Don't Be Afraid of the Prophets of Doom | Rebbe Gottlieb
Rebbe Avraham Mordechai Gottlieb is one of the foremost Kabbalah teachers in the world today and has written and edited more than 40 books on Kabbalah and Torah. He is founder and spiritual leader of Beit Midrash Birkat Shalom Ashlag.
Rebbe Gottlieb received the wisdom of Kabbalah from Rebbe Baruch Shalom HaLevi Ashlag ztz”l, the disciple and son of Rebbe Yehudah Leib HaLevi Ashlag ztz”l, the Baal HaSulam. He is founder and spiritual leader of Beit Midrash Birkat Shalom located in Kiryat Yearim near Jerusalem and also in Bnei Brak. Learning at the Beit Midrash is enlightening, surprising, revolutionary, challenging, and very different from the way Torah is generally being learned today. The focus is on how to actually develop spiritually through Torah and mitzvot. All are welcome to take part in this great light.
Kabbalah, the most inner aspect of the Torah, has until our present time been hidden. This divine wisdom is now becoming increasingly revealed in the world. Kabbalah gives us deep insight into understanding our inner selves and the purpose of our lives. Kabbalah describes the system of the upper spiritual worlds at the root of our material reality and gives us powerful tools to align ourselves to our spiritual roots to attain inner peace and true happiness. We are presented with an alternative to the brokenness of our present social systems and are guided in how to build a more just and secure society in which all of humanity is truly caring for one another. Kabbalah presents us with deep insight and guidance in our evolution of consciousness both individually and globally. Kabbalah explains that fixing our world involves our working to develop true love for one another and develop our faith in the divine goodness at the source of everything happening in our lives. Kabbalah provides us with the tools to attain this.
Free downloads of spiritual writings of Rebbe Gottlieb translated into English are at the link
www.kabbalahart.com/books
English translations of holy books of the Baal HaSulam and Rebbe Gottlieb translated into English are available at the link
www.nehorapress.com/publications.html
“Giving” with Rebbe Gottlieb’s commentary translated into English is available at the link
www.urimpublications.com/giving-the-essential-teaching-of-the-kabbalah.html
Videos of Rebbe Gottlieb with English subtitles are at the link
www.youtube.com/playlist?list=PLN9e_2yF35xS9m7rs4aTxdC71UaeMZjRa
Website of Rebbe Gottlieb’s Beit Midrash
www.birkatshalom.org
בעל שם טוב – בירור ניצוצי קדושה
סיכום שיעור תורני – "כי אני ה' רופאך" ובירור ניצוצות קדושה
השיעור עוסק בפסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" מתוך שמות טו, כו, תוך התמקדות בפרשנות רוחנית-קבלית של מחלה וריפוי כחלק מתהליך בירור ניצוצות קדושה. השיעור משלב את תורת הבעל שם טוב ומדגיש את העבודה הפנימית על פני הגשמית. להלן עיקרי הדברים:
השיעור שואל: אם ה' הוא רופא, מדוע הוא גורם למחלה? התשובה היא שהמחלה, או החיסרון, היא חלל המאפשר בירור ניצוצות קדושה השייכים לתיקון נשמת האדם במידת ההשפעה. החיסרון מתגלה בעיקר ברובד התודעתי והנפשי, ולעיתים גם בגשמי, כדי לעורר את "הנקודה הפנימית" ולדחוף את האדם לתקן את שורש הבעיה.
הבעל שם טוב מפרש את הפסוק "וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך" כך: הלחם והמים מכילים ניצוצות קדושה השייכים לנשמת האדם, גם אם הם מבולעים בקליפות. התיקון אינו דורש ירידה עמוקה לקליפות, אלא בירור "קוונטי" – מרחוק, דרך התורה. כאשר האדם מברר את הניצוצות ומעלה אותם לשורשם, ל"מחסן התיקונים", החלל מתמלא, המחלה שהיא החיסרון נעלמת, והקליפות מאבדות אחיזה.
השיעור מבחין בין בירור חיצוני לגשמי, כמו אכילת לחם מסוים, לבירור פנימי בתודעה. הלחם הגשמי מכיל ניצוצות, כמו אנרגיית שמש וקלוריות, אך עיקר העבודה היא בנפש – להפריד את הקליפה, לב האבן, ולהעלות את הנקודה הפנימית. במדרגות נמוכות כמו דומם, הבירור הגשמי פחות משמעותי, ואין להתעסק בו יתר על המידה, שכן הדגש הוא על התודעה.
התעסקות יתר בגשמיות, כמו ניסיון לתקן את הלחם או הבהמה עצמם, עלולה להפוך לעבודה זרה או "שבירת כלים", במיוחד אם האדם נתקע בדמיונות חיצוניים. השיעור מזהיר מפני "גירוד", שהוא קליפה, במקום "גירוי" חיובי שמעורר תיקון פנימי. לדוגמה, מקובלים גדולים עשויים לברר פרטים עדינים, אך עבור רוב האנשים, הדגש הוא על העבודה הפנימית ולא על החיצוניות.
צדיקים גבוהים, כמו רבי שמעון בר יוחאי, פועלים בדמיון אלוקי ומעלים ניצוצות ללא תלות בסימנים גשמיים. לעומתם, רוב האנשים זקוקים לסימנים, כמו תפילה ומצוות, ככלי לעבודה בעולם העשייה. השיעור מדגיש שפסיקה הלכתית נקבעת לפי חכמים, כמו בית הלל, ולא לפי הזוהר או מקובלים כמו רבי מאיר, שדיברו ממדרגות גבוהות שאינן מתאימות לכלל העם.
השיעור מלמד שהמחלה היא כלי לתיקון, והריפוי מגיע דרך בירור ניצוצות קדושה בתודעה, כפי שמורה הבעל שם טוב. התורה מאפשרת תיקון "מרחוק" ללא ירידה לקליפות, והדגש הוא על עבודה פנימית ולא חיצונית. יש להיזהר מהתמקדות יתר בגשמיות, שעלולה להפוך לקליפה, ולפעול לפי המדרגה המתאימה לכל אחד, תוך שימוש בסימנים ככלי לעלייה רוחנית.
כמו שאומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני י שם רופאך אז למה עושה אותי חולה כדי שהוא רפא אותי אל תעשה אותי חולה וזהו אבל החלל הזה מאפשר לי לברר ניצוצי קדושה ששייכים לתיקון שלי במידת ההשפעה לכן החיסרון שמתגלה לנו בעיקר מבחינה תודעתית ונפשית ולעיתים זה מתבטא גם בצורה הגשמית במקרה שלנו בדרך כלל כדי לגרות את הנקודה הפנימית אבל זה כדי שאני אעלה את הדבר לשורשו זת אומרת שאני אקח את החלק המקולקל שמתגלה ליי בנפש יפריד ממנו את הקליפה את הלב אבן ויוציא את הנקודה הפנימית ועלה אותה לשורשה למחסן של התיקונים לבוידם וזה פירש הבעל שם טוב הפירוש שברך את לחמך ואת ממך והסירות עם מחלה מקרבך ששם תברך אגב טוב אוקיי נקרא ונסביר לחמך וממך שכל הניצוצות הקדושים משייכים לנשמתך אפילו אותן שהיו מבולען בסמי תרופה שהיית על ידי זה מוכח חלילה שתהייה נחלה בשביל לשתות מהם להעלותן כולם ישלח השם שהו בתוך ממך או בתוך ממך ממילא וסירות עם מחלה מקרבך עד כאן ודברי פי חכם חן זאת אומרת שבדרך תורה האדם לא צריך לרדת יותר מדי לקליפות ולחסרונות אלא כאילו הוא מברר את הניצוצות בדרך קוונטית אם תרצו ואז הוא לא כאילו צריך לרדת ל לקליפות לחלל הפנוי אלא מתקן אותם בריחוק מקום ואז ממילא זה מסיר את המחלה שהמחלה זה החלל הפנוי עמה התיקונים ואם עשיתי את התיקונים ממילא החלל מתוקן ואז אין אחיזה לקליפות עוד משו שנגיד הרבה עושים קצת עבודה זרה מהעניין הזה מהבור צוצ קדושה בחיצוניות חשוב להבין שזה רק תרגיל זאת אומרת נגיד יש לחם גשמי אז יש שם צוץ יש שם כלורי גם אנרגיית השמש והכל סבבה אבל עיקר הבירור זה בעצם הנפשה הפנימית של הדבר עכשיו בדרגות שלנו האמת זה דבר דק אבל במדרגת הדומה זה לא כזה משנה אכלתי את הלחם הזה את הלחם משמה כאילו במדרגות שלנו אין לזה כל כך משמעות [מוזיקה] אין לזה משמעות כמעט גם לא צריך לעסק עם זה יותר מדי כי במדרגת הדומם אז כאילו הכל זה נפש הזה אין שמה תנועה מיוחדת לפרטיים אז תברר את עליכם הזה זה הכל סבבה לא להתעסק בזה אלה שמתעסקים בזה ונהיו מקובלים וחיים בדמיונות זה זה אפילו סוג של עבודה זרה לפעמים כי הם נתקעים בגשמיות אבל מה שכן מבחינה פנימית כל דבר יש בו הנפשה שהוא גורם לי הוא מגרה בי הלחם מגרה בי משהו מסוים החבר מגרה בי הלימוד המסוים מגרה בבי הטעם המסוים תכונה מסויימת אז צריך לראות איך אני לוקחת את הגירוי הזה שהוא לא יהי גרד לי גירוי זאת אומרת כמו שהחושים תגרים על ידי המציעות אני מדבר מצד החיוב אבל הגירוי יכול להפוך גם לגירוד שזה מצד הקליפה אני צריך לקחת את הגירוי שהוא יעורר בי את הצד הפנימי שאני צריך לתקן והתיקון הזה זה נקרא הבירור שאני עושה בתודעה שלי לא בחוץ בחוץ זה כמו מראה בכלל זה הכל קורה בתוכי א אז להיזהר לא לנסות לתקן הרבה מתקנים כאילו את הבהמה או את הוב שהם שוחטים והם בהזיות אתה כל כולך בהמה אתה צריך לתקן את עצמך לא תעוף אתה רק משתמש בו כתרגיל עכשיו יכול להיות שמקובלים עצומים וזה הם יודעים יותר לרדת לפר אני מדבר על האמיתיים לא על מדומיינים לרדת יותר על הפרטים של מה שצריך לתקן בין העוף לשניצל לחלבה ומילא גם אדם שעוסק ברוחניות הוא אפילו על מקולה הוא מסתכל הוא רואה שמה עולמות שלמים אבל זה לא השך כאילו לעניינים שלנו אנחנו צריכים להתעסק בעיקר בפנים וב בעבודה הפנימית ועוד עניין שגם צדיק המתי הוא גם לא צריך בכלל כמעט את הסימנים הוא משתמש בהם אבל הוא מעלה כבר הוא כאילו מצד הדמיון האלוקי הוא כבר מעורר את מה שהוא צריך לכן כאילו רבי שמעון בר יוחאי כביכול פטור מתפילה אנחנו לא למה כי אנחנו חיייבים את הסימנים אנחנו חיים בעולם הזה אבל בדרגה שלו הוא באמת מעל הסימנים אז יש לו מסגרת שונה אבל אצלנו זה יהיה קליפה גמורה רבי מאיר יכול לתאר את השרצים אבל אם אנחנו נתאר אותם זה יגרום לנו לשבירת כלים גמורה לכן כל דבר במקומו גם לא פוסקים הלכה לפי הזר זאת אומרת אם זה להחמיר מצווה וסבבה אבל כמובן בתניא שמצרפים זה כונה פנימית אבל לכולה לא מצרפים לא פוסקים הלכה לפי הזור וזה נכון למה כי הזור יכול להיות מדבר מדרגות גבוהות יותר שהם לא שייכים להמון העם למדרגה של עולם העשייה ואז אם אני מנסה להכל במקום הקליפות זה טוב ובואו לכן אני לא יכול לפסוק לפי רבי מאיר אלא לפי חכמים שהם דיברו מכלל העם מצד בית הלל מצד כללות המדרגה אז לכל דבר יש לו סיבה אוק
יום פטירת הראי"ה – הרב קוק זצוק"ל – חשיבות הפנימיות
"תתחזק ידידי להאיר את אור חכמת הנסתר בעולם" הראי”ה קוק, אגרות א’, צ”ב
עמקי הסודות האלהיים פשוט הוא שאין להבינם בבירורם בשכל האנושי, אלא על פי הקבלה, מאנשים מופלאים, שהאור האלהי חדר לתוך נשמתם. וכשלומדים את דבריהם, בהכנה הראויה, באה ההשערה הפנימית, ומישבת שאת הענינים על הלב, עד שהם דומים למושגים בשכל הטבעי הפשוט. ולעולם צריכים לצרף אל המדע הזה את כח האמת של הקבלה, ואז נעשים הדברים מאירים ושמחים כנתינתם מסיני, לכל חד וחד לפום דרגיה. הרב קוק. אורות הקודש א', עמ' ק"א.
עוד יתגלה בעולם גודל ערך הכוח של רצון האדם, ומדרגתו במציאות עד כמה היא מכרעת, ע"י רזי תורה. וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו, ויבוקש מכל העולם בישראל. הרב קוק.
וכל זמן שהאורתודוקסיה אומרת, בעקשנות דוקא, לא, רק גמרה ופוסקים לבדם, לא אגדה ולא מוסר, לא קבלה ולא מחקר… הרי מדלדלת את עצמה וכל האמצעים שהיא לוקחת בידה, להגן על עצמה, מבלי לקחת את סם-החיים האמיתי, אור התורה בפנימיותה, הם לה לא לעזר ולא להועיל והיא מתמלאה ע"ז בקצף…… חוץ מהדבר הגלוי ומוחש, הנגלה שבתורה ומצוות לבד, שאינו יכול בשום אופן לבוא ולהביא למטרתו, בכל הדורות וביותר בדורנו, כי אם ביחד עם התרחבותם של שורשיו המרובים הרוחניים.הרב ראי"ה קוק, אגרות ב', רלב' – רלג'.
לא שמענו לקול נביאי האמת לקול מעולי חכמי דורות עולמים, לקול הצדיקים והחסידים, חכמי המוסר וחכמי העיון והרזים, שצוחו והכריזו בקולי קולות כי סוף הנהר של התלמוד המעשי לבדו להיות יבש וחרב, אם לא נמשוך לתוכו תמיד מים מני ים, מימא דחוכמתא וקבלה, מים דעת האלהים, מים טוהר האמונה הטהורה הנובעת מנשמתנו פנימה משרשה ממקור החיים. הרב ראי"ה קוק, אורות, ק"א.
אמנם לעולם לא נוכל להתעלם מהתרופה הכללית הכוללת את הכל ושעזיבתה היא שגרמה לנו את נפילתנו והוא הדבר, מה שאני בעוניי ובמר נפשי רגיל לקרוא,לשנות ולשלש מאות ואלפים פעמים, עזבנו את נשמת התורה וזאת היא הצעקה הגדולה, המקפת בעוזה דורות רבים, מימי הנביאים, הסופרים והחכמים, גדולי הדורות הראשונים והאחרונים. גדולי הכשרון שבנו פנו להם, בעיקר אל הצד המעשי שבתורה, וגם שם רק במקצועות מיוחדים, עבדוהו והרגילוהו בחינוך, והצד הרגשי, ויותר מזה הצד העיוני, ומה שלמעלה ממנו ובא אחריו ממילא, הקדשי ההופעי, שבו הגאולה והישועה גנוזה, אותו עזבו לגמרי ולגס רוח ומשוגע יחשב גם מי שבא ותובע את העלבון הגדול הזה, מרועי האומה. הקול הגדול של חוקרינו האלהיים, של חסידינו העליונים, של המקובלים הטהורים באי סוד ד', קדושי המבט ואדירי הרצון, חוכי ישועה וצופי גאולה, היה לקול קורא במדבר… דוקא בעת משבר גדול וסכנה עצומה, צריכים לקחת את המעולה שבתרופות… כל התורה, בפירושיה הרוחניים כולם, צריכה היא להתעלות אצלנו. כל מי שיש אומץ בלבבו, כח בעטו ורוח ד' בנשמתו, קרוא הוא לצאת אל המערכה ולצעוק הבו אור. מחזה אחר, לגמרי אחר, היינו רואים בדורנו, אלמלי נתנדבו חלק רשום מבעלי הכשרון, הממולאים בתורה ובשכל טוב, לעבוד את כרם ד' בתוכו פנימה, לעסוק בטהרתם של מושגי האמונה והעבודה, בבירורן של הדיעות בעניני האלהות…ואנחנו היינו מתחילים במלאכת שמים הגדולה של ביעור רוח הטומאה מן הארץ ושל התחלת הופעת תיקון עולם במלכות אל עולם. ועל זה אנו נתבעים ולזה נוצרנו. ובכל זמן שאנו נודדים, נשחטים ונטבחים, כצבאות וכאילים, על אשר אין אנו מכירים את תפקידנו, באים אנשים קטנים ומצומצמים ומרפאים אותנו ברפואות קרות מכל המינים, ואת סם החיים העיקרי, אותו, מניחים בקרן זוית. אלה מתוך טמטום הלב וקטנות אמונה, ואלה מתוך גאוה וחסרון ידיעה… ואקוה ששום אדם לא יחשדני במיעוט אהבה, חלילה, לתורה המעשית, להתמדת לימודה ולהרחבתה בפלפול וסברא, בחריפות ובקיאות. אבל בעת שהדבר בא עד לידי הפרת תורת אמת, תורה דלעילא, עד לכדי הדעכת נשמת הנשמה, עד כדי החלשת כח המחשבה, ועד כדי הבאת מעמד החיים הרוחניים שלנו ושל כל העולם כולו, התלוי בנו, למצב של פרפור ועילוף נורא… ואם יבוא אחד ויאמר, שישועתנו מונחת היא בנשמתה של תורה, בהגדלתה והאדרתה העליונה והאמיתית, יבואו כל הטוענים מעברים וימטירו עליך מבול של השגות: מה אתה חפץ בקבלה, במוסר, בחקירה, בפילוסופיה, בדרשנות, בספרות, בשירה? הלא כל אלה פשטו את הרגל ולא נתנו לנו את מה שהבטיחו בעת שהתחילה תסיסתם, וטענות כאלה מספיקות כבר להחניק את קול ה', הקורא בנו מקרב מעמקי נשמתנו וממלא העולמים כולם: 'דרשוני וחיו', – בעת כזאת אנו חייבים להפגין על הגדול שבחסרונות. הרב ראי"ה קוק, אגרות ב', קכג' – קכה'.
