קבלה – מהי חכמת קבלה?

ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו

סיכום שיעור קבלה

שאלו למה לא מערבבים בשר וחלב, וזה קשור אולי לפרשת משפטים, אבל נסביר את זה עכשיו. קודם נבהיר נקודה כללית: ה' הוא לא נברא, אלא הכוח שלו הוא היחיד ששולט בעולם. כל מה שנראה כאילו יש כוחות אחרים – טוב או רע – זה אשליה. אם נתחבר לזה, נגיע למצב של שלמות. עצלות היא השגחה פרטית, אבל בעולם העשייה, בתחתית, רואים "אין עוד מלבדו". זה בכוונה ככה, כדי שיהיה לנו מקום להשתתף בתיקון מהצד שלנו.

עכשיו לעניין בשר וחלב. יש כמה הסברים, אבל נתחיל מהבסיס. אם אכלת חלב, מותר לאכול בשר אחר כך, כי הסדר הוא קודם חסדים ואז חוכמה – קודם כלים זכים, ואחר כך כלים גסים. חלב מייצג כלים זכים, עדינים, ובשר מייצג כלים גסים, עבים. כשאוכלים חלב קודם, מושכים אור זך אבל עדין, שמתאים לכלי הזה, וזה כמו קטנות – מדרגה ראשונית. אחר כך, כשאוכלים בשר, הכלים הגסים מאפשרים למשוך אור גבוה יותר, כי יש כבר בסיס חזק יותר. זה סדר טבעי של גדלות, שבו הכלים מתפתחים בהדרגה.

אבל אם אכלת בשר קודם, ואז תאכל חלב, זה בעייתי. אחרי בשר, הכלים כבר גסים, ואם תמשוך חלב – שמייצג אור זך וגבוה מאוד – תקבל אור חזק מדי לכלי הגס שכבר יש לך. זה כמו שבירת כלים: האור הגבוה נמשך לכלי שלא מתאים לו, והכל מתפרק. לעומת זאת, כשמתחילים מחלב, האור מתאים לכלי הזך, ואחר כך הבשר מוסיף כוח משיכה גדול יותר, אבל בצורה מסודרת. זה חוק של כלים ואורות בקבלה – הכלי קובע את האור שתקבל. כלי זך מושך אור עדין, וכלי גס מושך אור חזק יותר, אבל צריך להתחיל מהזך כדי שהכל יעבוד נכון.

לכן יש סדר: חלב ואחר כך בשר זה בסדר, כי זה הולך מקטנות לגדלות. אבל אם אכלת בשר ואז חלב, האור הזך של החלב נמשך לפי הכלים הגסים של הבשר, וזה לא עובד – זה כאילו מושכים אור גבוה מדי לכלי לא מתאים. בגלל זה מפרידים, ובהלכה קובעים שש שעות המתנה אחרי בשר, כי זה זמן ההתעכלות, זמן החלוקה בין גאות לשפל. יש מנהגים שונים, ויש מקילים לחמש שעות אם זה נוגע לביטול תורה, אבל העיקר הוא הרעיון התודעתי, לא רק הגשמי. אנחנו עובדים דרך הגשמיות, אבל זה לא רק על חלב ובשר פיזיים.

חלב מסמל מוחין אלוקיים גבוהים, כמו שכתוב שהתורה נקראת חלב – זה אור זך מאוד. בשר מסמל כלים גסים יותר, שקשורים לחוכמה אחרי החסדים. הסדר של קטנות לגדלות הוא טבעי ובריא, אבל אם כבר נמצאים בגדלות (בשר) ומושכים חלב, זה מסוכן – האור הגבוה יכול לשבור את הכלים. לעתיד לבוא, אולי נוכל לערבב חלב ובשר, כי יהיה לנו כוח לעמוד בזה, אבל יש בשר וחלב שלעולם לא יתערבבו – הבורא נשאר בורא והנברא נשאר נברא. כחומר, הם לא מתערבבים, כי להגיד שהבורא הוא נברא זה עבודה זרה. אבל כקטנות וגדלות, יש דרך לחבר ביניהם בצורה רוחנית נכונה.

**Summary of Kabbalah Lesson (English Translation)**

They asked why we don’t mix meat and dairy, maybe it’s tied to Parshat Mishpatim, so let’s explain it. First, a general point: God isn’t a created being; His power is the only real force controlling the world. Anything that seems like other forces—good or evil—is an illusion. If we connect to this, we reach a perfect state. Providence is personal, but in the world of action, at its lowest level, we see "there is none besides Him." It’s set up this way on purpose, so we have a role in fixing things from our side.

Now about meat and dairy. There are a few angles, but let’s start basic. If you eat dairy, you can eat meat afterward because the order is chesed (kindness) first, then chochmah (wisdom)—pure vessels first, then coarse ones. Dairy represents pure, refined vessels, and meat represents coarse, thick vessels. When you eat dairy first, you draw a pure but gentle light that fits the vessel, like a state of smallness, an initial stage. Then, if you eat meat, the coarser vessels let you draw a higher light because you’ve built a stronger foundation. This is a natural progression to greatness, where vessels develop step by step.

But if you eat meat first and then dairy, it’s a problem. After meat, your vessels are coarse, and if you draw dairy—which is pure, very high light—you’ll get a light too strong for the coarse vessel you’ve got. It’s like breaking vessels: the high light gets pulled into a vessel that can’t handle it, and it falls apart. If you start with dairy, though, the light matches the pure vessel, and then meat adds more pulling power, but in an orderly way. This is a rule in Kabbalah about vessels and lights—the vessel decides the light you receive. A pure vessel draws gentle light; a coarse one draws stronger light, but you have to start with the pure one for it to work right.

So, the order matters: dairy then meat is fine because it goes from smallness to greatness. But if you’ve eaten meat and then pull dairy, the pure light of dairy comes through the coarse meat vessels, and it doesn’t work—it’s like pulling high, pure light into a coarse vessel, which is forbidden. That’s why we separate them, and halacha sets six hours after meat because that’s digestion time, the shift between high and low tides. Some customs vary, and some allow five hours if it’s about not interrupting Torah study, but the point is the concept, not just the physical. We work through the physical, but it’s not only about literal dairy and meat.

Dairy symbolizes high divine intellect, like the Torah called milk—it’s very pure light. Meat is coarser vessels, tied to wisdom after kindness. The order of smallness to greatness is natural and safe, but pulling dairy after meat when you’re already in greatness is risky—the high light can break the vessels. In the future, maybe we’ll mix dairy and meat because we’ll have the strength for it, but some meat and dairy never mix—the Creator stays Creator, the created stays created. As matter, they don’t blend, because saying the Creator is created is idolatry. But as smallness and greatness, there’s a way to connect them spiritually, correctly.

—

אם יש משהו נוסף שתרצה להוסיף או לשנות, אני כאן!

ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו

סיכום שיעור קבלה

מדברים על "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני" מפרשת יתרו, ובעל שם טוב מסביר את זה יפה: אם מאמינים שיש כוחות אחרים חוץ מה', זה כאילו לוקחים כוח מהשם יתברך, שמכונה "אלוקים", וזה עבודה זרה. בעל הסולם מביא את זה גם, וההסבר עמוק וחזק. כוחות אחרים זה כמו רצון לקבל לעצמו, ואילו הכוח של הבורא הוא להשפיע. יש שני הסברים: הראשון, השוואת הצורה – להתאים את עצמנו לבורא; השני, "אין עוד מלבדו" – הבורא הוא הכל, הכוח היחיד שמנהל את העולם. ה' לא נברא, הוא בורא, והנברא לא בורא – זה חידוש. הרבה אנשים טועים ומערבבים בורא ונברא, וזה עבודה זרה, כמו לערבב בשר וחלב.

למה לא מערבבים בשר וחלב? אולי זה קשור לפרשת משפטים, אבל נסביר את זה עכשיו. קודם נבהיר עיקרון: ה' הוא לא נברא, הכוח שלו הוא היחיד ששולט. כל מה שנראה כאילו יש כוחות אחרים – טוב או רע – זו אשליה. אם נתחבר לזה, נגיע למצב טוב. באצילות ההשגחה הפרטית גלויה, אבל בעולם העשייה, בתחתית, היא מוסתרת – לא רואים אותה. זה בכוונה, כדי שיהיה לנו מקום לעבוד ולגלות את "אין עוד מלבדו" בעצמנו.

עכשיו לבשר וחלב. יש כמה הסברים, אבל נתחיל מהבסיס. אם אכלת חלב, מותר לאכול בשר אחר כך, כי הסדר הוא חסדים ואז חוכמה – כלים זכים קודם, ואחר כך כלים גסים. חלב זה כלים זכים, עדינים, ובשר זה כלים גסים, עבים. כשאוכלים חלב קודם, מושכים אור זך ועדין שמתאים לכלי הזה, וזה קטנות – שלב ראשון. אחר כך, כשאוכלים בשר, הכלים הגסים מאפשרים למשוך אור גבוה יותר, כי יש כבר בסיס חזק יותר. זה סדר טבעי של גדלות, שבו הכלים מתפתחים בהדרגה ומתאימים לאורות גדולים יותר.

אבל אם אכלת בשר קודם ואז חלב, זה לא עובד. אחרי בשר, הכלים כבר גסים, ואם תמשוך חלב – שזה אור זך וגבוה מאוד – תקבל אור חזק מדי לכלי הגס שיש לך. זה כמו שבירת כלים: האור הגבוה נמשך לכלי שלא יכול להחזיק אותו, והכל נשבר. לעומת זאת, אם מתחילים מחלב, האור מתאים לכלי הזך, ואחר כך הבשר מוסיף כוח למשוך אור גדול יותר, אבל בצורה מסודרת שלא שוברת כלום. זה חוק של כלים ואורות בקבלה – הכלי קובע איזה אור תקבל. כלי זך מושך אור עדין, וכלי גס מושך אור חזק, אבל צריך להתחיל מהזך כדי שהתהליך יהיה נכון.

לכן הסדר חשוב: חלב ואחר כך בשר זה בסדר, כי זה עולה מקטנות לגדלות. אבל אם אכלת בשר ואז תמשוך חלב, האור הזך של החלב נמשך לפי הכלים הגסים של הבשר, וזה לא מתאים – זה כמו למשוך אור גבוה וטהור לכלי גס, וזה אסור. בגלל זה מפרידים, ובהלכה קובעים שש שעות אחרי בשר, כי זה זמן ההתעכלות, החלוקה בין גאות לשפל. יש מנהגים שונים, ויש שמקילים לחמש שעות אם זה קשור לביטול תורה, אבל העיקר הוא התודעה, לא רק הגשמי. אנחנו עובדים דרך הגשמיות, אבל זה לא רק על חלב ובשר פיזיים. חלב מסמל מוחין אלוקיים גבוהים – התורה נקראת חלב, כמו שמביאים ממאור עיניים של רבי יעקב – ובשר זה כלים גסים יותר, חוכמה אחרי חסדים.

הסדר של קטנות לגדלות הוא טבעי ובריא, אבל אם כבר בגדלות (בשר) ומושכים חלב, זה מסוכן – האור הגבוה יכול לשבור את הכלים. לעתיד לבוא, אולי נוכל לערבב חלב ובשר כי יהיה לנו כוח לעמוד בזה, אבל יש בשר וחלב שלעולם לא יתערבבו – הבורא נשאר בורא והנברא נשאר נברא. כחומרים, הם לא מתערבבים, כי להגיד שהבורא הוא נברא זה עבודה זרה. אבל בדבקות, בצורה רוחנית, אפשר לחבר ביניהם, וזה משהו אחר לגמרי.

**Summary of Kabbalah Lesson (English Translation)**

We’re talking about "You shall have no other gods before Me" from Parshat Yitro, and the Baal Shem Tov explains it nicely: if you believe there are other forces besides God, it’s like taking power away from the Holy One, called "Elohim," and that’s idolatry. The Baal HaSulam brings this too, and it’s a deep, strong explanation. Other forces mean wanting to receive for yourself, while God’s force is to bestow. There are two explanations: first, aligning your form with the Creator; second, "there is none besides Him" – the Creator is everything, the only force running the world. God isn’t created, He’s the Creator, and the created doesn’t create – that’s the innovation. Lots of people mix up Creator and created, and that’s idolatry, like mixing meat and dairy.

Why don’t we mix meat and dairy? Maybe it’s tied to Parshat Mishpatim, but let’s explain it now. First, a principle: God isn’t created, His power is the only one in charge. Anything that looks like other forces – good or evil – is an illusion. If we connect to this, we’ll be in a good state. In Atzilut, personal providence is clear, but in the world of Asiyah, at the bottom, it’s hidden – you don’t see it. That’s on purpose, so we have room to work and uncover "there is none besides Him" ourselves.

Now to meat and dairy. There are a few angles, but let’s start with the basics. If you eat dairy, you can eat meat afterward because the order is chesed then chochmah – pure vessels first, then coarse ones. Dairy is pure, refined vessels, and meat is coarse, thick vessels. When you eat dairy first, you draw a pure, gentle light that fits the vessel, and that’s smallness – the first stage. Then, when you eat meat, the coarse vessels let you draw a higher light because you’ve got a stronger base. It’s a natural order of greatness, where vessels grow step by step to match bigger lights.

But if you eat meat first and then dairy, it doesn’t work. After meat, your vessels are coarse, and if you draw dairy – which is very pure, high light – you’ll get a light too strong for the coarse vessel you have. It’s like breaking vessels: the high light gets pulled into a vessel that can’t hold it, and it all breaks. If you start with dairy, though, the light fits the pure vessel, and then meat adds power to draw a bigger light, but in an orderly way that doesn’t break anything. It’s a Kabbalistic rule of vessels and lights – the vessel decides what light you get. A pure vessel draws gentle light, a coarse one draws strong light, but you’ve got to start with the pure one for it to go right.

So, the order matters: dairy then meat is fine because it goes from smallness to greatness. But if you’ve eaten meat and then draw dairy, the pure light of dairy comes through the coarse meat vessels, and it doesn’t fit – it’s like pulling high, pure light into a coarse vessel, and that’s forbidden. That’s why we separate them, and halacha sets six hours after meat because that’s digestion time, the shift between high and low tides. Some customs vary, and some allow five hours if it’s about not interrupting Torah study, but the point is the consciousness, not just the physical. We work through the physical, but it’s not only about literal dairy and meat. Dairy symbolizes high divine intellect – the Torah’s called milk, as brought from Maor Einayim by Rabbi Yaakov – and meat is coarser vessels, wisdom after kindness.

The order of smallness to greatness is natural and safe, but pulling dairy after meat when you’re already in greatness is risky – the high light can break the vessels. In the future, maybe we’ll mix dairy and meat because we’ll have the strength for it, but some meat and dairy never mix – the Creator stays Creator, the created stays created. As materials, they don’t blend, because saying the Creator is created is idolatry. But in spiritual clinging, they can connect, and that’s something else entirely.

הבעל שם טוב על התורה

בעל שם טוב על התורה

בעל שם טוב על התורה

ושלחתי את הצרעה לפניך

סיכום שיעור קבלה

בפרשות הקודמות, בפרשת משפטים, כתוב "ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החיוי, את הכנעני ואת החיתי מפניך". נסביר מה זה צרעה בפנימיות, בתוך נפש האדם. צרעה היא נוטריקון של "צרה", שקשור למילה "צער" וגם ל"צעיר", והיא קשורה לצד שמאל. היא מוציאה מהאדם דברים לא טובים – כאבים, חובות, רעילות. כשאדם לא מעורר את צד השמאל מתוך תיקון, ולא מנקה את האהבה העצמית שלו, אז זה בא מבחוץ בצורת צרעה. לא מדברים פה על צרעה גשמית, אלא על תודעה, סימן רוחני. האדם מרגיש שהמציאות עוקצת אותו, אפילו הבורא כאילו עוקץ אותו. המטרה היא להגיע למצב שהצרה תוציא את הרע, תביא להכרת הרע, וזה טוב – כי אז אפשר להשתמש בצד השמאל לתיקון.

בהמשך הפרשה כתוב "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", וזה מלאך ש"שמי בקרבו", קשור לשם "שדי" בגימטריה של "מתת". זה השליח של הבורא בימי החול, בעולמות בריאה-יצירה-עשייה, שמנהיגים בשכר ועונש. שם מתגלה הכוח הזה, וזה יכול לבלבל – נראה כאילו יש שתי רשויות, אבל "אין עוד מלבדו". הכוח של הבורא הוא היחיד ששולט, והרשויות האלה לא באמת נפרדות. באצילות ההשגחה הפרטית גלויה, אבל בימי החול, בעשייה, אפשר להתבלבל. לכן כל יום אומרים "יום אחד בשבת קודש", "יום שני בשבת קודש", כדי להזכיר שצריך להגיע לשבת, לשלמות. כשאדם צעיר ולא עובד על שכר ועונש, על ימין ושמאל, הקדוש ברוך הוא שולח צרעות שמוציאות ממנו את הרע.

צרעה קשורה גם ל"מצורע" – מוציא שם רע. זה לא הדבר הגשמי, הביולוגי, אלא סימן. היא מוציאה רעילות, נפיחות, דברים שליליים מהאדם. זו תודעה של צרעה רוחנית, לאו דווקא חרק. לפעמים הבורא נותן סימנים כאלה – כמו מישהו שסיפר ש-30 צרעות עקצו אותו בטעות ונשאר בחיים, אבל זה לא העיקר. הצרעה מגרשת את החיוי, הכנעני והחיתי שבאדם. חיוי קשור ל"חיה", צד האור של קליפת הנחש. כנעני זה מי שנכנע לתאוות שלו, או נכנע לבורא כדי לקבל תמורה – כמו שאומרים "תגיד תיקון חצות, תקבל דירה טובה". חיתי קשור לדברים חומריים שמושכים אותנו מהמטרה האמיתית – השפעה נקייה.

הצרעה באה להוציא את הרע הזה, אבל צריך להיזהר ממנה. אם לוקחים את העקיצות האלה לתיקון – אפילו עקיצות של יתושים, כמו "ואיתו שלא עשהו" – זה מצב טוב. המטרה היא להוציא את הרע בעצמנו, בלי שצריך כוח חיצוני כמו צרעה שתעשה את זה. צרעות הן גם אכזריות, פולשנות, קשורות ליצר. עדיף לעשות עבודה פנימית ולא להסתבך עם צד שמאל הזה. זו קליפה שבאה להראות לאדם את הקלקול שלו. למי שרוצה להעמיק, תראו את ההסבר על מכת הדבר, כי זה קשור להרבה עניינים כאלה.

**Summary of Kabbalah Lesson (English Translation)**

From previous parshiot, in Parshat Mishpatim, it says, "I will send the hornet before you, and it will drive out the Hivite, the Canaanite, and the Hittite from before you." Let’s explain what a hornet (tzir’ah) means in the inner sense, in a person’s soul. The word "tzir’ah" is an acronym for "tzara" (trouble), tied to "tza’ar" (pain) and "tza’ir" (young), and it’s connected to the left side. It pulls out bad things from a person – pain, debts, toxicity. When someone doesn’t awaken the left side for correction, doesn’t clean out their self-love, it comes from the outside as a hornet. We’re not talking about a physical hornet here, but a state of consciousness, a spiritual sign. A person feels the reality stings them, even God seems to sting them. The goal is to reach a state where this trouble pulls out the evil, brings recognition of the evil, and that’s good – because then you can use the left side to fix things.

Later in the parsha, it says, "Behold, I am sending an angel before you," and this angel has "My name within him," linked to the name "Shaddai," matching "Matat" in gematria. This is the Creator’s messenger during weekdays, in the worlds of Briah-Yetzirah-Asiyah, which run on reward and punishment. That’s where this force shows up, and it can confuse people – it looks like there are two authorities, but "there is none besides Him." The Creator’s power is the only one in control; these authorities aren’t really separate. In Atzilut, personal providence is clear, but on weekdays, in Asiyah, it’s easy to get mixed up. That’s why every day we say "Day one toward the holy Shabbat," "Day two toward the holy Shabbat," to remind us to aim for Shabbat, for wholeness. When a person is young and doesn’t work on reward and punishment, on right and left, the Holy One sends hornets to pull the evil out of them.

The hornet is also tied to "metzora" – one who brings out a bad name. It’s not the physical, biological thing, but a sign. It removes toxicity, swelling, negative stuff from a person. It’s a spiritual hornet consciousness, not necessarily an insect. Sometimes the Creator gives signs like this – like someone who said 30 hornets stung him by mistake and he survived, but that’s not the point. The hornet drives out the Hivite, Canaanite, and Hittite within a person. The Hivite is tied to "chaya" (beast), the light-side of the snake’s klipah. The Canaanite is someone who gives in to their desires, or submits to the Creator just to fill those desires – like rabbis saying, "Say Tikkun Chatzot, get a nice apartment." The Hittite is about material things pulling you from the real goal – pure bestowal.

The hornet comes to get rid of this evil, but you have to be careful with it. If you take these stings for correction – even mosquito bites, like "with Him who didn’t make it" – it’s a good state. The goal is to remove the evil ourselves, without needing an outside force like a hornet to do it. Hornets are also cruelty, invasiveness, tied to the yetzer (inclination). It’s better to do inner work and not mess with this left side. It’s a klipah that comes to show a person their flaws. For more depth, check the explanation on the plague of pestilence, because it connects to a lot of these ideas.

קבלה – צרעה – ושלחתי את הצרעה לפניך

סיכום שיעור קבלה

בפרשות הקודמות, בפרשת משפטים, כתוב "ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החיוי, את הכנעני ואת החיתי מפניך". נסביר מה זה צרעה בפנימיות, בתוך נפש האדם. צרעה היא נוטריקון של "צרה", שקשור למילה "צער" וגם ל"צעיר", והיא קשורה לצד שמאל. היא מוציאה מהאדם דברים לא טובים – כאבים, חובות, רעילות. כשאדם לא מעורר את צד השמאל מתוך תיקון, ולא מנקה את האהבה העצמית שלו, אז זה בא מבחוץ בצורת צרעה. לא מדברים פה על צרעה גשמית, אלא על תודעה, סימן רוחני. האדם מרגיש שהמציאות עוקצת אותו, אפילו הבורא כאילו עוקץ אותו. המטרה היא להגיע למצב שהצרה תוציא את הרע, תביא להכרת הרע, וזה טוב – כי אז אפשר להשתמש בצד השמאל לתיקון.

בהמשך הפרשה כתוב "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", וזה מלאך ש"שמי בקרבו", קשור לשם "שדי" בגימטריה של "מתת". זה השליח של הבורא בימי החול, בעולמות בריאה-יצירה-עשייה, שמנהיגים בשכר ועונש. שם מתגלה הכוח הזה, וזה יכול לבלבל – נראה כאילו יש שתי רשויות, אבל "אין עוד מלבדו". הכוח של הבורא הוא היחיד ששולט, והרשויות האלה לא באמת נפרדות. באצילות ההשגחה הפרטית גלויה, אבל בימי החול, בעשייה, אפשר להתבלבל. לכן כל יום אומרים "יום אחד בשבת קודש", "יום שני בשבת קודש", כדי להזכיר שצריך להגיע לשבת, לשלמות. כשאדם צעיר ולא עובד על שכר ועונש, על ימין ושמאל, הקדוש ברוך הוא שולח צרעות שמוציאות ממנו את הרע.

צרעה קשורה גם ל"מצורע" – מוציא שם רע. זה לא הדבר הגשמי, הביולוגי, אלא סימן. היא מוציאה רעילות, נפיחות, דברים שליליים מהאדם. זו תודעה של צרעה רוחנית, לאו דווקא חרק. לפעמים הבורא נותן סימנים כאלה – כמו מישהו שסיפר ש-30 צרעות עקצו אותו בטעות ונשאר בחיים, אבל זה לא העיקר. הצרעה מגרשת את החיוי, הכנעני והחיתי שבאדם. חיוי קשור ל"חיה", צד האור של קליפת הנחש. כנעני זה מי שנכנע לתאוות שלו, או נכנע לבורא כדי לקבל תמורה – כמו שאומרים "תגיד תיקון חצות, תקבל דירה טובה". חיתי קשור לדברים חומריים שמושכים אותנו מהמטרה האמיתית – השפעה נקייה.

הצרעה באה להוציא את הרע הזה, אבל צריך להיזהר ממנה. אם לוקחים את העקיצות האלה לתיקון – אפילו עקיצות של יתושים, כמו "ואיתו שלא עשהו" – זה מצב טוב. המטרה היא להוציא את הרע בעצמנו, בלי שצריך כוח חיצוני כמו צרעה שתעשה את זה. צרעות הן גם אכזריות, פולשנות, קשורות ליצר. עדיף לעשות עבודה פנימית ולא להסתבך עם צד שמאל הזה. זו קליפה שבאה להראות לאדם את הקלקול שלו. למי שרוצה להעמיק, תראו את ההסבר על מכת הדבר, כי זה קשור להרבה עניינים כאלה.

**Summary of Kabbalah Lesson (English Translation)**

From previous parshiot, in Parshat Mishpatim, it says, "I will send the hornet before you, and it will drive out the Hivite, the Canaanite, and the Hittite from before you." Let’s explain what a hornet (tzir’ah) means in the inner sense, in a person’s soul. The word "tzir’ah" is an acronym for "tzara" (trouble), tied to "tza’ar" (pain) and "tza’ir" (young), and it’s connected to the left side. It pulls out bad things from a person – pain, debts, toxicity. When someone doesn’t awaken the left side for correction, doesn’t clean out their self-love, it comes from the outside as a hornet. We’re not talking about a physical hornet here, but a state of consciousness, a spiritual sign. A person feels the reality stings them, even God seems to sting them. The goal is to reach a state where this trouble pulls out the evil, brings recognition of the evil, and that’s good – because then you can use the left side to fix things.

Later in the parsha, it says, "Behold, I am sending an angel before you," and this angel has "My name within him," linked to the name "Shaddai," matching "Matat" in gematria. This is the Creator’s messenger during weekdays, in the worlds of Briah-Yetzirah-Asiyah, which run on reward and punishment. That’s where this force shows up, and it can confuse people – it looks like there are two authorities, but "there is none besides Him." The Creator’s power is the only one in control; these authorities aren’t really separate. In Atzilut, personal providence is clear, but on weekdays, in Asiyah, it’s easy to get mixed up. That’s why every day we say "Day one toward the holy Shabbat," "Day two toward the holy Shabbat," to remind us to aim for Shabbat, for wholeness. When a person is young and doesn’t work on reward and punishment, on right and left, the Holy One sends hornets to pull the evil out of them.

The hornet is also tied to "metzora" – one who brings out a bad name. It’s not the physical, biological thing, but a sign. It removes toxicity, swelling, negative stuff from a person. It’s a spiritual hornet consciousness, not necessarily an insect. Sometimes the Creator gives signs like this – like someone who said 30 hornets stung him by mistake and he survived, but that’s not the point. The hornet drives out the Hivite, Canaanite, and Hittite within a person. The Hivite is tied to "chaya" (beast), the light-side of the snake’s klipah. The Canaanite is someone who gives in to their desires, or submits to the Creator just to fill those desires – like rabbis saying, "Say Tikkun Chatzot, get a nice apartment." The Hittite is about material things pulling you from the real goal – pure bestowal.

The hornet comes to get rid of this evil, but you have to be careful with it. If you take these stings for correction – even mosquito bites, like "with Him who didn’t make it" – it’s a good state. The goal is to remove the evil ourselves, without needing an outside force like a hornet to do it. Hornets are also cruelty, invasiveness, tied to the yetzer (inclination). It’s better to do inner work and not mess with this left side. It’s a klipah that comes to show a person their flaws. For more depth, check the explanation on the plague of pestilence, because it connects to a lot of these ideas.

מאמרי הסולם