דף 1051

תלמוד עשר הספירות | עמוד סז
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות נו – ס | שיעור בתע"ס עמוד יומי

המשכת הקו היתה תחילה בבחי"ד, וע"כ היה צריך כח מעכב על בחי"ד, שלא יכנס בה האור
נו) עתה נבאר ענין מסך שנעשה על בחי"ד, שהיא מלכות. כי בעת שעולם הצמצום, דהיינו מלכות דא"ס ב"ה שנתלבשה שם כנודע [ח"ב תש' קע"ב סבה ג'], דכל מדרגה מתחלת ממלכות דעליון שלה הנעשה לבחינת חומר ראשון שלה (כנ"ל אות כ"ז). והנה כשהמלכות הזאת המצומצמת, חזרה והמשיכה אור עליון על ג' בחינות בלבד, הנה ההמשכה הזאת היתה בהכרח עם ההשתוקקות שבבחי"ד שבה, כי ג' הבחינות הראשונות אינן כלל כלי קבלה והמשכה כל עיקר. ולפיכך הכרח הוא, שהמשיכה האור העליון מתחילה אל כל ד' הבחינות, דהיינו אפילו אל בחי"ד שלה, אלא כדי שלא יגיע האור לבחי"ד, הוכרחה להוסיף כח חדש, לעכב את האור שלא יתפשט לבחי"ד.

כח המעכב שנתוסף על בחי"ד, נקרא מסך
נז) וזה הכח החדש שהוסיפה, נקרא בשם מסך, שהמסך הזה הוא הגורם השורשי, בדבר המשכת אור הקו על ג' הבחינות. כי הצמצום שעשתה, דהיינו שסילקה את רצונה מלקבל בבחי"ד, היה מספיק רק להסתלקות האור העליון ממנה בלבד. אמנם אח"כ שחזרה והמשיכה את האור, הנה הוכרחהלעורר שוב את בחי"ד שלה, כדי להמשיך את ההמשכה החדשה, וא"כ לולא עשתה כח חדש כלפי התפשטות האור, היה שוב האור מגיע גם אל בחי"ד. הרי שעיקר הגורם להמשכת אור הקו על ג' הבחינות, הוא רק כח המסך, שעשתה מחדש כלפי האור. והבן היטב את ב' הבחינות הללו, דהיינו הצמצום והמסך, שהם היסודות לכל ההמשך שבחכמה הזאת.

הצמצום היה מדעתה. המסך דוחק [דוחה] האור בכח שליטה שלא מדעתה
נח) והבן ההפרש בין דבר הצמצום שעשתה המלכות דא"ס, שהיא בחינת הסתלקות מגדלות הרצון לקבל, מרצונה ובחירתה להשואת הצורה ביותר למאציל, ובין דבר המסך, שהוא בחינת כח העיכוב, בשליטה והכרח, שלא יגיע האור לבחינה ד'.

נט) וטעם הדבר הוא, כי אע"פ שהן הצמצום והן המסך, נעשו על ידי מלכות דאין סוף ב"ה כנ"ל, אמנם כבר ידעת שבשעה שהרוחני קונה צורה חדשה נוספת על צורתו, נבחן עי"ז לשני רוחנים ולב' בחינות, הרחוקות זו מזו לפי מדת גודל שיעור שינוי הצורה שיש בין ב' הצורות הללו. כי כמו שהגשמיים נפרדים זה מזה על ידי גרזן, ונרחקים זה מזה על ידי מקום ושטח, כן הרוחניים נבדלים זה מזה על ידי חידוש צורה, ומתרחקים זה מזה לפי מדת גדלו של השינוי שנמצא בין צורה לצורה, אם פחות ואם יותר.

המסך הוא תולדה של המלכות המצומצמת. מה שהוא רצון בעליון הוא כח בתחתון
ס) ולפיכך, אחר שהמלכות הנ"ל עשתה המשכה לאור הקו על ג' בחינות, נבחנת המשכה זו לצורה חדשה שנתוספה על צורת הצמצום. באופן, שיש עתה שתי בחינות במלכות הנ"ל. הא', היא המלכות המצומצמת, שהיא הצורה הא' שנעשתה במלכות דא"ס ב"ה, וקבלה הצורה החדשה שנקראת מלכות מצומצמת. ואח"כ, כשהמלכות הזו עשתה המשכה אחר האור של ג' הבחינות, נולדה ויצאה צורה חדשה, שנקראת מסך, כלפי האור שלא יופיע בה בבחי"ד. ונודע שכל רצון שיש בעליון, נעשה שליטה אצל הענף היוצא ממנו. ולפי שהמסך הוא ענף ותולדה מהמלכות המצומצמת, לכן אע"פ שהמלכות צמצמה עצמה מרצונה ודעתה,בלי שום שליטה על ידי העליון ממנה, עםכל זה, התולדה הנמשכת ממנה, דהיינו המסך, כבר הצמצום רוכב עליו בשליטה גמורה להיותו מדרגה שניה לעולם הצמצום כנ"ל.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/

אתר מאורות: https://www.meorot1.com/

* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.

תלמוד עשר הספירות | עמוד סו
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות נ – נה | שיעור בתע"ס עמוד יומי

בחי"ד בלבד נחשבת לכלי קבלה משום שהיא בחינת אפשר וקא מכוין
נ) והנה נתבאר שלא כל הרצונות נחשבים לכלי קבלה, אלא רק בחי"ד בלבד.כי אין הרצון נחשב לבחינת קבלה, זולת בב' התנאים 'אפשר' ו'קמכוין'. דהיינו שלא יהיה מוכרח לקבלה, ושתתגלה בו השתוקקות לקבל. לאפוקי בחי"ג, אע"פ שיש שם השתוקקות לקבל, דהיינו 'דקא מכוין', מ"מ כיון דמוכרח לקבל, שהוא חיותו המוכרחה כנ"ל, ע"כ אינו נחשב לכלי קבלה. ולאפוקי בחי"ב, שאע"פ שאינה מוכרחת לקבל, מ"מ כיון דאין שם השתוקקות, אינה נחשבת לכלי קבלה. ואין צריך לומר בחי"א, שאין בה לא זה ולא זה, כי היא מוכרחת לקבל האור שלה שהוא חיותה, וגם אין בה השתוקקות, ע"כ ודאי הוא רצון קלוש לגמרי.

פרק ה'
מבאר: את הצמצום והמסך. ובו ד' ענינים:
א. הצמצום היה בהשואה אחת מכל הצדדים.
ב. דבר המסך, כיון שכל המשכת אור היא בבחינה ד' צריכים כח מעכב שלא יתפשט האור גם לבחינה ד', וכח זה נקרא מסך.
ג. ב' בחינות במלכות: א. שמצומצמת לא לקבל לתוכה אור מרצונה עצמה, וזה נוהג בעגולים. ב. שמצומצמת מחמת כח מעכב עליה, דהיינו מסך. וזה נוהג בספירות דיושר.
ד. האור העליון הוא במנוחה מוחלטת, ואינו פוסק מלהאיר אפילו רגע. ומתי שהנאצל משתוקק הוא ממשיך אליו האור
הפרש שבין צמצום לבין מסך
נא) ואחר שכבר ידענו היטב את ד' המדרגות שברצון לקבל זו למטה מזו, בשיעורן המדויק, נבאר עתה את דבר הצמצום והמסך, וההפרש שביניהם. והנה הצמצום כבר נתבאר היטב בחלק הא',גם באו"פ כאן, ואין להכפיל הדברים. והעיקרמה שצריך לעניננו, הוא ענין ההשואה שהיתה שם (עי' לעיל באו"פ ח"א פ"א אות צ' ואות ק'), עי' שם היטב.

ד' הבחינות קבלו בצמצום, ענין סבה ומסובב
נב) ונתבאר שם. לפי שאור א"ס שוה בהשואה גמורה, הוכרח ג"כ שיצמצם עצמו בהשואה אחת מכל הבחינות. כלומר, שכלד' הבחינות שנצטמצמו, הן שוות במעלה אחת, בלי הבחן זכות ועביות העושים לד' מדרגות זו שפלה מזו, עד בחי"ד העבה מכולן והשפלה מכולן, אלא שהן בהשואה אחת. וכל מה שנתוסף בצמצום, להבחין בה יותר מבא"ס ב"ה, הוא רק ענין ד' הבחינות מבחינת מה שהן מסובבות ומשתלשלות זו מזו, על דרך סבה ומסובב. שבחי"א היא סבה וגורם לגילוי בחי"ב, ובחי"ב סבה לבחי"ג, ובחי"ג סבה לבחי"ד, אלא הן בהשואה א' מבחינת זכות ובמעלה כנ"ל. [עי' ח"ב תש' ע"ג]

סבה ומסובב שבד' בחינות, לא היו בא"ס
נג) וענין סבה ומסובב זה, שמחלק אותן על כל פנים לארבע בחינות, לא היה נגלה בא"ס ב"ה קודם הצמצום, כי שם אפילו בחינת כללות הכלי אינה ניכרת, אלא כולו אור, כמ"ש בחלק א' [פ"א או"פ ל]. אלא אחר שנסתלק אור א"ס מאותן הבחינות, אז הוכרו הבחינות הללו, ונגלה הדבר שיש עתה להבחין את האור בפ"ע, דהיינו בבחינת מה שהיה בהן מקודם הצמצום, וד' הבחינות בפני עצמן, נשארו ריקות מאור. כי אחר הצמצום נגלה שאין הבחינות הללו דבר אחד עם אור א"ס ב"ה, כמו שהיה נראה מטרם הצמצום. וזה הוא כדוגמת הנר הכלול באבוקה, שאינו ניכר, וכשהפרישו אותו מהאבוקה, אז הוא ניכר לכל, והבן היטב. [עי' ח"ב תש' ע"ד, קע"ב סבה א']

נד) ולכאורה יש להקשות, אחר שעיקר הצמצום לא היה אלא בבחי"ד, הרי נגלה שאין הבחינה ההיא ראויה לקבלת האור. אמנם ג' הבחינות הראשונות, שלא היה עליהן הצמצום, נגלה שהמה ראויות לקבלת האור. וא"כ הרי יצא לנו מזה, הבחן של מעלה וחשיבות זו על זו, דהיינו שבחי"ד שפלה היא, מג' הבחינות הראשונות. [עי' ח"ב תש' קע"ב סבה ב']

הצמצום לא היה מחמת פחיתות בחי"ד, אלא מחמת קישוט בלבד
נה) אמנם הענין הוא, כי הצמצום של האור מבחי"ד, לא היה מחמת הפחיתות שבה ח"ו, כי עדיין עוסקים במלכות דא"ס ב"ה, ששמה היתה הבחי"ד בבחינת אור א"ס ב"ה עצמו. ואיך אפשר אפילו להרהר שהצמצום היה מחמת פחיתות בחינה ד'. אלא שהצמצום היה מטעם קישוט בעלמא, שחשקה המלכות הזאת לבחינת דבקות בעילוי האפשרי ביותר, להדבק כולה במאציל, שהוא ענין השואת הצורה ביותר אל המאציל (כמ"ש לעיל ח"א פ"א אות צ', עש"ה), וע"כ לא נפלה מעלתה של הבחי"ד, גם לאחר הצמצום.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/

אתר מאורות: https://www.meorot1.com/

* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.

תלמוד עשר הספירות | עמוד סה
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות מו – נ | שיעור בתע"ס עמוד יומי

ז"א נבחן ללא אפשר, משום שאור החכמה היה חסר לו
מו) ובחי"ג, שהיא זעיר אנפין, נבחן ל 'לא אפשר וקא מכוין'. 'לא אפשר' הוא, מטעם דאחר שהבחי' הב' נתעוררה והמשיכה האור דחסדים, נעשה בזה בחינת עיכוב על אור החכמה שבנאצל. כי בחינת הרצון להשפיע הוא הפוך מבחי"א שהיא רצון לקבל, ששם אור החכמה. וכיון שאור החכמה הוא עיקר החיות של הפרצוף, דע"כ מכונה האור הזה בשם חיה כנ"ל, לפיכך חזרה המלכות דבינה, והמשיכה הארת אור החכמה לתוך אור החסדים שלה. וכשמלכות הבינה המשיכה ועשתה חידוש צורה זאת, יצאה מבחינה ב' ונעשתה לבחינה ג' (כנ"ל הסת"פ ח"ב אות ל' ד"ה ועל, עש"ה), שנקרא זעיר אנפין.

ז"א נבחן לקא מכוין, משום שהיתה לו השתוקקות לחכמה
מז) ובהמשכה זו שהיא בחי"ג, יש עלינו להבחין שני דברים. הא' הוא 'דלא אפשר', דהיינו שאין לה עצה אחרת מחמת שאור החיה היה חסר בנאצל. והב', הוא 'דקא מכוין' כי יש כאן השתוקקות, אחר הארת החכמה שהמשיכה, מחמת שהמשיכה אותו בעת שהיתה ריקנית ממנו. כי בחי"ב היתה מכסה על אור החכמה כנ"ל, ויש בה רק אור דחסדים בלי חכמה. לכן המלכות שלה שהמשיכה הארת החכמה, הנה המשיכה זאת בבחינת השתוקקות שנקראת 'קא מכוין' כנ"ל. וע"כ נקראת בחינת ז"א, 'לא אפשר וקא מכוין', כמבואר.

המלכות נבחנת לאפשר, משום שהיה לה להסתפק בחכמה שבז"א. ולקא מכוין, משום שהיתה לה השתוקקות
מח) ובחי"ד שהיא המלכות, נבחנת ל'אפשר וקא מכוין'. אפשר, הוא מטעם שכבר ישנה הארת חכמה בז"א, דהיינו בבחי"ג כנ"ל, והמלכות דז"א אינה מוכרחה לעשות ההתגברות הזאת מחדש, כדי להמשיך אור החכמה בשיעור יותר גדול מבחי"ג. ו'קמכוין', הוא מפני שההתגברות הזו אחר אור החכמה, עשתה בבחינת השתוקקות, דהיינו בשעה שלא היה לה אור החכמה, שאז מתגלה התשוקה, כנ"ל.

הפרש בין אור החכמה להארת החכמה
מט) ואין להקשות כאן, הרי בבחינה ג' יש הארת חכמה כנ"ל, דעל כן נקראת בחינה ד' בבחינת 'אפשר'. וא"כ איך מתגלה בבחי"ד התשוקה לאור החכמה. אמנם תבין מאד. כי יש הפרש גדול בין הארת החכמה לבין אור החכמה. כי הארת החכמה, משמעותה שעצמות המדרגה היא אור דחסדים, אלא שמקבלת הארה מאור החכמה. משא"כ אור החכמה, הרי כל עצמותו של האור כולו חכמה, ולא כלל חסדים. והנה לבחינת חיותה של המדרגה, מספיקה ג"כ הארת החכמה כמו שיש בבחי"ג שהיא ז"א. וע"כ המלכות דז"א שהתגברה ברצונה להמשיך אור החכמה, לא היתה מוכרחה לזה, אלא שהיתה בחינת השתוקקות בה אחר עצמות אור החכמה, הנעלה הרבה על בחינת הארת החכמה שבבחי"ג. כי כלפי אור החכמה האמור, נבחנת שהיא ריקנית מהאור הזה, ויתכן ע"כ שתתגלה אחריה התשוקה, כמבואר.

בחי"ד בלבד נחשבת לכלי קבלה משום שהיא בחינת אפשר וקא מכוין
נ) והנה נתבאר שלא כל הרצונות נחשבים לכלי קבלה, אלא רק בחי"ד בלבד.כי אין הרצון נחשב לבחינת קבלה, זולת בב' התנאים 'אפשר' ו'קמכוין'. דהיינו שלא יהיה מוכרח לקבלה, ושתתגלה בו השתוקקות לקבל. לאפוקי בחי"ג, אע"פ שיש שם השתוקקות לקבל, דהיינו 'דקא מכוין', מ"מ כיון דמוכרח לקבל, שהוא חיותו המוכרחה כנ"ל, ע"כ אינו נחשב לכלי קבלה. ולאפוקי בחי"ב, שאע"פ שאינה מוכרחת לקבל, מ"מ כיון דאין שם השתוקקות, אינה נחשבת לכלי קבלה. ואין צריך לומר בחי"א, שאין בה לא זה ולא זה, כי היא מוכרחת לקבל האור שלה שהוא חיותה, וגם אין בה השתוקקות, ע"כ ודאי הוא רצון קלוש לגמרי.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/

אתר מאורות: https://www.meorot1.com/

* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.

תלמוד עשר הספירות | עמוד סד
תלמוד עשר הספירות | חלק ב | הסתכלות פנימית
אותיות מב – מה | שיעור בתע"ס עמוד יומי

אחר שהחומר הא' קבל האור, נגלה הכלי של חכמה עצמה
מב) הבחן ב', הוא החומר של הכלי ההוא אחר שקיבל האור שלו, כי אז נשלם הכלי ונקרא 'חכמה'. כלומר, כי בטרם שקיבלה את האור שלה, נקראת על שם הבחינה שלה לבד, דהיינו בחי"א, ואינה עדיין בחי' כלי חכמה, אלא מלכות דכתר. ואפשר לדמות זה כמו עובר במעי אמו, שאינו עולה בשמו בטרם שנולד וקיבל אור וחיות השייכים לו. כן החומר הראשון, בטרם שקיבל האור שלו, אינו עולה עוד בשם חכמה, אלא נכלל עוד במלכות דכתר. אלא אח"כ, כשהחומר המשיך האור שלו שנקרא 'חיה', אז קונה הכלי את שמו המיוחד לו, דהיינו 'חכמה' (עיין היטב לעיל אות כ"ז ד"ה ועתה). וב' הבחנות אלו, יש להבין בכל ספירה וספירה, שהן: הכלי בטרם שקבל האור, שנבחן עוד על השם העליון. והכלי אחר שקיבל את האור, כי אז הוא נחשב בבחינתו עצמו.

מצד החומר הא', נבחנת החכמה ללא אפשר. ומצד שהיא מלאה אור, נבחנת ללא קמכוין
מג) עתה תבין שבחי"א שהיא חכמה, נבחנת לבחינת 'לא אפשר ולא קא מכוין'. כי מצד החומר הראשון שלה שהוא מלכות דכתר, שקבלה את חידוש הצורה דבחי"א בעת אשר ספירת החכמה עדיין לא עלתה בשם לפני עצמה כנ"ל, הרי ודאי גילוי הרצון לקבל הזה, נבחן ל'לא אפשר' כלפי ספירת החכמה גופה. וגם מצד המלכות דכתר נחשבת 'לא אפשר', כי אי אפשר לה להאציל את החכמה בלי שיהיה לחכמה בחינת רצון לקבל, כי קבלת השפע בלי רצון לקבל אותו, הרי היא כפיה וטורח, בהיפך מכונת המאציל שהיא להיטיב ולהנות, כנודע. וגם נבחנת אל 'לא קא מכוין', שפירושו שאין לה המשכה והשתוקקות לקבלת האור. כי כבר ידעת, שאין שלימות ברצון בטרם שנתגלתה בו השתוקקות והמשכה אל האור (כנ"ל ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה עש"ה). גם נתבאר שם היטב,שאין ענין ההשתוקקות מתגלה, רק בעת שאין האור והשפע בכלי, כי אז יתכן שתשתוקק אחריו, אבל זה אינו יכול להתגלות בעוד שהכלי מלא מהאור שלה, עי' שם היטב. ולפיכך, כיון שכלי דחכמה האמור, הוא מלא באור שלה, אין בו עוד ההשתוקקות אל השפע, וע"כ נחשבת חכמה ל'לא קא מכוין', שפירושו שאין לה המשכה והשתוקקות אחר השפע, כמבואר.

התגברות הרצון שבבינה, נבחנת לאפשר. ומצד שבא לה זה מהחומר הא', נבחנת, ללא קא מכוין
מד) ובחי"ב שהיא בינה, נבחנת אל בחי' 'אפשר ולא קא מכוין'. כי מצד החומר הראשון שלה (כנ"ל הסת"פ ח"ב אות כ"ט ד"ה וכן, עש"ה), שהוא מלכות דעליון שלה, דהיינו מלכות דחכמה, שקיבלה בתוכה את חידוש הצורה דבחי"ב, דהיינו על ידי ההתגברות שעשתה (כמ"ש היטב לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם, עש"ה), הרי התגברות הרצון הזה נבחן לבחינת 'אפשר'. כלומר, שהיה אפשר לה שלא לעורר את התגברות הרצון הזה. ונבחנת ג"כ לבחינת לא קא מכוין, משום דמלכות דחכמה הוא, והוא מלא מהאור שלה, וע"כ אין התשוקה נגלית בה כנ"ל. ותבין שכל תוספות גילוי הרצון שנעשו בבחי"ב יותר על בחי"א, הוא רק בחינת ה'אפשר', דהיינו התגברות הרצון שעשתה, שזהו מכח הנאצל עצמו (ע"ש לעיל ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה).

אור החכמה מספיק, ולא היתה מוכרחת להתגבר ולהמשיך חסדים
מה) ואין להקשות, הרי גם מלכות דכתר שנעשתה לבחינה א' בספירת החכמה, היתה לה ג"כ אותה האפשרות שלא לקבל בחינת חידוש דהרצון לקבל, ולמה נבחנת בחי"א ב'לא אפשר'. אמנם יש כאן הפרש גדול, כי המלכות דכתר לא היתה לה אפשרות להאציל את הנאצל בלי שיהיה לו הרצון לקבל, כמ"ש לעיל. משא"כ מלכות דחכמה, שהיא בחינת הנאצל גופיה, היתה יכולה להסתפק לגמרי בבחינת הרצון לקבל שלה, בלי להתעורר ברצון להשפיע שהוא בחי"ב, ולהמשיך אור דחסדים, משום דאור החיה מספיק לגמרי בשביל הנאצל, ואינו צריך עוד לשום הוספה כל שהיא.
לשיעורי הרב יוחאי ימיני בחסידות וקבלה :
אתר סולם יהודה: https://sulam-y.co.il/

אתר מאורות: https://www.meorot1.com/

* ניתן לקבל התראה בכל פעם שעולה שידור חי או
שיעור חדש ע"י הרשמה לערוץ ולחיצה על כפתור הפעמון.

sh (1)