אות כד
זהר
כד) מארי תורה, מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דביה חצות לילה הוה קם דוד, לחברא ליה בשכינתא דאתקריאת לילה. ואיהו שומר מה מלילה ליל ה׳, ליל שמורים הוא לה׳ ובגיניה אתמר כל העוסק בתורה בלילה, הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה יי׳ חסדו ובלילה שירה עמי.
פירוש מעלות הסולם
כד) מארי תורה מסטרא וכו': בעלי תורה, הם מצד עמוד האמצע, היינו ספירת תפארת, שהיא קו האמצע, אשר בו היינו עם הארת קו האמצע, שהיא תורה, היה דוד קם בחצות לילה, לחבר את ספירת תפארת, בשכינתא שהיא מלכות, הנקראת לילה. והיינו סו"ה שומר מה מלילה, ליל ה', וסוד הכתוב ליל שמורים הוא לה׳. ובשבילו נאמר כל העוסק בתורה בלילה, הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי.
פירוש. כי יום ולילה, הם ז״א ומלכות. ז״א נקרא יום, מפני שמאיר בחסדים. ומלכות נקראת לילה, בשעה שמאירה בדינים. וחצות לילה, פירושו, לחלק ולחצות את הדינים של מלכות, ולהמתיקם ברחמים של בינה, וזה נעשה ע״י העוסקים בתורה מחצות לילה ואילך, כי תורה ה״ס קו האמצע, הכלול מחכמה וחסדים. וע״י התורה נעשה המיתוק של המלכות הנ״ל.
והנה מלכות ממותקת נקראת לילה עם ה׳ ולפני המיתוק נקראת ליל, חסר ה'. ותקון זה נעשה בכל יום ע״י ב׳ זווגים. זווג א׳ הוא זווג של הלילה להשלמת כלים אל הנוקבא, בסוד שאמרו ז״ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ואז היא נשלמת עם הארת חכמה אשר מקבלת מן בינה ע״י קו האמצע, ולהיות שהארת החכמה היא בלי חסדים לכן היא בבחינת חושך ולילה. וזווג ב׳ הוא, להשלמת המוחין של הנוקבא, והוא זווג של יום, אשר קו האמצע משפיע לה חסדים, והחכמה מתלבשת בחסדים, ומאירים בכל השלימות.
וזה אמרו מארי תורה וכו׳ והיינו הארת קו האמצע, אשר בהארתו הוה קם דוד לחברא ליה בשכינתא שה״ס תיקון חצות לילה להמתיק דינים של המלכות ברחמים של הבינה. ואיהו שומר מה מלילה כי הארת חכמה היא כח מה ונעשה מליל בלי ה׳ ללילה עם ה׳ וזהו השלמת כלים מזווג א׳ של לילה. ובגיניה, היינו משום שתיקן השלימות מזווג הא׳ של הלילה. הקב״ה שהוא קו האמצע, מושך עליו חוט של חסד ביום, כדי שילביש החכמה בחסדים של זווג הב׳ שנקרא יום, שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ומאירים בכל שלימותם.
ואין להקשות הלא בזווג של הלילה הרי נמצאים זו"ן במצב האחוריים שהם בבחי׳ שני המאורות הגדולים והנוקבא מקבלת אז מן בינה שלא ע״י ז״א. ואיך אמרנו שהמיתוק דחכמה נעשה ע״י קו האמצע. התשובה היא, אשר כלל גדול הוא בהחכמה שאין דילוג מדרגה ותמיד מקבלת הנוקבא רק מז״א ואפילו בשעה שאנו אומרים שהיא מקבלת מן בינה לבד, הפירוש הוא, שמקבלת מן בינה על ידי ז״א בתור מעבר לבד, וחסדי ז״א אינם מאירים אז בהשפע העוברים על ידו. אבל תמיד מלכות מקבלת ע׳׳י ז״א.
אות כה
זהר
כה) חוזים נביאים מסטרא דנצח והוד. דבהון כלילן תרין שמהן דאינון יאהדונה״י. דבהון תמניא אתוון, לקבל תמניא ספרי נביאים, ונביאים תרין, הא עשר לקבל עשר ספירן. לקבליה חזא יחזקאל עשר מראות. צדיקים מסטרא דצדיק, על כל אלין אתמר לא תקח האם על הבנים.
פירוש מעלות הסולם
כה) חוזים נביאים מסטרא וכו': חוזים נביאים הם מצד ב׳ ספירות נצח והוד. אשר בהם כלולים ב׳ שמות הוי״ה ואדני והם במשולב היינו ביסוד המיחדם יאהדונה״י. אשר בהם שמונה אותיות, נגד שמונה ספרי נביאים, כי תרי עשר נחשב לספר אחד. ונביאים, שהם נצח הוד הם שנים, הרי הם עשר נגד עשר הספירות. ונגד עשר הספירות ראה יחזקאל עשר מראות. צדיקים הם מצד ספירת יסוד שנקרא צדיק. על כל אלו נאמר לא תקח האם על הבנים.
פירוש. כי שורש הנבואה הוא בנצח הוד דז״א ומתפשט עד הנוקבא, ועל ידה מקבלים הנביאים לכן אומר חוזים נביאים מסטרא דנצח הוד שמשם שורש הנבואה. דבהון כלילן תרין שמהן היינו הוי״ה בנצח ואדני בהוד. והם נקראים שחקים הטוחנים מ״ן לצדיקים שהוא יסוד המכריע ומיחד אותם ומאירים במשולב יאקדונק״י, ביסוד. ומיסוד הם מאירים למלכות. ומ״ש ונביאים תרין כי הנה נצח הוד הם בב׳ קצוות נצח בימין והוד בשמאל, וימין ושמאל הם תמיד סותרים זה את זה, כי קו ימין נמשך מבחינת עליית מלכות לבינה והסתלקות הג״ר. וקו שמאל נמשך מן חזרת מלכות למקומה וגילוי הג״ר, ואז נתבטל הקו הימני כמו שלא היה, כי הרי המלכות חזרה וירדה מן הבינה, אמנם בחינת מחזה ולמעלה דז״א יונקת מבחינה שכנגדה למעלה מחזה דא״א, אשר שם מלבישים או״א שבהם אין הי׳ שהיא מלכות יוצאת לעולם מאויר שלהם ואינם מקבלים פעולת קו שמאל ונשארים בחסדים מכוסים, ולכן מחזה ולמעלה דז״א אע״פ שיצא קו השמאל בג״ר לא ביטל את קו הימין היונק מאו״א עלאין, משא״כ מחזה ולמטה דז״א, אשר ב׳ הקוין ימין ושמאל הם נצח הוד, והם יונקים מבחינה אשר כנגדם מן החזה ולמטה דא״א אשר שם מלבישים ישסו"ת שבהם מתגלה הקו השמאל והי׳ יוצאת מאויר, וכשנגלה קו השמאל שהוא הוד תכף נתבטל הנצח כי כשחזרה הגדלות ודאי שאין עוד שם קטנות. אמנם גם בישסו״ת עצמם יש בחינת מחזה ולמעלה ובחינת מחזה ולמטה שהם פנים ואחוריים אשר בבחינת פנים דישסו״ת שולט ג׳׳כ קו הימין ואין הי׳ יוצאת מאויר כמו באו״א עלאין. ולכן כשנצח הוד דז״א מקבלים מפנים דישסו״ת יש עמידה לקו הימין שהוא נצח גם אחר יציאת קו השמאל, כי מקבל כוחו מבחינה אשר כנגדו בקו הימין דפנים דישסו"ת, ולפיכך יש בנ״ה דז״א ב׳ בחינות: א', אם הם בבחינת אחוריים, דהיינו בשעה שהם מקבלים מאחורים דישסו"ת אז מתבטל הנצח ע״י יציאת קו השמאל שהוא הוד. ב׳, אם מקבלים מן הפנים דישסו״ת נשאר הארת שניהם כי קו ימין נשאר בתוקפו גם אחר יציאת קו השמאל. וזה אמרו ונביאין תרין היינו שכעת הם במצב אשר שניהם מאירים, כי בבחינת הפנים שולטים שניהם ואין אחד יכול לבטל את השני. וע״י קו אמצעי המיחדם ומקיים הארתם, שהוא יסוד, המשלב הארתם, וחסדי נצח מאירים מלמעלה למטה. והארת ג״ר דהוד מלמטה למעלה כך מקבלים את הארת נצח הוד. ועיין בזהר בראשית דפו"י רס״ב. ערבי נחל לקבל תרין דרגין דמקיפין לעילא דאינון נ״ה.(השמטות אות רע"ג).
