תיקוני הזוהר

הקדמת תיקוני הזוהר יא-יג

עם פירוש מעלות הסולם - מאמר: כציפור נודדת מן הקנה

אות יא

זהר

יא) ורשותא אתיהיב לאלין נשמתין דאתתרכו מאתרייהו בתר קב״ה ושכינתיה, לקננא בהאי חבורא. דאתמר בה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, ולית צפור אלא שכינתא, דאיהי מתתרכא מאתרהא, הה״ד, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. את, לרבות שכינתא תתאה. האם, שכינתא עלאה, הה"ד ובפשעיכם שלחה אמכם. דתרווייהו אתתרכו מאתריהון. ובגין דא שלח תשלח, תרין שלוחין חד מבית ראשון, וחד מבית שני. לקיימא ביה אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. שכינתא עלאה. ותהלתי לפסילים שכינתא תתאה. כן איש נודד ממקומו, דא קב״ה דאתמר ביה ה׳ איש מלחמה דאתתרך אבתרייהו.

פירוש מעלות הסולם

יא) ורשותא אתיהיב לאלין וכו': וניתנה רשות לאותן הנשמות שנתגרשו ממקומן אחר הקב״ה ושכינתו, לקנן בחבור זה. שנאמר בה בהשכינה כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו. ואין צפור אלא השכינה, שהיא נתגרשה ממקומה, זה הוא שכתוב, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. את, לרבות שכינה שלמטה היינו מלכות האם, שכינה העליונה היינו בינה זהו שכתוב ובפשעיכם שלחה אמכם. אשר שתיהן בינה ומלכות מתנדדות ממקומן. ומשום זה כתוב שלח תשלח, שני שלוחים נגד בינה ומלכות אחד מבית ראשון, בינה. ואחד מבית שני מלכות לקיים בו אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, שכינה עליונה, בינה. ותהלתי לפסילים שכינה תחתונה מלכות. כן איש נודד ממקומו, זה הקב״ה שנאמר בו ה׳ איש מלחמה שנתגרש אחריהם.
פירוש הדברים, מקום מלכות הוא מקום אבא שהוא חכמה בסוד ה׳ בחכמה יסד ארץ, ואבא יסד ברתא. וכך הוא המקום הראוי להיות לה תמיד. ואז זעיר אנפין הוא במקום א״א. וביום ו' דמעשה בראשית אחר שנברא אדם הראשון וע״י תוספות קדושה של אותו עש״ק נכנס כולו לגן עדן וזו״ן היו במקומם ז״א במקום א״א והנוקבא במקום אבא. ואחר שחטא, גרם פגם אל המלכות שחזרה למטה תחת היסוד באחורי ז״א. ונשארה שם בבחי׳ נקודה א׳ לבד כלולה מי׳ וט״ס שלה ירדו למטה בקליפות, והוא המיעוט האחרון שלה. וכן ז״א ירד למטה כפי תחילת אצילותו ו״ק חסר ראש. ואדם עצמו נידון בנשירת אברים שהם כל נשמות הצדיקים שבג׳ עולמות בי״ע שהיו כלולות בו, כי נר״ן של הצדיקים הם מפנימיות העולמות, נפש מעשיה, רוח מיצירה נשמה מבריאה, כי הוא נולד מזו"ן דאצילות ונכללו בו כל הנשמות שלמטה מאצילות, וע״י חטאו נשרו כולן ונטבעו תוך הקליפות. ובזמן בנין בית המקדש הראשון חזרו זו׳׳ן ועלו למקום או״א. והיתה מלכות במקום בינה וז״א במקום אבא בקביעות אפילו בימות החול. ובחורבן בית ראשון ירדו ממקום או״א עלאין ונסתלקה הארת בינה. עד בנין בית שני ואז לא עלתה המלכות שוב לבינה עלאה ואינה יונקת הארת הבינה העליונה רק מתבונה ובחורבן בית שני חזרו לאותו המצב כמו שהיו בחטאו של עץ הדעת אשר ז״א נשאר בו״ק ומלכות נשארה נקודה אחת שלה באצילות וט׳ הספירות התחתונות ירדו לתוך הקליפות.
והנה מלכות בהארת חכמה נקראת צפור. וזה אמרו ורשותא אתיהיב וכו' לכל הנשמות שנתגרשו ממקומן אחר הקב״ה ושכינתו, לקננא בהאי חבורא שהוא מזוהרא דאמא שהיא בינה המתקנת את המלכות בל״ב נתיבות החכמה, לכל הפחות בבחי׳ קן שהיא הארה לפרקים בדרך עליה. וז״א שלח תשלח את האם שהן המלכות הנקראת את והבינה הנקראת אם, שהארת בינה נסתלקה בזמן חורבן בית ראשון, והארת מלכות נסתלקה בזמן חורבן בית שני. וכליהן ירדו לקליפות, ואין להקשות הלא אין פגם מגיע לג״ר ולמה אומר אשר גם כלי הבינה נפלו לקליפות. אלא כי אחר השתוף וההתכללות המלכות בהבינה נאמר עליהן ותלכנה שתיהן, ומפגם המלכות סובלת גם הבינה אבל רק ז״ת דבינה ולא ג״ר שלה. וכן איש נודד ממקומו זה ז״א שחזר לו״ק חסר ראש כבתחילת אצילותו.

אות יב

זהר

יב) ועוד כן איש נודד ממקומו דא משה. דכתיב והאיש משה ענו מאד דאתתרך רוחיה אבתרייהו.

פירוש מעלות הסולם

יב) ועוד כן איש וכו': ועוד יש לפרש כן איש נודד ממקומו זה משה. שכתוב והאיש משה ענו מאד שנשמתו מתנדדת אחרי הקב״ה ושכינתו.
פירוש, כי משה רבינו מבחר הנבראים תקן פגם אדם הראשון מה שלא תקן שום צדיק בעולם, ותדע שמלכות דמלכות ה״ס ה׳ דמשה וה״ס שער הנ׳ הנקרא נתיב לא ידעו עיט זה משה. כי כח״ב תו״מ יש במלכות שכל אחת מהן כלולה מעשר הרי הן חמישים, וכיון דמלכות דמלכות חסר לה אין בה רק מ״ט שערים, שמבחינת כלים חסר לה מלכות דמלכות ומבחינת אורות חסר לה כתר דכתר, כי יש ערך הפוך בין כלים לאורות, וה״ס ה׳ דמשה. וז״ש להלן בת״ז (תקון כ״ב) אשר ה׳ דמשה איהי במשכונא לגביה אברהם. והענין הוא, כי ה׳ דאברהם היא ה׳ הממותקת במדת הרחמים שה״ס ה׳ זעירא דבהבראם שבלי מיתוק הזה לא היה שום מציאות מוחין לזו"ן ולתחתונים ואלו המוחין ה״ס גילוי שמותיו הק׳ שבשבילם ברא העולמות וכל זמן שה׳ דאברהם לא גילתה כל השמות הקדושים אי אפשר לבטל את המיתוק של המלכות בבינה ושתתגלה ה׳ דמשה בשלימותה אכן בגמר גילוי כל שמותיו הקדושים תתבטל בחי׳ השתוף ותתגלה ה׳ דמשה הגנוזה ברדל״א ויהיה גמר התקון, וזה אמרו כן איש נודד ממקומו דא משה אשר נשמת משה תתגלה בשלימותה רק עם ביאת המשיח אחרי הבירור של כל הנשמות שנשרו מאדה״ר.

אות יג

זהר

יג) ועוד כן איש נודד ממקומו, מאן דאיהו איש צדיק דאזל נע ונד מאתריה, כשכינתא דאתמר בה ולא מצאה היונה מנוח. דהכי אוקמוה רבנן בזמנא דאתחרב בי מקדשא, גזר על בתי הצדיקים דיחרבו, דאזלין כל חד נודד ממקומו, דדיו לעבד למהוי כרביה.

פירוש מעלות הסולם

יג) ועוד כן איש וגו': ועוד יש לפרש כן איש נודד ממקומו, היינו מי שהוא איש צדיק שהולך נע ונד ממקומו, כמו השכינה שנאמר בה ולא מצאה היונה מנוח כי כן בארו החכמים את הכתוב (ישעיה ה׳) באזני ה׳ צבאות אם לא בתים רבים לשמה וגו׳ אשר בשעה שנחרב בית המקדש, גזר על בתי הצדיקים שיחרבו, היינו שהולך כל אחד נודד ממקומו, כי די לעבד להיות כאדונו.

אות יד

זהר

יד) ורזא דמלה נדד הוא ללחם איה, אי"ה דמרחם עליה. אוף הכי אין מנהל לה וגו'. ובגין דא דיו לעבד למהוי כרביה. ולית לחם אלא אורייתא, האי גרם למארי תורה דאזלין מתתרכין.

פירוש מעלות הסולם

יד) ורזא דמלה וכו': וסוד הדבר הוא, נודד הוא ללחם איה, איה מי שירחם עליו. אף כך המלכות אין מנהל לה וגו'. ומשום זה די לעבד להיות כאדונו ואין לחם אלא תורה, זה גורם לבעלי תורה אשר הולכים ונודדים.
פירוש, יש ב׳ מצבים בזו״ן: א׳ מצב אחוריים, בסוד ב׳ המאורות הגדולים, אשר שניהם, ז״א ומלכות הם בקומה שוה, וז״א מלביש על קו ימין דבינה, ומלכות מלבשת את קו שמאל דבינה, ואז הם בבחי׳ אפי זוטרי, כי הם מוחין דאחוריים אשר אינם מאירים כי החסדים של ז״א הם בקטנות בלי ג״ר, וחכמה של מלכות מאירה בדינים, וב׳ הקוים ימין ושמאל הם במחלוקת, בסוד מצת בלי ו' וקטרוג הירח. ואח״כ ע״י מ"ן שמעלים התחתונים, המלכות מתמעטת וחוזרת לנקודה, ואח״כ נבנים לבנין גדול ע״י או״א, וחוזרים למוחין דגדלות ומאירים בבחינת הרחמים דאו״א עלאין, בזווג דפב״פ. וז״ס של ב׳ מיני לחמים: מין א׳ נקרא לחם עוני ומין ב׳ נקרא לחם הפנים, כי המלכות מקבלת אז את השפע מי״ב פנים דז״א שהם חו״ג תו"מ, שה״ס ד׳ פני החיות: פני אריה, פני שור, פני נשר. ופני אדם. וכל אחת מהן כלולה מג׳ פנים, דהיינו אריה, שור, נשר. וד׳ פעמים ג׳ הן י״ב. והם סוד י״ב חלות של סעודות שבת. והם הסוד של לחם אי״ה בסוד אי״ה מקום כבודו, אשר מבואר בשער הכוונות בענין מוסף של שבת, אשר זו"ן עלו ביום השבת בעת חזרת הש״ץ של תפילת מוסף, ועומדים במקום או״א עלאין בחב״ד שלהם. וכתוב שם וז״ל, ודע כי סוד אי״ה אות א׳ היא מזל הי״ג דדיקנא דא״א שהוא סוד הדעת של או"א הנקרא י״ה וזהו אי״ה, עכ״ל.
וזה. אמרו ורזא דמלה נדד הוא ללחם אי״ה היינו שמעלה מ״ן לקבל המוחין דפנים המרומזים במלת אי״ה. ומבאר אי״ה דמרחם עליה כי מוחין דפנים הם מאירים ברחמים גדולים מהמזל הי״ג דדיקנא קדישא דא״א, אשר אז מתלבשת החכמה שבמלכות בחסדים דז״א. והחסדים דז״א מאירים בג״ר שהן חכמה. שז״ס מקום שהיא מלכות היא כבודו, הכבוד של הו׳ שהיא ז״א בסוד אשת חיל עטרת בעלה. וטרם שמקבל המוחין האלו, הצדיק נודד, ודיו לעבד למהוי כרביה ומעלה מ״ן, ומסלק את עצמו מן המוחין דאחוריים, שהם לחם עני, בסוד מעוט הירח וז״א ולית לחם אלא אורייתא שהיא מוחין, והאי היינו כשהמוחין הם בבחינת אחוריים ודין, גרם למארי תורה שהם הממשיכים את המוחין דאזלין מתתרכין בכדי להמשיך המוחין דפנים.
ואין להקשות איך אפשר זה, אשר בחינת דיקנא דא״א, אשר היא גבוה הרבה מבחינת או״א תשמש לאו״א לבחינת דעת, הלא נודע שדעת היא בחינה תחתונה המזווגת לחו״ב ממטה למעלה, ונחשבת תמיד לבחינת ז״ת שלהם, א״כ איך אומר שדיקנא דא״א היא דעת לאו״א ונמצא הדעת גבוה מהם. התשובה היא, כי יש ב׳ זווגים באו״א א׳ הוא להחיות העולמות, וזווג זה נמשך מקומתם הקבועה, שהיא קומת בינה, וזווג זה לא נפסק לעולם מהם, משא״כ הזווג הב׳ שהוא להולדות נשמות, זווג זה אינו קבוע בהם, כי הם צריכים לקומת חכמה, ואי אפשר להם זווג זה רק בעת שעולים לג״ר דא״א שאז משיגים קומת חיה וע״ב, וראוים להולדה, וזה נעשה ע״י הדיקנא כי כשהם בג״ר דא״א אז נבחן הדיקנא לדעת שלהם, והגם כי א״א עצמו עלה ג״כ לעתיק, הנה סולם המדרגות לא משתנה, ואו״א משיגים כעת בזמן עלייתם את המצב הקבוע של א״א במקומו.

אות טו

זהר

טו) זכאה איהו מארי מתיבתא. מארי מדרש. מארי תורה. דגם צפור מצאה בית. בית דנשמעין ביה פתגמי אורייתא, דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא, גם צפור מצאה בית תמן. ובגין דא אוקמוה רבנן כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב.

פירוש מעלות הסולם

טו) זכאה איהו מארי וכו': אשרי הם בעלי ישיבה, בעלי מדרש, בעלי תורה. שגם צפור מצאה בית. היינו בית אשר נשמעים בו דברי תורה. כי במקום אשר יש שם תורה שהיא עמוד האמצעי, שם גם צפור מצאה בית. ומשום זה בארו החכמים את הכתוב (איוב כ') כל חשך טמון לצפוניו וגו' אשר כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה לסוף תחרב.
פירוש, כי בזמן שב׳ הקוין הם במחלוקת כל אחד רוצה לבטל שליטת חברו ולקיים שליטתו לבדו מכיון שיש לכל אחד מעלה מיוחדת שאינה בחברו, כי לקו ימין יש מעלה שהוא כולו אור, היינו שמאיר בחסדים בזווג דלא פסיק, ורוצה לבטל את קו השמאל שהוא חשך. ולקו השמאל יש מעלה, להיותו אור חכמה הגבוה הרבה מאור החסדים אשר בימין ורוצה לבטל הארת הימין, והם מטולטלין מרחמים לדין ומדין לרחמים, כי פעם נצח השמאל וכל הקומה מאירה בבחינת דין שהוא חשך. ופעם נצח הימין וכל הקומה מאירה ברחמים שהוא אור. ואחר יציאת קומת החסדים על קו האמצע שהוא תפארת הנקרא תורה, קומה זאת נכנסת בין הימין לשמאל ומכריעה בהחסדים שלה את קו השמאל שיתלבש בהימין, ועל ידי זה הסירה את המחלוקת, כי קו האמצע מקיים הארת שניהם, אשר הימין מאיר ממעלה למטה, בהארת ג״ר. והשמאל מאיר ממטה למעלה, והארת שניהם מתקיימת. ועיין בזהר חדש שה״ש ובהסלם אות מ״ב כתוב שם ובחד היכלא מנייהו אית אתר טמיר וגניז מכלא, והיא היכל החכמה, כי החכמה מכוסה מכל הספירות. ולית מאן דידע בההוא אתר בר חד צפור
, שהיא מלכות שרק במלכות לבדה מתגלית חכמה. דאתי בכל יומא תלת זמנין היינו שמקבלת ג׳ קוין מז״א ומצפצפא בגו אילני דגינתא ואמר גם צפור מצאה בית, כי בית ה״ס חכמה בסו"ה בחכמה יבנה בית, והצפור שהיא מלכות מצאה והשיגה הבית שהוא חכמה. וז״א זכאה וכו' דגם צפור מצאה בית וכו׳ דבאתר דאית תמן תורה דאיהו עמודא דאמצעיתא המכריע בין הקוין גם צפור מצאה בית תמן. ומתגלה החכמה שבה ממטה למעלה.

אות טז

זהר

טז) ואלין דנשמעין דברי תורה בהון, אתקריאו: ביצים. אפרוחים. בנים. ביצים, מארי מקרא. אפרוחים, מארי משנה. בנים מארי קבלה.

פירוש מעלות הסולם

טז) ואלין דנשמעין דברי וכו': ואותם הבתים אשר נשמעים בהם דברי תורה נקראים: ביצים, אפרוחים. בנים. ומבאר, ביצים הם, בעלי מקרא. אפרוחים, הם בעלי משנה. בנים, הם בעלי קבלה.
פירוש. ביצים הם מארי מקרא, שה״ס אור הנפש, והיינו כמו ביצה שעוד לא מגולה בה החיות, אלא שהחיות עתידה לבוא. אפרוחים הם מארי משנה שה״ס אור הרוח, שכבר נתגלה בהם החיות, ועדיין הם קטנים, היינו שהם במוחין דקטנות חסרי ג׳ ראשונות, הנקראות גדלות. בנים, הם בעלי קבלה, שה״ס מוחין גמורים בגדלות. דהיינו בנים גדולים כל צרכם.

תגיות

תוכן קשור

כתיבת תגובה

Back to top button
Close