בעל התניא אדמור הזקן
שלום לכולם, ברוכים הבאים! היום אנחנו הולכים לדבר על אחד הנושאים הכי עמוקים ומרתקים בחוכמת הקבלה – הצמצום, האור אין סוף, והדרך שבה הבריאה נוצרה. אני רוצה לקחת אתכם למסע שמתחיל לפני הכל, לפני העולמות שאנחנו מכירים, ולראות איך הכל התחיל ואיך זה קשור אלינו. אז בואו נתחיל!
דמיינו לעצמכם מצב שבו אין שום דבר שאנחנו מכירים – לא חלל, לא זמן, לא חומר, לא אוויר, לא שום מקום פנוי או ריק. הכל מלא, אבל לא סתם מלא – מלא באור אין סוף. מה זה אור אין סוף? זה לא אור כמו שאנחנו חושבים עליו, כמו נורה או שמש, אלא משהו הרבה יותר גדול. זה האור האלוקי המושלם, שממלא את הכל בלי שום הגבלה, בלי חלוקה, בלי שום דבר שמפריד או מגביל אותו. זה המצב הראשוני, לפני שמשהו בכלל נברא.
אבל רגע, מה זה אומר "אור אין סוף"? תחשבו על זה ככה: לפני הבריאה, היה רק הבורא – הוא ושמו בלבד. "הוא" זה העצמות שלו, המהות שלו שאנחנו לא יכולים בכלל לתפוס, ו"שמו" זה הגילוי שלו, האור שיוצא ממנו ומתפשט. אני אביא לכם דוגמה פשוטה: תחשבו על השמש. יש את גוף השמש עצמו, שהוא המהות, ויש את האור שהיא מפיצה, שמאיר את העולם. ככה בערך אפשר להבין את אור אין סוף – זה הגילוי של הבורא, היכולת שלו להתפשט, להאיר, להחיות, למלא הכל בחיות אלוקית.
עכשיו, תשאלו אותי – אם הכל היה מלא באור הזה, איך בכלל נוצר משהו? איך יש לנו עולם עם מקום, עם חלל, עם דברים שאנחנו יכולים לגעת בהם? פה נכנס עניין הצמצום, וזה רעיון מדהים שצריך להבין אותו טוב. תחילה, הכל היה מלא באור הזה, ולא היה שום מקום פנוי. אבל אז קרה משהו – הבורא, או יותר נכון הבריאה עצמה, רצה שיהיה מקום שבו הנבראים יוכלו להתקיים ולפעול. למה? כי המטרה היא השוואת הצורה – שהנבראים יוכלו להתקרב אליו, להידמות לו, דרך בחירה חופשית ותיקונים.
אז מה קרה? נעשה תהליך שנקרא צמצום. עכשיו, חשוב להבין – כשאנחנו אומרים "האור הצטמצם", זה לא אומר שהאור עצמו נעלם או התמעט. האור אין סוף לא משתנה, הוא נשאר מושלם ובלתי מוגבל. מה שקרה זה שהכלים, היכולת לקבל את האור, הצטמצמה. תחשבו על זה כמו משהו שמסתיר את האור – לא שהאור נעלם, אלא שהוא הסתלק מהמקום הזה כדי לפנות מקום. וככה נוצר חלל פנוי, מקום שבו האור לא מתגלה יותר בצורה ישירה.
אני רוצה לתת לכם דימוי מהעולם שלנו שיעזור להבין את זה. תחשבו על היקום שלנו – בהתחלה, אחרי המפץ הגדול, הכל היה מלא באנרגיה, בפוטונים, בחום אדיר. ואז היקום התקרר, החלקיקים התפזרו, ונוצר חלל, מקום פנוי שבו דברים יכולים להתחיל להתגבש. ככה בערך אפשר לדמיין את הצמצום – מהמצב שבו הכל היה מלא באור, נוצר מקום שבו יש ריק, אבל הריק הזה הוא לא סתם ריק. הוא מקום לתיקונים, מקום שבו אנחנו, הנבראים, יכולים לפעול.
עכשיו, בואו נלך קצת יותר לעומק. בין האין סוף לעולם האצילות – העולם הראשון שבא אחרי הצמצום – יש את החלל הפנוי הזה. אבל זה לא סתם חלל ריק, זה חלל שמיועד לאמונה, להטבה, ולתיקונים. אחרי הצמצום, נשאר משהו שנקרא "קו" – מעין צינור דק של אור שחוזר לתוך החלל הזה, אבל בצורה מוגבלת ומדודה. בתוך הקו הזה יש סדרים, וילונות, הגבלות – כל מיני שלבים שצריך לעבור כדי לגלות את האלוקות בצורה נכונה. זה כמו תוכנית מסודרת שמובילה אותנו חזרה למקור.
ויש פה עוד משהו מעניין שקשור לפרסה. תשמעו טוב – בין עולם האצילות לעולם הבריאה, או בין הבריאה ליצירה, יש מעין מחיצה, פרסה, שמפרידה ביניהם. אבל לפני עולם האצילות, קרה תהליך נוסף שנקרא צמצום ב'. שם נעשו תיקונים מיוחדים – המלכות של האין סוף נגנזה, התחבאה, והפכה להיות כמו שורש דק שקשור ליחידה, לעולם הגבוה ביותר. וגם החוכמה עברה תהליך דומה, קשור לאמא, לעולם הבינה. כל התיקונים האלה הם חלק מהתוכנית הגדולה של הבריאה.
אבל בואו נחזור רגע לעניין הצמצום, כי יש פה משהו שצריך להבהיר. כשאומרים "צמצום באור אין סוף", זה לא אומר שהאור נעשה קטן יותר. זו שפת ענפים – דרך לדבר על דברים גבוהים במילים שאנחנו יכולים להבין. מה שקרה זה שהכלים הצטמצמו, והאור הסתלק מהמקום הזה. למה אנחנו בכלל קוראים לזה אור? כי בחוכמת הקבלה, אור זה ההתגלות של האלוקות בכלי. כשאין כלי שמקבל את האור, מבחינתנו אין אור. אבל האור עצמו? הוא נשאר שם, מושלם, מחכה שנגלה אותו מחדש.
אז מה זה אור אין סוף בעצם? זה לא סתם אור שמאיר, זה היכולת של הבורא להתפשט, להחיות, למלא הכל בחיות. זה כמו השמש שמפיצה את הזיו שלה – השמש עצמה היא המהות, והזיו הוא האור שמגיע אלינו. לפני הבריאה, היה רק הוא ושמו – העצמות שלו והגילוי שלו. והצמצום? הוא לא שינה את האור, הוא יצר מקום שבו אנחנו יכולים לפעול, לבחור, לתקן, ולהתקרב חזרה אליו.
לסיכום, הצמצום הוא לא סתם אירוע – הוא התחלה של תוכנית מדהימה. הוא יצר חלל פנוי, מקום שבו אנחנו יכולים להיכנס ולעשות את העבודה שלנו. והמטרה? להגיע להשוואת צורה, לגלות את האור הזה מחדש דרך התיקונים שלנו. זה סיפור הבריאה, וזה גם הסיפור שלנו – איך אנחנו לוקחים את החלל הזה והופכים אותו למקום של קדושה ואור.
תודה לכם, ושנזכה לגלות את האור הזה בכל יום מחדש!
—
