בעשרה מאמרות נברא העולם, כלומר הבריאה התגלתה דרך אותיות, והעולם נברא ב"ב" – בסוד "בְּרֵאשִׁית", בעוד האדם נברא ב"א" – בסוד "אָנֹכִׁי". הכוונה היא שהבריאה הראשונית הייתה במאמר אחד, בבת אחת, במחשבה שהיא כמעשה מצד הבורא, כשכלי ואור היו מאוחדים במלכות דאינסוף. לאחר הצמצום, בעולם התיקון, הבריאה נחלקה לעשרה מאמרות, המייצגים עשר ספירות וגילוי הפרטים, כדי לתת שכר טוב לצדיקים ולהפרידם מן הרשעים. האמירה היא הוצאה מהכוח לפועל, גילוי פנימיות החוצה, כמו דיבור רוחני שמגשר בין עליון לתחתון.
האותיות הן חסרונות, כלים לתיקון, דומות ל-DNA של המציאות – לא אותיות פיזיות, אלא צורות רוחניות שמבטאות את התיקון בעולם. בעברית, שהיא לשון הקודש, הן משקפות את העולמות העליונים בצורה טהורה. ה"ב" של "בְּרֵאשִׁית" קשורה לעולמות התיקון (בּי"ע), וה"א" של "אָנֹכִׁי" מסמלת את האדם, שנברא לתקן ולהשלים את הבריאה. לפני הצמצום לא היה תהליך, כי הכל היה אור אחד שלם, והתפיסה שלנו מוגבלת משום שאין הפרדה בין כלי לאור באינסוף.
