הרב קוק

«

הקודם

1

/

1

הבא

»

הרב קוק

ג' אלול - זכינו ברב קוק

הראיה קוק - קטנות האמונה וגדולה אלוקית

הראי"ה קוק - סם החיים העיקרי

הילולת הרב קוק - רזי תורה כתר המדע

הרב קוק מלאך ה' צבאות

הילולת הרב קוק - אובדן האני של כל אחד

הילולת הרב קוק - זכות גדולה

הראי"ה - התשובה הראשית

הרב אברהם יצחק הכהן קוק - אין נרו שלו כנר חברו

הרב אברהם יצחק הכהן קוק - המאור הפנימי

הרב אברהם יצחק הכהן קוק - קול קורא במדבר

הראיה קוק - קול נביאי האמת

הראי"ה קוק - לא אגדה ולא מוסר

«

הקודם

1

/

1

הבא

»

הרב קוק ציטוטים:

• "וכל עיקר המחלוקת שלפעמים נראה אותה בוערת עד לב השמים, אינה כי אם ריב שפתים, מפני שלא יבין איש שפת רעהו." ~ א, י
• "כי הדמיון בעצמו הוא עולם מלא, רק תוספות ברכה שלו הוא שיתאחד עם השכל. ויחד מתאחדים שניהם במקורם העליון, שהוא נעלה מן השכל ומן הדמיון במידה אחת." ~ ב, קיד
• "גם הכפירה היא התגלות כח חיים, שאור החיים היסודי מתלבש בתוכה, ומשום כך מקבלים ממנה גיבורים רוחניים ניצוצות טובים מאד, ומהפכים מרירו למתיקו." ~ ב, קכ
• "האדם הכואב תמיד על עוונותיו ועוונות העולם, צריך הוא תמיד למחול ולסלוח לעצמו ולעולם כולו, ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על ההוויה כולה." ~ ב, קנ
• "יש שעות שאדם חש שנכנס רוחו כולו בקרבו פנימה, מאד הוא מרוכז אז בעצמיותו, העולם החיצוני איננו פועל עליו מאומה, הוא קשור בעומק ההתבודדות הפנימית." ~ ז, ג
• "אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו." ~ ז, רה
• "בעולם הרגיל של המחשבה מוכרחים הפרינציפים להיות סותרים זה את זה, ודוקא מסתירתם יבא הבנין הרצוי. הסתירה מביאה לידי הכרעה." ~ ח, מ
• "איני חפץ בפחיתת הכבוד של שום אדם. אני רוצה שהכול יתעלו, הכול יתכבדו, יתרוממו ויתפארו." ~ ח, קטז
• "הננו עטים אל הספרים, ונפשנו מתרוממת לאורם, ורוחנו מתקרר בנחת הרוח של ההצטיירות הגונית, שהם מציירים לנו במלא אוצרות המפיקים זיו ונוגה, עושר גדול של תפארת זיו החיים העליונים מדושני העונג ורווי השמחות." ~ ח, קלח

"יסוד האושר הוא: אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטוב במעשה." ~ אורות הקודש א, חכמת הקודש עב, עמ' צא
"עלה למעלה עלה, כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים. אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרש אותם, וימצאו לך מיד". ~ אורות הקודש א, חכמת הקודש סד, עמ' פג
"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות, אי אפשר לו להסגר בתלמודו השטחי לבד. כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה, ואי אפשר לעצור אותה ממהלכה". ~ אורות הקודש א, הגיון הקודש, יא, עמ' קעט
"יצייר לו כל אחד באמת ובתמים מה שנשמתו מראה לו, יוציא את תנובתו הרוחנית מן הכח אל הפועל, בלא שפתי רמיה, ומניצוצות כאלה אבוקות אור יתקבצו, ויאירו את כל העולם מכבודם, מחלקי אמת פנימית כאלה האמת הגדולה תופיע." ~ אורות הקודש א, הגיון הקודש, א, עמ' קסח
""כמה פשוט הוא הדבר, שבעליית רצונו של האדם כל הברואים מתעלים, ובשפלותו כולם נשפלים. האחריות המוסרית הקוסמית הרזית הזאת כמה פשוטה ישרה וטבעית היא. כמה רוממה היא, כמה אמת ושירה כמוסה היא, המחשבה הרזית שהאדם מצד כוחו הרוחני פועל על כל ההויה כולה." ~ אורות הקודש ג'

"אירופה נתיאשה בצדק מא-לוקים אשר לא ידעתו מעולם. יחידי האנושיות הסתגלו אל הטוב העליון, אבל לא אומה שלמה." ~ אורות התחיה ג'
"טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של 'אתה בחרתנו'…אם נדע את גדולתנו אז יודעים אנו את עצמנו, ואם נשכח את גדלנו אנו שוכחים את עצמנו, ועם שישכח את עצמו בודאי הוא קטן ושפל." ~ אורות התחיה ה'
"גדולים אנחנו וגדולות הנה משוגותינו ובשביל כך גדולות הן צרותינו, וגדולים גם תנחומותינו." ~ אורות התחיה ה'
"שריד קטן מדבר גדול, הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם." ~ אורות התחיה י"ד
"גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות, שכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש, לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש." ~ אורות התחיה ל"ג
"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלהי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חבירו כלל." ~ אורות התחיה ל"ד
"כשם שאי אפשר ליין בלא שמרים, כך אי אפשר לעולם בלא רשעים. וכשם שהשמרים מעמידים את היין ומשמרים אותו, כך הרצון הגס של הרשעים גורם קיום ועמדה לשפעת החיים כולם." ~ אורות התחיה פרק מ"ה
"כל מה שהאדם הוא יותר גדול, צריך הוא יותר לחפש את עצמו, יותר מסתתרת היא מהכרתו נשמתו העמוקה, עד שהוא צריך להרבות בהתבודדות, בהתעלות הרעיון, בהתעמקות המחשבה, בהשתחררות הדעה, עד שסוף כל סוף תתגלה אליו נשמתו, על ידי הזרחת קצת מזיוי אוריה." ~ במקור מתוך: שמונה קבצים, ח', קמ"ט
"עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבא עת מאושרה, שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות." ~ אורות, המלחמה ג'
"אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד׳ הטוב." ~ אורות ישראל פרק ג' פסקה ג'
"האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך!" ~ אורות ישראל ד', ג'
"ההבדל שבין הנשמה הישראלית, עצמיותה, מאוייה הפנימיים, שאיפתה, תכונתה ועמדתה, ובין נשמת הגויים כולם, לכל דרגותיהם, הוא יותר גדול ויותר עמוק מההבדל שבין נפש האדם ונפש הבהמה, שבין האחרונים רק הבדל כמותי נמצא, אבל בין הראשונים שורר הבדל עצמי איכותי." אורות ישראל ה י
"מדינתנו, מדינת ישראל, יסוד כסא ה' בעולם, שכל חפצה הוא שיהיה ה' אחד ושמו אחד." ~ אורות ישראל ו ז
"עלה למעלה, עלה, כי כח עז לך, יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרוש אותם וימצאו לך מיד." ~ אורות הקודש א סד

"הנני מוצא את עצמי נוטה לחשוב ולדבר תמיד רק על אודותה." ~ (על התשובה), אורות התשובה פתיחה לספר
"דווקא מתוך התשובה האמיתית הטהורה צריכים לשוב אל העולם ואל החיים, ובזה משיבים את הקדושה על מכונה וממליכים את השכינה בעולם." ~ אורות התשובה
"התשובה הראשית שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו ומיד ישוב אל הא-לוקים" ~ אורות התשובה
"העתיד יגלה את הפליאות של גבורת התשובה, ויהיה גילוי זה מענין את העולם כולו באין-ערוך הרבה יותר מכל החזיונות המפליאים, שהוא רגיל לראות בכל מרחבי החיים והמציאות." ~ אורות התשובה ה ז
"גם מתוך החול יגלה הקודש, גם מתוך החופש הפרוץ יבוא העול האהוב, זו תהיה הפליאה הגדולה של חזון הגאולה" ~ אורות התשובה יז
"הרצון הטוב הוא הכל, וכל הכשרונות שבעולם אינם אלא מילואיו" ~ אורות התשובה ט א.
"התשובה מרימה את האדם למעלה מכל השפליות הנמצאות בעולם, ועם זה איננו נעשה זר אל העולם, אלא הוא מרומם עמו את העולם ואת החיים" ~ אורות התשובה יב א
"היא (מצוות התשובה) מצוות ד' שהיא מצד אחד קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחד הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין על הפועל במלואה בעולם ובחיים" אורות התשובה

"כל השרשים של המבוקשים הטהורים, מוכרחים הם להיות נמצאים במעמקי הנפש עצמה." ~ (עמוד כ")
"אין האדם קונה שום מעלה, כי אם מתוכיותו, מעצמותו המהותית הפנימית, ולא ממה שבא לו מבחוץ." ~ (עמוד כד)
"גאוות שחקים מאזרת אותי גדולה. שפלתי עדי ארץ, עני ונכה רוח אני. סובל אני בקרבי את מכאובי העולם וכל ענותיו ודלות דליו המדוכדכים, אסירי העוני המיואשים מכל תוחלת, המלאים ארסי מרורים במעמקי לבם הפצוע. חבר אני למרי-נפש, מצטער אני בצער נשמתם." ~ (עמוד כח)
"האדם אינו מוצא מנוח ללבבו. חפץ הוא בתיקונו של עולם, והעולם עומד לעומתו בכל כיעור וניוול, בכל עוצב ויגון קודר שלו, ונפשו בוכה במסתרים." ~ (עמוד מז)
"ויהיו לי כל העיצבונות להוראת מקומות המכאוב, כדי לתקן ולמלא אור במעשה, בשכל, ברעיון או בציור." ~ (עמוד נב)
"כשאני מתאווה להגיד מילה, הרי כבר ירדה הרוחניות העליונה מראשית חביון עוזה, עד שבאה לדפוק בנימי רצוני." ~ (עמוד נז)
"כמה גדולה היא מעלת הדיבור, וכמה יקרה היא המילה של הוקרת המבטא." ~ (עמוד נט)
"שלא בטובתי הנני מוכרח להיות משורר, אבל משורר חפשי. לא אוכל להיות קשור לנחלתם של המשקל והחרוז. הנני בורח מהפרוזה הפשוטה." ~ (עמוד סה)
"מי שהוא סופר ומשורר בטבע, מוכרח הוא להוציא את כשרונו מן הכח אל הפעל, אע"פ שמצד מצבו ומקריו הוא מוכרח לעסוק תדיר בעניינים אחרים, הרחוקים מספרות ושירה." ~ (עמוד סו)
"מי שנשמתו עלולה להיות תמיד משוררת שירת-אין-סוף, אל יעזוב אורחו, ודרכו בקדש היא המיוחדת לסגולתו." ~ (עמוד סו)
"מה אוכל לעשות עם המחשבות השוטפות. לבי דואג על אשר הן אינן נכתבות, על אשר הן אינן נחרתות ומתגלמות. דומה לי כאילו הן פורחות לרוח. אבל אם אנסה לגלמן, האוכל?… לא ולא." ~ (עמוד עב)
"אי אפשר לי לעזוב את הספרות, את האמנות המחשבתית ואת ביטוייה." ~ (עמוד עז)
"בכל עת ורגע שחידוש מחשבה מתנוצץ ברעיון, צריכים להוקירו ולדעת כי זהו חיזיון חדש שמעולם לא הופיע בעולם, ולקבלו בשמחה, בענווה ובקדושה, בגבורה ותפארת ורוב שלום." ~ (עמוד עט)
"אפילו כשנדמה שאין מוסיפים דבר ושום רעיון חדש, אין הדבר כן, כי במה שמעתיקים את העניינים ממקום למקום, מוסיפים תנועה חיותית ואור פנימי, אור חיים חדש מזריח ושופע." ~ (עמוד פ)
"יותר טוב לפניי לדלות גרגרי אורות של ברקים, מלהיות מאריך בתיאורים משולבים." ~ (עמוד פא)
"להאיר לעולם, ליצור ספרות מלאה אור רזי תורה פופולרית ושווה לכל נפש, מלאה שירה וגבורה." ~ (עמוד צה)
"אני צריך למצוא את אשרי בקרבי פנימה, לא בהסכמת הבריות ולא בשום קריירה איזו שתהיה. כל מה שאכיר יותר את עצמיותי, וכל מה שיותר אתיר לעצמי להיות מקורי ולעמוד על רגלי עצמי בהכרה פנימית… יותר יאיר לי אור ה", ויותר יפותחו כוחותיי להיות לברכה לי ולעולם." ~ (עמוד צו)
"הלא אש בוערת בקרבי בעריגה אל הצפון." ~ (עמוד קב)
"לא יעשה אדם את נפשו שקר, אל יכזב את הרגשותיו הפנימיות מתוך סערת הדחיפה של הסכמת הרבים." ~ (עמוד קג)
"קשה לי מאד לעסוק בענייני הלכה לבד וכן בענייני אגדה לבד, בענייני נגלה לבד ובענייני נסתר לבד… כל הזרמים שולטים בי… את הכל אני מוכרח לספוג… הנני חולם חלומות של גדולי גדולות, לשחקים אני מרקיע…" ~ (עמוד קיא)
"אני צריך להתאמץ, שאוכל לסובב עניין מיוחד בלא קפיצה מרעיון לרעיון… מונע הוא כח זה את ההתכנסות של הרכוש המוסרי, המדעי והתורני." ~ (עמוד קיג)
"אני הנני חדגוני ברוח ורבגוני בנפש, כלומר – בעל שיטה והשוואה באידיאל, וקולט מכל ונוטה לכל הניגודים – במעשה ובפועל הציורי." ~ (עמוד קטו)
"רק להתחיל מחדש, מבראשית. תמיד הנני עומד אצל ההתחלה." ~ (עמוד קיז)
"כשאני מרגיש עייפות רבה מפני הכובד של משא הפרטים המשעמם ומכביד, הכרח הוא להשיב את הנפש ע"י השיקוי של ההופעה הכללית." ~ (עמוד קיט)
"אנו צריכים להתחיל מראש, מראשית המחשבות של הילדות, לבררן ולזככן, ולהוציא את הטוב והאור שבהן בטהר ואמץ." ~ (עמוד קכז)
"הזיכוכים שאני מזכך את עצמי, את מחשבותיי, רעיונותיי, מידותיי והרגשותיי, הם יהיו זיכוכים כוללים לכל העולם כולו. "חייב אדם לומר – בשבילי נברא העולם." " ~ (עמוד קל)
"הנני רואה איך העוונות הם עומדים כמחיצה נגד האור הבהיר האלהי הזורח ברוב זהרו על כל נשמה, והם מחשיכים ומאפילים את הנשמה." ~ (עמוד קלז)
"מלא שמחה אני, מלא גדולה, מלא שפלות, מלא מרירות, מלא נעם, מלא ענג, מלא אהבה, מלא קנאה, מלא זעם, מלא חסד, מלא טוב לכל." ~ (עמוד קמו)
"אני צריך להאמין הרבה מאד בצד הטוב שלי, בנקודת הקדש שלי, במעין החכמה שהקב"ה משפיע עליי ע"י קדושת האור מהתורה ששייך לי." ~ (עמוד קנ)
"חפץ אני להיטיב וחפץ אני בטובת הבריות, וחפץ אני בבירור – לחפוץ באמת להיות טוב." ~ (עמוד קסג)
"גדולה היא אהבתי לכל היצורים, לכל המציאות. חלילה לי להכניס בלבבי גם זיק קטן של משטמה, של שנאת הבריות." ~ (עמוד קסה)
"אני אוהב את הכל. איני יכול שלא לאהוב את כל הבריות, את כל העמים." ~ (עמוד קסז)
"הייתכן להיות שכבר פס כח יצירה מן הקדש, ומכל המחזיקים בכנף מעילו – הייתכן?!" ~ (עמוד קפ)
"בהיותי רואה, שהמחשבות החילוניות והשאיפות החילוניות מתפשטות בעולם, לוקחות לבבות, קונות נפשות ומתגשמות במעשים, ושאיפות הקדש ורעיונות הקדושה מונחים כאבן שאין לה הופכין, אין מטפל בהם ואין מי שיסביר אותם, שירחיבם, שיחבבם על הקהל הרחב, ושייתן להם מהלכים בפועל ובמעשה. על זה הנני חולה, והנני סובל עינויי נפש נוראים." ~ (עמוד קפא)
"היהדות של העבר, ממצרים ועד הנה, מלחמה ארוכה היא נגד הטבע בצידו הכעור של טבע האנושי הכללי – אפילו טבע האומה וטבעו של כל יחיד. לחמנו בטבע כדי לנצחו, כדי לרדותו בתוך ביתו, הוא נכנע בפנינו… והננו כולנו הולכים ומתקרבים אל הטבע והוא מתקרב אלינו." ~ (עמוד קפו)

"ואמנם רק הדרך הפונה אל רום המחשבה והאידיאליות, הוא רק הוא מאיר את החיים וממלאם צחצחות וזיו להושיבם על בסיסם הנועד להם לפי טבעם העצמי, הגנוז בעמק כל לב ונפש."
"דורנו הוא דור נפלא, דור שכולו תימהון. קשה מאוד למצוא לו דוגמא בכל דברי ימינו. הוא מורכב מהפכים שונים, חושך ואור משמשים בו בעירבוביה. הוא שפל וירוד, אך גם רם ונישא, הוא כולו חייב, וגם כולו זכאי. אנחנו חייבים לעמוד על אופיו למען נוכל לצאת לעזרתו."
"ובעומק הנפש האנושית יש עריגה למה שהוא למעלה מכל תכלית, ועליון מכל קצבה… אחרי ההכרה הגמורה, כי כל פועל טוב נזרע הוא בחיי הכלל, ולכל דור ודור יש חלק אחד מני רבבות אין קץ, להעלות ולהתרומם."

"כשהנשמה מאירה – גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים."
"גילת עם בשביבי אור ישועה, תקומם אשר הרסה בכיה של חינם."
"בכל דור, עבודת עגל הזהב – תסבב שברון לוחות העדות"."
"מבין המצרים נגאל עם, על ידי מורים חמושים בגבורה רוחנית, שאינם צריכים מקל חובלים."
"חשק נטיעת האילנות נובע מחפץ הטבת הדורות הבאים, המובלט בתוקפו בעץ החרוב."
"יציאת מצרים תשאר לעד האביב של העולם כולו."
"המזכירים כרכים ומוקפים מימות יהושע בן נון, לא יוכלו להישאר עבדי אחשוורוש."

"למשל העובדים מפני דלותם במערות וכיפי עפר ששם האוויר משחת, וכמה סכנות צפויות להעובדים על ידי הריסות מפלי העפר וכיוצא בזה. אם היו העובדים עבדים וקנין-כסף להבעלים, אז אף בהיותם דלי מוסר לא היו חסים על כספם להיטיב את מצב העובדים, לטהר את האויר, לחזק את התקרות לבל יזדמן שיעשו מכרותיהם קבריהם, כי יחוש על עבדיו וישמרם כשומר כספו ונכסיו. אבל עכשיו יאמר העשיר אביר הלב, הנה אם יקצרו ימי חיי הפועלים על ידי השחתת האויר, לא יפסיד מאומה, כי בשכירות שמשלם מדי יום ביומו ישיג פועלים אחרים. ואם בבת אחת יקברו חיים מהם מאות ואלפים, לא לו נוגע הדבר." ~ עין איה ל ברכות טז
"האדם הוא פונה מטבע נפשו אל רגשי קודש, שלהשקיטם ולהשלימם, להוציאם מן הכח אל הפועל מעמקי נפשו החוצה, דרושה לו התפילה." ~ שבת, פסקה ז'
"צריך שתהיה התורה מתייחסת אל החיים המעשים בתור מאירה לנתיבות החיים, ולא רק להכירה בתור חכמה נאצלת לבדה." ~ שבת, פסקה ח'
"החיים החברותיים אי אפשר שיתקיימו בלא כח דין ומשפט." ~ שבת, פסקה ח'
"התשובה היותר גדולה, שממלאת את לב הגדולים שבבני האדם, השלמים והצדיקים, היא להיות תמיד עובד עבודת הכלל, להיטיב כפי כחו אל הכלל כולו כפי אשר תשיג ידו, שזוהי עבודת ד' התמימה במובנה האמיתי." ~ שבת, פסקה ט'
"תכלית המשפט היא להעמיד חיי החברה על מכונה." ~ שבת, פסקה י'
"אמנם עם קדוש ונעלה, עם ה' אלה, המה מכירים כי המשפט לאלקים הוא." ~ שבת, פסקה י'
"הכרת טובה היא העמוד המוסרי היותר גדול ונשגב." ~ שבת, פסקה י"ד

"האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל." ~ מידות הראי"ה אהבה א'
"אהבת כל המעשים כולם היא קודמת לכל, אח"כ אהבת כל האדם, אחריה אהבת ישראל, שהיא כוללת הכל." ~ מידות הראי"ה אהבה ב'
"אי-אפשר שלא לאהוב את ד', ואי-אפשר שלא יצמיח כח אהבה מתוקה ומוכרחת זאת צמח מעשי… אי-אפשר שלא לאהוב את התורה והמצות, שהן כ"כ קשורות בטוב ד'. אי-אפשר שלא לאהוב את היושר ואת הצדק, את הסדר הטוב והמעולה המסבב טוב לכל, שהוא קשור יפה באמתת המציאות וברעיון הלב ביחש המעולה שלפי גדלו ותפארתו אנו קוראים אותו ומתגלה בו חפץ ד'.. ואי-אפשר שלא להתמלא אהבה לכל בריה, שהרי שפע אור ד' בכל הוא מאיר, והכל הוא התגלות חמדת נועם ד', חסד ד' מלאה הארץ." ~ מידות הראי"ה אהבה ג'
"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם בייחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם החומרית והרוחנית… תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל." ~ מידות הראי"ה אהבה ה'
"עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו, וחוננו בו כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו." ~ מידות הראי"ה אהבה ה'
"רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית." ~ מידות הראי"ה אהבה י'
אמונה

"מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל." ~ מידות הראי"ה אמונה ד'
"אפילו האפיקורסות הישראלית היא מלאה אמונה וקדושה. הרבה יותר מכל האמונות של כל הגויים כולם." ~ מידות הראי"ה אמונה י'
"האמונה בטהרתה, ע"י אפשרות של כפירה." ~ מידות הראי"ה אמונה ט"ו
גאווה

"אין בכל המדות הרעות מדה המגשמת את האדם, עד שאיננו יכול לרומם את רוחו להדר הרוחניות, כמו הגאוה." ~ מידות הראי"ה גאווה ב'
"הגאוה פוגמת את הרצון, וכיון שהרצון פגום אין מקום לכל טוב לנוח." ~ מידות הראי"ה גאווה ז'
"הגאוה היא הטיפשות היותר פראית." ~ מידות הראי"ה גאווה ח'
כבוד

"כל מה שהשלמות הפנימית יותר חסרה כן הטבע מחפש להשתלם לצד חוץ. רק במעמד שפלות הנפש יתעורר חשק להתהדר לפני אחרים, בין במה שיש בו בין במה שאין בו." מידות הראי"ה כבוד ד'

הרב קוק

1. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל ופוסק הלכתי חשוב.

2. אף שהרב קוק חיבב את תנועת המזרחי‏‏, הוא חלק לעתים על דרכה. על פי השקפתו, תנועת המזרחי הייתה פשרנית מדי, שכן היא לא החמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, והתבטלה בפני ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי "הציוניות דבר אין לה עם הדת", והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה.

3. הרב קוק ראה בישיבות את הבסיס הרוחני של עם ישראל, ופעל ליסוד מוסדות חינוך תורניים ולמען החזקתן של ישיבות.

4. נחשב למחמיר בהלכה. חלק ניכר בכתביו תופס הפן ההלכתי.

5. בשנת 1919 נתמנה לרבה של ירושלים, לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי. בהמשך כונן את ה"רבנות הראשית", אותה ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים- לבחור ולהיבחר – ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.

6. אישיותו של הרב קוק וידיעותיו בתורה זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים. בין מחליפי המכתבים עמו (מהם שהתנגדו לשיטתו והשקפתו אך ראו בו אחד מהגדולים): ה"חזון איש", הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הרב חיים סולובייצ'יק, בנו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שמשון אהרון פולנסקי, הרב יוסף חיים זוננפלד, האדמו"ר מחב"ד הרב יוסף יצחק שניאורסון, הרב אהרון קוטלר, הרב נתן צבי פינקל, הרב ירוחם ליבוביץ, הרב ברוך בר ליבוביץ, הרב יהודה מאיר שפירא ועוד רבים.

"חפץ חיים" עזב את הכינוס הראשון של אגודת ישראל (בתרפ"ג) בטריקת דלת, לאחר שבישיבת הפתיחה השמיע אחד הרבנים דברי פגיעה ברב קוק, ואז זעק החפץ חיים: "פגעו במרא דארעא דישראל! מען דורף קורע זיין (תרגום מיידיש: יש לקרוע קריעה)!" הוא חזר בכעס לאכסנייתו וסירב לחזור להמשך הכינוס, וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה".

ה"חזון איש" פנה אליו בפנייה 'הוד כבוד מרן שליט"א', תואר שבו השתמש החזון איש, מלבד ביחס לרב קוק, רק לגדולים ביותר בעיניו. בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק עמד החזון איש במשך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם. לשואלים מדוע לא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!").‏

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל אמר כי הרב קוק היה "אדם גדול מאוד, ירא שמים". בספרי השו"ת של הרב עובדיה, הוא מכנה את הרב קוק בתואר 'מרא דארעא דישראל'. בהסכמה שנתן לספר 'שבת הארץ' הוא מכנה את הרב קוק בתואר 'מרן' (תואר נדיר אצל הרב עובדיה).

1. הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל היה הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל ופוסק הלכתי חשוב.

2. אף שהרב קוק חיבב את תנועת המזרחי‏‏, הוא חלק לעתים על דרכה. על פי השקפתו, תנועת המזרחי הייתה פשרנית מדי, שכן היא לא החמירה מספיק בענייני הלכה-הנהגה, והתבטלה בפני ההסתדרות הכללית. במיוחד חרתה לו הקביעה של אנשי ההסתדרות הציונית כי "הציוניות דבר אין לה עם הדת", והוא ניסה לדרבן מספר פעמים את אנשי תנועת המזרחי למחות כנגדה ולהתנער ממנה.

3. הרב קוק ראה בישיבות את הבסיס הרוחני של עם ישראל, ופעל ליסוד מוסדות חינוך תורניים ולמען החזקתן של ישיבות.

4. נחשב למחמיר בהלכה. חלק ניכר בכתביו תופס הפן ההלכתי.

5. בשנת 1919 נתמנה לרבה של ירושלים, לאחר שראשי המוסדות והישיבות ורוב רבני ירושלים חתמו על מכתב מינוי. בהמשך כונן את ה"רבנות הראשית", אותה ראה כהנהגה רוחנית כלל עולמית ולא כמנגנון ביורוקרטי. בבחירות לאספת הנבחרים הראשונה שהתקיימה ב־1920, התנגד נחרצות למתן זכות בחירה לנשים- לבחור ולהיבחר – ובכך תמך בעמדת החרדים, זאת בניגוד לדעת רבים מחברי המזרחי.

6. אישיותו של הרב קוק וידיעותיו בתורה זכו להערכה רבה אצל הרבנים מרוב הזרמים השונים. בין מחליפי המכתבים עמו (מהם שהתנגדו לשיטתו והשקפתו אך ראו בו אחד מהגדולים): ה"חזון איש", הרב חיים עוזר גרודזינסקי, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הרב חיים סולובייצ'יק, בנו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שמשון אהרון פולנסקי, הרב יוסף חיים זוננפלד, האדמו"ר מחב"ד הרב יוסף יצחק שניאורסון, הרב אהרון קוטלר, הרב נתן צבי פינקל, הרב ירוחם ליבוביץ, הרב ברוך בר ליבוביץ, הרב יהודה מאיר שפירא ועוד רבים.

ה"חפץ חיים" עזב את הכינוס הראשון של אגודת ישראל (בתרפ"ג) בטריקת דלת, לאחר שבישיבת הפתיחה השמיע אחד הרבנים דברי פגיעה ברב קוק, ואז זעק החפץ חיים: "פגעו במרא דארעא דישראל! מען דורף קורע זיין (תרגום מיידיש: יש לקרוע קריעה)!" הוא חזר בכעס לאכסנייתו וסירב לחזור להמשך הכינוס, וכן סירב ללחוץ את ידיהם של בני המשלחת הירושלמית ואמר להם: "לאלה שעושים מחלוקת נגד רבה של ירושלים איני נותן שלום!" והוסיף: "דעו לכם כי הוא קדוש וטהור, וכל הנוגע בו לא יינקה".

ה"חזון איש" פנה אליו בפנייה 'הוד כבוד מרן שליט"א', תואר שבו השתמש החזון איש, מלבד ביחס לרב קוק, רק לגדולים ביותר בעיניו. בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק עמד החזון איש במשך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם. לשואלים מדוע לא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!").‏

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל אמר כי הרב קוק היה "אדם גדול מאוד, ירא שמים". בספרי השו"ת של הרב עובדיה, הוא מכנה את הרב קוק בתואר 'מרא דארעא דישראל'. בהסכמה שנתן לספר 'שבת הארץ' הוא מכנה את הרב קוק בתואר 'מרן' (תואר נדיר אצל הרב עובדיה).

מרן הרב עובדיה יוסף מספר בהערכה עצומה על הראי"ה קוק זצ"ל. צפו:

7. התשובה תופסת מקום מרכזי במשנת הרב קוק. אחד הכתבים הבודדים שיצאו לאור בחייו הינו הספר: "אורות התשובה", בו הוא מברר את התהליכים והגורמים לתשובה.

על התשובה כותב ש"מצד אחד זוהי מצווה קלה שבקלות, שהרי הרהור תשובה הוא כבר תשובה, ומצד אחד הרי היא קשה שבקשות, שלא יצאה עדיין על הפועל במלואה בעולם ובחיים". הוא מוסיף וכותב כי "הנני מוצא את עצמי נוטה לחשוב ולדבר תמיד רק על אודותיה".

8. נודע בענוותנותו. ביקש שלא יכתבו על מצבתו תוארי כבוד מלבד "הרב". בנוסף ביקש שלא יספידוהו.

9. ספריו העיקריים הם: "שבת הארץ", "מאמרי הראי"ה", "אגרות הראי"ה", "עולת ראיה", "עין איה", "אורות", "אורות הקודש", "אורות התורה" ו"אורות התשובה".

10. לאחר פטירתו, נקראו על שמו מקומות רבים בארץ. ביתו בירושלים הפך למוזיאון ולארכיון לזכרו, בשם "בית הרב קוק". הרחוב שבו נמצא הבית נקרא גם הוא על שמו.‏ הרב יהודה לייב מימון הקים מכון ליהדות והוצאת ספרים בירושלים בשם "מוסד הרב קוק". המושב "כפר הרא"ה" שבעמק חפר נקרא על שמו ובערים רבות ישנם רחובות בשם "הרא"ה" או "הרב קוק".