אות מ
זהר
מ) וכורסיא דלתתא, ים המלח, כסא דין. עוף דאיהו צפור דיליה איהו מטטרו״ן. עליה אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול.
פירוש מעלות הסולם
מ) וכורסייא דלתתא ים וכו': והכסא התחתון, היינו מלכות, היא ים המלח, והיא כסא דין. והעוף היינו הצפור של ים הזה הוא מטטרו"ן עליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול.
פירוש. ישנם ב׳ כסאות, הכסא העליון הוא בינה, והכסא התחתון הוא מלכות. ומלח נקרא הדינים אשר בהמסך אשר עליו יוצא קו האמצע המיחד ימין ושמאל, והוא ממרק ומבשם וממתיק הדינים דשמאל שהם מרים עם החסדים אשר בקו ימין, לכן נקראת מלכות ים המלח ע״ש שמקבלת מן קו האמצע שהוא יסוד את המלח הממתיק הדינים שבה. בסו"ה, ולא תשבית מלח ברית אלקיך. וגו' על כל קרבנך תקריב מלח. וכאן מבאר התקונים את מאמר הגמרא דמסכת בבא בתרא על ים הזה היינו מלכות כשהיא מאירה לבי״ע, והצפור אשר ראה שהים מגיע עד קרסוליו הוא מטטרון אשר הארת מלכות מגיעה עד נצח הוד שלו הנקראים קרסולים. ועליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול.

אות מא
זהר
מא) קול דקריאת שמע. דאיהו כליל שית יומין דחול, ושליט עלייהו. ונטיל ההוא קול, ופרח ביה עד עמודא דאמצעיתא, דאיהו קול יי׳ על המים. ולית מים אלא תורה. ואיהו קול ה׳ בהדר. עד שית קלין. ואיהו שביעאה לון. באימא.
פירוש מעלות הסולם
מא) קול דקריאת שמע וכו': ומפרש איזה קול, קול של קריאת שמע. כי הוא היינו מטטרו״ן, כולל ששת ימי החול, ושולט עליהם. ולוקח קול ההוא של קריאת שמע, ופורח בו עד עמוד האמצע, היינו ז״א, המכריע בין חו״ב ומקבל המוחין שלו, שהם קול ה׳ על המים ואין מים אלא תורה. והוא בחינת תפארת שהיא קול ה׳ בהדר. עד כל הששה קולות של ז״א. והוא כולל גם קול השביעי שבהם, היינו קול ה׳ יחולל אילות אשר הוא באימא היינו מלכות.
.

אות מב
זהר
מב) בעל כנפים יגיד דבר, דא צלותא. דמטי לה עד צדיק חי עלמין. כליל ח״י ברכאן, דאתמר בהון, וברכות לראש צדיק חי העולמים.
פירוש מעלות הסולם
מב) בעל כנפים יגיד דבר וכו': ובעל כנפים יגיד דבר, דבר זהו תפילה אשר מטטרו״ן מעלה אותה עד צדיק חי עולמים, היינו יסוד, הכולל ח״י ברכות, שנאמר בהם, ברכות לראש צדיק חי העולמים.

אות מג
זהר
מג) וצלותא איהו דבור, דרכיבת עליה, ואיהו מרכבה לגבה ביומין דחול. ודא שכינתא. ודא אדנ״י. קול רכיב בפומוי דא יקו״ק. ורזא דדבור אדני שפתי תפתח וגו'. ואיהו מרכבה לתרוויהו, כגוונא דא יאקדונק״י. והכי סליק מלא״ך כחושבן תרין שמהן כחדא.
פירוש מעלות הסולם
מג) וצלותא איהו דבור וכו': ותפילה היא דבור, הרוכבת עליו היינו על מטטרו"ן, והוא מרכבה אליה בימי החול. והיא השכינה. והיא השם אדני. קול רוכב בפיו היינו בפנימיות והוא הוי״ה. וסוד הדבור הוא, אדני שפתי תפתח וגו'. ומטטרו״ן הוא מרכבה לשניהם, כעין זה יאהדונה״י. וכך עולה הגימטריא של מלאך, כחשבון שני השמות הוי״ה אדנ״י יחד.

אות מד
זהר
מד) ובגין דא איתקרי מלאך שר הפנים דעל יד שליחא דא מתיחדין בשית יומי דחול. אבל ביומא דשבתא לא סלקין תרין שמהן אלין, דאינון: עמודא דאמצעיתא. ושכינתיה, ולא מתיחדין ע״י שליח, אלא בצדיק חי עלמין,
פירוש מעלות הסולם
מד) ובגין דא אתקרי וכו': ומשום זה הוא נקרא מלאך שר הפנים, כי על ידי שליח זה היינו מטטרו״ן מתייחדים ב׳ השמות בימות החול. אבל ביום השבת לא עולים אלו ב׳ השמות שהם עמוד האמצע, הוי״ה, והשכינה היינו אדנ״י, ולא מתיחדים על ידי שליח, אלא בצדיק חי עולמים היינו יסוד דז״א, ועליו נאמר כי עוף השמים יוליך את הקול, קול דקריאת שמע. ובעל כנפים יגיד דבר, היינו דבור התפילה, ולא ע״י שליח שהוא מטטרו"ן. ומשום זה נאמר, וצדיק יסוד עולם, היינו יסוד אשר הוא כולל הכול ובו מתייחדים שני שמות אלו.
ביאור הדברים: מטטרון נקרא שר העולם להיות בו השלמות להשלים כל התחתונים אשר בג׳ העולמות, בריאה, יצירה, עשיה, ולכן נקרא עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, והוא נקרא אדם הקטן להיותו בבי״ע כמו זו״ן באצילות, אשר ז״א הוא בחינת מ״ה דאלפין בגמטריא אדם. ושיעור קומתו הוא בכל ג׳ עולמות בי״ע כי ראשו הוא בבריאה, וגופו ביצירה ורגליו בעשיה.
והנה נודע שכל המסכים והדינים האמורים באצילות, אינם באצילות עצמה, אלא בבי״ע, ומטטרו״ן ומרכבתו הם הנושאים את המסכים ההם בשביל ז״א ומלכות דאצילות אשר על ידם עולים זו"ן ומכריעים בין הקוין דימין ושמאל דבינה ויוצאים המוחין באו"א ואח״כ בזו"ן ונודע שכל שעור האורות אשר התחתון גורם לעליון מקבל אותם גם התחתון ולכן זוכה מטטרו"ן בכל אלו האורות אשר הוא גרם להוציאם.
והנה שורש המוחין דזו״ן מתחיל מאו״א דהיינו מן בינה דא״א שיצאה לחוץ מראש דא״א שלולא יציאה זו לא היו מוחין לזו״ן, ובינה זו, הג״ר שבה נתקנו לאו״א, וז׳ תחתונות לישסו״ת, ולכן כשאנו רוצים להמשיך מוחין לזו״ן אנו מחויבים להמשיכם משרשם דהיינו מאו׳׳א המשפיעים לישסו״ת, ומישסו״ת לזו״ן.
ויש ב׳ זווגים להמשכת המוחין לזו״ן א׳ זווג דו״ק דמוחין שפירושו אשר אע״פ שהחסדים כלולים מן הארת חכמה עכ״ז אינם מקבלים רק חסדים וזהו בקריאת שמע אשר הגם שאו״א נזדווגו בכל השלימות של מוחין דהולדה אמנם זו״ן עדיין לא מקבלים המוחין האלו בבת אחת, והם רק ו״ק דגדלות. זווג ב׳ הוא זווג דג״ר גמורים אשר שניהם מאירים הן חכמה והן חסדים וזה נעשה בברכת אבות וז״א עצמו עושה הזווג בשים שלום.
וזה אמרו באות מ׳ עוף דאיהו צפור וכו׳ עליה אתמר כי עוף השמים יוליך את הקול כי קול הוא בחינת הזווג להשפעת חסדים והארת חכמה כלולה, והשליטה היא רק לאור דחסדים.
והנה ז׳ ספירות דזו״ן נקראים ז׳ קולות, וזה לשון הזהר (בפרשת צו אות קי״ב) כתיב קול ה׳ על המים אל הכבוד, א"ר יוסי דא אברהם, חסד. קול ה׳ בכח, דא יצחק, גבורה. קול ה׳ בהדר, דא יעקב, תפארת. קול ה׳ שובר ארזים, דא נצח. קול ה׳ חוצב להבות אש, דא הוד. קול ה׳ יחיל מדבר, דא צדיק, יסוד. קול ה׳ יחולל אילות, דא צדק, היינו מלכות. וז״א דאיהו כליל שית יומין דחול היינו המסכים והדינים אשר מטטרו״ן כולל אותם ושליט עלייהו. ונטיל ההוא קול דקריאת שמע ופרח ביה עד עמודא אמצעיתא שהוא ז״א, וז״א עולה ומכריע עם המסכים שקיבל ממטטרו״ן בין ימין ושמאל דישסו״ת וגורם יציאת ג׳ קוין בישסו"ת, וזוכה גם הוא להארת המוחין אשר הוא גרם. דאיהו קול ה׳ על המים ולית מים אלא תורה כי המוחין דז״א נקראים בשם תורה בסוד מ״ש חז״ל נובלות חכמה של מעלה תורה, שפירושו הוא אשר האחוריים דאו״א שנפלו למקום זו״ן בזמן שבירת הכלים שנקראים נובלות, מהם באים כל המוחין לזו"ן הנקראים תורה, ואיהו קול ה׳ בהדר אשר הוא תפארת שהיא בחינת יעקב כנ״ל, והוא כולל עד שית קלין שהם ו״ק דז״א ואיהו שביעאה לון באימא היינו קול ה׳ יחולל אילות, ואילה היא מלכות בסוד אילת השחר. ולכן אלו המוחין זכה גם מטטרו״ן כי יצאו על ידו. וכל זה הם המוחין מזווג הא׳ בשליטת החסדים שהם באים בקריאת שמע. ואח״כ בברכת שמונה עשרה מתחיל זווג ב׳, שהם מוחין דהולדה ומאירים חכמה וחסדים. והנה יש ג׳ בחינות בזווג א׳ זווג דנשיקין הנוהג בג״ר. ב׳ ענין החבוק הנוהג בחג״ת. ג׳ זווג דיסודות שהוא בנה״י, ובב' הבחינות הראשונות אין עוד גילוי חכמה בשלימות, רק בזווג היסודות שהיא בבחינה ג׳. וז״ס ההתחלקות של ג׳ חלקים בתפילת שמונה עשרה לג' ראשונות שה״ס הנשיקין. ולי״ב אמצעיות שה״ס החיבוק. ולג׳ אחרונות שה״ס זווג היסודות. ולהיות שבזווג היסודות יש גילוי להארת חכמה, ולכן אז נאמר ובעל כנפים יגיד דבר כי המרכבות המאירות בחכמה פרושות מבחוץ לבחינת הזווג ומשפיעות הארת חכמה מבחינת אחוריים, ומשום שהארתן היא מבחינת אחוריים ולא פנים ע״כ נקראות כנפים המכסות על יסוד ומלכות, אשר יש בזה ב׳ משמעות א׳ אשר ע״י הארת חכמה שלהן, הן מכסות ומגינות על הארת הזווג מן התקרבות החצונים, כי הארת החכמה דוחה החצונים מכל אחיזה בהארת הזווג. ב׳ כי הארת אחוריים נמשכת בדינים אשר הדינים הללו הם כמו מכסה וכנפים על הארת החכמה עצמה המגיעה אל הזווג שלא יינקו החצונים ממנה כי פחד הדינים עליהם, ומטטרו״ן הוא בעל כנפים יגיד דבר דא צלותא וכו' ואיהו מרכבה לתרווייהו, כי עליו נאמר נער הייתי גם זקנתי אשר המוחין דאחוריים נקראים נער והמוחין דפנים מכונים בשם זקן בסוד אין זקן אלא מי שקנה חכמה (קדושין ל״ב:) ומוחין דפנים נקראים הוי״ה, ומוחין דאחוריים נקראים אדנ״י. וזה אמרו קול רכיב בפומוי הוי״ה מוחין דפנים. ורזא דדבור אדנ״י מוחין דאחוריים, ומטטרו״ן מיחד אותם וכולל אותם ונעשה מרכבה לשניהם ובג״ד אתקרי מלאך שר הפנים.
והנה כל מה שנעשה בימי החול ע״י המ״ן והתפילות נעשה ביום השבת מעצמו מחמת קדושת השבת עצמו ולכן נעשו כל העליות ע״י זו״ן דאצילות עצמם המקבלים את המסכים והמ״ן בסוד איהו וחיוהו וגרמוהו חד בהון ולא ע״י שליח, וכל המסכים הם נקראים בשבת גרמוהו שהם גורמים וצנורות לקבלת השפע כמו שיתבאר להלן, ולכן אמר אבל ביומא דשבת וכו' ולא ע״י שליח.