ספר הזוהר
שעון נראה מוצק בעין רגילה, אך במיקרוסקופ רובו חלל, ורק חלק זעיר הוא חומר, מה שמראה שהגשמיות היא אשליה. תורת הקוונטים חושפת שחלקיקים מתחלקים עד שאין חומר ממשי, וברמה התת-אטומית אין זמן או מקום – חלקיק משפיע על זוגו בקצה היקום באופן מיידי. זה מלמד שבפנימיות הגשמית המקום אינו ממשי, אלא תפיסה חיצונית בלבד.
הטקסט ממשיך ללימוד רוחני, בהתבסס על כתבי בעל הסולם והרב"ש, ומתמקד בתיקון הכלה – השכינה – דרך לימוד התורה בזמן הגלות. לימוד זה נועד להכניס את האדם לבחינת אור מקיף, גם אם ההבנה אינה מלאה, כי ההשגה בנפש היא המטרה, מעבר להבנה שכלית. בעל הסולם פישט את המושגים כך שהשכל יכול לתפוס אותם, אך היעד הוא חיבור לאורות ולכלים דרך גריסה ולימוד מהיר, שמכין את הנפש לתיקון.
התיקון מתחיל בבחינת ההייה – בחינת הראש והשלמות, כמו עולם האצילות, שבו הכל טוב ללא רע. אך בעולם הזה, שבו שולטת ההסתרה, העבודה בתורה ובמצוות נעשית מתוך אמונה ובחירה, ללא תחושה ישירה של קשר לה'. זו עבודה גדולה שמכינה את האדם למצב השלם, כשתיקון הכלה יושלם. התיקונים נמשכים דרך התורה, הנביאים והכתובים, וצריכים להתבצע בשמחה, כי המטרה אינה המעשה עצמו, אלא תיקון הנפש – "הנפש אשר עשו בחרן".
כל המדרגות וגילויי סודות התורה בונים את השכינה עד לשלמותה. בזמן הגלות, העבודה בתורה ממשיכה את המוחין – כוחות התודעה – מסודות התורה ועד לרזי החכמה, שמשלימים את הכלה לקראת "יום החופה", התיקון הסופי. כמו כלה שמתקשטת, לא מספיק לעטר את החיצוניות – כגון ציפורניים או שמלה – אלא יש לקשט את הפנים, שמייצגות את היופי הפנימי ואת חוכמת התורה. חוכמת אדם מאירה את פניו, והיופי האמיתי ניכר בעומק הנפש, לא רק בסימנים חיצוניים. לימוד הפנימיות חיוני להשלמת התיקון, כי בלי זה אין חופה – אין חיבור מלא לשכינה ולבורא.
