פניני החכמה: חד גדיא בפנימיות.
חד גדיא, הנקודה שבלב של האדם, הנפש השכלית, שזועקת לה' יתברך מבין הקליפות.
אבא- המאציל. תרי זוזי – הרצון להשפיע והרצון לקבל, מוחא וליבא, גאווה ואנוכיות, בינה ומלכות.
שונרא- לי לי, האנוכיות.
כלבא – הב הב, גאווה.
חוטרא- התורה, החבל שמחברו לשמים, המקל שמכה ביצר הרע, שנאמר שבטך ומשענתך המה ינחמוני.
נורא- אש התורה שמראה לו שעוסק בה שלא לשמה וכך מכלה את הרצון שלו כי לא יכול לקבל את הקדושה, אבל מצד שני מדרגה גדולה שמראה לו את האמת.
מיא – מי התורה בבחינת הלשמה שמביאים אותו לחסד וגילוי פנים והשפעה.
תורא- השור מידת הדין, דין קשה, אחרי שבא לתורה לשמה יכול להתחיל להתעסק עם גדלות הרצון, אולי השור בבחינתך "אלה אלוהיך ישראל" דין קשה, רצון למשוך את האור ממעלה למטה.
לכן כשהאדם הגיע לתורה לשמה מגלים לו את יצר הרע הגדול באמת על מנת לתקנו, כפי שכתוב לצדיקים נראה כהר גבוה, כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.
השוחט – האדם שמתגבר על הדין ושוחט את יצר הרע, את צד הבהמה שבו, את הרצון לקבל במדרגת החי. את הרצון לאור החכמה האלוקי לא מטעם אהבת ה'.
אבל היות ואנחנו לא בגמר תיקון, ותיקון הנפש קודם לתיקון הגוף, ורק בתחיית המתים אפשר לתקן את הרצון לקבל הגדול, אז בא מלאך המוות ושוחט את האדם, דהיינו שהמיתה מכפרת ושומרת על הרצון עד לזמן המתאים לתיקון.
והקב"ה שוחט למלאך המוות – דהיינו שתחיית המתים שיבולע המוות לנצח, הקב"ה ישחוט את יצר הרע את הבעל מנת לקבל, ואז הקדושה תשלוט באופן מלא ונגיע לאהבה שלמה וחיבור מלא, אבל זה יקרה רק בגמר התיקון. אומנם בזכות העבודה שהאדם עשה מגדי ועד לשור, ע"י השוחט, נקבל את הזכות בבחינת איתערותא דלתתא לשחוט את יצר הרע ע"י ה' יתברך, ונזכה לגילוי פנים מלא ולשלמות אמן.
