הדף היומי בתיקוני הזוהר

הקדמת תיקוני הזוהר אותיות נה-נז

הדף היומי בתיקוני הזוהר עם פירוש מעלות הסולם

אות נה
זהר
נה) יהו״ה ארבע פרשיין דתפילי, וראו כל עמי הארץ כי שם יי׳ וכו'. אדנ״י ד׳ בתי דתפילי. אקי״ק אשר אקי״ק, מלגאו דתפילי. בכ״א אזכרות דתפילין דרישא, ובכ״א אזכרות דתפילין דיד, ודא אימא עלאה, תפלי דמארי עלמא קרינן ליה.
פירוש מעלות הסולם
נה) הוי״ה ארבע פרשיין וכו': ד׳ אותיות הוי״ה ה״ס ד׳ הפרשות של תפילין: י׳ שהיא חכמה, היא קדש. ה' ראשונה בינה, והיה כי יביאך. ו׳ שהיא ז״א שמע. ה׳ תתאה מלכות, והיה אם שמוע. בסו״ה וראו כל עמי הארץ כי שם הוי״ה וגו'. ד׳ אותיות השם אדנ״י הן בית אחד הכולל ד׳ בתים של התפילין. אהי״ה אשר אהי״ה, כי אהי״ה הראשונה ה״ס או״א עלאין חכמה אשר ה״ס ישסו״ת בינה בסוד ראש דנפיק מבראשית אשר הוא אותיות ראש. אהי״ה השניה ה"ס דעת המכריע בין חו״ב. והם בפנימיות התפילין. ונרמזות בכ״א השמות אשר בתפילין של ראש. ובכ״א השמות אשר בתפילין של יד. כי אהי״ה בגימטריא כ״א. וזוהי אימא העליונה, היינו בינה. ונקראים תפילין של רבון העולם שהוא ז״א.

אות נו
זהר
נו) תפילין על רישא דעמודא דאמצעיתא, כסי ליה אימא כבגדפהא, דאינון רצועין דתפלי. וקשרין ליה ישראל בשכינתא תתאה, בתפילין דיד.
פירוש מעלות הסולם
נו) תפילין על רישא וכו': התפילין על ראש של עמוד האמצע היינו ז״א. ואימא מכסה אותו בכנפיה, שהן הרצועות של התפילין, כי על הראש יוצאות שתי רצועות המקיפות את הראש מימין ושמאל שהן חסד וגבורה אשר הד׳ שהיא קשר של התפילין שהיא מלכות לאה נאחזת בהם, וממנה מתפשטות שתי רצועות בסוד נצח הוד עד נגד החזה ששם מתחיל ראש מלכות היינו רחל. וישראל קושרים אותו היינו לז״א בשכינה התחתונה שהיא רחל, בתפילין של יד.

אות נז
זהר
נז) וליה אמרין שמע ישראל, ברא דסבא דסבין, ודא חכמה עלאה. ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיתא, ישראל, שיר אל. שיר משמאלא, שיר דלוים. אל מימינא דכהניא. עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית בברכתא דכהניא, מימינא, וביה הרוצה להחכים ידרים. אימא נחית בקדושא דליואי משמאלא. וביה הרוצה להעשיר יצפין.
פירוש מעלות הסולם
נז) וליה אמרין שמע וכו': ולו היינו לז״א כשעולה ומכריע בין חכמה ובינה, אומרים שמע ישראל, כי הוא הבן של זקן הזקנים היינו א״א כי אין זקן אלא מי שקנה חכמה ובחינת גילוי חכמה דא״א היא לאו״א הנקראים זקנים, לכן נקרא א״א זקן הזקנים. וזוהי חכמה עליונה היינו חכמה סתימאה דא״א. ועל שמו, היינו על שם החכמה דא״א נקרא עמוד האמצע היינו ז״א העולה ומכריע בין או״א ישראל סבא כמ״ש בזהר ואתחנן אות מ״ו שמע ישראל ישראל סבא. ומפרש מלת ישראל הוא צירוף: שיר אל. שיר: הוא שם חכמה משמאל, שיר דלוים. אל: חכמה מימין הכהנים. עמוד האמצע ישראל, כולל שניהם. חכמה יורדת בברכת כהנים מימין ובו הרוצה להחכים ידרים. אימא בסוד ל״ב נתיבות חכמה יורדת בקדושת הלוים משמאל, ובו הרוצה להעשיר יצפין.
ביאור הדברים: ג׳ חכמות הן באצילות. א) היא חכמה שבע״ס דאור ישר, שבפרצופין היא חכמה סתימאה דא״א. ב) היא ג״ר שבבינה, שבפרצופין היא או״א, ונקראת חכמה שבימין. ג) היא ז׳׳ת דבינה, שבפרצופין היא ישסו״ת, ונקראת חכמה שבשמאל. ושתי החכמות הראשונות סתומות הן, ואינן מאירות לתחתונים, ורק החכמה השלישית, דהיינו חכמה שבשמאל, היא הנגלית במקום המלכות, והיא המאירה לזו״ן ולתחתונים.
והענין הוא כי כבר ידעת, שא״א הוא חכמה שבאצילות, ואו״א הם ג״ר דבינה שבאצילות, וישסו״ת הם ז״ס תחתונות דבינה שבאצילות. ונודע שאין בראש א״א, רק ב׳ ספירות כתר וחכמה, הנקראים כתרא וחכמה סתימאה, והבינה שלו, יצאה מראשו ונעשתה לבחינת גוף בלי ראש, דהיינו מחמת המלכות המסיימת שעלתה וסיימה הראש תחת החכמה שלו, שמשום זה, כבר נמצאים בינה ותו״מ תחת מלכות המסיימת שבראש וע״כ נעשית לבחינת גוף. ובינה ותו״מ אלו נקראים כלם ע״ש בחינה עליונה שבהם, שהיא בינה. וכיון שיצאה מראש לבחינת גוף בלי ראש, כבר אינה ראויה לקבל חכמה, עד שתחזור לראש דא״א.
ובינה זו נחלקה לב׳ בחינות. ג״ר וז״ת. והוא מטעם כי הפגם של חסרון חכמה שנעשתה בה עם יציאתה מראש א״א, אינו נוגע כלום בג״ר דבינה, להיותן תמיד בסו״ה, כי חפץ חסד הוא, שהבינה חפצה רק באור החסדים ולא באור החכמה, ואפילו בהיותה בראש א״א, לא היו ג״ר שלה מקבלות חכמה אלא חסדים בלבד. וזה נמשך לה מבינה שבאו״י, שכל עצמותה, היא חסדים בלי חכמה. וע״כ אין ג״ר שבבינה נפגמות במשהו מחמת יציאתן מראש, והן נחשבות ממש בכל השלמות כעודן בראש א״א, ולפיכך נבדלו ג״ר שבבינה למדרגה בפני עצמן, ומהן נתקנו או״א עלאין, המלבישים מפה ולמטה של א״א, הנחשבים תמיד לג״ר, אע״פ שנמצאים מתחת הראש של א״א. אבל ז״ס תחתונות שבבינה, שאינן עצמותה של הבינה, אלא מהתכללות זו"ן בבינה שעיקר מהותו של ז״א הוא הארת חכמה בחסדים ע״כ הן צריכות להארת חכמה, כדי להשפיע לזו״ן, וכיון שבעת יציאתן מראש א״א, אינן ראויות לקבל חכמה בשביל זו״ן, הן נבחנות כפגומות, ומשום זה נבדלו מג״ר שבבינה השלמות, ונעשו למדרגה נבדלת בפני עצמה, ומהן נתקנו פרצוף ישסו״ת שבאצילות, המלבישים מחזה ולמטה של א״א. שהם בחינת ו"ק בלי ראש, עד שתחזור הבינה לראש א״א ואז משיגים ג״ר.
והנך רואה, שעצם החכמה הוא בראש א״א, דהיינו הנקראת חכמה סתימאה, משום שחכמה זו המקורית, נסתמה בראש א״א, ואינה מאירה לתחתונים, שהם למטה מראש א״א ואו״א וישסו"ת הם בינה המקורית שבאצילות, המכונה קומת ס"ג שבמ״ה, שעיקרם חסדים ולא חכמה. וביציאת החכמה מראש א״א, נפגמו רק ז״ת של בינה, שהן ישסו״ת שנשארו משום זה בחסרון ג"ר. ואינן נשלמות אלא בחזרת הבינה לראש א״א, שאז מקבלת חכמה בשביל זו"ן, ואז הן נבחנות לחכמה שבקו שמאל, שפירושו, שחכמה זו אינה מתגלית אלא בדרך ג׳ קוין שיוצאים בישסו״ת, אשר בקו שמאל של ג׳ קוין אלו מתגלית החכמה. אמנם אע״פ שג"ר וז״ת שבבינה, שהם או״א וישסו״ת חזרו לראש א״א, אין ישסו״ת מקבלים החכמה ישר מחכמה סתימאה שבראש א״א, מפני שכל מדרגה אינה מקבלת אלא ממדרגה העליונה הסמוכה לה. אלא שאו״א מקבלים החכמה מחכמה סתימאה שבראש א״א, ומשפיעים לישסו״ת.
ואו״א נבחנים לחכמה דימין, מפני שאפילו בהמצאם מתחת הראש, הם שלמים כמו שהיו בראש והם מיוחדים תמיד עם חכמה סתימאה שבראש א״א. אלא שאינם מקבלים ממנה, להיותם תמיד בסוד כי חפץ חסד הוא. כנ״ל. והנה נתבאר היטב, אשר עצם החכמה היא בראש א״א. אבל היא סתומה שאינה מאירה כלום למטה מראש. והארת חכמה סתימאה הנכללת באו״א אע״פ שאינם מקבלים אותה ממש, נבחנת לחכמה דימין. ובחזרתם לראש נקראים חכמה עלאה. ומה שנבחנים לחכמה, אע״פ שאין מקבלים אותה, הוא, מפני שיחודם עם החכמה עושה את החסדים שבאו״א לג"ר גמורים. והחכמה המאירה בישסו״ת היא חכמה דשמאל, מפני שאינה מאירה בה אלא בקו שמאל. וחכמה זו שבשמאל נקראת ל״ב נתיבות חכמה, והיא החכמה הנגלית לזו״ן ולתחתונים. אבל חכמה שבימין, אינה מאירה כלום מבחינת חכמה, אלא חסדים בלבד, שהרי או"א אינם מקבלים החכמה, כנ״ל. ומכל שכן חכמה של או״י שבראש א״א, שאינה מאירה למטה מראשו, כי ע״כ נקראת חכמה סתימאה. הרי שאין הארת החכמה מתגלית אלא חכמה שבשמאל בלבד. אמנם, אין זו חכמה ממש, אלא בינה שמקבלת חכמה בשביל זו״ן.
וזה אמרו הוי"ה ארבע פרשיין וכו' והם ג׳ מוחין חב״ד דתפילין כי דעת כלולה מחסדים וגבורות, בסוד וראו וכו', כי שם הוי״ה כי המוחין שהם שם הוי״ה מאירים בחכמה הנקראת ראיה. אדנ״י ה״ס ד׳ בתי דתפילי היינו הכלים כי כל בחי׳ כלים שורשם במלכות. אקי״ק אשר אקי״ק וכו' ה״ס פנימית המוחין הנרמזים בסוד כ״א אזכרות והיא בינה עלאה שבא״א שיצאה לחוץ מראש א״א אל הגרון וכוללת כל המוחין שהם או"א עלאין וישסו״ת ודעת המאירים לזו״ן. וז״א ודא אימא עלאה. אשר בחזרתה לראש עולים עמה או"א וישסו"ת וזו״ן ומשפיעה להם הארת החכמה מראשו של א״א.
תפלי דמארי עלמא וכו', כי המוחין מאירים בראש ז״א הנקרא מארי דעלמא וג״ר הם המוחין במקומם. וז״ת מתפשטות ע״י הרצועות אשר חג"ת הם הרצועות המקיפות הראש עם קשר התפילין אשר מאחורי הראש במקום תפארת והיא המלכות העליונה ושתי רצועות מתפשטות ממנה עד החזה ששם מתחילה המלכות התחתונה והם נצח הוד והיינו רצועין דתפילי. וקשרין ליה ישראל בשכינתא וכו' הם המוחין דמלכות אשר מקומה הוא מחזה ולמטה.
וליה אמרין שמע ישראל הולך ומבאר הארת ג׳ הקוין ימין ושמאל אמצע של המוחין המאירים בתפילין דמארי עלמא, ומתחיל ממקור יציאתם, אשר ז״א נקרא ברא דסבא דסבין שהוא א״א ע״ב דאצילות אשר כל שפע החכמה ממנו היא באה, וז"א ודא חכמה עילאה חכמה המקורית שהיא חכמה סתימאה. ועל שמיה אתקרי עמודא דאמצעיתא ישראל שיר אל, כי קו הימין נקרא אל והוא חכמה דימין ועיין בזהר צו אות צ"ד אל בכל אתר נהירו דחכמתא עלאה הוא המאירה בחסדים, אבל חסדים אלו הם יותר חשובים מחכמה כי מאירים בג"ר ונקראים ברכה וז״א אל מימינא דכהני, שיר משמאלא כי כל שירה ה״ס המשכת הארת חכמה מקו שמאל. וצירוף ב׳ הקוין ימין ושמאל הוא עמודא דאמצעיתא ישראל כליל תרווייהו. חכמה נחית וכו' כי חכמה דימין מאירה רק בחסדים ולכן נקראת ברכה כי חסדים ה״ס ברכה וכן כהן מדתו היא חסד. וביה בקו הימין אמרו חז״ל הרוצה להחכים להמשיך חכמה דימין ידרים. אימא שהיא בינה אשר כל הארת חכמה דל״ב נתיבות באה ממנה נחית בקדושא דליואי כי קדש הוא חכמה. והוא קו השמאל. וביה בקו השמאלי אמרו חז״ל הרוצה להעשיר יצפין כי הארת חכמה שבשמאל בהתלבשות החסדים מאירה בכל שלימותה ונקראת עשירות.
ומה שכתבנו, אשר לאה היא צורת קשר תפילין של ראש וקשר אינו רק בחינת עור לבד, ורחל היא תפילין של יד, ויש בה בחינות בתים, וגם מוחין בסוד פרשיות. הטעם הוא, כי לאה היא אחוריים דאמא שנפלו למקום ז״א, ואמא זו היא מבחינת או״א הפנימיים דג״ר דנקודים, שהיו אז או״א בקומה שוה בקומת חיה, ואינה כלל ממדרגת ז״א, אלא להיות שבעת הנפילה היא במקום ז״א, ע״כ הוא מתקן אותה ונבחנת לנוקבא שלו רק בדרך השאלה, והוא כי סוף סוף בגמר התקון תסתלק ממנו ותחזור למדרגתה, ולכן המוחין דחיה שהיא מקבלת מן ז״א שהם בחינות ו״ק דחיה, הם אצלה בחינות אחוריים ואינם מבררים את הכלים שלה הצריכים לג״ר דחיה, ולכן נקראים בשם עור, כי כל בחינה שלא נבררה כל צרכה נקראת בשם עור לבד, וע״כ נקראת לאה עלמא דאתכסיא, כי הארת מוחין דחיה הם מכוסים אצלה, להיותם מלובשים בעור בצורת ד׳ שהיא קשר של תפילין.
אבל רחל שהיא בחינת נוקבא דז״א מחזה ולמטה, ומקבלת כל הארתה מן המוחין השייכים לה מבחינת חיה לכן היא נמתקת כולה, כי הארת חיה מבטלת כל אחיזת החצונים לגמרי, ולכן יש לה תפילין בבתים ופרשיות שהם מוחין שלמים. (עיין בשער הכוונות דרושי התפלין ובע״ח שער ל״ח, ובבית שער הכונות דף מ"ז).

תוכן קשור

כתיבת תגובה

Back to top button
Close