שיעורים שנמסרו בישיבה

– התורה דומה למים הזורמים ממקום גבוה לנמוך, אך השורש שלה נשאר תמיד גבוה ורוחני.
– האור לא יכול לרדת מתחת לעולם האצילות, אך התורה יורדת לעולם העשייה כדי ללמד הלכה ומעשה.
– הקדושה והאור בתורה הם פנימיים ורוחניים, ואילו החיצוניות היא צורת המעשה וההלכה.
– המסירות נפש של עם ישראל היא הכנה לקבלת התורה ולגילוי האור הפנימי.
– הארי הקדוש והבעל הסולם הם שלבים מרכזיים בהבנה ובהוראה של חוכמת הקבלה לדורות.
– הצמצום והבחירה בהתר דבקות (הורדת הרצון לקבל לצורך ההשפעה) הם יסודות ההבנה של הבריאה.
– ההבדלה בין אור פשוט לאור מתעבה, בין יש מיש ליש מעין, היא מפתח להבנת תהליכי הבריאה והרוח.

– התורה היא תוכנת המציאות, וכל הפרטים בה משקפים את תהליך הבריאה וההשתלשלות הרוחנית.
– יש הבדל בין אור פנימי (החוכמה הפנימית) לאור מקיף (כוח השפעה חיצוני).
– האור חוזר (הניצוצות הנשארים לאחר השבירה) מהווים בסיס לתיקון הכלים ולגילוי המחודש.
– הגלות והמצוקות הן חלק מתהליך התיקון וההכנה לגילויים רוחניים גדולים.
– עבודת האדם היא להפוך את הרצון לקבל לצורת השפעה – לקבל על מנת להשפיע.
– יש צורך בלימוד חוכמת הקבלה בצורה נכונה, הדרגתית ומותאמת למדרגת התלמיד.
– קיום ההלכה והכוונה טהורה הם תנאי לקבלת האור וההשפעה.

– 📜 התורה היא אור רוחני שבא לידי ביטוי דרך כלים – הרצון לקבל – במדרגות שונות של מציאות.
– 💡 התורה מתגלית במדרגות פנימיות (חוכמה, אור) וחיצוניות (הלכה, מעשה).
– 🔥 שבירת הכלים והנפילה לעולם העשייה יוצרים רשימות – זיכרונות קדושים – שבתיקונם נחשף האור מחדש.
– 🕯️ גילויים רוחניים חשובים התרחשו בזמנים של מסירות נפש וגלות, כמו גילוי הזוהר, הארי והבעל סולם.
– 🧠 הלימוד האמיתי מחייב הבנה של עולם-שנה-נפש וכוונה טהורה, תוך שמירה על ההלכה.
– 🤝 שילוב בין הלב והמוח, חסידות וקבלה, הוא המפתח להבנת התורה הפנימית.
– 🌍 המציאות פועלת על פי תהליכים של סיבה ומסובב, שכל חידוש רוחני מגיע מראש מעולם האצילות.

– 🌊 אור התורה דומה לזרם מים הזורם ממקום גבוה לנמוך, אך שורשו נשאר תמיד גבוה וקדוש. התורה יורדת לעולם העשייה כדי להנחות במעשה ובחוק, אך האור הרוחני נשאר במדרגות עליונות. המשמעות היא שהעיסוק בתורה אינו רק למטרות מעשיות אלא גם לעלייה רוחנית.
– 🧬 הדמיון בין ההשתלשלות הרוחנית ל-DNA מדגים שכל פרט במציאות הגשמית מקבל את צורתו מהרוחניות, אך האיכות משתנה לפי רמת הכלי. זה מראה על הקשר ההדוק בין העולם הרוחני לעולם הגשמי ועל כך שהתורה חודרת לכל הרבדים.
– 💔 שבירת הכלים היא תהליך הכרחי שבו הרצון לקבל נפגע ונשבר, אך האור נשאר בעולם האצילות כרשימות. רשימות אלו הן נקודת התחלה לתיקון, ועל ידי התהליך הזה מתאפשר גילוי חדש של האורות והקדושה. זו גישה שונה המתמקדת לא בקושי אלא בזכותו של הכאב והשבירה בתהליך ההתפתחות הרוחנית.
– 🔥 ההיסטוריה היהודית משקפת את תהליך המסירות נפש, הגלות, והקבלה של התורה, כאשר זמנים של מצוקה מסמנים פתחים לגילויים רוחניים חדשים. כך לדוגמה, גילוי הזוהר של רשבי בעקבות חורבן הבית השני, או גילוי הארי בעקבות גירוש ספרד, והבעל סולם בדורנו. התהליך מתקדם ומעמיק לאורך הדורות.

– ⏳ מושג עולם-שנה-נפש מסביר את המבנה הפנימי של המציאות: העולם הוא הסביבה והמקום, השנה היא התהליכים והזמן, והנפש היא הפנימיות וההשפעה. זה מסייע בהבנה של ההשתלשלות הרוחנית והגשמית כאחד.
– ✨ חשיבות הכוונה הטהורה והקיום ההלכתי היא תנאי לקבלת האור והגילוי הרוחני. האדם צריך לעבוד מתוך רצון להשפיע ונחת רוח לבורא, ולא מתוך תועלת עצמית, כי רק כך ניתן להשיג את ההארה הפנימית ותיקון הכלים.

–

חכמת הקבלה – בינה מלאכותית ai

תלמוד עשר הספירות | אות א | שיעור בתע"ס עמוד יומי

א׳‏) דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות.

ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אויר ריקני וחלל, אלא היה הכל ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא,

ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשואה א', והוא הנקרא אור א"ס.

אור פנימי, חלק א, אותיות ד עד כ

ד) פירוש, כי בטרם שנבראו העולמות, שהיה אז רק א"ס ב"ה בלבד כנ"ל, לא היה שם "מקום פנוי" דהיינו מקום חסרון, שיהיה ראוי לקבל בו בחינת תיקונים. כי אור העליון היה ממלא את המקום ההוא, שלא הניח מקום לתחתונים להתגדר בו להוסיף משהו על שלימותו. אלא רק בסיבת הצמצום שנעשה, כמ"ש להלן, נתחדש אז בחינת חסרון ונתהוה מקום פנוי לתיקונים. אבל בל תטעה שבמקום גשמי הספר מדבר.

ה) אין הכוונה על אויר גשמי ח"ו, אלא יש בחי' אור רוחני המכונה כן. כי הנה יש ב' בחינות אור בכל פרצוף שלם, המכונים אור דחכמה ואור דחסדים. אור דחכמה הוא בחינת העצמות של הפרצוף, דהיינו בחינת החיות שבו. אור דחסדים הוא רק אור מלביש על אור החכמה שבפרצוף, היות ואור החכמה אינו יכול להתלבש בפרצוף אם לא יתלבש תחילה באור דחסדים. אמנם לעתים, כשהפרצופים המה בעת קטנות, אין בהם אלא אור דחסדים בלבד. ותדע שאור דחסדים זה, הוא מכונה בשם אויר או רוח, ובהיותו בפני עצמו בלי אור דחכמה, הוא מכונה בשם 'אויר ריקני', כלומר שהוא ריקן מאור החכמה, ומצפה ע"כ שאור החכמה יתפשט בתוכו וימלאנו. ומשמיענו הרב, שטרם שנבראו העולמות, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה בחינת אויר ריקני זה במציאות כלל, משום שאין שם חסרון משהו, כמבואר.

ו) כדי להסביר המלה הזאת, צריך שתדע מקודם מה היא מהותו של כלי רוחני. והוא, כי בהיות הנאצל מקבל את שפע חיותו מן המאציל, הנה בהכרח שיש לו רצון והשתוקקות לקבל את שפעו זה ממנו ית'. ותדע, אשר מדת הרצון וההשתוקקות הזו, היא כללות כל החומר שבנאצל. באופן, שכל מה שיש בנאצל זולת זה החומר, כבר אינו מיוחס לבחינת החומר שלו, אלא לבחינת השפע שלו שמקבל מן המאציל. ולא עוד, אלא שהחומר הזה, הוא המודד את גדלותו ושיעור קומתו של כל נאצל, ושל כל פרצוף, וכל ספירה. שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום שאין ענין הכפיה נוהג שם, והכל תלוי ברצון. ולפיכך אנו מכנים את הרצון לקבל הזה, שהוא כלי קבלה של הנאצל. והוא נבחן לבחינת החומר שלו, שמחמתו יצא מכלל מאציל להקרא בשם נאצל, מטעם היותו מוגדר במין חומר כזה, שאינו מצוי במאציל אף משהו ח"ו, כי הרצון לקבל אינו נוהג ח"ו במאציל בהחלט, שהרי ממי יקבל, והבן.
ולהלן [אות ג' או"פ נ', בהסת"פ אות כה'] נבאר, שיש בחומר הזה ד' מדרגות, מקטנות עד גדלות הקבלה, שהמדרגה הרביעית, שהיא בחינת גדלות הקבלה, המצויה על שלימותה רק בא"ס מטרם שנבראו העולמות, הנה רק עליה נעשה סוד הצמצום. ויתבאר להלן, כי נתרוקנה מכל שפע שהיה לה מיחס א"ס, ונשארה בבחינת חלל פנוי. וזו היא כוונת הרב באמרו, מטרם שנברא העולם, דהיינו בא"ס ב"ה, לא היתה שם בחינת חלל הפנוי הזה, כמבואר.

ז) כלומר שאין כלל מה להוסיף עליו על-ידי מעשה התחתונים.

ח) ענין ראש וסוף יתבאר להלן.

ט) פירוש, שאין בו מדרגות של קטן וגדול, אלא הכל שוה כמ"ש לקמן.

י) כלומר שאין שם זכות ועביות, שהמדרגות נערכות ונבחנות על ידיהן. כי הבחנות אלו נתהוו בעולמות רק עם חידוש הצמצום, שיתבאר להלן.

כ) ויש להקשות, כיון שאין לנו שום השגה בא"ס, א"כ איך נדעהו בשם. שהרי כל שם מורה על השגה, אשר אנו משיגים בו על פי הוראתו ומשמעותו של אותו השם, כנודע. ואין לתרץ כי השם א"ס מורה רק על שלילת השגה, דא"כ היה לנו לכנותו בשם בלתי מושג. והענין הוא, כי השם הזה מורה לנו את כל ההבחן שיש בין א"ס אל כל העולמות שמתחתיו. והוא כי בחינת הצמצום שנעשה אחר הא"ס, הנה בכל מקום שהכח הזה מתעורר, הוא מצמצם שם את האור, שעל ידי זה מסתיימת ההארה ההיא ומגעת לסופה. ולפיכך כל סוף וסיום, שישנו בכל הארה ובכל פרצוף, אינו נמשך רק מכח הצמצום. ולא עוד, אלא שמסיבת הסוף וסיום ההוא, יוצאים ומתחדשים כל ההויות ומילואיהן, וכל מיני השינויים שאך נמצאים בעולמות. ומתוך שענין הצמצום הזה אינו שם בא"ס, ע"כ אין ענין סוף וסיום נוהג שם, וע"כ נקרא בשם אין סוף, להורות שאין שם בחינת סוף וסיום כל עיקר, ומובן עם זה, שהאור הזה הוא פשוט ושוה בהשואה א', כי זה תלוי בזה, כמ"ש.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/

אתר מאורות: https://www.meorot1.com/

* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.