תיקוני הזוהר

הקדמת תיקוני הזוהר יז – כא

עם פירוש מעלות הסולם - מאמר: לא תקח האם על הבנים יז-כא

אות יז

זהר

יז) ועלייהו אתמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מנייהו. אבל על מארי קבלה אתמר, לא תקח האם על הבנים.

פירוש מעלות הסולם

יז) ועלייהו אתמר וכו': ועליהם נאמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים, שלח תשלח מהם. אבל על בעלי קבלה נאמר, לא תקח האם על הבנים.
פירוש. כי סו״ה והאם רובצת ה״ס הקטנות אשת בינה משפעת אל הבנים כי תקון ראשון אשר אמא מתקנת את זו״ן הוא העלאת מלכות אליה, שה״ס הבאת אות הי׳ באור הבינה ונעשה מאור לאויר ואז מתמעטת הבינה מכח המלכות לו״ק חסרה ג״ר. ואחריה מתמעטות כל המדרגות, וכולן כך בו״ק חסרי ג״ר, מחמת עליית מלכות לבינה, אשר בכל המדרגות. והשפעה זו נקראת האם רובצת על הבנים, כי אם לא היו זו״ן מקבלים הקטנות הזו מן הבינה, לא היו ראוים לקבל שום מוחין. וזה נבחן אשר חג״ת נה״י דז״א וכן מלכות עלו תחת כנפי בינה, ומקבלים כך את מוחין דקטנות שלהם, הנבחנים למוחין דו״ק, דהיינו המשלימים את הו"ק, אבל עוד אין בהם ראש, שהוא מוחין ממש דגדלות. ורביצה היא בהסתרת הרגלים, שהם סוד נה״י, ומטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות נמצא אשר החסר נה״י דכלים, חסר ג״ר דאורות, וע״כ מכונים מוחין אלו בשם רובצת. אמנם עד כאן נמשכים המוחין מהמצב הא׳ של זו״ן, בעוד שהם דבוקים בבינה הנקראת אם, וכדי לקבל מוחין דג״ר שהם גדלות גמורה, צריכים להמשיך המצב הב׳ של זו״ן ולהוציאם מתחת כנפי הבינה ולהפרידם מן הבינה ולבנותם בזווג חדש דפב״פ של או״א עלאין, ואז הם נקראים בנים גדולים.
וזה אמרו כאן ועלייהו אתמר והאם רובצת וכו', היינו בזמן הקטנות שיש לזו״ן רק נפש שנקראים ביצים או בזמן היניקה שנקראים אפרוחים, שהם בחינת מוחין דרובצת אתמר עליהם שלח תשלח היינו להפרידם מן בינה, ולעלות מ"ן להמשיך המוחין דפנים, אבל על מארי קבלה שזכו להמשיך להם המוחין דגדלות מן בינה, נאמר עליהם לא תקח האם על הבנים. אלא ימשיכו הגדלות בקביעות.

אות יח

זהר

יח) דלית סכלתנו לאשתמודע בשכינתא, כאלין מארי קבלה. ואלין עבדין לה דירה ולקב״ה. ופרחין עמה בכל אתר דאיהי פרחת כלהו מנדדין עמה, בשליחותא דילה. אבל אפרוחי, לית גדפין דלהון שלמין דפרחין בהון דאינון פקודי דעשה כל שכן ביצים. ובגין דא אתמר עלייהו לגבי אימא, שלח תשלח את האם.

פירוש מעלות הסולם

יח) דלית סכלתנו לאשתמודע וכו': כי אין מבינים לדעת דרכי השכינה, כאותם בעלי קבלה. אשר הם עושים להקב״ה ושכינתו דירה. וכן פורחים עמה. לכל מקום שהיא פורחת כולם מתנדדים עמה, והולכים בשליחותיה. אבל האפרוחים, אין כנפיהן, היינו מצות עשה, הפורחים בהן שלמות וכל שכן ביצים. ומשום זה נאמר עליהם כלפי אורות דאמא במוחין דרובצת, שלח תשלח את האם.
פירוש. ע״י עליית מלכות לבינה נעשה קשר בין כל עליון להתחתון שלו, אשר בינה ותו״מ דעליון נתלבשו בכתר חכמה דתחתון. וכן בכל המדרגות, עד אשר בינה ותו״מ דמלכות דעשיה, נתלבשו בכתר חכמה של הצדיקים אשר בעולם הזה. וע״י מצות ומעשים טובים שעושים הצדיקים כדי להשפיע נ״ר ליוצרם, הם מעלים מ"ן וגורמים זווג לע״ב ס״ג שהם חכמה בינה דא״ק, אשר ע״י הארת זווג זה יורדת המלכות דכל המדרגות למקומה, כי ענין עליית המלכות לבינה התחילה רק בבינה דא״ק ולא למעלה ממנה שהוא חכמה, וע״כ כשחכמה זו דא״ק מזדווגת עם בינה, נדחה גם בבינה המלכות למקומה וכן נדחית בכל המדרגות, ובינה ותו״מ דכל מדרגה מתנשאים ועולים בחזרה ומתחברים לכתר וחכמה שלהם, וכן הם מעלים עמהם גם את כתר וחכמה של המדרגה התחתונה, מטעם להיות שבינה ותו״מ דעליון נשתוו עם כתר וחכמה של התחתון בשעת הנפילה, שוב אינם נפרדים מהם בעת העליה. נמצא אשר ע״י המצוות נעשו בינה ותו״מ מכל מדרגה עליונה, לכנפים לטוס בהן חזרה למקומם, וגם להעלות עמהם את הכתר והחכמה של המדרגה התחתונה וכן בכל המדרגות עד לעולם הזה.
וזה אמרו, אלין עבדין לה דירה ולקב״ה, אשר בעלי קבלה הזוכים להמשיך הארת חכמה הנ״ל מזווג דע״ב ס״ג עושים להשכינה ולהקב״ה דירה, בסו״ה בחכמה יבנה בית. ופרחין עמה כי הם עצמם עולים עמה וממשיכים הארתה בכל העולמות. אבל אפרוחי שהם עוד במוחין דרובצת לית גדפין דלהון שלמים דפרחין בהון דאינון פקודי דעשה ועוד לא זכו להעלות מ״ן בהמצוות והמעשים טובים שלהם לעורר הזווג דגדלות מע״ב ס״ג דא״ק להוריד את המלכות למקומה ובינה ותו״מ דעליון יתוקנו לבחינת כנפים לחזור למקומם. ובגין דא אתמר עלייהו לגבי אימא הרובצת עליהם שלח תשלח את האם כדי שימשיכו מוחין דגדלות גמורים.

אות יט

זהר

יט) עד דאמר מלין אלין, הא סבא אזדמן ליה ואמר. והא כתיב ואת הבנים תקח לך, אמר ליה סבא, כל אתין לרבויי, ובגין דא לא אמר והבנים תקח לך, אלא ואת לרבות אפרוחים, אבל לא אמר הבנים תקח לך.

פירוש מעלות הסולם

יט) עד דאמר מלין וכו': עד שאמר ר׳ שמעון דברים אלו, הנה נזדמן לו זקן, שאל ואמר, הרי כתוב ואת הבנים תקח לך, הרי משמע דשלח תשלח קאי על הבנים. אמר לו ר׳ שמעון זקן, הלא כל אתין הם לרבות, ומשום זה לא אמר והבנים תקח לך, אלא ואת הבנים, לרבות אפרוחים, אבל לא אמר הבנים תקח לך כלומר, אשר ואת הבנים תקח לך קאי על אותם הבנים שהם בבחינת ביצים, ומרבה גם אותם שהם בבחינת אפרוחים אבל לא על בעלי קבלה שהם במוחין דגדלות דאו״א עלאין כי עליהם אין מה להוסיף ולהרבות. ומשכתוב ואת, הרי משמע שקאי על בנים שהם בבחינת ביצים, ומרבה גם אפרוחים.

אות כ

זהר

כ) אמר ליה בריך אנת בוצינא קדישא, דהכי הוא ודאי, ובנים אינון ודאי תחות אימא עלאה. חסידים. גבורים. מארי תורה. חוזים. נביאים. צדיקים.

פירוש מעלות הסולם

כ) אמר ליה בריך וכו': אמר לו הזקן לר' שמעון ברוך אתה המאור הקדוש היינו ר׳ שמעון, דודאי כך הוא, ובנים הם ודאי תחת אם העליונה במוחין דאו״א עלאין, ומקבלים מו״ס תחתונות שלהם, ולכן הם חסידים. גבורים. בעלי תורה. חוזים. נביאים. צדיקים.
ואין להקשות למה לא חושב גם מלכים ממלכות כי בעת שמלכות משפיעה מוחין דחיה ועומדת במקום אימא עילאה אז הקשוטין הם במאני דדכורא בסוד הנה ארון הברית שהוא מלכות אדון כל הארץ. ואינה נקראת בשם אדני שהוא בחינת נקבה ובחינת מלכות, אלא בשם אדון שהוא זכר והיא כמו מדרגת יסוד שממנו צדיקים. (עיין בהקסה״ז אות י״ז).

אות כא

זהר

כא) חסידים מסטרא דחסד דרגא דאברהם, ואוקמוה עליה, אין חסיד אלא המתחסד עם קונו דעביד ליה קן, דאיהו אכסניא דיליה ודא שכינתא. דאיהי קן דיליה. בית דיליה. היכל דיליה. מלון דיליה. ובארעא קדישא איהי יחודיה וביתיה. ולאו מלון ואכסניא אלא כפום ההוא בר נש דתקין לה ובגין דא יהיב מדת חסד לאברהם.

פירוש מעלות הסולם

כא) חסידים מסטרא דחסד וכו': ומפרש חסידים מצד ספירת חסד מדרגת אברהם. ובארו חז״ל עליו, אין חסיד אלא המתחסד עם קונו. שעשה לו להקב״ה קן, שהוא אכסניא שלו, וזוהי השכינה שהיא קן שלו. בית שלו. היכל שלו. מלון שלו. וארץ הקדושה היא יחידו וביתו. ואין השכינה נעשית למלון ואכסניא אלא כפי אותו אדם שתקן אותה ומשום זה ניתנה מדת החסד לאברהם.
ביאור הדברים: כי מלכות נקראת שכינה מבחינת הגילוי שאינה מסתלקת מאתנו אפילו בזמן שאנו רחוקים ממנה, בסוד בכל מקום שגלו שכינה עמהם. ומבחינה זו נקרא ז״א שוכן, והנוקבא שכינה, וגילוי זה הוא רק בזמן היות זו״ן פב״פ, והצדיקים ע״י מעשים הטובים הגורמים לזווג גדול זה, זוכים שהארת הזווג תתפשט עד לעולם הזה והם נעשים למרכבה אליה אשר הארת הזווג שוכנת בהם, ואברהם הוא שורש החסד שבנשמות ישראל, כי הוא תיקן השכינה הקדושה לבחינת בית קבול לאור החסד, וקבלה החסדים בעד כל נשמות ישראל בכל מלואן. וידוע שבדרך כלל השלימות מתחלקת לה׳ מדרגות נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המתלבשים בה׳ כלים כח״ב תו״מ ומטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות מתלבש תחילה אור נפש בכלי דכתר, וכשבא אור רוח יורד אור הנפש לכלי החכמה ואור הרוח מתלבש בכתר, וכן בבוא אור הנשמה יורד אור הנפש לכלי הבינה ורוח לחכמה ואור הנשמה נכנס בכתר, וכו'. וע״כ תמיד אנו מכנים להכלים ממעלה למטה כח״ב תו״מ, מתחילים בכתר עד מלכות לבסוף. ובאורות מתחילים ממטה למעלה נרנח״י נפש בראשונה ואח״כ רוח ואור היחידה הוא האחרון, כי כן סדר ביאתם של האורות שהתחתונים נכנסים תחילה, ובכלים העליונים מקבלים תחילה.
וז״א חסידים מסטרא דחסד דרגא דאברהם וכו' כי אברהם תיקן את השכינה הקדושה לבחינת כלי ובית קבול לאור החסד בכל ה׳ המדרגות, וז״א ודא שכינתא דאיהי קן דיליה שהוא אור הנפש בכלי דכתר, והארת נפש נקרא קן שהיא הארה לפרקים בסוד כצפור נודדת מן קנה. ואח״כ זכה יתיר והמשיך לאור הרוח ונכנס בכלי הכתר והנפש ירדה לכלי החכמה וז״א בית דיליה בסוד בחכמה יבנה בית. ואח״כ המשיך את אור הנשמה שהוא כבר אור ג״ר ואז המלכות נקראת היכל, בסוד היכל ה׳ כי אין המלך נמצא אלא בהיכלו, ורואי פני המלך שם הם. ואח״כ המשיך את אור החיה, והיות אשר בשתא אלפי שני אין אור החיה מאיר בקביעות רק בשבתות ועת רצון, ולכן אומר מלון דיליה שלא מאיר בקביעות כדרך בית והיכל. ואח״כ זכה לאור היחידה שה״ס ארץ הקודש בסו"ה ונתתי לך וגו' את ארץ מגריך. וז״א וארעא קדישא איהי יחודיה וביתיה כי מלבד מעלתו של אור היחידה שהוא אור הגדול יותר, יש עוד מעלה כי בביאת אור היחידה כל אור בא לכלי שלו, אור יחידה בכתר וחיה בחכמה וכו' עד אור הנפש בכלי מלכות.
ואין להקשות הלא חיה ויחידה אחר השתוף דמדה״ר בדין הרי נעשו למקיפים ואינם מאירים לתוך הכלים. כי המדובר הוא בנר״ן דחיה ונר״נ דיחידה, המאירים אפילו לפני גמר התקון.
ולפי שאברהם תיקן את השכינה לבלי שום אפשרות של פגם לאור החסדים, דהיינו שהעלה אותה לבחינת השפעת נ״ר ליוצרנו ית׳ ולא לקבל לעצמנו כלום, כי זוהי המדה והבית קבול לאור החסד כמ״ש חז״ל (אבות פ״ה) האומר שלי שלך ושלך שלך חסיד. שאינו רוצה להנאת עצמו כלום, לכן אומר ולאו מלון ואכסניא וכו' כי כל הצמצומים וכל אחיזת ס״א הוא רק בבחינת קבלה לעצמו, ואברהם הסיר בזה כל חלאת הקליפות והס״א ונתקנה השכינה בתכלית הטהרה, ובגין דא יהיב להיות מרכבה אל מדת חסד לאברהם.

אות כב

זהר

כב) גבורים מסטרא דגבורה, דיהבין תוקפא למאריהון לכבוש עבד תחת רבו. ושפחה תחות גברתה, בקשורא דתפילין. דמאן דלית ליה תפילין בשעת קריאת שמע, מסטרא דיליה שליט עבד ושפחה על עלמא, ובההיא שעתא רוגזא שכינתא, הה"ד תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.

פירוש מעלות הסולם

כב) גבורים מסטרא דגבורה וכו': גבורים מצד ספירת גבורה, שנותנים תוקף לאדונם לכבוש עבד תחת אדונו. ושפחה תחת גבירתה, בקשר של תפילין. כי מי שאין לו תפילין בשעת קריאת שמע, מצדו שולטים העבד והשפחה על העולם. ובשעה ההיא השכינה מתרגזת, זה הוא שכתוב תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה.
פירוש. כי בתקונו של אברהם עוד לא נגמר מחשבת הבריאה, כי מחשבת הבריאה היתה בעיקר להנות ולהיטיב לנבראיו, אשר מדת ההנאה תלויה ושקולה בשעור החשק וההשתוקקות לקבל, אשר כפי מדת גדלות החשק כך מדת התענוג, ולכן אחר אשר נתקנה השכינה רק בכלי של השפעה בלי לקבל משהו, רק להשפיע הרי לא הגיע מזה שום תיקון למחשבת הבריאה השורשיית שהיא באה רק בגדלות החשק לקבל. לכן צריכים למדת הגבורה, שה״ס יצחק, אשר תיקן את השכינה לבית קבול, באופן שתהיה ראויה לקבל כל השלימות הנרצה והכלולה במחשבת הבריאה, והוא שעורר גם את החשק לקבל הימנו ית׳ אבל רק בבחינת קבלה ע״מ להשפיע. כלומר, אשר חושק מאד לקבל אבל רק מטעם שהמשפיע רוצה בכך ולולא שהמשפיע היה רוצה כן לא היה בו שום רצון של קבלה. ונודע שקבלה כזו נחשבת להשפעה גמורה ממש. וצריכים לדעת אשר מה שאומרים אברהם קו ימין ויצחק קו שמאל, ויעקב קו אמצעי. אין הפירוש שאברהם היה בקו ימין לבד בלי קו שמאל ואמצע, וכן יצחק שמאל לבד בלי קו ימין וקו האמצע, כי זה לא יתכן כלל במדרגות הקדושה, כי בכל מדרגות הקדושה, כל ג' הקוין כלולים זה בזה תמיד. והמדובר הוא רק בהשליטה כי אברהם הוא שליטת קו הימין וקו השמאל והאמצע נכללים בו. וכן יצחק הוא בשליטת קו השמאל וקו הימין והאמצע כלולים בו וכן יעקב כולל ב׳ הקוין ימין ושמאל בשליטת קו האמצע.
והנה סוד קריאת שמע ותפילין ה״ס אברהם ויצחק כמבואר בז״ח דף ק״ח ט״ד וז״ל ורמ״ח תיבין אינון בקריאת שמע, ואתייהיבו מרחימו דאהבה. ובג״ד תקינו הבוחר בעמו ישראל באהבה, ואינון כלילן באברהם דאתמר ביה זרע אברהם אוהבי. תפילין אינון עז דאתייהיבו מיראה דאיהי לשמאלא, ודא פחד יצחק דתמן כל מקטרגין סלקין למתבע כל דינין. ובג״ד ובזרוע עוזו דא תפילין י״ה ביראה ו״ה באהבה. הה״ד אהבו את ה׳ כל חסידיו עכ״ל.
וענין עבד ושפחה הוא רצונות הקבלה של שלא לשמה, המשמשים את הקדושה בבחינה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ומכניעים את הרצונות האלה ע״י ק״ש בקשורא דתפילין, אשר הם נקראים עז ועליהם נאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך. ובזה נעשה בית קבול להשכינה הקדושה להארת ג"ר בסוד י׳׳ה ביראה.
וז״א גבורים וכו' דיהבין תוקפא למאריהון ע״י מדת הגבורה בסוד ופחד יצחק, לכבוש עבד תחת רבו וכו' המכניע כל כוחות של קבלה אשר יקבלו רק מפני אשר המשפיע רוצה בכך. וממליך את הגבירה בהארת ג״ר ושלימות, בקשורא דתפילין הנקראים עוז וכל החיצונים בורחים מפחד הארתם כמ״ש ויראו ממך. דמאן דלית ליה תפילין וכו' ומשאיר את השכינה רק בהארת ו"ק, מסטרא דיליה שליט עבד ושפחה ובההיא שעתא רגזא שכינתא למה שאינו מעלה מ״ן במצות תפילין להכניע את העבד והשפחה ביראה דאיהי י״ה.

אות כג

זהר

כג) ואוף הכי איהי רגזא יתיר, על נבל כי ישבע לחם דאתמר ביה לכו לחמו בלחמי. דאיהו קמצן נבל בממוניה, נבל שמיה, דלאו איהו נדיב, ולאו איהו מזרעא דאבהן, דאתמר עלייהו נדיבי עמים נאספו, דהא קמצן איהו עני הדעת, בתר דלא עביד טיבו למארי תורה, למהוי מחזיק בידייהו. ואורייתא בלא פקודיא לאו איהו תורת ה'.

פירוש מעלות הסולם

כג) ואוף הכי איהי וכו': ואף כך היא רגזה יותר, על נבל כי ישבע לחם, שנאמר בו לכו לחמו בלחמי. והוא נקרא נבל מפני שהוא קמצן בממונו, נבל שמו, ואין הוא נדיב, ואין הוא מזרע האבות, שנאמר עליהם נדיבי עמים נאספו, כי קמצן הוא עני הדעת, אחר שאינו עושה טוב לבעלי תורה, להיות מחזיק בידיהם. ותורה בלי מצוות אין היא תורת ה'.
פירוש, כאן המדובר במי שלומד תורה שלא לשמה ובאופן שלא שם לבו לבוא מתוך שלא לשמה ללמוד לשמה, ע״י המאור שבתורה שיחזירהו למוטב, והוא אינו אפילו בבחינת עבד ושפחה, אשר תורתו נעשית לו לסם המות. כמ״ש חז״ל למשמאילים בה סמא דמותא (שבת פ״ח). והוא בדיוק ההיפך מהלומד לשמה, אשר נכנס ללמוד תורה דרך השער של יראת ה׳ בסוד: ראשית חכמה יראת ה', וזוכה אז להיות מרכבה לחסדי דוד הנאמנים, הנקראים תמכין דאורייתא. כי על ידו עלו נה״י ונעשו לחג״ת, וחג״ת עלו ונעשו לחב״ד, ונעשו נה"י חדשים לז״א ובנין לנוקבא. בסוד ממונו של אדם מעמידו על רגליו (פסחים קי״ט), וע״י מתגלה הדעת בכל הקומה.
וז״א ואוף הכי איהי רגזא יתיר אשר השכינה רגזה יותר על נבל כי ישבע לחם וכו', נבל שמיה בבחינת אמר נבל בלבו וגו'. והוא קמצן, נבל בממונו ואינו רוצה לתת יגיעתו בכדי לזכות ללמוד לשמה, אשר החג״ת שנקראים אבות בזמן שעולים לחב״ד, והתפארת נעשית לדעת ומתפשטת לכל הקומה, ואז נקראים החג״ת נדיבים והנה״י נקראים בנים זרעא דאבהן, דהא קמצן איהו עני הדעת, שאינו ממשיך הדעת, בתר דלא עביד טיבו למארי תורה שהוא בחינת תפארת למהוי מחזיק בידייהו שהם חסד וגבורה ידייהו דתפארת. לכן ואורייתא בלא פקודיא לאו תורת ה׳.

אות כד

זהר

כד) מארי תורה, מסטרא דעמודא דאמצעיתא, דביה חצות לילה הוה קם דוד, לחברא ליה בשכינתא דאתקריאת לילה. ואיהו שומר מה מלילה ליל ה׳, ליל שמורים הוא לה׳ ובגיניה אתמר כל העוסק בתורה בלילה, הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה יי׳ חסדו ובלילה שירה עמי.

פירוש מעלות הסולם

כד) מארי תורה מסטרא וכו': בעלי תורה, הם מצד עמוד האמצע, היינו ספירת תפארת, שהיא קו האמצע, אשר בו היינו עם הארת קו האמצע, שהיא תורה, היה דוד קם בחצות לילה, לחבר את ספירת תפארת, בשכינתא שהיא מלכות, הנקראת לילה. והיינו סו"ה שומר מה מלילה, ליל ה', וסוד הכתוב ליל שמורים הוא לה׳. ובשבילו נאמר כל העוסק בתורה בלילה, הקב״ה מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי.
פירוש. כי יום ולילה, הם ז״א ומלכות. ז״א נקרא יום, מפני שמאיר בחסדים. ומלכות נקראת לילה, בשעה שמאירה בדינים. וחצות לילה, פירושו, לחלק ולחצות את הדינים של מלכות, ולהמתיקם ברחמים של בינה, וזה נעשה ע״י העוסקים בתורה מחצות לילה ואילך, כי תורה ה״ס קו האמצע, הכלול מחכמה וחסדים. וע״י התורה נעשה המיתוק של המלכות הנ״ל.
והנה מלכות ממותקת נקראת לילה עם ה׳ ולפני המיתוק נקראת ליל, חסר ה'. ותקון זה נעשה בכל יום ע״י ב׳ זווגים. זווג א׳ הוא זווג של הלילה להשלמת כלים אל הנוקבא, בסוד שאמרו ז״ל אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ואז היא נשלמת עם הארת חכמה אשר מקבלת מן בינה ע״י קו האמצע, ולהיות שהארת החכמה היא בלי חסדים לכן היא בבחינת חושך ולילה. וזווג ב׳ הוא, להשלמת המוחין של הנוקבא, והוא זווג של יום, אשר קו האמצע משפיע לה חסדים, והחכמה מתלבשת בחסדים, ומאירים בכל השלימות.
וזה אמרו מארי תורה וכו׳ והיינו הארת קו האמצע, אשר בהארתו הוה קם דוד לחברא ליה בשכינתא שה״ס תיקון חצות לילה להמתיק דינים של המלכות ברחמים של הבינה. ואיהו שומר מה מלילה כי הארת חכמה היא כח מה ונעשה מליל בלי ה׳ ללילה עם ה׳ וזהו השלמת כלים מזווג א׳ של לילה. ובגיניה, היינו משום שתיקן השלימות מזווג הא׳ של הלילה. הקב״ה שהוא קו האמצע, מושך עליו חוט של חסד ביום, כדי שילביש החכמה בחסדים של זווג הב׳ שנקרא יום, שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ומאירים בכל שלימותם.
ואין להקשות הלא בזווג של הלילה הרי נמצאים זו"ן במצב האחוריים שהם בבחי׳ שני המאורות הגדולים והנוקבא מקבלת אז מן בינה שלא ע״י ז״א. ואיך אמרנו שהמיתוק דחכמה נעשה ע״י קו האמצע. התשובה היא, אשר כלל גדול הוא בהחכמה שאין דילוג מדרגה ותמיד מקבלת הנוקבא רק מז״א ואפילו בשעה שאנו אומרים שהיא מקבלת מן בינה לבד, הפירוש הוא, שמקבלת מן בינה על ידי ז״א בתור מעבר לבד, וחסדי ז״א אינם מאירים אז בהשפע העוברים על ידו. אבל תמיד מלכות מקבלת ע׳׳י ז״א.

אות כה

זהר

כה) חוזים נביאים מסטרא דנצח והוד. דבהון כלילן תרין שמהן דאינון יאהדונה״י. דבהון תמניא אתוון, לקבל תמניא ספרי נביאים, ונביאים תרין, הא עשר לקבל עשר ספירן. לקבליה חזא יחזקאל עשר מראות. צדיקים מסטרא דצדיק, על כל אלין אתמר לא תקח האם על הבנים.

פירוש מעלות הסולם

כה) חוזים נביאים מסטרא וכו': חוזים נביאים הם מצד ב׳ ספירות נצח והוד. אשר בהם כלולים ב׳ שמות הוי״ה ואדני והם במשולב היינו ביסוד המיחדם יאהדונה״י. אשר בהם שמונה אותיות, נגד שמונה ספרי נביאים, כי תרי עשר נחשב לספר אחד. ונביאים, שהם נצח הוד הם שנים, הרי הם עשר נגד עשר הספירות. ונגד עשר הספירות ראה יחזקאל עשר מראות. צדיקים הם מצד ספירת יסוד שנקרא צדיק. על כל אלו נאמר לא תקח האם על הבנים.
פירוש. כי שורש הנבואה הוא בנצח הוד דז״א ומתפשט עד הנוקבא, ועל ידה מקבלים הנביאים לכן אומר חוזים נביאים מסטרא דנצח הוד שמשם שורש הנבואה. דבהון כלילן תרין שמהן היינו הוי״ה בנצח ואדני בהוד. והם נקראים שחקים הטוחנים מ״ן לצדיקים שהוא יסוד המכריע ומיחד אותם ומאירים במשולב יאקדונק״י, ביסוד. ומיסוד הם מאירים למלכות. ומ״ש ונביאים תרין כי הנה נצח הוד הם בב׳ קצוות נצח בימין והוד בשמאל, וימין ושמאל הם תמיד סותרים זה את זה, כי קו ימין נמשך מבחינת עליית מלכות לבינה והסתלקות הג״ר. וקו שמאל נמשך מן חזרת מלכות למקומה וגילוי הג״ר, ואז נתבטל הקו הימני כמו שלא היה, כי הרי המלכות חזרה וירדה מן הבינה, אמנם בחינת מחזה ולמעלה דז״א יונקת מבחינה שכנגדה למעלה מחזה דא״א, אשר שם מלבישים או״א שבהם אין הי׳ שהיא מלכות יוצאת לעולם מאויר שלהם ואינם מקבלים פעולת קו שמאל ונשארים בחסדים מכוסים, ולכן מחזה ולמעלה דז״א אע״פ שיצא קו השמאל בג״ר לא ביטל את קו הימין היונק מאו״א עלאין, משא״כ מחזה ולמטה דז״א, אשר ב׳ הקוין ימין ושמאל הם נצח הוד, והם יונקים מבחינה אשר כנגדם מן החזה ולמטה דא״א אשר שם מלבישים ישסו"ת שבהם מתגלה הקו השמאל והי׳ יוצאת מאויר, וכשנגלה קו השמאל שהוא הוד תכף נתבטל הנצח כי כשחזרה הגדלות ודאי שאין עוד שם קטנות. אמנם גם בישסו״ת עצמם יש בחינת מחזה ולמעלה ובחינת מחזה ולמטה שהם פנים ואחוריים אשר בבחינת פנים דישסו״ת שולט ג׳׳כ קו הימין ואין הי׳ יוצאת מאויר כמו באו״א עלאין. ולכן כשנצח הוד דז״א מקבלים מפנים דישסו״ת יש עמידה לקו הימין שהוא נצח גם אחר יציאת קו השמאל, כי מקבל כוחו מבחינה אשר כנגדו בקו הימין דפנים דישסו"ת, ולפיכך יש בנ״ה דז״א ב׳ בחינות: א', אם הם בבחינת אחוריים, דהיינו בשעה שהם מקבלים מאחורים דישסו"ת אז מתבטל הנצח ע״י יציאת קו השמאל שהוא הוד. ב׳, אם מקבלים מן הפנים דישסו״ת נשאר הארת שניהם כי קו ימין נשאר בתוקפו גם אחר יציאת קו השמאל. וזה אמרו ונביאין תרין היינו שכעת הם במצב אשר שניהם מאירים, כי בבחינת הפנים שולטים שניהם ואין אחד יכול לבטל את השני. וע״י קו אמצעי המיחדם ומקיים הארתם, שהוא יסוד, המשלב הארתם, וחסדי נצח מאירים מלמעלה למטה. והארת ג״ר דהוד מלמטה למעלה כך מקבלים את הארת נצח הוד. ועיין בזהר בראשית דפו"י רס״ב. ערבי נחל לקבל תרין דרגין דמקיפין לעילא דאינון נ״ה.(השמטות אות רע"ג).

אות כו

זהר

כו) ועוד, אלין דעסקין באורייתא לשמה, ונטרין פקודהא דאינון תרי״ג מצות דתליין משם יקו"ק, כענבין באתכלא, כדי ליחדא בהון לשם יי׳ בשכינה, כבר נש דמתיחד עם בת זוגיה בכל אברין דיליה, לאפקא זרעא מעליא. אתמר בהון לא תקח האם על הבנים. ואלין דלא משתדלי באורייתא לשמה, אתמר בהון שלח תשלח את האם. את לרבות שם יי׳ דאסתלק עמה מההוא בר נש.

פירוש מעלות הסולם

כו) ועוד אלין וכו': ועוד, אלו העוסקים בתורה לשמה, ושומרים מצוותיה שהם תרי״ג מצות התלויים משם הוי"ה, כענבים באשכול. וכוונתו כדי ליחד בהם לשם הוי״ה שהוא ז״א בשכינה, שהיא מלכות כאדם המייחד עצמו עם בת זוגו בכל אבריו, וכוונתו כדי להוליד בנים טובים. (רש״י ויצא כ״ט כ״א וזהר תולדות אות נ״ו). בהם נאמר לא תקח האם על הבנים. ואלו אשר לא משתדלים בתורה לשמה, בהם נאמר שלח תשלח את האם. את לרבות שם הוי״ה שהוא ז״א אשר הוא מסתלק עם האם מאותו אדם.
פירוש. כי תרי״ג המצוות מתחלקות לב׳ בחי׳ רמ״ח מצוות עשה, ושס״ה לא תעשה. ותלויים משם הוי״ה, בסו״ה זה שמי לעלם, שמי עם י״ה שס״ה, וזה זכרי לדר דר, זכרי עם ו״ה רמ״ח. וביאור הדברים הוא, כי יש ב׳ בחי׳ בזו"ן. א׳ כשהנוקבא הוא בזווג עם ז׳׳א והחסדים שולטים בנוקבא, כמו בז"א, והגם שהארת חכמה כלולה בחסדים אלו שבנוקבא, מ״מ נמשכת הארתם ממעלה למטה מפני שעיקרם הוא חסדים ולא חכמה, ובחינה זו נקראת ו״ה דהוי״ה כי חסדים הם ו״ק שה״ס ו״ה. ב׳. היא כשחכמה שה״ס י״ה מתגלה בהנוקבא, ואע״פ שגם כאן היא בזווג עם ז״א עכ״ז החכמה שבמלכות שולטת ולא חסדים דז״א, ונודע שהחכמה אינה נמשכת ממעלה למטה, ואז כתוב עליה זה שמי לעלם, שכתוב לעלם בלי ו׳ שפירושו להעלים, כי צריכים להעלים ולא להמשיך החכמה ממעלה למטה. שזה שורש כל שס״ה לא תעשה שבתורה. וע״ז מרמזים לנו חז״ל שמי עם י״ה בגי׳ שס״ה לא תעשה כי י״ה שה״ס החכמה והג״ר, הם בסוד זה שמי לעלם, שצריכים להעלים ולא להמשיך ממעלה למטה. אבל הארת החסדים בסוד ו״ה הוא מצוה להמשיך ממעלה למטה וזהו שורש כל רמ״ח מצות עשה שבתורה וכתוב עליהם זה זכרי לדר דר, וזכרי עם ו״ה רמ״ח שהם רמ״ח מצוות בבחי׳ זכר המשפיע ממעלה למטה רמ"ח אורות כנגד רמ״ח המצות.
והנה הארת חכמה נקראת ענבים, וחטא של עץ הדעת היה מה שסחטה ענבים שפירושו המשכת החכמה ממעלה למטה שמזה באה המיתה לעולם בסוד ביום אכלך ממנו מות תמות.
וז״א ועוד אלין דעסקין וכו': היינו שממשיכים חסדים וחכמה שבתורה לשמה ונטרון פקודהא לא להמשיך החכמה ממעלה למטה, דאינון תרי״ג מצות דתליין משם הוי״ה כענבין באתכלא אשר היין משומר בענביו כענבים אשר מחוברים באשכול היינו שמקבלים הארת החכמה שסודה ענבים ממטה למעלה. כי כל כוונתם בתורה ומצות היא כדי ליחדא בהון שם ה׳ שהוא הארת חסדים בשכינה שבה הארת החכמה. והחכמה תאיר ממטה למעלה בסוד זה שמי עם י״ה לעלם. והחסדים יאירו ממעלה למטה בסוד זה זכרי עם ו"ה לדר דר. כבר נש דמתיחד וכו' וכל כוונתו לאפקא זרעא מעליא להוליד בנים טובים ולא להנאת עצמו. כל אלה אתמר בהון לא תקח האם על הבנים אלא ימשיכו הגדלות מן אמא בקביעות.
וז״א ואלין דלא משתדלי וכו' את לרבות שם ה׳ כי אפילו החסדים המאירים בזמן הקטנות מימין לבד הנקראים שם ה׳ דאסתלק עמה מההוא ב״נ ונעשה לעץ יבש, מחמת שלא השתדל ללמוד לשמה.

תוכן קשור

כתיבת תגובה

Back to top button
Close