בעל הסולם: מאמרי הסולם כרך ב' – מאמר ג' | מעלת היסורים הרוחניים | קבלה וחסידות למתקדמים
מעלת היסורים הרוחניים
יסורין: יש תענוג ויסורים שאינם נמשכים בסוד הזווג, והם שנקראים בלשון בני אדם תענוגים ויסורין גשמיים או טוב ורע. ויש אמנם תענוג ויסורין רוחניים, דהיינו הנמשכים ע"י זווג מאורות העליונים בסוד הכתוב (דברים כח, סג) 'כאשר שש ה' להיטיב אתכם כן ישיש ה' להאביד אתכם', אשר היסורים האלו הם יקרים ונעלים ביותר מן התענוגים, כי כל הגידול ושיעור הקומה רק מהיסורים באים. וזה סוד ש'העולם נברא בעשרה מאמרות כדי ליתן שכר טוב לצדיקים ולהפרע מהרשעים' וכו' (אבות ה, א), אשר בדרך זה נתלה כל הריוח והגדלות של הבריות רק בכח התחתון, דהיינו היסורין שלא היו קודם הבריאה והם בחינת יש מאין כנודע.
וזה היה טעותו של עשו שאמר (בראשית לג, ט) 'יש לי רב', שסבר שעיקר החשיבות תלוי בהתענוג והמאורות שמקבל מעליון, ולא היה מבין כלל הערך של היסורין והחושך הנמשכים בזווג כנ"ל. משא"כ יעקב אבינו אמר (בראשית לג, יא) 'יש לי כל', דהיינו לרבות גם הקטנות והחושך הנ"ל שהם עיקר שיעור קומה, בדומה להצומח שעיקר קומתו וגדלותו נמשך מלמטה. למשל, כשתעיין בנקב הנעשה בצפורן תראה שבכל יום ויום הנקב מגביה את עצמו עד שבא ועומד בראש הצפורן, הרי ששיעור העליון מהצפורן עומד במקומו ואינו גדל, רק התחתון גדל ודוחף להעליון למעלה הימנו. ומכאן תבין על כל הגידולים שאין עליהם כח מושך (ויז אפראנטא) המגביה אותם מלמעלה רק כח דוחף (וויז אטערגא) הדוחף אותם מלמטה כנ"ל אצל הצפורן.
ועל כן יעקב לא מת (תענית ה, ב), מפני שהיה לו תמיד גם בחינת הקטנות והחושך הדוחף ממטה למעלה ומגדיל את הקומה לאין סוף. משא"כ עשו אמר (בראשית כה, לב) 'אנכי הולך למות', מפני שהיה חסר לו כח הגידול והצמיחה כנ"ל בסוד 'יש לי רב', עש"ה.
