קבלה
אוקיי
לגבי הסדר ראש
השנה דיקו יפה ובאמת המקובלים סידרו את
הסדר זה
מנהג לא חייב אבל המנהגים יכולים לקדם
אותנו
יותר זאת אומרת מנהג ישראל תורה הוא אבל
הכוונה זה לא מחוייב מהתורה או משהו או או
מ
מחזלשת רבנו זה דברים ש המקובלים
תיקנו על פי השורשים הרוחניים
כמובן אז חשוב להבין
שה קודם כל הם אמרו יפה זאת אומרת סימני
ראש
השנה
למה יש הבדל מאוד מאוד דק
שדיברנו על זה בקליפ שנקרא מגילה רזה
לבניי ראו את זה שם הקליפ
חשוב יש טעות בתפיסה של
האנשים וזה חלק מה האבולוציה הרוחנית או
הבהמית
שבעצם הפעולה
הגשמית הם מתייחסים אליה בעצם בתור התוצאה
או הסיבה
הרוחנית למשל הנחתי
תפילין לא יכלתי חמץ בפסח שמרתי שבת עכשיו
קודם כל צריך לעשות את הפעולות האלה זה
נכון אבל אם באו לגרות את
התודעה אבל הם לא עצם הדבר אומר הזוהר יש
תריג יטין תרק פקודין למדנו את זה במקום
המתאים זאת אומרת כל כמן יש בזה הרבה
עובדים אבל בפשט של הדבר הפשט של הפנימיות
כל הפעולות
החיצוניות הם הם רק עצות הם עדיין לא עצם
הדבר את עצם הדבר אנחנו צריכים להשיג
בנשמה
בתודעה כמו שאמרנו שבת זה להגיע לשלמות
הפנימית של המנוחה של לראות את ההשגחה
האלוקית תפילין זה לעקוד את השמאל להיות
הפל הבורא אם הנחתי תפילין זה אומר שקעתי
את השמאל ממש לא אבל יש בזה פוטנציאל
לעורר בו לקוד את השמאל אז זה טעות בתפיסה
שעושים את הפעולות החיצוניות חושבים שהם
העצם הדבר וזה חלק
מהעניין של ההתפתחות בעצם רק העניין לא
להשאר שמה כל החיים אפילו יש קליפות שהם
אחראיות לתת אור והרגשה טובה בתורה ומצוות
החיצוניות כדי לקיים את המציאות באותה
צורה שיש קליפות שנותנות
אור בהדמיה הגשמית או בחטאים מסויימים או
בדמיונות אף אפילו כדי לקיים את זה כי זה
חלק תפורה של המטריקס בכל
מקרה יש הבדל בין סימן לסיבה כמו שאומר
בעל הסולם בתלמוד 10 ספירות בחלק א' לפני
שהוא מתחיל
לדבר
שהקול השתמשו בדברים האלה כסימנים בעלמה
לרמז על שורשיהם העליונים זאת אומרת מה
ההבדל בין סימן
לסיבה סיבה ותוצאה רוחניות הן דברים
מוכרחים זאת אומרת
הסיבה הרוחנית מחייבת את התוצאה
הרוחנית והתוצאה
הרוחנית מחוייב שתהיה בתמונה הסיבה
הרוחנית זה קצת למתקדמים אבל זה חשוב למשל
תוצאה
הרוחנית תפילין מהבחינה הרוחנית התודעתית
שלהם הם
מחייבים שיהיה לי את הכוונה הפנימית של
התפילין
אז אם השגתי את האור של התפילין
האלוקי זה אומר שהיה לי את הכוונה
הפנימית של המדרגה הזאת אז זה למשל סיבה
ותוצאה ברוחניות זאת אומרת הסיבות
והתוצאות הרוחניות
נמצאים בעולמות הביע הרוחניים שהם מעל
המטריקס מעבר לזמן
ומקום וכש צדיקים או בעלי השגה עולים
במדרגה ונעים בעולמות האלה דיין בסוגי
הרגשות והודעות האלה הם באמת פועלים ממקום
הסיבות והתוצאות
הרוחניות ואז השבת שלהם או החג
שלהם זה לא סימן זה לא גירוי אלא זה הסיבה
או התוצאה הרוחנית
ממש ובהתחלה זה כמו משחק ילדים אבל בלי
המשחק הזה לא כמו
ישש קודם תרג יטין ואחרי שאדם מתאמן בהם
טוב יגיע לטרק פקודין זאת אומרת יש את
חיצוניות המצוות שזה ההכנה
והגירוי ויש את פנימיות המצוות שזה המדרגה
הרוחנית עצמה שהיא מורכבת מאור וכלי מצורה
וחומר כמו למשל נתתי פרח זה לא אומר שאני
אוהב אבל זה אומר שזה בא לגרות בי את
התקווה שהפרי של האהבה
יוולד אז שתהייה לי את האהבה האמיתית
הטהורה מעבר לזמן והמקום זה נקרא שנתתי
פרח אמיתי ולא פרח גשמי אוקיי אז זה קצת
למתקדמים אז אני אגיד את זה בקצרה ונסיים
פה ונחזור לדברים היותר
קלים סימן לא מכייח את התוצאה אבל סימן
מתאים ו מובהק יכול לגרות אותי לסיבה או
התוצאה שאני רוצה להגיע אליהם אבל הוא לא
מחייב את
זה וזה כל הגשמיות היא ככה
עובדת
החוכמה היא להשתמש בסימנים המוק הנכונים
כדי לגרות טוב טוב את הפנימיות שאנחנו
רוצים להגיע אליה למה אני אומר גירוי כי
זה לא בעצם
מוכרח אבל אם זה סיבה או תוצאה זה מכריח
את
הדבר אבל בלי הגירוי אני לא
נפגש עם המקום
הפנימי לכן אנחנו צריכים קו אמצעי לעשות
את הגירוי הנכון בחוץ ולחפש את הסיבה
והתוצאה הפנימית בנפש בנשמה וזה סדר
העבודה לכן הדיוק הוא
יפה סימני ראש השנה כי זה רק סימן לאיזה
תודעה אני רוצה להגיע אבל האכילה הגשמית
עצמה היא בכלל לא העניין היא לא עצם הדבר
היא רק תרגיל לגרות את התודעה מה יהה עצם
הדבר שאני אשיג את המדרגה התודעתית הזי
תמר זה מדרגה רוחנית ראש של דג זה מדרגה
רוחנית
רגע ראש של כבש זה מדרגה
רוחנית קרטי כל דבר זה איזה תהליך רוחני
שאני צריך לעבור בתודעה זה לא איזה פרי
בחוץ אני משחק איתו אבל זה הדרך בעולם הזה
לעורר את הנקודה הפנימית וספציפית בגלל
שזה מנהגים שהמקום בעלי ההשגה סידרו לנו
יש בהם סגולה מאוד מאוד מיוחדת בראש
השנה אבל כל אחד תואם תמר אחר לפי הכוונה
הפנימית שלו לפי התודעה התודעה הרוחנית
שלו והעבודה שההוא עשה כל
השנה אז אם אני רוחני האם התמר הגשמי יהיה
לי יותר טעים מבחינת הגשמית האמת שלא אולי
בכמה אחוזים אבל האמת שלא זה לא ישפר לך
את החוש הגשמי כמו שמספרים לילדים אבל יש
לך חוש רוחני ויש תמר רוחני
כנגדו שאם אתה באמת תגיע למדרגה אז אתה
תטעם פשוט את את התמר הרוחני והוא וודאי
טעים וגבוה
ונצחי ולשם אנחנו רוצים להגיע
ויש בזה הרבה
מדרגות כל הגשמיות אבל היא רק גירוי כמו
שאמרתי בשיעורים המתאימים לתורה יש טעם של
עוף טעם של שניצל טעם של גבינות כל המוחין
האלה הם נמצאים בתורה הגשמיות היא רק
שמלים וגירויים קטנים או נעיר הוא
דקיק שבא לגלות לנו מה נמצא בתורה מה זה
התורה אבל לא הספר כאילו רק התורה הכוונה
מחשבת הבריאה המציאות הרוחני
ני אבל בגלל שזה דברים מאוד גבוהים אנחנו
מתאמנים בגן ילדים שזה העולם
הזה לכן לא לחשוב ששים את הסעודה וזהו זה
נגמר לא זה בא להראות לנו לאיזה תודעה
אנחנו רוצים
להגיע
אוקיי וככה כל המצוות האמת שהמצוות הם
מראות את השורשים העליונים ביתר דיוק כמו
שאומר בעל הסולם לכן הם מאוד מאוד חשובות
המצוות הגשמיות לגמרי אבל יש בזה גם סוג
של סכנה מה אבל זה סכנה שאיין ברירה היא
חלק מהעניין שהאדם יכול להיתקע שמה כי הוא
מסתפק בפעולה
החיצונית ואז הוא מרגיש שלם ואז הוא מפספס
את ההתקדמות הפנימית שהוא מחוייב להגיע
אליה לכן המקובלים הזהירים והזוהר הקדוש
ורבי שמעון בר יוחאי ותיקוני הזוהר לעסוק
בקבלה הזוהר ופנימיות התורה כי ולא
בחיצוניות התורה רק כי אז אתה נתקע בעולם
הזה במעשה החיצוני ולא מתקדם משמה נשאר כל
היום בכיתה א' מה שת עסק בפנימיות זה
מכריח אותך להיכנס פנימה לתודעה האלוקית
מעבר
לחומר מה העניין של סוד
השופר אז אני אגיד בקצרה כי יש בזה הרבה
עניינים השופר בא לעורר אותנו את האדם
השפר הזה מדרגת טבינה
