–
תולדות האר"י ז"ל הקדוש:
רבי יצחק לוריא מכונה האר”י הקדוש
ראשי תיבות: אשכנזי רבי יצחק, האלקי רבי יצחק.
מגדולי חכמי הקבלה, נולד בירושלים, חי תקופה במצרים ובאחרית ימיו התגורר בצפת. למד במצרים אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), חי בתקופת מרן רבי יוסף קארו.
נולד בירושלים בשנת רצ”ד, בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל הרדב”ז, בגיל חמש עשרה נשא את בת דודו, במשך זמן ארוך התבודד. בגיל שלושים ושש הגיע לצפת והלך אל המקובל האלוקי רבי משה קורדבירו שהיה נשיא הדור ומשיח שבדור באותו דור ולמד אצלו תורת הנסתר ולאחר הסתלקותו של רבי משה קורדבירו נתגלה האר”י בצפת כצדיק וקדוש ונהיה נשיא הדור ומשיח שבדור ויורשו הרוחני של הרמ”ק והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר”י בין הבולטים שבהם היו: רבי חיים ויטאל, רבי ישראל סרוג, ועוד רבים.
לפי מסורות שמסרו תלמידיו, עד גיל 36 חי בבית דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה ממונה על המכס במצרים והיה סמוך על שולחנו במצרים, שם הקדיש את עיתותיו להגייה ליד הנילוס בספר הזוהר, עד נגלה אליו שוב אליהו הנביא והורה לו לעלות לארץ ישראל ולחיות בצפת וללמד את הרב חיים ויטל את כל אשר הוא יודע כי לשם כך הגיע לעולם וזה כל יעודו בחייו. מצד שני בגניזה בקאהיר נמצאו תעודות מהן עולה כי האר”י התפרנס ממסחר בפלפלים. האר”י הגיע לצפת בשנת 1570 (שנת הש”ל) ובמשך שנתיים חי שם עד שבתאריך ה’ אב ה’של”ב (שנת 1572) הוא נפטר והוא בן 38.
חידושו ופעולתו בעולם הקבלה:
האריז”ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה קבלת האריז”ל, לעומת שיטת הרמ”ק, בעל מחבר ספר פרדס רימונים ועוד מקובלים שקדמו לו.
המיוחד בתורת האר”י כמו שמביא בעל הסולם, שכל המקובלים שקדמו לו, התעסקו בחכמת הקבלה רק דרך ג’ הלשונות – פשט, רמז, דרש.
כנגד דומם צומח חי, והיו חסרים את מדרגת החכמה, שהיא שפת הקבלה, מדרגת המדבר, בחינה ד’ מצד ההמשכה; שרק דרכה באמת אפשר להבין את חכמת הקבלה על בורייה בצורת המלאה והאמיתית ולא זולת;
השפה הזו הייתה גנוזה ונסתרת מהעולם, עד שבא האר”י וחידש וגילה אותה בחזרה לעולם. על כן כל המקובלים הקודמים להאר"י היו חסרים השגה מהותית בעצם החכמה, לכן כולם קיבלו אותו כמפרש היחיד, כפי שמביא בעל הסולם בלשון קודשו:
"וכל ישישי ארץ אבירי הרועים חברים ותלמידים של החכם האלקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הק' ביחוד:".
מחידושיו הגדולים: האר"י הקדוש חידש וגילה בעולם את כל הסוד של האור חוזר בתורת הקבלה.
ואת כל הסוד של הד' בחינות ושורשם, שבד"כ נלמדו כעשר ספירות, בא האר"י הקדוש וחידש וגילה שספירת התפארת מתחלקת לשש בחינות בבחינת המגן דוד.
תורתו:
תורתו של האר”י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי חיים ויטאל (מהרח”ו) בספרים הבאים: (נקראים “כתבי האר”י”)
עץ חיים, שער הכוונות ,שער מאמרי רשב”י, ליקוטי תורה, שער מאמרי רז”ל, מבוא שערים. ספרים של עוד מתלמידיו מובאים בחסידות, אך בעיקר סומכים על מה שכתב הרח”ו.
יחסית בית מדרשו היה בזמן קצר כי"ז חודשים, אך בזמן זה שינה בית מדרשו את כל העולם כולו.
סידור האריז”ל – האר”י לא ערך סידור, אבל חיבר כוונות וייחודים לתפילה. תלמידיו ותלמידי תלמידיו ערכו סידורים עם הכוונות שמסר והתאימו את נוסח התפלה לכוונות.
פיוטיו:
בין השאר חיבר את הפיוטים אסדר לסעודתא ואזמר בשבחין ובני היכלא הנאמרים אצל חסידים בליל וביום שבת קודש בסעודה שלישית, בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים כשהוא חותם “אני יצחק בן שלמה לוריא”.
אתרי האר"י
באיזור בצפת קיימים שלש מוקדי כינוס יהודים שקשורים לאר"י: בית כנסת האר"י (האשכנזי והספרדי), מקוה האר"י וקבר האר"י.
מקום קבורתו:
מקום קבורתו בבית העלמין העתיק בצפת, סמוך לבנו ולרבותיו.
קדושתו:
האר"י נמנה ביחד עם עוד שלושה רבנים אחרים שהוצמד להם התואר 'הקדוש': האלשיך הקדוש, ה"אור החיים" הקדוש והשל"ה הקדוש.
בהקדמה לספר "פרי עץ חיים" מתאר רבי חיים ויטאל את רבו הקדוש:
"לא היה מי שישיג חכמה זו על אמיתתה כמוהו כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס ומעשה בראשית ומעשה מרכבה בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים … היה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף ובבתי הקברות ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן. והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא והיו מגלין לו רזי תורה. וגם היה יודע חכמת הפרצוף ושרטוטי הידיים ופתרון חלומות על אמיתתם ובגלגולים ישנים וגם חדשים. והיה מכיר במצח אדם מה מחשב ומה שחלם ומה פסוק קרא בעליית נשמתו לגן עדן בלילה והיה מלמד פירוש שורש נשמתו. והיה קוראו במצחו זכיות ועבירות שחישב. והיה נותן לכל אחד ואחד תיקון כפי הבחירה המיוחדת או לשורש נשמתו האחוזה בשורש של אדם הראשון … והיה מלא חסידות ודרך ארץ וענווה ויראת ה' ואהבת ה' ויראת חטאו וכל מידות טובות ומעשים טובים היה בו… וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה וזהו הביאו לידי רוח הקודש והיה אליהו נגלה לו תמיד".
סיפור:
פעם אחת אמרו לו חכמי ספרד: רבינו נר ישראל, כל כך חכמה מסר השם יתברך ביד מעלתך, למה לא יחבר הרב חיבור אחד נחמד כדי שלא תשתכח תורה מישראל? השיב להם: אילו היו כל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים וכל הרקיעים גוילים, לא יספיקו לכתוב כל חכמתי. וכשאני מתחיל לגלות לכם סוד אחד מן התורה נתרבה עלי כל-כך שפע כמו נחל שוטף ואני מבקש תחבולות מהיכן אפתח לכם צינור דק וקטן לגלות לכם סוד אחד מן התורה כפי אשר תוכלון שאת…
כמו כן, ידוע הסיפור המפורסם שפ"א ישן האריז"ל בשבת, וראהו אחד מתלמידיו המובהקים בתוך שנתו ששפתותיו ממללות, לאחמ"כ שאלו מה אמר בעת שנתו, השיב לו האר"י: "דע כי אף אם אשב במשך שמונים שנה ברציפות ואדבר ללא הפסק, לא אספיק לומר לך מה שהשגתי ונתגלה לי בשעה זו שישנתי בשבת".
סיפור נוסף:
"ספר לי הרב רבי יצחק הכהן ז"ל, כי בעת פטירת מורי [רבינו האר"י] ז"ל, כשיצאתי אני מאצלו, נכנס הוא אצלו, ויבכה לפניו ויאמר, וכי זו היא התקוה שהיינו כלנו מתאוים בחייך, לראות טובה ותורה וחכמה גדולה בעולם, והשיבו אילו מצאתי אפילו אחד בלבד צדיק גמור בכם, לא סלקוני מן העולם הזה קודם זמני. עודנו מדבר עמו, שאל עלי ואמר היכן הלך חיים, וכי בשעה כזאת הלך מאצלי, ויצטער מאד, והבין מדבריו כי היה ברצוני למסור לי איזה דבר סתר, אז אמר לו רבי יצחק ומה נעשה מכאן ואילך, ויאמר תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים, כי לא הבינו אותה כראוי, ויבאו ח"ו לידי כפירה ואיבוד נפש, אמנם רח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר, ויאמר רבי יצחק וכי ח"ו אין עוד לנו תקוה, ויאמר לו [רבינו האר"יפ אם תזכו אני אבוא לכם ואלמדכם, ויאמר לו איך תבוא ותלמדנו, אחר שאתה נפטר עתה מן העולם הזה, ויאמר לו אין לך עסק בנסתרות, אך תהיה ביאתי לכם, אם בחלום, אם בהקיץ, אם במראה, ותכף אמר לו קום צא מהר, כי אתה כהן, ואני הגיע זמני, כי אין פנאי להאריך בשום דבר, ויצא מהר, וטרם שיצא ממפתן הבית, פתח פיו ויצאה נשמתו בנשיקה זלה"ה" עכ"ל.
רואים שהאר"י הקדוש קיים את הבטחתו שחזר בעיבור נשמתו בבעל הסולם המכונה
"האר"י החי" וגילה את החכמה מחדש ונתן את הסולם לספר השמים.
הרחבות וסיפורים:
רבי יצחק לוריא (מכונה "האר"י הקדוש", "האר"י ז"ל" ולעתים "האריז"ל החי"; ה'רצ"ד – ה' במנחם אב ה'של"ב), היה ממקובלי צפת ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו – קבלת האר"י – היתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים בתורת החסידות.
תולדות חיים
רבי יצחק לוריא נולד בירושלים בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל הרדב"ז. בגיל חמש עשרה נשא את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.
בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע לצפת. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי משה קורדבירו, ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של הרמ"ק והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי חיים ויטאל, רבי ישראל סרוג, ועוד רבים.
האריז"ל הסתלק בה' במנחם אב ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר בבית העלמין העתיק בצפת. כמה וכמה פעמים הורה הרבי לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא. בשנת ה-400 לפטירתו, ה'תשל"ב, כתב הרבי מכתב כללי מיוחד לרגל ההילולא שלו. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל.
קבלת האריז"ל
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה קבלת האריז"ל. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם הרמ"ק.
על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך". בתורת החסידות הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות דתהו (בעניני תהו בתיקון גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו.
פיוטיו
בין השאר חיבר את הפיוטים "אסדר לסעודתא", "אזמר בשבחין" ו"בני היכלא" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל שבת קודש, בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.
האריז"ל בתורת חב"ד
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של תורת החסידות הוא לגלות את העומק שבתורת הקבלה גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.
בחסידות חב"ד מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת שאור הקו יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.
כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.
האריז"ל והגאולה
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם לגאולה, שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו בריש גלי" – שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, רבי יצחק בן שלמה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה.
כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע לירושלים לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת הגאולה השלימה, כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים היתה אז ביאת גואל צדק.
רבי יצחק לוריא אשכנזי, האר"י הקדוש. גדול מקובלי צפת בתקופת הזוהר שלה (לפני יותר מ-450 שנה). האר"י נולד בירושלים בשנת ה'רצ"ד (1534) לאם ספרדייה ולאביו ממשפחת לוריא שהייתה מפורסמת באשכנז ומיוחסת לרש"י וממנו לדוד המלך.
בהיותו בן שמונה נפטר אביו, רבי שלמה, ולאחר מכן ירדה אמו אתו למצרים, שם התגורר בבית דודו העשיר שאהבו ואף נתן לו את בתו לאשה. במצרים למד רבי יצחק תורה מפי הרדב"ז, רבי דוד בן זמרה, שהיה גדול בנגלה ובנסתר, ומפי רבי בצלאל אשכנזי מחבר ספרי "שיטה מקובצת" על הגמרא. האר"י אף השתתף בחיבור חלק מהשיטה-מקובצת.
אכן, כוחו היה רב בנגלה של התורה, בבקיאות ובחריפות בלימוד הגמרא והפוסקים.
באותן שנים טובות היה האר"י מתבודד ימים שלמים על שפת הנילוס, כשהוא חוזר לביתו רק לקראת השבת. שם זכה לגילוי סודות התורה.
בגיל עשרים ואחת נחשף לראשונה לספר הזוהר, ומאז החל להעמיק בו מתוך התבודדות.
בהיותו כבן 36 הצטווה על ידי אליהו הנביא לשוב לארץ ישראל ולהעביר את סודות הקבלה למספר תלמידים ובראשם רבי חיים ויטאל. האר"י לימד מספר מצומצם של תלמידים את תורתו, בהסבירו כי לשם כך הגיע לעולם וכי זהו כל ייעודו בחייו.
האר"י חידש דרך חדשה בתורת הנסתר ובהבנת דברי הזוהר הקדוש. כמו כן עסק בתיקוני נשמות, גלגולי נשמות, כוונות התפילה, ועוד.
הרמ"ק גילה לתלמידיו לפני פטירתו, שממלא מקומו יהיה האיש שבעת מסע לווייתו יזכה ויראה עמוד של אש ההולך אחר מיטתו ובהוסיפו כי אותו אדם שיבוא אחריו "יאיר עיני הדור בחכמת הקבלה". הרמ"ק ציין גם כי "הוא אדם גדול, ניצוץ של רשב"י". את העמוד המופלא ראה רק האר"י, ומאז הוכר מקומו בראש מקובלי צפת.
תלמידיו נקראו אחריו בכינוי "גורי האר"י". בין תלמידיו בקבלה: רבי חיים ויטאל – גדול תלמידיו, רבי משה אלשיך, רבי שלמה אלקבץ, רבי יוסף חאגיז, רבי יוסף קארו, רבי אליהו די וויראש, רבי אלישע נאלדוא ורבי משה באסולא ועוד. יחד הלכו למירון, מקום קבר רשב"י ובנו אלעזר, ישבו במקומות שישבו תלמידי רשב"י ושמעו את האידרא רבא. האר"י השתטח על קבר רשב"י, ייחד נשמתו עם נשמת התנא, ורשב"י גילה לו את הסודות שלמד בישיבה של מעלה.
תלמידו הקרוב, רבי חיים ויטאל, מספר שהאר"י יכול היה לשבת על מאמר אחד בזוהר במשך שבועות ארוכים. קיימת מסורת לפיה משמיים ביקשו לסייע לו לפרש את הזוהר, אך הוא סירב, ברצונו להשיג את מדרגותיו בעבודה אישית. רוב חידושי האר"י הם בלימודי הכוונות במעשה המצוות והתפלות, וייחודים ע"פ גימטריות וצירופי שמות קדושים.
חידושיו וחיבוריו המלוקטים על ידי תלמידיו
תלמידי האר"י מעידים כי הוא היה בקי במקרא, משנה, תלמוד, מדרשים, מעשה בראשית, מעשה מרכבה, שיחת אילנות, שיחת עופות, שיחת מלאכים, סודות שמספרים הדוממים והאש, חכמת הפרצוף והיד ופתרון חלומות. ידע את העתיד להיות, הכיר בריח הבגדים את מעשי האדם, ראה במצח האדם את כל אשר עשה (מסופר כי ארבעים שנה לאחר הסתלקות האר"י עדיין היו אנשים מסתירים את מצחם בכובע מחמת הפחד),ידע את מחשבותיו ומה היו חלומותיו, מה היו חטאיו בגלגול שעבר ואיזה עניין בא לעולם לתקן. ראה את נשמות הצדיקים ולמד עמן את סודות התורה, בשעת נעילה של יום הכפורים ידע מי יחיה ומי ימות באותה שנה, ראה את הנשמות בצאתן מהגוף ובעלותן בערב שבת לגן עדן.
אף על פי שהאר"י לא הותיר אחריו שום ספר מפרי עטו, הקפידו תלמידיו, ובראשם תלמידו הקרוב רבי חיים ויטאל, לתעד בכתב את שיעוריו. כתבים אלה מוכרים כ"כתבי האר"י". אלו מקובצים בתוך 18 כרכים המהווים מקור ידע עצום לתורת הקבלה ולהבנת ספר הזוהר. ביניהם: שער ההקדמות, שער מאמרי רשב"י, שער מאמרי חז"ל, שער הפסוקים, שער המצות, שער הכוונות, שער רוח הקודש, שער הגלגולים, לוח ראשי תיבות וקיצורים, הגהות ומראה מקומות.
האר"י חידש וסידר גם דרך חדשה בתפילה על פי הכוונות הנקראות על שמו "כוונות האר"י". גם בימינו ישנם מקובלים רבים המתפללים בקביעות מתוך "סידור האר"י" וכוונותיו (בגרסאות שונות).
ברוח קודשו גילה האר"י את מיקומם של רבים מקברי התנאים והאמוראים שנעלמו ברבות השנים. רבים מציוני קברי הצדיקים המוכרים לנו כיום התגלו על ידו.
פעם אחת אמרו לו חכמי ספרד: רבינו נר ישראל, כל כך חכמה מסר השם יתברך ביד מעלתך, למה לא יחבר הרב חיבור אחד נחמד כדי שלא תשתכח תורה מישראל? השיב להם: אילו היו כל הימים דיו וכל הקנים קולמוסים וכל הרקיעים גווילים, לא יספיקו לכתוב כל חכמתי. וכשאני מתחיל לגלות לכם סוד אחד מן התורה נתרבה עלי כל-כך שפע כמו נחל שוטף ואני מבקש תחבולות מהיכן אפתח לכם צינור דק וקטן לגלות לכם סוד אחד מן התורה כפי אשר תוכלו שאת…
מידותיו והשגותיו – בזכות השמחה
לאר"י היו מידות אציליות ונעלות, אך העיד על עצמו שכל מה שזכה היה בזכות שמחה של מצווה. לא די לקיים מצווה כי כך צריך, כ"מצוות אנשים מלומדה", מכיוון שללא השמחה המצווה אינה מאירה, ומי שחש את האור האין-סופי הגנוז בכל מצוה, את החיבור לקב"ה, אינו יכול שלא לשמוח.
באותה מדה, האר"י הזהיר מאד מפני העצבות ואמר שהיא ככפירה בה' ש"כל המאמין – שמח".
מידה נוספת מגונה ומהווה מכשול גדול היא מידת הכעס, שלדבריו אם היו לנו עיניים מאירות לראות איך נראית נשמת אדם כועס, הרי שהיינו נבהלים – נשמתו חשוכה והוא כמת ומאבד את השפע המוכן לו, השם יצילנו.
שבת קודש
עניין מיוחד היה אצלו כל הקשור לשבת קודש. תלמידיו מתארים כיצד כבר ביום שישי היה מתכונן לבוא השבת, "יוצא לקראתה" עם תלמידיו לשדות, ומשורר את הפיוט "לכה דודי" כשהוא לבוש בארבעה בגדים לבנים. לאחר מכן היה עורך את שלחנו בעניינים טמירים ובדקדוק גדול ומתנהל כך עד לצאת השבת – בשימת לב לפרטי פרטים ומתוך כבוד עצום לקדושת היום ושמחה גדולה מאוד מכל רגע ורגע של יום השבת. בחיבתו הגדולה לשבת חיבר את הפיוטים "אסדר לסעודתא" ו"אזמר בשבחין" הנאמרים בליל וביום שבת קודש, בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים כשהוא חותם "אני יצחק בן שלמה לוריא" (יש הסוברים שגם הפיוט "יום זה לישראל" חובר על ידו).
כך נהג גם בכל החגים – בשימת לב לכל פרט, לכל מעשה, לכל מילה היה נותן משמעויות נשגבות מתוך שימת לב לפרטי פרטים.
סגולה להצלחה בשם האר"י: כשהאב נכנס הביתה מביה"כ בערב שבת, ייכנס ברגל ימין, ויאמר בקול "שבת שלום", יביט על הנרות ומיד יתחיל בזמירות "שלום עליכם", תחילת אותיות הפסוק "ביום קודשי וקראת לשבת ענג" – אותיות "בקול".
פטירתו
האר"י הסתלק מהעולם בה' מנחם אב ה'של"ב, (1572) בהיותו כבן 38. קברו מהווה מקום תפילה ותחנונים לרבבות אנשים המגיעים אליו ממרחקים.
ימים אחדים לפני פטירתו נפל האר"י למשכב במגפה שפרצה בצפת. לאחר פטירתו נטמן במרכזו של בית העלמין העתיק בצפת, בסמוך לקבר רבו הרמ"ק, בנו רבי משה, רבי משה מטראני (המבי"ט),הרדב"ז, רבי שלמה אלקבץ, רבי אלעזר אזכרי ועוד.
בתחתית המדרגות הנכנסות לבית העלמין מוביל שביל גישה שמאלה אל עבר "מקוה האר"י", שמימיו מתחלפים ללא הרף ממי מעיין שנביעתו נמשכת זה מאות בשנים ממעבה האדמה. מקובל כי במקווה זה הוטבל גופו של הר"י לפני קבורתו, ויש הסבורים שגם בחייו היה האר"י טובל במקווה זה. ישנה מסורת לפיה מובטח כי הטובל במקווה זה לא יסתלק מהעולם מבלי לשוב בתשובה.
