הרב יהודה לייב הלוי אשלג (1954 – 1884) הינו מגדולי המקובלים בכל הדורות שהעיד על עצמו שנשמתו היא עיבור נשמת האר”י הקדוש, במכתב שכתב רבינו זצ”ל בשנת תרפ”ז נכתב: “ותדע נאמנה שעדיין לא היה מזמן האר”י זצ”ל עד היום הזה מי שיבין שיטת האר”י זצ”ל על שורשו והנה ברצון עליון ית’, זכיתי לעיבור נשמת האר”י ז”ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום. ולא אוכל להאריך בענין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות” (הרב יהודה אשלג, “בעל הסולם”, אגרת ל”ט).הרב אשלג קרוי ‘בעל הסולם’ על שם פירושו לספר הזהר – פירוש הסולם.
נולד בה’ תשרי, התרמ”ה 1884, לר’ שמחה הלוי ומאשה רחל אשלג בליקובה שבפולין ונקרא ע”ש סביו, הצדיק הנסתר, ר’ יהודה לייב אשלג מליקובה. מקטנות ניכר כי נועד לגדולות, ובימי נערותו התגלה כמתמיד עצום ששוקד על תלמודו יומם ולילה. לפני גיל 13 כבר היה בקי כמעט בכל הש”ס עם פירוש תוספות, ובגיל 15 העיד על עצמו שקנה את מידת האמת ושאינו יכול להוציא מפיו דבר שקר כלל. בגיל 19 הוסמך להוראה על ידי גדולי הרבנים של העיר וורשה התחתן עם נכדת דודו, מרת רבקה רוזה אברמוביץ, ושימש כדיין ומורה צדק בעירו במשך כ-15 שנה. את משנת החסידות קנה רבינו זצ”ל בבית פשיסחה, בצל רבו האדמו”ר רבי מאיר שלום מקאלושין זי”ע – נכד היהודי הקדוש מפשיסחה. לאחר פטירתו נגלה אליו רבו בחלום והורה לו להמשיך להסתופף בצל בנו, האדמו”ר רבי יהושע אשר מפוריסוב זי”ע. הלה העריכו מאד וקרבו למרות גילו הצעיר, ובנוסף הסתופף בצילם של האדמורי”ם רבי יששכר דב מבלז זי”ע והרה”ק רבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה זי”ע.
תורת הסוד
עיקר מגמת חייו של רבינו זצ”ל הייתה פתיחתם של שערי תורת הסוד לפני כל לומדי התורה והפצתה. על ידיעותיו הרבות בקבלה תמהו רבים, מכתבו של רבינו מיום עשרה בטבת שנת תפר”ח לגיסו הר’ אברהם מענדיל בראונשטיין זצ”ל שופך מעט אור על התעלומה. וזה לשונו: “בי”ב ימים לחודש מרחשוון בשישי בשבת בבוקר בא אלי איש אחד נתגלה לי שהוא חכם גדול הפלא ופלא בחכמת הקבלה וגם בכל מיני חכמות ותכף בתחילת דיבורו הרגשתי בו וטעמתי כי חכמת אלוקים בקרבו …… ועסקתי עמו כמו ג’ חדשים בכל לילה אחר חצות בביתו ורוב העסק היה בדרכי הקדושה והטהרה …… וגילה לי סוד גדול וכולל במקווה שנמדד ונמצא חסר ושמחתי עלתה למעלה ראש כמובן …… בעשרה בניסן שנת עטר”ת לפ”ק שבק חיים לכל עלמא זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אכי”ר ….. לא נתתי דמי לי אף רגע אחד ביום עד שמצאתי חן בעני קוני וצורי ית’ וית’ וזכות מורי הקדוש ז”ל ותורתו עמדה לי ונפתח לבי בחכמה העליונה הלון ורב כמעיין הנובע ….. ומורי הק’ ז”ל הנזכר הי’ מתפרנס ממסחרים גדולים והי’ מפורסם בכל העיר כסוחר נאמן אבל בחכמת הקבלה לא הכיר בו שום בן אדם עד היום הזה ולא נתן לי רשות לגלות שמו ” עד כאן לשונו. ועוד הסבר נתן רבינו זצ”ל, שמשום שטרח ויגע במסירות נפש עצומה יומם ולילה במשך חמש עשרה שנה ביגיעה שלמעלה מהכוח האנושי על כן ריחמו עליו מן השמים ופתחו לו שערי החכמה. בפני אחד ממקורביו התבטא פעם כי דקה אחת בשבילו שלא להגות בתורה ובדברי קדושה גרוע לו יותר ממה שבאים לשחטו.
העליה לארץ
ב -1918 התריע רבינו זצ”ל מפני “העננים השחורים” העומדים לכסות את אירופה, ואמר “נותנים לנו עשרים שנה לברוח לארץ ישראל” אך לשווא. ב-1921 עזב את וורשה לכיוון ארץ ישראל תוך שהוא מזהיר מפני האסון הכבד הממשמש ובא, וב-1922 הגיע סוף סוף לארץ לאחר טלטולים רבים, ופנה מידית לירושלים, בכוונה להסתיר את זהותו ולהתפרנס מיגיע כפיו. אולם ברצון עליון יצא במהרה טיבו בעולם ותוך זמן קצר נתקבצו סביבו אנשים בעלי שיעור קומה רוחנית, מיקירי ירושלים דאז, ונתקשרו עמו בעבותות אהבה. אחד המיוחדים מחבורת תלמידיו היה המקובל הגאון רבי משה יאיר ווינשטוק זצ”ל, שזכה לחבר שמונים וארבעה ספרים חשובים בכל מכמני התורה, כמניין שנותיו. ‘בעל הסולם’ העיד עליו שהיה בעל רוח הקודש. הרב זוננפלד זצ”ל, רבה של ירושלים, כתב בהסכמתו לספריו של רבינו זצ”ל “מאז בואו לקבוע דירתו בעיר קדשינו עד עתה לא זזתי מחבבו עד שהוקרתיו לאח ואחות וצחצחות כי אמר לחכמה אחותי את” .
בשנת תרפ”ו נסע רבינו ללונדון לשנתיים, ושם כתב את חיבוריו הנפלאים ‘פנים מאירות’ ו‘פנים מסבירות’ על ‘עץ חיים’. על תקופתו שם העידו שמראהו היה כמלאך ה’ צבאות, והיה יושב בחדרו, כשהוא שקוע בכתיבה, לערך שמונה עשרה שעות ויותר מדי יום, ופרוש מכל עניני העולם ממש. בהמשך כתב את ‘תלמוד עשר הספירות‘ שזה ביאור מפורט ומובן יותר, בן 16 כרכים, לספריו של האר”י. ביאור זה האיר את עיני הדורות במושגים מופשטים ונעלמים בתורת הקבלה שהיו נסתרים מעין כל במשך כל הדורות, מלמד את כל השתלשלות העולמות והספירות בצורה הברורה ביותר שנכתבה מעולם, ומבאר את כל המושגים הקבליים, המשמשים ב’שפת הענפים’ היא שפת המקובלים. למרות החידוש הענק והתרומה הבלתי נתפשת לעולם בחיבור זה, את שמו קנה לו בעל ‘הסולם’ דווקא על שם פירושו לזוהר הוא פירוש ‘הסולם’. על פירוש זה עמל במשך עשר שנים, באותה מתכונת של כתיבה במשך רוב שעות היום, תוך התעלמות מדלקת הפרקים הקשה שהסבה לו ייסורים קשים. בהמשך היה מסדר את הספר לדפוס במו ידיו וכמו שהעיד עליו שלמה שוהם, חתן פרס ישראל על פועלו בתחום הקרימינולוגיה “מצאתי אותו עומד בבניין רעוע, חורבה כמעט, ליד מכבש דפוס ישן. הוא לא היה מסוגל להרשות לעצמו לשלם לסדר, ולכן סידר את אותיות הדפוס בעצמו, כשהוא עומד מעל המכונה במשך שעות בכל פעם, אף שהיה בסוף שנות השישים לחייו. הוא היה
ללא ספק צדיק, איש צנוע, עם מאור פנים. מאוחר יותר שמעתי שהוא בילה כל כך הרבה שעות בסידור הדפוס, עד שהעופרת פגעה בבריאותו”.
