תיקוני הזוהר

הקדמת תיקוני הזוהר כב – כג

עם פירוש מעלות הסולם - מאמר: לא תקח האם על הבנים כב-כג

אות כב

זהר

כב) גבורים מסטרא דגבורה, דיהבין תוקפא למאריהון לכבוש עבד תחת רבו. ושפחה תחות גברתה, בקשורא דתפילין. דמאן דלית ליה תפילין בשעת קריאת שמע, מסטרא דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא, ובההיא שעתא רוגזא שכינתא, הה"ד תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.

פירוש מעלות הסולם

כב) גבורים מסטרא דגבורה וכו': גבורים מצד ספירת גבורה, שנותנים תוקף לאדונם לכבוש עבד תחת אדונו. ושפחה תחת גבירתה, בקשר של תפילין. כי מי שאין לו תפילין בשעת קריאת שמע, מצדו שולטים העבד והשפחה על העולם. ובשעה ההיא השכינה מתרגזת, זה הוא שכתוב תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.
פירוש. כי בתקונו של אברהם עוד לא נגמר מחשבת הבריאה, כי מחשבת הבריאה היתה בעיקר להנות ולהיטיב לנבראיו, אשר מדת ההנאה תלויה ושקולה בשעור החשק וההשתוקקות לקבל, אשר כפי מדת גדלות החשק כך מדת התענוג, ולכן אחר אשר נתקנה השכינה רק בכלי של השפעה בלי לקבל משהו, רק להשפיע הרי לא הגיע מזה שום תיקון למחשבת הבריאה השורשיית שהיא באה רק בגדלות החשק לקבל. לכן צריכים למדת הגבורה, שה״ס יצחק, אשר תיקן את השכינה לבית קבול, באופן שתהיה ראויה לקבל כל השלימות הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה, והוא שעורר גם את החשק לקבל הימנו ית׳ אבל רק בבחינת קבלה ע״מ להשפיע. כלומר, אשר חושק מאד לקבל אבל רק מטעם שהמשפיע רוצה בכך ולולא שהמשפיע היה רוצה כן לא היה בו שום רצון של קבלה. ונודע שקבלה כזו נחשבת להשפעה גמורה ממש. וצריכים לדעת אשר מה שאומרים אברהם קו ימין ויצחק קו שמאל, ויעקב קו אמצעי. אין הפירוש שאברהם היה בקו ימין לבד בלי קו שמאל ואמצע, וכן יצחק שמאל לבד בלי קו ימין וקו האמצע, כי זה לא יתכן כלל במדרגות הקדושה, כי בכל מדרגות הקדושה, כל ג' הקוין כלולים זה בזה תמיד. והמדובר הוא רק בהשליטה כי אברהם הוא שליטת קו הימין וקו השמאל והאמצע נכללים בו. וכן יצחק הוא בשליטת קו השמאל וקו הימין והאמצע כלולים בו וכן יעקב כולל ב׳ הקוין ימין ושמאל בשליטת קו האמצע.
והנה סוד קריאת שמע ותפילין ה״ס אברהם ויצחק כמבואר בז״ח דף ק״ח ט״ד וז״ל ורמ״ח תיבין אינון בקריאת שמע, ואתייהיבו מרחימו דאהבה. ובג״ד תקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה, ואינון כלילן באברהם דאתמר ביה זרע אברהם אוהבי. תפילין אינון עז דאתייהיבו מיראה דאיהי לשמאלא, ודא פחד יצחק דתמן כל מקטרגין סלקין למתבע כל דינין. ובג״ד ובזרוע עוזו דא תפילין י״ה ביראה ו״ה באהבה. הה״ד אהבו את ה׳ כל חסידיו עכ״ל.
וענין עבד ושפחה הוא רצונות הקבלה של שלא לשמה, המשמשים את הקדושה בבחינה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ומכניעים את הרצונות האלה ע״י ק״ש בקשורא דתפילין, אשר הם נקראים עז ועליהם נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. ובזה נעשה בית קבול להשכינה הקדושה להארת ג"ר בסוד י׳׳ה ביראה.
וז״א גבורים וכו' דיהבין תוקפא למאריהון ע״י מדת הגבורה בסוד ופחד יצחק, לכבוש עבד תחת רבו וכו' המכניע כל כוחות של קבלה אשר יקבלו רק מפני אשר המשפיע רוצה בכך. וממליך את הגבירה בהארת ג״ר ושלימות, בקשורא דתפילין הנקראים עוז וכל החיצונים בורחים מפחד הארתם כמ״ש ויראו ממך. דמאן דלית ליה תפילין וכו' ומשאיר את השכינה רק בהארת ו"ק, מסטרא דיליה שליט עבד ושפחה ובההיא שעתא רגזא שכינתא למה שאינו מעלה מ״ן במצות תפילין להכניע את העבד והשפחה ביראה דאיהי י״ה.

אות כג

זהר

כג) ואוף הכי איהי רגזא יתיר, על נבל כי ישבע לחם דאתמר ביה לכו לחמו בלחמי. דאיהו קמצן נבל בממוניה, נבל שמיה, דלאו איהו נדיב, ולאו איהו מזרעא דאבהן, דאתמר עלייהו נדיבי עמים נאספו, דהא קמצן איהו עני הדעת, בתר דלא עביד טיבו למארי תורה, למהוי מחזיק בידייהו. ואורייתא בלא פקודיא לאו איהו תורת ה'.

פירוש מעלות הסולם

כג) ואוף הכי איהי וכו': ואף כך היא רגזה יותר, על נבל כי ישבע לחם, שנאמר בו לכו לחמו בלחמי. והוא נקרא נבל מפני שהוא קמצן בממונו, נבל שמו, ואין הוא נדיב, ואין הוא מזרע האבות, שנאמר עליהם נדיבי עמים נאספו, כי קמצן הוא עני הדעת, אחר שאינו עושה טוב לבעלי תורה, להיות מחזיק בידיהם. ותורה בלי מצוות אין היא תורת ה'.
פירוש, כאן המדובר במי שלומד תורה שלא לשמה ובאופן שלא שם לבו לבוא מתוך שלא לשמה ללמוד לשמה, ע״י המאור שבתורה שיחזירהו למוטב, והוא אינו אפילו בבחינת עבד ושפחה, אשר תורתו נעשית לו לסם המות. כמ״ש חז״ל למשמאילים בה סמא דמותא (שבת פ״ח). והוא בדיוק ההיפך מהלומד לשמה, אשר נכנס ללמוד תורה דרך השער של יראת ה׳ בסוד: ראשית חכמה יראת ה', וזוכה אז להיות מרכבה לחסדי דוד הנאמנים, הנקראים תמכין דאורייתא. כי על ידו עלו נה״י ונעשו לחג״ת, וחג״ת עלו ונעשו לחב״ד, ונעשו נה"י חדשים לז״א ובנין לנוקבא. בסוד ממונו של אדם מעמידו על רגליו (פסחים קי״ט), וע״י מתגלה הדעת בכל הקומה.
וז״א ואוף הכי איהי רגזא יתיר אשר השכינה רגזה יותר על נבל כי ישבע לחם וכו', נבל שמיה בבחינת אמר נבל בלבו וגו'. והוא קמצן, נבל בממונו ואינו רוצה לתת יגיעתו בכדי לזכות ללמוד לשמה, אשר החג״ת שנקראים אבות בזמן שעולים לחב״ד, והתפארת נעשית לדעת ומתפשטת לכל הקומה, ואז נקראים החג״ת נדיבים והנה״י נקראים בנים זרעא דאבהן, דהא קמצן איהו עני הדעת, שאינו ממשיך הדעת, בתר דלא עביד טיבו למארי תורה שהוא בחינת תפארת למהוי מחזיק בידייהו שהם חסד וגבורה ידייהו דתפארת. לכן ואורייתא בלא פקודיא לאו תורת ה׳.

תגיות

תוכן קשור

כתיבת תגובה

Back to top button
Close