שביעי של פסח

סיכום השיעור: תובנות מפנימיות התורה על קריאת ים סוף ושביעי של פסח

1. קריאת ים סוף – תיקון המלכות והעלאתה לבינה:
   ים סוף מסמל את המלכות, הרצון לקבל הגדול של האדם, שמכיל את כל החוכמה (אור אלוקי, המיוצג כמים). קריאת הים היא תהליך רוחני של חציית הרצון לשניים – השפעה וקבלה – כדי להפריד בין קדושה לטומאה. זהו תיקון המלכות על ידי העלאתה לבינה (השפעה), המכונה גם "התגיירות" רוחנית. התורה מתארת זאת כ"הלכו ביבשה בתוך הים" – היכולת לעבור ברצון לקבל (ים) תוך שמירה על כוונת השפעה (יבשה).
   • יהודי מול מצרי: בתוך האדם, ה"מצרי" רוצה לקבל חוכמה לעצמו ונרמס על ידי התורה, בעוד ה"ישראלי" בונה קו אמצעי של אהבה ויראה, המאפשר מעבר בים והשגת חוכמה (שירה).
   • קשר לסדר (20 באפריל 2025): דומה לסימן "כורך" – חיבור המרור (דינים) והמצה (חסדים) לקו אמצעי, המשקף את תיקון המלכות.
2. זיווגים כקריאת ים סוף – חיבור בית הפכים:
   זיווגים קשים כקריאת ים סוף כי הם מחברים הפכים: רצון להשפיע (בינה) ורצון לקבל (מלכות), גוף ונשמה, אור וכלי. זיווג אמיתי הוא תודעתי, לא רק גשמי, ומטרתו השתוות צורה לבורא דרך אהבה.
   • קושי הזיווג: הבורא (השפעה טהורה) והנברא (רצון לקבל) הם הפכים, והחיבור דורש תיקון הרצון לקבל לעל מנת להשפיע. בצמצום ב', הזיווג האמיתי (שורש הנשמה) מוסתר, ולכן זיווגים גשמיים קשים ודורשים עבודה פנימית.
   • יישום: זוגיות היא סמל לתיקון, והקושי בה משקף את תיקון הרצון לקבל. אהבה אמיתית היא קבלה מתוך רצון לשמח את הנותן, כפי שהזכרת (20 במרץ 2025) על תיקון הרצון לקבל באהבה.
3. דתן ואבירם – גאווה ואנוכיות:
   דתן ואבירם מייצגים גאווה ("אבי רם") ואנוכיות בתודעת האדם, המקלקלות את עבודת ה' ומחזירות אותה ל"פרעה" – עבודה לשם תענוג עצמי. הם מלשינים על משה (אמונה) ומפריעים לעם ביציאה ממצרים, כסמל לקליפות הפנימיות שיש לברר.
4. דרך רחוקה לעומת דרך קרובה:
   ה' הוביל את ישראל בדרך רחוקה ולא בדרך פלישתים הקרובה, כי דרך קרובה (תענוג מיידי, דעת פרטית) מובילה לשליטת פרעה. דרך רחוקה היא עבודה ללא תענוג מיידי, המכשירה כלים לקבלת אור אלוקי בצורה טהורה.
   • קשר להסתרה (16 באפריל 2025): הדרך הרחוקה משקפת את ההסתרה כ"מטריקס" שמאפשרת תיקון, כפי שדיברנו על החומר כמרחב להתפתחות רוחנית.
5. עמלק מול משה – אגו מול אמונה:
   עמלק מסמל אגו וגאווה (רצון לקבל נטו), בעוד משה מייצג אמונה טהורה. כשמשה מרים ידיו (אמונה), ישראל גובר; כשידיו נרפות, עמלק מתחזק. הניצחון הוא פנימי, דרך חיזוק האמונה, ולא בחיצוניות (כמו מלחמה גשמית).
   • יישום: האדם צריך לבחור באמונה גם כשהיא איטית, כי ויתור עליה מחזיר אותו לגאווה ואנוכיות.
6. מחלה – חלל רוחני של נפרדות:
   הפסוק "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" מתייחס למחלה רוחנית – נפרדות, גאווה ואנוכיות, המרחיקות מהבורא. אין קשר ישיר בין מחלה גשמית לרוחנית; הגשמיות היא סמל בלבד.
   • תיקון המחלה: החלל (רצון לקבל) הוא הכרחי לתיקון, כפי שהבורא אומר: "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורת תבלין". הכאב (גשמי או רוחני) מצביע על מקום התיקון, והרפואה היא בייחוס הכאב לתיקון, מה שמוציא את הרע ומחבר לבורא.
   • קשר לזיכרון: זה מתחבר לדברינו על בחירה (16 באפריל 2025) – החלל נותן מקום לשותפות עם הבורא, והתיקון הוא דרך תורה ואמונה.
7. המן – אור אלוקי טהור:
   המן הוא לחם מן השמיים, מוחין אלוקיים (אור חוכמה) שמגיעים מלמעלה ללא פסולת, בניגוד ללחם מן הארץ הדורש בירור. כל אחד טועם בו טעם שונה לפי כליו, כפי שהאור הפשוט מתגלה דרך הכלי (משל בעל הסולם על הלבן בספר).
   • רשעים מול צדיקים: לרשעים, המן נעשה תולעים כי אין להם כלים, בעוד צדיקים משיגים את חיותו בקדושה.
   • קשר לסדר: דומה לסימן "נרצה" – גמר התיקון, שבו האור מתקבל בכלים מתוקנים.
8. שביעי של פסח – אמונת האיברים (נתיבות שלום):
   קריאת ים סוף בשביעי של פסח היא שיא האמונה, המגיעה לדרגת "אמונת האיברים" – כאשר כל איבר (פרט) מרגיש את ה"אין עוד מלבדו".
   • מדרגות האמונה:
     1. אמונת המוח: אמונה שכלית, מושרשת בכל יהודי כפוטנציאל.
     2. אמונת הלב: אהבה ויראה, המתגברת על גאווה ואנוכיות.
     3. אמונת האיברים: האמונה חודרת לכל פרט, עד ש"כל עצמותיי תאמרנה".
   • קפיצה לים: הקפיצה של נחשון וצדיקים לים מסמלת מסירות נפש ואמונה מעל הדעת, שהביאה לגילוי אלוקי ותיקון קליפת מצרים.
   • אמונה לאחר גילוי: הבעל שם טוב מלמד שבחירה באמונה פשוטה לאחר גילוי היא המדרגה העליונה, כי היא מעל ההשגה ומחברת לאינסוף.
   • סגולת החג: שביעי של פסח הוא זמן קוסמי להשגת אמונת האיברים, ה"ביזה הגדולה" של קריאת ים סוף, כפי שהחסיד מסלונים מבקש
     • מגפה כנפרדות רוחנית:
       מגפה אינה רק מחלה גשמית (כמו קורונה), אלא סמל לנפרדות, גאווה ואנוכיות שמפרידות מהאחדות האלוקית. היא מייצגת תפיסה של פרטיות ("גוף") שמונעת הרגשת אמונה בלב. בזמן משבר גשמי (כמו מגפה), הנגף הרוחני – תחושת הנפרדות – עלול להתחזק, כי האדם נפגש עם עצמו בהסתרה.
       • קשר להסתרה (16 באפריל 2025): הנפרדות היא ה"מטריקס" שמסתיר את הבורא, כפי שדיברנו, ומאפשר בחירה ותיקון דרך אמונה.
       • תיקון: התבוננות, התבודדות ודמיון מודרך מאפשרים הוצאת "רעלים" (רצונות אנוכיים) בצורה חיובית, כך שהנגף מאבד אחיזה, כמשל לרפואת הנפש.
     • קריאת ים סוף – תיקון המלכות והרצון לקבל:
       קריאת ים סוף היא תהליך פנימי של חציית הרצון לקבל הגדול (ים = מלכות) תוך הפרדת ה"מצרי" (רצון לקבל לעצמו) מה"ישראלי" (רצון להשפיע ולהידבק בה').
       • מצרי מול ישראלי: ה"מצרי" שבאדם רוצה תענוג לעצמו ("גר דחוכמה") ונרמס על ידי התורה, ש"חונקת" אותו כי הוא חש חולשה ממנה. ה"ישראלי" בונה קו אמצעי של אהבה ויראה, עובר ביבשה בתוך הים, ומשיג שירה (חוכמה).
       • תהליך התיקון: דורש תפילה, התבודדות פנימית (כרבי נחמן), והתבוננות אמיתית ללא זיופים, כדי להעלות את המלכות לבינה.
       • קשר לזיכרון (20 במרץ 2025): זה מתאים לתיקון הרצון לקבל לעל מנת להשפיע, כאשר האדם משתווה לבורא דרך אהבה ואמונה.
     • התבוננות והתבודדות ככלי לתיקון:
       התבוננות והתבודדות פנימית (לא על "במבה", כלומר לא שטחית) מחברות את האדם לשורש האמונה. הן מאפשרות לראות את ה"טמא" שבתוכו (כמו ב"חד גדיא") ולתקן אותו דרך רחמי שמיים ועבודה עמוקה.
       • דוגמה: רבי נחמן התבודד על דבקות בה', לא על תענוגות גשמיים, וכך חיבר את הרצון לקבל לאמונה.
     • חד גדיא – משל לתהליך תיקון:
       "חד גדיא" מסמל את שלבי תיקון הנפש:
       • גדי: הנשמה הזועקת לה' (מלשון "גומל דלים").
       • חתול: לילית, אנוכיות ש"נושכת" את הנשמה.
       • כלב: גאווה, קליפת נוגה שמסתירה את האלוקות.
       • חוט: ייסורים שמכניעים את הגאווה למלכות שמיים.
       • אש: תורת לשמה שמגלה את האמת.
       • מים: חסד שמביא ללשמה.
       • שור: קו שמאל (דינים) שמתגלה לאחר קבלת תורה, כמו עגל הזהב.
       • שוחט: משה (אמונה) ש"שוחט" את הרצון לקבל לעצמו.
       • מלאך המוות: שוחט את האדם בזמן תיקון, כי לא הכל ניתן לתקן כעת, אך שומר את הרצון לתחיית המתים.
       • הקב"ה: שוחט את מלאך המוות בגמר התיקון ("יבולע המוות לנצח").
       • יישום: בכל מדרגה יש שלבים אלו, והצדיקים (כבעל הסולם) מגיעים לגמר התיקון בחייהם.
       • קשר לסדר (20 באפריל 2025): דומה לסימנים כמו "כורך" (חיבור חסדים ודינים) ו"נרצה" (גמר התיקון).
     • שני סוגי התעוררות – דלעילא ודלתתא:
       • התעוררות דלעילא: נתינה מלמעלה, כמו גאולת מצרים, שבה ישראל היו במט' שערי טומאה ונזקקו לסיוע אלוקי. זו כמו הלוואה מהבנק להתחלת עסק.
       • התעוררות דלתתא: עבודה מלמטה, כמו בקריאת ים סוף, שבה ישראל פעלו בהסתרה (וישובו לפי החירות) והשלימו את הגאולה. זו החזרת ההלוואה דרך יגיעה.
       • שתי שבתות: שבת בראשית (דלעילא) ושבת מתן תורה (דלתתא) משקפות את השילוב בין נתינה מלמעלה לעבודה מלמטה.
       • מגן דוד: שני משולשים (דלעילא ודלתתא) שמתחברים לתיקון שלם, כפי שהזכרת (20 באפריל 2025) על חיבור עולמות עליונים ותחתונים.
       • דוגמה: בעל הסולם נתן התעוררות דלעילא (ספרים), אך התיקון תלוי בהתעוררות דלתתא שלנו – לימוד ויגיעה.
     • שביעי של פסח – גילוי אמונה נצחית:
       שביעי של פסח הוא זמן קוסמי לגילוי אמונת האיברים, שבו נקרעו המסכים המפרידים בין ישראל לה'.
       • שפחה על הים: ראתה יותר מיחזקאל הנביא, כי הגילוי היה כללי ואפשר טעימה מהאור הגנוז.
       • שירה: נאמר "ישיר" (עתיד), כי השירה ממשיכה להתחדש בכל דור.
       • זיווג רוחני: חיבור עם השכינה (קדושה) ותיקון זיווגים גשמיים כענף לשורש.
       • קשר לזיכרון (8 באפריל 2025): מתחבר לעשרת הדיברות כתיקון הנפש, כאשר אמונה ("אנוכי") היא הבסיס לגאולה.
     • השלכה מעשית לחג:
       שביעי של פסח הוא הזדמנות לשבור את קליפת מצרים (נפרדות) דרך תפילה, התבוננות ואמונה. יש להתמקד בתודעה – בין במרפסת, בסלון או בלב – כדי להפריד בין טומאה (רצון לקבל לעצמו) לקדושה (השפעה). התיקון מביא לגאולה אישית וכללית, כולל זיווג רוחני (דבקות בה') וגשמי.

     שאלות מרכזיות מהטקסט

     1. מדוע נאמר "וידעו מצרים כי אני ה'"? הפסוק מרמז על מטרה אלוקית להראות את כוח ה' למצרים, למרות שהם אויבים.
     2. מה משמעות "ויחסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר"? זו תבוסה מוחלטת של האויב, שמפורשת ברובד הרוחני.
     3. מה פירוש "מה תצעק אלי" (שמות יד, טו) שאומר ה' למשה, ומה הכוונה בדברי הזוהר "בעתיקא טליא מילתא"? השאלות מתייחסות לתפקיד התפילה ולמסירות הנפש.

     תשובות ופירוש רוחני

     1. "וידעו מצרים כי אני ה'"

     הפסוק מלמד שהמטרה של קריעת ים סוף היא לא רק לשחרר את ישראל, אלא גם להפגין את שליטת ה' בעולם, אפילו לאויבים. ברובד הפנימי, "מצרים" מסמלים את הקליפות – התודעה האגואיסטית והרצון לקבל לעצמו. הידיעה ש"אני ה'" היא ביטול הגאווה והאנוכיות, כאשר האדם מכיר בכך שהכל ממקור אלוקי. זהו תהליך שבו הקליפות "יודעות" את ה' על ידי התבטלותן.

     2. "ויחסו מים צריהם"

     המים שמכסים את המצרים מסמלים את המלכות (ספירת המלכות) שעולה לבינה – מצב שבו האדם מתעלה מעל הרצון לקבל ומגיע למסירות נפש. ברוחניות, ה"צר" הוא היצר הרע, והכיסוי המוחלט שלו משמעו ביטול מלא של האגו. זהו נס קריעת ים סוף הפנימי: המלכות (המקום הגלוי) הופכת ליבשה (גילוי אלוקי) עבור ישראל, אך טובעת את המצרים (הקליפות) שאינם מוכנים להתבטל.

     3. "מה תצעק אלי" ו"בעתיקא טליא מילתא"

     השאלה "מה תצעק אלי" מלמדת שיש רגעים שבהם התפילה לבדה אינה מספיקה, וצריך לעבור למסירות נפש – פעולה מעל הטבע. הזוהר מסביר ש"בעתיקא טליא מילתא" מתייחס למדרגה עליונה (ערך זרע אנפין), שבה התפילה נענית מעל חוקי הטבע. ה' אומר למשה שכעת הדבר תלוי במסירות נפש של ישראל ("דבר אל בני ישראל ויסעו"), שתעורר את הנס הגדול של קריעת הים. זה מלמד שבמצב של צרה, התפילה עוזרת, אך נס מעל הטבע דורש ביטול מוחלט של הרצון האישי.

     משמעות פנימית: יציאת מצרים וקריעת ים סוף

     • מצרים כסמל רוחני: בכל אדם קיימת "קליפת מצרים" – התודעה של רצון לקבל לעצמו, אנוכיות וגאווה. יציאת מצרים היא תהליך של התנתקות מהרצון הזה והתקרבות להשפעה ואהבה אלוקית.
     • קריעת ים סוף כתהליך פנימי: הים מסמל את המקום הנסתר (ספירת בינה, חסדים מכוסים), והיבשה את הגלוי (מלכות). קריעת הים היא הפיכת הנסתר לגלוי – האדם מגלה את האור האלוקי על ידי ביטול האגו. עבור ישראל, הים נהפך ליבשה (גילוי), ואילו המצרים טבעו כי נצמדו לרצון לקבל.
     • מסירות נפש: זהו הכוח לעבור מעל חוקי הטבע הרוחניים (הרצון לקבל) ולהידבק בה'. מסירות נפש אמיתית היא לא למען תועלת אישית, אלא לשם השוואת הצורה לבורא – אהבה שאינה תלויה בדבר.

     שלושת העמודים

     הטקסט מדגיש כי העולם עומד על שלושה דברים (תורה, עבודה, גמילות חסדים), המייצגים שלושה קווים רוחניים:

     • תורה (קו אמצעי): חיבור בין חוכמה לחסדים, המאפשר גילוי אלוקי.
     • עבודה (קו שמאל): מסירות נפש וקורבנות, כגון תפילה במקום קורבנות, שבה האדם מוסר את רצונו לה'.
     • גמילות חסדים (קו ימין): השפעה ואהבה ללא תנאי.

     דיבור כסוס

     הדיבור (האותיות) משול לסוס, שמגלה את המחשבה (הרוכב). בתפילה, הדיבור מעורר את הפנימיות ומאפשר לאדם לעלות למדרגות גבוהות יותר, במיוחד כשמדובר בדברי תורה. אך אם הדיבור נובע מגאווה או תאווה, הוא הופך ל"סוס" של קליפות, ואינו מוביל לדבקות.

     מסקנה

     קריעת ים סוף היא סמל לתהליך רוחני שבו האדם יוצא מ"מצרים" (אגו) ומגיע לגילוי אלוקי על ידי מסירות נפש. ה"מצרים" שבתוכנו טובעים כאשר אנו מבטלים את הרצון לקבל ומתחברים להשפעה. התפילה והדיבור הם כלים חזקים, אך המפתח הוא כוונה פנימית של אהבה שאינה תלויה בדבר. כפי שמלמד הזוהר, המדרגה העליונה ("עתיקא") נפתחת כאשר אנו מוכנים לוותר על ה"אני" למען ה'.