סיכום שיעור תורני – "כי אני ה' רופאך" ובירור ניצוצות קדושה
השיעור עוסק בפסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" מתוך שמות טו, כו, תוך התמקדות בפרשנות רוחנית-קבלית של מחלה וריפוי כחלק מתהליך בירור ניצוצות קדושה. השיעור משלב את תורת הבעל שם טוב ומדגיש את העבודה הפנימית על פני הגשמית. להלן עיקרי הדברים:
השיעור שואל: אם ה' הוא רופא, מדוע הוא גורם למחלה? התשובה היא שהמחלה, או החיסרון, היא חלל המאפשר בירור ניצוצות קדושה השייכים לתיקון נשמת האדם במידת ההשפעה. החיסרון מתגלה בעיקר ברובד התודעתי והנפשי, ולעיתים גם בגשמי, כדי לעורר את "הנקודה הפנימית" ולדחוף את האדם לתקן את שורש הבעיה.
הבעל שם טוב מפרש את הפסוק "וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך" כך: הלחם והמים מכילים ניצוצות קדושה השייכים לנשמת האדם, גם אם הם מבולעים בקליפות. התיקון אינו דורש ירידה עמוקה לקליפות, אלא בירור "קוונטי" – מרחוק, דרך התורה. כאשר האדם מברר את הניצוצות ומעלה אותם לשורשם, ל"מחסן התיקונים", החלל מתמלא, המחלה שהיא החיסרון נעלמת, והקליפות מאבדות אחיזה.
השיעור מבחין בין בירור חיצוני לגשמי, כמו אכילת לחם מסוים, לבירור פנימי בתודעה. הלחם הגשמי מכיל ניצוצות, כמו אנרגיית שמש וקלוריות, אך עיקר העבודה היא בנפש – להפריד את הקליפה, לב האבן, ולהעלות את הנקודה הפנימית. במדרגות נמוכות כמו דומם, הבירור הגשמי פחות משמעותי, ואין להתעסק בו יתר על המידה, שכן הדגש הוא על התודעה.
התעסקות יתר בגשמיות, כמו ניסיון לתקן את הלחם או הבהמה עצמם, עלולה להפוך לעבודה זרה או "שבירת כלים", במיוחד אם האדם נתקע בדמיונות חיצוניים. השיעור מזהיר מפני "גירוד", שהוא קליפה, במקום "גירוי" חיובי שמעורר תיקון פנימי. לדוגמה, מקובלים גדולים עשויים לברר פרטים עדינים, אך עבור רוב האנשים, הדגש הוא על העבודה הפנימית ולא על החיצוניות.
צדיקים גבוהים, כמו רבי שמעון בר יוחאי, פועלים בדמיון אלוקי ומעלים ניצוצות ללא תלות בסימנים גשמיים. לעומתם, רוב האנשים זקוקים לסימנים, כמו תפילה ומצוות, ככלי לעבודה בעולם העשייה. השיעור מדגיש שפסיקה הלכתית נקבעת לפי חכמים, כמו בית הלל, ולא לפי הזוהר או מקובלים כמו רבי מאיר, שדיברו ממדרגות גבוהות שאינן מתאימות לכלל העם.
השיעור מלמד שהמחלה היא כלי לתיקון, והריפוי מגיע דרך בירור ניצוצות קדושה בתודעה, כפי שמורה הבעל שם טוב. התורה מאפשרת תיקון "מרחוק" ללא ירידה לקליפות, והדגש הוא על עבודה פנימית ולא חיצונית. יש להיזהר מהתמקדות יתר בגשמיות, שעלולה להפוך לקליפה, ולפעול לפי המדרגה המתאימה לכל אחד, תוך שימוש בסימנים ככלי לעלייה רוחנית.
כמו שאומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני י שם רופאך אז למה עושה אותי חולה כדי שהוא רפא אותי אל תעשה אותי חולה וזהו אבל החלל הזה מאפשר לי לברר ניצוצי קדושה ששייכים לתיקון שלי במידת ההשפעה לכן החיסרון שמתגלה לנו בעיקר מבחינה תודעתית ונפשית ולעיתים זה מתבטא גם בצורה הגשמית במקרה שלנו בדרך כלל כדי לגרות את הנקודה הפנימית אבל זה כדי שאני אעלה את הדבר לשורשו זת אומרת שאני אקח את החלק המקולקל שמתגלה ליי בנפש יפריד ממנו את הקליפה את הלב אבן ויוציא את הנקודה הפנימית ועלה אותה לשורשה למחסן של התיקונים לבוידם וזה פירש הבעל שם טוב הפירוש שברך את לחמך ואת ממך והסירות עם מחלה מקרבך ששם תברך אגב טוב אוקיי נקרא ונסביר לחמך וממך שכל הניצוצות הקדושים משייכים לנשמתך אפילו אותן שהיו מבולען בסמי תרופה שהיית על ידי זה מוכח חלילה שתהייה נחלה בשביל לשתות מהם להעלותן כולם ישלח השם שהו בתוך ממך או בתוך ממך ממילא וסירות עם מחלה מקרבך עד כאן ודברי פי חכם חן זאת אומרת שבדרך תורה האדם לא צריך לרדת יותר מדי לקליפות ולחסרונות אלא כאילו הוא מברר את הניצוצות בדרך קוונטית אם תרצו ואז הוא לא כאילו צריך לרדת ל לקליפות לחלל הפנוי אלא מתקן אותם בריחוק מקום ואז ממילא זה מסיר את המחלה שהמחלה זה החלל הפנוי עמה התיקונים ואם עשיתי את התיקונים ממילא החלל מתוקן ואז אין אחיזה לקליפות עוד משו שנגיד הרבה עושים קצת עבודה זרה מהעניין הזה מהבור צוצ קדושה בחיצוניות חשוב להבין שזה רק תרגיל זאת אומרת נגיד יש לחם גשמי אז יש שם צוץ יש שם כלורי גם אנרגיית השמש והכל סבבה אבל עיקר הבירור זה בעצם הנפשה הפנימית של הדבר עכשיו בדרגות שלנו האמת זה דבר דק אבל במדרגת הדומה זה לא כזה משנה אכלתי את הלחם הזה את הלחם משמה כאילו במדרגות שלנו אין לזה כל כך משמעות [מוזיקה] אין לזה משמעות כמעט גם לא צריך לעסק עם זה יותר מדי כי במדרגת הדומם אז כאילו הכל זה נפש הזה אין שמה תנועה מיוחדת לפרטיים אז תברר את עליכם הזה זה הכל סבבה לא להתעסק בזה אלה שמתעסקים בזה ונהיו מקובלים וחיים בדמיונות זה זה אפילו סוג של עבודה זרה לפעמים כי הם נתקעים בגשמיות אבל מה שכן מבחינה פנימית כל דבר יש בו הנפשה שהוא גורם לי הוא מגרה בי הלחם מגרה בי משהו מסוים החבר מגרה בי הלימוד המסוים מגרה בבי הטעם המסוים תכונה מסויימת אז צריך לראות איך אני לוקחת את הגירוי הזה שהוא לא יהי גרד לי גירוי זאת אומרת כמו שהחושים תגרים על ידי המציעות אני מדבר מצד החיוב אבל הגירוי יכול להפוך גם לגירוד שזה מצד הקליפה אני צריך לקחת את הגירוי שהוא יעורר בי את הצד הפנימי שאני צריך לתקן והתיקון הזה זה נקרא הבירור שאני עושה בתודעה שלי לא בחוץ בחוץ זה כמו מראה בכלל זה הכל קורה בתוכי א אז להיזהר לא לנסות לתקן הרבה מתקנים כאילו את הבהמה או את הוב שהם שוחטים והם בהזיות אתה כל כולך בהמה אתה צריך לתקן את עצמך לא תעוף אתה רק משתמש בו כתרגיל עכשיו יכול להיות שמקובלים עצומים וזה הם יודעים יותר לרדת לפר אני מדבר על האמיתיים לא על מדומיינים לרדת יותר על הפרטים של מה שצריך לתקן בין העוף לשניצל לחלבה ומילא גם אדם שעוסק ברוחניות הוא אפילו על מקולה הוא מסתכל הוא רואה שמה עולמות שלמים אבל זה לא השך כאילו לעניינים שלנו אנחנו צריכים להתעסק בעיקר בפנים וב בעבודה הפנימית ועוד עניין שגם צדיק המתי הוא גם לא צריך בכלל כמעט את הסימנים הוא משתמש בהם אבל הוא מעלה כבר הוא כאילו מצד הדמיון האלוקי הוא כבר מעורר את מה שהוא צריך לכן כאילו רבי שמעון בר יוחאי כביכול פטור מתפילה אנחנו לא למה כי אנחנו חיייבים את הסימנים אנחנו חיים בעולם הזה אבל בדרגה שלו הוא באמת מעל הסימנים אז יש לו מסגרת שונה אבל אצלנו זה יהיה קליפה גמורה רבי מאיר יכול לתאר את השרצים אבל אם אנחנו נתאר אותם זה יגרום לנו לשבירת כלים גמורה לכן כל דבר במקומו גם לא פוסקים הלכה לפי הזר זאת אומרת אם זה להחמיר מצווה וסבבה אבל כמובן בתניא שמצרפים זה כונה פנימית אבל לכולה לא מצרפים לא פוסקים הלכה לפי הזור וזה נכון למה כי הזור יכול להיות מדבר מדרגות גבוהות יותר שהם לא שייכים להמון העם למדרגה של עולם העשייה ואז אם אני מנסה להכל במקום הקליפות זה טוב ובואו לכן אני לא יכול לפסוק לפי רבי מאיר אלא לפי חכמים שהם דיברו מכלל העם מצד בית הלל מצד כללות המדרגה אז לכל דבר יש לו סיבה אוק
