תודעת לילית

בעל התניא תורה אור

סיכום שיעור תורני – אור מקיף, אהבה רבה ותפקיד התורה

השיעור עוסק במושג האור המקיף, הקשור לאהבה רבה, ומבאר כיצד הוא מתגלה דרך התורה והמצוות. השיעור מתמקד בהבחנה בין אור מקיף לאור פנימי, תוך שימוש בפסוקים כמו "פותח את ידיך" ו"דברת בם", ומדגיש את חשיבות קביעת התודעה בתורה כדרך לגילוי רצון העליון. להלן סיכום מורחב ומפורט:

השיעור פותח בהתייחסות לאור האהבה, שמתואר בבריאה במילים "וירא אלוקים את האור כי טוב" (בראשית א, ד). חז"ל, כפי שמובא בזוהר, אומרים ש"כי טוב" מרמז על כך שהאור הזה נגנז בתורה. זהו אור מקיף – אור האהבה הגנוז – שיצא מהעולם לאחר שנכנסה התורה, והוא מתגלה כעת דרך העיסוק בתורה. השיעור מבאר שסוד האור הגנוז הזה קשור לאהבה רבה, המושרשת בשורש הנפש, במקום שבו חלק אלוקי (שם הויה) נמצא. העיסוק בתורה, ובמיוחד בבינת התורה שמעל הדעת, מאפשר לגלות את האור המקיף הזה, שהוא בחינת אהבה רבה.

השיעור ממשיך ושואל כיצד ייתכן שדברי סופרים חמורים מדברי תורה, כפי שנאמר "רבים עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה". התשובה היא שהתורה כוללת בחינות רבות ועצומות של צמצומים והשתלשלויות, שדרכן מתגלה רצון העליון. הפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה, טז) מלמד שהתורה, שהיא חוכמתו ורצונו של הבורא, פותחת את הצמצומים ומגלה את הרצון העליון לכל חי – כלומר לכל רובד של חיות ואור שמתפשט בעולמות. בכל דרגה בבריאה יש רצון שמגלה את הרצון העליון, אך התורה מכינה את הכלים לגילוי זה. כך, העיסוק בתורה מאפשר לאדם לגלות את אהבה רבה המושרשת בשורש נפשו, מעל ליכולתו להשיג באופן רגיל.

השיעור מבחין בין אור מקיף לאור פנימי. האור המקיף, הקשור לאהבה רבה, עדיף על האור הפנימי (הקשור לאהבת עולם) משום שהוא אינו תלוי ישירות בעבודת האדם. הרצון העליון מתגלה דרכו בצורה ישירה יותר, ולאחר מכן מתלבש בנפש האדם דרך דיבור ומעשה – כלומר, דרך תלמוד תורה ומצוות. המצוות מחולקות לעשה ולא תעשה, וכוללות גם את האור הפנימי, אך האור המקיף הוא המשיכה הגמורה של הרצון העליון. השיעור מצטט את חז"ל ששואלים אדם לאחר מותו "קבעת עיתים לתורה", ומסביר שקביעת עיתים אינה רק זמן קבוע בשעון, אלא קביעת התודעה בתורה – הכוונה היא שהתודעה תהיה נטועה תמיד בתורה, מה שמעורר את אהבה רבה בשורש הנפש.

האור המקיף מתואר כמי שאינו מתלבש בכלי מוגבל, ולכן הוא נעלה ואין לו דוגמה בעולם הזה. אין לו הפסק, והוא נשאר תקוע בלב האדם גם כשהוא עוסק בעניינים אחרים. השיעור מדגיש שזהו פירוש יפה אך קשה להבנה מפשט הכתוב, משום שהטקסט נכתב בשפה פנימית וקצרה, כפי שמקובלים וצדיקים נוהגים לעיתים לכתוב לעצמם. חלק מהתוכן נכתב על ידי המחבר וחלק הוצא לאור על ידי נכדו, ולכן יש צורך בהסבר מפורט כדי להבין את העומק.

השיעור מסביר שהאור המקיף אינו מוגבל על ידי גבולות הכלי, בניגוד לאור הפנימי. יש בו מעלה מיוחדת משום שהוא פועל כמו הערה מרחוק, מעורר תקווה ומשפיע על שורש הנפש. זהו כוח ייחודי שמקשר את האדם לרצון העליון בצורה עליונה יותר. השיעור משווה זאת לפסוק "ודברת בם בשבתך בביתך" (דברים ו, ז), שמפורש כ"בשבתך" – בצבא הקמותיך (התעוררות הנפש), ו"בביתך" – בלבך, כלומר התורה צריכה להיות נוכחת תמיד בתודעה ובמעשים.

השיעור מסכם שיש צורך בשני סוגי האור – המקיף והפנימי – שכן לכל אחד תפקיד משלו. האור המקיף, הקשור לאהבה רבה, נגנז בתורה ומתגלה דרך העיסוק בה, והוא מעורר את הרצון העליון בשורש הנפש. קביעת התודעה בתורה היא המפתח לגילוי זה, והיא מאפשרת לאדם להידבק ברצון העליון ללא תלות מלאה בעבודתו הישירה. השיעור מזמין את השומעים לשתף, לעשות לייק ולתמוך בהפצת התוכן דרך תרומה או הצטרפות כחברי מועדון, כדי להמשיך את העשייה הרוחנית.

תורה אור

סיכום שיעור תורני – אהבה בתענוגים והבחנות בין סוגי האהבה

השיעור עוסק בהבחנות בין שלושה סוגי אהבה – אהבת עולם, אהבה רבה ואהבה בתענוגים – תוך התמקדות בפרשנות לפסוק "חכלילי עיניים מיין" (בראשית מט, יב) כביטוי לאהבה בתענוגים. השיעור קושר זאת למושגים של אור מקיף, גילוי רצון עליון ועבודה תודעתית, ומדגיש את הקשר לשבת כמצב רוחני. להלן סיכום מורחב ומפורט:

השיעור נפתח בתפילה להחזרת החטופים, הגנה על חיילי צה"ל, לעילוי נשמת מידה בת חנה ולהצלחת המוס בן מידה, ולאחר מכן מסכם נקודות משיעורים קודמים. הוזכר שאין השגה בעצמות הבורא, אלא רק בהשגחתו דרך שמות הקודש, כפי שהורחב בשיעור קודם. נאמר שאין להשוות את הבורא לבריאה כמו טיפה לים, משום שיש קשר בין הטיפה לים, אך בין הבורא לבריאה אין קשר ישיר, כי אין בו רצון לקבל. הקשר היחיד הוא דרך מחשבת הבריאה, כפי שהוסבר בחלק הראשון של השיעור.

בהמשך, השיעור עובר לדון בשלוש בחינות של אהבה: אהבת עולם, אהבה רבה ואהבה בתענוגים. אהבת עולם היא אהבה שמתעוררת דרך יגיעה ועבודה, על פי סדר ההשתלשלות – כלומר, דרך מאמץ והתקרבות הדרגתית לבורא. אהבה רבה, לעומת זאת, היא אהבה מוסתרת ופנימית, המושרשת בשורש הנפש. היא מאירה כמקיף, כלומר מרחוק, ואינה מתגלה כפנימית באופן ישיר. השיעור מוסיף שלעיתים היא כה נסתרת שהיא נחווית כ"מקיף של מקיף של מקיף", כלומר רחוקה מאוד מהשגת האדם. לעומתן, אהבה בתענוגים היא בחינה שלישית, והשיעור מתמקד בה כנושא המרכזי.

אהבה בתענוגים מוסברת דרך הפסוק "חכלילי עיניים מיין", שמפורש כ"עיני תמיד אל ה' " (תהלים כה, טו). השיעור מבאר ש"חכלילי עיניים" רומז לראייה – גילוי של חוכמה – ו"מיין" (מן יין השם הויה) מסמל את התבוננות ביקרו של המלך, כלומר בבורא. ראייה זו מעוררת בלב האדם אור של אהבה רבה לבורא, שהיא בחינת אהבה בתענוגים – מדרגה העולה על אהבת עולם ואהבה רבה. השיעור משווה את שלושת סוגי האהבה לשלושה קווים: אהבת עולם היא קו ימין, הקשור לעבודה ולהשתלשלות; אהבה רבה היא קו שמאל, הקשור לאור מקיף והערה מרחוק; ואהבה בתענוגים היא קו אמצע, המשלבת את שתיהן כמו בחינת שבת.

אהבה בתענוגים נקשרת לשבת כמצב תודעתי, ולאו דווקא לשבת הגשמית. השיעור מסביר ששבת היא מתנה מלמעלה, ולכן אהבה זו אינה תלויה ישירות בידיעה או בעבודה של האדם, אלא מגיעה כגילוי של רצון עליון. היא נקראת "תענוגים" משום שהיא מבטאת עונג שבת – חיבור של אור מקיף ומוסתר עם גילוי פנימי. השבת היא הזדמנות להתחבר לאור הזה, אך הדבר דורש עבודה פנימית ותודעה, כי אדם יכול להיות בשבת גשמית ועדיין להרגיש כאילו הוא בימי חול אם אינו מחובר רוחנית.

השיעור מדגיש שראייה היא עניין של גילוי חוכמה, ולכן אהבה בתענוגים נחשבת למדרגה עליונה – היא משלבת את המקיף (המוסתר) עם הגלוי, כמו השבת שמביאה מתנה מלמעלה אך דורשת הכנה תודעתית. היא עולה על אהבת עולם, שתלויה בעבודה, ועל אהבה רבה, שמוסתרת כמקיף, משום שהיא מבטאת חיבור ישיר יותר לרצון העליון דרך גילוי.

השיעור מסכם שהבחנות אלו מבארות את הכתוב "חכלילי עיניים מיין" כביטוי לאהבה בתענוגים – מדרגה המשלבת את המוסתר והגלוי, כמו שבת, ומאפשרת לאדם להתחבר לאור העליון דרך תודעה וראייה רוחנית. השיעור מזמין להשלים את ההבנה עם החלקים הקודמים, ומדגיש את החשיבות של עבודה פנימית לגילוי האהבה הזו.