מכל מלמדי השכלתי
הרב ברוך שלום אשלג (הרב"ש), המכונה על ידי הדובר "בעל שם טוב של דורנו" ובנו של בעל הסולם הקדוש, מביא תובנה עמוקה מהמשפט "מכל מלמדי השכלתי, מתלמידיי יותר מכולם". הוא מפרש זאת כך: "מלמדיי" מייצגים את מצבי העליות הרוחניות, שבהם האדם חש קרבה לבורא ולומד מהשפע וההשגות שמגיעות בזמנים אלו. לעומת זאת, "תלמידיי" מסמלים את הירידות – המצבים של חיסרון, שאלות וכישלונות. הרב"ש מדגיש שדווקא מהירידות למד יותר מכל, כי הן אלו שמלמדות את האדם את עומק העבודה הרוחנית ואת הצורך להתגבר על הקשיים.
הטקסט ממשיך ומקשר זאת למשנה בתלמוד הבבלי (מסכת אבות): "הרבה למדתי מרבותיי, ומחבריי יותר מרבותיי, ומתלמידיי יותר מכולם". כאן מוסבר ש"רבותיי" הם העליות, "חבריי" מייצגים את העקביות ואהבת ישראל – הקשר עם הזולת שמחזק את העבודה הרוחנית, ו"תלמידיי" הם הירידות. הירידות, שבהן האדם נתקל בחסרונות ובכישלונות, הן המורים הגדולים ביותר, כי הן מביאות להבנה עמוקה יותר. כפי שנאמר "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם" – לא שהאדם נכשל בכוונה, אלא שהניסיון להצליח והנפילה שבאה בעקבותיו מלמדים אותו איך לקום ולהתקדם.
הסיום מתחבר לתובנה מבעל הסולם על אור הנפש האלוקית. הטקסט מציין שזמנו קצר להסבר מפורט, אך הקריאה עצמה נועדה להחדיר את הדברים ללב ולחבר את האדם לאור הזה. הירידות והעליות, כפי שהרב"ש מלמד, הן חלק מהתהליך שבונה את הכלים לקבלת האור האלוקי, ודווקא החסרונות הם שמאירים את הדרך לשלמות.
