות ונחתמות ממנו – וזאת הסיבה, שכל הבריאות דומם צומח חי מדבר בכל מקריהם, נמצאים בכל צביונם מיד בעולם הראשון, ומה שאין שם, לא יתכן כלל שיתגלה עוד בעולם, כי אין לך נותן מה שאין בו.

שורש וענף בעולמות

ובזה קל להבין, עניין שורש וענף בעולמות, כי כל הריבויים שבדומם צומח חי מדבר שבעולם הזה, יש לו שכנגדו של כל פרט ופרט בעולם העליון ממנו, בלי שום הפרש כלל וכלל בצורתם, רק בחומר שלהם בלבד, כי החיה או האבן שבעולם הזה הוא חומר גשמי, והחיה והאבן הנמצאים כנגדם בעולם העליון, הוא חומר רוחני, שאינו תופס לא מקום ולא זמן, אמנם האיכות שבהם הוא ממש אחד, וזהו ודאי שצריכים להוסיף כאן, עניין יחס החומר על הצורה, שזה מותנה גם באיכות הצורה כמובן. ועל דרך זה, מרביתם של הדצח"ם שבעולם העליון, תמצאם כמותם ודוגמתם ממש בעולם שבעלי העליון וכו', עד עולם הראשון ששם כבר נמצאים כל הפרטים, בגמר מלאכתם, בסוד הכתוב "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

וזה שכתבו המקובלים, שהעולם נמצא במרכז הכל, שהוא להורות על האמור, אשר הסוף מעשה הוא-עולם הראשון, דהיינו, התכלית והריחוק מהתכלית נקרא, ירידת העולמות ממאצילם, עד לעולם הזה הגשמי, הרחוק מהתכלית יותר מכולם. אבל סופם של הגשמיים כולם להתפתח לאט לאט, ולבוא עד תכליתם שחשב עליהם הבורא ית', דהיינו, עולם הראשון, שבערך עולם הזה, שאנו נמצאים בו, הוא עולם האחרון, דהיינו סוף דבר, וממילא נדמה הדבר שעולם התכלית, הוא עולם האחרון, ואנו בני עולם הזה, באמצע ביניהם.

מהות חכמת האמת

ועם זה מובן, אשר כמו שהתגלות מין החי בעולם הזה וסדרי קיומו, היא חכמה נפלאה, כן התגלות השפע האלקי בעולם, הן מציאות המדרגות, והן דרכי פעולותיה, עושים ביחד חכמה נפלאה, הפלא ופלא, הרבה יותר לאין ערוך על חכמת הפיזיקה. משום שחכמת הפיזיקה, היא רק ידיעה מהסדרים שבמין פרטי, המצוי בעולם פרטי, והיא מיוחדת רק לאותו הנושא שלה בלבד, ואין שום חכמה אחרת נכללת בה.

מה שאין כן בחכמת האמת, עקב היותה ידיעה כללית מכללות הדצח"ם הנמצאים בכל העולמות, ובכל מקריהם וסדריהם, כאשר נכללו במחשבת הבורא ית', דהיינו, בנושאים התכליתיים, אשר משום זה, כל החכמות שבעולם מקטנם עד גדלם, נכללים בה, באופן הפלא ופלא, על היותה משוה כל מיני החכמות השונות זו מזו, ורחוקות זו מזו, כרחוק מזרח ממערב, משוה אותם בסדר השוה לכל, כלומר, עד שסדרי כל חכמה מחוייבים לבוא בדרכים שלה, למשל, חכמת הפיזיקה מסודרת ממש על פי סדר העולמות והספירות, וכן חכמת האסטרונומיה מסודרת על פי אותו הסדר, וכן חכמת המוזיקה וכו' וכו', באופן שבה אנו מוצאים אשר כל החכמות מסתדרות ובאות על פי קשר אחד ויחס אחד, וכולן דומות אליה כיחס הבן אל מולידו, אשר משום זה, מותנים זה מזה, כלומר, שחכמת האמת, מותנה מכל החכמות, וכן כל החכמות מותנים ממנה, ומשום זה אין אנו מוצאים מקובל אמיתי, שלא יהיה לו ידיעה מקפת בכל חכמות העולם כידוע, עקב היותם רוכשים אותם, מתוך חכמת האמת גופה משום שהמה כלולים בה.

סוד היחוד

ועיקר הפלא שבחכמה זו, היא ההתכללות שבה, כלומר, שכל פרטי המציאות הגדולה הולכים על ידה, ומתכללים ומשתלבים ומתיחדים, עד שבאים בדבר אחד – הכל יכול וכללם יחד.

כי מתחילה מוצאים בה אשר כל חכמות תבל שקופים בה, ומסתדרים בה, על פי סדריה ממש. ואחר זה אנו מוצאים, שכל העולמות והסדרים שבחכמת האמת עצמה, שריבויים הוא לאין ערך, הנה מתיחדים תחת עשר מציאויות בלבד, שנקראים עשר ספירות. ואחר כך עשר ספירות אלו מסתדרים ובאים, בארבעה דברים, שהם ארבע אותיות שם בן ד'. ואחר כך כל ארבעה דברים אלו, מסתדרים ובאים ונכללים בקוצו של יוד, הרומז על אין סוף ב"ה, באופן שהמתחיל בחכמה, מחוייב להתחיל בקוצו של יוד, ומשם לעשר ספירות שבעולם הראשון הנקרא עולם אדם קדמון ומשם רואה ומוצא איך כל הפרטים הרבים לאין ערך, הנמצאים בעולם האדם קדמון כולם נמשכים ויוצאים, על סדר החיוב, של קודם ונמשך, באותם החוקים שאנו מוצאים באסטרונומיה ובפיזיקה, כלומר, חוקים קבועים מתחייבים זה מזה בהחלט, חוק ולא יעבור, שמשתלשים זה מזה, מקוצו של יוד עד לכל הריבויים שבעולם האדם קדמון ומשם נחתמים והולכים זה מזה, מארבע העולמות, על דרך חותם ונחתם, עד שאנו באים לכל הריבויים שבעולם הזה, ואחר כך חוזרים חלילה להכלל אחד בחברו, עד שכולם באים לעולם האדם קדמון, ואחר כך לעשר ספירות, ואחר כך לשם בן ד', עד לקוצו של יוד.

ואין לשאול, אם החומר הוא בלתי ידוע, איך אפשר לעסוק בו בדרכי ההגיון? הנה אמנם תמצא כיוצא בהם בכל החכמות, למשל, בעת שעוסקים באנטומיה, באברים נפרדים ופעולתם זה על זה, הרי אין לאברים האלו שום דמיון, אל הנושא הכללי, שהוא האדם השלם החי, אלא שבהמשך הזמן, כשיודעים את החכמה על בוריה, אפשר לעשות יחס כללי של כל הפרטים, אשר הגוף הכללי מותנה מהם. כן הדבר הזה: הנושא הכללי הוא דבר התגלות האלקיית לנבראיו, בסוד התכלית, כמ"ש: "כי מלאה הארץ דעה את ה'".

אמנם המתחיל בה, ודאי שאין לו שום ידיעה, בנושא הכללי הזה המותנה מכללות כולם, ומוכרח משום זה לרכוש לו כל הפרטים, וסדר פעולתם זה על זה, וגורמיהם בדרך קודם ונמשך, עד שגומר כל החכמה. וכשיודע הכל על בוריה, אם בעל נפש מזוכך הוא, בודאי יזכה בסופו של דבר לנושא הכללי.

ואפילו אם לא יזכה, סוף סוף זכיה גדולה היא, לקנות איזה תפיסה מחכמה רבה גדולה זו, שיתרה מעלתה על שאר החכמות, כערך הנושאים שבהם, וכפי שמעריכים היתרון של הבורא ית', על נבראיו, כן החכמה הנשואה עליו ית' חשובה ועולה על החכמה הנשואה על נבראיו.

ולא מטעם הבלתי נתפס, נמנעים העולם להגות בה, כי האסטרונום אין לו שום תפיסא בכוכבים ופלאנטין, אלא במהלכים שהם עושים, בחכמה נפלאה מתוקנת ונערכת מראש, בהשגחה נפלאה. ואם כן גם הידיעות שבחכמת האמת, אינו נעלם יותר מזה, כי המהלכים מתבארים היטב אפילו למתחילים, אלא כל המניעה היתה משום שהמקובלים העלימוה מהעולם בחכמה גדולה.

נתינת רשות

שמח אני שנבראתי בדור כזה, שכבר מותר לפרסם את חכמת האמת. ואם תשאלוני מאין אני יודע שמותר הוא? אשיב לכם, משום שניתן לי רשות לגלות, כלומר, שעד עתה לא נגלו לשום חכם, אותם הדרכים שאפשר לעסוק עמהם בפרהסיא בפני כל עם ועדה, ולהסביר כל מלה ומלה על אופנה, כי גם אנכי נשבעתי לרבי, שלא לגלות, כמו כל התלמידים שקדמוני. אבל שבועה זו, ואיסור זה, אינם חלים זולת על אותם הדרכים הנמסרים בעל פה, מדור דור, עד הנביאים ומעלה, כי הדרכים האלו, אם היו מתגלים להמון העם, היו מביאים הפסד רב, מטעמים הכמוסים לנו.

אמנם אותו הדרך, אשר אני עוסק בספרי הוא דרך המותר, ואדרבה נצטויתי מפי רבי להרחיבו כמה שאפשר לי, ומכונה אצלינו דרך התלבשות הדברים. ועיין במאמרי רשב"י, שלדרך הזה מכנה נתינת רשות. וזהו שהעניק לי ה' במדה שלמה, אשר מקובל אצלינו, שזה אינו תלוי בגאוניות של החכם עצמו, אלא במצב הדור, על דרך שאמרו ז"ל "ראוי היה שמואל הקטן וכו' אלא שאין דורו זכאי לכך", ועל כן אמרתי שכל זכייתי בדרך גילוי החכמה, הוא מסבת הדור שלי.

שמות מופשטים

טעות גדולה היא לחשוב, שלשון הקבלה משמשת בשמות מופשטים, אלא אדרבה היא אינה נוגעת אלא רק בממשיות, אכן יש דברים בעולם שהם ממשיים, אף-על-פי שאין לנו תפיסה בהם, כגון: המגנט, החשמל ודומיהם, עם כל זה, מי פתי אשר יאמר שהשמות הללו המה שמות מופשטים? הרי אנו מכירים היטב את פעולותיהם, ומה איכפת לנו שלא ידוע לנו שם עצמותו, סוף סוף, אנו מכנים אותו, לבחינת נושא ודאי, אל הפעולות המתיחסות אליו, והוא שם ממשי. ואפילו תינוק המתחיל לדבר, יכול לכנותם בשם, אם רק הרגיש את מעשיהם באפס מה, וזה חוקינו, כל מה שלא נשיג לא נגדירהו בשם.

אין עצמות נתפס בגשמיים

ולא עוד, אלא אפילו הדברים המדומים לנו, למושגים בעצמותם, כגון, האבן והעץ, הנה אחר חקירה נאמנה, הרי אנו נשארים, באפס ההשגה בעצמותם, כי לא מושג לנו אלא פעולותיהם המתפעלים בשיתוף עם נגיעת חושינו בהם.

נפש

למשל, כשהקבלה אומרת: ששלשה כוחות הם. א': גוף. ב': נפש בהמי. ג': נפש דקדושה. אין הכוונה על עצמות הנפש, כי עצמות הנפש הוא פלואידום. והוא מה שהפסיכולוגים קוראים "האני" והמטריאליזם "אלקטרי". ולדבר מה בעצמותה, הוא איבוד זמן, בהיותה בלתי מסודרת תחת התפעלות בנגיעת חושינו, כמו כל העצמים הכוללים הגשמיים, אבל מתוך שאנו רואים בעצמות הפלואידים הזה שלש מיני פעולות בעולמות הרוחניים, אנו מבחינים אותם היטב, על פי שמות נפרדים, על פי פעולותיהם הממשיים בעולמות העליונים. ואם כן, אין כאן שמות מופשטים, אלא אדרבה ממשיים במלוא מובן המלה.

יתרון פירושי על פירושים קודמים

אפשר להעזר לפרש ענינים מחכמת הקבלה, על-פי חכמות חיצוניות, היות שחכמת הקבלה היא השורש לכל, וכולם כלולים בה. יש שנעזרו מאנטומיה עד"ה "מבשרי אחזה אלוקי", ויש שנעזרו מחכמת הפילוסופיה, והאחרונים השתמשו ביותר בחכמת הפסיכולוגיה. אבל כל אלה אינם נבחנים לפירוש אמיתי, משום שאינם מפרשים כלום בחכמת הקבלה גופה, אלא רק מראים לנו איך יתר החכמות כלולים בה, ולכן המעיינים לא יכולים להסתייע ממקום אחד למקום אחר.. … … .. אף-על-פי שחכמת עבודת ה' היא החכמה הקרובה יותר, לחכמת הקבלה, מכל החכמות החיצוניות. ואין צריך לומר, שאי אפשר להסתייע כלום מהפירושים על פי חכמת האנטומיה, או על פי פילוסופיה – ועל כן אמרתי, שאני המפרש הראשון – על פי שורש וענף, וקודם ונמשך. ולכן אם יבין אדם מתוך פירושי איזה עניין, הוא יכול להיות בטוח שבכל מקום שימצא אותו העניין בזוהר ובתיקונים, יוכל להסתייע, כמו בפירושים על הנגלה שאפשר להסתייע ממקום אחד לכל המקומות.

וסגנון פירושים על-פי חכמות חיצוניות הוא ביטול זמן, כי אינה אומרת יותר מבחינת עדות מאמיתיות האחד על השני, והנה חכמה חיצונית, אינה צריכה לעדות, כי ההשגחה הכינה חמשה חושים לעדותה, ובקבלה: (על כל פנים) צריכים להבין טענת הבעל דבר, בטרם שמביאים עדים על הטענה.

סגנון פירושים ע"פ חכמות חיצוניות

ובזה מקור טעותו של הרב שם טוב, שפירש את המורה נבוכים על-פי חכמת הקבלה, והוא לא ידע, או עשה עצמו כלא יודע, שאפשר לפרש גם את חכמת הרפואה, או כל חכמה אחרת, על-פי חכמת הקבלה, לא פחות מאשר את חכמת הפילוסופיה. להיות שכל החכמות כלולים בה, ובחותמה נחתמו. אמנם ודאי, שהמורה נבוכים לא התכוון כלל למה שפירש השם טוב ז"ל, והוא לא ראה איך… בספר יצירה פירש הקבלה, על-פי הפילוסופיה. וכבר הוכחתי שסגנון פירושים אלו, אינם אלא ביטול זמן, כי חכמות חיצוניות אינם צריכים עדות, וחכמת הקבלה בטרם התפרשו דבריה, אין טעם להביא לה עדים, על אמיתיות דבריה. בדומה לתובע, שבטרם הספיק לברר טענותיו, מביא עדים לאמת דבריו (פרט לספרים העוסקים בעבדות ה' כי חכמת עבדות ה' צריכה באמת עדים על אמיתותה והצלחתה, ויש להסתייע ממקום חכמת האמת). אמנם כל החיבורים הנמצאים בסגנון זה אינם ח"ו לבטלה, כי לאחר שנבין היטב ביאור החכמה על-פי עצמה, נוכל להסתייע הרבה בעניין ההקש, איך כל החכמות נכללים בה, וגם האופנים איך לבקשם וכו' וכו'.

סוד השגת החכמה

שלוש סדרים יש בחכמת האמת ואלו הם:

א. בחינת המקוריות שבחכמה, והיא אינה צריכה לשום עזר אנושי, כי כולה מתנת אלוקים היא, ובחלקה לא יתערב זר.

ב. ההבנה שבמקורות האלו שהשיג ממרומים, בדומה לאדם שהעולם ומלואו ערוך לפניו, עם כל זה הוא צריך לשקוד הרבה, להבין את העולם הזה, אף-על-פי שרואה הכל בעיניו, יש פתאים ויש חכמים. ההבנה הזאת נקראת חכמת האמת, שאדם הראשון, היה הראשון, למקבלים סדר של ידיעות מספיקות להבין ולהצליח ולנצל עד לקצה, מכל מה שראה והשיג בעיניו. וסדר ידיעות אלו, אינם נמסרים, אלא מפה אל פה. גם נוהג בהם סדר של התפתחות, שכל אחד יכול להוסיף על חברו, או ח"ו לסגת אחורנית (מה שאין כן בבחינה הראשונה, כולם מקבלים באופן שוה, מבלי להוסיף, ומבלי לגרוע, בדומה לאדם, בהבנת המציאות שבעולם הזה, אשר בראיתה הכל שוים, מה שאין כן בהבנתה, יש המתפתחים והולכים דור דור, ויש נסוגים לאחור). וסדר מסירתה, מכונה לפעמים, מסירת שם המפורש, והיא נמסרת בתנאים רבים – אבל רק בעל-פה, ולא בכתב.

ג. הוא סדר שבכתב, והוא עניין חדש לגמרי. כי מלבד שנמצא בו הרחבה יתירה להתפתחות החכמה, אשר כל אחד מוריש בסגולתה כל הרחבת השגותיו, לדורות הבאים אחריו, הנה עוד נמצא בה, סגולה מפוארת, אשר כל העוסקים בה, אף-על-פי שאינם מבינים עדיין מה שכתוב בה, מזדככים על ידה ומאורות העליונים מתקרבים אליו – ולסדר הזה, יש ארבע שפות כמ"ש לעיל, ושפת הקבלה עולה על כולם, כנ"ל עש"ה.

סדר מסירת החכמה

הדרך המוצלחת ביותר למשתוקק ללמוד את החכמה, הוא לחפש חכם מקובל אמיתי, ולציית לו ככל אשר ישים עליו, עד שיזכה להבין את החכמה מדעתו, דהיינו הבחינה הראשונה, ואחר כך יזכה למסירתה בעל-פה, שהיא בחינה השניה. ואחר כך לההבנה שבכתב, שהיא הבחינה השלישית. כי אז יירש כל החכמה ומכשיריה בנקל מרבו, וישאר לו כל זמנו להוסיף הרחבה, ולהתפתחות.

אמנם במציאות קיימת דרך שניה, כאשר מרוב השתוקקותו הגדולה, יפתחו עליו מראות השמים, וישיג בעצמו כל המקוריות, שהיא הבחינה הראשונה, ואחר כך הוא מחוייב אמנם לטרוח ולהתיגע הרבה, עד שמוצא רב חכם שיוכל להכפף, ולשמוע לו ולקבל החכמה בבחינת המסירה פנים אל פנים, שהיא הבחינה השניה, ואחר כך לבחינה השלישית. ומתוך שאינו נסמך לחכם מקובל מתחילתו, באים לו ההשגות ביגיעה גדולה התופסים זמן רב, ונשאר לו זמן מועט להתפתח בה, או יקרה לפעמים, שהשכל יבוא לאחר הזמן, כמ"ש "וימותו ולא בחכמה", והם צ"ט אחוזים, אשר נקראים אצלינו "עיילי ולא נפקי", ודומים לפתאים והבורים שבעולם הזה, שרואים עולם ערוך בעיניהם ואינם מבינים אותו ולא כלום, חוץ מלחמם שבפיהם.

אמנם גם בדרך הראשון לא כולם מצליחים, כי מרביתם, אחר שזכו להשגה, זחה דעתם עליהם, ואינם יכולים להכפף למשמעת רבם כפי הצורך, כי אינם ראויים למסירת החכמה, ובמקרה זה מוכרח החכם להסתיר את גופי החכמה מהם, "וימותו ולא בחכמה", "עיילי ולא נפקי" – וכל זה, כי במסירת החכמה, ישנם תנאים גדולים ועצומים, הנובעים מסיבות הכרחיות, ועל כן מעט מעט המה שמצליחים לישא חן בעיני רבם עד שימצאו אותם ראויים לדבר הזה. ואשרי הזוכה.

שביעי של פסח – תורה אור | בעל התניא – מאמרי אדמור הזקן | קבלה – חכמת הקבלה #קבלה #חכמת #הקבלה #חסידות | 📌 הירשמו לערוץ בקליק והפעילו את הפעמון 🔔 לקבלת עדכונים | שיעורים | ושידורים חיים | הצטרפו לטלגרם לעדכונים נבחרים ותוכן יחודי: http://telkb.net | אתר הבית: https://kabbalah.pw | פייסבוק: https://bit.ly/3JVlHvk
הצטרפו כחברי מועדון לתמוך בהפצת התכנים וקבלת הטבות:
https://bit.ly/3MH1YE2

לכל הערוצים:
https://linktr.ee/kab10

שלום

וברכה ערב שביעי של פסח

מבורך בעזרת השם

שיהיה קריאת ים סוף ראוייה ברוחני בפרט

ברוחני ובשמי לכולנו אמן

ואמן נלמד טיפה כן קצת איף נלמד

טיפה ממאמרי אדמור הזקן על עניני קריאת ים

סוף כדי טיפה

להתקל בשביעי של

פסח אין לנו הרבה זמן אבל מה

שנוכל זה מובא מליקוי תורה פרשת צו

וכולי קריאת ים סוף לעתיד לבו השגת אלוקות

עד לבחינת

ראיה ששת ימים תאכל

מצות וביום השביעי

הצרת להשם אלוקיך לא תעשה

מלאכה הנה

מצינו ששלושה ימים טובים נקראים הצרת חג

השבועות זמן מתן

תורה ושמיני

הצרת שהוא זמן שמחת

תורה ושביעי של

פסח וגדול

מה שנאמר בשביעי של פסח יותר ממה שנאמר

בכולן שנאמר בו להשם אלוקיך ולא לכם כבשאר

ימים טובים שיש בהם חציו להשם וחציו לכם

כי אם כולו להשם זאת

אומרת בשביעי של פסח הוא גדול מבחינה

מסויימת בבחינת הימין שבו

היות וזה

מצב של התבטלות מלאה התמסרות מלאה ביטול

החמץ ביטול הכעס

והאגו ובחגים

האחרים חצי ולחם חצי עולה השם לא הכוונה

בתחתית עולם העשייה או בעולם העשייה

שבעצם האדם עושה מסחר עם הבורא חצי לך חצי

לי אלא הכוונה שחצי תיקון הרצון לקבל חצי

לתיקון מידת היראה וחצי לתיקון מידת האהבה

כי סוכות זה קו שמאל זה חגי תשרי ושבועות

זה כנגד קו

אמצעי אבל בפסח שזה חג של בחינת הימין יש

תיקון מאוד מיוחד שזה אמור להיות התבטלות

מלאה לכן יש איסור על חמץ

במשהו כדי להראות את התיקון הגבו

של ההתמסרות והתבטלות של הרצון כי רק ככה

אפשר לצאת ממצרים לכן כולו להשם ובעניין

הזה הוא גדול מהחגים האחרים ויש בו כוח

מיוחד וזה גם כוח שצריך אותו בשביל קריאת

ים סוף נראה

בהמשך העצרת היא שונה

ב בפסח מ

מסוכות כי בסוכות השמיני יצרת זה מעין ח

בפני עצמו בתוך סוכות סליחה לא בתוך סוכות

בתוך הגה תשרה לכן כבר לא נמצאים בסוכה

אבל הוא

כן מצטרף אליהם אבל הוא מיוחד בפני עצמו

אבל שביעי של פסח הוא כן חלק מפסח אבל אם

זה יש בו משהו מיוחד גם בפני עצמו לכן הוא

כנראה דימה אותו

צרת כי השביעי של פסח מראה דווקא על התותה

דלתת שזה כבר ה בחינה של שמאל יש בזה משהו

מיוחד ונראה פרק א' והוא יום קריאת ים סוף

וגדולה היייתה ביזת

הים כתוב ש וכולי כתוב שגדולה ביזת הים

היא ביזת מצרים אני תכף סביר למה שהוא

עניין העלאת הניצו וכולי וראתה שפחה על

הים וכולי מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי כחם

על זרועותיו

כחם על זרועותיו כמשל התינוק שנו יכול

לראות למרחוק

וגבו אביב לראות הוא מדבר בשפה מאוד מאוד

קצרה גם הפסוקים אפילו הם בקיצור אבל

אנחנו

נסביר אז שביעי של פסח זה יום קריאת ים

סוף יש שיעור מיוחד שהסברנו על קריאת ים

סוף כדאי לראות אותו זה ביוטיוב

נקרא שביעי של פסח קרית ים סוף דברים מאוד

יפים ים סוף מלשון סוף ים זה המלכות

סוף זה הסיום של המדרגה למה גדולה ביזת

הים מ ביזת מצרים מה זה ביזה לא מדובר על

כסף וזהב חיצוניים זה לילדים בכיתה א'

לבזוז את הניצוצות קדושה שנפלו לקליפות

ולקחת אותם לקדושה בחזרה זה כמו פדיון

שבועים זה השורש גם לעניין של השבויים

במציאות שהניצולים בידי הקליפות באמת אפשר

לכוון

ראוי שבירור ניצוצות שאנחנו עושים יהיה גם

כדי להשיב את החטופים כי זה באמת ברמה

קוונטית יכול מאוד

להשפיע עם הכוונה הרצויה

אבל בכל מקרה למה גדולה ביזת הים מבית

מבית מצרים כי במצרים הברו ניצוצות אבל

בבית

הים ברגע שהם ק כבר התחילו לצאת ממצרים

אז הם יכולו להתעסק עם הערת

חוכמה ושמה הביזה האמיתית ברצון לקבל אבל

במצרים הם עוד לא יכלו לעשות את זה לכן

ביזת הים גדולה כי ביזת הים התחילו להתעסק

באורות חוכמה זה גם עניין של קריאת ים סוף

לחצות את הים את הרצון הגדול לשתיים זה

כמו העלאת מלכות

לבינה שזה סוד מאוד גדול בחוכמת הקבלה בכל

המציאות גם כל המציאות בנוייה בסוד צמצום

ב

וכל התיקון

שלנו למה ראת שפחה עעל הים שלא ראה יחזקאל

בן

בזי כי היה שם גילוי אלוקים מאוד גדול מצד

העליון

אמנם באופן כללי אבל היה פה כבר התרות

דלתתא לכן

הביזה יותר גדולה כי פה הם בזזו מצד

התערות דלתתא ולא מצד התערות דיל אלה זה

הבדל גדול ביציאת מצרים היה הרבה התרות דל

ב בהתחלה של יציאת מצרים היה הרבה התרות

דיל אלה כי מצד עצמם לא היה להם את הכוח

לצאת ממצרים לכן כתוב שהם יצאו בחיפזון לא

בצורה מסודרת בצורה מסודרת זה אומר שם

מבררים את כל נצוצות קדושה שבמצרים

ומתקנים אפילו את המצרים עצמם זה יקרה

לעתיד לבוא למדנו את זה בצבי הצדיק אבל זה

היה בחיפזון

כי הם לא יכלו לתקן את המצרים ואם הם לא

יוצאים בחיפזון הם היו נופלים בשער הנן של

הקליפות לכן זה היה בחיפזון אבל לעתיד

לבוא זה יה בצורה

מסודרת אבל ביזת הים הם השלימו עוד הרבה

בירורים של הרותה דילטה ולכן זה מזה יותר

גדולה כי הבירור שהוא בא מצד התחתון זה

הרבה יותר גדול דיברנו גם בסוכות אגב

בהקדמת פרי חכם הקדמת בין המחבר על הרבה

עניינים מיוחדים

של שיט אלפ ישנה ול שבי בסוד חד חרוב

מסביר הרבה את העניין הזה שמה מצד חוכמת

הקב

אומר כמשל התינוק שנה יכול לראות למרחוק

וגבו אביו לראות דהיינו הרותה דלאלה הסיוע

מלמעלה לעשות את התיקון פרק ב' ונכתב עד

יעבור וכולי עד יעבור בית פעמים למה בית

פעמים דינה לעתיד

כתיב והניף ידו על

הנהר בהים רוחו וקאו לשבעה נחלים והדריך

בנעלים וכתיב בתרי ודך השם כי נפת בי ישוב

אפך ותנחמני

וכתיב כמצ אתך מארץ מצרים הראנו נפלאות

דהיינו כמו שעברו בני ישראל בעלותם ממצרים

את מי ים סוף שהוא בחינת סוף ה דכל דרגין

כן לעתיד לבוא יעברו את הנהר להיות בבחינת

עבר הנהר כמו שכתוב בעבר הנהר ישבו

אבותיכם מעולם

זאת

אומרת למה כתוב בת פעמים עד יעבור להראות

את התיקון העתידי שהוא מאוד מאוד משמעותי

העתיד זה נקרא אור מקיף אבל העתיד הוא

מאיר בהווה אחרת הוא לא נחשב בגדר עתיד כי

העתיד זה בעצם עתיד פוטנציאלי שאני מרגיש

אותו כמשהו שיכול לצאת מהכוח אל הפועל

אחרת זה גם לאור מקיף כי זה מסתר

ממני כי זה רחוק מדי כאילו מה מדברים

מתפיסת הנברא מתפיסת התודעה שעושה עבודה

רוחנית ופנימית לכן עתיד זה נקרא שאני

מרגיש את העתיד בהוה אחרת גם לכאורה אן לי

תיד כי אני לא מרגיש אותו

בהווה אז הם הגיעו למדרגה שא להם תאור

פנימי מצד זה שהם חצו את הים ואמרו את

השירה אבל גם ראו את העתיד בזה זה דבר

גדול כי בעתיד יהיה התיקון השלם ים סוף זה

כאילו ה הסוף דכל דרגין לכן גם אחרי שהם

חצו את הים הוא אמר להם לא תראו יותר את

מצרים עכשיו לא מדובר על מהלכים

פיזיים אלא זה מהלכים בתודעה של

האדם שנמצא בעולם הרוחני מה קורה עם מי

שנמצא בתחתית עולם העשייה פה אנחנו

מתאמנים זה נקרא טריג איטין טריג אטין

מתאמנים ונתמנה טוב יגלו לנו את המציאות

הרוחנית אז נתנים לנו קריית סו בדברים

קטנים בחינוך ילדים בזוגי באדם בין אדם

לחברו אבל צריך לעשות את זה מטעם מצוות

השם אחרי שמכשירים את עצמנו בזה טוב לאת

לא גם מתחילים לעבוד על זה ברוחניות ששם

העבודה הרבה יותר קשה ואם אדם מגיע לשביעי

של פסח עולה לסדר והוא לא מרגיש אורות זה

בסדר למה כי בתחתית עולם העשייה הרבה

פעמים זה פועל בצורה לא מודעת

לכן אם האדם מגיע לשבי של פסח ולא מרגיש

את ה קריאת ים סוף צריך לדעת שזה פועל על

המזל שלו על התת מודה גם אם הוא לא מרגיש

והוא צריך לעשות את הפעולות עם הכוונה

לעורר בתוכו את הפנימיות וזה בסדר אם הוא

לא מרגיש לוקחים לפעמים את ההרגשה

לאדם בהתחלה חוזר בתשובה מרגיש אוראות

בשביל של פסח לוקחים את זה אחר כך כדי

שימשיך לתקן ולא יתקע עם מה שיש לו אז

בסדר אם לא מרגישים את הדברים האלה להבין

שזה זמן מסוגל פוטנציאלית שמעוררת הנשמה

להרגיש את הדברים ולפעול ולהשתדל לפעול

בעזרת השם אחרי המעשים נמשכים

הלבבות מה זה אמת תך מארץ מצרים ארנו

נפלאות נפלאות זה גילוי ורות החוכמה שזה

נקרא

פלא אז זה באמת סוף כל דרגין האדם מגיע

למצב שהוא בסוף שלו כבר כי דווקא שהוא בא

לצאת ממצרים באמת מהצרות מהאחיות מהרצון

לקבל הוא מרגיש שהוא בסוף שהוא מפורק

לגמרי שמה צריך לתת הפוש האחרון כמו במכון

כושר צריך להרים את

ה המשקל האחרון

שה חזרה האחרונה

נגיד היא הכי קשה אבל היא גם מה שתגדיל את

השריר זה נקרא גירו מין אומר אבל לעתיד

לבוא הם יעברו את הנהר הוא יסביר בהמשך מה

זה הנהר אני חושב עבר

הנהר שזה מדרגה יותר

גדולה בעבר הנהר ישבו אותכם העולם הנהר זה

בינה כ כי הוא משקה את החוכמה האלוקית

בשביל

הבנים אל יש עליו הגבלות לעתיד לבוא

ההגבלות האלה

יוסרו כי האור חוכמה יוכל להתגלות

במלאו והנה הוא הנהר היוצא

מעדן עדן זה נקרא מדרגת חוכמה וידוע שעדן

הוא בחינת חוכמה וזהו חכם הרואה את

הנולד שלדה זה גם התחדשות זה עניין של

רצון לקבל של חוכמה בבחינת ראייה ונהר

יוצא מעדן הו בחינת בינה ריה זה

חוכמה נהר יוצא מעדן זה אומר בינה שיוצאת

מחכמה הפרטים שמתגלים דרך

הכלל שהוא בחינת שמיעה והבנה בהתבוננות

בגדלותו

יתברך שמיעה לא מדובר על שמיעה גשמית רק

אלא הכוונה על שמיעה

רוחנית שמיעה נפשית אם ככה ניתן משהו

ממוצע לדוגמה אתה יכול לשמוע הרבה שיעורי

תורה אבל אתה לא מתפעל בזה

בפנים כי צריך להפעיל משהו רוחני אתה צריך

איזה נס שהנפש הלב הרוחני יפתח מלשון למד

בתיבות החוכמה ואז תרגיש את הדברים אתה

יכול לשמוע לקרוא קשה לך אתה סובל אפילו

שאתה לומד תורה

בזמנים מסויימים כי התודעה סגורה את צריך

שהקדוש ברוך הוא יאיר לך יפתח לך את

זה בגדלות

הבורא ונה ים סוף נגזר ליוד בית גזרים

למניין שבטי בני ישראל למה כי זה הסדר של

התיקון 12 פרצופים בעולם האצילות 12 שבטים

12 מזלות 12 חודשים וכולי כדכתיב לגוזר ים

סוף לגזרים כיל עולם

חסדו בכד שכל שבט ושבט במסילת יכוון כל

אחד לפום שיעור הדילה כל אחד לפי שיעור

התיקון שהוא צריך

לעשות דהיינו יש 12 תכונות באדם שהוא

שמייצגות תפילה מסוימת שלו תיקון מידה

מסוימת

שבו זה כנגד הספירות כנגד

הפרצופים ולעתיד כתיב ויקו לז החלים כנגד

בחינת ז רועים ג' אבות וד

אמאות לעתיד שזה מצמצם

לז לשבעה זה

כנגד דומה לבחינת הגוף שזה שבע שזה כנגד

הימים ששבעה רואים ג' אב ד' אמאות שזה

תיקון כמו של אורות חוכמה כי ה-12 מראה את

האלכסונים זה צמצום ב זה ממעט דווקא אומנם

זה מיוט שמאפשר לגלות ולתקן אבל לעתיד

לבוא זאת אומרת שזה בבחינת אהבה זה כבר

כאילו ספירה אחרת כנגד שבע אבל

ביראה זה ספירה של 12 כי זה זמן

תיקון בזמן תיקון עובדים באלכסונים בזאת

אומרת שילוב של השמאל והימין אבל כשהקו

האמצעי תגלה במלאו אז כמו חוזרים לספירה

של שבע

ונה אתה בזמן דעכשיו לא נתגלה בחינת עבר

הנער

הנעל דהיינו עבר הנער זה יהיה כמו חוכמה

שהיא מעבר

לבינה אבל לעתיד לבוא כתיב ארנו נפלאות אר

אנו בחינת רייה קנל ונפלאות זה אור חוכמה

כי זה פלא שזה מתגלה בצורה של חידוש

ומיוחדות כי זה בא לרצון לקבל למדרגת אהבה

כמו שאהבה היא

מתחדשת מדובר על אהבה אמיתית ולא אהבה של

דגים

וזה ודך השם כי נפת בי דהינו ייסורים קושי

השיעבוד פרנסה לכן ישוב אפך ותנחמני שעל

ידי שסבלנו העוני והדוחק נזכה לבחינת

התגלות בחינת בעבר הנהר הכנל נדאג דיוק

חשוב אז קודם כל אמר שלעתיד

דהיינו עתיד זה אומר אחרי שאדם מסיים את

הבירור ניצוצות קדושה שהוא צריך לעשות אז

מתגלה לו הדבר השלם עתיד זה לבוא זה נקרא

גר דבינה זה הדבר

השלם אומר הנפת בי

מלשון אולי ענפים שהם יכולים להפריע לתת

מכות או

מלשון ניאוף גם או חרון אף

דהיינו ייסורים השעבוד פרנסה הרבה

חושבים שהכוונה לשיעבוד של הפרנסה הגשמית

אבל האמת שלא זה רק תרגול תרגול ש מאוד

כבד על כולנו זה נכון אבל זה תרגול מה זה

הפרנסה המדוברת פרנסה זה נקרא פר נס פר זה

גימטריה

מנצפך מנספח זה האותיות הסופיות זה הדינים

כמו שיש פ יש פ סופית נ נ סופית וכולי אז

בא להראות את הדין כי זה הסוף כמו יסוף

שזה אמרנו זה הסוף אז פר פר זה גם מלשון

שור שזה דין

אז מה זה פר נסה זה

פר

נס אמרנו מנספח זה הדין אז מה זה הפרנסה

זה להמתיק את הדין הדין זה הרצון של האדם

הפרנסה המדוברת אבל זה לא הפרנסה הגשמית

זה בכיתה א' מדברים איתנו ברמה של כיתה א'

כי זה מה שאנחנו מבינים

אבל האמת גם אני מתפלל על פרנסה לא לא אבל

זה זניח זה לא הפרנסה המדוברת הפרנסה

המדוברת זה הפרנסה הרוחנית של האדם מה זה

הפרנסה רוחנית לא הכסף שיהיה לו

בבנק פרנסה רוחנית זה נקרא פרנסה בעבודת

השם שלו פרנסה זה הרווחים שיש לו בעולם

הרוחני הרווחים האמיתיים הבירור ניצוצות

קדושה

והמתקדם זה הפרנסה של האדם דהיינו שהוא

עשיר בתורה ומצוות

לא חיצוניים אלא בגילוי האלוקי שבתורה

ומצוות זה נקרא הפרנסה אבל איך זה יכול

לקרות רק על ידי הנס שזה מידת ההשפעה

מלשון ניסן רק זה

יכול לגלות את האלוקות זה הפרנסה האמיתית

מה הרווחים לא בעסק החיצוני זה לילדים

קטנים הרווחים בעולם הרוחני בדבקות בהשם

זה הפרנסה הכתובה

בספרים לזה מכוון אז מה לא הכוונה לפרנסה

גשמית אפשר להתפלל על זה אבל זה לא הנקודה

כי אחרת אתה נשאר במטריקס

עיקר צריך לכוון סליחה על הפרנסה

הרוחנית אבל אז הרוחניות לא תעניין את

האדם כי מה שמעניין אותו זה גשמיות הוא

מוכן להשתמש בגשמיות בשביל הרוחניות זה

נקרא לטבוע בים

סוף המצרים תבאו בים סוף ביבשה בתוך הים

מה יבשה לישראלים לעוורים

ווים שמביע על המצרים זאת אומרת הסברנו את

זה גם בשיעור ה על קריאת ים סף תראו את זה

שמה שבעצם אותו אדם שניגש לתורה הם הוא בא

כדי לקבל את התורה רק לעצמו הוא טובע

בתורה אבל אם הוא בא כדי להשפיע לתקן אז

זה נהפך לו ליבשה מה זה היבשה מקום

לתיקון אז בזכות שסבלנו את היגיעה של

הפרנסה מה שקשה לגלות את האלוקות קשה

להרגיש את הדבקות בבורא כשבאים לתקן באמת

לא שאתה בא לעסוק בתורה כדי לקבל לעצמך זה

גם קשה בהתחלה אל זה קל למה כי זה כמו

הגריט איך קוראים למכשיר הזה המשקל שמוסיף

הוא עושה לך עבודה יותר קלה כי זה הכל

ברצון

לקבל אבל כשאתה בא באמת לברר לצאת מהאהבה

העצמית לצאת מהאגו אהבה שלא תלויה בדבר זה

מאוד מאוד קשה כי זה הפוך מהטבע זה נקרא

לשמה אמיתי אז אתה מרגיש סבל ועוני עניות

הדעת זה עבודה לא קלה בכלל ובגלל שיש הרבה

מדרגות בעולם הרוחני זה יכולה להיות עבודה

סופר קשה בזמן

התיקון אבל דווקא בזכות זה יתרון האור

ניכר מתוך החושך הדוחק הזה שאתה דחוק אתה

לא מרגיש את השם אתה מרגיש הסתרה אלוקית

אתהה לא מוצא את הזיווג שלך לא הרוחני לא

הגשמי אתה אתה מנסה דווקא בזכות זה אתה

זוכה בכלל לעבר הנהר למדרגה יותר גדולה

בעזרת השם וזהו ששת ימים תאכל מצות

ולא ז ימים כי הפסוק הזה נאמר על העתיד

שיום הזן יהיה עצרת הווייה ל אלוקיך יפה

העצרת זה עניין עתידי כי באמת זה לא עצרת

כרגע זה חלק מפסח בבחינת עבר הנער היוצא

מעדן שאין בו לא אכילה לכן לא יהיה בו

אכילת מצת לכם עוני ולכן כתיב לא תעשה

מלאכה סתם ולא מלכת עבודה כדכתיב בשאר

ימים טובים שהותרה בהם אוכל נפש תכף אני

אסביר אבל ביום הז הנל לעתיד לבוא לא תעשם

לחה סתם אפילו מלאכת אוכל נפש נמה במשמע

לפי שאין בו לא אכילה וכולי קנל קצת סתום

מה שהוא אומר פה אבל נסביר בקצרה ומר

לעתיד לבוא פסח שהוא יום טוב כרגע שביעי

של פסח שמותר באוכל נפש לעתיד לבוא לא

יהיה מותר בוכ נפש אז למה זה לכאורה מראה

על מיות לא דווקא זה בא להראות על יותר מה

שדומה לשבת שאסור אכי מלאכת אוכל נפש למה

כי זה מדרגת חיה ולא מדרגת נשמה אז לעתיד

לבוא שפסח יהיה בחינת עדן שביעי של פסח

סליחה אז הוא יהיה כמו בחינת חוכמה ממלא

אסור בו כבר אוכל נפש כמו בשבת מה שמותר

אוכל נפש בשבת כי זה מדרגת

נשמה אבל שבת זה מה ש מותר אוכל נפש ביום

טוב כי זה מדרגת נשמה אבל בשבת שזה מדרגת

חיה אסור וכל נפש אז כי זה משהו אחר לגמרי

אבל לעתיד לבוא שביעי של פסח שיתגלו

בהורות חוכמה אז הוא יהיה דומה לשבת

בעניין הזה לכן גם לא יהיה בו אכילה

דהיינו מלאכת אוכל נפש אבל זה בא להראות

דווקא על המעלה שיש בורות חוכמה והנה הגם

שבלילות הראשונות של פסח נתגלה בחינת

מוחין דגדלות

כידוע כן

גדלות מאוד גדולה בליל הסדר לא לפי סדר

המדרגה אגב מתחילים מקטנות ב וגדלות ב שזה

שונה מסדר התיקון

הרגיל רק שזה היה לפי שעה בבחינת דילוג

שלא כדרך

הטבע דהיינו הרותה דל

אלה ולכן צריך לומר ספירת העומר אחר בחינת

התגלות הנעל היום יום אחד וכולי היינו כדי

להמשיך במעט מעט אגרשנו

ולמשל כמו אחד שנתן מתנה לחברו כיס מלא

זהובים שמתחילה מקבל המתנה בפעם אחת בכלל

ואחר זה הוא ספר הומנה הזהובים מעט מעט

בפרט יפה מאוד משל

טוב זאת

אומרת היה גדלות בפסח אבל זה היה מצד

התרות דל אלה לא מצד התרות דלתתא ויש חוק

ברוחניות שאיין חינם אלא בזכות זה חוק

שמאוד קשה לנו להבין ולכאורה כל חיצוניות

התורה לא באמת אבל כפי תפיסה חיצונית של

תחתית עולם העשייה לאחר חורבן הבית כאילו

עובדת על מסחר עם הבורא שזה ממש עבודה זרה

מצד האמת זאת אומרת מותר להתחיל מזה אבל

ממש קצר היום זה נהייה עיקר התורה וזה

הסיבה לגלות לגלות לייסורים לחורבן כמו

שאומר תיקוני הזוהר תיקון ל מי יעז לציץ

נגד רשמי אבל מים אותו בקרן זווית אבל זה

מצבים של התפתחות בכל

אופן לכן רק בזכות הזוהר אפקון ב מן גלותי

ברחמה דהיינו תודעת הזוהר שמדברת על

התיקון האמיתי של בחינת הפנימיות ולא

החיצוניות אז אומר

ש זה חוק מאוד יסודי שקשה לנו להבין

שהקדוש ברוך הוא לא נותן בחינם אנחנו

אומרים הבורא טוב הוא ייתן לנו כתוב כל ה

אומר הקדוש ברוך הוא רחמיו יוותרו מאו

דהיינו כלי הקבלה שלו התפרקו לגמרי אל מה

הוא נותן הלוואה אבל צריך לשלם ופה קשה

לנו מאוד עם התשלום מה זה התשלום אבל לא

תשלום מסחרי אני קיים מצוות אין לי עולם

הבא לא זה לא מצטרף לחשבון ה 400 שנה אבל

זה כן הכנה או אימון די אימון ד אימון אלא

כשאדם בא באמת לפעול מטעם השוואת הצורה

מטעם

התיקון אז ה נקרא הרותה דלטה אבל זה קשה

למה זה קשה כי הוא באמת מתקן הוא באמת

מראי משקל כשזה ברצון קבל זה לא בעיה

כשהוא באמת בא לתקן אז זה מאוד קשה אז יש

משקל אבל רק שם התיקון האמיתי לכן כל מה

שהם קיבלו בפסח מוחים דגדלות

והכל לקחו להם את זה אחר כך למה כי עכשיו

אתם צריכים לשלם אבל אז אם ככה למה לתת אם

אתה לוקח

לי כי זה כמו אדם שהיה בחדר חשוך אבל

הדליקו לו נר ראה פתאום מה היש אז גם אם

חבו את הנר כבר לא אותו אדם שהיה הוא גילה

פה עולם חדש זה כבר השפיע לו על התת מודע

עורר לו את התת מודע עכשיו הוא כבר יכול

להתחיל להתקדם אבל עדיין הוא צריך

לשלם ולכן יש את השבי של

פסח מה

תצו מה תצק אלי דבר עם בני ישראל תצק

עליהם שם צריכים לעשות את

התנועה אבל החלק הזה מאוד קשה כי הנפש

הבהמית הגוף תודעת רצון לקבל הייא לא רוצה

שנשלם היא כאילו וזה התפקיד שלה כאילו

האדם פשוט כשהוא בא לשלם באמת פשוט אין לו

כוחות הוא מתפרק ועל זה נאמר אלמלה הקדוש

ברוך הוא עזור אנו יכול לו אבל חייבת הית

הרותה דלתתא אין הנחה על זה חשוב להבין את

זה כי עד שאדם לא מבין את זה הוא לא יצא

ממצרים מצד שני אבל כתוב אין עוד מלבדו זה

נכון אבל אם אתה לא פועל את התותה דלתת אם

אתה לא תפעל בימי החול לא יתנו לך לראות

שיש השכחה הפרטית זה בית הפחים כמו חומר

ואנטי חומר אם תנסה לערבב אותם לא נכון

אתה מאבד את השפיות את המציאות הכל מתבטל

כמו שקורה שמחברים חומר ואנטי חומר הם

נהפכים לאנרגיה מתמיינים מעיינים איך

שקוראים לזה כי אתה לא יכול להכיל את זה

באת ובעונה אחת אז אומר הבעל שם טוב לפני

המעשה אם אין אני לי מי לי לאחר המעשה אין

עוד מלבדו מי שטרך בערב שבת יאכל בשבת

באמת בת הפכים זה סתר את השכל החיצוני זה

בכוונה ככה וזה נכון אבל שהכל בא מהבורא

גם המדע אומר את זה רק הוא לא מבין את זה

מה שאיין אנרגיה חדשה במציאות יש אנרגיה

אחדותית הוא מחפש את האנרגיה אחת זאת

אומרת הכל כוח של העליון אבל העליון עשה

שאנחנו חייבים לפעול מצידנו כדי לגלות את

זה אבל הוא נותן את הכוח לכן התרות דלטה

זה דבר מאוד מאוד קריטי ואבל לוקח לפעמים

שנים ואלפי שנים כדי להבין את זה כי כדי

שיהיה י והתפתחות של התחתון אז חייב כאילו

שיהיה את ההסתרה ואת הכל עיקר הבחירה של

האדם צר אני מאוד עייף זה למהר את הזמן של

התיקון וכך לעלות מעלה מעלה אוקיי אז נסכם

את

המאמר אמר

לנו שבשביל של פסח לעתיד לבוא יש פה עניין

שהוא עצרת כי הוא יהיה מיוחד ושונה מפסח

אבל כרגע הוא כן חלק

מפסח בשונה משמי הצרת בסוכות הוא אומר

קרית ים סו

גדולה מבז מצרים כי פה מבררים ניצוצת

קדושה של חוכמה כבר כי ברגע שהמלכות עלתה

לבינה יש את התיקון של צמצום בת אפשר

להתעסק עם חוכמה אמנם חוכמה ממעטת אבל

עדיין חוכמה הערת חוכמה זה דבר מיוחד אבל

זה דווקא כשב שת הרותה דלתת לכן הם היו

חייבים לצאת ממצר לחצות את הים

אמר לעתיד לבוא התגלו ורות חוכמה אלוקיים

מאוד

גבוהים עוד

אמר

ש כתוב גוזר ים סוף

לגזרים דהיינו ל-12 שבטים כנגד 12 ה שבטים

גם לכל שבט היה שם איזה מסלול מיוחד

כנראה אבל העתיד לבוא זה יהיה דווקא כנגד

שבע שזה בא להרות דווקא על התיקון של

הרצון לקבל אבל כרגע עובדים דרך הרצון

להשפיע דרך צמצום בת לכן זה 12 אלכסונים

זה תיקון מיוחד הריבוי פה מראה על מיות לא

על

יותר יש בחינת עבר הנער שזה כמו הנער מעדן

שזה גילוי ור חוכמה גדול וזה גם יהיה

לעתיד לבוא כי פה הם גילו חוכמה ממועט

אומנם זה חוכמה אלוקית זה דבר מטורף אבל

זה ממועט אבל בלי הכנה אז הם לא יזכו גם

לחוכמה לעתיד לבוא לכן גם אמרו את השיירה

לעתיד אגב גם למדנו בצבי הצדיק למה אומרים

ליל הסדר הרי הם יצאו בחיפזון לא בסדר

אומרים את זה גם לבחינת העתיד לבחינת

התיקון שאנחנו רוצים להגיע אליו אוקיי בוא

נראה רגע נשים לכם

משהו שנייה

אחת נחפש עוד איזה מאמר מעניין

נין

אוקיי שלום וברכה שביעי של

פסח ערב שביעי של

פסח מאמרי אדמור

הזקן הפיכת הים ליבשה גילוי העצמות

ובחירתו בישראל דווקא מובא מתורה או פרשת

בשלח פתיחה אז השאיר משה ובני ישראל את

השיירה הזאת ל השם וימרו לאמור השיר על

השם כי גו גא סוס כבור רמה

בים הנה להבין עניין קריאת ים סוף ולא

גם וגם הלא לפי דרך בני ישראל

ממצרים לארץ

ישראל לא ה דרך על הים אלא שציוה השם

וישובו ויחנו

וכולי וגם לא

עברו את הים מעבר לעבר אלא באותו צד

שירדו באותו צד עצמו

עלו ואתם כתיב ודו מצרים כי אני השם וצריך

להבין דכתיב ויחסו מהם צריהם אחד מהם לא

נות ותר אז הוא

שואל אומר כדי להבין את עניין קריאת

יסוף

[מוזיקה]

הלו בני

ישראל שיצאו

ממצרים לא היה להם דרך על הים אלא הקדוש

ברוך אמר להם ישבו

ויחנו הרי היה דרך ארוכה וקצרה

ודרך קצרה

וארוכה ואומר שהטעם שידעו מצרים כי אני

השם וצריך

להבין מה זה אומר ויכסו מהם צריהם אחד מהם

לא

נותר אז הוא שואל פה שאלות וננסה להבין

אותם אל העניין כי הנה יש מצרים בכל אדם

ובכל

זמן בהחלט זה נקרא קליפת מצרים תודעת

מצרים יותר מזה זה עיקר

המצרים ולכן אמרו בכל דור ודור חייב אדם

לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים מה זה

דור

ודור דור זה עניין של ירידה אבל זה יכול

להיות גם דירה לגילוי

האלוקות כל ירידה שבאדם הוא נפגש עם קליפת

מצרים

יש שלב שהוא יצא ממצרים והוא מתעסק עם

קליפות אחרות אבל בעבודה הראשונית זה

ביטול העבודה זרה ויציאה ממצרים שזה הבסיס

ללהיות יהודי ולקבל את

התורה למה כאילו הוא יצא ממצרים כי הוא

השיג את זה מצד השורש אבל לא מצד

הענף אבותינו יצאו ממצרים זה השורשים

התמונים בנו זה הפוטנציאל שלנו לצאת

ממצרים אבל צריך להוציא אותו מהכוח אל

הפועל בכל ירידה

וירידה וכתיב למען תזכור את יום צדך מארץ

מצרים כל ימי חייך וית

בתוספתא שצריך לזכור גם כן קריאת ים

סוף מה זה תזכור שכירה זה עניין של זכר זה

האור של

הפנימיות לא מדובר על זיכרון טכני אלא

זיכרון הלב

הדם צריך שיהיה לו גילוי

כזה בכל גילוי וגילוי שיזכור את יציאת

מצרים כי אם לא הגילוי ילך לקליפות אלא

שיזכור שהגילוי בזכות זה שהוא יצא מהאחיות

מהרצון לקבל

לעצמו במאמרים של השפה מאוד מאוד קצרה פה

ונקודתית כי הוא כותב את זה כרשימת

וית בות ספתא שצריך לזכור גם כן קריאת ים

סוף אז זה לא מספיק לזכור את יציאת מצרים

צריך גם לזכור את קריאת ים סוף נראה

ועניין כנ אמרו רבותינו זל על ג דברים

העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל מילות

חסדים תורה זה קו אמצעי עבודה זה כו שמאל

מילות חסדים זה כו ימין זה

ג

הצורות של העבודה הפנימית ועבודת

הבורא כנגד הרצון להשפיע הרצון לקבל

והשילוב

ביניהם עבודה אין הקורבנות שהיה אש

שמלמעלה יורד על גבי

המזבח

מזבח למה השולחן של האדם גם נקרא מזבח כי

השולחן זה המקום כאילו שמקבלים בו את

הסעודה את התענוג ודווקא שם האדם צריך

לזבוח את היצר

לא לקבל את זה מטעם הנפש הבהמית אלא מטעם

הדבקות בבורא שולחן גם מלשון

שליח זה צריך להיות שליח לקדושה ולא שליח

לנחש אומר שהאש יורד מלמעלה על גבי המזבח

הרייה דאכיל קורבן מ שחרו בית המקדש תקנו

תפילה כנגד הקורבנות

דהיינו למסור נפשו הבהמית שתוכל באש של

מעלה אש זה התורה זה

השתוקקות א' זה גם אותיות כמו אלופו של

עולם האור ש' זה ג'

קוים כל המציאות מתקיימת על ידי

אש אבל אש לא

מבוקרת זה קורם

לבלאגן רואים בסיר יש את ה אש כו שמאל את

המים כו ימין את הסיר כו

אמצעי לכן החולם על הסי על סיר יזכה לשלום

שזה בחינת

האמצע אז האדם צריך למשור למסור את נפשו

באמית שתוכל באש של מעלה זה האש של התורה

האש של ההשפעה אבל האדם בכלל לא רוצה את

זה הוא רוצה להגדיל את התענוג רק הוא אומר

אני אשתמש בתורה כדי שיהיה לי יותר טוב זה

לא נקרא

קורבן קורבן פסול אבל צריך להתחיל מאיפשהו

איש למעלה בחינת ההב הבא הבאה מלמעלה וט

הרותה דל אלה יש מאמר שעשינו על אהבת עולם

אהבה רבה ואהבה בתענוגים תראו את זה במקום

המתים זה גם כן נגד ימין שמאל ואמצע צריך

להגיד אז יש שית הרותה דל אלה שזה כמו האש

שבאה מלמעלה ולהבין כיצד הוא מרומז בתפילה

איך שיורד בחינת אש

מלמעלה התפילה זה במקום הקורבנות

כי

בעצם זה תיקון שונה ורבן זה יותר נגיד

במקום הגוף והתפילה זה כאילו בפה יותר

עובדים על כלים אחרים שיהיה לנו בית מקדש

אזה צד הלב צד הגוף נוכל להקריב קורבנות

בתיקון השלם לא יהיה קורבנות אדם שזה היום

אנחנו מקריבים במקום להקריב את האגו אנחנו

מקריבים את האדם שבנו את

הפנימיות אלא זאת אומרת לא יהיה קורבנות

בעלי חיים אלא יהיה קורבנות מהצומח רק

קטורת הסמים כמובן מי ש מקטיר את הקטורת

מחוץ למקדש זה חט חמור ביותר

לא מדובר על קטורת גשמית רק אבל זה מתבטא

גם בגשמיות הרבה מצטטים התורה קח לך סמים

לא מדובר עליך מדובר על הכהן בקודש

הקודשים זה משהו אחר זה גם לא היה סמים

גשמיים אבל לא משנה כרגע אבל גם בפשט זה

מסתדר ושיעור שלם על סמים שהסברנו מהעניין

בסמים אני לא יודע אם אני אספיק לקרוא את

כל המאמר אבל מה שאני אספיק אך העניין זה

אשר תקנו ב-18 לומר כל הברכות ברוך אתה

והוא על דרך מה שכתוב ברוך השם אלוקי

ישראל מן העולם ועד העולם פירוש מאלמה דת

קסיה לאלמה דת

גליה דהיינו מבחינת סובב כל

אלמין לממלא כל למין כי הוייה הוא

האלוקים כמקשר נפשו הבהמית להשם אחד אז הי

גם בחינת אש שמלמעלה מבחינת סובב כל אלמין

שורה ומתגלה בנפשו וזהו ברוך לשון המשכה

עלם אל הגלוי להיות בחינת אתה לנוכח יש את

הצד הנסתר בכל דבר יש את הצד הגלוי כמו

חסדים

מכוסים

והערת חוכמה למעלה מחזה ולמטה מחזה יראה

ואהבה כמו לאה

ורחל אז אנחנו עובדים על שני הבחינות

אנחנו לא תורות המזרח ואנחנו לא האיסלאם

ואנחנו לא הנצרות אנחנו קו אמצעי

אז ה זה נמשך מהמקום הנסתר מהמקום הפנימי

מאלמ דת קסייה לאל מדית גליה עוד אפשר

להגיד על דיך החסידות בזכות הכיסוי שאני

מקבל את הכיסוי בזכות ואסתר משה פניו זכה

לתמונת השם יביט מגיעים גם לגילוי יש גם

מאמר של חוכמת הנסתר הסברנו את זה

שמה היבשה זה מקום התיקון המקום הגלוי

והים זה המקום נסתר כמו תת עמודה כמו

המקום הגולמי לכן כאילו הבריות נסתרות שמה

כמו ובר במי אמו א שהאור והכלי באים כאחד

לכן הים זה סימן לדבר לא מדובר על הים

הגשמי אלא על הים בעולם הרוחני אבל הים

הגשמי הוא בנוי כדמיון

ל ים הרוחני עם המגבלות של הגשמיות לכן מי

ש על ידי שפת הענפים אפשר לפש רעיון פנימי

מהגשמיות

וזה הרחבנו בקורס קבלה על המתחיל ול

המתקדם וביאור העניין כנ אמרו רבותינו זל

כל מה שיש ביבשה יש

בים למה כי זה המקום

הגולמי ים הו בחינת על מקסיה ויבשה הוא

בחינת אלמ דית גליה אגב כתוב חוץ מן החולד

למה כי החולד זה כמו

קליפה כמו לב

האבן מלשון חולדה

ובמקום האלוקי שיש אחדות אין את החול דע

הזה כי שמה הכל בחינת

אצילות הים הכוונה כמובן לעולמות

העליונים לא לים הגשמי זה סמל כמו

שאמרנו והיבשה הוא בחינת אלמה דת גליה למה

זה בחינת ים כי זה דבר גולמי כלפי האדם

בהתחלה זה כמו בתת המודה שלו זה כמו המקום

הנסתר מתחת לקרקע מתחת

לים תחת לפני

השטח ים של מים כי הרי גם האוויר זה ים

פשוט ים של חמצן אוקיינוס של

חמצן חמצן זה חסדים ים זה דווקא הערת

חוכמה המים יש הבדל לכן זה גם נסתר כי

צריך לפעול בחסדים מכוסים

שמה אבל מצד שני העבודה היא ביבשה במקום

הגלוי יבשה בבחינת הל דגלה נה הפרש שבין

יבשה לים בגשמיות הוא שהבאים שבים אינם

נראים לחוץ כי ים בחסה עליהם וגם חיותם

וקיומם הוא בתוך הים דווקא ואי אפשר להם

לחיות ביבשה שמיד מתים אלא אם כן זה

בריאות ממוצעות אבל עדיין הם

צריכים לחזור למקומם

בסוף מה שאיין כן ברואים ש ביבשה הנה הארץ

תוציא צמחה ועושה פרי למעלה והגם

שנקטם ממנה הם נראים כאילו אן יש ודבר

בפני עצמו מכל שכן שאר הבורים אשר בהם נפש

חיה למינה כן ביבשה זאת אומרת נכרים יותר

הפרטים אבל בים זה כאילו הכל תחת אותו

מעטה תחת אותו

ים אבל

ביבשה ניכר גמורים יש להם ידיים ורגליים

ולדגים באופן כללי הידיים והרגליים אין

להם בדיוק זה חלק מהמהם הם כמו ראש כל

הדגים זמרת יש להם ידיים ורגליים קטנים

כאילו א סנפירים אבל זה כאילו חל מהראש כי

זה מקום גולמי וגם ראש זה דבר גולמי וזה

לא סתם זה בא להראות מדרגות רוחניות הדגים

זה כמו בחינת המלאכים שבים זאת אומרת בכל

דבר יש סוד מלאך הכוונה שליח שנייה

אחת

סליחה

כן וזאת אומרת מדובר על מצבי תודעה הים זה

כמו ות את המודע של האדם המקום הנסתר

והיבשה זה המודע שלו המקום הגלוי שעושה את

העבודה אפשר להגיד אוקיי אבל יש טלסקופ

אני יכול לראות מה שיש בים נכון כי טלסקופ

זה כמו השכל שמשמש את האמונה שעל ידו האדם

יכול להגדיל את התפיסה שלו ולראות דברים

שבכושר יםים של הנפש הבהמית הוא לא רואה

אנחנו מדברים במצב

הרגיל שאתה מסתכל עליהם אתה לא רואה את

הדגים הם נסתרים

ומה כמו שאמרנו זה רק סמל זה רמז הים הם

הכוונה לתת המודע הרוחני של האדם גם

השמיים הם כמו סוג של ים מים עליונים ומים

תחתונים יש גם ים של חלל אבל פה מדובר על

הים בבחינה שאנחנו מכירים שזה

הים שעם מים שזה תכונה מיוחדת לכדור הארץ

אגב זה מקום

התיקון ועל דרך זה יובן ההפרש ברוחניות

למעלה ההפרש בין אלמ דית קסיה ללמ דית

גליה כנה מבשרי הכזה שיש בנשמה שכל ומידות

ושכל נחלק לג

והמידות

לז' כן גר וזת ויש עליהם ג לבושים מחשבה

דיבור ומעשה אפשר להגיד שזה כנגד ראש תוך

סוף ככה הפרצוף הרוחני

בנוי דיבור הוא מקשר בין המחשבה למעשה

וגם הם מתחלקים לפרטים רבים בכללן הם אי

בחינות שכל

ומידות מחשבה דיבור ומעשה גם שכל רגש

דמיון ורצון וגם מתחלקים לפרטים רבים

וכולי כנגד נפש רוח נשמה חיה יחידה שזה

דרכים של התפעלות הרצון מהאור העליון

האלוקי וגם יכול כנגד עומם צמ החיים

מדבר א

כנגד גם הדד

יסודות זה מדובר על מדרגות רוחניות של

תודעה כנגד חמשת החושים

גם לא הגשמיים גם זאת אומרת כסמל אבל

הכוונה לחושים הרוחניים כמו שכתוב מי

עורקי עבדי וחרש ק

מלאכי ומרת מי שיכול להסתיר את הקליפות

ולהיות חרש ללשון הרע הוא זוכה להיות עבד

השם ואז הוא רואה את הרוחניות ושכר וסתומה

שפניו זכה לתמונת ישם יביט וכמה מינ

מדרגות גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם יש

הרבה מדרגות בעולם הרוחני היות והרוחניות

היא דבר שלם דבר אלוקי ולא נפסד אבל צריך

להתחיל להתאמן מהגשמיות אבל בשביל

הרוחניות כולם הם בבחינת נפש רוח נשמח

היחידה כל אחד יש לו בחינה בפני עצמו מה

שאין

בחברו מה שאין כן אה בחברו יש מי שעובד

בבחינת מדרגת כלות הנפש וכולי וכן הנשמה

בפני עצמה בגן הדין יש כמה בחינות ומדרגות

שונות אך יש מהן בבחינת למדת

גליה שנראים המדרגות מפורדים בגלוי ויש

מהמהם שהם עלמ דת קסיה שהם בטלים במציאות

במקורם שהוא בחינת סובב כול אלמין

דכולה כמ כללא חשיב זא אומרת בעבודה

הפנימית יש את ה נרה רים ויש את נרן

הגלויים שזה כנגד חוכמה וחסדים חסדים

חוסים והמקום של גילוי חוכמה אבל הם

תלויים אחד בשני אם אין את הים לא יהיה את

היבשה מה זה סובב כול אלמין לכולה כמה כלא

חשיב שמצד זה הכלי בטל לה

האור אבל מצד העבודה זה אומר שדם צריך ככה

להיות

עובר שהוא רוצה מה שהאמא רוצה הוא בטל

לרצונה וזה לא

פשוט מוכנים להתבטל לבורא אם הוא ייתן לי

מה שאני רוצה זה לא התבטלות זה משחק זה

משחק בנטפליקס אנחנו מברים על על לא על

סדרה עע על ספירה אמיתית בבחינה זו הייתה

מדרגת משה רבנו עליו השלום שני אמר עליו

כי מן המים משיתי הוא כי הוא החומר גלם

למדרגת האדם מבחינת נת ים עלמה דת קסיה

לכן היה כבד פה שבחינת דיבור והתגלות נמנה

ממנו לפי שהיה לו יתרון ומעלה בבחינת

ומדרגת ביטול במציאות מאוד כמו שכתוב

אנחנו מה וכולי זאת אומרת הנשמה שלה

היייתה שייכת לנשמות מאוד גבוהות לעבודה

של חסדים מכוסים דם זכה לגילוי אבל זה

בזכות הרבה כיסוי שהיה לו ולא כל נשמה

יכולה להיות בדרך זאות רק נשמות מאוד

גבוהות אבל בכל נשמה יש את בחינת משה שבא

חייב לכת בחסדים

חוסים לכן הוא גם לא עלה לארץ שזה כמו

היבשה כי אם הוא היה עולה לארץ זהמ שצריך

לבוא משיח והעולם והארץ לא הייתה מוכנה

לזה זה היה כמו ביקוע גרעיני שבירת כלים

אבל לעתיד לבוא הוא יעלה והוא יגעל את העם

אין גתי אתכם החית רשית זאת אומרת הגואל

הראשון הוא האחרון מי ה הגואל משה רבנו

אבל עם שדרוגים מה

משיח בן דוד ובן יוסף יהיו כלולים בו והוא

האמצע מחבר ביניהם לימדנו את זה פעם

מהזוהר כדאי לראות את

זה וזה עניין הברכה ברוך אתה מן העולם ועד

העולם שהיה בחינת עלמה דקסיה הבחינת סובב

כל אלמין שהוא בחינת ביטול כולה כמ כלו

חשיב ומרת ככה אדם צריך להרגיש ומצד שני

הוא גם צריך להרגיש את ישותו זה בית

עבודות תראה ואהבה

נמשך בגלוי גם באלמה ד הגליה וור כל בשר

זאת אומרת שהאור מקיף

והדבר הגלותי הזה שמקבלים אותו באמונה

בהקפה זה גם לעתיד לבוא גם תגלה

ביבשה

אוקיי

אוקיי אנחנו נדלג טיפה כי אין כל כך

זמן אני מדלג קצת ולכן סוס ורוחבו רמה

בעיה הנה כתיב כי תרכב על סוסיך ומרכבות

ישועה ביאור הדבר דיני האותיות נקראים

סוסים למה כי הם כמו דבר

הגה

א זה כמו דבר שמניע את המחשבה כאילו מגלה

את

המחשבה כמו שסוס בטל לגבי רוכבו והרוחב

מנהיגו ככה הדיבור צריך להיות בטל כלפי

המחשבה כלפי הפנימיות לגלות אותה כך הנה

האותיות דיבורו הם בטלים לגבי השכל והשכל

מנהיגו לכל

אשר יחפוץ יתנו אך מכל מקום יש יתרון מעלה

בסוס שיכול להוליך את הרוכב למקום שאין

הרוכב יכול ללך שם

בגשמיות לכאורה הסוס יכול להוביל אותי

למקום שאני לא יכול להגיע באופן

רגיל כמו למשל למרחק גדול אז מביא את זה

כמשל למה וכך יש יתרון ומעלה באותיות

הדיבור שיכולים להגביה את השכל למדרגה

מאוד

נעלה מה שאין ביכולת השכל

להשיג מצד עצם

השכלתו כמו שנראה בחוש שעל ידי הדיבור

התוסף השפעת שכל בשכלו אז אני אסביר את זה

השפה הפ מאוד קצרה מאוד דקה מאוד חדה עם

הרבה עניינים גם מסועפים אני אסביר את

הרעיון מה אומר לנו פה כי לכאורה המחשבה

הרבה יותר נעלה מהדיבור היא לא צריכה בכלל

את הדיבור על ידי מחשבה אני יכול לקפוץ

בכלל למקום אחר עכשיו הרבה יותר מהר

מהדיבור אז מה אתה אומר לי שאני צריך את

המחשבה כסוס אז נעשה סדר קודם כל לא מדובר

על מחשבה גשמית לא מדובר על דיבור גשמי

אבל דרך זה מתרגלים מתאמנים כי החיצוניות

מעוררת אות נו אלא נעשה סדר המחשבה זה

הפנימיות ל הפנימיות היא מופשטת היא צריכה

משהו איזה

מרכבה שתגלה אותה זה נקרא אותיות התפילה

שהוא המשול אותם

לסוסים עכשיו יות ו המחשבה שלנו לא שלמה

ואנחנו במציאות של

תיקון ואם היא היייתה שלמה באמת לא היינו

צריכים את הדיבור

הוא היה חלק ממנה אז אנחנו צריכים להעזר

בדיבור כי הדיבור יכול לקחת אותי למקום

גבוה יותר מחשבתי למה כי אני נאזר בדיבור

של התורה של צדיקים והדיבור שלהם הוא גדול

מהמחשבה שלי כי המלכות דעליון היא כתר ד

תחתון לכן על ידי דיבורי התורה אניני לוקח

את מחשבתי הפנימית למקום יותר גבוה

וגם זה מסייע לי לגלות את הפנימיות שבי כי

הפרטים מגלים את הכלל הסוס מגלה את

הרוכב ווד אנחנו פועלים מהחיצוניות

לפנימיות אני צריך את העזר של הדיבור כי

אני בזמן תיקון המחשבה שלי היא לא

אחדותית אני צריך את

הפרטים צריך את האותיות את החסרונות

לכן הדיבור הוא אמצעי מאוד חשוב והוא

מסייע לי למחשבה אבל לא מדובר על הדיבור

הגשמי אם כי זה

גם סוג של ענף של סימן כמו שרואים שדרך ה

אנחנו לא יכולים להתקשר דרך המחשבה כי

אנחנו לא רוחניים מספיק אנחנו צריכים את

הדיבור כדי לגלות את המחשבה אבל הרבה

פעמים אדם מדבר והוא מתכוון למשהו אחר כי

זה מצד הקליפה אבל המדובר על הדיבור

הרוחני שמה זה הדיבור הרוחני הוצאה מהכוח

אל הפועל של פנימיות

המחשבה דיבור זה עניין של גילוי

גילוי הפנימיות לכן יש בעשרה מאמרות נברא

העולם דיברנו על זה גם בטניה בלבושה הנפש

לכן

הדיבור יכול לשכלל את

המחשבה אבל הדיבור זה גם שאני חושב על

הדיבור זאת אומרת לא רק הדיבור שאני מוציא

בפה הדיבור זה הוצאה מהכוח אל הפועל של

המחשבה דרך הפרטים אני מגלה את הכלל יש

בזה הרבה אבחנות הרבה לבושים הרבה רובדים

לא מדובר רק על דיבור גשמי אל בלבלו אבל

כסמל כשאני מדבר זה מחדד לי את

המחשבה אז זה רק תרגיל הדיבור הכוונה

לדיבור

הפנימי כך הוא העניין בנפש האדם המדברת

בתפילה הים שהדיבור רק בלבושה הנפש ואין

לו ורך כלל לגבי מהות הנפש עצמה למה כי זה

חיצוניות ביחס לפנימיות פרטים ביחס לכלל

שהרה ממנה בלבד אם מתפשטת להיות שכל

ומידות וכולי מכל מקום מבחינת דיבור נעשה

או מקיף לנשמה שמקיפה מראשה ועד רגלה

להיות צרעה בצורך החיים את השם ממש וכולי

כמו שנתבאר

בליקוי המרים מה שלא היה כוח בנשמה מצד

עצמה זאת אומרת על ידי הדיבור אני מעורר

מגרה את פנימיות המחשבה כל שכן אם אני

מדבר דברי תורה כי זה הדרך התיקון בעולם

הזה דרך הפרטים אני מגלה את הכלל צריך גם

את המעשים אבל רואים שהרבה זה גם בדיבור

כי זה צד מאוד גבוה והוא גם בין הראש

לגוף הדיבור זה יהיה תוך הפרצוף מבחינה

רוחנית לכן זה

בפה הדיבור הוא גם מגשר בין המחשבה ל

המעשה למה הדיבור נעשה או מקיף לנשמה כי

הרבה פעמים אני גם מדבר את מה שעוד לא

השגתי בפועל אבל אני מדבר על זה כי אני

רוצה להגיע לזה כמו סגולת שירת הים הרבה

קוראים אחרי חצות הים את סגולת שירת הים

אבל זה

דקלום צריך גם לדקלם אבל זה כיתה

א' צריך כיתה א' אבל להיות אלף בגולים

בכיתה א' לא כדאי יחזירו אותנו עוד פעם

חבל על אלף מה זה נק נקרא לקרוא את שירת

הים להיות בה פנימיות של שירת הים שזה

יהיה

המדרגה של תפילת הים להיות בהשוואת הצורה

למה שכתוב שם זה נקרא לקרוא שירת הים לא

הכוונה למלמל את זה בפה אבל אם אני ממלמל

את זה בפה כמו שכתוב החיות

ממללות מל זה מלשון גם להסיר את העורלה

שבפה ובלב

כן יש חש ומעל אז אני עושה את זה כדי

לעורר את הלב כדי לחזק את המחשבה את

התפילה וזה דבר מצוין כי אז הסוס משמש את

הנשמה אבל אם הוא לא אז כתוב לא בגבורות

הסוס כפס לו בשוקי שירצה ככה

כתוב א והנה כתיב לא בגבורת הסוס אכפת לא

בשקי שרצה אחנו צריך לש כי זה הרב חג רוצה

השם מתירה

וכולי דיין לא בכוח של

העוצמה ש נקרא גבורות

הסוס ולא שוקה מלשון השתוקקות שזה

האנוכיות הוא רוצה אלא הוא רוצה הראת

הרוממות דבר דק כי אנחנו משתמשים בתורה

תבדקו את עצמכם למה אני אומר שירת הים כי

אני רוצה סגולות רוצה ברכות האם אני באמת

רוצה לבטל את הגאווה ואנוכיות שבי להיות

משפיע באהבה שלא תלויה בדבר לא אוקיי בוא

נתחיל זה נקרא נס קרית ים סוף שאתה יוצא

ממצרים לרצות את התורה רק לעצמך או לרצות

את הגשמיות כי כתוב הה ש זת אומרת יש

יציאה ממצרים הגשמית שזה שאדם בכלל לא

קשור לתורה ומצוות ולדרך השם ואפ שהו כבר

קשור אבל הוא עושה את זה כדי לקבל לעצמו

וצריך לצאת ממצרים הרוחנית גם יותר מזה זה

עיקר יציאת המצרים אבל באמת צריך להתחיל

ממצרים הגשמית לכן יש חשיבות ללא לשמע אבל

לא להישאר שם כל

החיים כי בחינת אותי שהם בחינת סוסים הם

בבחינת גבורות וכענין גבורותיך ידברו

גבורותיך יגידו להודיע לבני אדם גבורותיו

שם בבחינת צמצומים מסכים רבים מינים מ

מינים שונים כדי להתאוות עולמות ליונים

ותחתונים הגבורות ממאתים וזה חלק מהתיקון

וההתפתחות של הכלי שבאמת אין הם גבורותיו

וכולי דכולה כמה כלא

חשיב והוא צפו מביט את כל הדורות וקורא

הדורות מראש ובמחשבה אחת ברא העולם מצד

העליון אין צמצומים קשה לנו להבין את זה

אבל מצד העליון אין צמצומים ואין הגבלות

אלה ש מחשבה אחת מה רצונות להטיב לנבראיו

שאותה אנחנו תופסים דרך אותיות תורה שזה

נקרא יתר

דבקות בחסידות זה נקרא הרבה פעמים תוספות

דהיינו גירו מין זה

הקישוט שהמלכות אינסוף רצתה להוסיף שזה

נקרא דבקות במציל באהבה שלא תלוייה בדבר

כממה שנתבאר במקום אחר וזהו יש כוננה

עולמו בשעה אחת פירוש שכל בחינות תענוגי

הנבראים מה שיכול להיות נמשך לנברא בעל

גבול להיות מקבל תענוג מזה ואפילו תענוג

רוחני וגן עדן העליון נקרא בחינת יש מה זה

השעה אחת הזאת זה כמו המחשבה היחידה ה שעה

מלשון תשועה תפילה מחשבה יחידה שבה כלול

הכל כל רצונו לטיב לנבר אז אם האדם קונה

את המדרגה הזאת הוא בעצם רואה שכל המציאות

היא הטבה או לפעמים הוא תואם את זה

ומסתירים לו את זה כמו שאמרנו התרות דיל

אלה ודל תתה בחסידות אומרים במדרגות שלנו

יותר כי זה מדרגה גבוהה ממה שהוא מדבר פה

אבל צריך לשוף לזה שהשעה הזאת זאתי צריך

לעבור הרבה שנים כדי להגיע לשעה הזאת אבל

שלך מגיע אליה תפילה עמוקה שעה זה מלשון

תשועה גם זה לא על השעון כמו שכתוב לפעמים

בסדר כמו שכתוב להנחיל אוהבה יש למה יש

צריך להיות

בביטול והנה בחינת יש זה קונה עולמו ש

כשנכבה שעה אחת שהוא בחינת מחשבה אחת שבה

ברא את העולם אלא צריך רצו השוב את היש

תהפוך

לביטול זה נקרא קדושים טיו כי קדוש

שני וזהו לא בגבורת הסוס כפת הסוס זה כוח

הגאווה או התאווה תלוי איך מסתכלים על זה

פירוש שאינו מאיר חפץ השם בגבורות

וצמצומים בחינת האותיות לבדם כי האומר אין

לי אל התורה גם תורה אין לו וכן לא בשוקי

האיש שוק זה מלשון השתוקקות מלשון שוק

חיים שזה הכלי קבלה לכן הם גם אבים

המחזיקים מבחינת הסוסים דהיינו הדעת

והמחשבה אז צריך לדיבור מעשה לבד

בלבד בזה אין חפץ ורצון השם עיר כל

כך למה כי תורה שמבוססת על ההשתוקקות שלי

ועל התאווה שלי ול הגאווה ולא חפץ השם

האמיתי זה לא לשמה אלא רוצה השם שמאיר

חפצו ורצונה בפנימיותו את יראיו מה זה

יראו מישהו רוצים דבקות השוואת הצורה אהבה

שלא תלוייה בדבר וזה בסדר להגיע לזה

בתהליך פנטסטי אבל אבל לשם

לכוון וזה לא רק הוונה שכלית זה כוונה

נפשית פנימית אבל זה נקרא המור שבתורה

המחזירה למותב זה בא לעניין הזה לא לדברים

אחרים מה זה

א אכפת זאת אומרת אכפת זה נקרא חפץ

חסד אבל שהחפץ חסד לא יהיה לו סוס זה נקרא

משפיע על מנת לקבל

אלא לנקודה הפנימית יש המשל הזה היה

כומר והיה רבי אני אשנה טיפה את המשל

שהתאים לכתוב והכומר התגאה הנה תראה יש פה

סוסים לימדתי

אותם אוקיי נשאיר את זה

במקוריות זה זה סיפור אחר עם סוסים

ומלאכים אק נשאיר את זה ככה היה איזה רב

כומר התגאה לימד את

החתולים לשרת בני אדם להיות מלצרים להגיש

אוכל תראו איזה חזק אני איזה חכם אני איזה

צדיק

אני הרה את זה לרב אמרו הרב אתה יכול

לעשות ניסים

כאלה בוא

נראה מה

עשה הוציא קופסת טבק וטבק יצא עכבר פתאום

החתולים זרקו את הבגדים שלהם זרקו את

המלצרות ורפו אחרי העכברים

מה

הנמשל אם לא תיקנת את הפנימיות שום דבר לא

יעזור ברגע האמת לכן מעיר חפצו ורצונו

בפנימיותו את יראו יראה זה נקרא ראת

ורוממות זה נקרא אור

חוזר זה כוח שקיים בנשמה אבל זה נקודה

קטנה אדם צריך לפתח אותה על ידי התורה כי

זה גם מלמעלה זה צד האלוקות שבו אבל זה

כרגע נקודה

קטנה כי יצר לב האדם רע

מעורב וה בוא נגיד יציאת מצרים שלנו

וקריאת ים סוף שלנו זה להאיר את הנקודה

שבלב הזאת ואז להעלות אותה למעלה מהקליפות

אם נגיע לזה זה גם דבר

גדול דהיינו מישהו בבחינת ביטול שמבטל

תאהבה עצמית את הרצון רק לקבל לעצמו

תענוגים מהתורה והמצוות או מהעולם הזה זה

לא ב צריך להיות פקיר הכוונה שזה לא מה

שיניע אותו אלא שיחפש את הפנימיות את

הנשמה כמו שאמר משה רבנו עליו

השלום ונחנו

מה והוא מצד התפללות הנפש בפני עצמותו ותו

יתברך וזהו הם יכלים לחסדו למה הם יכלים

להשיג את החסד כמו שאומר הבן של בעל הסלם

את השוואת הצואה פירוש שאין להם בחינת

אהבה מצד עצמם להיות תשוקתם לדבקה בו תברח

להרבות סימונם

בלבד אלא להיות המשכת חסדו חסד עולם מעולם

ועד עולם ומייחלים כאשר ירד וימשך מלמעלה

ולא שהדבר נוגע לעצמם אמר פה דבר חזק

ביותר ר מדבר פה כבר על מתקדמים אז אני

טיפה יקדים ישת הלא לשמ של העולם הזה עולם

הבא כמו שאומר הזר עירה חיצונית שלא ייה

נשו בניו

וכולי זה אפילו לא שורש לעיר אבל זה גם

צריך לעבור דרך זה באבולוציה הרוחנית אבל

הוא מדבר פה כבר למתקדמים מה הוא אומר אתה

רוצה להידבק בהשם אתה לא רוצה כבוד בכלל

אנחנו כן רוצים כבוד אנחנו מזייפים בסדר

אנחנו במצרים עדיין צריך לצאת ממצרים אל

הוא אומר אתה לא רוצה כבוד זה בן אדם כבר

במדרגה גבוהה הוא רוצה להדבק בהשם רק זה

מעניין אותו אבל למה כי זה אור אלוקי עצום

ותענוג אדיר להידבק במלך וזה אדם גם שהוא

במדרגה שגילו לו את גדלות המלך כי הוא

באמת תגבר על הכבוד על התאווה אז באמת

נתנו לו את היכולת לראות אור יותר גלול

שזה נקרא גדלות המלך א אומר גם הוא אם הוא

עושה את זה כדי לרבות צמאונו זה אהבה

שלויה בדבר דיברנו על זה בתניה זה גם לא

טוב אלא המשכת חסדו עולם מעולם ועד העולם

דיינו הוא רוצה הוא מייחל החסד כמו שאומר

פה ולא שהדבר נוגע לעצמם אלא לקמה שכינתה

מהפרה וזה נקרא משפיע על מנת להשפיע בהמשך

גם מקבל בעל מנת

להשפיע עכשיו כולנו חייבים להגיע למדרגה

הזאת זה קצת מפחיד לשמוע את זה כן זה לא

כמור שתי שבתות תקבל עולם הבא תעשה ככה

מצוות תקבל חצי פנטה א אתה חייב להגיע

לאהבה שלות ות בדבר כמה גלגולים תגיע לזה

זה בחירתך כולם חיייבים להגיע ל זה כולם

קטן וגדול כל אחד לפי השורש נשמה שלו זה

נכון כולם חייבים לכן המשיח לא יבוא כמו

שאומר זוהר שיר השירים אם תאירו ואם תורו

את אהבת שתחפץ אומר תיכוני הזוהר אומר

זוהר שיר השירים שיש שבועה שעד שלא יהיה

אהבה בבחינת חפץ חסד לא יתגלה המשיח אז

כולם אומרים משיח נאו משיח נאו זאת הדרך

לעסוק בתורה ומצוות לשמה או לפחות בבחינת

שמתוך שלא לשמ יבוא לשמ רוב בני העולם

מוסקים ההפך כדי להגדיל את הלא לשמ

וזה ם המוות הם לא רגישים את זה

בהתחלה לכן כל כך חשוב להפיץ פנימיות

חסידות אבל בפרט על דני חוכמת הקבלה שהיא

מדייקת את האמת וזהו סוס ורוכבו רמה בים

פירוש שבחינת האותיות דיבור מחשבה אני

אקרא מהר כי צרים בזמן מקור דאלמה דהד

גליה שאין בחינת צמצומים וגבורות בהד גליה

זה מצומצם כי צריך לגלות במיו שהקליפ לא

יחמס הרמה וגבי

עד בחינת ים ועל מדקס זה כמו שהמלכות עלתה

לבינה למקום הנסתר וינו מפני כי געו געה

שאתה שאתה הוא השם לבדך כולה כמ כלא חשב

זאת אומרת הם הגיעו למצב שב המלכות עלתה

לבינה העלו כאילו את הנשמה מהקליפות למקום

גבוה למקום

נסתר ולפניו חשכה כורה דל

מקסיה עלמ תגל ישבון זה דבר אדיר שכאילו

הפנימיות והחיצוניות יתאחדו וזה הנס

המיוחד של קריאת ים

סוף כי המלכות עלתה לבינה והם נהיו דבר

אחד ולכן הפך ים ליבשה דהיינו הים שזה

המקום הנסתר נהייה גלוי פתאום לישראל לא

למצרים כי הם רצו גר לכן הם טבעו אבל עם

ישראל הסכים לעבוד בוג במיו

חוכמה כדי להידבק במלך

אז לא תבעו אותו תורה יכולה להיות ים

שמביע או יבשה שמביע או יבשה שלא מטביעה

שנותנת חיות זה תלוי איך האדם ניגש לתורה

מדובר על המצרי שבתוכו כמובן בעיקר וזהו

בנר יעברו

ברגל שם נשמח הבו פירוש בעצמותו ומהותו

כביכול אהבתי את הדיוק שלה כביכול מה זה

פירושו בעצמותו כאילו הכוונה שאני רוצה את

עצמות המלך ולא את המתנות

יפה יאללה אולי נקרא גם ד בוא

נראה

נקרא אני אשמח אם תצטרפו כחברי מועדון

לערוץ או תלחצו על כפתור התודה לתרום

להפצת השיעורים וזיכוי הרבים ההוצאות הם

אדירות לכל השרתים

וכל הדברים

והפרסום כל עזרה יכולה מאוד לסייע פרק ד'

אני אקרא מהר כי זמננו תם אך מפני

כי בבחינה זו גם האוייב אמר ארדוף שגם

אומות רוצים להיות עניתם ואריזתם משם מאחר

שלפניו יתברך השכה כורה וסוס ורוחבו רמה

בים ולזה אמר עיניו בגויים צפינה

והסורים אל ירומו למו סלה שאין להם

התרוממות זו אלא ויכסו מים צריהם ואין להם

אלא ירידה מבחינה זו עצמה כירם על כל

גויים השם וזהו סיבת נפילתם כן הם כרגע

הגויים שבאדם מעניינים אותם רק התענוג לכן

התענוג הביע אותם

אבל בני ישראל הלכו בעשה בתוך הים כי המים

להם חומה מימינה ומשמאל והם הולכים בקו

אמצעי פירוש כנה אמרו רבותינו זל על ג

דברים העולם עומד על תורה ועל העבודה ועל

מילות חסידים שהוא בחינת ימין ושמאלה יפ

וישראל עלו במחשבה מה איזה מחשבה של היתר

דבקות לככה אומרים אשר קדשנו במצוותיו שעל

ידי המצוות המתלים בקודש העליון שמשם שורש

נשמתם ל קידשנו דהיינו הבדיל אותנו מאהבה

עצמית ורוח אית רוח והמשיך רוח לקח צלם

סוס ב רמה בים והלכו ביבשה מה שאין כן

הסורים על ירומו וכולי כי הם השתמשו בסוס

לגילוי האלוקות והמצרים רצו את הסוס לעצמם

לכן הם טבעו רוחבו מרכבה ואופן מרכבה זה

דבר מקשר בין העליון לתחתון השאלה איך אני

משתמש במרכבה לעצמי או לדבקות בבורא גם

עניין של מעשה מרכבה אוקיי נגמר זמננו אני

שמח שזכית כינו קצת ללמוד לקרוא הלוואי

ונזכה לקריאת ים סוף בגשמיות וברוחניות

דחוף אמן ואמן חג שמח