אות נח
זהר
נח) עמודא דאמצעיתא קשורא דתרוייהו יחודא דתרוייהו אוף הכי יסוד ח״י עלמין קשורא דעמודא דאמצעיתא ושכינתא תתאה. באן אתר. בצלותא דבה כלילן ח״י ברכאן, ובה מתייחדין תרין שמהן כחדא, אינון יאקדונק״י.
פירוש מעלות הסולם
נח) עמודא דאמצעיתא וכו': עמוד האמצעי היינו תפארת שעולה ונעשה לדעת, הוא קשר לשניהם היינו לחכמה ובינה, היחוד של שניהם, כמו כן יסוד ח״י עולמים הוא קשר של עמוד האמצעי ושכינה התחתונה. ושואל, באיזה מקום הוא היחוד של עמוד האמצע היינו ז״א עם השכינה התחתונה היינו מלכות רחל. ומשיב בתפילת שמונה עשרה אשר בה כלולות ח״י ברכות. ובה בתפילת שמ״ע מתייחדים ב׳ השמות שהם יאקדונק״י.
פירוש. ג׳ יחודים הם, היחוד שבחב״ד הוא הוי״ה אקי״ק המיוחדים ע"י הדעת שהוא קשר של תפילין דראש. והיחוד שבחג״ת הוא הוי״ה אלקים המיוחדים ע״י תפארת היינו ק"ש. היחוד שבנה״י הוא הוי״ה אדני המיוחדים ע״י היסוד הנקרא ח״י בסוד ח״י ברכות של שמ״ע.

אות נט
זהר
נט) וחבורא דתרין שמהן צריכין בחשאי, ורזא דמלה, בעמדם תרפנה כנפיהן, בעמדם ישראל בצלותא דעמידה, חיוון תרפנה כנפיהן, דלא למשמע בהון קלא.
פירוש מעלות הסולם
נט) וחבורא דתרין שמהן וכו': והחבור של ב׳ השמות הוי״ה אדנ״י צריך להיות בחשאי וסוד הדבר, בעמדם תרפנה כנפיהן, ומפרש בעמדם ישראל בתפילה דעמידה היינו שמונה עשרה, החיות תרפנה כנפיהן, בכדי שלא להשמיע בהם קול.
פירוש. כשז״א ומלכות שהם הוי״ה אדנ״י הם בסוד הזווג דהיינו בתפילת שמונה עשרה אז עיקר השליטה הוא לז״א שהוא בחינת חסדים, ודבור שה״ס הארת חכמה ואדנ״י אע״פ שהיא מאירה ג״כ, עכ״ז נבחנת לדבור בחשאי כלומר בלי שליטה. וז״א וחבורא וכו' צריכין בחשאי לתת שליטה לחסדים של ז״א, ורזא דמלה וכו', בעמדם תרפנה כנפיהן כי כנפים הן המלכויות אשר לא בשעת הזווג ניכרת שליטתן ונשמע קול כנפיהן, ובעמדם מרפים כנפיהן.

אות ס
זהר
ס) דתמן קול דממה דקה, בגין דתמן קאתא מלכא. דהא ברוח גדולה וברעש ובאש, דאשתמעון בהון גדפי חיוון, לא אתא מלכא, אלא בקול דממה דקה, דאיהי בתר רוח רעש אש. ואיהי רביעאה לון.
פירוש מעלות הסולם
ס) דתמן קול דממה וכו': משום כי שם היינו בשמו״ע קול דממה דקה, היינו קול דמלכות היא דממה ודקה. משום כי שם בשמו"ע, בא המלך, היינו ז״א. כי ברוח גדולה, וברעש, ובאש, אשר נשמע בהם קול כנפי החיות, לא בא המלך לזווג, אלא בקול דממה דקה אשר הוא אחר רוח רעש אש. והיא היינו מלכות רביעית להם.

אות סא
זהר
סא) ועלייהו אמר יחזקאל, וארא והנה רו׳ח סערה באה מן הצפון. ענ׳ן גדול ו׳אש מתלקחת, הא אינון תלת, דרכיבין בהון תלת אתוון קו"ק. קול דממה דקה, דא י׳ מן הוי״ה, ואיהי י׳ מן אדנ״י, תמן קא אתא מלכא דאיהו יהו״ה. דכל הויה דשליט ה׳ על ו׳ ה׳ על י', נוקבא איהי ההוי״ה. כגון טפה דנוקבא, כד שליט על טפה דדכורא, בת איהי.
פירוש מעלות הסולם
סא) ועלייהו אמר יחזקאל וכו': ועליהם היינו על רוח רעש אש אמר יחזקאל ואראה והנה רוח סערה באה מן הצפון נגד רוח. ענן גדול נגד רעש. ואש מתלקחת נגד אש. הרי הם שלשה, אשר שלש אותיות הו״ה רוכבים בהם, קול דממה דקה הוא, י׳ מן הוה״י, והיא י׳ מן אדנ״י, שם היינו במלכות דאצילות, בא המלך היינו שהוא יקו״ק. ומבאר דכל הוי״ה אשר שולטת בה ה׳ על ו' וה' על י׳ אותה ההוי״ה היא בחינת נוקבא. היינו דין, כגון כששולטת טפת הנקבה על טפת הזכר הולד הנולד בת היא.
פירוש. ג׳ קליפות הן, הכוללות כל מיני הדינים והקליפות שבעולמות. א׳ היא רוח סערה, והיא מבחינת מלכות דמדת הדין מטרם שנמתקה ברחמים דבינה. ב׳ ענן גדול והוא מבחינת הדינים המתגלים בקו שמאל כשהוא מאיר בלי התכללות הימין. ג׳ היא אש מתלקחת, והיא מבחינת הדינים של מלכות שעלתה לבינה. וכל מיני פורעניות ועונשים הבאים על ישראל הם מג' הקליפות הללו. אמנם כמו שהן מזיקות לקדושה בעת שישראל אינם כדאים, הנה בעת שישראל כדאים הן נותנות עזר לקדושה וכל המוחין מתגדלים ומשתלמים בעזרתן ולכן אנו מבחינים בהן ב׳ בחינות, א׳ בשעה שהן מזיקות ומחריבות את הקדושה אז הן נקראות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת. ב׳ בשעה שהן עוזרות לקדושה דהיינו בשעה שישראל מטיבים מעשיהם ומעלים מ"ן הן נעשות מרכבה לה׳ ו׳ ה' ג׳ כלים מאחוריים דמלכות דאצילות המאירים בבי״ע ה׳ בעשיה, ו׳ ביצירה, ה׳ ראשונה בבריאה. אשר בשעה שהם בבי"ע נשמע קול כנפי החיות מחמת הדינים שבהם שבעת שהחכמה מאירה מופיעים עמה דינים רבים המענישים את הרשעים הרוצים להמשיך חכמה ממעלה למטה וכשהם עולים עד למלכות דאצילות שהיא הי׳ ונשלמים במסך שלם שיעלה או"ח ממטה למעלה להלביש את האור ישר בסוד דינ״א בהפוך אתוון אדנ״י אז הן חשות והמלך שהוא ז״א המאיר בחסדים והוי״ה, בא להזדווג ונעשה החבור דהוי״ה אדנ״י.
וזה אמרו (באות נ"ט) וחבורא דתרין שמהן צריכין בחשאי וכו' דלא למשמע בהון קלא שהוא גלוי הארת חכמה אלא להשליט את החסדים דז״א, בסוד וקולה לא ישמע דתמן קול דממה דקה, היינו המלכות שהיא דממה מעצמותה כי לית לה מגרמה ולא מידי אלא הכל נותן לה ז״א ונקראת דקה עיין בזהר בראשית אות י״ט אבריר דקיקו וכו' עד דאשתאר ההוא זוהמא דלית ביה זוהמא כלל כי נתמעט כח הדין שבמסך לבחינת קול דממה דקה וכששמע אליהו קול הזה יצא מן המערה וקבל פני ה', וז״א דתמן קא אתא מלכא וכו' לזווג ולגלות המוחין הגדולים הנמשכים ע״י הדינים של הנוקבא דהא ברוח גדולה וכו' דאשתמעון בהון גדפי חיוון בסוד הכתוב ואשמע אל קול כנפיהם כקול מים רבים היינו הדינים המכונים מים רבים לא אתא מלכא אלא בקול דממה דקה וכו' ועלייהו אמר יחזקאל וכו' הא אינון תלת דרכיבין בהון תלת אתוון הו״ה שהם נגד בריאה יצירה עשיה כי קומתם עד בינה עד שעולים למלכות דאצילות והמסך מתתקן להמשיך חכמה בסוד קול דממה דקה דא י׳ אשר או״ח עולה ומלביש את החכמה שהיא י׳ ואיהי י׳ מן אדנ"י, תמן קא אתא מלכא דאיהו הוי״ה ונעשה השילוב של ב׳ השמות. דכל הוי״ה דשליט וכו' היינו בחינת נוקבא דין שהוא היפך הוי״ה דאור ישר הרומזת על רחמים.