פיוט האר"י הקדוש – בני היכלא – מלווה בשירת הרב"ש – רבי ברוך שלום הלוי אשלג. מצורף הסבר פניני החכמה – פינת קבלית למתקדמים:
☄️בני ההיכל המשתוקקים לראות זיו שלזעיר הפנים:
אור החסדים הוא ההיכל לאור החכמה, ההיכל הוא הכלי לקבלת החכמה, בני ההיכל, ההבנות שנובעות מהרצון ליתר דבקות, משתוקקים להרגיש את השלמות האלוקית, אף בצורה ממועטת במסגרת "פנים קטנות" והרי דבר קטן ממלך גדול או ממי שאוהבים גדול לעין שיעור מדבר גדול ממי שלא אוהבים.
–
☄️יהיו כאן בשולחן זה שבו המלך גלוף:
השולחן הוא בחינת המזבח, המקום שהאדם מקדיש את רצונו לה' יתברך. כמו כן השולחן הוא המקום לקבל את האור בצורה מתוקנת, בשונה מבהמה שאינה זקוקה לשולחן, כלי מתוקן לקבלת האור אלא אוכלת מהארציות. המלך גלוף- דהיינו – על המזבח נמצאים החסרונות להשיג את המלך.
–
☄️רצו מאד באסיפה זו בתוך מלאכים וכל כנפיים:
האור מתקבל במקום היחד, המלאכים, ואף הכנפיים, לעניות דעתי הם באחוריים, כי בחינת הג"ר באחור.
כל הכוחות ההסתרות והחסרונות משמשים לבוא למקום היחד.
–
☄️שמחו עכשיו בשעה זו שבה רצון ואין כעס:
זמן מיוחד במנחה של שבת, זמן של עליית עולמות ורחמים גדולים והתעוררות אמת. בימי החול מנחה זה דין גדול ביותר, שהשמש מאירה בעוצמה הכי חזקה, אבל דווקא שמאיר לאדם זה דין גדול עבורו כי מחשיך ומביא לידי שינוי צורה, בשונה משבת שהיא בחינת אצילות, דווקא האור הוא רחמים גדולים ולא חושך.
–
☄️קרבו אלי ראו חילי שאין דינים חזקים:
בחוץ נתונים ולא עולים אלה הכלבים החצופים
קרבו אל המלך, ראו את כל החילות, חיל יכול להיות מלשון חול, אבל יכול להיות גם מלשון חיות וחמימות, כאשר החול, הפרטים בתוך הכלל, הם למעליותא גדולה, אם תתקרבו, דהיינו תהיו בהשוואת צורה תראו שאין דינים והכל מתוקן.
צבא גם מלשון, צא ובא – צא החוצה לרצון לקבל, ותחזיר אותו לקדושה, חבר את הפרט לכלל, את החסר לשלם.
הכלבים נשארים בחוץ, אלה שנוטלים ללא רשות, שרוצים לקבל בעל מנת לקבל, בבחינת הב הב לעלוקה שתי בנות, נשארים בחוץ, ואינם יכולים לעלות מכיוון שהם בשינוי צורה. ושינוי צורה ברוחניות הוא פירוד.
–
☄️והנה אזמין עתיק הימים למנחה עד יהיו עוברים
רצון שלו שגילה לו לבטל כל קליפות:
עתיק מדרגה עצומה שמתקבלת באמונה ונעתקת מהשגה מחמת גדלותה וקדושתה.
כאשר היא מתגלה היא מאירה ושורפת ומבטלת את כל הקליפות כלא היו. כפי שאומר בעל הסולם בלשון קודשו באגרות קודש פרי חכם:
"וכמו שאין שעור למעלת הבורא ית' ולכל יכולתו, כמו כן אין שעור לשפלות ילוד אשה (ולחולשתו), אלא אם רק הבריאה הזו עם כל שפלותה מוכנת לקבל דבר אמת, בלי שום נגיעה בדבר, לצורך גופו הנגוף, אלא נמצאת תמיד בסוד הכתוב: "ונקי וצדיק אל תהרוג", כן הולכת ופוסעת על מדרגות הקדושה וטהרה" עוד אפשר להגיד שבמדרגת עתיק אין נגיעה לרצון לקבל ממילא כל הכלבים בורחים כי אין להם עניין בהשפעה.
–
☄️ישים אותן בנקרותיהן ויגנזו בתוך סלעים:
כאשר מלכות נגנזת ברדל"א, ומתגלה מלכות הממותקת במידת הרחמים מתעוררים הרחמים והדין נעלם, בבחינת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים
–
☄️הרי עכשיו בעת המנחה בשמחה שלזעיר אנפין.:
אומנם ניתן להשיג רק בזעיר אנפין אבל זה שמחה עצומה ביותר ומעלה גדולה, והלוואי ונזכה לפרור מהנאמר פה.
ברוחניות הבורא דורש טהרה עצומה ודבקות כדי לתת מהשפע האין סופי והאהבה – על כן הטהרה מוכרחת והכלבים נשארים בחוץ.
שנזכה להידבק במשורר ולגלות את השגחת הבורא ואהבתו אלינו, ובמיוחד להביא כלים ראויים אמן
בְּנֵי הֵיכָלָא דִכְסִיפִין. לְמֶחֱזֵי זִיו דִּזְעֵיר אַנְפִּין:
יְהון הָכָא. בְּהַאי תַּכָּא. דְבֵּיהּ מַלְכָּא בְּגִלוּפִין:
צְבוּ לַחֲדָא. בְּהַאי וַעֲדָא. בְּגו עִירִין וְכָל גַדְּפִין:
חֲדוּ הַשְׁתָּא. בְּהַאי שַׁעְתָּא. דְבֵּיהּ רַעֲוָא וְלֵית זַעֲפִין:
קְרִיבוּ לִי. חֲזוּ חֵילִי. דְלֵית דִּינִין דִּתְקִיפִין:
לְבַר נַטְלִין. וְלָא עָאלִין. הַנָךְ כַּלְבִּין דַחֲצִיפִין:
וְהָא אַזְמִין. עַתִּיק יומִין. לְמִצְחָא עֲדֵי יְהון חַלְפִין:
רְעוּ דִילֵהּ. דְגַלֵי לֵיהּ. לְבַטָּלָא בְּכָל קַלִיפִין:
יְשַׁוֵּי לון. בְּנוקְבֵיהון. וִיטַּמְרוּן בְּגו כֵפִין:
אֲרֵי הַשְׁתָּא בְּמִנְחָתָא. בְּחֶדְוָתָא דִזְעֵיר אַנְפִּין:
