קבלה – סדר ליל הסדר

קבלה למתקדם – כוונות הסדר לפי חכמת הקבלה

סיכום מפורט של כוונות סדר ליל הפסח

בליל הסדר, כל פעולה וסימן על השולחן משקפים תהליך רוחני של יציאה ממצרים – ממצב של אגו, גאווה ופרטיות למצב של קדושה, השפעה וגאולה. התהליך מבוסס על חוכמת הקבלה, שבה כל שלב בסדר קשור למדרגות רוחניות של מוחין (חוכמה, בינה, דעת), ספירות (חסד, גבורה, תפארת וכו'), ותיקונים של הרצון לקבל. הכוונות מחולקות לשני היבטים: עבודת נפש (התהליך הפנימי של האדם) וחוכמת הקבלה (המשמעות הרוחנית העליונה).

קדש

בקידוש, אתה נכנס לקדושה גדולה, כאילו קפצת לנהר אור של הבורא. אתה יוצא מהאגו ומהחשיבה העצמית, ומכוון למסור את כל ישותך לבורא, תוך מחשבה פנימית: "פנוי לעבודתך, בכל מה שתורה לי". מצד הקבלה, קדש מייצג גדלות ב' וקטנות ב' של מוחין דחוכמה מצד אמא (בינה), בניגוד לסדר הרגיל שמתחיל מקטנות. זו מעין "הלוואה" רוחנית שמאפשרת לך להתחיל ממדרגה גבוהה כדי לצאת מהקליפות של מצרים. אתה מחזיק את הכוס בימין, מכוון לקו ימין של מוח החוכמה, ומשתמש באצבעות היד כסימן לשם "אלוקים" (גימטריה הטבע) ולשם "דתם", שמרמז על לבושי מוחין של כתנות ב'.

רחץ

נטילת ידיים ללא ברכה משלימה את תהליך הקדש, ומסמלת את המסע מהחיצוניות לפנימיות, מגלות לגאולה. אתה מכוון לטהר את הידיים, המייצגות מעשים, כדי שלא תחזור לחטאי העבר. מצד עבודת נפש, אתה חש כאילו עברת טבילה במקווה, מוריד שאריות אגו ומרגיש הקלה. מצד הקבלה, רחץ הוא רחיצת כלי פנימי של גוף הזעיר אנפין, תוך כוונה לשם הוויה במילוי יודין (יקו"ק) ולביטול הגאווה.

כרפס

כרפס מבטא את הצורך לראות את חסרונותיך, במיוחד את הגאווה, בתוך הגדלות שקיבלת בקידוש. אתה שואף לתיקון, גם אם הוא נראה בלתי אפשרי, ומכין רצונות ספציפיים לתיקון מראש. מצד הקבלה, כרפס הוא קטנות א' של מוח החוכמה מצד אמא, קו ימין של כתנות א'. הכרפס (גימטריה ש"ס) נאכל ללא הסיבה, כי הוא מייצג את הקטנות ואת ראיית החסרונות, לא את הגדלות של הגאולה.

יחץ

יחץ הוא חציית המצה האמצעית, שמייצגת את הבינה (הנקראת אות ה'). החצייה יוצרת מחיצה בין קדושה לטומאה. מצד עבודת נפש, אתה מקבל על עצמך לבטל עבודה זרה ולעבוד על הרצון להשפיע, תוך השארת הרצון לקבל לגמר התיקון (אפיקומן). מצד הקבלה, יחץ הוא קטנות א' של חב"ד מצד אבא. המצה נחלקת לשני חלקים: האחד (ו') מייצג את הזעיר אנפין ונשמר לאפיקומן, והשני (ד') מייצג את הנוקבה ומצטרף לשלוש המצות של הסדר.

מגיד

מגיד הוא עמוד התווך של ההגדה, שבו אתה מספר על יציאת מצרים כדי לעורר כוחות רוחניים. הסיפור מחבר אותך לאור עצום, שמעביר אותך מעבר לתפיסה הגופנית ומאפשר לך להכיר את האני היהודי האמיתי. מצד הקבלה, מגיד הוא קטנות וגדלות ב' של מוח הבינה מצד אמא, תוך התמקדות בתבונה (פה התבונה) שמבטאת שימוש חלקי בחוכמה. אתה מרבה בסיפור כדי לעורר מוחין של חוכמה, כחלק מנס של קבלת אור בדילוג על בחינת נשמה.

רחצה

נטילת ידיים לפני אכילת המצה מטהרת את הידיים ככלי מעשה. אתה מכוון לקבל את המוחין בדרך התורה, ולא מתוך תאווה בהמית. מצד עבודת נפש, אתה מרים את ידיך מעל הראש, מתחייב לעבודה למעלה מהדעת, בנוסח "נעשה ונשמע". מצד הקבלה, אתה נוטל ידיים שלוש פעמים לכל יד, מכוון לתיקון כלי החסד של גוף הזעיר אנפין, ולהעלאת הידיים לבחינת יקו"ק דס"ג כדי לבטל גאווה.

מוציא מצה

המצה, לחם עוני, מסמלת את צמצום הרצון לקבל. היא מאפשרת לך לוותר על גאווה כדי לקבל מוחין בטהרה. מצד עבודת נפש, אתה מוכן לצמצם את רצונך עד כדי ויתור על פרטיות, כדי להיגאל. מצד הקבלה, המצה היא קטנות וגדלות של מוחין חוכמה ובינה מצד אבא, בגימטריה אבס"ג, שמבטלת את העבודה זרה ומאפשרת קבלת מוחין בעניות.

מרור

המרור מייצג את המרירות של הגאווה והאגו, שיש להרגיש כדי לצאת ממצרים. אתה לועס אותו בשיניים כדי להכיר את הרע ולמתק את הדינים. מצד עבודת נפש, אתה מרגיש את המרירות של הפרטיות ומבקש להפוך אותה למטרות רוחניות. מצד הקבלה, המרור הוא אחוריים של אבא ואמא מעולם הנקודות, שמתוקנים על ידי טיבול בחרוסת (חסדים מכוסים של בינה). החרוסת ממתיקה את הדינים, תוך שימוש בשם אדנות וגימטריה של רות.

כורך

כריכת הפסח, מצה ומרור מבטאת את המלחמה הרוחנית לגאולה. אתה מחבר את המרירות (הכרת הרע), המצה (מוכנות לעבודה), והפסח (מטרת הגאולה) כדי להתקרב לבורא. מצד עבודת נפש, אתה לוקח את הסיפוק האישי כחומר גלם לאהבת ה', תוך הרגשת המרירות כחלק מהתהליך. מצד הקבלה, הכריכה מתקנת קטנות וגדלות של מוח הדעת מצד אבא, ומאפשרת זיווג של רחל תוך ביטול דיני לאה.

שולחן עורך

הסעודה היא זיווג פנים בפנים עם הבורא, שבה אתה מתענג על הקשר הרוחני. אתה מתחיל בביצה (לשמה) וממשיך בכזית (לא לשמה), תוך כוונה לשמחה וגאולה. מצד הקבלה, הסעודה היא זיווג של מדרגת אבא ואמא בהתאחדותם, עם חוכמה מתוקנת של 40 נתיבות.

צפון

אכילת האפיקומן מסמלת את הרצון הגדול שיתוקן בגמר התיקון. הילדים מחפשים אותו כביטוי לשטות של קדושה למעלה מהדעת. מצד עבודת נפש, אתה מכוון להכיר ברצונות העמוקים שטרם תוקנו, תוך מוכנות לגאולות עתידיות. מצד הקבלה, האפיקומן הוא לאה בריאה, המשלימה כלים לגילוי רצון בגמר התיקון, עם גימטריה של גבורה ועומק.

ברך

ברכת המזון היא הכרת תודה על החיות שקיבלת מהבורא, תוך ביטול הגאווה והאגו. מצד עבודת נפש, אתה חש גאולה שלמה ומתחבר לעם ישראל כשורש הגאולה העתידית. מצד הקבלה, הברכה מייצגת את הזיווג העליון עם המלך, שמבטא את תוצאת המסע הרוחני.

נקודות וסעיפים עיקריים

1. מטרת הסדר: יציאה ממצרים הפנימית – מאגו וגאווה לקדושה וגאולה, דרך תיקון הרצון לקבל.
2. כוונות כפולות: כל שלב כולל עבודת נפש (תהליך פנימי) וחוכמת הקבלה (מדרגות רוחניות של מוחין וספירות).
3. קדש ורחץ: כניסה לקדושה וטהרה, עם כוונה לגדלות ב' של חוכמה וביטול גאווה.
4. כרפס ויחץ: הכרת חסרונות וחציית המצה כהפרדה בין קדושה לטומאה, תוך שמירת האפיקומן לגמר התיקון.
5. מגיד: סיפור יציאת מצרים כגילוי מוחין של בינה, שמעורר את האני היהודי.
6. מוציא מצה ומרור: מצה כצמצום הרצון, ומרור כהכרת הרע, עם תיקון דינים בחרוסת.
7. כורך ושולחן עורך: מלחמה לגאולה וזיווג עם הבורא, תוך שמחה והתענגות רוחנית.
8. צפון וברך: אפיקומן כרצון עתידי לגמר התיקון, וברכת המזון כהכרת תודה וחיבור לעם ישראל.

תגיות

• ליל הסדר
• חוכמת הקבלה
• כוונות פסח
• יציאת מצרים
• גאולה רוחנית

סיכום מפורט של כוונות סדר ליל הפסח בחוכמת הקבלה

ליל הסדר הוא תהליך רוחני עמוק של יציאה ממצרים, שמסמלת את המעבר ממצב של אגו, גאווה ופרטיות למצב של קדושה, השפעה וגאולה. כל סימן בסדר מייצג שלב בתיקון הרצון לקבל, תוך התקדמות במדרגות רוחניות של מוחין (חוכמה, בינה, דעת) וספירות (חסד, גבורה, תפארת, מלכות וכו'). הכוונות בחוכמת הקבלה מתמקדות בהשתלשלות העולמות, תיקון הכלים השבורים, וזיווג פנים בפנים בין הזעיר אנפין למלכות, תוך התמקדות ברחל כבחינה המרכזית של המלכות. התהליך משלב עבודה פנימית של האדם עם תיקונים קוסמיים, שמטרתם להביא לגאולה שלמה ולדבקות בבורא.

קדש

בקדש, אתה מתחבר לגדלות ב' וקטנות ב' של מוח החוכמה מצד אמא (בינה). זהו שלב של כניסה לקדושה, שבו האור של חוכמה מאיר דרך זיווג של אבא ואמא. הכוונה היא להעלות את הנפש למדרגת השפעה, תוך ביטול הגאווה והרצון לקבל לעצמו. היין מסמל את אור החוכמה, והכוס בימין מחברת לקו ימין של חסד.

רחץ

רחץ הראשון הוא רחיצת כלי פנימי של גוף הזעיר אנפין, תוך כוונה לשם הוויה במילוי יודין (יקו"ק). המים מייצגים חסד, שמנטרל את הקליפות ומטהר את המעשים. הכוונה היא לבטל את הגאווה ולהכין את הכלים לקבלת מוחין, תוך התמקדות בתיקון הרצון לקבל.

כרפס

כרפס מסמל קטנות א' של מוח החוכמה מצד אמא, קו ימין של כתנות א'. הטבילה במי מלח (מידת הדין) ממתיקה את המלכות, שמתחילה לקבל מיתוק ראשוני מבינה. הכוונה היא להכיר בחסרונות ולהתעורר להשתוקקות לאור החוכמה, כהכנה לגילוי המלכות.

יחץ

יחץ הוא חציית המצה האמצעית, שמייצגת את ספירת הבינה (אות ה'). החצייה יוצרת הפרדה בין כלים דפנים (גלגלת ועיניים) לכלים דאחור (רצון לקבל גדול). החלק הקטן נשמר לאכילת מצה (מצווה דאורייתא), והחלק הגדול נצפן לאפיקומן, שמסמל את גניזת המלכות עד גמר התיקון. הכוונה היא לצמצום ב', שמגביל את האור לכלים דהשפעה בלבד.

מגיד

מגיד הוא מיתוק המלכות על ידי אורות הבינה (חסדים). זהו שלב של קטנות וגדלות ב' של מוח הבינה מצד אמא, שבו הסיפור מעורר את הנקודה שבלב ומחבר לעצמיות היהודית. הכוונה היא להעלות את המלכות ממצב של דין למצב של חסד, תוך גילוי האור דרך ההגדה.

רחצה

רחצה השנייה היא טהרת כלי החסד של גוף הזעיר אנפין, תוך העלאת הידיים לבחינת יקו"ק דס"ג. הכוונה היא להסתמך על חסדים מכוסים ולבטל את הגאווה, כהכנה לקבלת מוחין בטהרה דרך אכילת המצה.

מוציא מצה

מוציא מצה מייצג קטנות וגדלות של מוחין חוכמה ובינה מצד אבא, בגימטריה אבס"ג. המצה (לחם עוני) מסמלת צמצום הרצון לקבל, שמאפשר קבלת אור חוכמה בטהרה. הכוונה היא לבטל עבודה זרה ולהתחבר לענווה, תוך תיקון הכלים לקבלת מוחין.

מרור

מרור הוא אחוריים של אבא ואמא מעולם הנקודים, שבהם נשברו הכלים. לעיסת המרור (בגימטריה מוות) מבררת את הדינים, והטבילה בחרוסת (חסדים מכוסים של בינה) ממתיקה אותם. הכוונה היא להכיר ברע של הגאווה ולהפוך אותו לחומר גלם לעבודה רוחנית.

כורך

כורך הוא תיקון קטנות וגדלות של מוח הדעת מצד אבא, תוך זיווג של רחל להשגת גדלות. הכריכה של פסח, מצה ומרור משלבת את הכרת הרע (מרור), המוכנות לעבודה (מצה), והמטרה של הגאולה (פסח). הכוונה היא לתקן את שלושת הקווים (ימין, שמאל, אמצע) ולהתקרב לדבקות בבורא.

שולחן עורך

שולחן עורך הוא זיווג פנים בפנים על קו החוכמה, ב-40 נתיבות החוכמה, במדרגת אבא ואמא בהתאחדותם. הסעודה היא שיא התיקון, שבו אתה מברר ניצוצות שנפלו בשבירת הכלים ומתחבר להשפעה. הכוונה היא להתגבר באמונה, להשתמש בחסדים, ולחוות שמחה רוחנית של גאולה.

צפון

צפון הוא אכילת האפיקומן, שמסמלת את הבריאה של לאה (אור להשלמת כלים) ומגלה את גדלות המדרגה. האפיקומן (גימטריה גבורה ועומק) מייצג את הרצון הגדול שיתוקן בגמר התיקון. הכוונה היא להתחבר למלכות דצמצום א' באופן חלקי, כטעימה מגאולה עתידית.

ברך

ברך היא זיווג פנים בפנים עם רחל, מגוף ממעלה למטה, בצורה מתוקנת לפי חוקי זמן התיקון. הכוונה היא להכיר תודה על האור שקיבלת, לבטל את הגאווה, ולהתחבר לעם ישראל כשורש הגאולה. הברכה משלימה את התיקון של הסעודה והאפיקומן.

הלל

הלל הוא קבלת הצלם בבחינת המלכות, שמכשירה אותה לזיווג פנים בפנים עם הזעיר אנפין. המלכות, שגנוזה ברחל עד גמר התיקון, מקבלת עצמאות דרך השלמת הכלים. הכוונה היא להלל את השכינה הקדושה (גימטריה אדנות), שמייצגת את הקשר בין הבורא לנברא, ולהגיע לאהבה שלמה מעל הסיפוק העצמי.

נרצה

נרצה מבטא את השאיפה שהסדר יהיה רצוי לפני הבורא, תוך השבעת נחת רוח והמשך התיקון לאורך השנה. הכוונה היא להפוך את הרע לטוב דרך תשובה מאהבה, כך שהמלכות תתפשט עד עולם הזה ותגלה את טובו של הבורא. זהו סיום התהליך, שבו אתה מבקש להשלים את הדבקות בבורא.

נקודות וסעיפים עיקריים

1. מטרת הסדר: תיקון הרצון לקבל ויציאה ממצרים הרוחנית (אגו וגאווה) לגאולה ודבקות בבורא.
2. כוונות קבליות: כל שלב בסדר מייצג תיקון של מוחין וספירות, עם דגש על זיווג פנים בפנים של הזעיר אנפין ומלכות (רחל).
3. קדש, רחץ, כרפס: כניסה לקדושה, טהרת הכלים, והכרת החסרונות כהכנה למיתוק המלכות.
4. יחץ ומגיד: צמצום ב' והפרדת הכלים, עם מיתוק המלכות דרך אורות הבינה בסיפור ההגדה.
5. מוציא מצה, מרור, כורך: צמצום הרצון, בירור הדינים, ותיקון שלושת הקווים לקראת גאולה.
6. שולחן עורך וצפון: זיווג פנים בפנים בסעודה ואכילת האפיקומן כטעימה מגמר התיקון.
7. ברך, הלל, נרצה: הכרת תודה, חיבור לשכינה, ושאיפה להשלמת התיקון דרך אהבה שלמה.

תגיות

• ליל הסדר
• חוכמת הקבלה
• כוונות פסח
• יציאת מצרים
• זיווג רוחני

 

 

1. **מטרת ליל הסדר**
ליל הסדר הוא תהליך רוחני של יציאה ממצרים (אגו, גאווה, פרטיות) לגאולה ודבקות בבורא, דרך תיקון הרצון לקבל והשלמת הכלים לזיווג פנים בפנים בין הזעיר אנפין למלכות (רחל).

2. **השתלשלות העולמות ותיקון**
– הסדר משקף את השתלשלות העולמות מאינסוף דרך צמצום א' וצמצום ב', שבירת הכלים, ועד תיקון בעולם האצילות.
– שבירת הכלים מאפשרת חלוקת הרצון לקבל לחלקים קטנים, שקל לתקן דרך עבודה רוחנית על פני ששת אלפי שנה.

3. **קדש ורחץ**
– **קדש**: כניסה לקדושה דרך מוחין של חוכמה ובינה (אבא ואמא), עם כוונה לגדלות ב' וקטנות ב' של חסד.
– **רחץ**: טהרת כלים דרך חסדים (מים), נטרול קליפות, והכנה לקבלת מוחין בטהרה.

4. **כרפס ויחץ**
– **כרפס**: קטנות א' של חוכמה, טבילה במי מלח ממתיקה את מידת הדין של המלכות, כהכנה לגילוי חוכמה.
– **יחץ**: צמצום ב', חציית מצת הבינה להפרדת כלים דפנים (גלגלת ועיניים) מאחור (צפון לאפיקומן), כהכנה לשבירה ותיקון.

5. **מגיד ומוציא מצה**
– **מגיד**: מיתוק המלכות דרך אורות הבינה (חסדים), מעורר את הנקודה שבלב ומחבר לגאולה.
– **מוציא מצה**: קבלת מוחין חוכמה ובינה (אבס"ג), צמצום הרצון לקבל לענווה, וביטול עבודה זרה.

6. **מרור וכורך**
– **מרור**: בירור דינים (אחוריים של נקודים), לעיסה והמתקה בחרוסת (חסדים) להפיכת הרע לחומר לעבודה.
– **כורך**: תיקון שלושת הקווים (פסח, מצה, מרור), זיווג רחל לגדלות דעת, והתקרבות לדבקות.

7. **שולחן עורך וצפון**
– **שולחן עורך**: זיווג פנים בפנים על קו החוכמה, בירור ניצוצות שנפלו בשבירה, ואכילה כמלחמה באמונה.
– **צפון**: אפיקומן כטעימה מגמר התיקון, חיבור למלכות דצמצום א' דרך אור לאה וגילוי גדלות.

8. **ברך, הלל, נרצה**
– **ברך**: הכרת תודה וזיווג עם רחל ממעלה למטה, סיום תיקון הסעודה.
– **הלל**: קבלת צלם במלכות, חיבור לשכינה (אדנות) ואהבה שלמה מעל סיפוק עצמי.
– **נרצה**: שאיפה שהסדר יהיה רצוי לפני הבורא, הפיכת רע לטוב, והמשך תיקון לשנה כולה.

### תגיות
– ליל הסדר
– חוכמת הקבלה
– כוונות פסח
– יציאת מצרים
– תיקון רוחני