תלמוד עשר הספירות | עמוד סד
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות מב – מה | שיעור בתע"ס עמוד יומי
אחר שהחומר הא' קבל האור, נגלה הכלי של חכמה עצמה
מב) הבחן ב', הוא החומר של הכלי ההוא אחר שקיבל האור שלו, כי אז נשלם הכלי ונקרא 'חכמה'. כלומר, כי בטרם שקיבלה את האור שלה, נקראת על שם הבחינה שלה לבד, דהיינו בחי"א, ואינה עדיין בחי' כלי חכמה, אלא מלכות דכתר. ואפשר לדמות זה כמו עובר במעי אמו, שאינו עולה בשמו בטרם שנולד וקיבל אור וחיות השייכים לו. כן החומר הראשון, בטרם שקיבל האור שלו, אינו עולה עוד בשם חכמה, אלא נכלל עוד במלכות דכתר. אלא אח"כ, כשהחומר המשיך האור שלו שנקרא 'חיה', אז קונה הכלי את שמו המיוחד לו, דהיינו 'חכמה' (עיין היטב לעיל אות כ"ז ד"ה ועתה). וב' הבחנות אלו, יש להבין בכל ספירה וספירה, שהן: הכלי בטרם שקבל האור, שנבחן עוד על השם העליון. והכלי אחר שקיבל את האור, כי אז הוא נחשב בבחינתו עצמו.
מצד החומר הא', נבחנת החכמה ללא אפשר. ומצד שהיא מלאה אור, נבחנת ללא קמכוין
מג) עתה תבין שבחי"א שהיא חכמה, נבחנת לבחינת 'לא אפשר ולא קא מכוין'. כי מצד החומר הראשון שלה שהוא מלכות דכתר, שקבלה את חידוש הצורה דבחי"א בעת אשר ספירת החכמה עדיין לא עלתה בשם לפני עצמה כנ"ל, הרי ודאי גילוי הרצון לקבל הזה, נבחן ל'לא אפשר' כלפי ספירת החכמה גופה. וגם מצד המלכות דכתר נחשבת 'לא אפשר', כי אי אפשר לה להאציל את החכמה בלי שיהיה לחכמה בחינת רצון לקבל, כי קבלת השפע בלי רצון לקבל אותו, הרי היא כפיה וטורח, בהיפך מכונת המאציל שהיא להיטיב ולהנות, כנודע. וגם נבחנת אל 'לא קא מכוין', שפירושו שאין לה המשכה והשתוקקות לקבלת האור. כי כבר ידעת, שאין שלימות ברצון בטרם שנתגלתה בו השתוקקות והמשכה אל האור (כנ"ל ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה עש"ה). גם נתבאר שם היטב,שאין ענין ההשתוקקות מתגלה, רק בעת שאין האור והשפע בכלי, כי אז יתכן שתשתוקק אחריו, אבל זה אינו יכול להתגלות בעוד שהכלי מלא מהאור שלה, עי' שם היטב. ולפיכך, כיון שכלי דחכמה האמור, הוא מלא באור שלה, אין בו עוד ההשתוקקות אל השפע, וע"כ נחשבת חכמה ל'לא קא מכוין', שפירושו שאין לה המשכה והשתוקקות אחר השפע, כמבואר.
התגברות הרצון שבבינה, נבחנת לאפשר. ומצד שבא לה זה מהחומר הא', נבחנת, ללא קא מכוין
מד) ובחי"ב שהיא בינה, נבחנת אל בחי' 'אפשר ולא קא מכוין'. כי מצד החומר הראשון שלה (כנ"ל הסת"פ ח"ב אות כ"ט ד"ה וכן, עש"ה), שהוא מלכות דעליון שלה, דהיינו מלכות דחכמה, שקיבלה בתוכה את חידוש הצורה דבחי"ב, דהיינו על ידי ההתגברות שעשתה (כמ"ש היטב לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם, עש"ה), הרי התגברות הרצון הזה נבחן לבחינת 'אפשר'. כלומר, שהיה אפשר לה שלא לעורר את התגברות הרצון הזה. ונבחנת ג"כ לבחינת לא קא מכוין, משום דמלכות דחכמה הוא, והוא מלא מהאור שלה, וע"כ אין התשוקה נגלית בה כנ"ל. ותבין שכל תוספות גילוי הרצון שנעשו בבחי"ב יותר על בחי"א, הוא רק בחינת ה'אפשר', דהיינו התגברות הרצון שעשתה, שזהו מכח הנאצל עצמו (ע"ש לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה).
אור החכמה מספיק, ולא היתה מוכרחת להתגבר ולהמשיך חסדים
מה) ואין להקשות, הרי גם מלכות דכתר שנעשתה לבחינה א' בספירת החכמה, היתה לה ג"כ אותה האפשרות שלא לקבל בחינת חידוש דהרצון לקבל, ולמה נבחנת בחי"א ב'לא אפשר'. אמנם יש כאן הפרש גדול, כי המלכות דכתר לא היתה לה אפשרות להאציל את הנאצל בלי שיהיה לו הרצון לקבל, כמ"ש לעיל. משא"כ מלכות דחכמה, שהיא בחינת הנאצל גופיה, היתה יכולה להסתפק לגמרי בבחינת הרצון לקבל שלה, בלי להתעורר ברצון להשפיע שהוא בחי"ב, ולהמשיך אור דחסדים, משום דאור החיה מספיק לגמרי בשביל הנאצל, ואינו צריך עוד לשום הוספה כל שהיא.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/
אתר מאורות: https://www.meorot1.com/
* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.
