המקובלים נקראים מקובלים היות ולומדים לקבל את האור האלוקי הרוחני בצורה נכונה.
הקבלה הרוחנית היא רגש של תענוג אלוקי המתקבל ברצון לקבל, אור החכמה, האור של מטרת הבריאה. כאשר הכלי המקבל בהשתוות צורה עם האור ותכונה של השפעה, הוא יכול לקבל כמו הסנה הבוער היות והאור לא מכבה את הרצון וככה הרצון בבחינת צינור והקבלה היא אין סופית. כאשר מקבלים רק ברצון האנוכי המילוי סותם את הרצון.
הקבלה מסבירה את הבסיס לתהליכי ההבנה והרגש לפי הקבלה. ראשית, השכל שואב מן התת-מודע ומעבד את הנתונים; לאחר-מכן מתחילים הרגשות לפעול לאור הנתונים שהוזנו; לבסוף, הגוף פועל מכוח הרגשות ובהתאם להם יוצר מערכת יחסים.
במשנה החסידית ניתנו לשלושת השלבים הללו – שכל, רגש ויחסים –המונחים חב"ד, חג"ת ונה"י. אלה ראשי התיבות של האנרגיות הספיריות המרכיבות כל אחד מהם.
בתהליך חב"ד שלוש האנרגיות חוכמה, בינה ודעת יוצרות את זרם הפרשנות ואת סדר המחשבה. בתהליך חג"ת יוצרות שלוש האנרגיות חסד, גבורה ותפארת את מצב החמלה והאינטליגנצייה הרגשית. בתהליך נה"י, נצח, הוד ויסוד, שהם שלושת הרגשות המונחים על ידי השכל – הופכים למחויבות בתוך מערכת יחסים.
השכל הוא כמו מצפן המכוון ובודק את נכונות הכיוון בכל רגע נתון. הרגש הופך לכוח המניע המפעיל את חכמת השכל; והנטיות ליצירת יחסים כבר לא ניחנות באותה מיידיות כמו השכל או הרגשות, אלא מבקשות אהבה ומחויבות ברמות שונות.
מורה עשוי להבין (חב"ד) את נושא ההוראה שלו/שלה, ואפילו ייתכן שהוא מחבב את התחום (חג"ת). אך כל עוד אין לו מחויבות כנה (נה"י) לרווחתו של התלמיד, לידע שלו ולרווחתו הכללית, הרי העברת המידע לא תיעשה בהצלחה שלמה, והתהליך הזה של המחויבות הוא המאפשר את הבנת הנושא לעומקו.
הדבר נכון לגבי כל תהליך לימודי. אצל אדם הלומד מתוך כוונה מודעת לחלוק את הידע עם זולתו המידע יחדור עמוק יותר ויתחבר לשכלו וללבו של התלמיד באופן יסודי יותר.
שלב ההדרכה האחרון הוא המצב הממשי של הדיבור וההתנהגות, הקרוי במונחי הקבלה בשם שלב המלכות.
