קבלה – סימני ליל הסדר בעולמות

קבלה – סימני ליל הסדר

1. **עצמותו ומחשבת הבריאה**:
– **עצמותו יתברך**: אין בו השגה, כי השגה קשורה לרצון לקבל, שאינו קיים בעצמותו. המושג מבדיל בין הבורא לבריאה.
– **מחשבת הבריאה**: רצונו להיטיב לנבראים, גילוי הבורא. הרצון לקבל כלול באור (בכוח), והאור המתפשט יכול לבוא לכלל קבלה.
– **עולם האינסוף**: המלכות מלאה באור, ללא הפרדה מהבורא. הכלים קיימים בכוח, והתוכנית כולה (כתר, חוכמה, בינה וכו') נמצאת שם.

2. **צמצום ובריאה**:
– **בחירה ביתר דבקות**: מתרחשת באינסוף, כוללת יצירת כתר, חוכמה, בינה ומלכות בבת אחת.
– **צמצום א'**: האור מסתלק, נשארת רשימו (השתוקקות) וכלים עם אור מקיף. הצמצום נעשה בהשוואה אחת, מבוסס על בחירה.
– **עולם הקו**: קבלה על מנת להשפיע, בחלקים, תחילה בהשפעה ואחר כך בקבלה. כאן מתחילים שבירה ותיקון.

3. **סימני הסדר ותיקון**:
– **קדש (חוכמה)**: פרצוף א"ב, אורות חוכמה עד הטבור.
– **ורחץ (בינה)**: פרצוף ס"ג, חסדים, ממתיק את המלכות ומכין לשבירת הכלים.
– **כרפס**: קטנות (חסדים עם הערת חוכמה). טבילה במי מלח מסמלת ירידת נקודות ס"ג למקום מידת הדין, מיתוק ראשון למלכות.
– **יחץ (צמצום ב')**: חיתוך המצה האמצעית (יצחק) לכלים דפנים (ניתנים לתיקון) ודאחור (צפון, לאפיקומן). הכנה לשבירה.
– **מגיד**: מיתוק המלכות בחסדים, קשור לאכילה.
– **רחצה (אבא ואמא)**: פרצוף ג"ר דנקודים, חסדים והערת חוכמה.
– **מוציא מצה**: התפשטות ז"ת דנקודים בזיווג א"ב-ס"ג.
– **מרור**: שבירת הכלים, מוות של המלכות.
– **כורך**: תיקון בכלים דפנים, קשור להלל.
– **שולחן עורך**: בירור ניצוצות בעולם הזה (תודעת פירוד) באכילה.
– **צפון**: שימוש מחדש בכלים דצמצום א' לעתיד לבוא, באפיקומן.
– **ברך**: סיום התיקון, הכרה בהשגחה.
– **הלל**: גדלות, חיבור לעליון בקוסמים של אליהו.
– **נרצה**: גמר התיקון, הפיכת רע לטוב, התפשטות אצילות לעולם הזה.

—

### הרחבה על התהליך הקבלי של סימני ליל הסדר

#### 1. רקע קבלי: עצמותו, מחשבת הבריאה ועולם האינסוף

**עצמותו יתברך**:
המושג "עצמותו" מתייחס למהות האלוקית של הבורא, שאין לנו בה השגה כלל. הסיבה לכך היא שהשגה קשורה לרצון לקבל שמתמלא באור, ואילו בעצמותו אין רצון לקבל. המושג משמש להבדיל בין הבורא לבריאה: הבורא הוא המחדש, והבריאה מוגדרת על ידי הרצון לקבל, שהוא ה"חומר" של הכלים. לפני הבריאה, אין רצון לקבל בפועל, ולכן אין השגה בעצמותו.

**מחשבת הבריאה**:
זו נקודת הקשר בין עצמותו לבריאה, המכונה "רצונו להיטיב לנבראיו". זהו הגילוי של הבורא, שבו הרצון לקבל כלול באור, אך רק בכוח ולא בפועל. האור המתפשט ממחשבת הבריאה שונה מעצמותו בכך שהוא יכול לבוא לכלל קבלה, כי הוא קשור למציאות הנבראים. עם זאת, מבחינתנו, אין הבדל מושגי בין עצמותו לאור המתפשט לפני שהוא מגיע לכלי הקבלה.

**עולם האינסוף**:
זהו מצב שבו המלכות (הרצון לקבל) מלאה באור אין-סוף, ללא הפרדה מהבורא. המונח "עולם" כאן הוא מושאל, כי אין ממשות של כלים או גבולות באינסוף. הכלים קיימים רק בכוח, והתוכנית כולה – כתר, חוכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות – כלולה שם. המלכות נחשבת כ"נקודה אמצעית" שמכילה את כל הבריאה, והיא מייצגת את הרצון לקבל על מנת לקבל, אך ללא הפרדה מהבורא, כי הכל נתמך בכוח העליון.

#### 2. תהליך הבריאה: בחירה, צמצום וקו

**בחירה ביתר דבקות**:
באינסוף מתרחשת בחירה של המלכות להידבק יותר בבורא, כלומר לעבור ממצב של קבלה על מנת לקבל למצב של קבלה על מנת להשפיע. תהליך זה מתרחש בבת אחת, ללא זמן או מדרגות, כי באינסוף הכל אחדותי. הכתר, חוכמה, בינה ומלכות נבראים יחד, כחלק מהתנועה הראשונית של הבריאה. בעל הסולם מסביר שמושגים כמו כתר, חוכמה ובינה הם רק מההסתכלות של הצמצום ומטה, כי "מתחתון ילמד העליון" – אנו מבינים את העליון דרך המדרגות שמתגלות בתחתון.

**צמצום א'**:
הבחירה ביתר דבקות מובילה לצמצום א', שבו האור מסתלק מהכלים, והמלכות עוברת מהכוח לפועל. הצמצום נעשה בהשוואה אחת (כלומר, באופן שווה בכל הכלים), כי הוא מבוסס על בחירה חופשית ולא הכרח. כתוצאה מכך, נשארת רשימו – השתוקקות גדולה לאור שהיה באינסוף – יחד עם כלים ואור מקיף. האור המקיף ממשיך להקיף את הכלים, אך הם לא יכולים לקבל אותו בגלל הצמצום. עולם העיגולים מייצג את הכלים המצומצמים, שבהם הרצון לקבל קיים, אך ללא אור פנימי.

**עולם הקו**:
לאחר הצמצום, מתגלה בחינת הקו, שבה האדם (הנברא) מתחיל לקבל על מנת להשפיע. הקבלה נעשית בחלקים, לפי התוכנית הרוחנית: תחילה בצד ההשפעה (חסדים) ולאט לאט בצד הקבלה (חוכמה), שהיא עיקר הבריאה. כאן מתחילים תהליכי השבירה והתיקון, כי הרצון לקבל הגדול מוביל לשבירת הכלים כאשר הוא לא מאוזן בהשפעה.

#### 3. סימני ליל הסדר כתהליך תיקון ובירור

סימני הסדר משקפים את התיקון של הכלים השבורים ואת הבירור של הניצוצות שנפלו לעולם הזה (תודעת הפירוד). כל סימן מייצג שלב בתהליך הרוחני, שמטרתו להחזיר את המלכות למצב של דבקות בבורא, תוך תיקון הרצון לקבל.

– **קדש (חוכמה)**:
מייצג את פרצוף א"ב (אורות החוכמה) שמתפשט עד הטבור. זהו שלב ראשוני של גילוי אור החוכמה, הקשור לקדושה ולהתחלת התיקון. המילה "קדש" רומזת להפרדה בין קודש לחול, כפי שהחוכמה מפרידה בין הרצון לקבל לרצון להשפיע.

– **ורחץ (בינה)**:
מייצג את פרצוף ס"ג (ספירת הגבורה), שמביא חסדים ומתפשט גם למטה מטבור. מטרתו היא להמתיק את המלכות (מידת הדין) על ידי חסדים, ולהכין את הכלים לשבירה. ה"רחיצה" מסמלת ניקיון והשפעה, כפי שבינה היא בחינת חסדים.

– **כרפס**:
מסמל קטנות – מצב של חסדים עם הערת חוכמה קלה. הכרפס (ירק) רומז לקטנות, כפי שמוזכר במסכת שבת: "מי שאין לו הרבה לחם, לא יאכל ירקות, מפני שהם מעוררים תיאבון". הטבילה במי מלח מסמלת את ירידת נקודות ס"ג (חסדים) למקום מידת הדין (מתחת לטבור), שם המלכות מקבלת מיתוק ראשון. המלח מייצג מידת הדין, אך בכמות מאוזנת הוא חיוני לחיים (כמו אלקטרוליטים בגוף). הברכה "בורא פרי האדמה" כוללת גם את המרור, וממתיקה את המלכות פעם נוספת.

– **יחץ (צמצום ב')**:
חיתוך המצה האמצעית (המייצגת את יצחק, בגימטריה אור) לשני חלקים: כלים דפנים (גלגלת ועיניים, ניתנים לתיקון) וכלים דאחור (רצון לקבל גדול, נגנזים לאפיקומן). זהו תיקון של צמצום ב', שבו המדרגה נחצית לשניים כהכנה לשבירת הכלים. המצה האמצעית נבחרת כי היא קשורה ליצחק, שמסמל את הרצון לקבל בקדושה.

– **מגיד**:
מייצג מיתוק המלכות על ידי חסדים, הקשורים לאכילה. המילה "מגיד" קשורה ל"מגדים" (פירות מתוקים), שמסמלים את עליית המלכות לאורות הבינה (חסדים). הטבילה במי מלח ממתיקה את מידת הדין, והסיפור של יציאת מצרים מעורר את התודעה לתיקון.

– **רחצה (אבא ואמא)**:
לאחר צמצום ב', פרצוף נקודות ס"ג מזדכך ויוצא כפרצוף ג"ר דנקודים (אבא ואמא), שמביא חסדים עם הערת חוכמה. הרחצה מסמלת ניקיון והשפעה, כפי שבינה היא בחינת חסדים.

– **מוציא מצה**:
מייצג את התפשטות ז"ת דנקודים (זעיר אנפין) ממעלה למטה, על ידי זיווג א"ב-ס"ג (בגימטריה מצה). המצה מסמלת חסדים, והיא מבטאת את גילוי האור בתיקון.

– **מרור**:
מסמל את שבירת הכלים בעולם הנקודים, שבה המלכות "מתה" (מרור בגימטריה מוות). השבירה נובעת מהרצון לקבל שלא אוזן בהשפעה.

– **כורך**:
תיקון על ידי שימוש בכלים דפנים (השפעה בלבד), הקשור להלל ולעולם התיקון. בעת שבית המקדש היה קיים, הכורך כלל פסח, מצה ומרור, כתיקון של שלוש קווים.

– **שולחן עורך**:
בירור הניצוצות שנפלו לעולם הזה (תודעת הפירוד) על ידי אכילה, שמסמלת התגברות באמונה ורצון להשפיע. הזוהר מתאר את האכילה כ"שעת מלחמה", כי היא דורשת התגברות על הרצון לקבל.

– **צפון**:
שימוש מחדש בכלים דצמצום א' (רצון לקבל גדול) בדרך עלייה לאצילות, לעתיד לבוא. האפיקומן מסמל תיקון עליון, שבו ה"צפון" (שם היצר הרע) הופך לכלי להשפעה. זהו תיקון עתידי, אך בליל הסדר אנו טועמים ממנו.

– **ברך**:
סיום התיקון, הכרה שהכל מהשגחת ה' לטוב. הברכה משקפת את הסדר התודעתי בנפש, שבו האדם רואה את כל השלבים כחלק מהתוכנית האלוקית.

– **הלל**:
גדלות, חיבור לכוח העליון דרך הלל מלא וקוסמים של אליהו (תיקון הבן, בגימטריה אליהו). אליהו הנביא מיוחד כי הוא מחבר בין צמצום א' לצמצום ב', ומבשר על תיקון מידת הדין.

– **נרצה**:
גמר התיקון, שבו הרע הופך לטוב, והאצילות מתפשטת לעולם הזה. כל אותיות החיים (ההרגשות) הופכות מצרה לרצון ושפע, כפי שכתוב: "בלע המוות לנצח".

– **חסל סידור פסח**:
מסכם את התהליך כהכנה לעשייה בפועל. כשם שזכינו לסדר את הסדר בכוח (בלימוד), כך נזכה לעשותו בהשגה ממשית, כפי ש"יד" מסמלת השגה.

#### 4. משמעות הסדר כתהליך תודעתי

ליל הסדר הוא זמן קוסמי מסוגל לעורר את התיקון בתת-מודע הרוחני. הסדר אינו רק טקס, אלא תהליך של סידור הנפש לפי העולמות העליונים. כל סימן מייצג שלב בתיקון הרצון לקבל, מהמצב הראשוני של קבלה על מנת לקבל באינסוף, דרך השבירה והצמצום, ועד לתיקון המלא שבו הרצון לקבל הופך לכלי להשפעה.

—

– **מקורות קבליים**: התיאור מבוסס על "פתיחה לחכמת הקבלה" (בעיקר פרקים העוסקים בצמצום, עולם הקו ושבירת הכלים), "תלמוד עשר הספירות" (חלקים על פרצופי א"ב וס"ג), והזוהר (כמו פרשת תרומה על אכילה כשעת מלחמה). אם תרצה ציטוטים מדויקים, אוכל לחפש אותם.
– **אליהו הנביא**: ייחודיותו היא בחיבור בין צמצום א' (מלכות במידת הדין) לצמצום ב' (תיקון הכלים). הוא מסמל את התיקון הסופי, כפי שכתוב: "הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה'".
– **סרטונים ומקורות**: הזכרת סרטונים משנים קודמות על סידור הקערה וסימני הסדר. אם תרצה, אוכל לחפש קישורים לסרטונים או מאמרים קבליים שמסבירים את הנושא (למשל, הרצאות של הרב גינזבורג או מקורות מבית מדרשו של בעל הסולם).