אות א
זהר
א) רבי שמעון אזל ליה וערק למדברא דלוד ואתגניז בחד מערתא, הוא ורבי אלעזר בריה אתירחיש ניסא, נפק להון חד חרוב, וחד מעיינא דמיא, אכלי מההוא חרוב, ושתן מההוא מיא, הוה אליהו ז״ל אתי להון בכל יומא תרי זמני, ואוליף לון ולא ידע אינש בהו כו'. בזוהר חדש פ׳ תבוא (נ״ט ג) כתוב שם.
פירוש מעלות הסולם
א) רבי שמעון אזל וכו': ר״ש הלך לו וברח למדבר של לוד ונחבא במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. קרה להם נס, ויצא חרוב אחד, ומעיין של מים אחד. אכלו מאותו החרוב, ושתו מאותן המים, ואליהו ז״ל היה בא אליהם ב׳ פעמים בכל יום, ולמד עמהם ואיש לא ידע מהם. זה כתוב בזהר חדש פרשת תבוא (אות א').
אות ב
זהר
ב) ודא אתקרי: תקוני הזהר, דאינון שבעין אנפין לאורייתא, דפריש רבי שמעון בר יוחאי, במלת בראשית, מסתרי אורייתא. קום רבי שמעון אפתח מילין קמי שכינתא. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.
פירוש מעלות הסולם
ב) ודא אתקרי וכו': וזה נקרא תקוני הזהר, שהם שבעים פנים לתורה, שפירש ר׳ שמעון בן יוחאי, במלת בראשית, מסתרי התורה. קום ר״ש פתח דברים לפני השכינה. פתח ואמר והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'.(נ״ב חסר והוא בספר לקוטים דף רס״ג.)
אות ג
זהר
ג) והמשכילים אלין רבי שמעון וחברייא. יזהירו, כד אתכנשו למעבד האי חבורא, רשותא אתיהיב להון ולאליהו עמהון, ולכל נשמתין דמתיבתאן לנחתא בינייהו, ולכל מלאכיא באתכסיא, ובארח שכל.
פירוש מעלות הסולם
ג) והמשכילים אלין וכו': והמשכילים: הם ר״ש והחברים. יזהירו, פירושו כי כשנתקבצו לעשות חבור זה, ניתנה להם רשות ועמהם ניתנה רשות לאליהו, ולכל הנשמות שבישיבה לרדת אליהם, ולכל המלאכים במכוסה, ובדרך שכל.
פירוש, כי כל קומה שלימה מתחלקת על החזה שעד החזה הם אורות מכוסים מחכמה, ונקראים אתכסייא, ומחזה ולמטה הם אורות מגולים בחכמה שזהו נקרא אורח שכל, ואומר שכל אלה המדרגות שנתגלו כאן לר״ש והחברים היו קומתן שלימה. באתכסיא ובארח שכל.
ואין להקשות ע״ז הרי האורות המגולים הם לכאורה יותר חשובים והיו צריכים להיות למעלה והמכוסים למטה. אלא ז״ס מה שאנו אומרים בזמירות שבת במלין דסתימין תגלון פתגמים שפירושו אשר כל האורות המגולים המה מסובבים ותולדה מהמלין דסתימין ואין בהמסובב מה שהסבה לא נותנת לו, וברוחניות כל שיש בהמסובב נמצא תמיד בהסבה שלו, ועיין בע״ח שער או״א פ״ב בענין התחלקות או"א וישסו״ת אשר או״א הם אורות מכוסים וישסו״ת הם אורות מגולים ואו״א הם מחזה ולמעלה דא״א וישסו״ת מחזה למטה דא״א. ועי׳ בזהר ב״א אות קל״ד וז״ל חיות דאתגליין אינון לתתא, תחות אלין עלאין דמטמרן, ואתנהרן מנייהו, ונטלן בגינייהו.
אות ד
זהר
ד) ועלת על כלא יהיב רשו לכל שמהן קדישין, ולכל הויין ולכל כנויין, לגלאה לון רזין טמירין, כל שם בדרגא דיליה. ורשותא יהיב לעשר ספירן לגלאה לון רזין טמירין, דלא אתיהיב רשו לגלאה לון עד דייתי דרא דמלכא משיחא.
פירוש מעלות הסולם
ד) ועלת על כלא וכו': והעילה על הכל היינו א״ס נתן רשות לכל השמות הקדושים, בכלל, לכל שמות הויו״ת ולכל שמות הכינויים, לגלות להם סודות נסתרים. כל שם במדרגה שלו. ונתן רשות לעשר הספירות לגלות להם סודות נסתרים, אשר לא נתנה רשות לגלות אותם הסודות עד שיבוא דורו של מלך המשיח.
אות ה
זהר
ה) כזהר הרקיע, דאיהו כליל כל גוון. זהר טמיר וגניז. זהר בהיר בשחקים. זהר זריק נצוצין ומבהיק כברק לעיינין. זהר זהיר חוור כסיהרא. זהר זהיר סומקא כמאדים. זהר מבהיק כליל ירוקא כחמה. זהר ירוק כככב. זהר כליל חוור וסומק. זהר זהיר לכל עבר, כמאן דמחא בפטיש וזריק שביבין לכל סטרא.
פירוש מעלות הסולם
ה) כזהר הרקיע דאיהו וכו': יזהירו כזהר הרקיע. שהוא כולל כל הצבעים. זהר סתור וגנוז. זהר בהיר בשחקים. זהר הזורק ניצוצות ומבהיק כברק לעינים. זהר המזהיר בצבע לבן כלבנה. זהר המזהיר בצבע אדום כמאדים. זהר המבהיק בהארה כלולה שהיא ירוקה כחמה. זהר ירוק כככב. זהר הכולל לבן ואדום. זהר המזהיר לכל צד. כמי שמכה בפטיש וזורק שביבי אור לכל צד.
ביאור הדברים: הזהר בא להורות לנו כאן בהקדמה מקורם של כל הגילויים אשר בהם בא לבאר את תוה״ק. עד היכן מגיעים, ובזה יתבאר ג״כ שם קריאת הספר בשם ספר הזהר ולא בשם ספר האור. וכ״ז נדע ע״י פירוש הכתוב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו'. אשר זהר הרקיע פירושו הארת ג״ר המתגלה ע״י השתוף דמדת הרחמים במדת הדין, וה״ס מה שאמרו חז״ל בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין שהכוונה היא על מלכות דכתר דא״ק שמזווגה יצאו פרצופי א״ק, שהיא בחינת מה״ד ראה שאין העולם מתקיים והקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין (ב״ר ספי״ב) פי׳ ראה שאין קיום להעולמות, העלה מדת הדין שהיא מלכות למדת הרחמים שהיא בינה אשר ע״י התחברותן של ב׳ הנקודות יחד נעשה תקון הפרסא בכל המדרגות בסוד הכתוב יהי רקיע בתוך המים כי הפרסא נקראת רקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים וז״ס הפרסא שבגו מעוהי דבר נש המבדילה בין אברי החיות שהם הריאה והלב, ובין המעים שהם אברי המזון והיא פרסא באלכסונא מהחזה עד נגד הטבור. ופרסא זו נעשתה בפרצוף שני דס״ג דא״ק, הנקרא נקודות דס״ג או עולם הנקודים. ולפיכך מגלגלתא ע״ב ס״ג אין לנו מושג כלל להיותם מבחינת הזווג של המלכות במקומה טרם עלייתה לבינה, והזהר אינו מדבר מהם אלא ברמזים דקים, ותחלת הדבור של חכמי הזהר ורשב״י הוא מעולם הנקודים ולמטה, אשר כבר נתתקן בהם הפרסא הנקראת רקיע. ונמצא עי״ז שהמלכות עלתה במקום בינה שהיא הרויחה ב׳ ספירות הראויות לקבל אור העליון, שהן ספירת בינה וספירת תפארת. כי בהיות מלכות במקום בינה נמצאות בינה ותפארת מתחתיה והן כלולות בה. ולכן אחר שבני אדם מעלים מ״ן ע״י מצות ומעשים טובים, המה ממשיכים הארה חדשה מלמעלה המורידה את המלכות ומקום הזווג בחזרה למקומה, דהיינו למטה מתפארת ויוצאת המדרגה בשלימותה בה׳ האורות נפש רוח נשמה חיה יחידה. שהם מקובלים בהספירות בינה ותפארת שנכללו מקודם לכן במלכות ואז גם נשמות הצדיקים מקבלות מוחין עליונים להיותן נכללות במלכות העליונה. הרי שכל האורות והשפע העליונה מתגלים רק מכח מלכות שעלתה לבינה ונעשה שם סיום חדש שנקרא רקיע ואם לא תקון הרקיע לא היה שום קיום לעולמות, ולכן נקראים כל האורות הללו בשם זהר הרקיע היינו האור המתגלה בסוד הזווג על מסך משותף מרחמים ודין. וזהו פירוש הכתוב והמשכילים: שהם נשמות הצדיקים, המסתכלים בסודות החכמה שנקראת עינים יזהירו: יקבלו המוחין שלהם מזהר הרקיע אבל ממעל לרקיע עין לא ראתה. ולכן מביא הזהר את הכתוב הזה בתחילתו. והולך ומבאר עשרה מיני זהר, שהם עשר הספירות דאצילות ומתחיל מעתיק דאצילות להיותו אמצעי בין א״ק לאצילות וכלול בו המלכות שלא נמתקה בסוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה ונגנזה ברישא דלא אתידע (עי׳ בע״ח שער א״א פ״ב בסופו) אמנם מלכות זו היא שורש למלכות הממותקת והיא מדלקת את אורות הבינה אחר שכבו. וזה אמרו, דאיהו כליל כל גוון אפילו גוון המלכות הבלתי ממותקת.
זהר טמיר וגניז הוא כתר דאצילות שהוא פרצוף א״א, ומה שאומר טמיר וגניז הכוונה על ב׳ הראשים אשר יש בא״א גלגלתא, ומוחא סתימאה, אשר הראש הא׳ שהוא גלגלתא הוא טמיר ונעלם להיותו קרוב לרישא דלא אתידע והוא בשליטת חסדים כמו רדל״א. לכן נקרא טמיר. והראש הב׳ שהוא מוחא סתימאה נקרא גניז כמי שיש לו אוצר גנוז וחתום, לא להשתמש ממנו, רק לעתים רחוקות לעת צורך גדול לוקח משהו מן האוצר, כך היא חכמה סתימאה. הראש הג׳ לרדל״א, שהוא הראש לכל החכמות, וכל החכמה המתגלה באצילות היא רק טיפין טיפין מחכמה סתימאה וע״י הבינה דא״א שחזרה לראש ונקרא ל״ב נתיבות החכמה כמו״ש להלן בביאור חו״ב. (ועיין באדרא זוטא אות ל״ו ל״ז ובסלם כל ההמשך שם).
זהר בהיר בשחקים : זהו חכמה, פרצוף אבא דאצילות, ועיין באדרא זוטא אות ע״ה וז״ל שירותא דא, אב לכלא, התחלה זו, שהיא החכמה דל״ב נתיבות הוא אב לכל פרצופי אצילות. אב לכלהו אבהן שהם חסד גבורה תפארת דז״א שנקראים אבות בסוד האבות הן הן המרכבה. אתחברו חכמה ובינה דא בדא ונהירו דא בדא, כד אתחברו אולידו ואתפשטת מהימנותא ע״י החבור של אבא ואמא נולדו זו״ן ואמונה שהיא מלכות נתפשטה. הכוונה היא היות כי מקום המלכות היא בתפארת, ובגדלות כשהיא נקראת חכמה תתאה היא מתפשטת ותופסת כל המקום שמן החזה ולמטה שהוא נצח הוד יסוד, ויונקת מהם כמ״ש בזהר בסוף האדר״ז ומטרוניתא לא מתברכא אלא בכללא דתלתא אלין דאינון נצח הוד יסוד. ונצח הוד נקראים שחקים ששוחקים מ״ן לצדיקים היינו יסוד, ולכן נקרא חכמה זהר בהיר בשחקים אשר הוא מאיר ומתגלה במלכות ע״י נ״ה שנקראים שחקים.
זהר זריק נצוצין. ומבהיק כברק לעיינין. זהו בינה. ותדע שבכל מקום שנזכר בזהר נצוצין רומז על אור חוזר שהוא אור דחסדים. ועינים הן תמיד אור החכמה. ובינה משורשה היא עצם חכמה היינו בחי״א שנתפשטה מן הכתר, בכדי לגלות את בחי״ד שהיא הכלי המשתוקק לקבל את אור החכמה. והיות אשר בכל התפשטות כלולה ג״כ הארת השורש שהוא הרצון להשפיע ולכן נתעורר רצון זה במלכות דחכמה וממנה נעשתה הבינה בסוד כי חפץ חסד הוא, שהיא בינה. ולכן אומר כאן זהר זריק נצוצין שהוא בינה החפצה באור דחסדים.
ואחר שבינה הוציאה את אור דחסדים לחוץ פנתה פניה לחכמה בכדי להמשיך הארת החכמה שהיא אור חיה. שע״כ בינה נקראת אם בסוד אם לבינה תקרא, אשר כל הצטרכות של התחתונים ממנה באה, או חסדים או הארת חכמה ולכן אומר כאן בספירת בינה ומבהיק כברק לעיינין אשר החכמה הנקראת עינים, הבאה לתחתונים ע״י הבינה היא רק הארה לשעתה, כמו הברק אבל עיקרה היא חסדים.
זהר זהיר חוור כסיהרא: הוא חסד, בסוד חסד דמתגלייא אפומא דאמה שהוא עטרת היסוד ובעת אשר השכינה הקדושה מקבלת את אור החסד הזה אז מאירה בכל שלימותה וזוהי סיהרא באשלמותא שהיה בימי שלמה. לז״א חוור כסיהרא שמתגלה לנו גוון חסד זה ע״י הלבנה במלואה.
זהר זהיר סומקא כמאדים: זהו גבורה. בסוד אברהם הוליד את יצחק שהוא קבלה ע״מ להשפיע (ועיין בהקדמת ספר הזהר אות קפ״ד ובהסולם שם) ובסוד אית רוגזא דאקרי ברוך (זהר וישב אות קי״ב).
זהר מבהיק כליל ירוקא כחמה: הוא תפארת קו האמצע המכריע בין ימין ושמאל, ומתלבשים הגבורות דשמאל שהם גוון אדום בחסדים דימין אשר גוונם הוא לבן. ולכן מבהיק בהארה כלולה, ותדע שתפארת היא בינה דחסדים, כמו הבינה בג״ר. (עיין במראות הסלם בהקדמת ספר הזהר מאמר השושנה).
זהר ירוק כככב: הוא נצח. והוא ו"ק דתפארת, ולכן הארתו ירוקה, ולהיות הנצח הוא ג״ר דנה״י, כמו החסד שהוא ג״ר דחג״ת ולכן עומד בימין ואין בו אדמימות כמו בתפארת (ועיין בשער עתיק בע״ח בדרוש הספיקות) ושולט בו הלבן על האדום בסוד נעימות בימינך נצח. ובסוד נצח ישראל לא ישקר.
זהר כליל חוור וסומק: זהו הוד שהוא בקו שמאל והאודם שולט בו על הלבן. והוא יתוקן בגמר התקון ומ״ש בזהר בראשית אות קמ״ה יהושע אתנבי מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו. ע״ש בהסולם כי הודו של משה, הוא מבחינת פנימיות ז״א, בסוד משה מלגאו.
זהר זהיר לכל עיבר, כמאן דמחא בפטיש וזריק שביבין לכל סטרא: זהו יסוד, כי זווג של היסוד נעשה על המסך בסוד ההכאה המעלה אוד חוזר להלביש את אור הישר, ואז ישנם חכמה וחסדים בהקומה. לזה אומר זהר זהיר לכל עיבר הן לחכמה והן לחסדים. ומ״ש כמאן דמחא בפטיש רומז על זווג דהכאה. (וענין זווג דהכאה והעלאת או"ח שנעשה לכלי קבלה במקום הרצון לקבל הוא ענין ארוך ומפורש היטב בפתיחה לחכמת הקבלה למרן בעל הסלם זיע״א ע״ש).
אות ו
זהר
ו) הכי מהאי זהר זהרין כמה נשמתין, דאינון זהרין כלהו ברקיע. ואלין אינון נשמתין מאלין משכילים דאית בהון שכל לאשתמודעא ברזין דמאריהון. כלהו רשימין ומצויירין במלכותא דרקיעא, ככוכביא דנהרין ברקיעא, והיינו יזהירו כזהר הרקיע. מאי הרקיע. דנהרין ביה נשמתין דמשכילים ככוכביא ברקיע. הכי נהרין בכרסיא.
פירוש מעלות הסולם
ו) הכי מהאי זהר וכו': כן מזהר הזה מאירים כמה נשמות, והם מאירים כולם בתקון הרקיע. ואלה הם הנשמות מאותם המשכילים שיש להם שכל לדעת את סודות אדונם. כל אלה הנשמות רשומות ומצויירות במלכותו של הרקיע, כמו כוכבים שמאירים ברקיע. וזהו יזהירו כזהר הרקיע. מהו הרקיע. שואל מהו התקון הנקרא רקיע. ומשיב, הוא אשר הנשמות של המשכילים מאירות בו כמו הכוכבים ברקיע. וכן הם מאירים בהכסא.
פירוש הדברים, כי ע״י עבודת הצדיקים העושים מצות ומעשים טובים כדי לעשות נחת רוח ליוצרם עולה מ״ן למעלה ומתתקן ממ״ן אלו מסך, ואור העליון שאינו פוסק מלהשפיע מזדווג על מסך הזה ויוצאת קומה שלימה של אור ומתלבשת באור החוזר הזה שעלה ממטה למעלה. ואותו אור מגיע אל הנוקבא שהיא השכינה הקדושה וזה כלל גדול אשר כל מה שהתחתון גורם תוספות אור בהעליון, חוזר ויורד אותו האור גם אל התחתון. ולכן אחר הזווג הזה נעשה המסך לרקיע, שדרך בו משיגים הצדיקים לאותה קומת הזווג שנעשה עליו. וכשהמדרגה יורדת אל הצדיקים דרך הרקיע היא מתלבשת בלבוש הנמשך מן הרקיע, שהוא בחי׳ אור חוזר המתהפך מן הרקיע ולמטה עם אור ישר שמן הרקיע ולמעלה. ופירושו של לבוש הבא מן הרקיע הוא, כי אפילו אחר שבאה המדרגה להשגת התחתון אינו נהנה משהו מן אור העליון שבא אליו, אלא לפי מדת השפעת נחת רוח ליוצרו, ואינו מקבל משהו אם לא ימצא בו השפעה ליוצרו, ואז הקבלה מתלבשת תוך ההשפעה או״י באו"ח וזה אמרו הכי מהאי זהר שהוא הארת ג״ר של כל עשר הספירות זהרין כמה נשמתין דאינון זהרין כלהו ברקיע שכולם מאירים בלבוש של השפעה הבא מן תקון הרקיע שלמעלה. בסוד הזמירות ואלין מליא יהון לרקיעיא. ואומר הנשמות הללו הן מאלה המשכילים שיש להם שכל לדעת סודות אדונם, כלהו רשימין ומצוירין במלכותא דרקיעא היינו בשליטה גמורה שהיא מלכותא לא להמשך ח״ו אחרי קבלה לעצמו. ככוכביא דנהרין ברקיעא היינו לקבל טיפין טיפין של אור לפי השיעור של הנחת רוח שיש אל הנותן. מאי הרקיע חוזר פעם ב׳ לבאר מהו תקון הרקיע. ומשיב היינו הארת הנשמות של המשכילים המאירים טיפין טיפין ככוכבים. היינו דנהרין ביה נשמתין דמשכילים ככוכביא ברקיע.
ומ״ש הכי נהרין בכרסיא: היינו בתקונים של עולם הבריאה שנקרא כסא מלשון כיסוי והעלם כי אור החכמה מסתיים במלכות דאצילות, ואינו עובר ממלכות דאצילות ולמטה. וכל המוחין דעולם הבריאה הם מבינה דאצילות בסוד אימא מקננא בכורסייא וג״ר דבריאה נקראות כסא הכבוד, שהן כסא לאצילות שנקרא כבוד, בסוד ל״ב נתיבות החכמה שבגימטריא כבוד. וששה הקצוות נקראים שש מעלות לכסא. וכן יש לפרש ג״כ מלשון כסא שהיא בבחינת ישיבה כי אורות האצילות נקראים עמידה, מטעם שהם אורות החכמה, ומתגלה בהם כל שיעור הקומה בשלימותו כאדם העומד, משא״כ אור הבינה הוא כמו אדם היושב על הכסא אשר קומתו מתמעטת. ונשמות הצדיקים מאירות בכל התקונים והאורות דבריאה
אות ז
זהר
ז) וכלהו פרחין מן רקיע ודא צדיק חי עולמים, דמניה פרחין נשמתין דצדיקיא. ונהרין בסיהרא. ועליהו כתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ.
פירוש מעלות הסולם
ז) וכלהו פרחין מן וכו': וכל הנשמות פורחות מן הרקיע, והוא צדיק חי העולמים, אשר ממנו פורחות נשמות הצדיקים. ומאירים באור הלבנה שהיא מלכות שממנה בא אור, החוזר ועליהם כתוב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ.
אות ח
זהר
ח) ואיהו רקיע, דאיהו לעיל מחיוון הה"ד וממעל לרקיע אשר על ראשם. והפוך רקי"ע ותשכח ליה עיק"ר ויסודא דמרכבתא עלאה דעליה קיימין חיוון וכרסיא דמרכבתא עלאה.
פירוש מעלות הסולם
ח) ואיהו רקיע דאיהו וכו': ואותו הרקיע, אשר הוא למעלה מן החיות, זה הוא שכתוב וממעל לרקיע אשר על ראשם. והפוך רקיע ותמצא לו עיקר ויסוד של המרכבה העליונה, שעליו מתקיימים החיות והכסא של המרכבה העליונה.
ביאור הדברים, כבר ביארנו לעיל אשר רקיע הוא הפרסא שפירושו צמצום ב׳ מעליית המלכות לבינה, והוציא בינה ותו״מ דכל מדרגה ומורידם למדרגה שמתחתיה, ובעת גדלות חוזרת הפרסא שהיא הרקיע לסיום הצמצום א', ומחזיר הספירות בינה ותו״מ אל המדרגה. ובכלל יש ג׳ פרסאות בעולם אצילות. א׳ הוא הרקיע הראשון שבמקום הפה דא״א, שהוציא בינה ותו״מ מראש דא״א, למדרגת או׳׳א, ונשאר בראש א״א כתר וחכמה לבד והוא רקיע הראשון. כי פרצוף עתיק אמרנו לעיל שהוא כולל כל גוון והוא אמצעי ושורש, בבחי׳ בקע ולא בקע ועדיין לא נקבע בו פרסא. (עיין בסולם תחילת ב״א) ב׳ הוא רקיע אמצעי העומד במקום החזה דא״א ומוציא בינה ותו״מ דחג״ת דא״א מבחינת תוך למקום ישסו״ת וזו״ן שלמטה מחזה. ג׳ הוא רקיע התחתון העומד במקום סיום עולם האצילות, ומוציא בינה ותו״מ דזו״ן דאצילות לבי״ע. ונמצא ג׳ סיומים מכח צמצום ב': העליון בפה דא״א, האמצעי בחזה דא״א. התחתון הוא בסיום האצילות. ולעת גדלות שהארת ע״ב ס״ג דא״ק מבטלת לשעתה את הסיומים דצמצום ב׳ ומחזירה את הסיומים דצמצום א׳ אשר בזה מתבטל הגבול של סיום האצילות, אז יורד רקיע התחתון מסיום האצילות למקום נקודה דעולם הזה, ומעלה את ג׳ עולמות בי״ע דפרודא לאצילות אל המקום שמחזה ולמטה דא״א ששם עומדים ישסו״ת וזו״ן. והם מלבישים עליהם. ואח״ז יורד רקיע האמצעי ממקום החזה דא״א למקום סיום האצילות ומעלה את הישסו"ת וזו״ן שעליהם מלבישים ג׳ עולמות בי״ע אל מקום או״א דאצילות, כי הגבול שבחזה כבר נתבטל. ואח״כ יורד רקיע העליון שבפה דא״א אל מקום החזה ומתבטל הגבול שבין הראש דא״א לחג״ת שלו, ששם או״א ועליהם מלבישים ישסו״ת וזו"ן, ועליהם ג׳ עולמות בי״ע ונמצא שכולם עולים אל ראש א״א, ומקבלים שם אור החכמה. וזה אמרו איהו רקיע דאיהו לעיל מחיוון הוא רקיע העליון שבפה דראש א״א הכולל כל התחתונים בזמן בטול הפרסאות והסיומים וזה שאמר הפוך רקיע היינו הורדת הנקודה דמדת הדין למקומה ותשכח ליה עיקר ויסודא דמרכבתא עלאה כי יש מרכבה דחג״ת שלמעלה מחזה ונקרא מרכבה עליונה ויש מרכבה דנה״י ונקרא מרכבה תחתונה להיותם למטה מחזה, וכן יש חיות גדולות שהן חג״ת וחיות קטנות שהן נה״י והפרסא שבפה דא״א הוא ממעל להמרכבה העליונה ולעת גדלות, מעלית את כולם. היינו שנתהפך הרקיע לשעתו תשכח ותמצא את העיקר שהוא החכמה סתימאה שעליה נאמר כולם בחכמה עשית, ומ״ש בזהר(אד"ר אות כ"א) שהיא מכוסה בקרומא דלא לאתפתחא. היינו בקביעות. כי אפילו אחרי בטול כל הפרסאות כבר ביארנו לעיל שכל הגדלות נקרא בשם זהר ולא אור הרומז על ג״ר דג״ר והגילויים הם בבחי׳ כוכבים טיפין טיפין של אור, ובכל העליות אשר אח״פ דכל מדרגה מתחברים לכתר וחכמה לא נעשים לאחד ממש, רק בבחי׳ ימין ושמאל כמ״ש במקומו. שזהו עיקר התקון של השבירה, שיש גדלות בבחי׳ עליית העולמות לבד בלי לבטל את המסכים. וגם שהזווג של ח״ס הוא רק מבחי׳ החסד שלה ולא מכל קומתה שחסד שלה לבד מספיק לבטל הפרסאות לשעתם שז״ס חסד עולה ע״ב.
ויש כאן עוד ענין נשגב, שבהתהפכות הרקיע וכל האורות מתגלים, רואים אשר, מלבד הנחת רוח והשעשועין הגדולים שיש למעלה מיגיעתנו בתורה ומצות בזמן הסתרת הפנים שהם גדולים יותר מפעולת המלאכים שהם מוכרחים בשליחותם. מתגלה עוד שההסתר אחר תיקונו בעת הגילוי, הוא משמש כמו פתילה להאור הנאחז בה, וכל העב יותר נעשה לכלי לאור גדול וחשוב יותר וזה אמרו הפוך רקיע היינו ביציאה מן ההסתר פנים תשכח ליה עיקר תמצא לו לההסתר עצמו שהוא המקשר העיקרי לאור השי״ת, אשר על ידי זה הוא כל גילוי החכמה. והיא מאירה בכלים דאחוריים בסוד וראית אשר אורות דחכמה הנקראים ראיה והסתכלות, את אחורי מאירים בכלים דאחוריים דוקא. ובפנים אין חכמה מאירה בסוד ופני לא יראו רק חסדים.
אות ט
זהר
ט) ועליה אתמר וצדיק יסוד עולם. על צדיק דלעילא קיימא עלמא דאתכסייא. ועל צדיק דלתתא קיימא עלמא דאתגלייא. והיינו מצדיקי הרבים מההוא צדיקא דעלמא תליין. מאי הרבים. אלין דאתמר עלייהו הלכה כרבים. דאינון מסטרא דאבהן, דלית רבים פחות מתלת.
פירוש מעלות הסולם
ט) ועליה אתמר וצדיק וכו': ועליו על הרקיע שהוא בפה דאריך אנפין נאמר וצדיק יסוד עולם. על צדיק העליון מתקיים עולם המכוסה. ועל צדיק התחתון מתקיים עולם המגולה. והיינו מצדיקי הרבים מאותו צדיק יסוד עולם תלויים הרבים ושואל מי הם הרבים. ומשיב, אלו שנאמר עליהם הלכה כרבים. שהם מבחינת האבות. שאין רבים פחות מג׳. פירוש, כי ב׳ עולמות יש, אשר מחזה ולמעלה נבחן לעולם העליון והוא בחסדים מכוסים ועומד על הרקיע העליון שבפה דא״א. ועל הרקיע האמצעי שבחזה עומד העולם המגולה כי ברוחניות עומד היסוד למעלה מן הבנין. (ועיין בזהר ויצא דף קל״ב במאמר תרין רקיעין שירותא וסיומא) וזהו פרושו ומצדיקי הרבים כי אין רבים פחות מג׳ והם האבות שהם חג״ת הנקראים רבים והם תלויים על הרקיע העליון שהוא ממעל להמרכבה העליונה כנ״ל.
אות י
זהר
י) הלכה כרבים, דא שכינתא. ומתמן ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ ההיא דאתמר בה והארץ הדם רגלי. דא שכינתא דאיהי כלילא מעשר ספירן, ומתמן אתקריאו ישראל: מלכים. צדיקים. חוזים, נביאים, מארי תורה. גבורים. חסידים. נבונים. חכמים. ראשי אלפי ישראל.
פירוש מעלות הסולם
י) הלכה כרבים דא וכו': הלכה כרבים, היא השכינה. ומשם ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. אותה שנאמר בה והארץ הדום רגלי. זוהי השכינה שהיא כלולה מעשר ספירות, ומשם נקראים ישראל: מלכים. צדיקים. חוזים. נביאים. בעלי תורה. גבורים. חסידים נבונים. חכמים ראשי אלפי ישראל.
פירוש, הלכה היא מלכות אותיות הכלה ויש ב׳ בחי׳ מלכות אחת היא לאה המלבשת מחזה ולמעלה דז״א. ואחת היא רחל המלבשת מחזה ולמטה דז״א, ובעת הארת מוחין השלמים בהארת החכמה אז נעשו ב׳ הנוקבין דז״א רחל ולאה פרצוף אחד אשר לאה היא בפנימיות ורחל בחיצוניות. ואז הלכה כרבים, שהם חג״ת ואז ומתמן ועמך כולם צדיקים וגו׳ כי השכינה הק׳ מקבלת אז מכל קומת ז״א וחג״ת דז״א נעשו לחב״ד ונשלם בג״ר ויש לו עשר ספירות שלימות והשכינה מקבלת מכל ע״ס דז״א לזה אומר דא שכינתא. דאיהי כלילא מעשר ספירן ואז היא משפיעה להתחתונים, מכל עשר הספירות. זה אומרו ומתמן אתקריאו ישראל וכו' אשר השכינה מעטרת לישראל מכל קומת עשר הספירות שלה, ונקראים מלכים צדיקים וכו'.
