שבעת המינים
החיטה מייצגת את כוח החסד – התפשטות, חום ושפע, כפי שרואים שהלחם, סמל החיטה, מקיים את העולם כולו. אמנם הלחם המודרני מהונדס גנטית וגורם לבעיות עיכול, אך הרעיון הוא שחיטה מסמלת חסד והזנה כללית שמחיה את הכל. השעורה, לעומת זאת, קשורה לגבורה – גבולות, צמצום ולחם עוני, מאכל בהמה עם סיבים רבים שמרמזים על הגבלה ודיוק. הגפן מסמלת תפארת – סוד, פנימיות ויין, שחושף את האיזון והחוכמה העליונה שבתפארת.
התאנה קשורה לנצח – כוחו של משה רבנו, האידרא העליונה והחזון. גימטריה של תאנה מתחברת ל"משה עלה" ולמשיח, שכן נצח מבטא סדר וידע בחיים, והמתיקות שלה, הדומה למן, מגיעה מלמעלה כקדושה שדורשת זיכוך מהקליפות. הרימון מייצג הוד – יראת הרוממות ובית המקדש, עם גימטריה של "מודים אני לפניך", "אור לגויים" ו"מנורה". הוא מסמל את גילוי גדלות הבורא ותריג גרעינים כרמז לתריג מצוות, אם כי הסיפור על הבעל שם טוב מלמד שהמספר הוא רמז רוחני ולאו דווקא גשמי.
הזית קשור ליסוד – עבודת הצדיק שדורשת כתישה להוציא מרירות, אך מובילה לרוממות וקדושה, כפי ששרנו בשבת: "מרכבות פרעה וחילו רמה" – מרירות שהופכת לרוממות, כי ההסתר מוביל לגילוי גדול יותר ברוחניות. התמר, כצדיק הפורח, קשור למלכות – התכלית שמממשת את כל הכוחות. ככל שההסתר גדול יותר, כך הגילוי משמעותי יותר, והדר קודם להוויה בעבודה הרוחנית.
החיטה מייצגת את כוח החסד – אנרגיה של התפשטות, חום, שפע ונתינה אינסופית, כפי שמתבטא בלחם שמקיים את העולם כולו ומסמל את היסוד הבסיסי של החיים. אמנם כיום הלחם המודרני עבר הנדסה גנטית וגורם לעיתים לבעיות עיכול, אך הרעיון המרכזי נשאר: החיטה היא סמל לחסד אלוקי, כוח שמתפשט ללא גבול ומזין את הבריאה כולה. כל דבר כמעט עשוי מחיטה במובן מסוים, והיא משקפת את היכולת להעניק חיים ולהפיץ טוב לכל.
השעורה, לעומת זאת, קשורה לכוח הגבורה – ההיבט של גבולות, צמצום ודיוק. היא מכונה "לחם עוני" ומאכל בהמה, מה שמדגיש את אופייה המצומצם והמוגבל, בניגוד לשפע של החיטה. יש בה הרבה סיבים, "שערות", שמרמזות על ריבוי גבולות ועל חיבור לנפש הבהמית, שבה יש צורך בעבודה של התגברות והכנעה. השעורה מבטאת את הצד של הענווה והקושי שדרושים לתיקון ולצמיחה.
הגפן מסמלת את התפארת – עמוד האמצע שמאזן בין חסד לגבורה, ומביא את הסוד, הדעת והפנימיות של התורה העליונה. היין, פרי הגפן, חושף את העומק והרוחניות שבתפארת, ומשמש ככלי לגילוי האמת והחיבור הרוחני. היא מייצגת את היכולת לשלב בין ניגודים ולהביא הרמוניה לעולם, תוך חשיפת הסודות העמוקים של הבריאה.
התאנה קשורה לנצח – הכוח של משה רבנו, האידרא העליונה והחזון האלוקי. גימטריה של "תאנה" מתחברת ל"משה עלה" ולציפייה למשיח, שכן נצח מבטא את הסדר, הידע והחזון שמביאים משמעות לחיים. המתיקות של התאנה, הדומה למן שירד מן השמיים, מגיעה מלמעלה כהשראה אלוקית, ולכן היא נתפסת כפרי של קדושה שדורש זיכוך מקליפות. רבים תולים בתאנים משמעות רוחנית גבוהה, והיא משקפת את הכוח שמביא ניצחון רוחני והתמדה בעבודת השם.
הרימון מייצג את ההוד – יראת הרוממות, גילוי גדלות הבורא ורוממות השם, שמתחברים לבית המקדש כמקור אור לעולם. גימטריה של רימון כוללת "מודים אני לפניך", "אור לגויים" ו"מנורה", מה שמדגיש את תפקידו כסמל להודיה, הארה אוניברסלית וקדושה. יש בו תריג (613) גרעינים כרמז לתריג מצוות, אם כי סיפור הבעל שם טוב על הקיגל מלמד שזהו רמז סמלי ולא חישוב גשמי מדויק – העיקר הוא הרעיון של שפע רוחני ועבודה פנימית, כמו הוספת "קצת קיגל" להשלמת התמונה.
הזית מסמל את היסוד – עבודת הצדיק שדורשת מאמץ וכתישה להוציא את המרירות שבתוכו, אך מתוך כך נחשפת קדושה גדולה. הזית מבטא את הברית והמחויבות, וכמו בשיר השבת "מרכבות פרעה וחילו רמה", המרירות (שיכולה להתפרש גם כרוממות) הופכת לגילוי של התעלות. זהו תהליך שבו ההסתר והקושי מובילים לגילוי גדול יותר, כי "ההדר קודם להוויה" – המאמץ והצמצום הם שמביאים לפריצה רוחנית משמעותית.
התמר קשור למלכות – הצדיק הפורח שמגיע לתכליתו, כפי שנאמר "צדיק כתמר יפרח". הוא מייצג את השלמות של כל הכוחות, את הפרי הסופי שמבטא את מטרת הבריאה ואת תפקיד הצדיק הגדול להביא את העולם לגאולה. ככל שההסתר גדול יותר, כך הגילוי הופך משמעותי יותר, והתמר מלמד על היכולת לצמוח גם בתנאים קשים ולהניב פרי מושלם בעזרת השם.
