כדי להבין זה יש להבין עוד כמה דברים: א) ענין מלכויות זכרונות שופרות, ומהוה פירוש מה שאמרו חז"ל "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". ב) מה שאמרו חז"ל, רשעים לאלתר למיתה וצדיקים לאלתר לחיים. ג) מה שכתוב "בני גרשון לבניו שמעי". ד) מה שכתוב בזה"ק, יוד, היא נקודה שחורה דלית בה לבנוניתא. ה) מה שכתוב, מלכות דעליון נעשה כתר לתחתון. ו) מהו שהשמחה מעידה על העבודה אם היא בשלימות. שכלאלו הדברים נוהגים בהכנה דחודש אלול.
בכדי להבין כל הנ"ל, צריכים להבין את ענין מטרת הבריאה, מה שאמרו שהיא מטעם שרצונו להטיב לנבראיו. ומסיבת התיקון, שלא יהא ענין של נהמא דכסופא, נעשה הצמצום, ומהצמצום נמשך המסך, שעל ידי זה מהפכים את הכלי קבלה להשפעה. וכשמכינים את הכלים שיהיו בעמ"נ להשפיע, אז תיכף מקבלים את האור הגנוז והצפון לנבראיו, היינו שמקבליםאת הטוב והעונג שהיה במחשבת הבריאה להנות לנבראיו. ובזה יש לפרש מה שכתוב, "בטל רצונך מפני רצונו", היינו, לבטל את הרצון לקבל שבך, מפני הרצון להשפיע, שהוא רצונו של ה'. זאת אומרת, שהאדם יבטל אהבה עצמית מפני אהבת ה', שזה נקרא שיבטל את עצמו לה', שזה נקרא בחינת דביקות. ואח"כ ה' יכול להאיר בתוך הרצון לקבל שלך, מפני שהוא כבר מתוקן בבחינת מקבל בעמ"נ להשפיע, וזה שאומר "כדי שיבטל רצונו מפני רצונך". שפירושו, שה' מבטל את רצונו, היינו סוד הצמצום שהיה מטעם שינוי צורה. מה שאם כןעכשיו, שכבר יש השתוות הצורה, לכן יש עכשיו התפשטות האור להרצון של התחתון, שקבל תיקון בעל מנת להשפיע, כי זהו מטרת הבריאה להטיב לנבראיו, ועתה יכול זה לצאת לפועל.
ובזה יש לפרש מה שכתוב "אני לדודי",כלומר בזה שה-אני מבטל את הרצון לקבלשלי לה', בבחינת כולו להשפיע, אז הוא זוכה "ודודי לי".זאת אומרת, ודודי, שהוא הקב"ה, לי, שהוא משפיע לי את הטוב והעונג שישנו במחשבת הבריאה. כלומר, מה שהיהמקודם בחינת הסתר וצמצום, נעשה עכשיו לבחינת גלוי פנים, היינו שנתגלה עתה מטרתהבריאה, שהיא להטיב לנבראיו.
ויש לדעת, שכלים דהשפעה נקראים בשם י"ה דשם הוי"ה, שהם בחינת כלים זכים, וזהוהפירוש "כל המקבל, מקבל בכלי היותר זך". אז הוא זוכה "ודודי לי", והוא משפיע לו כלטוב, היינו שזוכה לגלוי פנים. אולם יש תנאי לזה, כי אי אפשר לזכות לבחינת גילוי, מטרם שהאדם מקבל את בחינת אחוריים, שהיא בחינת הסתרת פנים, ולומר שאצלו זהו חשובכמו גילוי פנים, היינו שיהיה בבחינת השמחה, כאילו הוא כבר זכה לבחינת גילוי פנים. אבל זה אי אפשר להחזיק מעמד, ושיהיה אצלו ההסתרה כמו גילוי, רק בזמן שהאדם עובדבבחינת השפעה, אז האדם יכול לומר מה חשוב לי, מה שאני מרגיש בזמן העבודה, כי עיקרהוא אצלי שאני רוצה להשפיע להבורא, ואם הבורא מבין שיהיה לו יותר נחת רוח אם יעבודבבחינת אחוריים, אני מסכים.
מה שאין כן אם יש לו עדיין ניצוצות של קבלה, הוא בא לידי הרהורים, שקשה לו אזלהאמין שהבורא הוא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. שזה סוד אות י' דשם הוי"ה, שהיא אות הראשון, הנקראת "נקודה שחורה דלית בה לבנוניתא", היינו שהיא כולה חושךוהסתרת פנים. כלומר, בזמן שהאדם בא לידי מצב שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב
שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון,שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה.
כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שלית לה מגרמה ולא מידי, היינו שאין להכלום, ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת
דלית לה כלום, בשמחה,נעשה מזה אח"כ בחינת כתר,שהיא כלי דהשפעה וכליזכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה. וזהו כמו שכתוב, "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בה ופושעים
יכשלו בה". שפירושו, שרשעים, היינו אלו שנמצאים בשליטת הכלי קבלה, הם מוכרחיםלנפול ולהיות רובץ תחת משאו, בזמן שהם באים למצב הזה.
מה שאם כן צדיקים, היינו מי שהוא בבחינת השפעה, הוא נתעלה על ידי זה, היינושזוכה על ידי זה לכלים דהשפעה (שיש לפרש רשעים, אלו שעדיין לא נקבע בלבם שצריכיםלעבוד לזכות לכלים דהשפעה, וצדיקים יהיה הפירוש אלו אנשים שכבר נקבע בלבם שצריכיםלזכות לכלים דהשפעה, אבל אין ביכולתם). וזהו כמו שכתוב בזה"ק: שהשכינה הקדושה אמרהלר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאסתמרה מינך"ולכן היא מתגלית אליו, וזה שאמרר' שמעון בר יוחאי: "בגין דא, ועלי תשוקתו" וזהו "אני לדודי ודודי לי", ואז הואמשפיע לבחינת ו"ה,שזה סוד שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שיתחברו ה- הלגבי ה- ו.שה' נקראת רצון לקבל, שהוא הכלי הסופית ביותר, שה- ו'תשפיע לתוך ה- ה'שאז יהיה גמר התיקון.
וזה סוד "צדיקים לאלתר לחיים", כלומר שהאדם בעצמו צריך לומר באיזה ספר הוא רוצהשירשמו את שמו, אם בספרן של צדיקים, היינו שרוצה שיתנו לו את הרצון להשפיע, או לא. היות שיש לאדם הרבה בחינות, בענין של הרצון להשפיע. כלומר, יש לפעמים האדם אומר: נכון אני רוצה שיתנו לי את הרצון להשפיע, אבל לא לבטל לגמרי את הרצון לקבל, אלאשהוא רוצה ב' עולמות לעצמו, כלומר שגם הרצון להשפיע הוא רוצה להנאתו.
אולם בספרן של צדיקים, נרשמים רק אלו שיש ברצונם להפוך את כל הכלי קבלה שלו, שיהיו רק בבחינת השפעה, ולא לקבל לעצמו כלום. וזהו בכדי שלא יהיה לו מקום לומר, איהוי יודע שהרצון לקבל מוכרח להתבטל, לא הייתי מתפלל על זה, (שלא יאמר אח"כ "אדעתדהכי לא נדרתי"). לכן הוא צריך לומר בפה מלא מה כוונתו, בזה שירשמו אותו בספרן שלצדיקים, ושלא יבוא אח"כ בטענות.
שיש לדעת שבדרך עבודה, ספרן של צדיקים, וספרן של רשעים נוהג באדם אחד. כלומרשהאדם בעצמו צריך לעשות בחירה, ולדעת בבירור גמור מה שהוא רוצה, כי ענין רשעיםוצדיקים מדברים בגוף אחד. לכן האדם צריך לומר, אם הוא רוצה שירשמו אותו בספרן שלצדיקים, שיהיה לאלתר לחיים היינו להיות דבוק בחיי החיים, שהוא רוצה לעשות הכללתועלת ה'. וכמו כן כשהוא בא להרשם בספרן של רשעים, ששם נרשמים כל אלה שהם רוציםלהיות בחינת מקבלים לתועלת עצמו, הוא אומר שירשמו שם לאלתר למיתה, היינו שהרצוןלקבל לעצמו יתבטל אצלו, ויהיה אצלו כאילו הוא מת. אולם לפעמים האדם מפקפק, כלומרשהאדם לא רוצה שבפעם אחת תיכף יתבטל אצלו הרצון לקבל, כלומר שקשה לו להחליט בפעםאחת שכל ניצוצי קבלה שלו יהיו לאלתר למיתה. היינו שאינו מסכים שיתבטלו אצלו כלהרצונות של קבלה בפעם אחת, אלא הוא רוצה שיתבטלו הניצוצי קבלה לאט לאט ולא לאלתרבפעם אחת, כלומר קצת יפעלו הכלי קבלה וקצת כלי השפעה. נמצא, האדם הזה אין לו דיעהחזקה וברורה, ודעה חזקה היא שמצד אחד הוא טוען "כלו שלי", היינו כלו לצורך הרצוןלקבל, ומצד השני טוען: כלו לה', זה נקרא דיעה חזקה, רק מה האדם יכול לעשות אם הגוףלא מסכים לדעתו מה שהוא רוצה שיהיה כלו לה', אז שייך לומר שהאדם עושה כל מה שבידושיהיה כלו לה', היינו שמתפלל לה' שיעזור לו שיהיה בידו להוציא לפועל, שיהיה כלרצונותיו בפועל כולו לה', ועל זה אנו מתפללים, זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים.
וזה שכתוב מלכות,היינו שיקבל על עצמו את בחינת נקודה שחורה דלית בה שוםלבנונית, שזה סוד בטל רצונך כדי שיעלה זכרוניכם לפני, ואז יהיה בטל רצונו מפנירצונך, ובמה בשופר, היינו בשופרא דאמא היינו בתשובה תליא מילתא. זאת אומרת, אם הואמקבל את השחרית צריך גם כן להשתדל שיהיה בדרך כבוד, ולא בדרך בזיון, שזה נקרא שופראדאמא, כלומר שיהיה אצלו בבחינת יופי וכבוד.
ובאמור יש לפרש מה שכתוב "בני גרשון לבני ושמעי", שאם האדם רואה שגירשו אותומהעבודה, האדם צריך לדעת שזהו מסיבת לבני,כלומר היות שהוא רוצה דוקאלבנונית, זאת אומרת שאם יתנו לו לבנונית, היינו שיאיר כל מה שהוא עושה, היינושירגיש טעם טוב בתורה ותפילה, אז האדם מוכן לשמוע ולעסוק בתו"מ. וזה שכתוב "שמעי",היינו דוקא בצורה של לבנונית הוא יכול לשמוע, מה שאם כן בזמן העבודההוא רואה צורה של שחור, אין הוא יכול להסכים שישמע לקבל על עצמו את העבודה הזאת, לכן הוא מוכרח להתגרש מהיכל המלך, כי קבלת מלכות שמים צריך להיות כניעה ללא תנאי. מה שאין כן, אם האדם אומר שהוא מוכן לקבל על עצמו את העבודה, רק בתנאי שיהיה צורהשל לבן היינו יום שיאיר לו, מה שאם כן אם יתגלה לו העבודה בצורה שחורה אין הואמסכים לזה, להאדם הזה אין מקום בהיכל המלך.
כי בהיכל המלך נותנים לכנס לאלו אנשים שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ובזמן שהאדםעובד בעמ"נ להשפיע, לא חשוב לו מה שהוא מרגיש בעצמו בעת עבודה. אלא אפילו במצב שהוארואה צורה של שחור אין הוא מתפעל מזה, אלא רק הוא רוצה שה' יתן לו כח, שיוכל להתגברעל כל המכשולים. זאת אומרת, אין הוא מבקש שה' יתן לו צורה של לבן, אלא שיתן לו כחשיוכל להתגבר על כל ההסתרים.
לכן אלו אנשים שרוצים לעבוד בעמ"נ להשפיע, ואם יהיה תמיד במצב של לבנונית, הלבנונית נותן להאדם להמשיך בעבודה. כי בזמן שמאיר, האדם יכול לעבוד אפילו בבחינתקבלה לעצמו, לכן אף פעם לאיהיה להאדם מקום לדעת אם עבודתו הוא בטהרה או לא, וזהגורם שאף פעם לא יכול לבוא לזכות לדביקות ה'. לכן נותנים לו מלמעלה צורה של שחרית, ואז הוא רואה אם עבודתו הוא בטהרה. זאת אומרת, אם גם במצב של שחרית הוא יכול להיותבשמחה זהו סימן שעבודתו היא בטהרה, כי האדם צריך להיות שמח, ולהאמין שמלמעלה נתנולו הזדמנות, שיהיה בידו לעבוד בעמ"נ להשפיע.
היות זה כמו שאמרו חז"ל "כל הגרגרן כועס". שפירושו מי שמשוקע בקבלה עצמית, הואכועס, שהוא תמיד בחסרון, שחסר לו למלאות את הכלי קבלה שלו. מה שאם כן מי שרוצה ללכתבבחינת השפעה, הוא צריך להיות תמיד בשמחה, היינו בכל הצורות הבאות עליו הוא צריךלהיות בשמחה מטעם שאין לו שום כוונה לקבלה עצמית. לכן הוא אומר, ממה נפשך, אם הואבאמת עובד בעל מנת להשפיע, בטח שהוא צריך להיות בשמחה בזה שהוא זכה להיות משפיע נחתרוח ליוצרו, ואם הוא מרגיש שעדיין אין עבודתו להשפיע, הוא גם כן צריך להיות בשמחה, משום מצד עצמו האדם אומר שהוא לא רוצה שום דבר לעצמו, הוא שמח בזה שאין הרצון לקבליכול להנות מעבודה זו, מזה הוא צריך לקבל שמחה. מה שאם כן אם הוא חושב שמעבודה זויהיה גם כן משהו לתועלת עצמו, כבר הוא נותן רשות לס"א להתאחז בעבודתו, וזה גורם לועצבות וכעס וכדומה.
