מה העניין של איסור אכילת שרצים בתורה בנפש האדם?
מדוע בריה לא בטיל באלף, מה הענין של המלקות בנפש האדם?
מדוע חרקים שלא רואים בעין מותר לאכול?
מדוע בגמר תיקון העולם יהיה צמחוני?
מדוע חזיר נחשב חיה הכי טמאה?
מדוע הרבה מהתועלת לאדם מגיעה דווקא מהחרקים אם הם כל כך טמאים?
מדוע אכילת שרצים חמורה מאוד יותר מדברים אחרים?
מדוע אומות העולם יותר נמשכים לאכילת שרצים?
מה זה בעצם מזון רוחני?
השרצים וכל המינים האסורים הם בחינת ג' קליפות הטמאות שבאות ויונקות מהחיות שהאדם מצמיח מהרצון שלו. כאשר האדם בא להצמיח את מידת ההשפעה מתוך קרקע נפשו, באים שרצים רמשים וכו בבחינת ג' קליפות הטמאות, ומנסים לקחת לחמוס ולינוק את מידת ההשפעה ולהורידה לקליפות.
מאז חטא אדם הראשון בכל דבר יש מזיקים פסולת, יש פסולת שניתנת לתיקון ויש שלא.
כל הצד של ג' קליפות הטמאות תיקונם הוא בהסרתם (כדוגמאת העורלה).
שרצים הם הקרובים לארציות ולא יכולים להתעלות ממנה.
כל מי שאוכל שרצים מביא עצמו לנמיכות ומגביר קשריו עם הארציות.
רק צדיק בבחינת רבי מאיר בעל הנס יכול לעלות את ג' קליפות הטמאות ולהקדישם להשפעה, לטהר את השרצים, אומנם המון ההעם, חייב להפרידם ולהסירם.
גדולתו של רבי מאיר הייתה שהיה יכול להתיר את השרץ ולטמא את הטהור, דהיינו, כוח קדושתו הגדולה של רבי מאיר בעל הנס הייתה כה עמוקה וייחודית, עד שאלמלא אסרה תורה, יכול היה בכוחו הגדול להחזיר את העולם למצב שהיה קודם חטאו של אדם הראשון, ובמצב זה הלא הטמא היה נהפך לטהור, כי כל טומאתו באה מפגם אדם הראשון, וכשיתוקן פגם חמור זה, לא יהיה השרץ טמא אלא טהור. ובפועל כאשר יוחזר המצב הקדמון לקדמותו, אף הטהור יהיה אסור באכילה כמו האיסור שנאסר הטמא לאחר החטא, כי אמנם אחר הפגם נאסר הטמא בגלל טומאתו, אך קודם שנפגם העולם היה אסור אף הטהור מחמת טהרתו והאיסור לקלקלו. (נרחיב בסוף)
בשר עוף למשל, יש עוד סיכוי בכוונה לשם שמים לתקנו, אבל כאשר האדם אוכל בשר שרצים, שהעצם שלהם מג' קליפות הטמאות, (או בשר חזיר כנל) אין לו אפשרות לכוון לשם שמים ולתקן את הרצון ובהכרח ירד לקליפות.
אין מדובר רק על בשר גשמי. בהחלט מדובר כסימן מובהק וכמצווה גם כפשוטו ממש! כי זה הקשר בין הפנימיות לחיצוניות, המצוות בעולם הזה.
אבל אדם יכול לאכול רק עלים ירוקים, אבל כל כולו גאווה ואנוכיות, אז מבחינת הגוף החיצוני לכאורה הוא צמחוני, אבל מבחינה פנימית הוא אוכל תנינים גדולים.
ההכאות מחזירות את האדם למוטב, מכים את השקפתו של האדם, את מצפונו, את רצונו ונפשו שיבין שחייב להפריד את הלכלוך. ההכאות האלה מאוד מייסרות את האדם עד שחוזר למוטב.
איסור אכילת שרצים אגב חמור מאכילת חזיר, כי באכילת חזיר לוקה פעם אחת, ובאכילת שרצים לוקה ועובר על כמה וכמה איסורים ביחד.
כמו כן בשרצים אפילו על פחות מכזית לוקה, ובחזיר למשל צריך כזית.
נראה גם ככל שהדבר קרוב יותר לארציות ככה הוא יותר טמא, והשרצים באמת מאוד קרובים לצד הארציות.
הענין של הכזית בשאר דברים אסורים, שמתחייב במלקות כאשר אכל כזית ולא בפחות, אני מניח לעניות דעתי, שאם זה בתוך מסגרת הלא לשמה (כזית) העברה- זה עוד פחות חמור כי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אבל ברגע שזה עובר את גדר הלא לשמה {כזית} – הרי זה חמור ביותר ומתחייב באיסור תורה ומלקות.
בית דן של מעלה כנגד הראש בית דין של מטה כנגד הגוף.
נתנו לנו סימנים מובהקים שבאו ללמד אותנו לאן לכוון את נפשנו.
הגשמיות היא גירוי לצד הרוחני שבאדם.
התורה ומצוות הם הגירוי הכי טוב לצד הרוחני שבאדם. בעולם הזה הגירוי הוא במסגרת החושים שניתנו לאדם לעבודה, מה שמעבר לתפיסה הבסיסית של החושים הגשמיים של האדם
לא מהווה גירוי עבורו לכן אין לו מה להתעסק עם זה, ואף יותר מזה, אם יתעסק עם זה עלול לפספס את המטרה האמיתית, שהיא העבודה הפנימית.
לכן נתנו לנו סימן סביר, שנתפס במסגרת חמשת החושים שלנו, אם לא נתפס ממילא לא גירוי מבחינתנו לעבודה פנימית, ממילא אין לו שום משמעות.–צריך גם לזכור שהדבר החיצוני מצד עצמו לא פוגם בכלום!
רק בגלל שיש פירוש אוטומטי, שאם הנפש אוכלת חרק למשל זה מגרה בה צד של טומאה, לכן אסור לאכול חרק.
אבל אם זה מעבר למסגרת החושים אין בכך כלום, כי זה לא סוג הגירוי שניתן לנו לעבודה פנימית. כמו כן ראוי לשים לב טוב טוב, כי האדם הרבה פעמים בצד המעשה החיצוני אוכל סופר כשר, אבל בתוך נפשו כל כולו שקצים ורמשים רוחניים, שהם באמת נראים רק בעין רוחנית (חושים של השפעה) לכן הדרך האידיאלית, היא להשתמש בסימן הסביר והטוב שנתנו לנו חזל והתורה הקדושה, כגירוי לעבודה רוחנית.
ולעשות את העבודה הרוחנית.
–
לדוגמא- לא לאכול חזיר – שהאדם חוזר לקיים תורה ומצוות בעל מנת לקבל לעצמו, למרות שהחליט בעבר שזה פסולת, ושוב חוזר לסורו, לתאווה בזויות ונמוכות בנפשו, ויותר מזה החזיר מציג חזות כשרה "ראו, יש לי פרסות שסועות כמו חיה כשרה"! אך מה שעומד מאחורי הציפוי החיצוני הזה הוא הבפנים שאינו כשר.
חיצוניות יפה – המון תורה ומצוות, אבל הכל לקבל בעל מנת לקבל לעצמו.
הסוס עוד יודע שהוא לא בסדר בחוץ ובפנים- כל כולו תאווה עצמית, ולא סתם תאווה מוכן לרוץ בשביל התאווה, אפילו מכסה את העיניים שלא יאבד דעתו מרוב תאוות, לא כמו חמור עצלן.
אבל החזיר עוד יש לו ספק אולי אני צדיק, ומנסה להסתיר את הפנימיות הרקובה שבו. לכן חזיר נחשב אחת החיות הכי טמאות שיש. כי זיוף זה הדבר שהכי מרחיק, כל צד הקליפה מבוססת על זיוף של הקדושה.
מה זה בעצם מזון רוחני?
המושכלות הם המזון הרוחני של הנשמה.
שאח"כ על האדם להוריד ולעכל את המושכלות האלה שיבנו את גופו (את צד הלב שלו)
על האדם להזין את עצמו ממושכלות אמיתיים ורוחניים, ולא מושכלות ריקות.
יש גם מזונות פחותים במעלה, כגון – תאוות אנושיות- כבוד, וממשלה.
עדיף לא לזון את עצמנו במושכלות של תועלים (מחשבות של פרטיות)
כי סך הכל צריך להוציא את הכל אחכ.. וזה לא נעים.
–
בונוס:
