תלמוד עשר הספירות | עמוד סג
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות לו – מא | שיעור בתע"ס עמוד יומי

בחי"ג היא, לא אפשר וקא מכוין
לו) בחי"ג היא 'לא אפשר וקא מכוין'.דהיינו 'דלא אפשר' לו להבדל ולהתרחק מן האיסור שלא יהנה ממנו, 'וקא מכוין', הוא שיש לו תשוקה להנות מהאיסור. וקבלת הנאה של איסור באופן כזה, כולי עלמא לא פליגי דאסור. כי אע"פ שאי אפשר לו ואין לו שום עצה להבדל מהאיסור ולא להנות, מ"מ כיון שיש לו תשוקה בלבו להנות ולהתקרב, הרי התשוקה הזו נחשבת לו לקבלת הנאה מדבר האסור בהנאה, והוא חוטא. ואיכא דאמרי, שגם בזה סבר אביי שמותר, ע"ש.

בחי"ד היא, אפשר וקא מכוין
לז) בחי"ד היא 'אפשר וקא מכוין'. דהיינו, ש'אפשר' לו להבדל ולהתרחק מן האיסור ולא להנות ממנו, וגם 'קא מכוין', שגם יש לו תשוקה להתקרב ולהנות מאיסור. וכאן כולי עלמא לא פליגי דאסור, להיותו קבלת הנאה של האיסור באופן הגס ביותר. כי חושק להנות, וגם אפשר לו להבדל ואינו עושה כן. לפיכך, הוא גדלות הרצון לקבל בבחינתו הסופית, שהוא אסור לדברי הכל. ואפילו אליבא דאיכא דאמרי אליבא דאביי שהתירו בבחי"ג, מודים כאן שאסור, ע"ש בגמרא.

לח) והנה מצאנו מתוך דבריהם ז"ל הנ"ל, את הלשון המדויקת להגדיר בה כל בחינה ובחינה מד' הבחינות של הרצון לקבל, באופן שיהיה קולע אל השערה ולא יחטיא את המטרה הרצויה. כי נתנו לנו ד' מדרגות, זו למטה מזו בחטא של איסור הנאה, התלוי ברצון לקבל של החוטא. ובג' מדרגות ראשונות, שהן לא אפשר ולא קא מכוין, ואפשר ולא קמכוין, ולא אפשר וקא מכוין, אין האיסור הנאה מוסכם לדברי הכל, אלא רק בבחי"ד בלבד, כמבואר.

לט) ואנו רואים, שחז"ל הרכיבו ב' דברים זה בזה, שהם דבר 'האפשרות' להבדל ולא לקבל ההנאה, ודבר 'ההשתוקקות' והמשכת לבו לרצות אותה ההנאה. שמצירוף שתים אלו, יצאו להם ארבע הבחינות. ועתה נקבל הדברים האלו ונדעם לעניננו בעולמות העליונים, שהם השורשים לכל מיני הרצונות שישנם במציאות, ומתחתון ילמד העליון.

כשנתגלה הרצון לקבל במלכות דכתר, יצאה מכתר ונעשתה לבחי"א
מ) והנה בחי"א שנקראת חכמה וגם חיה יש להבחין בה ב' הבחנות (כנ"ל הסת"פ ח"ב אות כ"ז). הבחן א', הוא החומר הראשון שלה, וכבר ידעת (עי' היטב לעיל הסת"פ ח"ב אות כ"ג ד"ה ועתה), שהוא בחינת מלכות דעליון שלה, דהיינו מלכות דכתר, שקיבלה את צורת הרצון לקבל. שבחידוש הצורה הזאת, קיבלה מלכות דכתר שם חדש, שהוא בחי"א. וכבר ידעת, שבשעה שהרוחני קונה לו צורה חדשה, היא נבדלת לשליטה בפ"ע. כן המלכות דכתר, שהיא הרצון להשפיע שישנו במאציל, כשנולד בו כביכול הרצון להאציל, הרי ודאי שאינו צריך לכלי מעשה ח"ו, אלא הרצון שלו תיכף יצא אל הפועל. דהיינו, שקיבלה הצורה של הרצון לקבל שהוא חומר ראשון של הנאצל כנ"ל, והוא הנקרא בחינה א'.

יציאת המלכות דכתר לבחי"א, דומה כמדליק נר מנר, שאין הראשון חסר
מא) וזכור כאן, שאין העדר ברוחני, ומה שנאמר שמלכות דכתר קבלה צורה דבחי"א, אין הכונה שמלכות דכתר, ח"ו נעדרה ונחסרה מהכתר, אלא שהמלכות דכתר נשארה במעלתה הא' בלי שינוי, שהוא כמדליק נר מנר ואין הראשון חסר, ואותה המלכות דכתר שקבלה את בחינה א', לא חסרה בזה כלום מהכתר, אלא רק שנוספה בחינה חדשה. כלומר, מלכות דכתר נשארה במקומה על כל שלימותה ומעלתה כמקודם, אלא שנוספה עוד בחינה של מלכות דכתר, דהיינו בחינת המלכות שקיבלה את בחי"א ונעשתה לחומר ראשון בספירת החכמה, וזכור זה לכל ההמשך ולא תתבלבל. [עי' ח"ב תש' קמ"ג]
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/

אתר מאורות: https://www.meorot1.com/

* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.

תלמוד עשר הספירות | עמוד סב
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות ל – לה | שיעור בתע"ס עמוד יומי

מלכות דבינה נעשתה לחומר הא' לז"א. ועם יציאת אורו נגלה הכלי דז"א עצמו
ל) ועל דרך זה תשכיל ג"כ בחומר של בחי"ג הנקראת זעיר אנפין, שמלכות הבינה היא הסבה שלו והיא שנעשתה לבחינת חומר ראשון לזעיר אנפין שהוא בחינה ג', דהיינו שימשיך את האור המיוחס לו שנק' רוח. וההבחנה הב' היא, אחר שהמשיך וקבל את האור שלו, שאז יצא החומר שלו מבחינת מלכות דבינה, וקבל לבחינת מלכות דזעיר אנפין כנ"ל.

מלכות דז"א הוא חומר הא' למלכות. ועם יציאת אורה נגלה כלי מלכות עצמה
לא) וכן הן גם ב' ההבחנות שבחומר של בחי"ד. שהמלכות דז"א היא הסבה שלה שנתלבשה והיתה לחומר ראשון דבחי"ד שנקראת מלכות, עד שהספיקה לקבל אור הנפש המיוחס לה, ואז יצאה המלכות דז"א מבחינת ז"א, ונעשתה לבחי"ד, דהיינו לבחינת מלכות דמלכות.

כלי הקבלה האמורים הם לענין המשכה בלבד
לב) אמנם תבין, אע"פ שביארנו וקבענו בחינת קבלה לכל בחינה ובחינה בפני עצמה, אין הכונה אלא לענין המשכת האור, שכל בחינה מושכת לה את האור המיוחס לה. אבל כלי אמיתי הראוי לכנותו בשם כלי קבלה לנאצל, הרי זאת דוקא בחי"ד, ולא ג' הבחינות הקודמות לה, כמבואר לעיל.

פרק ד'
מבאר: פירוש מדויק על ד' בחינות עביות על דרך ד' בחינות שבחז"ל (​פסחים כה:).
בחינה א': לא אפשר ולא קמכוין. בחינה ב': אפשר ולא קמכוין. בחינה ג': לא אפשר וקמכוין. בחינה ד': אפשר וקמכוין
ביאור ד' הבחינות שברצון, ע"פ ד' הבחינות שבאפשר וקא מכוין
לג) ובכדי ליתן בזה הסברה מדויקת ורחבה, אבאר לך את זה עם דברי חז"ל (פסחים כ"ה ע"ב ע"ש) וז"ל: ​אתמר, הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, אביי אמר מותרת, ורבא אמר אסורה. אפשר וקא מכוין, לא אפשר וקא מכוין, כולי עלמא לא פליגי דאסור. לא אפשר ולא מכוין כולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי דאפשר ולא מכוין, ופירש"י ז"ל "אפשר", אפשר לו ליבדל. "וקא מכוין", וקא מכוין להתקרב כדי להנות, כגון ריח של איסור, עיין שם.

בחי"א היא, לא אפשר ולא קמכוין
לד) הנך מוצא בדבריהם ד' בחינות של קבלת הנאה. בחי"א היא 'לא אפשר' לו להבדל,'ולא קא מכוין' להתקרב ולהנות, שבקבלת הנאה של איסור בדרך כזו, כולי עלמא לא פליגי דשרי, משום דלא חשוב קבלה ורצון בשעה שאין לו עצה ובחירה שלא יקבל, וגם אין לו תשוקה להתקרב לאיסור כדי להנות ממנו.

בחי"ב היא, אפשר ולא קא מכוין
לה) בחי"ב היא 'אפשר' לו להבדל, 'ולא קא מכוין' להתקרב ולהנות. ובקבלת הנאה של איסור בדרך כזה, פליגי בה אביי ורבא. אביי סבר, אע"פ 'שאפשר', דהיינו שיש לו עצה להתרחק ממנו ולא להנות מהאיסור, מ"מ מותר לו להתקרב ולהנות ממנו, משום 'דלא קא מכוין'. כלומר, משום שאין לו תשוקה בלבו להתקרב לאיסור, ע"כ אינו חשוב קבלה, אע"פ שמתקרב ונהנה מהאיסור. ורבא אמר, כיון שאפשר לו שלא להתקרב ולהנות מהאיסור, ע"כ אסור לו להתקרב ולהנות, אע"פ שאין לו תשוקה להתקרב לאיסור ולהנות.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/

אתר מאורות: https://www.meorot1.com/

* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.