אות כד

אות כו
זהר
כו) ועוד, אלין דעסקין באורייתא לשמה, ונטרין פקודהא דאינון תרי״ג מצות דתליין משם יקו"ק, כענבין באתכלא, כדי ליחדא בהון לשם יי׳ בשכינה, כבר נש דמתיחד עם בת זוגיה בכל אברין דיליה, לאפקא זרעא מעליא. אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. ואלין דלא משתדלי באורייתא לשמה, אתמר בהון שלח תשלח את האם. את לרבות שם יי׳ דאסתלק עמה מההוא בר נש.

פירוש מעלות הסולם
כו) ועוד אלין וכו': ועוד, אלו העוסקים בתורה לשמה, ושומרים מצוותיה שהם תרי״ג מצות התלויים משם הוי"ה, כענבים באשכול. וכוונתו כדי ליחד בהם לשם הוי״ה שהוא ז״א בשכינה, שהיא מלכות כאדם המייחד עצמו עם בת זוגו בכל אבריו, וכוונתו כדי להוליד בנים טובים. (רש״י ויצא כ״ט כ״א וזהר תולדות אות נ״ו). בהם נאמר לא תקח האם על הבנים. ואלו אשר לא משתדלים בתורה לשמה, בהם נאמר שלח תשלח את האם. את לרבות שם הוי״ה שהוא ז״א אשר הוא מסתלק עם האם מאותו אדם.
פירוש. כי תרי״ג המצוות מתחלקות לב׳ בחי׳ רמ״ח מצוות עשה, ושס״ה לא תעשה. ותלויים משם הוי״ה, בסו״ה זה שמי לעלם, שמי עם י״ה שס״ה, וזה זכרי לדר דר, זכרי עם ו״ה רמ״ח. וביאור הדברים הוא, כי יש ב׳ בחי׳ בזו"ן. א׳ כשהנוקבא הוא בזווג עם ז׳׳א והחסדים שולטים בנוקבא, כמו בז"א, והגם שהארת חכמה כלולה בחסדים אלו שבנוקבא, מ״מ נמשכת הארתם ממעלה למטה מפני שעיקרם הוא חסדים ולא חכמה, ובחינה זו נקראת ו״ה דהוי״ה כי חסדים הם ו״ק שה״ס ו״ה. ב׳. היא כשחכמה שה״ס י״ה מתגלה בהנוקבא, ואע״פ שגם כאן היא בזווג עם ז״א עכ״ז החכמה שבמלכות שולטת ולא חסדים דז״א, ונודע שהחכמה אינה נמשכת ממעלה למטה, ואז כתוב עליה זה שמי לעלם, שכתוב לעלם בלי ו׳ שפירושו להעלים, כי צריכים להעלים ולא להמשיך החכמה ממעלה למטה. שזה שורש כל שס״ה לא תעשה שבתורה. וע״ז מרמזים לנו חז״ל שמי עם י״ה בגי׳ שס״ה לא תעשה כי י״ה שה״ס החכמה והג״ר, הם בסוד זה שמי לעלם, שצריכים להעלים ולא להמשיך ממעלה למטה. אבל הארת החסדים בסוד ו״ה הוא מצוה להמשיך ממעלה למטה וזהו שורש כל רמ״ח מצות עשה שבתורה וכתוב עליהם זה זכרי לדר דר, וזכרי עם ו״ה רמ״ח שהם רמ״ח מצוות בבחי׳ זכר המשפיע ממעלה למטה רמ"ח אורות כנגד רמ״ח המצות.

והנה הארת חכמה נקראת ענבים, וחטא של עץ הדעת היה מה שסחטה ענבים שפירושו המשכת החכמה ממעלה למטה שמזה באה המיתה לעולם בסוד ביום אכלך ממנו מות תמות.

וז״א ועוד אלין דעסקין וכו': היינו שממשיכים חסדים וחכמה שבתורה לשמה ונטרון פקודהא לא להמשיך החכמה ממעלה למטה, דאינון תרי״ג מצות דתליין משם הוי״ה כענבין באתכלא אשר היין משומר בענביו כענבים אשר מחוברים באשכול היינו שמקבלים הארת החכמה שסודה ענבים ממטה למעלה. כי כל כוונתם בתורה ומצות היא כדי ליחדא בהון שם ה׳ שהוא הארת חסדים בשכינה שבה הארת החכמה. והחכמה תאיר ממטה למעלה בסוד זה שמי עם י״ה לעלם. והחסדים יאירו ממעלה למטה בסוד זה זכרי עם ו"ה לדר דר. כבר נש דמתיחד וכו' וכל כוונתו לאפקא זרעא מעליא להוליד בנים טובים ולא להנאת עצמו. כל אלה אתמר בהון לא תקח האם על הבנים אלא ימשיכו הגדלות מן אמא בקביעות.

וז״א ואלין דלא משתדלי וכו' את לרבות שם ה׳ כי אפילו החסדים המאירים בזמן הקטנות מימין לבד הנקראים שם ה׳ דאסתלק עמה מההוא ב״נ ונעשה לעץ יבש, מחמת שלא השתדל ללמוד לשמה.

אות כז
זהר
כז) ועוד, אלין דאוקרון שבתות וימים טובים, אתמר עלייהו, לא תקח האם על הבנים, דעבדין עובדא דבנין עם שבת מלכתא, ועם קודשא בריך הוא, דאיהו יום השבת. מאן דקיים ביה וכבדתו מעשרת דרכיך. האי איהו כבד את אביך ואת אמך וגו'.
פירוש מעלות הסולם
כז) ועוד אלין דאוקרון וכו' ועוד, אלו המכבדים שבתות וימים טובים, נאמר עליהם, לא תקח האם על הבנים, שעושים מעשה בנים עם שבת המלכה, היינו מלכות, ועם הקב״ה היינו ז״א שהוא יום השבת. היינו מי שמקיים בו וכבדתו מעשות דרכיך. זה הוא כבד את אביך ואת אמך וגו'.
פירוש. נודע כי זו״ן מצד אצילותם אחר שבירת הכלים, אינם ראוים לקבל אור העליון, מפני ששולטת בהם מלכות של צמצום א'. וכדי שיהיו ראוים לקבלת האור העלתה בינה אליה את מלכות זו. וע״י עליה זו נעשתה ראויה לקבלת האור, ומטעם תקון זה נשתנה שמם של חכמה בינה לאבא ואימא. להיותם מתקנים ודואגים לתקון זו״ן כאב ואם המתקנים את הבנים. (עיין כל זה באדרא זוטא אות ע״ח).
ונמצא אשר חכמה בינה נקראים אב ואם, וזו״ן נקראים בנים. והצדיקים נקראים בנים לזו״ן בסוד בנים אתם לה׳ אלקיכם, ובשבת עולים זו״ן במקום או״א והבנים שהם הצדיקים עולים אחריהם, לאצילות במקום זו״ן ואו״א וזו״ן יחד נקראים אב ואם כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.
וזה אמרו ועוד אלין דאוקרון שבתות וימים טובים וכו', היינו המכבדים שבתות וימים טובים וגורמים לעליתם של זו״ן לאו״א, והיינו דעבדין עובדא דבנין שהם עושים מעשה הבנים שהם זו״ן עם שבת מלכתא וכו' והיינו שמקיימים בזו״ן וכבדתו מעשות דרכיך שאינם עושים אותם הדרכים של ששת ימי המעשה כמו בעת שהם נמצאים בעולמות בי״ע כי כעת הם תחת זו״ן בשעה שזו״ן הם במקום או״א האי איהו כבד וגו'.

אות כח
זהר
כח) דתלת עלמין נינהו. תרין ירית בכבוד אב ואם. ותליתאה ירית באורייתא דכליל לון ב״ן י״ה. הה״ד כי הוא חייך וארך ימיך. כי הוא חייך, בעולם הזה, דא גן דלתתא. וארך ימיך דא עלמא דאתי, עלמא אריכא. על האדמה אשר ה׳ אלהיך נותן לך. עלמא שפלה.
פירוש מעלות הסולם
כח) דתלת עלמין נינהו וכו': כי ג׳ עולמות הם שנים יורש במצות כבוד אב ואם. והשלישי יורש בזכות התורה שהוא ז״א הכולל גם ב׳ עולמות הראשונים. בסוד בן י״ה. זה הוא שכתוב כי הוא חייך וארך ימיך. כי הוא חייך, בעולם הזה, היינו גן התחתון. וארך ימיך הוא עולם הבא, הארוך. על האדמה אשר ה׳ אלקיך נותן לך, היינו עולם השפל.
פירוש. כי ג׳ בחינות נבחנות בפרצוף מלכות נוקבא דז״א א׳ חב״ד חג״ת עד החזה והיא לאה, עלמא דאתכסייא. ב׳ תנה״י שלה, שמחזה ולמטה, והיא רחל, עלמא דאתגלייא. ג׳ מלכות והיא בחי׳ השפחות. וכל אלה הם נחלת יעקב, וכן בני ישראל נחלקים לפי ג׳ בחינות הנ״ל שבמלכות, דהיינו בני לאה, בני רחל, בני השפחות, וזה שאמר הכתוב וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה וגו'. והנה ב׳ בחינות הראשונות שהם בני לאה ובני רחל הן מתוקנות בפני עצמן, אלא שסובלים מן הפגם של בחינה הג׳ דהיינו המלכות דמלכות, שלא תקבל תקונה השלם רק בגמר התקון ובזמן שתא אלפי שני רק לאה ורחל שהן ט״ס של מלכות יכולות להתתקן בשלמות, וסובלים מן הפגם של בחי׳ הג׳ כי סוף סוף הן ע״ס של פרצוף אחד.
והענין הוא היות שבזמן שבירת הכלים יצאו שמונה מלכים דעת, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, ובכל אחד ד׳ בחי׳ חו״ב תו״מ, ולהיות שכל מלך כלול מכולם נמצא ד׳ פעמים שמונה הם ל״ב ובכל אחד עשר ספירות ועשר פעמים ל״ב הם ש״ך ובשעת התקון לא נבררו רק ט׳ פעמים ל״ב שהם בגי׳ רפ״ח ול״ב העשירי יקבל תקונו בעת גמר התקון בסוד הכתוב והסירותי את לב האבן מבשרכם.
ובשבת יש תקון גם לבחי׳ הג׳ בסוד שאמרו ז״ל (תענית ח:) שמש בשבת צדקה לעניים כי ז״א מכונה שמש, ובשבת יש לו זווג פב״פ עם המלכות כמו או״א עלאין אשר, ז״א עולה ויורש את מקומם והתחתון כשעולה לעליון נעשה כמוהו ואז מקבלת גם בחי׳ הג' של הנוקבא את שפעה אמנם לא מפני שהיא משתלמת אז מבחינת עצמה כי אינה נשלמת לפני גמר התקון כנ״ל אלא מכח האורות השלמים של או״א עלאין, המאירים ביום השבת ובפרט בסעודה השלישית שז״א עולה לא״א, ולכן מגיע השפע גם לבחינה הג' אע״פ שאינה ראויה מצד עצמה, ולכן מכונה השפע שמקבלת בחי׳ הג׳ בשם צדקה לעניים שהיא לית לה מגרמה כלום רק שמתפרנסת מאחרים.
וזה אמרו דתלת עלמין נינהו היינו ג׳ בחי׳ הנ״ל שבפרצוף הנוקבא, והיינו והאכלתיך נחלת יעקב אביך תרין ירית בכבוד אב ואם היינו עלמא דאתכסייא לאה ועלמא דאתגלייא רחל יורש בעלייתו לאו״א וזהו כבוד אב ואם. ותליתאה ירית באורייתא ובחי׳ השלישית יורש באורייתא היינו באור הגדול דז״א. העולה עוד למעלה מאו״א ומלביש לראש דא״א. דכליל לון הכולל לאו״א, וזה בן י״ה, אשר בחי' ז״א שהוא נקרא בן עומד למעלה מאו״א הקבועים הנקראים י״ה שהם מלבושים לגופו דא״א. הה״ד כי הוא חייך וגו׳ חייך בעולם הזה דא גן דלתתא שהוא רחל עלמא דאתגלייא המאירה בחכמה שהוא חייך אורות דחיה. ואורך ימיך דא עלמא דאתי עלמא אריכא היינו עלמא דאתכסייא לאה העומדת במקום ג"ר לכן נקראת אריכא. ממנה יצאו ששת השבטים הנקראים ששת ימים. היינו ימיך על האדמה וגו' היינו מלכות דמלכות עלמא שפלה אשר לא תקבל גמר תקונה רק בסוד והסירותי את לב האבן ע״י הקב״ה עצמו בסוד אשר ה׳ אלקיך נותן לך.