בעל התניא תורה אור
סיכום שיעור תורני – אור מקיף, אהבה רבה ותפקיד התורה
השיעור עוסק במושג האור המקיף, הקשור לאהבה רבה, ומבאר כיצד הוא מתגלה דרך התורה והמצוות. השיעור מתמקד בהבחנה בין אור מקיף לאור פנימי, תוך שימוש בפסוקים כמו "פותח את ידיך" ו"דברת בם", ומדגיש את חשיבות קביעת התודעה בתורה כדרך לגילוי רצון העליון. להלן סיכום מורחב ומפורט:
השיעור פותח בהתייחסות לאור האהבה, שמתואר בבריאה במילים "וירא אלוקים את האור כי טוב" (בראשית א, ד). חז"ל, כפי שמובא בזוהר, אומרים ש"כי טוב" מרמז על כך שהאור הזה נגנז בתורה. זהו אור מקיף – אור האהבה הגנוז – שיצא מהעולם לאחר שנכנסה התורה, והוא מתגלה כעת דרך העיסוק בתורה. השיעור מבאר שסוד האור הגנוז הזה קשור לאהבה רבה, המושרשת בשורש הנפש, במקום שבו חלק אלוקי (שם הויה) נמצא. העיסוק בתורה, ובמיוחד בבינת התורה שמעל הדעת, מאפשר לגלות את האור המקיף הזה, שהוא בחינת אהבה רבה.
השיעור ממשיך ושואל כיצד ייתכן שדברי סופרים חמורים מדברי תורה, כפי שנאמר "רבים עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה". התשובה היא שהתורה כוללת בחינות רבות ועצומות של צמצומים והשתלשלויות, שדרכן מתגלה רצון העליון. הפסוק "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון" (תהלים קמה, טז) מלמד שהתורה, שהיא חוכמתו ורצונו של הבורא, פותחת את הצמצומים ומגלה את הרצון העליון לכל חי – כלומר לכל רובד של חיות ואור שמתפשט בעולמות. בכל דרגה בבריאה יש רצון שמגלה את הרצון העליון, אך התורה מכינה את הכלים לגילוי זה. כך, העיסוק בתורה מאפשר לאדם לגלות את אהבה רבה המושרשת בשורש נפשו, מעל ליכולתו להשיג באופן רגיל.
השיעור מבחין בין אור מקיף לאור פנימי. האור המקיף, הקשור לאהבה רבה, עדיף על האור הפנימי (הקשור לאהבת עולם) משום שהוא אינו תלוי ישירות בעבודת האדם. הרצון העליון מתגלה דרכו בצורה ישירה יותר, ולאחר מכן מתלבש בנפש האדם דרך דיבור ומעשה – כלומר, דרך תלמוד תורה ומצוות. המצוות מחולקות לעשה ולא תעשה, וכוללות גם את האור הפנימי, אך האור המקיף הוא המשיכה הגמורה של הרצון העליון. השיעור מצטט את חז"ל ששואלים אדם לאחר מותו "קבעת עיתים לתורה", ומסביר שקביעת עיתים אינה רק זמן קבוע בשעון, אלא קביעת התודעה בתורה – הכוונה היא שהתודעה תהיה נטועה תמיד בתורה, מה שמעורר את אהבה רבה בשורש הנפש.
האור המקיף מתואר כמי שאינו מתלבש בכלי מוגבל, ולכן הוא נעלה ואין לו דוגמה בעולם הזה. אין לו הפסק, והוא נשאר תקוע בלב האדם גם כשהוא עוסק בעניינים אחרים. השיעור מדגיש שזהו פירוש יפה אך קשה להבנה מפשט הכתוב, משום שהטקסט נכתב בשפה פנימית וקצרה, כפי שמקובלים וצדיקים נוהגים לעיתים לכתוב לעצמם. חלק מהתוכן נכתב על ידי המחבר וחלק הוצא לאור על ידי נכדו, ולכן יש צורך בהסבר מפורט כדי להבין את העומק.
השיעור מסביר שהאור המקיף אינו מוגבל על ידי גבולות הכלי, בניגוד לאור הפנימי. יש בו מעלה מיוחדת משום שהוא פועל כמו הערה מרחוק, מעורר תקווה ומשפיע על שורש הנפש. זהו כוח ייחודי שמקשר את האדם לרצון העליון בצורה עליונה יותר. השיעור משווה זאת לפסוק "ודברת בם בשבתך בביתך" (דברים ו, ז), שמפורש כ"בשבתך" – בצבא הקמותיך (התעוררות הנפש), ו"בביתך" – בלבך, כלומר התורה צריכה להיות נוכחת תמיד בתודעה ובמעשים.
השיעור מסכם שיש צורך בשני סוגי האור – המקיף והפנימי – שכן לכל אחד תפקיד משלו. האור המקיף, הקשור לאהבה רבה, נגנז בתורה ומתגלה דרך העיסוק בה, והוא מעורר את הרצון העליון בשורש הנפש. קביעת התודעה בתורה היא המפתח לגילוי זה, והיא מאפשרת לאדם להידבק ברצון העליון ללא תלות מלאה בעבודתו הישירה. השיעור מזמין את השומעים לשתף, לעשות לייק ולתמוך בהפצת התוכן דרך תרומה או הצטרפות כחברי מועדון, כדי להמשיך את העשייה הרוחנית.
