חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו- הבורא נקרא בורא על שם שברא את הרצון לקבל "השם בורא מתייחד רק על החידוש דהיינו המצאת יש מאין" יוצר הוא נקרא על נתינת האור. כמו כן ההתרשמות של האור בכלי מגלה בו צורה שהוא נברא איתה באופן מובנה, אך מגלה אותה בתהליך של התפתחות. שנאמר "ויפח באפיו נשמת חיים" שהוא כללות צורות של קבלה הראויות למין האדם.
החטא של הנברא זה לא הרצון שלו להיות מאושר, או עצם הרצון שלו לקבל כמו שגורסים בתורות אחרות מצד הקליפה. למשל בנצרות מכים ברצון, והמעלה להתנזר או הכפרה היא הסבל, ביהדות התענוג דקדושה הוא הכפרה כמו בחינת שבת . באיסלאם מתמסרים כמו הלבנה ואפילו אין בקשה בתפילה רק שבח. במזרח מבטלים את הרצון וההשתוקקות היא מחלה ומנסים להיות האור, אבל מה לעשות אפילו התותח פרוטונים הארוך מתחת לאדמה לא מצליח לעבור את מהירות האור והחלקיקים משמינים בכלל בעוד מסה..
לכן לא צריך לבטל את הרצון, ביהדות ההשתוקקות היא חמלה, לא מחלה.
רק צריך לעשות לה תיקונים. וזה בדיוק העניין של הצורה של הרצון, לכן חטאנו צורנו, בצורה של הרצון, ושם התיקון והסליחה. הצורה היא הכוונה שבאדם, כי את הטבע שלו הוא לא יכול לבטל, את החיסרון, רק לתבל אותו באהבה, אם הוא מקבל מטעם הנותן, אז ישמח משה במתנת חלקו כי עבד נאמן קראת לו. אך מצד שני שונא מתנות יחיה, אלא צריך שיקבל מטעם נותן המתנה, זו יראה ואהבה. אבל הטבע הראשוני הוא יצר לב האדם רע מנעוריו, שרוצה רק להנות לעצמו ולא אכפת לו מהנותן באמת. לכן יש שלב של טהרה שלא משתמשים ברצון או לפחות בחלקו ומצמצמים אותו כמו ביום הכיפורים, אבל זו לא התכלית רק שלב מעבר, המטרה היא פורים. להשתמש ברצון רק בקדושה.
המעלה היא לא, לא לרצות ביהדות, הפוך, צריך את יצחק, צריך לרצות הרבה, רק שיצחק יהיה בן אברהם ולא אבימלך.
שנזכה
