קבלה – פתיחת ההיכל – בריך שמיה
עוסק בפתיחת ההיכל וקריאת ספר התורה בשבת, כפי שמובא בזוהר הקדוש (פרשת ויקהל), תוך הסבר על המשמעות הפנימית של התהליך על פי תורת הקבלה. המטרה היא לכוון את הנפש והנשמה להשוואת צורה לבורא, תוך התחברות לתוכנה של המציאות – התורה – שמגלה את האלוקות.
כאשר מוציאים את ספר התורה לקריאה בציבור, העם נדרש לסדר את עצמו ביראה, רתת וזיעה, כמו בעמידתם על הר סיני לקבלת התורה. יש לכוון את הלב, להקשיב בדממה ולהימנע מדיבור, אפילו בדברי תורה, כדי לקבל את האור האלוקי. ספר התורה אינו רק קלף חיצוני, אלא סמל לתוכנה של המציאות, מחשבת הבריאה, שקדמה לעולם ומייצגת את התוכנית להפוך את הרצון לקבל לכלי להשפעה. הקריאה פותחת שערי רחמים בשמיים, מעוררת אהבה למעלה, ודורשת מאדם לומר "בריך שמיה" כדי להמשיך שפע בהשוואת צורה.
התורה היא ספירה, מלשון אור ורשימות רוחניות שנשארו לאחר הצמצום, והיא מספרת על המציאות הרוחנית. הקריאה דורשת אחדות אלוקית – קורא אחד, מתרגם אחד, ודממה מהציבור – כדי לשמור על קדושת התורה. הקורא מייצג את המוח (לשמה), והמתרגם את הקליפה (לא לשמה), ששומרת על הפרי אך אסור שתשתלט. זה משקף את העבודה הפנימית: התחברות לצד הקדושה בנפש תוך ניהול הרצון לקבל.
הארון מסמל יראה ששומרת על הפנימיות, והקריאה היא זמן קוסמי לחיבור לקבלת התורה. גם קריאה חיצונית משפיעה אם יש כוונה לפנימיות, כי האור המקיף מחלחל בהדרגה. התורה כוללת שלבים – דומם (תורה שבכתב), צומח (הלכות), חי (רמז ומדרשים) ומדבר (קבלה) – וחסידות מגשרת ביניהם, אך דורשת קבלה להבנה עמוקה. הלב (חסידות) והמוח (קבלה) נחוצים יחד להשגת שלמות.
נקודות וסעיפים מרכזיים
- פתיחת ההיכל: קריאת ספר התורה דורשת יראה, רתת ודממה, כמו על הר סיני, כדי לקבל אור אלוקי.
- תורה כתוכנה: ספר התורה מסמל את מחשבת הבריאה, תוכנית ההשפעה, וקריאתו פותחת שערי רחמים.
- אחדות בקריאה: קורא אחד ומתרגם אחד מייצגים לשמה ולא לשמה, תוך שמירה על קדושת התורה.
- קליפה ומוח: הקליפה (לא לשמה) שומרת על המוח (לשמה), אך אסור שתשתלט בעבודה הפנימית.
- שלבי התורה: דומם, צומח, חי ומדבר, כאשר חסידות וקבלה משלימות את ההבנה בלב ובמוח.
תגיות
- פתיחת ההיכל
- ספר תורה
- זוהר הקדוש
- קבלת התורה
- תוכנת המציאות
פתיחת ההיכל וקריאת ספר התורה בשבת, כפי שמובא בזוהר הקדוש (פרשת ויקהל), ומציג את המשמעות הפנימית של התהליך על פי תורת הקבלה. המטרה היא לכוון את הנפש והנשמה להשוואת צורה לבורא, תוך התחברות לתוכנה של המציאות – התורה – שמגלה את האלוקות ומאפשרת תיקון הרצון לקבל לעל מנת להשפיע. הקטע משלב הסברים על המעשה החיצוני של קריאת התורה עם המשמעות הרוחנית העמוקה שלו, תוך הדגשת החיבור בין חיצוניות לפנימיות.
כאשר מוציאים את ספר התורה לקריאה בציבור, העם נדרש לסדר את עצמו ביראה, רתת וזיעה, כפי שהיו במעמד הר סיני. מצב זה משקף הכנה תודעתית לקבלת האור האלוקי, כאילו חווים מחדש את מתן תורה. יש לכוון את הלב, להקשיב בדממה ולהימנע מדיבור, אפילו בדברי תורה, כדי לאפשר למלכות (הרצון לקבל) להתמלא באור בינה (השפעה). ספר התורה אינו רק קלף חיצוני, אלא סמל למחשבת הבריאה, התוכנה של המציאות שקדמה לעולם. היא מייצגת את התוכנית האלוקית להפוך את הרצון לקבל, שנברא יש מאין, לכלי להשפעה, דרך השוואת צורה לבורא. הקריאה פותחת שערי רחמים בשמיים, מעוררת אהבה למעלה, ודורשת מאדם לומר "בריך שמיה" כדי להמשיך שפע תוך התכוונות להשפעה.
התורה מוגדרת כספירה, מלשון אור ורשימות רוחניות שנשארו לאחר הצמצום, המספרות על המציאות הרוחנית. היא כוללת את כל הכוחות הרוחניים שצריך להוציא מהכוח אל הפועל, כמו סיפור שמעורר את הדמיון והשכל של ילד. הקריאה דורשת אחדות אלוקית: קורא אחד, מתרגם אחד, ודממה מהציבור, כדי לשמור על קדושת התורה ולהימנע מגירעון כבודה. הקורא מייצג את המוח (לשמה, כוונת ההשפעה), והמתרגם את הקליפה (לא לשמה, הרצון לקבל), ששומרת על הפרי אך אסור שתשתלט. זה משקף את העבודה הפנימית: התחברות לנקודה האלוקית בנפש, תוך ניהול הרצון לקבל כך שישמש ככלי להשפעה.
הארון מסמל יראה ששומרת על הפנימיות, כמו ארון הברית שמגן על לוחות התורה. הקריאה היא זמן קוסמי לחיבור לקבלת התורה, שבו גם קריאה חיצונית משפיעה אם יש כוונה לפנימיות. האור המקיף מחלחל בהדרגה, ומאפשר התקדמות רוחנית גם למי שמתחיל ברמה חיצונית. התורה כוללת ארבעה שלבים: דומם (תורה שבכתב), צומח (הלכות), חי (רמז ומדרשים) ומדבר (קבלה). החסידות מגשרת ביניהם כפנימיות התורה, אך דורשת קבלה להבנה עמוקה. הלב (חסידות) והמוח (קבלה) נחוצים יחד להשגת שלמות, כאשר הקבלה מספקת את המבנה והחסידות את הרגש.
הדיון מדגיש את הצורך באיזון בין חיצוניות לפנימיות. מצד אחד, אין לזלזל בקריאה החיצונית, כי היא מעוררת את הנקודה האלוקית בנפש. מצד שני, התמקדות בחיצוניות בלבד, כסיפורים, מונעת השגת העולם הבא, שכן שם אין סיפורים אלא צורות רוחניות. התורה דורשת עבודה תודעתית להפנים את המאור שבה, שמחזיר למוטב. גם מי שלא מבין את הפנימיות יכול להתחבר דרך רצון וכוונה, ובהדרגה להשיג יותר דרך לימוד והכנה, כמו הפחתת זמן בבידור והגברת לימוד תורה.
הקטע מתייחס גם להיבטים קוונטיים כמשל: הגשמיות מסתירה את הקשר לאינסוף, כמו קפה שמקורו באנרגיית השמש, אך הכל מחובר דרך רשימות האינסוף. התורה חושפת את הקשר הזה, ומאפשרת לאדם לגלות את האלוקות בכל דבר, גם בדומם כמו כוס קפה, דרך כוונה נכונה. התפילה ב"בריך שמיה" מבטאת את הרצון לחבר את המלכות (הרצון לקבל) לבינה (השפעה), ולקבל חיים ושלום דרך השוואת צורה.
### נקודות וסעיפים מרכזיים
1. פתיחת ההיכל: קריאת ספר התורה דורשת יראה, רתת ודממה, כמו במעמד הר סיני, כדי לקבל אור אלוקי בהשוואת צורה.
2. תורה כתוכנה: ספר התורה מסמל את מחשבת הבריאה, תוכנית ההשפעה שקדמה לעולם, וקריאתו פותחת שערי רחמים ומעוררת אהבה.
3. אחדות בקריאה: קורא אחד ומתרגם אחד מייצגים לשמה ולא לשמה, תוך שמירה על קדושת התורה וחיבור לנקודה האלוקית.
4. קליפה ומוח: הקליפה (לא לשמה) שומרת על המוח (לשמה), אך אסור שתשתלט, כדי לאפשר תיקון הרצון לקבל.
5. שלבי התורה: דומם (תורה שבכתב), צומח (הלכות), חי (רמז) ומדבר (קבלה), כאשר חסידות וקבלה משלימות לב ומוח.
6. חיצוניות ופנימיות: קריאה חיצונית משפיעה עם כוונה לפנימיות, אך התמקדות בסיפורים מונעת השגת העולם הבא.
7. זמן קוסמי: קריאת התורה היא הזדמנות להתחבר לקבלת התורה, דרך הכנה ולימוד, גם למי שמתחיל בחיצוניות.
1. פתיחת ההיכל
2. ספר תורה
3. זוהר הקדוש
4. קבלת התורה
5. תוכנת המציאות
