דף 26

מאמרי הסולם

מאמרי הסולם – בעל הסולם

מאמרי הסולם – בעל הסולם

טו בשבט

טו בשבט כי האדם עץ השדה

שבעת המינים על פי הקבלה מייצגים כוחות רוחניים עמוקים: החיטה מסמלת את כוח החסד – התפשטות וחמימות; השעורה מייצגת גבולות וגבורה, קשורה ללחם עוני ולנפש הבהמית עם "שערות" של סיבים והצמצום; הגפן קשורה לתפארת, סוד הדעת ותורה עליונה, כאשר הענבים דורשים קידוש עד שייחשף הסוד; התאנה היא האידרא, מתיקות עליונה כמו המן, גימטריה של "מודים אני לפניך" ואור לגויים, קשורה לבית המקדש כמנורה שמאירה לעולם; הרימון מסמל יראת הרוממות, גם הוא קשור לבית המקדש ואור לגויים; הזית מייצג את הצדיק והברית, עם מרירות הכתישה שמובילה לדבר גדול; והתמר מסמל את הצדיק הפורח ואת המלכות – הפרי התכליתי של הצדיק הגדול.

הפרי עצמו מדהים כיוון שהוא מקבץ את כוחות העץ, השמיים והארץ – פלא של חוכמה שאנו לוקחים כמובן מאליו. עלינו להצמיח פירות פנימיים שיבנו את הנשמה והנפש, ולא לחפש רק תוצאות חיצוניות שמעוררות את הפנימיות. העיקר הוא פרי הנשמה. בעבודות האילן – זיבול, הדר, פריקה, עישון, סילוק, כירסום, זרייה – יש רמזים לעבודה רוחנית: הפיכת הרצון לקבל לרצון להשפיע, גילוי הפנימיות, וחידוש האדמה דרך הפסולת, כסמל לתיקון הפנימי שאנו נדרשים לעשות.

 

שבעת המינים על פי הקבלה מגלמים כוחות רוחניים עמוקים ומרתקים המשקפים את המבנה הפנימי של הנשמה והעולם. החיטה מייצגת את כוח החסד – אנרגיה של התפשטות, חמימות ונתינה ללא גבול, כוח שפועל ברכות ובשפע. השעורה, לעומת זאת, מסמלת את כוח הגבורה – גבולות, צמצום ודיוק, הקשורה ללחם עוני ולנפש הבהמית, שבה יש "שערות" של סיבים המרמזות על ריבוי גבולות והגבלות שמביאות ענווה וקושי. הגפן מבטאת את התפארת – איזון והרמוניה, סוד הדעת ותורה עליונה, כאשר הענבים, מלשון ענבה, דורשים תהליך של קידוש וזיכוך עד שמתגלה הסוד הפנימי שבהם, כמו חוכמה נסתרת שמתבהרת.

התאנה נתפסת כסמל לאידרא – מתיקות עליונה וגבוהה שמגיעה מלמעלה, בדומה למן שירד מן השמיים, וקשורה לגימטריה של "מודים אני לפניך" ואור לגויים. היא מתחברת למנורה ולבית המקדש, שמיועד להפיץ אור לעולם כולו במצבו השלם, ומבטאת רובד של הכרת תודה והארה אוניברסלית. הרימון מסמל יראת הרוממות – יראה שמובילה להתעלות, וגם הוא קשור לבית המקדש ולאור לגויים, עם שפע גרעיניו שמרמזים על עושר רוחני וענווה. הזית מייצג את הצדיק ואת הברית – מחויבות עמוקה שמתגברת על מרירות הכתישה והרצון האישי, ובסופו של דבר מוציאה ממנה שמן טהור וגדול בעזרת השם. התמר מסמל את הצדיק הפורח ואת המלכות – התכלית הסופית של הצדיק הגדול, שמביאה פרי מושלם המשלב את כל הכוחות.

הפרי עצמו הוא נס מופלא שמרכז בתוכו את כוחות העץ, השמיים והארץ – תופעה מדהימה שמראה את החוכמה האלוקית בבריאה, שאנו נוטים לקבל כמובנת מאליה. עלינו להתמקד בהצמחת פירות פנימיים שבונים את הנשמה והנפש, ולא להסתפק בפירות חיצוניים כמו תוצאות גשמיות או טעמים רגעיים. החיצוני נועד לעורר את הפנימי, אך העיקר הוא פרי הנשמה – התפתחות רוחנית אמיתית. בעבודות האילן, כמו זיבול, הדר, פריקה, עישון, סילוק, כירסום וזרייה, טמונים רמזים לעבודה פנימית: הפיכת הרצון לקבל לרצון להשפיע, חשיפת הפנימיות החוצה, וחידוש האדמה דרך הפסולת – סמל לתיקון הנשמה והחזרתה למקור האלוקי דרך מאמץ והתחדשות.

כל שומר שבת כדת מחללו

טו בשבט

שבעת המינים

החיטה מייצגת את כוח החסד – התפשטות, חום ושפע, כפי שרואים שהלחם, סמל החיטה, מקיים את העולם כולו. אמנם הלחם המודרני מהונדס גנטית וגורם לבעיות עיכול, אך הרעיון הוא שחיטה מסמלת חסד והזנה כללית שמחיה את הכל. השעורה, לעומת זאת, קשורה לגבורה – גבולות, צמצום ולחם עוני, מאכל בהמה עם סיבים רבים שמרמזים על הגבלה ודיוק. הגפן מסמלת תפארת – סוד, פנימיות ויין, שחושף את האיזון והחוכמה העליונה שבתפארת.

התאנה קשורה לנצח – כוחו של משה רבנו, האידרא העליונה והחזון. גימטריה של תאנה מתחברת ל"משה עלה" ולמשיח, שכן נצח מבטא סדר וידע בחיים, והמתיקות שלה, הדומה למן, מגיעה מלמעלה כקדושה שדורשת זיכוך מהקליפות. הרימון מייצג הוד – יראת הרוממות ובית המקדש, עם גימטריה של "מודים אני לפניך", "אור לגויים" ו"מנורה". הוא מסמל את גילוי גדלות הבורא ותריג גרעינים כרמז לתריג מצוות, אם כי הסיפור על הבעל שם טוב מלמד שהמספר הוא רמז רוחני ולאו דווקא גשמי.

הזית קשור ליסוד – עבודת הצדיק שדורשת כתישה להוציא מרירות, אך מובילה לרוממות וקדושה, כפי ששרנו בשבת: "מרכבות פרעה וחילו רמה" – מרירות שהופכת לרוממות, כי ההסתר מוביל לגילוי גדול יותר ברוחניות. התמר, כצדיק הפורח, קשור למלכות – התכלית שמממשת את כל הכוחות. ככל שההסתר גדול יותר, כך הגילוי משמעותי יותר, והדר קודם להוויה בעבודה הרוחנית.

 

החיטה מייצגת את כוח החסד – אנרגיה של התפשטות, חום, שפע ונתינה אינסופית, כפי שמתבטא בלחם שמקיים את העולם כולו ומסמל את היסוד הבסיסי של החיים. אמנם כיום הלחם המודרני עבר הנדסה גנטית וגורם לעיתים לבעיות עיכול, אך הרעיון המרכזי נשאר: החיטה היא סמל לחסד אלוקי, כוח שמתפשט ללא גבול ומזין את הבריאה כולה. כל דבר כמעט עשוי מחיטה במובן מסוים, והיא משקפת את היכולת להעניק חיים ולהפיץ טוב לכל.

השעורה, לעומת זאת, קשורה לכוח הגבורה – ההיבט של גבולות, צמצום ודיוק. היא מכונה "לחם עוני" ומאכל בהמה, מה שמדגיש את אופייה המצומצם והמוגבל, בניגוד לשפע של החיטה. יש בה הרבה סיבים, "שערות", שמרמזות על ריבוי גבולות ועל חיבור לנפש הבהמית, שבה יש צורך בעבודה של התגברות והכנעה. השעורה מבטאת את הצד של הענווה והקושי שדרושים לתיקון ולצמיחה.

הגפן מסמלת את התפארת – עמוד האמצע שמאזן בין חסד לגבורה, ומביא את הסוד, הדעת והפנימיות של התורה העליונה. היין, פרי הגפן, חושף את העומק והרוחניות שבתפארת, ומשמש ככלי לגילוי האמת והחיבור הרוחני. היא מייצגת את היכולת לשלב בין ניגודים ולהביא הרמוניה לעולם, תוך חשיפת הסודות העמוקים של הבריאה.

התאנה קשורה לנצח – הכוח של משה רבנו, האידרא העליונה והחזון האלוקי. גימטריה של "תאנה" מתחברת ל"משה עלה" ולציפייה למשיח, שכן נצח מבטא את הסדר, הידע והחזון שמביאים משמעות לחיים. המתיקות של התאנה, הדומה למן שירד מן השמיים, מגיעה מלמעלה כהשראה אלוקית, ולכן היא נתפסת כפרי של קדושה שדורש זיכוך מקליפות. רבים תולים בתאנים משמעות רוחנית גבוהה, והיא משקפת את הכוח שמביא ניצחון רוחני והתמדה בעבודת השם.

הרימון מייצג את ההוד – יראת הרוממות, גילוי גדלות הבורא ורוממות השם, שמתחברים לבית המקדש כמקור אור לעולם. גימטריה של רימון כוללת "מודים אני לפניך", "אור לגויים" ו"מנורה", מה שמדגיש את תפקידו כסמל להודיה, הארה אוניברסלית וקדושה. יש בו תריג (613) גרעינים כרמז לתריג מצוות, אם כי סיפור הבעל שם טוב על הקיגל מלמד שזהו רמז סמלי ולא חישוב גשמי מדויק – העיקר הוא הרעיון של שפע רוחני ועבודה פנימית, כמו הוספת "קצת קיגל" להשלמת התמונה.

הזית מסמל את היסוד – עבודת הצדיק שדורשת מאמץ וכתישה להוציא את המרירות שבתוכו, אך מתוך כך נחשפת קדושה גדולה. הזית מבטא את הברית והמחויבות, וכמו בשיר השבת "מרכבות פרעה וחילו רמה", המרירות (שיכולה להתפרש גם כרוממות) הופכת לגילוי של התעלות. זהו תהליך שבו ההסתר והקושי מובילים לגילוי גדול יותר, כי "ההדר קודם להוויה" – המאמץ והצמצום הם שמביאים לפריצה רוחנית משמעותית.

התמר קשור למלכות – הצדיק הפורח שמגיע לתכליתו, כפי שנאמר "צדיק כתמר יפרח". הוא מייצג את השלמות של כל הכוחות, את הפרי הסופי שמבטא את מטרת הבריאה ואת תפקיד הצדיק הגדול להביא את העולם לגאולה. ככל שההסתר גדול יותר, כך הגילוי הופך משמעותי יותר, והתמר מלמד על היכולת לצמוח גם בתנאים קשים ולהניב פרי מושלם בעזרת השם.

טו בשבט

sh (1)