קריאת התורה
סיכום רגיל בהרחבה
הנושא כאן עוסק בקריאה בספר התורה באחדות אלוקית, שבה רק קול אחד נשמע – קול אחד קורא ואחד עולה לתורה, וכל השאר שותקים ומקשיבים. הכוונה היא שישמעו את הדברים מפי הקורא כאילו הם מקבלים את התורה מהר סיני ממש. מי שקורא בתורה ומי שעולה לתורה צריכים להיות באחדות, בלי שני קולות או דיבורים נוספים, כי זה מפריע לאחדות האלוקית. אסור שיהיו שני קוראים או שני מתרגמים, כי זה מביא לקליפה – התרגום נחשב כקליפה (לשם שמיעה), והקריאה בלשון הקודש היא המוח (לשמה). עם זאת, אין מוח בלי קליפה, כי הקליפה שומרת על הפרי, אבל צריך להיזהר שהקליפה לא תבלע את העיקר.
זה לא רק עניין חיצוני של קריאה בתורה בשבת, אלא מצב תודעה פנימי. קריאה בתורה היא גילוי – לפעמים היא "קורעת" את האדם וממיתה את בעלה של התורה (הקליפה שבו), כי הוא נפגש עם התורה. בתוכו יש נפש אלוקית, שהיא נקודה קטנה של קדושה, ויש קליפה, שהיא חזקה מבחינת הרגש, אף שלא מבחינת האמת. המטרה היא להתחבר לצד הקדושה, ללשון ההשפעה ולהשוואת הצורה עם הבורא, ולא לתת לקליפה לשלוט. כולם צריכים לשתוק, והקורא היחיד צריך להיות באחדות, כמו שכתוב "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור" – קול אחד מדבר מלמעלה, וכל העם שותק ומקשיב מלמטה.
המצב הזה דומה למעמד הר סיני: משה עלה לראש ההר, והעם התייצב בתחתית. בתודעה של האדם, הראש (ההשקפה) צריך להיות בבחינת לשמה, גם אם הגוף עדיין נמצא בלשם שמיעה. הקורא בתורה צריך לשים את ליבו ורצונו לדברים שהוא קורא, כדי להיות בהשוואת הצורה עם התורה. זה תרגול פנימי, לא רק הלכה חיצונית, כי בלי הפנימיות לא יוצאים ידי חובה. המטרה היא להגיע לאחדות אלוקית דרך שתיקה והקשבה לקול אחד שמגלה את התורה.
סיכום לפי סעיפים בהרחבה
אחדות בקריאת התורה: קריאה בספר התורה צריכה להיות באחדות אלוקית – קול אחד קורא, אחד עולה לתורה, וכל השאר שותקים ומקשיבים. זה כאילו מקבלים את התורה מהר סיני, בלי שני קולות שמפריעים.
איסור על שני קולות: אסור שיהיו שני קוראים או שני דיבורים, כי זה מפר את האחדות. לשון הקודש צריכה לבוא מקורא אחד, ולא שניים, כדי לשמור על הקדושה.
קליפה ומוח: התרגום נחשב קליפה (לשם שמיעה), והקריאה בלשון הקודש היא מוח (לשמה). אין מוח בלי קליפה, כי הקליפה שומרת על הפרי, אבל צריך להיזהר שהקליפה לא תשתלט.
מצב תודעה: זה לא רק קריאה חיצונית, אלא מצב תודעה. קריאה בתורה היא גילוי שממית את הקליפה ומגלה את הנפש האלוקית, שהיא נקודה קטנה מול הקליפה החזקה מבחינת הרגש.
חיבור לקדושה: המטרה היא להתחבר לצד הקדושה, ללשון ההשפעה ולהשוואת הצורה עם הבורא, ולא לתת לקליפה לבלוע את העיקר. זה דורש עבודה פנימית קשה.
מעמד הר סיני כדוגמה: כמו בהר סיני, קול אחד מדבר מלמעלה (משה), וכל העם שותק מלמטה. בתודעה, הראש צריך להיות לשמה, גם אם הגוף עדיין בלשם שמיעה.
תפקיד הקורא: הקורא צריך לשים את ליבו ורצונו לדברים שהוא קורא, כדי להיות בהשוואת הצורה עם התורה. כולם שותקים ומקשיבים לקול היחיד.
חשיבות הפנימיות: זה לא רק הלכה חיצונית, אלא תרגול פנימי. בלי הפנימיות לא יוצאים ידי חובה, כי המטרה היא להגיע לאחדות אלוקית דרך השתיקה והקשבה.
