קורס מבוא למצרים
התורה בפרשת שמות היא ספר רוחני, לא סיפור היסטורי, ומדברת על הנפש שלנו כאן ועכשיו. "מלך חדש" במצרים מסמל תודעה חדשה של אגו ואנוכיות שצריך לתקן. הירידה למצרים היא הזדמנות לברר ניצוצות קדושה, כי אין תיקון בלי קלקול. משה מייצג את הכוח הפנימי לעבוד לשם שמיים באמונה טהורה, בעוד פרעה מסמל את הרצון לקבל לעצמנו שמפריע בדרך. היסורים והקשיים הם גירויים להתפתחות רוחנית, והמטרה היא לצאת ממצרים – מהאהבה העצמית – אל השפעה ואהבת הזולת. שלושת האותות (מטה לנחש, יד מצורעת, מים לדם) מלמדים על אמונה, ידיעה שמגיעה מאמונה, והפסקת החיות מאהבה עצמית. שפרה ופואה מולידות חיות אלוקית מפנימיות, לא מחיצוניות כמו המצרים. הכל נועד לגלות את האלוקות שבנו דרך עבודה פנימית.
1. **תכלית התורה**: התורה היא ספר רוחני, לא היסטוריה, ומשקפת את העבודה הפנימית שלנו בנפש.
2. **מלך חדש**: זה תודעה חדשה של אגו ואנוכיות שמטרתה לעורר אותנו לתיקון.
3. **מצרים**: הירידה למצרים היא קור היתוך לברר קדושה, כי תיקון בא רק דרך קלקול.
4. **משה**: הוא הכוח הפנימי לעבודה לשם שמיים באמונה והשפעה, נגד האגו של פרעה.
5. **פרעה**: מסמל את הרצון לקבל לעצמנו שמפריע, אך עובד בשירות הבורא לעורר אותנו.
6. **יסורים**: כל הקשיים הם גירויים להתפתחות, לדחוף אותנו לצאת מאהבה עצמית.
7. **שלושת האותות**: מטה לנחש – אמונה; יד מצורעת – ידיעה מאמונה; מים לדם – סוף החיות מאהבה עצמית.
8. **שפרה ופואה**: מולידות חיות אלוקית מפנימיות (יראה ואהבה), לא מחיצוניות כמו המצרים.
9. **מטרה**: לצאת ממצרים – מאנוכיות – ולהגיע להשפעה, אהבת הזולת וגילוי האלוקות.
### סיכום רגיל בהרחבה
התורה בפרשת שמות היא לא ספר היסטוריה חיצונית, אלא מדריך רוחני חי שמדבר על הנפש שלנו ועל העבודה הפנימית שאנחנו צריכים לעשות כאן ועכשיו. אתה רואה את הפרשה כמראה לנשמה, שמלמדת אותנו איך לצאת ממצרים – ממצב של אהבה עצמית ואגו – אל מצב של השפעה ואמונה טהורה. "ויקם מלך חדש על מצרים" מסמל התעוררות של תודעה חדשה של אנוכיות בתוכנו, שמטרתה לעורר אותנו לתקן את עצמנו. הירידה למצרים היא תהליך הכרחי, כי רק דרך הקלקולים אנחנו יכולים לברר ניצוצות קדושה ולבנות כלים רוחניים. משה הוא הכוח הפנימי שבנו ששואף לעבוד לשם שמיים, מתוך אמונה ואהבה טהורה, בלי ציפייה לשכר או תמורה. לעומתו, פרעה הוא הרצון לקבל לעצמנו, האגו שמדבר לשון הרע על ההשגחה ומנסה להחזיק אותנו במצב של חיצוניות וקטנות. אתה מסביר שהיסורים, המגפות והקשיים בעולם הם גירויים שנועדו לדחוף אותנו להתפתח, לצאת מהאנוכיות ולהתחבר לפנימיות.
שלושת האותות שמשה מקבל – המטה שהופך לנחש, היד שנעשית מצורעת וחוזרת לבריאות, והמים שהופכים לדם – מלמדים אותנו שלבים בעבודה הרוחנית: אמונה כבסיס, ידיעה שמגיעה מתוך האמונה, והפסקת החיות מאהבה עצמית כדי לעבור להשפעה. שפרה ופואה, המיילדות העבריות, מולידות חיות אלוקית מתוך יראה ואהבה פנימית, בניגוד למצרים שמולידים מהחיצוניות ומהרצון לקבל. אתה מדגיש שפרעה מנסה להסתיר את הצרעת שלו – את לשון הרע על הבורא – על ידי "דם תינוקות", כלומר חיות של קטנות שמזינה את הקליפה במקום לתקן אותה. היציאה ממצרים היא תהליך כפול: קודם מהגשמיות (תאוות והרגלים), ואחר כך מהרוחניות (רצון לקבל אורות לעצמנו), וזה דורש אמונה ותקווה, כמו שנרמז ב"אהיה אשר אהיה". הכל נועד לגלות את המשה שבתוכנו – את האמונה וההשפעה – ולהביא אותנו לאהבת הזולת ולהתחברות עם הבורא.
1. **תכלית התורה**:
התורה היא לא סיפור היסטורי, אלא ספר רוחני שמדבר על הנפש שלנו ועל העבודה הפנימית שאנחנו צריכים לעשות בכל רגע. היא מראה לנו איך להתמודד עם הכוחות שבתוכנו ולצאת ממצב של אנוכיות למצב של קדושה.
2. **מלך חדש**:
"ויקם מלך חדש על מצרים" מסמל תודעה חדשה של אגו ואנוכיות שמתעוררת בנו. זו לא סתם עלייה של רוע, אלא הזדמנות לתיקון – המטרה היא שנראה את האגו הזה ונעבוד לתקן אותו, כי הוא חלק מהפאזל של הנשמה.
3. **מצרים כקור היתוך**:
הירידה למצרים היא תהליך הכרחי לברור ניצוצות קדושה. אין תיקון בלי קלקול, ולכן אנחנו נכנסים למצבים קשים כדי לבנות כלים רוחניים. מצרים היא הסמל לאהבה עצמית שמגבילה אותנו, והיציאה ממנה היא השחרור הרוחני.
4. **משה ככוח פנימי**:
משה הוא לא רק דמות חיצונית, אלא תכונה בתוכנו – הכוח לעבוד לשם שמיים מתוך אמונה ואהבה טהורה, בלי רצון לשכר או תמורה. הוא "משיין של ישראל" – המושיע שבנו שמוביל אותנו לגאולה דרך מסירות נפש והתחברות לבורא.
5. **פרעה כרצון לקבל**:
פרעה הוא האגו שבנו, שמדבר לשון הרע על ההשגחה ומנסה להחזיק אותנו בחיצוניות. הוא עובד בשירות הבורא כדי לעורר אותנו, אבל אנחנו צריכים להתגבר עליו על ידי הגדלת המשה שבנו – האמונה וההשפעה.
6. **יסורים כגירויים**:
כל היסורים, המגפות והקשיים בעולם הם כלים להתפתחות. הם לא עונש, אלא דחיפה לצאת מהאנוכיות ולהתחבר לפנימיות. ככל שאנחנו מתקדמים, הקשיים גדלים, אבל זה סימן שאנחנו בדרך הנכונה.
7. **שלושת האותות**:
– **מטה לנחש**: מסמל אמונה כבסיס לעבודה הרוחנית. אנחנו צריכים לבחור בין הזהב (רצון לקבל) לגחלים (עבודה קשה לשם שמיים).
– **יד מצורעת**: מלמדת שידיעה צריכה לבוא מאמונה. בלי אמונה, היד (המעשה) נהיית מצורעת – מלאה בלשון הרע וברע.
– **מים לדם**: הסוף של החיות מאהבה עצמית. אנחנו לא יכולים להמשיך לקבל תענוג מהתורה והמצוות לעצמנו – זה דוחף אותנו להשפעה.
8. **שפרה ופואה**:
המיילדות העבריות, שפרה (יראה) ופואה (אהבה), מולידות חיות אלוקית מתוך פנימיות, בניגוד למצרים שמולידים מהחיצוניות ומהרצון לקבל. זה מראה שתוצאות אמיתיות בעבודת השם באות מהלב והנשמה, לא ממעשים טכניים בלבד.
9. **פרעה והצרעת**:
פרעה מנסה להסתיר את הצרעת שלו – את לשון הרע על הבורא – על ידי "דם תינוקות", כלומר חיות של קטנות וחיצוניות שמזינה את הקליפה. זה לא פתרון אמיתי, אלא דחייה של התיקון, כמו תרופה שמסתירה כאב בלי לרפא.
10. **אהיה אשר אהיה**:
שני שלבים ביציאה ממצרים: הראשון מהגשמיות (תאוות והרגלים), והשני מהרוחניות (רצון לקבל אורות לעצמנו). זה דורש אמונה ותקווה, כוחות עליונים שמושכים אותנו קדימה גם כשאנחנו לא רואים את הטוב בהווה.
11. **מטרת התהליך**:
המטרה היא לגלות את המשה שבתוכנו – את האמונה וההשפעה – ולהגיע לאהבת הזולת ולהתחברות עם הבורא. זה לא רק להימנע מייסורים או לקבל שפע, אלא לעבוד את האמת ולשנות את התודעה שלנו לגמרי.
התורה בפרשת שמות מדברת על מסע רוחני פנימי של האדם, לא על היסטוריה חיצונית בלבד. בתיה, בת פרעה, היא דמות מרכזית שמראה את המאבק בין קדושה לקליפה. היא קליפת נוגה לפי האר"י – מצד אחד בתיה, שיכולה לעלות לקדושה ולהתגייר, ומצד שני בת פרעה, שקשורה לקליפות ולרצון לקבל לעצמו. היא רצתה לטבול ביאור, לא בתוכו אלא עליו, כדי לטהר את עצמה מהרצון לקבל אור לעצמה, מה שמראה כוונה פנימית להתגייר באמת – לא רק בטבילה והלכות, אלא בעבודת ה' לשם שמיים. ה"יאור" כאן הוא סמל רוחני לאור האינסופי, לא מים גשמיים, והיא ניסתה להוציא ממנו את משה, הכוח של אמונה טהורה שמושך את האדם מהקליפות לקדושה.
משה מסמל את האמונה וההשפעה הטהורה שבנפש, והוא נולד בזכות בתיה שגילתה את התיבה והצילה אותו. שמו "משה" בא מ"מן המים משיתיהו" – הוא מושה אותנו מהמבול של הגשמיות והנפרדות אל אחדות ואהבה. הים והיבשה קשורים לכאן: הים הוא חומר הגלם הרוחני, והיבשה היא מקום העבודה שלנו לתיקון. הכל קשור – מה שבשמיים נמצא בים, ומה שבים נמצא ביבשה, כי יש חוק של חותם ונחתם. משה נמשה מהמים כי המים הם החיות האלוקית, והוא הכוח שמוביל אותנו לקדושה דרך אמונה. בתיה זכתה להיות חלק מזה כי היא התגברה על הקליפה שבתוכה.
פרעה לעומת זאת הוא הרצון לקבל לעצמו, האגו שמפריע לנו להתקרב לבורא. הוא ניסה להרוג את הבנים – סמל ההשפעה – ולא את הבנות – סמל הקבלה – כי הוא רוצה שנישאר ברצון לקבל תענוג ולא נעבוד לשם שמיים. משה, כשהרג את המצרי, השתמש בשם המפורש, כוונת ההשפעה הטהורה, ש"הרגה" את הרצון לקבל של המצרי, כי הקליפות לא יכולות להתקיים מול אמונה אמיתית. ה"מכות" שפרעה מקבל הן תיקון – כאב שבא מתוך אהבה לנקות את הרעלים מהנפש. אם אתה מזדהה עם פרעה שבך, המכות כואבות, אבל אם אתה עם העברי שבך, הן מנקות ומטהרות.
הסנה הבוער מראה שרצון שמתחבר להשפעה לא נכבה, בניגוד לרצון לקבל שמכבה את עצמו כשמתמלא. "אהיה אשר אהיה" מלמד שיש שתי גאולות: אחת מהגשמיות ואחת מהרוחניות, מהרצון לקבל אור לעצמנו בתוך התורה עצמה. משה התלונן שהוא כבד פה ולשון כי הוא מדבר רק השפעה טהורה, ואהרון עזר לו לגשר לעם. הכל נועד להביא אותנו לכלי שלם של אמונה והשפעה, כדי לגלות את האלוקות שבתוכנו דרך עבודה פנימית.
החלום של השבע פרות הבריאות והשבע הרזות מסמל את שתי האפשרויות בעבודת ה': חיות של קדושה כשאנחנו משפיעים, או חיות של טומאה כשאנחנו קולטים לעצמנו. העולם הזה עצמו הוא חלום, והמציאות האמיתית היא הפנימיות שבנו. כדי להגשים את החלום – השאיפות והמוחין הרוחניים – צריך כלים של השפעה ואמונה, כמו שיוסף פתר את חלום פרעה והביא שפע. חנוכה קשור לכאן כי הוא תיקון הלב והרצון, שמאפשר לנו להאיר את האור האלוקי דרך עבודה פנימית.
### סיכום לפי סעיפים בהרחבה
1. **בתיה וקליפת נוגה**:
בתיה, בת פרעה, היא קליפת נוגה לפי האר"י – יש בה שני צדדים. מצד אחד היא בתיה, שיכולה לעלות לקדושה ולהתגייר, ומצד שני היא בת פרעה, קשורה לקליפות ולרצון לקבל. היא רצתה לטבול על היאור, לא בתוכו, כדי לטהר את עצמה מהרצון לקבל אור לעצמה. זה מראה שהתגיירות אמיתית היא לא רק טבילה והלכות, אלא עבודה פנימית לשם שמיים, מעבר מרצון לקבל לרצון להשפיע.
2. **משה והאמונה**:
משה הוא הכוח של אמונה טהורה והשפעה שבנפש. שמו בא מ"מן המים משיתיהו" – הוא מושה אותנו מהמבול של גשמיות ונפרדות לאחדות ואהבה. בתיה זכתה להציל אותו כי התגברה על הקליפה שבתוכה, והוא נולד דרכה כסמל לכניסה לקדושה. הוא הכוח שמוביל אותנו מהקליפות לאלוקות דרך אמונה והתמסרות.
3. **יאור, מים וים**:
היאור הוא סמל רוחני לאור האינסופי, לא מים גשמיים. המים הם החיות האלוקית שממנה נמשה משה. הים הוא חומר הגלם הרוחני, והיבשה היא מקום העבודה שלנו לתיקון. יש חוק של חותם ונחתם – מה שבשמיים נמצא בים, ומה שבים נמצא ביבשה. הכל קשור, ומשה נמשה מהמים כדי להביא אותנו מהפוטנציאל הרוחני (ים) לעבודה ממשית (יבשה).
4. **פרעה והרצון לקבל**:
פרעה הוא האגו, הרצון לקבל לעצמו שמפריע לנו להתקרב לבורא. הוא ניסה להרוג את הבנים (השפעה) ולא את הבנות (קבלה), כי הוא רוצה שנישאר ברצון לקבל תענוג ולא נעבוד לשם שמיים. הוא מזין אותנו ב"לחם צרות" – תענוג זמני מעבודה שלא לשמה, שמונע מאיתנו להתפתח רוחנית.
5. **המכות כתיקון**:
המכות שפרעה מקבל הן תיקון, כאב שבא מאהבה לנקות את הרעלים מהנפש. אם אתה מזדהה עם פרעה שבך (האגו), המכות כואבות ומרגישות כמו עונש. אבל אם אתה עם העברי שבך (הנשמה), הן מנקות ומטהרות, כמו ניקוי רעלים שמכין אותך לקבל תורה ואלוקות.
6. **משה והמצרי**:
כשמשה הרג את המצרי, הוא השתמש בשם המפורש – כוונת השפעה טהורה. זה "הרג" את הרצון לקבל של המצרי, כי הקליפות לא יכולות להתקיים מול אמונה אמיתית. זה מלמד שבכוח האמונה וההשפעה אפשר לנצח את הקליפות שבתוכנו ולברר את הניצוצות.
7. **הסנה הבוער**:
הסנה שבער ולא נאכל מראה שרצון שמתחבר להשפעה לא נכבה, כי הוא כמו צינור שזורם מהבורא. לעומת זאת, רצון לקבל מכבה את עצמו כשמתמלא, כמו תענוג גשמי שנגמר. זה פלא גדול שמשה ראה – איך אפשר לקבל אור בלי להיכבות, וזה אפשרי רק דרך השפעה.
8. **אהיה אשר אהיה**:
"אהיה אשר אהיה" מלמד שיש שתי גאולות: הראשונה מהגשמיות (תאוות והרגלים), והשנייה מהרוחניות (רצון לקבל אור לעצמנו בתוך התורה). משה נתן לנו כוח לשתיהן – להתגבר על החיצוניות ולטהר את הפנימיות, כדי להגיע להשפעה ואהבה אמיתית.
9. **משה ואהרון**:
משה התלונן שהוא כבד פה ולשון כי הוא מדבר רק השפעה טהורה, והעם לא הבין אותו. אהרון היה הגשר בינו לעם, כי הוא ידע לחבר את האמונה העליונה של משה ללב העם. שניהם ביחד נתנו לנו כלים להתחבר לקדושה ולתקן את הרצון לקבל.
10. **חלומות ופרשת מקץ**:
חלום הוא השראה רוחנית, אבל הוא תלוי בפתרון שלנו. חלום פרעה על השבע פרות הבריאות והרזות מראה שני מסלולים: חיות של קדושה דרך השפעה, או חיות של טומאה דרך קבלה לעצמנו. העולם הזה הוא חלום, והמציאות היא הפנימיות. כדי להגשים את החלום צריך כלים של קדושה, כמו שיוסף עשה.
11. **חנוכה ותיקון**:
חנוכה קשור לתיקון הלב והרצון, להאיר את האור האלוקי דרך עבודה פנימית. "מאוז צור ישועתי" מלמד שצריך לשבח את הבורא כדי לראות את שלמותו, ולזבוח את היצר הרע כדי להגיע להשפעה. זה מכין אותנו לחנוכת המזבח – השגת חוכמה ואור רוחני.
12. **מטרת התהליך**:
הכל נועד להביא אותנו לכלי שלם של אמונה והשפעה, לגלות את האלוקות שבתוכנו. הירידה למצרים, המכות והחלומות הם תיקונים שמכינים אותנו לקבל תורה ואור אינסופי, דרך עבודה פנימית שמובילה לאהבת ה' ואהבת הזולת.
