תלמוד עשר הספירות | עמוד סב
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות ל – לה | שיעור בתע"ס עמוד יומי
מלכות דבינה נעשתה לחומר הא' לז"א. ועם יציאת אורו נגלה הכלי דז"א עצמו
ל) ועל דרך זה תשכיל ג"כ בחומר של בחי"ג הנקראת זעיר אנפין, שמלכות הבינה היא הסבה שלו והיא שנעשתה לבחינת חומר ראשון לזעיר אנפין שהוא בחינה ג', דהיינו שימשיך את האור המיוחס לו שנק' רוח. וההבחנה הב' היא, אחר שהמשיך וקבל את האור שלו, שאז יצא החומר שלו מבחינת מלכות דבינה, וקבל לבחינת מלכות דזעיר אנפין כנ"ל.
מלכות דז"א הוא חומר הא' למלכות. ועם יציאת אורה נגלה כלי מלכות עצמה
לא) וכן הן גם ב' ההבחנות שבחומר של בחי"ד. שהמלכות דז"א היא הסבה שלה שנתלבשה והיתה לחומר ראשון דבחי"ד שנקראת מלכות, עד שהספיקה לקבל אור הנפש המיוחס לה, ואז יצאה המלכות דז"א מבחינת ז"א, ונעשתה לבחי"ד, דהיינו לבחינת מלכות דמלכות.
כלי הקבלה האמורים הם לענין המשכה בלבד
לב) אמנם תבין, אע"פ שביארנו וקבענו בחינת קבלה לכל בחינה ובחינה בפני עצמה, אין הכונה אלא לענין המשכת האור, שכל בחינה מושכת לה את האור המיוחס לה. אבל כלי אמיתי הראוי לכנותו בשם כלי קבלה לנאצל, הרי זאת דוקא בחי"ד, ולא ג' הבחינות הקודמות לה, כמבואר לעיל.
פרק ד'
מבאר: פירוש מדויק על ד' בחינות עביות על דרך ד' בחינות שבחז"ל (פסחים כה:).
בחינה א': לא אפשר ולא קמכוין. בחינה ב': אפשר ולא קמכוין. בחינה ג': לא אפשר וקמכוין. בחינה ד': אפשר וקמכוין
ביאור ד' הבחינות שברצון, ע"פ ד' הבחינות שבאפשר וקא מכוין
לג) ובכדי ליתן בזה הסברה מדויקת ורחבה, אבאר לך את זה עם דברי חז"ל (פסחים כ"ה ע"ב ע"ש) וז"ל: אתמר, הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, אביי אמר מותרת, ורבא אמר אסורה. אפשר וקא מכוין, לא אפשר וקא מכוין, כולי עלמא לא פליגי דאסור. לא אפשר ולא מכוין כולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי דאפשר ולא מכוין, ופירש"י ז"ל "אפשר", אפשר לו ליבדל. "וקא מכוין", וקא מכוין להתקרב כדי להנות, כגון ריח של איסור, עיין שם.
בחי"א היא, לא אפשר ולא קמכוין
לד) הנך מוצא בדבריהם ד' בחינות של קבלת הנאה. בחי"א היא 'לא אפשר' לו להבדל,'ולא קא מכוין' להתקרב ולהנות, שבקבלת הנאה של איסור בדרך כזו, כולי עלמא לא פליגי דשרי, משום דלא חשוב קבלה ורצון בשעה שאין לו עצה ובחירה שלא יקבל, וגם אין לו תשוקה להתקרב לאיסור כדי להנות ממנו.
בחי"ב היא, אפשר ולא קא מכוין
לה) בחי"ב היא 'אפשר' לו להבדל, 'ולא קא מכוין' להתקרב ולהנות. ובקבלת הנאה של איסור בדרך כזה, פליגי בה אביי ורבא. אביי סבר, אע"פ 'שאפשר', דהיינו שיש לו עצה להתרחק ממנו ולא להנות מהאיסור, מ"מ מותר לו להתקרב ולהנות ממנו, משום 'דלא קא מכוין'. כלומר, משום שאין לו תשוקה בלבו להתקרב לאיסור, ע"כ אינו חשוב קבלה, אע"פ שמתקרב ונהנה מהאיסור. ורבא אמר, כיון שאפשר לו שלא להתקרב ולהנות מהאיסור, ע"כ אסור לו להתקרב ולהנות, אע"פ שאין לו תשוקה להתקרב לאיסור ולהנות.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/
אתר מאורות: https://www.meorot1.com/
* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.
