חסידות. – מימינו אש דת למו "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב): ימין – חסדים, שלווה; אש – שמאל, גבורות, גילוי הרע; דת – קו אמצעי, תיקון המשלב חוכמה וחסדים, דעת תורה. התורה כוללת ימין, שמאל ואמצע: מתחילים בימין (משפיע על מנת להשפיע), עוברים לשמאל (גילוי חסרונות), חוזרים לאמצע (מקבל על מנת להשפיע) עד שלמות. זה תיקון הבריאה, בניגוד לקליפה שרוצה קבלה לעצמה, כפי שהמן טעה. "למו" ולא "לעמו" – דעת בלי עין (רצון לקבל של בחינה ד'), קו אמצעי חלקי בזמן התיקון, שמאל נכלל בימין. לעתיד לבוא, "לעמו" – חוכמה אלוקית שלמה באהבה. אמן.
הפסוק "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב) נושא משמעות עמוקה על פי יסודות חסידיים וקבליים. "מימינו" מסמל את קו הימין, הקשור לחסדים – מצב של השפעה, רוגע פנימי ושלווה, שבו האדם פועל מתוך נתינה טהורה ללא רצון לקבל לעצמו. זהו הבסיס הראשוני של התיקון, כמו שמתחילים ב"משפיע על מנת להשפיע" – דרגה של התקרבות לבורא מתוך רצון להידמות לו. "אש" מייצגת את קו השמאל, הקשור לגבורות ולדינים, שבו מתגלה הרע והחסרונות. זהו שלב קשה, כמו מתן תורה בהר סיני, המכונה "הר השפל ביותר", שבו ניתנה התורה דווקא מתוך שנאת הרע ושברון הלב על הפער מהשלמות. האש היא כוח שורף ומזכך, שחושף את מה שצריך תיקון.
"דת" היא הקו האמצעי, דרך התיקון שמאחד בין ימין לשמאל, בין חוכמה (שמאל) לחסדים (ימין). היא נקראת "דעת תורה" או "דרך תיקון", כי דעת היא השילוב של שני הקצוות לכדי הרמוניה – חיבור כוח הבורא (השפעה) וכוח הנברא (קבלה מתוקנת). התורה אינה יכולה להסתפק בימין בלבד (השפעה חד-צדדית) או בשמאל בלבד (קבלה חד-צדדית), אלא חייבת את הקו האמצעי שממזג אותם. זהו תהליך: מתחילים בימין עם נתינה טהורה, עוברים לשמאל לגלות את החסרונות ולזכך אותם, וחוזרים לאמצע עם "מקבל על מנת להשפיע" – קבלה שמטרתה השפעה, עד להגעה לשלמות.
זהו תיקון הבריאה, בניגוד לדרך הקליפה שמיוצגת על ידי המן, שטען שישראל "לא מקיימים את דת המלך". המלך (הבורא) יש לו שתי "דתות": דת של תיקון הבריאה (משפיע על מנת להשפיע) ודת של מטרת הבריאה (מקבל על מנת להשפיע). המן רצה קבלה לעצמו מצד הקליפה, בעוד ישראל פועלים לתיקון – מתחילים בימין ומגיעים לאמצע דרך השמאל. התהליך חוזר ומתחדש עד לשלמות מלאה.
לגבי "למו" ולא "לעמו": על פי הזוהר, "דעת" בלי "עין" (שמסמלת את בחינה ד', הרצון לקבל של אומות העולם) מראה שבזמן התיקון, הקו האמצעי עדיין חלקי ולא שלם לגמרי. "למו" רומז לשמאל שנכלל בימין – מזיגה של גבורות בחסדים, חיבור וזיווג חלקי שמתאים לעולם הזה. לעתיד לבוא, כשכתוב "לעמו", החוכמה האלוקית תתגלה במלואה, והקבלה תהיה מתוך אהבה שלמה בלי שמץ של רצון לעצמי. זהו השלב שבו הנברא ישיג את מטרת הבריאה במלואה, והתיקון יהיה מושלם.
אמן, שנזכה לכך!
