השיעור עוסק בשאלה מהו גיל העולם לפי הקבלה, ומציג גישה שונה מהמדע לגבי מושג הזמן והיקום. לפי הקבלה, הזמן הגשמי הוא רק שכבה נמוכה ומוגבלת של המציאות, והזמן האמיתי הוא הרוחני, שאינו מדיד ואינו קיים כזמן במובן הגשמי. המדע מעריך את גיל היקום בכ-13.8 מיליארד שנים, אך זהו רק גיל היקום הנראה, המבוסס על האור שהגיע אלינו. הקבלה טוענת שאין ליקום גיל במובן הקונקרטי, כי הזמן הוא תופעה יחסית לתודעה הגשמית של האדם, וכאשר אין תודעה זו – אין זמן. הזמן הרוחני, לעומת זאת, הוא אינסופי, מהיר ומכיל פרטים רבים יותר, ומייצג את הממד האמיתי של המציאות. היקום הגשמי הוא ביטוי מצומצם של היקום הרוחני, והוא נתון לחוקי הצמצום והשבירה. הקבלה אינה מתיימרת להסביר את הגשמיות אלא את הרוחניות, ומטרתה להעלות את האדם למודעות רוחנית מעבר לזמן ולמקום הגשמיים. הזמן התחיל עם הצמצום והמעבר לתודעה שבה הנברא הופך שותף לפעולת הבורא; לפני כן לא היה זמן כלל. היקום האמיתי, לפי הקבלה, הוא אינסופי, ו"האינסוף" הינו מונח המתייחס להתגלות הבורא ולא לבורא עצמו.

### נקודות מרכזיות
– ⏳ הזמן הגשמי הוא רק שכבה נמוכה של המציאות, והקבלה עוסקת בזמן הרוחני העמוק והאמיתי.
– 🌌 גיל היקום המדעי של כ-13.8 מיליארד שנים מתייחס רק ליקום הנראה, לא ליקום כולו.
– 🧠 הזמן הוא תופעה תלויה בתודעת האדם הגשמית – בלי תודעה לא ניתן לדבר על זמן.
– 🔄 היקום הרוחני אינסופי, והזמן הרוחני מהיר ומכיל פרטים רבים יותר מהזמן הגשמי.
– 🔥 היקום הגשמי הוא ביטוי מצומצם של היקום הרוחני, נתון לחוקי הצמצום והשבירה.
– 🌟 הקבלה מתמקדת בהבנת הרוחניות ולא בגשמיות, ומטרתה היא להעלות את האדם למודעות רוחנית.
– 🕊️ הזמן התחיל רק עם הצמצום והתודעה שבה הנברא הופך לשותף לפעולת הבורא, לפני כן לא היה זמן בכלל.

### תובנות מרכזיות
– ⏳ **הזמן כתופעה יחסית לתודעה:** הקבלה מציגה את הזמן כמשהו שנוצר מתוך התודעה הגשמית של האדם. כלומר, הזמן אינו קיים כשלעצמו אלא הוא "כלי" תודעתי שמאפשר לנו לחוות את המציאות הגשמית. זה משנה את ההבנה המדעית הרווחת של הזמן כמדד אובייקטיבי ומוחלט. מבחינה קבלית, ללא תודעה גשמית – אין זמן, מכיוון שאין מי שיחווה אותו. זה מעורר מחשבה על טבע המציאות והקשר בין תודעה למרחב-זמן.

– 🌌 **היקום הנראה לעומת היקום האמיתי:** המדע מודד את גיל היקום לפי האור שהגיע אלינו, אך הקבלה מצביעה על כך שיש יקומים ו"ממדים" רוחניים עמוקים ובלתי נראים, שהזמן בהם שונה לחלוטין. היקום הגשמי הוא רק חלק קטן מהמציאות. זאת תזכורת לכך שהמדע, עם כל הכלים וההישגים שלו, עדיין מתמודד עם גבולות תפיסתיים ואינו יכול להסביר את הכול.

– 🔄 **היקום הגשמי כשלב מצומצם:** הקבלה מדברת על היקום הגשמי כ"צמצום" של היקום הרוחני, שבו הכלים נשברים והזמן הגשמי מתחיל. זהו שלב שבו היקום הופך להיות מוגבל, נתון לשינוי, לחילוף ולמגבלות, בניגוד למצב האינסופי והרוחני שמעליו. זה מחדד את ההבנה שהמציאות הגשמית היא לא המציאות האולטימטיבית אלא שלב ביניים בתהליך רוחני מתמשך.

– 🧠 **הזמן הרוחני מהיר ומכיל פרטים רבים יותר:** בזמן הרוחני, התנועה היא לא כמו הזמן הגשמי, אלא מהירה מאוד ומכילה רבדים רבים של מידע ופרטים. זה מוסיף עומק לתפיסה הקבלית של הזמן כמשהו דינמי, רב-ממדי ומשמעותי הרבה מעבר לזמן שאנחנו חווים ביומיום.

– 🌟 **מטרת הקבלה היא מעבר לזמן ולמקום הגשמיים:** הקבלה אינה מיועדת להסביר את העולם הגשמי כפי שהוא אלא להעלות את האדם למודעות רוחנית גבוהה יותר, שבה הוא יכול להתעלות מעל הזמן והמקום הגשמיים ולהתחבר לזמן הרוחני האמיתי. זהו מסר של תקווה ושאיפה רוחנית, לפיה התודעה האנושית יכולה להתפתח ולהשתנות.

– 🔥 **הזמן התחיל עם הצמצום והתודעה של הנברא:** לפני הצמצום לא היה זמן, לא רוחני ולא גשמי. הזמן נוצר כאשר הנברא התחיל להיות שותף לפעולת הבורא ולהשתנות, כלומר כאשר התודעה התחילה לפעול ולהיות מודעת. זה מראה את הקשר ההדוק בין בריאה, תודעה וזמן במחשבת הקבלה.

– 🕊️ **אינסוף אינו מושג עבור הבורא אלא להתגלותו:** הקבלה מציינת שהמונח "אינסוף" מתייחס להתגלות הגבוהה ביותר של הבורא כלפינו, ולא לבורא עצמו שהוא מעבר לכל הגדרות. זה משנה את ההבנה הרווחת על האלוהות ומדגיש את הממד האינסופי של החוויה ולא של הקיום עצמו.

### סיכום מורחב
הוידאו מדגים את הפער בין ההבנה המדעית לבין ההבנה הקבלית של גיל היקום והזמן. המדע מבוסס על מדידות אובייקטיביות של אור ותנועה, ומתייחס לזמן כמדד מוחלט, אך הקבלה מראה שהזמן הוא תופעה תודעתית שמוגבלת לתודעה הגשמית בלבד. כך, גיל היקום המדעי הוא רק אשליה של התודעה הגשמית שלנו, והיקום עצמו הוא אינסופי מבחינה רוחנית.

הזמן הרוחני, לפי הקבלה, הוא מהיר יותר, מכיל יותר פרטים ומאפשר חיבור עמוק יותר למציאות האלוקית. זהו זמן שאינו קשור למרחב ולחומר, אלא לתנועה רוחנית ולחיבור בין הבורא לנברא. היקום הגשמי, לעומת זאת, הוא תוצאה של הצמצום והשבירה, והוא מוגבל בזמן ובמרחב.

הקבלה מציגה את הזמן כאמצעי לתיקון ולמידה בתוך הממד הגשמי, ומטרתה לאפשר לאדם לעלות מעל הזמן הגשמי ולהתחבר לזמן הרוחני, שזה הזמן האמיתי והנעלה. הזמן התחיל רק כאשר הנברא התחיל להיות שותף לפעולת הבורא, כלומר כאשר נוצרה תודעה מודעת.

לבסוף, הקבלה מדגישה כי "אינסוף" הוא מונח שמתייחס להתגלות הבורא כלפי הנבראים, ולא לבורא עצמו, המהווה את המושג האולטימטיבי שמעבר לכל תודעה וזמן. זוהי נקודת המבט העמוקה והמרחיבה של הקבלה על המציאות, הזמן והיקום, שמזמינה כל אדם להעמיק ולגלות את הממד הרוחני שמעבר למה שנראה ומתואר במדע.

השיעור עוסק בלימוד ליקוטי מוהר"ן, בפרט בחשיבותה של התורה והחיבור הפנימי אליה, כפי שנלמד מתוך תורתו של רבי נחמן מברסלב. התורה מהווה את הקו האמצעי שמחבר בין הרצון לקבל לבין ההשפעה, ומאפשרת לאדם לעלות במדרגות הרוחניות ולזכות לחן וחשיבות לפני הקב"ה. התפילה מתקבלת רק מתוך חיבור עמוק ונכון, כאשר האדם מפנה את לבו ונפשו לתורה באופן פנימי ולא רק חיצוני. היצר הרע והקליפות מנסים להסיט את האדם לאהבה עצמית ולחיבור שטחי לתורה ולמצוות, אך התיקון האמיתי הוא בתיקון הלב ובהשתבות הצורה עם הבורא. היכולת לראות את השכל הפנימי בכל דבר ולהתמסר לתורה ולמצוות מתוך דבקות אמיתית היא המפתח לקבלת החן ולהתקדמות רוחנית. יש להיזהר מהתמסרות חיצונית בלבד, שעלולה להרחיק את האדם מהרוחניות האמיתית ולהביא לשבירת הכלים. השיעור מדגיש את חשיבות ההפצה של התורה והחיבור אליה בזכות צדיקים כמו רבי נחמן, ומסכם בקריאה להתעלות רוחנית דרך פנימיות התורה והמצוות.

### נקודות מרכזיות
– 🔥 התורה היא קו האמצעי המאזן בין הרצון לקבל להשפיע, והיא כלי לקבלת התפילות והבקשות.
– 🌟 החן והחשיבות של עם ישראל מתבטאים בתיקון הפנימי ובהשתבות הצורה עם הקב"ה, לא רק במעשים חיצוניים.
– 🕯️ יש להדליק את "הנקודה הפנימית" בנפש, כלומר להעמיק את הכוונה הפנימית בתפילה ובמצוות.
– ⚖️ היצר הרע מנסה להטעות את האדם לאהבה עצמית דרך חיבור שטחי לתורה ומצוות, אך התיקון הוא בתיקון הלב ובהתמסרות אמיתית.
– 💡 השכל הפנימי הוא אור גדול שמאיר את כל דרכי האדם, והוא מפתח להבנת הפנימיות של המצוות והחיבור לבורא.
– 📈 יש להתקדם מעבר לכיתה א' של הרוחניות, כלומר מעבר לעשייה שטחית, ולהגיע לדרגות גבוהות של דבקות ואמונה.
– 🙏 תפילה ובקשה מתקבלות רק כאשר יש חיבור אמיתי בין הלב לאלוקות, לא רק רצון חיצוני או חומרי.

### תובנות מרכזיות
– 🔥 **התורה ככלי לקבלת התפילה:** התורה איננה רק לימוד חיצוני אלא אור פנימי שמאפשר להעלות את החן והחשיבות של האדם ברוחניות. התפילות מתקבלות רק כשאדם פונה פנימה ומתחבר אל התורה באמת, כיוון שהתפילה היא כלי והאור שבמהותה הוא התורה.
– 🌟 **חן וחשיבות בישראל – פנימיות ולא חיצוניות:** החן הוא חוכמת הנסתר, התכונה האלוקית הפנימית שמקבלת את הברכה. בעוונות רבים, החן והחשיבות נופלים לרמה חיצונית בלבד, ולפיכך צריך לעלות בחזרה דרך התורה לעולמות הפנימיים.
– 🕯️ **הדלקת הנר – אלגוריה להדלקת הנקודה הפנימית בנפש:** הדלקת נר אינה רק טקס חיצוני אלא סמל להעלאת הנקודה הפנימית אל האור, הכוונה שצריך להדליק בתפילה ובמעשים. זו הדרך להתחבר לרוחניות האמיתית.
– ⚖️ **הבחירה בין עשו ליעקב – בין אהבה עצמית לדבקות אמיתית:** עשו הוא הסמל לאהבה העצמית, החיבור החיצוני והגשמי לתורה ומצוות, בעוד שיעקב הוא הניצוץ הפנימי, הבחירה בתיקון ובדבקות אמיתית בקב"ה. זו הדרך אל ההשתבות הצורה והקדושה.
– 💡 **השכל הפנימי כמפתח להבנת המצוות:** השכל האלוקי מאיר את הנפש ומאפשר לאדם לראות את הפנימיות בכל דבר, ולא רק את החיצוניות. הוא מחבר את האדם לרוחניות ומקרב אותו להשם.
– 📈 **התפתחות הרוחניות מעבר לשלב ראשוני:** יש לעבור מהתעסקות חיצונית ותאוות גשמיות לשלב עמוק יותר של אמונה ודבקות. השיגרה הרוחנית היא התקדמות דרך תיקון הלב, לא רק קיום מצוות באופן טכני.
– 🙏 **קבלת התפילות דרך חיבור פנימי אמיתי:** התפילות מתקבלות כשיש חיבור אמיתי בין הלב לאלוקות, לא כשמבקשים בקשות שטחיות או חומריות. החיבור הפנימי הוא שמביא לקבלת הבקשות והשפעתן.

### סיכום כללי
השיעור מציג את התורה ככוח רוחני עליון המאפשר את קבלת התפילות ומעלה את כבודו וחשיבותו של עם ישראל, אך רק דרך חיבור פנימי עמוק ועבודה רוחנית אמיתית. הוא מדגיש את הצורך בתיקון הלב ובהשתבות הצורה עם הבורא, תוך בחירה מודעת לעבור מעבר לרמות הראשוניות של הרוחניות, ולהימנע מחיבור שטחי לתורה ומצוות שמשרתים אהבה עצמית בלבד. ההבנה והעמקה בשכל הפנימי מאפשרות לאדם לראות את הנשמה והפנימיות בכל דבר ולהתקדם בדרך האמת. כמו כן, המחבר מדגיש את חשיבות ההפצה של התורה והלימוד, ואת הזכות הגדולה להתחבר אל חכמה זו בזכות רבי נחמן ודרכם של הצדיקים.

המסר המרכזי הוא שחיבור אמיתי עם התורה הוא הדרך לקבלת החן והברכה, להתרוממות רוחנית ולחיזוק האמונה, וכי יש להיזהר מהסחות דעת רוחניות וגשמיות שמונעות תיקון אמיתי. רק כאשר האדם פונה פנימה, דבק באמונה ומשתמש בתורה ככלי לקבלת התפילה, הוא זוכה לקשר אמיתי עם הקב"ה ולתיקון הנשמה.

אמן.

השיעור עוסק במאמר רוחני המוקדש להילולת רבי ברוך שלום הלביה, ומעמיק בנושא הכישלון בעבודת האדם, חטאו של אדם הראשון, ומשמעות התשובה האמיתית שמגיעה עד "כיסא הכבוד" – גילוי השם האלוקי באופן פרטי ואמיתי. המאמר מתייחס לשני סוגי כישלון: כישלון שנובע ממחדל, שבו האדם ניסה ועשה טעות, וכישלון שנובע מחטא מיידי, שבו האדם עובר על דבר האסור. חטא אדם הראשון בעץ הדעת מסמל את הכישלון המרכזי, שבו הוא לא הלך "מעל הדעת" – כלומר לא התעלה על ההיגיון והשכל החיצוני אלא הקשיב ל"הנחש" – סמל לשכל החיצוני שמטיל ספק באמונה. הנחש הציע לאדם הראשון לאכול מעץ הדעת מתוך אמונה שזו פעולה לשם שמיים, אך בפועל היה עליו ללכת מעל השכל הזה, באמונה טהורה, ללא ספק.

המאמר מדגיש שהכישלון של אדם הראשון גרם לאובדן האמונה הטהורה ולכניסה למצב של הסתרה רוחנית, שבו הבורא מוסתר ונדרש תיקון עמוק. העבודה הרוחנית באמונה היא הליכה מעל הדעת, מעבר לטבע האדם, ומטרתה להשיג השתוות לצורה – רצון להשפיע, לא לקבל לעצמו. רק כך אפשר לזכות לגלות פנים של השם, להתחבר אליו באופן פרטי ואמיתי, ולהגיע לתשובה שלמה – התשובה שמגיעה עד "כיסא הכבוד". ההסתרה והקושי שמלוות את התהליך הן חלק מהתיקון, שכן גילוי הבורא במלואו לפני שהאדם מוכן עלול להביא לפגיעה בכבודו. לכן, ההסתרה היא כלי לתיקון, ויש חשיבות גדולה להבנת הרע האמיתי שבנו כדי שנוכל לבקש עזרה אמיתית מהבורא ולפעול לתיקון.

המאמר גם מתייחס לחשיבות ההבנה שכל התהליך הוא הדרגתי, עם גילוי והכרה של הרע והקושי הפנימי, שמאפשרים את התפילה והבקשה לעזרה וכך מתבססת האמונה האמיתית. מעבר לכך, הוא מציין כי יש להיזהר מהעבודה החיצונית שמבוססת על תועלות חומריות או ברכות בלבד, כי זו מגדילה את אהבת העצמי ומרחיקה מהתיקון האמיתי. העבודה האמיתית היא פנימית, על רצון להשפיע ועל חיבור אמיתי לבורא, ומטרתה להגיע למדרגה שבה האדם "עושה תשובה" עד שיזכה לגילוי פנים של השם, ויהפוך את כיסא השפלות לכיסא הכבוד.

השיעור מסתיים בקריאה להמשיך וללמוד, לעבוד על תיקון האמונה וההשתוות לצורת הבורא, ולהבין את משמעות התשובה העמוקה, שבסופה האדם זוכה לדבקות אמיתית עם השם. כמו כן, ישנה הזמנה לתמוך בהפצת התכנים ולהתחבר לעבודה רוחנית אמיתית, מתוך אמונה וכוונה טהורה.

### נקודות מרכזיות
– כישלון בעבודה יכול להיות מחדל (ניסיון שנכשל) או חטא מיידי (מעשה אסור).
– חטא אדם הראשון בעץ הדעת הוא דוגמה מרכזית לכישלון, שבו לא הלך "מעל הדעת" אלא הקשיב לשכל החיצוני (הנחש).
– האמונה היא הליכה מעל הדעת, מעבר לטבע האדם, וזו הדרך לתיקון אמיתי.
– התשובה הגדולה היא זו שמגיעה עד "כיסא הכבוד" – גילוי פנים של השם באופן פרטי ואמיתי.
– ההסתרה של הבורא היא חלק מהתיקון כדי לשמור על כבודו ועל הרצון של האדם לעבוד מתוך אמונה.
– אדם חייב לראות ולהכיר את הרע שבו כדי להתפלל באמת לקבל עזרה לתיקון.
– עבודה חיצונית המבוססת על תועלות חומריות מרחיקה מהתיקון האמיתי.

### תובנות מרכזיות
– ✡️ **הבחנה בין שני סוגי הכישלון בעבודה:** הכישלון יכול להיגרם ממחדל שבו האדם מנסה אך נכשל, או מחטא מיידי שהוא מעשה אסור מיסודו. ההבחנה הזאת מאפשרת הבנה עמוקה יותר של הדרך שבה האדם מתמודד עם כישלונותיו וכיצד ניתן להתקדם בתשובה.
– 🔥 **הנחש כסמל לשכל החיצוני וספק באמונה:** הנחש אינו רק יצור פיזי, אלא כוח רוחני בתוך האדם שמייצג את ההיגיון החיצוני שמטיל ספק באמונה. התמודדות עם "הנחש" הפנימי היא אחד האתגרים המרכזיים בעבודת האדם הרוחנית.
– 🌟 **הליכה מעל הדעת כאבן יסוד לאמונה:** אמונה אמיתית היא מעבר להשכל ולדעת הפשוטה, זו הליכה למעלה מההיגיון, שמאפשרת לאדם לפעול מתוך אמונה טהורה ולא מתוך ספקות או אינטרסים אישיים.
– 🛡️ **הסתרת הבורא ככלי תיקון:** ההסתרה היא לא עונש אלא כלי שמגן על כבוד הבורא ומאפשר לאדם לעבוד על תיקון האמונה בהדרגה, מבלי לפגוע בכבודו של המלך העליון.
– 🌱 **גילוי הרע והכרה בו כתנאי לתשובה אמיתית:** האדם חייב לראות ולהבין את הרע שבו, אחרת תפילתו לעזרה לא תהיה שלמה. התהליך הוא הדרגתי, עם גילויים קטנים של הקלקול שמובילים לתפילה כנה ובקשה לתיקון.
– ⚖️ **הבדל בין עבודה חיצונית לעבודה פנימית:** העבודה החיצונית, שנעשית מתוך רצון לקבל ברכות וחומריות, אינה מביאה לתיקון אמיתי אלא מחזקת את אהבת העצמי. העבודה האמיתית היא פנימית, על רצון להשפיע ועל השתוות לצורת הבורא.
– 🕯️ **תשובה עד השם אלוקיך – השגת גילוי פנים פרטי:** התשובה האמיתית היא זו שמגיעה עד לשלב שבו האדם זוכה לגילוי פנים של השם באופן אישי, שמבטא דבקות אמיתית עם הבורא ולא רק השתייכות חיצונית לכלל ישראל.

### סיכום מסכם
המאמר מציג תובנות עמוקות על מהות הכישלון בעבודת האדם, חטאו של אדם הראשון, ומהי התשובה האמיתית הנדרשת כדי לתקן את הפגם הרוחני שנגרם.

השיעור מתמקד בניתוח מעמיק של נושא התשובה על פי כתבי רבי ברוך שלום הלבישלג, בנו של בעל הסולם. המחבר דן בשאלות מרכזיות: מהי התשובה, מהו המקום שממנו האדם יוצא וכיצד עליו לשוב, מהו טבע הנשמה ומה משמעותה כחלק אלוקי, ומהו התהליך הרוחני שהאדם עובר כדי להתקרב לבורא. נשמת האדם מוגדרת כחלק אלוקי ממעל, שהתרחקה מהבורא עקב שינוי צורה – הפיכת הרצון לקבל לעצמאות ולנפרדות מהאור האלוקי. התשובה היא למעשה השיבה לשורש הנשמה, לשורש האחדות עם הבורא, דרך תיקון הרצון לקבל, כך שיקבל מתוך כוונה להשפיע ולא לאהבה עצמית. התהליך כולל גילוי הקלקול (הרצון לקבל לעצמו) וזמן תיקון (הזדמנות לתקן את הרצון הזה באמצעות תורה ומצוות). השיעור מדגיש את החשיבות של עבודה פנימית, כוונות טהורות, והבדלה בין קיום מצוות לשם שכר לבין קיום לשם שמים, תוך כדי הישענות על אמונה, חיבור לקהילה ולרב, והבנת עומק הנשמה והקשר עם הבורא.

### נקודות מרכזיות
– 🕊️ נשמת האדם היא חלק אלוקי ממעל, שמקורו באחדות עם הבורא.
– 🔄 תשובה היא חזרה למקור, לשורש הנשמה, למקום ממנו יצא האדם.
– ⚖️ השינוי בצורת הרצון לקבל גורם להתרחקות מהבורא ולתחושת נפרדות.
– 🌟 תיקון הרצון לקבל הוא מעבר מקבלה עצמית לקבלה מתוך כוונה להשפיע.
– 📜 תורה ומצוות הן הכלים לתיקון הרצון, אך יש לקיים אותן בכוונה טהורה, לא לשם שכר.
– 💔 תחושת הרחוק מהבורא היא שלב הכרחי בתהליך הרוחני, ויש צורך בתמיכה רוחנית וסביבתית.
– 🔑 דבקות ויחוד עם הבורא נחשבים למטרה העליונה של התהליך הרוחני והמימוש העצמי.

### תובנות מרכזיות
– 🌌 **הנשמה כחלק אלוקי ומורכבותה**: הנשמה אינה רק אנרגיה או כוח רוחני, אלא חלק אינטגרלי מהבורא, המופשט במחשבת הבריאה. ההבדלה בין עצמותו של הבורא להתפשטות מעצמותו מדגישה את העובדה שהבורא עצמו אינו נגיש לתפיסת הנבראים, אלא רק חלק מההתגלות שלו – הנשמה, היא המקשרת. זה מחייב הבנה עמוקה של טבע הנשמה כקשר בין האור האלוקי לרצון לקבל, ומדגים מדוע שינוי הצורה של הרצון לקבל גורם להתרחקות ולקלקול.

– 🔄 **מהות התשובה כהחזרה לשורש הנשמה**: התשובה אינה רק תיקון חיצוני או חרטה על חטאים, אלא תהליך של חזרה לשורש האחדות עם הבורא, לחיבור פנימי אמיתי. האדם נדרש לשוב "עד השם אלוקיך", כלומר לא רק לכפר או לשנות התנהגות, אלא להגיע למצב של דבקות אמיתית, של רשות אחת – רשות הבורא.

– ⚙️ **הקשר בין הרצון לקבל לצורה שלו ולתהליך הקלקול והתיקון**: הרצון לקבל, לפי הקבלה, הוא עצם הבריאה, אך הפוטנציאל שלו יכול להתבטא כקבלה עצמית (אהבה עצמית) או כקבלה מתוך כוונה להשפיע. השינוי בצורת הרצון מייצר הפרדה מהבורא ומוביל לקלקול. התיקון הוא לעצב מחדש את הרצון כך שיקבל מתוך כוונה להשפיע, וכך לשוב לאחדות עם האור.

– 📜 **תורה ומצוות ככלי לתיקון פנימי ולא כהישג חיצוני**: חשיבות הקיום של המצוות היא לא רק במעשה עצמו, אלא בכוונה שמאחוריו. קיום מצוות לשם שכר או כבוד הוא עדיין חלק מהקלקול. כדי להגיע לתיקון אמיתי, יש לקיים אותן מתוך כוונה טהורה של השפעה ואהבת הבורא, מה שמוביל לדבקות.

– 💪 **האתגר של התהליך הרוחני והצורך בתמיכה**: תחושת ההתרחקות מהבורא היא שלב הכרחי וטבעי בתהליך, ולעיתים קשה מאוד. לצורך הישרדות רוחנית של האדם בשלב זה, דרושה סביבת לימוד, תמיכה קהילתית, אמונה, והדרכה רוחנית. עבודה זו היא לא רק אישית אלא גם חברתית.

– 🔄 **הבחנה בין רמות ההתפתחות הרוחניות**: ישנם שלבים שונים בתהליך ההתפתחות, החל מקיום מצוות לשם שכר, דרך עבודה על הכוונה לשם שמים, ועד עבודה מתוך אהבה והשפעה טהורה. כל שלב מצריך תיקונים פנימיים ומודעות הולכת וגדלה.

– 🌟 **האחריות האישית והקולקטיבית בתיקון העולם**: כל נשמה היא חלק ממשי מהשלם, ויש לה תפקיד ייחודי במכלול הבריאה. העבודה האישית של כל אדם לתיקון רצונו היא גם חלק מתהליך תיקון העולם כולו. ההשפעה של כל אחד חשובה, וקיומה של פיזור החכמה והפצת הידע היא חיונית להתקדמות הכללית.

### סיכום מורחב
השיעור עוסק בניתוח עמוק של מושג התשובה בקבלה, המבוסס על כתביו של רבי ברוך שלום הלבישלג. התשובה מוגדרת כחזרה של הנשמה למקומה האמיתי, "עד השם אלוקיך" – למקור האחדות עם הבורא. נשמת האדם היא חלק אלוקי ממעל, שהייתה במצב של דבקות עם הבורא, אך נפרדה ממנו עקב שינוי בצורה – הרצון לקבל קיבל צורה של קבלה עצמית, שהביאה להתרחקות ולפרידה מהאור האלוקי.

התהליך הרוחני של האדם כולל גילוי הקלקול – ההכרה שהאדם מבקש לקבל לעצמו ולא מתוך השפעה – וזמן תיקון – הזדמנות לתקן את הרצון לקבל דרך תורה ומצוות. תיקון זה לא מתרחש במעשים בלבד, אלא בכוונה לשם שמים, מתוך כוונה טהורה של השפעה ואהבה לבורא. כך האדם חוזר למקורו, לאחדות עם הבורא, לדבקות, ולשורש הנשמה האחד.

המחבר מדגיש כי תחושת הריחוק מהבורא היא שלב הכרחי ומאתגר בתהליך הרוחני, וכי יש צורך בתמיכה רוחנית, לימוד ושייכות לקהילה כדי לעבור אותו. כמו כן, הוא מדבר על חשיבות ההבחנה בין קיום מצוות לשם שכר לבין קיום לשם שמים, ועל כך שהכוונה היא המפתח לתיקון אמיתי.

השיעור מציג תמונה מורכבת של הנשמה, הרצון לקבל, האור האלוקי, והקשר ביניהם, תוך הבנת המשמעות העמוקה של התשובה כמסע פנימי של תיקון ושיבה לאחדות עם הבורא. התהליך הוא גם אישי וגם קולקטיבי, וכל נשמה נושאת בחובה תפקיד בעולם הגדול.

בסופו של דבר, המטרה היא להגיע לדבקות אמיתית עם הבורא, שהינה שלמות ונחלה רוחנית עליונה, דרך עבודה רוחנית מתמשכת, תיקון הרצון, ולימוד פנימי עמוק.

המחבר קורא להשתתפות פעילה בלמידה ובהפצת הפנימיות של התורה, מתוך הבנה שהמאבק הפנימי והצורך בתשובה הם מהותיים להתקדמות האנושית והרוחנית.