בעל שם טוב על התורה – פרשת יתרו – משפטים
קבלה – חכמת הקבלה #קבלה #חכמת #הקבלה #חסידות | 📌 הירשמו לערוץ בקליק והפעילו את הפעמון 🔔 לקבלת עדכונים | שיעורים | ושידורים חיים | הצטרפו לטלגרם לעדכונים נבחרים ותוכן יחודי: http://telkb.net | אתר הבית: https://kabbalah.pw | פייסבוק: https://bit.ly/3JVlHvk
הצטרפו כחברי מועדון לתמוך בהפצת התכנים וקבלת הטבות:
https://bit.ly/3MH1YE2
בפרשת יתרו, בפסוק "ויקח יתרו חתן משה עֹלֹת וזבחים לאלוקים ויבוא אהרון וכל זקני ישראל לאכול לחם עם חותן משה לפני אלוקים", הבעל שם טוב מבאר שמשה רבנו לא אכל אכילה גשמית כמו אהרון וזקני ישראל, אלא אכילה רוחנית נעלית. הכוונה אינה שהוא לא נגע בלחם פיזית, אלא שבמדרגתו הגבוהה, אפילו הגשמי הפך אצלו לרוחני לחלוטין, כי האכילה שלו הייתה השפעה זכה בלי צד של קבלה גשמית – דרגה עליונה מאוד.
בהמשך, בפסוק "וישם עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות", הבעל שם טוב מרמז שהאבות – אברהם, יצחק ויעקב – מייצגים שלושה דינים, כפי שמופיע באותיות השניות בשמותיהם (ב, צ, ע = "בצע"), והשופטים צריכים להיות "שונאי בצע" כדי לתקן את הרצון לקבל שבדינים. וכן, ב"משה ידבר והאלוקים יעננו בקול", משה מסמל שבת (מלזעוק) וקול רומז לרפואה קרובה לבוא, כי חיבור התחתון לעליון בשבת הרוחנית מביא רפואה שלמה.
בפרשת משפטים, בפסוק "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני", הבעל שם טוב מסביר שמי שמאמין בכוחות נפרדים מהבורא עובד עבודה זרה. הכוונה היא שכל הכוחות הם מהבורא, והרצון לקבל לעצמו בלבד הוא "אלוקים אחרים", בעוד השוואת הצורה להשפעה היא הדרך האמיתית. לגבי איסור ערבוב בשר וחלב, זה נובע מהופכיות כלים ואורות: חלב (חסדים, כלים זכים) קודם לבשר (גבורות, כלים עבים), כי זה סדר התיקון. הפוך מזה גורם לשבירת כלים, ולכן ממתינים שש שעות בין בשר לחלב.
ב"ויראו את אלוקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", הבעל שם טוב מפרש שמי שמוכן להיות "תחת רגליו" – במדרגה תחתונה בלי כבוד עצמי – זוכה ללבנת הספיר (מלכות שמיים), שבה החומר מתוקן לגילוי אלוקי, והיצר הרע מתפוצץ כברזל על ידי התורה, עד שמשיגים "כזוהר הרקיע".
ב"כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע", הוא מלמד שדרך העשייה הפשוטה (מצוות כפשוטן) מגיעים לשמיעה (הבנה רוחנית). הלימוד בתורה עם כוונה פשוטה מעורר רצון לעשייה, ודרך הנעשה זוכים לנשמע – סגולה להתקרבות לבורא.
ב"והסירותי מחלה מקרבך", הוא מבאר שמחלות באות כדי לברר ניצוצות קדושה השייכים לשורש נשמת האדם. התרופות מכילות ניצוצות אלה, והשתייה מהן מעלה אותם לשורשם, אך בדרך תורה אפשר לברר ניצוצות בלי לרדת לקליפות, וממילא המחלה נעלמת.
ב"מכשפה לא תחיה", הבעל שם טוב מלמד שכישוף הוא חוכמה בלי חסדים – רצון למשוך אור antithesis, ודרך כוונות נסתרות מבטלות את הכישוף על ידי אמירת הפסוק הזה. "מילת" (דבר) של שם טומאה לא נזכר, אך "מילת" של שם טהרה (מחשבה לא תחיה) מבטל את הכישוף על ידי כוונה נסתרת להרוג את הרצון הבלתי מתוקן בתוכנו.
בכל זה, הבעל שם טוב מדגיש את העבודה הפנימית – להפריד בין הקליפה לנשמה, לעבוד לשם שמיים ולא לכבוד או שכר, ולתקן את הרצון לקבל דרך התורה והמצוות.
https://linktr.ee/kab10
