א – אשרי תמימי דרך
ב – אמר אל הכהנים
ג – אקרוקתא
ד – אנכי ה אלהיך
ה – בחצוצרות וקול שופר
ו – קרא את יהושע
ז – ואלה המשפטים
ח – ראיתי מנורת זהב
ט – תהמת יכסימו
י – ואלה המשפטים
יא – אני ה הוא שמי
יב – תהלה לדוד
יג – להמשיך השגחה שלמה
יד – להמשיך שלום בעולם
טו – מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז
טז – האי כורא דאפיק רישה ממיא
יז – ויהי הם מריקים שקיהם
יח – קרטליתא
יט – תפלה לחבקוק
כ – תשעה תקונין יקירין
כא – עתיקא טמיר וסתים
כב – חותם בתוך חותם
כג – הוי לן כדניתא וילדה
כד – אמצעותא דעלמא היכא
כה – אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא
כו – רציצא דמית בביעותה
כז – רציצא דמית בביעותה
כח – בני לן ביתא באוירא דעלמא
כט – האי גברא דאזל בעי אתתא ולא קיהבי לה
ל – מישרא דסכינא
לא – אית לן בירא בדברא
לב – אדני שפתי תפתח
לג – מי האיש החפץ חיים
לד – ואתם תהיו לי ממלכת כהנים
לה – אשרי העם ידעי תרועה
לו – בקרב עלי מרעים לאכל את בשרי
לז – דרשו יי ועזו בקשו פניו תמיד
לח – מרכבת פרעה
לט – ונתתי עשב בשדך לבהמתך
מ – אלה מסעי בני ישראל
מא – רקודין
מב – וירא בצר להם בשמעו את רנתם
מג – הדבורים של הרשע מולידים נאוף בהשומע
מד – מה שמכין כף אל כף בשעת התפלה
מה – מחאת כפים בתפלה
מו – מחאת כף בשעת התפלה
מז – ואכלתם אכול ושבוע
מח – על אשר מעלתם בי
מט – לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יצא מחפתו וכו
נ – כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל
נא – כשאתם מגיעין לאבני שיש טהור
נב – הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי
נג – עקר הולדה תלוי בה"א
נד – ויהי מקץ שנתים ימים
נה – אבא שאול אומר קובר מתים הייתי
נו – וביום הבכורים
נז – אימתי יבוא בן דוד
נח – באר וענן ומן, כלם חזרו בזכות משה
נט – מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת השם יתברך
ס – דע שיש שבילי התורה, שיש בהם התבוננות גדול
סא – על ידי אמונת חכמים
סב – על ידי אכילתם של ישראל, נעשה יחוד
סג – סוד כונת המילה
סד – ויאמר ה אל משה בא אל פרעה
סה – ויאמר בעז אל רות
סו – ויהי נא פי שנים ברוחך אלי
סז – ויבן ה אלקים את הצלע אשר לקח
סח – כל הנפשות תאבים ומתאוים לממון
סט – הגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים
ע – ויהי ביום השמיני קרא משה
עא – קשה מאד להיות מפרסם
עב – לפעמים בא לאדם הרהור תשובה
עג – כי תעבר במים אתך אני
עד – רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך
עה – יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ
עו – והאלהים נסה את אברהם
עז – והיה ה למלך על כל הארץ
עח – ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו
עט – בטח בה ועשה טוב
פ – ה עז לעמו יתן ה יברך את עמו בשלום
פא – עלו זה בנגב ועליתם את ההר
פב – הנעלבים ואינם עולבים
פג – מתן בסתר יכפה אף
פד – במה הארכת ימים, אמר לו ותרן הייתי בממוני
פה – פוסעים בו פסיעה קטנה
פו – פוסעים בו פסיעה קטנה
פז – תכף כשאדם רוצה לילך בדרך הישר
פח – המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר
פט – ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו
צ – אנכי אשמח בה יתמו חטאים מן הארץ
צא – ויהי ידיו אמונה עד בא השמש
צב – על ידי מה שאדם נע ונד בתוך ביתו
צג – כל העושה משא ומתן באמונה
צד – זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל
צה – כשפרנסי הדור ומנהיגי הדור נתגאים
צו – זמם רשע לצדיק
צז – אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקט אל
צח – נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות
צט – ואתחנן אל ה בעת ההיא לאמר
ק – צדיקים אשר מזגם וטבעם
קא – בקרוב עלי מרעים
קב – אתה תהיה על ביתי
קג – כל המונע הלכה מפי תלמיד כאלו גוזלו מנחלת אבות
קד – בשביל שאמר משה לבני גד תרבות אנשים חטאים
קה – עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה
קו – אשרי משכיל אל דל
קז – כי תצא למלחמה על איביך וכו ושבית שביו
קח – זבחי אלקים רוח נשברה
קט – יש הבל אשר נעשה על הארץ
קי – לא ימוש ספר התורה הזה מפיך
קיא – ראשי תבות רבי
קיב – צהר תעשה לתבה
קיג – ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו
קיד – המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר וכו
קטו – ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל
קטז – הנותן צדקה נצול מעברות
קיז – הענין שקשה לישן במוצאי שבת
קיח – כשלומד איזה דבר, טוב לפרש הדבר
קיט – הנכנס לבקר את החולה בשבת
קכ – הענין מה שצריכין לנסע להצדיק, ולא די בספרי מוסר
קכא – הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי
קכב – וגם נצח ישראל לא ישקר
קכג – לקשר עצמו להצדיק שבדור
קכד – שיר מזמור למנצח, זמרו למי שמנצחין אותו ושמח
קכה – ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה
קכו – ששבחו החבריא את רבי שמעון בן יוחאי
קכז – הבגדים הם בסוד החשמ"ל, שהוא שמירה
קכח – כחלינהו לעינה ושבקוהו
קכט – ארץ אכלת יושביה
קל – כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו
קלא – צריך להתירא ולפחד מן הכבוד
קלב – יש צדיק שהוא מפרסם גדול במדינה אחת
קלג – וארח צדיקים כאור נגה
קלד – עבודה גדולה לומר תורה אפלו ליחיד, כל שכן לרבים
קלה – כי אקח מועד
קלו – אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו
קלז – חלקי ה אמרתי לשמר דבריך
קלח – לך אמר לבי בקשו פני
קלט – צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו
קמ – ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו
קמא – אם יזכה שירגיש באמת כאב חטאיו
קמב – מי שאי אפשר לו ללמד כלל
קמג – מעלת המקבל עצה מחכמי הדור
קמד – אין אדם מת וחצי תאותו בידו
קמה – אין אדם מת וחצי וכו
קמו – עדות ה נאמנה
קמז – כשם שמי שהוא עזות פנים אין לו חלק בתורה
קמח – מדת היראה בעצמה היא יראה מהשם יתברך
קמט – חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך
קנ – דמות דיוקנו של אביו ראה
קנא – סגלה לזרע של קימא
קנב – כשבא נשמה קדושה לעולם עם הענפים השיכים לה
קנג – ענין קבלת פני תלמיד חכם
קנד – דע כי יש יראות נפולות
קנה – עצבות הוא מדה רעה מאד
קנו – מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקדש
קנז – אם יתדבק עצמו לדברי התורה היוצאים מפי הצדיק
קנח – ראו לפעמים אש בוער מרחוק
קנט – דע שיש אמצעי והיא השכינה
קס – הדפק דופק ונוקש באדם
קסא – המחלקת מגביה ומרים את האדם
קסב – בימי המגיד, היה איש עשיר ומיחס
קסג – לפעמים מנח הדבור ומוכן לצאת
קסד – לענין ספורי דברים של הצדיק האמת
קסה – ואהבת לרעך כמוך אני ה
קסו – כשהעולם אצל הצדיק אז יש לו ממשלה
קסז – השבתים ששובתים אצל התלמיד חכם האמת
קסח – כשבא לאדם גדלות, סימן שיבוא לו צרה חס ושלום
קסט – והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה
קע – ה מה רבו צרי רבים וכו
קעא – ורבים מישני אדמת עפר יקיצו
קעב – כל החסרונות שיש לאדם
קעג – על ידי הכתב יכול הצדיק האמת להכיר הנפש
קעד – כשהדינין, חס ושלום, גוברים על האדם
קעה – מעלת הבכיה הוא כשהיא מחמת שמחה וחדוה
קעו – צריך האדם למהר מאד לגרש מקרבו הרוח שטות
קעז – ויאמר י"י סלחתי כדבריך
קעח – צריך דוקא ודוי דברים
קעט – כנגד כל מיני מחלקת הן בגשמיות הן ברוחניות
קפ – בענין סגלת הפדיון
קפא – כשמתקשרים בקשר איזה אנשים על איש אחד
קפב – מה שהעולם מדברים בספירה
קפג – הצדיקים שבדור הם יושבין בעגול
קפד – כשאחד מדבר עם חברו ביראת שמים
קפה – עקר השלמות היא היראה
קפו – מה שמספרין מופתים מהצדיקים
קפז – ולך ה החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו
קפח – צריך לנסע להצדיק לחזר על אבדתו
קפט – צריך לזהר מאד מעצבות ועצלות
קצ – ויגד משה את דברי העם אל ה
קצא – דע שאפשר שישב אחד אצל חברו במקום אחד בגן עדן
קצב – דבור אמת שיוצא מפי הצדיק האמת
קצג – המחשבה יש לה תקף גדול
קצד – מי שרוצה כבוד הוא שוטה
קצה – בצר הרחבת לי
קצו – אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים
קצז – לשון הרע של העולם מזיק ופוגם את העניוות
קצח – כשאחד צועק להשם יתברך
קצט – דע שיש המתקה להנצל מענש של אלמן
ר – הטעם שהצדיקים שבזמן הזה הם עשירים
רא – בפסח צועקין בהתפלה
רב – כל מי ששכלו קטן ביותר, צריך לחלק לו כבוד ביותר
רג – מספורי דברים של הנשים יכולים לידע מעמד השכינה
רד – המעות שנותנין לתלמיד חכם הוא בחינת תורה
רה – תקון למקרה לילה
רו – תעיתי כשה אבד בקש עבדך
רז – כל הדבורים הם בחינת גבורות
רח – צופה רשע לצדיק ומבקש
רט – תפלות כנגד תמידין תקנום
רי – על ידי משא ומתן באמונה הוא מקים "ואהבת"
ריא – מה שהעולם נוסעין על ראש השנה לצדיקים
ריב – זה בחינת מחאת כף אל כף
ריג – כשהקדוש ברוך הוא רוצה להסתיר ולכסות את האדם
ריד – בדורות הראשונים כשהיו יודעים יום מיתתם
רטז – הפילוסופים קורים להטבע "אם כל חי"
ריז – זכרו תורת משה
ריח – לפעמים כשנגזר על האדם
ריט – בצע אמרתו
רכ – יש כמה דברים יקרים בעולם
רכא – על ידי שנותנין מעשר נצול משונאים
רכב – צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד ה בשמחה
רכג – כשהצדיק צריך לבקש מאת השם יתברך
רכד – אפלו הרחוקים מן הצדיק
רכה – כשהראה בשלמות על ידי זה הבטחון בשלמות
רכו – נגונים של יללה ועצבות
רכז – מה שאומרים כשעוברין על הקוצרים ה יעזר
רכח – כשהקדוש ברוך הוא מסתכל בנשמה
רכט – דע שיש עצים שכשעושין מהם מטה
רל – מי שיש לו עינים לראות
רלא – וצבא השמים לך משתחוים
רלב – הללו את ה מן השמים וכו
רלג – כשמתגברים על האדם מחשבות רעות והרהורים
רלד – ספורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאד
רלה – מי שהולך ונחלק ונופל
רלו – מי שנוהג רבנות בכשרות ובתמימות כראוי
רלז – עקר הנגון והכלי שיר, הביא לוי לעולם
רלח – כששני אנשים מחלקים ביניהם על איזה ענין
רלט – על ידי מחלקת אי אפשר לדבר
רמ – כל ההשפעות וכל הדברים הם באים רק מהצדיק האמת
רמא – כשיש דינים, חס ושלום
רמב – יש בחינת אריך אנפין בקלפה
רמג – יש צדיק גדול מאד, שאין העולם יכול לסבל קדשתו
רמד – מי שהוא מערב בין העכו"ם
רמה – דע שיש חדרי תורה
רמו – לפעמים צריך האדם שיהיה לו גדלות
רמז – "תיקו" – הוא בחינת מחסר תקון
רמח – ספורי מעשיות מצדיקים, הוא דבר גדול מאד
רמט – עקר הגבורה בהלב
רנ – כל מיני צער וכל היסורים אינם רק מחסרון הדעת
רנא – על ידי מלחמות הינו מחלקת
רנב – כשיש אחדות בין הצדיקים, אין הצדקה מזקת
רנג – מעוט שנה, הוא ממעט תאות נאוף
רנד – עינים הם דברים עליונים וגבוהים מאד
רנה – כשהאדם הוא מאמין בהצדיק בלי שום דעת
רנו – שם אתה מסגל על הים
רנז – כי תבא בכרם רעך
רנח – כשיש מחלקת על האדם
רנט – כשאדם מתבודד ומפרש שיחתו
רס – השם הוא הנפש
רסא – כשנופל אדם ממדרגתו ידע שמן השמים הוא
רסב – על ידי התחדשות התורה נעשה נהרות
רסג – חלי הקדחת – בא על ידי מה שאדם אוכל אכילה יתרה
רסד – צדקה היא תקון הברית
רסה – טעם על שבירת כלי חרס בשעת התקשרות השדוך
רסו – מיתות בהמות וחיות בלא זמנן
רסז – שבועות הוא רפואה להראה
רסח – כשאין האדם מסתכל על התכלית, למה לו חיים
רסט – מדירת הצדיק נכר מעשה הדור
רעב – היום אם בקולו תשמעו
רעג – יש בני עליה גדולים מאד שמולידים נשמות
רעד – יש רשעים שעובדים ויגעים כל ימיהם
רעה – כל מצוה ומצוה שעושין, נעשה ממנה נר אחד
רעו – אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל
רעז – כשיש מחלקת על האדם, אין לעמד עצמו כנגד השונאים
רעח – דע שעל חליף [סכין שחיטה] טוב
רעט – יש שאומרים תורה מלמטה למעלה
רפ – מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה
רפא – אם ישב עצמו על הספר יכול לראות חדשות ונפלאות
רפב – צריך לדון את כל אדם לכף זכות
רפג – יש שני צדיקים שהם משרש אחד
רפד – הוכיח את אחד שאמר לו, שאין לו פנאי ללמד
רפה – טעמה כי טוב סחרה
רפו – יש גן עדן, והם שני בחינות: גן ועדן
